דילוג לתוכן

מישהו יכול לתת פרטים על סערת מכרות הזהב באתיופיה?

  • פוסט זה נמחק!
  • פוסט זה נמחק!

    @אברכצ-יק

    לא הבנתי,
    היום כל @אברכצ-יק כבר מחלק ציונים לרבנים?!...

    ורב אחד מבין המעורבים- יש לי היכרות, וביכולתי להעיד שאין הרבה אנשי אמת, אמיצים שלא נושאים פנים לאיש - כמוהו.
    אם הוא תומך בבירור שקט ורחוק מהכותרות, כנראה שבהוא יודע מה שהוא עושה.

  • כאלה קשקושים של @אברכצ-יק לא שמעתי מזמן, רואים שאתה כותב בלי שום ידע מוקדם.
    א. הרב היחיד של איצ'ה המוכר לכולם הוא הרב ברוורמן מביתר שאמר קבל עם ועדה שהוא אוסר על איצ'ה לפרסם על העניין עד לבירור בבית הדין
    ב. הרב קסלר ממודיעין עילית שאיצ'ה פנה אליו שיצטרף לעניין והוא גם נכח בפגישה הוציא מכתב שהעניין מתברר בבי"ד מהשורה הראשונה, זה אומר שהוא סומך על הרב הייזלר בעיניים עצומות
    ג. הרב סילמן אמר במפורש שאם הרב הייזלר בודק את ההשקעה אז הוא סומך על תוצאות הבדיקה שלו
    אז איזה רבנים בדיוק התכוונת?
    זה מה שקורה לצערי שהופכים איש תקשורת לאליל!!! וד"ל
    ואגב כל הדברים המעניינים שיש במכתבו של איצ'ה היו כתובים שבוע שעבר באתר 'אמס' ובעיתון בקהילה, ככה שאתה מבין לבד שהדיינים בב"ב יודעים מצויין את הטענות של איצ'ה
    ועכשו תחשוב לבד [בוא נראה אם יש לך שכל] למה איצ'ה הוציא את המכתב הנ"ל

  • @אברכצ-יק

    לא הבנתי,
    היום כל @אברכצ-יק כבר מחלק ציונים לרבנים?!...

    ורב אחד מבין המעורבים- יש לי היכרות, וביכולתי להעיד שאין הרבה אנשי אמת, אמיצים שלא נושאים פנים לאיש - כמוהו.
    אם הוא תומך בבירור שקט ורחוק מהכותרות, כנראה שבהוא יודע מה שהוא עושה.

    פוסט זה נמחק!
  • פוסט זה נמחק!

    פוסט זה נמחק!
  • כפי שכולכם יודעים, אנו מקפידים לא למחוק שום דבר הנכתב בפורום נכבד זה, לא בעד שלמונים ולא עקב איומים.
    ואף על פי כן, אשכול זה הוסתר לבקשת אנשים חשובים שניסו למצוא פתרון למשבר הזה ולאחר שקיבלנו אישור מיוחד מראב"ד ביתר הגאון הגדול הגר"צ ברוורמן שליט"א שאכן ראוי להסתיר את האשכול על מנת לאפשר למשא ומתן להתקיים ולמציאת פתרון.
    משזה כשל, קיבלנו את אישורו לפתוח מחדש שרשור זה על מנת לעורר ליבות האברכים להזהר על הונם ולא ליפול ברשת חלקלקה של השקעות שמניבות רווח עצום לכולם חוץ מלמשקיע בעצמו וד"ל!

    @מונטיפיורי כתב במישהו יכול לתת פרטים על סערת מכרות הזהב באתיופיה?:

    אישור מיוחד מראב"ד ביתר הגאון הגדול הגר"צ ברוורמן שליט"א שאכן ראוי להסתיר את האשכול על מנת לאפשר למשא ומתן להתקיים ולמציאת פתרון.
    משזה כשל, קיבלנו את אישורו לפתוח מחדש שרשור זה על מנת לעורר ליבות האברכים להזהר על הונם ולא ליפול ברשת חלקלקה של השקעות שמניבות רווח עצום לכולם חוץ מלמשקיע בעצמו וד"ל!

    אז מה הדעת הגר"צ ברוורמן

  • @מונטיפיורי כתב במישהו יכול לתת פרטים על סערת מכרות הזהב באתיופיה?:

    אישור מיוחד מראב"ד ביתר הגאון הגדול הגר"צ ברוורמן שליט"א שאכן ראוי להסתיר את האשכול על מנת לאפשר למשא ומתן להתקיים ולמציאת פתרון.
    משזה כשל, קיבלנו את אישורו לפתוח מחדש שרשור זה על מנת לעורר ליבות האברכים להזהר על הונם ולא ליפול ברשת חלקלקה של השקעות שמניבות רווח עצום לכולם חוץ מלמשקיע בעצמו וד"ל!

