הפורום הכלכלי החרדי הראשון

ר

מעולה, תודה רבה.
לא רואים את השדה הזה רק אם מקטינים מאוד את המסך.

ר

שומעים עליו כל כך הרבה.

יש לי סעיף 14.
אצלי אין סעיף 14.
אם יש סעיף 14 המעסיק לא צריך להשלים פיצויים.
אם התפטרתי, סעיף 14 שומר לי את הפיצויים.

אבל מה באמת אומר סעיף 14, ולמי הוא טוב יותר – לעובד או למעסיק?

נתחיל מהבסיס: מהו בכלל סעיף 14?
בדרך הרגילה, כאשר עובד זכאי לפיצויי פיטורים, הפיצויים מחושבים לפי הכללים הקבועים בחוק ובהתאם לשכר הקובע ולתקופת העבודה.

סעיף 14 יוצר מנגנון אחר: הכספים שהמעסיק מפקיד לאורך שנות העבודה לרכיב הפיצויים יכולים לבוא במקום פיצויי הפיטורים לגבי השכר והתקופה שעליהם חל ההסדר.

כלומר, במקום לחכות לסיום העבודה ולהתחשבן אז על מלוא הפיצויים, חלקם או כולם משולמים למעשה לאורך הדרך באמצעות ההפקדות לקופה.

אבל כאן מגיע פרט חשוב שרבים מפספסים:

לא תמיד סעיף 14 חל על מלוא 8.33% הפיצויים.
מאז החלת פנסיית החובה במשק, על ההפקדה שהמעסיק חייב להפקיד לרכיב הפיצויים מכוח צו ההרחבה חל סעיף 14 באופן אוטומטי, ללא צורך בחתימה אישית של העובד.

כיום מדובר בדרך כלל ב־6% מהשכר המבוטח.
לעומת זאת, לגבי 2.33% הנוספים, שמשלימים את שיעור הפיצויים ל־8.33%, צריך לבדוק האם גם עליהם הוחל סעיף 14.

ולכן השאלה "יש לי סעיף 14 או אין לי?" אינה תמיד מדויקת.
לפעמים התשובה היא:
על חלק מהפיצויים – כן. על החלק הנוסף – צריך לבדוק.

ומה קורה אם המעסיק מפריש רק 6% לפיצויים?
נניח שעובד זכאי לפיצויי פיטורים בסיום עבודתו.
המעסיק הפקיד לאורך השנים 6% לרכיב הפיצויים, ועל הכספים האלה חל סעיף 14.
הכספים שנצברו מההפקדות האלה שייכים לעובד בהתאם להסדר, והמעסיק נדרש להשלים את החלק שלא הופקד בהתאם לכללים החלים ולזכאות לפיצויי פיטורים.

ומה אם הכספים בקופה הרוויחו יפה?
נניח שהמעסיק הפקיד לאורך השנים 100,000 ₪ לרכיב הפיצויים, וההשקעות בקופה הצליחו כך שהסכום כבר צמח ל־130,000 ₪.
האם המעסיק יכול לומר: "הרווחים כבר השלימו את החסר, ולכן אני לא צריך להשלים את ה־2.33%"? לא.
כאשר מדובר בכספים שעליהם חל סעיף 14, הרווחים שנצברו עליהם נשארים בקופה ואינם מקזזים את חובת ההשלמה בגין החלק שלא הופקד.
אם העובד זכאי לפיצויי פיטורים והמעסיק הפקיד רק את החלק שעליו חל סעיף 14, העובדה שההשקעות השיגו תשואה יפה אינה פוטרת אותו מהשלמת החלק שנותר.

בביטוחי מנהלים ותיקים ניתן לעיתים לראות בדוח חלוקה בין "פיצויים למס" ל"פיצויים למעסיק", ולכן חשוב לבדוק את אופן ההתחשבנות ולא להסתמך רק על יתרת הפיצויים הכוללת.

