[image: 1774287277627-gemini_generated_image_lzaxyclzaxyclzax-resized.jpg]
פסח הוא לא סתם חג. זה הזמן היחיד בשנה שבו אדם שורף את המלאי שלו, ואז קונה את אותו מלאי בדיוק במחיר מופקע של פי 10.
נתחיל במצה. עמדתי אצל השכן בתור למצות יד. זה בדיוק כמו קריפטו, קונים משהו ללא טעם במחירים שלא קשורים למציאות.
"כמה עולה קילו?" שאלתי אותו.
"180 שקל." הוא ענה בלי למצמץ.
"180 שקל?!" נחנקתי. "זה סך הכל קמח ומים! הרווח הגולמי שלכם הוא 9,000%! אפילו קרטל הסמים של קולומביה לא עובד עם אחוזים כאלה!"
הוא משך בכתפיים, "זה שמורה. רוצה או לא?"
קניתי. ברור שקניתי. כי בפסח אתה שבוי של השוק. יצאתי משם עם קרטון מצות בתחושה שאני מחזיק מניות בשיא. אסור שזה יישבר. כל מצה שבורה זה הפסד הון של 15 שקל.
זה ממשיך במכירת חמץ. הגעתי לרב למכור את החמץ.
"אני רוצה למכור הכל" אמרתי לו, "את הוויסקי, את הפסטה, ואם אפשר גם את המינוס בבנק. זה הרי חמץ, זה תפח כל השנה."
הרב חייך. "המינוס נשאר. הגוי לא רוצה לקנות חובות."
והשיא הוא המשא ומתן על האפיקומן.
ליל הסדר. השעה 23:00. הילד מחזיק את האפיקומן, זה הרגע שלו. יש לו מנוף לחץ על ההנהלה...
"מה אתה רוצה?" שאלתי בעייפות.
"אופניים חשמליים," הוא ירה.
"תקשיב לי טוב," עברתי לטון של מנהל מו"מ. "אנחנו במשבר תזרים. המצות גמרו את הרזרבות. אני מציע לך במקום זה אופציות - תקבל אופניים בעוד שנתיים, כפוף לעמידה ביעדים (התנהגות טובה), או שתקבל עכשיו סט משניות משומש."
הילד לא פראייר. הדור הזה מבין במסחר. "אני רוצה את האופניים," הוא אמר, "או שאני אוכל את האפיקומן עכשיו, ואתה נשאר בלי 'צפון' ובלי סגולה לפרנסה." הוא יודע איפה ללחוץ...
נכנעתי. במוצאי פסח, כשישבתי לאכול מופלטה (שעולה שקל וחצי לייצר), הרהרתי - יציאת מצרים עלתה לנו ביוקר, אבל לפחות יצאנו ברכוש גדול.
כל המסתמך על הנאמר – עושה זאת על אחריותו ועל דעת המדד בלבד.
רגע ברצינות:
למרבה הצער לא היה לי שום תובנה...
אם יש למישהו אשמח לשמוע.
תכתבו כאן.
Spoiler
למען האמת כל הטורים נכתבו ללא מסר, עד שבא @בן-עליה ואמר לי שזה יכול ללכת טוב עם מסר. עדיין.. נשארו טורים עם הומור נטו