    אז מה הדעת הגר"צ ברוורמן

    @מתעניין-1
    פיתרון למה?
    ומדוע פיתרון דורש הסתרה?
    כמובן רק אם אפשר לפרט

  • @מתעניין-1
    פיתרון למה?
    ומדוע פיתרון דורש הסתרה?
    כמובן רק אם אפשר לפרט

    @אברך-מהמרכז ממה שאני הבנתי איצ'ה ושות' רצו להכריח את היזם למנות מנהל חיצוני שידאג שהכסף של המשקיעים יחזור אליהם ורצו לשמור את המו"מ בשקט, כדי שלא להזיק לכסף בזמן המו"מ, אממה, נוצרה בעיה, שבשביל להכריח אותו אתה צריך שהמשקיעים ידרשו את זה, איצ'ה לא יכול מטעם עצמו או אפי' מטעם הרב ברוורמן לדרוש את זה, אבל לא נמצאו משקיעים שמאמינים לאיצ'ה וכולם סומכים על היזם בעיניים עצומות (ואני בהחלט מבין אותם, מהיכרותי את האיש) במקום זה המשקיעים פנו לר' מאיר הייזלר שיבדוק לעומק את ההשקעה, הרב הייזלר פנה ליזם לשאול אותו אם זה בסדר והוא ענה שבשמחה. וכשפנה צבי טסלר לרב סילמן, הרב הייזלר כבר התחיל בבדיקה שלו והרב סילמן סומך עליו, אז הוא בחר לא להתעסק עם זה. זה בגדול הסיפור, בינתיים הרב הייזלר עובד קשה מאוד בבירור הסיפור והוא לא הסתפק ב'פגישה של שלוש שעות' או ב'תחקיר' של קול חי. נחכה לתוצאות...

  • אין חולק על כך ש@איצ-ה-דז-אלובסקי הוא כמעט האדם היחיד בציבור שבאמת לוקח על עצמו אחריות במקרים של הונאות.
    אף אחד לא חושב שמדובר במקרה של הונאה קלאסי,
    אלא יותר בחוסר התאמה בין המשקיעים לסוג ההשקעה.
    כנראה שאין אדם שרוצה להיכנס עכשיו לשותפות במכרות.
    מה בדיוק היה שם וכמה כסף ניתן להוציא? הדבר עוד יתברר בעזרת השם.

  • היום פורסם שהרשות לניירות ערך בודקת את חוקיות ההשקעה
    לו יתברר בבית הדין שאחראי ההשקעה נהג ביושר
    האם 'הפורום להגנת הצרכן החרדי' לא נהפך להיות 'מויסר' עכ"פ בגרמא?

  • מבחינה הלכתית טהורה זה שאלה לרב המומחה בהלכות לשה"ר ובחו"מ. אך מבחינה ערכית וציבורית 'הכל מודים' שהשירות וההצלה שאיצ'ה נותן לציבור זה דבר עצום, כך שגם אם פה ושם [אם] טועים בשוגג [ויודו על טעותם, בשביל לשמור על האמינות בהמשך] זה לא נורא.

  • מבחינה הלכתית טהורה זה שאלה לרב המומחה בהלכות לשה"ר ובחו"מ. אך מבחינה ערכית וציבורית 'הכל מודים' שהשירות וההצלה שאיצ'ה נותן לציבור זה דבר עצום, כך שגם אם פה ושם [אם] טועים בשוגג [ויודו על טעותם, בשביל לשמור על האמינות בהמשך] זה לא נורא.

    @המבקר
    אני לא רואה איך הם מודים בטעות, צבי טסלר כבר אמר בתוכנית שלו 'אל תאמינו לשום רבנים ודיינים מטעם אלא רק לעו"ד מטעמכם, ללמדך שהם כבר בונים נרטיב לפיו ר' מאיר הייזלר הוא דיין מטעם,
    ואגב, נזכרתי בריאיון שאיצ'ה נתן למשפחה לפני כמה חודשים ששם סיפר שכנוכל שהוא פירסם עליו מאיים בתביעה, אז הוא אומר לו, אין בעיה תתבע אותי אבל תדע שעוד היום שמונה כלי תקשורת מפרסמים עליך אייטמים מתחילה ועד סוף... אז בינתיים יש לנו את בקהילה ואמס ועוד מגזין בשם 'מבט', ורמזים עבים בעוד עיתונים, מסתבר שאיצ'ה יודע לממש את האיומים שלו..

  • היום פורסם שהרשות לניירות ערך בודקת את חוקיות ההשקעה
    לו יתברר בבית הדין שאחראי ההשקעה נהג ביושר
    האם 'הפורום להגנת הצרכן החרדי' לא נהפך להיות 'מויסר' עכ"פ בגרמא?

    @פייביש הרשות לנירות ערך עושה דברים גדולים הרבה יותר מהפורום להגנת הצרכן החרדי והתקנות שלהם חשובות ביותר אפילו שלא כולם שומרי מצוות עדין לא כל דבר שהוא קשור איכשהו למדינה הוא ציוני ונקרא מוסר עיין ערך חוקי התנועה שאין חולק שצריך לציית להם מדין תורה.