אז למי סעיף 14 טוב יותר – לעובד או למעסיק?
התשובה היא: תלוי.
מצד העובד, יש לסעיף 14 יתרון משמעותי:
הכספים שעליהם חל ההסדר נשארים, ככלל, לזכותו גם כאשר הוא מתפטר ולא רק כאשר הוא מפוטר, בכפוף לכללים החלים על הכספים.
מצד שני, כאשר סעיף 14 חל על מלוא 8.33%, והמעסיק הפקיד את מלוא הפיצויים לאורך הדרך, הוא בדרך כלל אינו נדרש בסיום העבודה לבצע השלמה בגלל עליות שכר בתקופה שעליה חל ההסדר.

ומה קורה כשהשכר עולה?
נניח שעובד התחיל לעבוד בשכר של 8,000 ₪, ובמשך השנים התפקיד והיקף השעות נשאר זהה אך שכרו עלה ל־15,000 ₪.
כאשר מלוא 8.33% הופקדו ועליהם חל סעיף 14, ההפקדות של השנים שבהן העובד השתכר 8,000 ₪ נשארות כפי שהופקדו אז.
במקרה כזה סעיף 14 עשוי להיות דווקא יתרון משמעותי למעסיק, משום שעליית השכר אינה יוצרת לו חובת השלמה על התקופה שכבר כוסתה במלואה באמצעות סעיף 14.

ומה אם השכר דווקא ירד או שהשכר השתנה?
במקרים של הפחתת שכר קיימים כללים לחישוב הפיצויים בהתאם לתקופות, לתפקידים ולהיקף המשרה שהיה בכל אחת מהן.
לעומת זאת, לגבי תקופה שעליה חל סעיף 14 במלואו, הכספים שהופקדו בכל חודש בהתאם לשכר שהיה באותו חודש הם אלה שעומדים לזכות העובד.

לכן סעיף 14 יוצר במידה רבה ודאות לשני הצדדים:
אם השכר עולה, המעסיק אינו נדרש להשלים בגין העלייה עבור התקופה שכוסתה במלואה.
ואם השכר יורד, ההפקדות שכבר בוצעו בתקופה שבה השכר היה גבוה יותר אינן מחושבות מחדש לפי השכר הנמוך.

ומה לגבי עובדים ותיקים, שעבדו עוד לפני שסעיף 14 חל עליהם?
סעיף 14 מכוח פנסיית החובה החל באופן אוטומטי רק על ההפקדות שנעשו בהתאם לצו ההרחבה החל משנת 2008, ובשנים הראשונות גם שיעורי ההפקדה לפיצויים היו נמוכים יותר ועלו בהדרגה.
לכן עובד שהתחיל לעבוד, למשל, בשנת 2000 והמשיך אצל אותו מעסיק גם לאחר 2008, עשוי למעשה להחזיק כמה תקופות שונות בתוך אותה תקופת עבודה.
על השנים שקדמו לתחולת סעיף 14, אם לא היה הסכם קיבוצי, הסכם מתאים או הסדר אחר שהחיל את סעיף 14 יחולו כללי פיצויי הפיטורים הרגילים.
ועל הכספים שהופקדו בהמשך מכוח פנסיית החובה יחול סעיף 14 בהתאם לשיעורים שהיו בתוקף בכל תקופה.
כלומר, לא תמיד אפשר לקחת את כל שנות העבודה ולעשות עליהן חישוב אחד.
וזה משמעותי במיוחד כאשר היו לאורך השנים שינויים בשכר.

ומה ההבדל בין התפטרות לפיטורים?
כאשר עובד מתפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, בדרך כלל אין למעסיק חובה להשלים לו את יתרת הפיצויים שלא הופקדה.
אבל הכספים שכבר הופקדו ושעליהם חל סעיף 14 נשארים ככלל לזכות העובד, בכפוף להוראות הדין ולהגבלות על משיכת הכספים.

