תפסיקו לנאום – תתחילו לשאול
במאמר הקודם דיברנו על נקודה כואבת – מדוע ככל שזמן ההמתנה מתארך, האמפתיה דועכת ובמקומה נכנסת ביקורת על הרווק או הרווקה?
דיברנו על הנטייה לתייג את רצונותיהם של המעוכבים כ"ג'וקים" או כ"שריטות".
אחת הסוגיות הלא פתורות בעסקי השידוכים היא שאלת היחס הנכון להעדפות ספציפיות, שלפעמים נראות למתבונן מהצד מוגזמות. מה עושים? האם ננסה לשכנע אותו לוותר, או שנחכה עד שהוא ימצא את "מלכת החלומות"?
אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המלא לחצו כאן
השבוע נתחיל לדבר על הגישה הנכונה: איך אפשר להעניק יחס מגדל לבחור או לבחורה, ולעזור להם למצוא את זיווגם מבלי שירגישו שהם "מוותרים" על דברים שמאוד חשובים להם?
ויתור הוא חומר נפץ
מסוכן מאוד ללחוץ על בחור לוותר על החלום שלו. המקרים הקשים ביותר של משברים בזוגיות בהמשך החיים, יושבים לא פעם על תחושת ויתור כואבת שחווה אחד הצדדים בתחילת הדרך.
חתונה שמגיעה מתוך החלטה שקולה ושלמה, מעוררת בבני הזוג את האחריות להתמודד עם האתגרים שיצוצו בהמשך.
המטרה שלנו כהורים או כתומכי שידוך היא לא לשכנע אותם לוותר, אלא להוביל לתפיסת מציאות בוגרת, רחבה ואחראית יותר.
אז איך עושים את זה? הנה הכלי הראשון:
השפעה דרך שאילת שאלות
ויכוח גורם לכל צד להתבצר בעמדתו. שאלות, לעומת זאת, מעוררות פתיחות מחשבתית. כל דיון שננהל עם הבחור או הבחורה – צריך להיעשות בדרך של שאלה ולא של קביעה.
לדוגמא:
במקום לומר: "בגיל שלך, להתעקש על מטר שמונים זה פשוט מגוחך!".
תשאלו: "מה גובה מטר שמונים מספר לך על הבחור? האם פגשת פעם בחור נמוך שכן הרגשת איתו חיבור?".
במקום לומר: "בחורה מבוגרת ממך זה לא חיסרון!".
אפשר לשאול: "מה מדבר אליך יותר בבחורה צעירה? אילו תכונות אתה מחפש שם, והאם יש משהו שמרתיע אותך במישהי מבוגרת ממך? בוא נדבר על זה".
איך לשאול נכון מבלי לצאת חוקר?
אחרי שהבנו ששאלה היא המפתח לפתיחת המחשבה, עלינו להבין שלא כל סימן שאלה הופך את המשפט לשאלה מקדמת. ישנן שאלות שסוגרות את הלב עוד יותר מאשר קביעות נחרצות.
כדי לייצר תנועה פנימית, כדאי שנעמיק מעט בטכניקה:
שאלות פתוחות מול שאלות סגורות
שאלה סגורה היא שאלה שאפשר לענות עליה רק בכן ולא.
שאלה סגורה מרגישה כמו חקירה בתחנת משטרה.
הטעות: "אז אתה לא רוצה בחורה תוססת?" (שאלה שסוגרת את הדיון).
התיקון: "מה מדבר אליך בבחורה עדינה? או "כיצד אתה מדמיין את אשתך בעוד שלוש שנים?" ואפשר גם "יש גם מעלות בבחורה נמרצת יותר?" אשמח שתרחיב על זה.
כששואלים "מה" או "איך", המוח של הצד השני מבצע סריקה פנימית – הוא מפסיק להתגונן ומתחיל להתבונן.
תוציאו מהלקסיקון את המילה "למה"
"למה" היא לא שאלה מעודדת שיחה; היא שאלה ביקורתית שגורמת לצד השני להתגונן מיד. חפשו ניסוחים סקרניים ולא שיפוטיים.
שתיקה של שלוש שניות
המחסום הגדול של השואל הוא הפחד מהשקט. כשאנחנו שואלים ולא מקבלים תשובה מיד – אנחנו נבהלים ועונים במקומו.
הכלי הכי חזק הוא השתיקה. תנו לשאלה להדהד. תנו לבחור או לבחורה זמן לעכל את המחשבה החדשה.
לפעמים, התשובה הכי חשובה תגיע אחרי כמה רגעים של שקט, כשהוא יגיד: "אתה יודע מה, האמת שלא חשבתי על זה ככה מעולם".
למה זה כל כך קשה לנו?
שאילת שאלות דורשת מאיתנו, ההורים, לשחרר את תפקיד ה"יודע כל". היא משאירה אותנו בעמדת חוסר אונים מול דעתו העצמאית של הילד. אבל דווקא הצניעות הזו, וההכרה בכך שהילד הוא בעל הבחירה, היא זו שבונה את האמון, ומובילה אותו לקחת אחריות.
כשאתה שואל באמת, אתה אומר לילד שלך: "אני סומך על הדעה שלך".
זו עמדה מגדלת.
מה הרווח שלנו?
כשנפסיק עם ה"נאומים" ונתחיל להקשיב, נרוויח שלושה דברים:
מידע אמיתי: נגלה דברים חדשים על הילד שלנו – מה באמת מניע אותו וממה הוא חושש.
קרבה: המרחק בינינו יקטן כי הוא ירגיש מובן ולא מותקף.
גמישות מחשבתית: השאלה תעודד אותו לחשוב לראשונה מזווית שלא הכיר. ושינוי תודעה יוביל בעזרת השם לשינוי תוצאה.
זה לא קסם וזה לא קורה ביום אחד, אבל שינוי קטן בגישה יוצר תנועה גדולה.
קחו לכם משימה לשבוע הקרוב - להחליף נאום קטן, הטפה או הסבר - בשאלה מגדלת.
נשמח לשמוע איך היה לכם.
ממשיכים יחד:
ברוך השם הקהילה שלנו גדלה מיום ליום, והתגובות שלכם נותנות כוח להמשיך.
אם אתם מכירים מישהו שהתוכן הזה יכול לעזור לו – העבירו לו את המאמר.
אם אתם מעוניינים לקבל את המאמר הבא ישירות למייל לחצו כאן