  • היום פורסם שהרשות לניירות ערך בודקת את חוקיות ההשקעה
    לו יתברר בבית הדין שאחראי ההשקעה נהג ביושר
    האם 'הפורום להגנת הצרכן החרדי' לא נהפך להיות 'מויסר' עכ"פ בגרמא?

    @פייביש כתב במישהו יכול לתת פרטים על סערת מכרות הזהב באתיופיה?:

    לו יתברר בבית הדין שאחראי ההשקעה נהג ביושר

    לו יהיה כך, נדבר...

  • image.png

  • היום פורסם שהרשות לניירות ערך בודקת את חוקיות ההשקעה
    לו יתברר בבית הדין שאחראי ההשקעה נהג ביושר
    האם 'הפורום להגנת הצרכן החרדי' לא נהפך להיות 'מויסר' עכ"פ בגרמא?

    @פייביש כתב במישהו יכול לתת פרטים על סערת מכרות הזהב באתיופיה?:

    לו יתברר בבית הדין שאחראי ההשקעה נהג ביושר
    האם 'הפורום להגנת הצרכן החרדי' לא נהפך להיות 'מויסר' עכ"פ בגרמא?

    'הפורום להגנת הצרכן החרדי' גם נהג ביושר, הוא רק פרסם שעל כל אחד לבדוק האם ההשקעה מתאימה בשבילו

  • היום פורסם שהרשות לניירות ערך בודקת את חוקיות ההשקעה
    לו יתברר בבית הדין שאחראי ההשקעה נהג ביושר
    האם 'הפורום להגנת הצרכן החרדי' לא נהפך להיות 'מויסר' עכ"פ בגרמא?

    פוסט זה נמחק!
  • לקחים והתבוננות בפרשת המכרות באתיופיה – מבט תורני ומציאותי
    בשבועות האחרונים נחשפתי רבות לפרשה המדוברת, הן מכלי ראשון והן מכלי שני ושלישי. דברי סומכים על שיחות עם משקיעים ועם בני משפחת המגייס (שאליו אני רוחש הערכה אישית רבה), וכן על עיון בדו"חות שהופצו למשקיעים ובפרסומי 'הפורום להגנת הצרכן'.
    לעניות דעתי, מדובר ב"מקרה מבחן" קריטי לכל בן תורה הבוחן דרכי השתדלות. הרי רוב המשתתפים כאן אינם מבקשים להפוך לאנשי עסקים חובקי עולם, אלא חותרים למטרה מקודשת אחת: לחתן ילדים בכבוד ולספק צרכי ביתם בלא להזדקק למתנת בשר ודם.
    גילוי נאות: להבנתי, בנקודת הזמן הנוכחית העסק זקוק לנס גלוי כדי להצליח. תפילתי היא שלפחות 90% מהקרן תחזור למשקיעים – מחד, כדי שלא יאבדו את קורת גגם חלילה, ומאידך, שלא יחזור הכל במילואו, כדי שלא יקום היזם הבא ויסחף יהודים תמימים להרפתקאות מסוכנות מעין אלו.
    ניתוח המציאות – ארבע אפשרויות
    לפנינו ארבע דרכים אפשריות להגדרת המצב (כאשר רק אחת מהן היא האמת):