לעומת זאת, אם העובד מפוטר או מסיים עבודה בנסיבות שמזכות בפיצויי פיטורים, ואם המעסיק הפקיד רק חלק מהפיצויים שעליו חל סעיף 14, יש לבחון את ההשלמה בגין החלק שלא הופקד.
אם מלוא 8.33% הופקדו ועל מלוא הסכום חל סעיף 14 בדרך כלל לא תהיה השלמה נוספת בגין אותה תקופה ואותו שכר.

אז מה כדאי לבדוק?
מה שיעור ההפקדה לרכיב הפיצויים?
האם מדובר ב־6% או ב־8.33%?
על איזה שכר בוצעו ההפקדות?
האם סעיף 14 חל גם על ה־2.33% הנוספים?
והאם קיימות שנות עבודה קודמות שעליהן סעיף 14 כלל לא חל?

לסיכום
סעיף 14 אינו בהכרח "טוב לעובד" או "טוב למעסיק".
הוא משנה את הדרך שבה הפיצויים משולמים ומחושבים.
לעובד הוא מעניק יתרון בכך שהכספים שעליהם חל ההסדר נשארים ככלל לזכותו גם במקרה של התפטרות.
למעסיק הוא מעניק ודאות לגבי החבות העתידית, ובמקרה של החלה על מלוא 8.33% הוא עשוי למנוע השלמות משמעותיות בעקבות עליות שכר.
ובמקרה של עובד ותיק, התמונה יכולה להיות מורכבת יותר, משום שחלק משנות העבודה עשויות להיות מחושבות לפי הכללים הרגילים וחלקן לפי סעיף 14.

לכן השאלה הנכונה היא לא רק:
האם יש לי סעיף 14?
אלא:
ממתי הוא חל עליי, על איזה שיעור מהפיצויים הוא חל, וכמה באמת הופקד עבורי בכל תקופה?

רחל עומסי, יועצת פנסיונית מורשית ומתכננת פרישה- אובייקטיבית וללא זיקה לחברות הביטוח.
rachel@romesi.com 08-9243178

ר

אשמח לסיוע
המזכירה שלי בחופשה ואני מנסה לעלות מאמר ושוב נתקעת עם התגיות

מה לא תקין כאן?

ח

הערכה בבנק מזרחי-טפחות: למרות ירידת האינפלציה, הריבית
צפויה להישאר ללא שינוי

לדברי רונן מנחם, הכלכלן הראשי בבנק מזרחי-טפחות, על אף ירידת האינפלציה מעבר לתחזיות בחודש
ספטמבר, בנק ישראל צפוי להותיר את הריבית על כנה בהחלטתו הקרובה בשבוע הבא ● מנחם מסביר
כי אף שהאינפלציה השנתית הנמוכה מאפשרת הפחתה עתידית, לחצי המחירים בשוק שכר הדירה
ואי-הוודאות סביב מחירי הדלקים מחייבים נקיטת זהירות, כאשר גם הקרבה למועד הבחירות מהווה
שיקול.

ח

@רבות-מחשבות
למה אתה כל הזמן בתחרות איתם?
אתה חושב שאם תורידו אותם אז אתם תרוויחו?
בכל אופן עוד שבועים יהיה בחירות ואז יהיה אפשר לדעת בערך כמה באמת יש בכל שכונה.
כך שלא נראה לי שההודעות שלך מועילות כ"כ....פשוט נחכה ונראה