    1. הצלחה בפתח: השקעה מעולה שעומדת להניב פירות, וכל הפרסומים השליליים מקורם בצרות עין.
    2. סיכון סביר שנכשל: השקעה שהוגדרה כ"סיכון נמוך", אך בשל נסיבות אונס וגורמים בלתי צפויים לא עלתה יפה.
    3. הון-סיכון (High Risk): השקעה בסיכון גבוה מאוד עם פוטנציאל רווח עצום, שנשארה כזו עד היום.
    4. כשל מוסרי או הונאה: ניסיון לגיוס כספים שנשען על מצגי שווא (בין אם המגייס הטעה במזיד ובין אם הוטעה בעצמו והטעה אחרים).
      בעוד המגייס וסביבתו דבקים באופציה א', והפורום להגנת הצרכן נוקט באופציה ד', הציבור הרחב נבוך ונע בטווח שבין ב' ל-ד'.
      היכן טעינו? הכלל הבסיסי בהשקעות
      אילו היינו חוזרים שש שנים לאחור: האם אברך רשאי להשקיע את כספי הדירה שלו? התשובה פשוטה: רק אם מדובר באופציה א' (ביטחון גמור). מי שמשקיע את כספו היחיד במקום שיש בו אפילו אחוזים בודדים של סיכון, נוהג בחוסר אחריות. אופציה ב' מיועדת רק לבעלי הון שיכולים לספוג הפסד; אופציה ג' מיועדת לכרישי נדל"ן והון-סיכון; ואופציה ד' – למרבה הצער, לתמימים.
      בפועל, משקיעים סיכנו דירות מגורים כנגד בטוחות השואפות לאפס. איך ניתן להעלות על הדעת שבהשקעה במכרות במדינת עולם שלישי אין צד הפסד? ההסתמכות הייתה על "אמונת חכמים" ועל יושרו של המגייס, תוך ציטוטים בשם רבנים על כך שההשקעה "בטוחה ב-100%".
      נגיעות
      חז"ל לימדונו ש"נוגע בדבר פסול לעדות". המגייס, עם כל יושרו, נהנה ממשכורת ומשאיפה להצלחה כבירה. במצב כזה, דעתו אינה אובייקטיבית. גם אדם ישר בתמימותו יכול להפיל עשרות יהודים לפח וכבר היה לעולמים.
      מהי השקעה בטוחה? כזו שערך הקרן שלה קיים בוודאות וניתן למימוש בכל רגע נתון. בעסקאות כאלו אין מקום ל"פרשנויות" או לדו"חות מעורפלים. אם זה היה בטוח, הדו"ח היה פשוט ונהיר לכל דיין ומורה הוראה.
      משוואת הסיכון-סיכוי
      עלינו להפנים כלל ברזל: אין ולא תיתכן השקעה בטוחה המניבה רווחי עתק ללא סיכון מקביל. בשוק החופשי, רווח ודאי וסולידי נע סביב ה-3% עד 4%.
      הבה נתבונן בדוגמה מעולם הנדל"ן: דירה ששוויה בשוק הוא מיליון ש"ח, תניב בדרך כלל שכירות שנתית של כ-30,000 ש"ח (3%). אם יבוא אדם ויציע לכם דירה של מיליון ש"ח המניבה שכירות של 60,000 ש"ח (6% - פי שניים מהממוצע), עליכם לשאול מיד: היכן ה"מילכוד"? או שישנה סבירות גבוהה שהדירה תעמוד ריקה ללא שוכרים, או שישנו פגם מהותי בנכס שעלול להביא לחורבנו.
      גם אם המוכר טוען שהוא "דחוק בכסף" ולכן מוכר ב-1.5 מיליון נכס ששווה לכאורה הרבה יותר, הדבר טעון בדיקה מעמיקה; הרי גם באילוץ רב, הוא יכול למכור ב-1.8 מיליון בקלות. אם המחיר צנח כל כך, כנראה שהסיכון גבוה.
      כעת, נשליך זאת על ענייננו: מי שמבטיח עסקה "בטוחה" עם 25% רווח שנתי, משול למי שמציע לכם דירה של מיליון ש"ח המכניסה 250,000 ש"ח בשנה. הייתכן דבר כזה?! אם העסקה כה רווחית, מדוע שהיזם ימכור לכם אותה ולא יקצור את הרווחים בעצמו? אדם שמציע תשואות כאלו וחוסם כל צד של הפסד, או שהוא אינו מבין את השוק, או שאינו דובר אמת.
      הצעה מעשית: לכל מי שמתפתה להשקעה של 25% רווח: הציעו למגייס שתסתפקו ב-14% רווח בלבד, אך בתנאי שישעבד לכם בטוחות מוצקות כנגד הקרן. ראו נא את תגובתו. אם הוא מסרב, או אם אתם עצמכם חוששים מצד ההפסד – איך אתם מפקידים את כספכם, ולעיתים את קורת גגכם, בידי הצד השווה שבסיכון?
      מדוע לפנות לאברכים?
      נניח שאדם גילה "מכרה זהב" (תרתי משמע) – קרקע ששוויה עתיד לשלש את עצמו. הוא זקוק ל-100 מיליון ש"ח נוספים כדי להשלים את הרכישה. לפניו שתי אפשרויות:
    5. הלוואה עסקית: לקחת הלוואה בריבית גבוהה (אפילו 12%) מגופים פיננסיים. בסוף הדרך, לאחר החזר החוב, הוא יישאר עם רווח עצום ביד.
    6. גיוס מהציבור: לפנות לאברכים, להבטיח להם החזר כפול על השקעתם (רווח של 100%) בתוספת ריביות. בדרך זו, היזם מוותר על עשרות מיליוני שקלים מהרווח האישי שלו לטובת המשקיעים.
      האם ייתכן שאדם יעשה "חסד" בסדר גודל של מיליונים על חשבון הרווח האישי שלו? אם חפץ הוא בגמילות חסדים, ירוויח את המקסימום ויפתח קרן "עזר נישואין" מכובדת. הבחירה במסלול של גיוס המוני תחת הבטחות לרווחים דמיוניים מעוררת תמיהה רבתי: האם המטרה היא להיטיב עם הציבור, או שמא הציבור הוא זה שנושא בסיכון שהבנקים לא הסכימו לקחת?
      המצב כיום
      חלפו שש שנים. ההבטחות להכפלת הקרן לא התממשו. בעוד המגייסים טוענים ל"הכפשה", הפורום להגנת הצרכן ורבנים חשובים (ביניהם הגר"צ ברוורמן שליט"א) מתריעים על עוקץ ועל דו"חות מזויפים.
      יבחן כל אחד: האם סביר שקנאה גרמה לפורום ולרבנים להעליל עלילות שווא בלא חשש? או שמא מדובר בטעות קשה שהובילה יהודים להרפתקה מסוכנת, והיזמים אינם מסוגלים להודות בה?
      לסיכום: עלינו להפעיל את שיקול הדעת. האם סביר שרבנים ואנשי מקצוע יצאו נגד המגייסים אך ורק מתוך קנאה? או שמא מדובר בטעות קשה (במזיד או בשוגג) שהובילה יהודים להרפתקה מסוכנת, וכעת היזמים מתקשים להודות בטעותם?
      יהיו הדברים לעורר את הציבור
  • לקחים והתבוננות בפרשת המכרות באתיופיה – מבט תורני ומציאותי
    בשבועות האחרונים נחשפתי רבות לפרשה המדוברת, הן מכלי ראשון והן מכלי שני ושלישי. דברי סומכים על שיחות עם משקיעים ועם בני משפחת המגייס (שאליו אני רוחש הערכה אישית רבה), וכן על עיון בדו"חות שהופצו למשקיעים ובפרסומי 'הפורום להגנת הצרכן'.
    לעניות דעתי, מדובר ב"מקרה מבחן" קריטי לכל בן תורה הבוחן דרכי השתדלות. הרי רוב המשתתפים כאן אינם מבקשים להפוך לאנשי עסקים חובקי עולם, אלא חותרים למטרה מקודשת אחת: לחתן ילדים בכבוד ולספק צרכי ביתם בלא להזדקק למתנת בשר ודם.
    גילוי נאות: להבנתי, בנקודת הזמן הנוכחית העסק זקוק לנס גלוי כדי להצליח. תפילתי היא שלפחות 90% מהקרן תחזור למשקיעים – מחד, כדי שלא יאבדו את קורת גגם חלילה, ומאידך, שלא יחזור הכל במילואו, כדי שלא יקום היזם הבא ויסחף יהודים תמימים להרפתקאות מסוכנות מעין אלו.
    ניתוח המציאות – ארבע אפשרויות
    לפנינו ארבע דרכים אפשריות להגדרת המצב (כאשר רק אחת מהן היא האמת):