ח

הפתעה לטובה:
מדד המחירים לצרכן ירד ב-0.5% בחודש ספטמבר 2026, בהשוואה לחודש אוגוסט 2026 והגיע לרמת המדד של 105.3 נקודות (הבסיס: ממוצע 2024 = 100.0 נקודות). מדד המחירים לצרכן ללא אנרגיה ירד אף הוא ב-0.5% והגיע ואף הוא לרמת המדד של 105.3 נקודות. מדד המחירים לצרכן ללא ירקות ופירות ירד ב-0.6% והגיע לרמת המדד של 105.4 נקודות ומדד המחירים לצרכן ללא דיור ירד ב-0.7% והגיע לרמת המדד של 103.7 נקודות.
ירידות מחירים בולטות נרשמו בסעיפי : תרבות ובידור שירד ב-2.7%, תחבורה שירד ב-2.5%, הלבשה והנעלה שירד ב-0.9%, מזון וריהוט וציוד לבית שירדו ב-0.4%, כל אחד.
עליות מחירים בולטות נרשמו בסעיפי: ירקות טריים שעלה ב-6.6%, שירותי חינוך שעלה ב-0.8% ושכר דירה שעלה ב-0.4%.
מתחילת השנה, מדד המחירים לצרכן ומדד המחירים לצרכן ללא ירקות ופירות עלו ב-1.6%, כל אחד. מדד המחירים לצרכן ללא אנרגיה עלה ב-1.4% ומדד המחירים לצרכן ללא דיור עלה ב-0.9%.
בשנים עשר החודשים האחרונים (ספטמבר 2026 לעומת ספטמבר 2025), מדד המחירים לצרכן עלה ב-1.6%, מדד המחירים לצרכן ללא ירקות ופירות עלה ב-1.5%, מדד המחירים לצרכן ללא אנרגיה עלה ב-1.4% ומדד המחירים לצרכן ללא דיור עלה ב-0.8%.

מדד מחירי דירות הכולל דירות חדשות ויד שנייה (שינוי מחירים בניכוי איכות):
מהשוואת מחירי העסקאות שבוצעו בחודשים יולי – אוגוסט 2026, לעומת מחירי העסקאות שבוצעו בחודשים יוני – יולי 2026, נמצא כי מדד מחירי הדירות ירד ב-0.6%[1].

ח

נראה לי שכוונתו של @צמיחה היא שגם מענין זה לא כי...
כמו לקרוא סיפור על איש שמת וקם ומת וקם ומת וקם וכו' וכו' וכו' לא כ"כ מענין ה500 עמודים שחוזרים על עצמם כשאתה יודע שעוד שניה הוא שוב מת ואח"כ קם....השאלה היא מה יקרה בסוף...ואת הסוף עדין לא כתבו...

ח

אסביר יותר.
בכל הבנקים לא מקבלים הלוואה ללא ריבית אלא החזר ריבית.
כך שיורד באותו יום לדוג' 800 וגם מקבלים החזר של 230 על חלק הריבית
וההחזר הזה תלוי הכניסה של תלוש דבר חוש בחודשו בסכום בנקבע ע"י הבנק.
וכל בנק עם התנאים שלו, לדוג' במזרחי צריך גם חיוב של מעל 2000 ש"ח באשראי כל חדש.
החיוב הוא קבוע ההחזר נבדק מחדש כל חודש בעמידה בתנאים

ר

המוסכמות הכלכליות שכדאי לבדוק מחדש

יש משפטים על כסף שאנחנו מכירים כמעט מאז ומתמיד.
שוק ההון זה מסוכן.
משכנתא זה לא טוב.
הלוואות צריך להימנע מהן.
אם יש כסף עדיף לסגור את המשכנתא.
כסף בבנק הוא הכי בטוח.
לקראת הפרישה צריך להוריד סיכון.

חלק מהמשפטים האלה מכילים הרבה היגיון.
אבל הבעיה מתחילה כשאנחנו הופכים כלל אצבע לכלל מוחלט.
כי בעולם הפיננסי התשובה הנכונה היא פעמים רבות:
תלוי למי. תלוי מתי. תלוי למה. ותלוי במה האלטרנטיבה.