    1. הצלחה בפתח: השקעה מעולה שעומדת להניב פירות, וכל הפרסומים השליליים מקורם בצרות עין.
    2. סיכון סביר שנכשל: השקעה שהוגדרה כ"סיכון נמוך", אך בשל נסיבות אונס וגורמים בלתי צפויים לא עלתה יפה.
    3. הון-סיכון (High Risk): השקעה בסיכון גבוה מאוד עם פוטנציאל רווח עצום, שנשארה כזו עד היום.
    4. כשל מוסרי או הונאה: ניסיון לגיוס כספים שנשען על מצגי שווא (בין אם המגייס הטעה במזיד ובין אם הוטעה בעצמו והטעה אחרים).
      בעוד המגייס וסביבתו דבקים באופציה א', והפורום להגנת הצרכן נוקט באופציה ד', הציבור הרחב נבוך ונע בטווח שבין ב' ל-ד'.
      היכן טעינו? הכלל הבסיסי בהשקעות
      אילו היינו חוזרים שש שנים לאחור: האם אברך רשאי להשקיע את כספי הדירה שלו? התשובה פשוטה: רק אם מדובר באופציה א' (ביטחון גמור). מי שמשקיע את כספו היחיד במקום שיש בו אפילו אחוזים בודדים של סיכון, נוהג בחוסר אחריות. אופציה ב' מיועדת רק לבעלי הון שיכולים לספוג הפסד; אופציה ג' מיועדת לכרישי נדל"ן והון-סיכון; ואופציה ד' – למרבה הצער, לתמימים.
      בפועל, משקיעים סיכנו דירות מגורים כנגד בטוחות השואפות לאפס. איך ניתן להעלות על הדעת שבהשקעה במכרות במדינת עולם שלישי אין צד הפסד? ההסתמכות הייתה על "אמונת חכמים" ועל יושרו של המגייס, תוך ציטוטים בשם רבנים על כך שההשקעה "בטוחה ב-100%".
      נגיעות
      חז"ל לימדונו ש"נוגע בדבר פסול לעדות". המגייס, עם כל יושרו, נהנה ממשכורת ומשאיפה להצלחה כבירה. במצב כזה, דעתו אינה אובייקטיבית. גם אדם ישר בתמימותו יכול להפיל עשרות יהודים לפח וכבר היה לעולמים.
      מהי השקעה בטוחה? כזו שערך הקרן שלה קיים בוודאות וניתן למימוש בכל רגע נתון. בעסקאות כאלו אין מקום ל"פרשנויות" או לדו"חות מעורפלים. אם זה היה בטוח, הדו"ח היה פשוט ונהיר לכל דיין ומורה הוראה.
      משוואת הסיכון-סיכוי
      עלינו להפנים כלל ברזל: אין ולא תיתכן השקעה בטוחה המניבה רווחי עתק ללא סיכון מקביל. בשוק החופשי, רווח ודאי וסולידי נע סביב ה-3% עד 4%.
      הבה נתבונן בדוגמה מעולם הנדל"ן: דירה ששוויה בשוק הוא מיליון ש"ח, תניב בדרך כלל שכירות שנתית של כ-30,000 ש"ח (3%). אם יבוא אדם ויציע לכם דירה של מיליון ש"ח המניבה שכירות של 60,000 ש"ח (6% - פי שניים מהממוצע), עליכם לשאול מיד: היכן ה"מילכוד"? או שישנה סבירות גבוהה שהדירה תעמוד ריקה ללא שוכרים, או שישנו פגם מהותי בנכס שעלול להביא לחורבנו.
      גם אם המוכר טוען שהוא "דחוק בכסף" ולכן מוכר ב-1.5 מיליון נכס ששווה לכאורה הרבה יותר, הדבר טעון בדיקה מעמיקה; הרי גם באילוץ רב, הוא יכול למכור ב-1.8 מיליון בקלות. אם המחיר צנח כל כך, כנראה שהסיכון גבוה.
      כעת, נשליך זאת על ענייננו: מי שמבטיח עסקה "בטוחה" עם 25% רווח שנתי, משול למי שמציע לכם דירה של מיליון ש"ח המכניסה 250,000 ש"ח בשנה. הייתכן דבר כזה?! אם העסקה כה רווחית, מדוע שהיזם ימכור לכם אותה ולא יקצור את הרווחים בעצמו? אדם שמציע תשואות כאלו וחוסם כל צד של הפסד, או שהוא אינו מבין את השוק, או שאינו דובר אמת.
      הצעה מעשית: לכל מי שמתפתה להשקעה של 25% רווח: הציעו למגייס שתסתפקו ב-14% רווח בלבד, אך בתנאי שישעבד לכם בטוחות מוצקות כנגד הקרן. ראו נא את תגובתו. אם הוא מסרב, או אם אתם עצמכם חוששים מצד ההפסד – איך אתם מפקידים את כספכם, ולעיתים את קורת גגכם, בידי הצד השווה שבסיכון?
      מדוע לפנות לאברכים?
      נניח שאדם גילה "מכרה זהב" (תרתי משמע) – קרקע ששוויה עתיד לשלש את עצמו. הוא זקוק ל-100 מיליון ש"ח נוספים כדי להשלים את הרכישה. לפניו שתי אפשרויות:
    5. הלוואה עסקית: לקחת הלוואה בריבית גבוהה (אפילו 12%) מגופים פיננסיים. בסוף הדרך, לאחר החזר החוב, הוא יישאר עם רווח עצום ביד.
    6. גיוס מהציבור: לפנות לאברכים, להבטיח להם החזר כפול על השקעתם (רווח של 100%) בתוספת ריביות. בדרך זו, היזם מוותר על עשרות מיליוני שקלים מהרווח האישי שלו לטובת המשקיעים.
      האם ייתכן שאדם יעשה "חסד" בסדר גודל של מיליונים על חשבון הרווח האישי שלו? אם חפץ הוא בגמילות חסדים, ירוויח את המקסימום ויפתח קרן "עזר נישואין" מכובדת. הבחירה במסלול של גיוס המוני תחת הבטחות לרווחים דמיוניים מעוררת תמיהה רבתי: האם המטרה היא להיטיב עם הציבור, או שמא הציבור הוא זה שנושא בסיכון שהבנקים לא הסכימו לקחת?
      המצב כיום
      חלפו שש שנים. ההבטחות להכפלת הקרן לא התממשו. בעוד המגייסים טוענים ל"הכפשה", הפורום להגנת הצרכן ורבנים חשובים (ביניהם הגר"צ ברוורמן שליט"א) מתריעים על עוקץ ועל דו"חות מזויפים.
      יבחן כל אחד: האם סביר שקנאה גרמה לפורום ולרבנים להעליל עלילות שווא בלא חשש? או שמא מדובר בטעות קשה שהובילה יהודים להרפתקה מסוכנת, והיזמים אינם מסוגלים להודות בה?
      לסיכום: עלינו להפעיל את שיקול הדעת. האם סביר שרבנים ואנשי מקצוע יצאו נגד המגייסים אך ורק מתוך קנאה? או שמא מדובר בטעות קשה (במזיד או בשוגג) שהובילה יהודים להרפתקה מסוכנת, וכעת היזמים מתקשים להודות בטעותם?
      יהיו הדברים לעורר את הציבור

    @יושב-בגנים

    כל מילה זהב!!!

    כמה טוב שיש הרבה כאלה...

    ובקיצור מכרה של זהב....

  • לקחים והתבוננות בפרשת המכרות באתיופיה – מבט תורני ומציאותי
    בשבועות האחרונים נחשפתי רבות לפרשה המדוברת, הן מכלי ראשון והן מכלי שני ושלישי. דברי סומכים על שיחות עם משקיעים ועם בני משפחת המגייס (שאליו אני רוחש הערכה אישית רבה), וכן על עיון בדו"חות שהופצו למשקיעים ובפרסומי 'הפורום להגנת הצרכן'.
    לעניות דעתי, מדובר ב"מקרה מבחן" קריטי לכל בן תורה הבוחן דרכי השתדלות. הרי רוב המשתתפים כאן אינם מבקשים להפוך לאנשי עסקים חובקי עולם, אלא חותרים למטרה מקודשת אחת: לחתן ילדים בכבוד ולספק צרכי ביתם בלא להזדקק למתנת בשר ודם.
    גילוי נאות: להבנתי, בנקודת הזמן הנוכחית העסק זקוק לנס גלוי כדי להצליח. תפילתי היא שלפחות 90% מהקרן תחזור למשקיעים – מחד, כדי שלא יאבדו את קורת גגם חלילה, ומאידך, שלא יחזור הכל במילואו, כדי שלא יקום היזם הבא ויסחף יהודים תמימים להרפתקאות מסוכנות מעין אלו.
    ניתוח המציאות – ארבע אפשרויות
    לפנינו ארבע דרכים אפשריות להגדרת המצב (כאשר רק אחת מהן היא האמת):