שוק ההון זה מסוכן
נכון. השקעה בשוק ההון כרוכה בסיכון.
אבל האם המסקנה היא שצריך להתרחק ממנו?
רבים מאיתנו כבר מושקעים בשוק ההון, גם אם מעולם לא פתחנו חשבון מסחר.
קרן הפנסיה, קרן ההשתלמות, קופת הגמל וחיסכון לכל ילד – הכספים במוצרים האלה מושקעים בהתאם למסלולים שנבחרו.

לכן השאלה אינה רק:
האם שוק ההון מסוכן?
אלא:
איזה סיכון אנחנו לוקחים, לכמה זמן, והאם הוא מתאים למטרה של הכסף?

המטרה אינה להימנע מכל סיכון.
המטרה היא לדעת לנהל סיכונים.

משכנתא זה לא טוב
משכנתא היא חוב, ועל חוב משלמים בדרך כלל ריבית.
אבל היא גם יכולה להיות הכלי שמאפשר למשפחה לרכוש נכס ולבנות הון לאורך שנים.
משכנתא יכולה ליצור סוג של חיסכון כפוי.
בכל חודש אנחנו מחויבים להעביר תשלום לבנק. חלק מהתשלום הוא ריבית ועלויות מימון, אבל החלק שמחזיר את קרן המשכנתא מקטין בהדרגה את החוב שלנו על הנכס.
במקום לומר לעצמנו בכל חודש "את מה שיישאר נחסוך", נוצר מנגנון שמחייב אותנו להפנות חלק מההכנסה לבניית ההון שלנו.
כמובן, זה נכון רק כאשר הדירה והמשכנתא מתאימות ליכולת הכלכלית שלנו.
משכנתא גדולה מדי אינה הופכת לטובה רק משום שהיא "חיסכון כפוי".
ולכן השאלה היא לא:
האם משכנתא טובה או רעה?
אלא:
האם ההתחייבות שלקחנו משרתת את המטרות שלנו, והאם אנחנו מסוגלים לעמוד בה לאורך זמן?

הלוואות זה דבר רע
כאן חשוב לעשות הבחנה.
הלוואה שנלקחת שוב ושוב כדי לממן הוצאות שוטפות שאין לנו יכולת לשלם עלולה להיות סימן לבעיה כלכלית.
אבל לא כל הלוואה נועדה לצריכה.
לפעמים הלוואה מאפשרת לרכוש נכס, לממן מהלך כלכלי או לשמור על כסף אחר למטרה חשובה יותר.
לעיתים אפילו מוצעת לנו הלוואה ללא ריבית, למשל כחלק מהטבה בנקאית.
האם צריך לקחת אותה רק משום שהיא ללא ריבית?
לא.
צריך לשאול מה נעשה בכסף ומה תהיה ההשפעה של ההתחייבות עלינו.
וגם כאן אפשר לחשוב על חיסכון כפוי:
אם הכסף שנלקח כהלוואה שימש לרכישת נכס או ליצירת הון, ההחזר החודשי מחייב אותנו בהדרגה לפרוע את החוב. ככל שהחוב קטן והנכס נשאר בבעלותנו, ההון הנקי עשוי לגדול.
אבל אם לקחנו 50,000 ₪ כדי לממן הוצאות שוטפות, עצם העובדה שאנחנו מחזירים 1,000 ₪ בכל חודש אינה הופכת את ההחזר לחיסכון.
לכן השאלה החשובה היא לא רק:
האם כדאי לקחת הלוואה?
אלא:
מה ההלוואה הזאת מאפשרת לי לעשות, ומה יישאר לי בסופה?

אם יש כסף, כדאי לסגור את המשכנתא
איזו תחושה טובה יותר יכולה להיות מאשר להיות בלי חובות?
ולפעמים פירעון המשכנתא אכן יהיה הצעד הנכון.
אבל לפני שמעבירים סכום גדול למשכנתא, כדאי לעצור.
מה הריבית שאנחנו חוסכים?
כמה כסף נזיל יישאר לנו?
האם נצטרך את הכסף בשנים הקרובות?
ומה האלטרנטיבה?
יכול להיות שהחלטה שנראית לנו ברורה מאליה אינה בהכרח המתאימה ביותר למצב שלנו.