    1. הצלחה בפתח: השקעה מעולה שעומדת להניב פירות, וכל הפרסומים השליליים מקורם בצרות עין.
    2. סיכון סביר שנכשל: השקעה שהוגדרה כ"סיכון נמוך", אך בשל נסיבות אונס וגורמים בלתי צפויים לא עלתה יפה.
    3. הון-סיכון (High Risk): השקעה בסיכון גבוה מאוד עם פוטנציאל רווח עצום, שנשארה כזו עד היום.
    4. כשל מוסרי או הונאה: ניסיון לגיוס כספים שנשען על מצגי שווא (בין אם המגייס הטעה במזיד ובין אם הוטעה בעצמו והטעה אחרים).
      בעוד המגייס וסביבתו דבקים באופציה א', והפורום להגנת הצרכן נוקט באופציה ד', הציבור הרחב נבוך ונע בטווח שבין ב' ל-ד'.
      היכן טעינו? הכלל הבסיסי בהשקעות
      אילו היינו חוזרים שש שנים לאחור: האם אברך רשאי להשקיע את כספי הדירה שלו? התשובה פשוטה: רק אם מדובר באופציה א' (ביטחון גמור). מי שמשקיע את כספו היחיד במקום שיש בו אפילו אחוזים בודדים של סיכון, נוהג בחוסר אחריות. אופציה ב' מיועדת רק לבעלי הון שיכולים לספוג הפסד; אופציה ג' מיועדת לכרישי נדל"ן והון-סיכון; ואופציה ד' – למרבה הצער, לתמימים.
      בפועל, משקיעים סיכנו דירות מגורים כנגד בטוחות השואפות לאפס. איך ניתן להעלות על הדעת שבהשקעה במכרות במדינת עולם שלישי אין צד הפסד? ההסתמכות הייתה על "אמונת חכמים" ועל יושרו של המגייס, תוך ציטוטים בשם רבנים על כך שההשקעה "בטוחה ב-100%".
      נגיעות
      חז"ל לימדונו ש"נוגע בדבר פסול לעדות". המגייס, עם כל יושרו, נהנה ממשכורת ומשאיפה להצלחה כבירה. במצב כזה, דעתו אינה אובייקטיבית. גם אדם ישר בתמימותו יכול להפיל עשרות יהודים לפח וכבר היה לעולמים.
      מהי השקעה בטוחה? כזו שערך הקרן שלה קיים בוודאות וניתן למימוש בכל רגע נתון. בעסקאות כאלו אין מקום ל"פרשנויות" או לדו"חות מעורפלים. אם זה היה בטוח, הדו"ח היה פשוט ונהיר לכל דיין ומורה הוראה.
      משוואת הסיכון-סיכוי
      עלינו להפנים כלל ברזל: אין ולא תיתכן השקעה בטוחה המניבה רווחי עתק ללא סיכון מקביל. בשוק החופשי, רווח ודאי וסולידי נע סביב ה-3% עד 4%.
      הבה נתבונן בדוגמה מעולם הנדל"ן: דירה ששוויה בשוק הוא מיליון ש"ח, תניב בדרך כלל שכירות שנתית של כ-30,000 ש"ח (3%). אם יבוא אדם ויציע לכם דירה של מיליון ש"ח המניבה שכירות של 60,000 ש"ח (6% - פי שניים מהממוצע), עליכם לשאול מיד: היכן ה"מילכוד"? או שישנה סבירות גבוהה שהדירה תעמוד ריקה ללא שוכרים, או שישנו פגם מהותי בנכס שעלול להביא לחורבנו.
      גם אם המוכר טוען שהוא "דחוק בכסף" ולכן מוכר ב-1.5 מיליון נכס ששווה לכאורה הרבה יותר, הדבר טעון בדיקה מעמיקה; הרי גם באילוץ רב, הוא יכול למכור ב-1.8 מיליון בקלות. אם המחיר צנח כל כך, כנראה שהסיכון גבוה.
      כעת, נשליך זאת על ענייננו: מי שמבטיח עסקה "בטוחה" עם 25% רווח שנתי, משול למי שמציע לכם דירה של מיליון ש"ח המכניסה 250,000 ש"ח בשנה. הייתכן דבר כזה?! אם העסקה כה רווחית, מדוע שהיזם ימכור לכם אותה ולא יקצור את הרווחים בעצמו? אדם שמציע תשואות כאלו וחוסם כל צד של הפסד, או שהוא אינו מבין את השוק, או שאינו דובר אמת.
      הצעה מעשית: לכל מי שמתפתה להשקעה של 25% רווח: הציעו למגייס שתסתפקו ב-14% רווח בלבד, אך בתנאי שישעבד לכם בטוחות מוצקות כנגד הקרן. ראו נא את תגובתו. אם הוא מסרב, או אם אתם עצמכם חוששים מצד ההפסד – איך אתם מפקידים את כספכם, ולעיתים את קורת גגכם, בידי הצד השווה שבסיכון?
      מדוע לפנות לאברכים?
      נניח שאדם גילה "מכרה זהב" (תרתי משמע) – קרקע ששוויה עתיד לשלש את עצמו. הוא זקוק ל-100 מיליון ש"ח נוספים כדי להשלים את הרכישה. לפניו שתי אפשרויות:
    5. הלוואה עסקית: לקחת הלוואה בריבית גבוהה (אפילו 12%) מגופים פיננסיים. בסוף הדרך, לאחר החזר החוב, הוא יישאר עם רווח עצום ביד.
    6. גיוס מהציבור: לפנות לאברכים, להבטיח להם החזר כפול על השקעתם (רווח של 100%) בתוספת ריביות. בדרך זו, היזם מוותר על עשרות מיליוני שקלים מהרווח האישי שלו לטובת המשקיעים.
      האם ייתכן שאדם יעשה "חסד" בסדר גודל של מיליונים על חשבון הרווח האישי שלו? אם חפץ הוא בגמילות חסדים, ירוויח את המקסימום ויפתח קרן "עזר נישואין" מכובדת. הבחירה במסלול של גיוס המוני תחת הבטחות לרווחים דמיוניים מעוררת תמיהה רבתי: האם המטרה היא להיטיב עם הציבור, או שמא הציבור הוא זה שנושא בסיכון שהבנקים לא הסכימו לקחת?
      המצב כיום
      חלפו שש שנים. ההבטחות להכפלת הקרן לא התממשו. בעוד המגייסים טוענים ל"הכפשה", הפורום להגנת הצרכן ורבנים חשובים (ביניהם הגר"צ ברוורמן שליט"א) מתריעים על עוקץ ועל דו"חות מזויפים.
      יבחן כל אחד: האם סביר שקנאה גרמה לפורום ולרבנים להעליל עלילות שווא בלא חשש? או שמא מדובר בטעות קשה שהובילה יהודים להרפתקה מסוכנת, והיזמים אינם מסוגלים להודות בה?
      לסיכום: עלינו להפעיל את שיקול הדעת. האם סביר שרבנים ואנשי מקצוע יצאו נגד המגייסים אך ורק מתוך קנאה? או שמא מדובר בטעות קשה (במזיד או בשוגג) שהובילה יהודים להרפתקה מסוכנת, וכעת היזמים מתקשים להודות בטעותם?
      יהיו הדברים לעורר את הציבור

    קודם כל תודה על דבריך, ועל כך שנכתבו בצורה שקולה ורציונלית וללא אמוציות.

    @יושב-בגנים כתב במישהו יכול לתת פרטים על סערת מכרות הזהב באתיופיה?:

    הפורום להגנת הצרכן ורבנים חשובים (ביניהם הגר"צ ברוורמן שליט"א) מתריעים על עוקץ ועל דו"חות מזויפים.

    האם הרב ברוורמן ורבנים חשובים נוספים... כבר הגיעו למסקנה שזו אפשרות ד' ולא ג' או ב' ? לא ראיתי מסקנה כלשהי בינתיים.
    אם כבר יש, אשמח שתביא אותה.

    איצ'ה דז'אלטבסקי (שיש לי הערכה רבה אליו ואל פועלו) כבר לגמרי לא אובייקטיבי בסיפור הזה, כלהיוקרה והמוניטין שלו מונח על הכף והעמדה שלו כבר קצת מסובכת.
    (ועל קול חי אני אפילו לא מדבר...)

נושאים מוצעים