כסף בבנק הוא כסף בטוח
הסכום בחשבון אולי אינו יורד בגלל תנודות בשוק.
אבל גם לכסף שעומד יש סיכון, לאורך זמן האינפלציה עלולה לשחוק את כוח הקנייה שלו.
לכסף שנצטרך בקרוב, נזילות ויציבות יכולות להיות חשובות מאוד.
אבל כאשר מדובר בכסף שמיועד לטווח בינוני או ארוך, כדאי לשאול גם:
מה הסיכון בכך שהכסף לא יהיה מושקע?

בפרישה כבר אסור לקחת סיכון
ככל שמתקרבים למועד שבו נזדקק לכסף, ניהול הסיכון אכן הופך משמעותי יותר.
אבל פרישה אינה יום אחד.
אדם שיוצא היום לפנסיה עשוי להזדקק לכספו עוד שנים רבות.
לכן לא בהכרח נכון להתייחס לכל הכסף כאילו נצטרך אותו מחר בבוקר.
אפשר לחשוב עליו בשכבות:
מה נצטרך בשנים הקרובות?
מה מיועד לטווח הבינוני?
ומה יכול להישאר לטווח ארוך יותר?

אם אני רוצה לחסוך, פשוט אחסוך
גם זה נשמע הגיוני.
אבל המציאות מלמדת אותנו משהו מעניין:
הרבה יותר קל לתכנן שנחסוך מאשר לעשות זאת בפועל.
הכסף שנשאר בעו"ש זמין לנו, ובמהלך החודש תמיד מופיעות עוד הוצאות.
זו בדיוק העוצמה של חיסכון כפוי או אוטומטי.
פנסיה היא דוגמה מצוינת: הכסף מופרש עוד לפני שהתרגלנו לראות אותו כחלק מהנטו שלנו.
גם הוראת קבע להשקעה או לחיסכון יוצרת מנגנון דומה.
ובמובן מסוים, גם החזר קרן של משכנתא יכול למלא תפקיד כזה: במקום לחכות לסוף החודש ולראות מה נשאר, קיימת התחייבות קבועה שחלק ממנה מקטין חוב על נכס שבבעלותנו.
לפעמים הדרך להגדיל הון אינה לדרוש מעצמנו יותר כוח רצון.
אלא לבנות מנגנון שלא תלוי בכוח הרצון שלנו בכל חודש מחדש.

אז אולי הגיע הזמן להפסיק לחשוב ב"טוב" ו"רע"?
שוק ההון אינו "טוב" או "רע".
משכנתא אינה "טובה" או "רעה".
הלוואה אינה "טובה" או "רעה".
וגם כסף נזיל אינו תמיד הפתרון הנכון.
אלה כלים.
והשאלה היא איך אנחנו משתמשים בהם.

חשיבה מחוץ לקופסה בעולם הפיננסי אינה לעשות דברים נועזים או מתוחכמים.
לפעמים היא בדיוק להפך:
לעצור לפני החלטה שנראית לנו מובנת מאליה ולשאול:
למה בעצם אני חושב שזה נכון?
האם בדקתי את המספרים?
האם בחנתי חלופות?
האם אני מקבל החלטה מתוך ידע, או מתוך משפט ששמעתי במשך שנים?

וככל שההחלטה משמעותית יותר, כך כדאי פחות לפעול באופן אוטומטי ויותר לבדוק, לחשוב ולהתייעץ עם גורם מקצועי מתאים.

הכותבת הינה יועצת פנסיונית מורשית ומתכננת פרישה

הפורום הכלכלי החרדי הראשון

מאמן מבית גוט פלוס

פוסטים

המוסכמות הכלכליות שכדאי לבדוק מחדש

רשימת חברי הקבוצה