הפלא התשיעי: הצד האפל של הריבית דריבית

[משקיע זהיר מידי]

או: למה השקעה פסיבית נכונה הופכת למסוכנת כשמכניסים למשוואה כסף שאין לכם

רבים מאיתנו מכירים את האמרה המיוחסת לאלברט איינשטיין: "ריבית דריבית היא הפלא השמיני של תבל. מי שמבין זאת – מרוויח; מי שלא – משלם".

מבלי להיכנס לנכונות הייחוס, זוהי אמת מתמטית מוכחת: הכסף עושה כסף, והזמן הוא הכלי החזק ביותר לצבירת הון. בפורומים פיננסיים, וגם בפורום שלנו, המסקנה מכך לרוב אחידה וברורה: השקיעו במדד רחב (כדוגמת S&P 500), והזמן יעשה את שלו. המצדדים בגישה זו נוהגים להציג – ובצדק – גרפים היסטוריים המראים כיצד השוק התאושש מכל משבר לאורך 100 השנים האחרונות.

אך בצל ההתלהבות המוצדקת והגרפים הירוקים, אורב לעיתים מה שניתן לכנות "הפלא התשיעי".
בניגוד לביקורת הנשמעת לעיתים, "הפלא התשיעי" אינו ניסיון לנבא מתי תהיה המפולת הבאה, וגם לא ערעור על כוחו של השוק לעלות בטווח הארוך. זהו תרחיש כואב שבו משקיעים מאבדים את כספם, לא בגלל שהבורסה קרסה לאפס (תרחיש יום הדין שאינו סביר), אלא בגלל הניסיון "לדחוק את השעה" באמצעות מינוף פיננסי (הלוואות). אותם משקיעים מגלים בדרך הקשה שהסטטיסטיקה ארוכת הטווח אינה עוזרת למי שחנוק תזרימית בטווח הקצר.

להלן הסבר מדוע הגישה הזו מסוכנת ועלולה להוביל חלילה לאובדן הקרן כולה – גם אם המדד עצמו לעולם לא יתקרב לאפס; וכיצד הטענות הנכונות כשלעצמן ("השוק תמיד עולה בטווח הארוך") הופכות למלכודת כשמיישמים אותן לא נכון.

1. המתמטיקה המתעתעת של המינוף: ממוצע מול תזרים

הטענה הרווחת בדיונים היא: "אם הריבית על ההלוואה היא 6% והשוק עושה בממוצע 10%, יש לי רווח בטוח".
זוהי אשליה סטטיסטית הנובעת מבלבול בין שני עולמות. הממוצע של השוק נמדד על פני עשורים, אך הריבית לבנק משולמת בכל חודש.

ניקח לדוגמה משקיע בשם יעקב. יעקב לווה 500,000 ש"ח והשקיע בשיא, מתוך ביטחון שהשוק יעלה.

• התרחיש המאתגר: חודש לאחר ההשקעה, השוק יורד ב-20% ונשאר שם שנתיים.
• ההתנגשות עם המציאות: יעקב אמנם מכיר את הגרפים שמראים שהשוק יתקן בעתיד, אבל הבנק לא חי את העתיד אלא את ההווה.
• תזרים מזומנים שלילי: בניגוד לטענה ש"כל עוד לא מכרת זה רק הפסד על הנייר", במינוף ההפסד הוא מוחשי מאוד: יעקב נדרש להביא מהבית כ-2,500 ש"ח מידי חודש לכיסוי הריבית, בזמן שהקרן שלו שחוקה. אין כאן "נייר", יש כאן תשלום מזומן וכואב שהופך את ההמתנה לבלתי אפשרית.

2. סיכון העיתוי: כשהכלל "זמן בשוק" עובד לרעתכם

משפט מפתח בהשקעות הוא: "זמן בשוק עדיף על תזמון השוק". המבקרים טוענים שמי שמחכה לירידות מפסיד את העליות ("נביאי זעם" ששעונם המקולקל מציג את הזמן הנכון פעמיים ביום).
טענה זו נכונה ומדויקת להפליא לגבי הוראת קבע חודשית (שיטת מיצוע ערך[^3]), שם ירידות הן הזדמנות.

אך כלל זה הופך למסוכן כשהוא מיושם על הפקדה חד-פעמית גדולה ("בוחטה") מכספי חוב.
כאן נכנס לתמונה סיכון רצף התשואות[^1]. כשהכסף מושקע בבת-אחת בנקודת שיא:

• ירידה של 30% בתחילת הדרך מחייבת עליה של כ-43% רק כדי לחזור לנקודת האפס.
• בעוד שמשקיע רגיל יכול להמתין "עשור אבוד" עד שהתיק יחזור לעצמו, המשקיע הממונף משלם ריבית דריבית הפוכה (לבנק) לאורך כל התקופה הזו. עבורו, ה"זמן בשוק" פועל לרעתו, כי הזמן עולה כסף.

3. הכשל הפסיכולוגי: למה אנשים מוכרים בתחתית?

טענת הנגד הנפוצה היא: "צריך פשוט להיות חזקים ולא למכור", או "האינפלציה שוחקת את הכסף, אז חייבים להסתכן". אלו טיעונים רציונליים באקסל, אך במציאות, בני אדם אינם רובוטים.

כאשר משקיע רואה ירידה של 50% בתיק השקעות רגיל, הוא מרגיש לא נעים.
כאשר משקיע רואה ירידה של 50% על כסף שלקח כהלוואה, הוא חווה אירוע המאיים על היציבות הכלכלית של משפחתו.

1. הלחץ: הבנק לוחץ לסגירת ההלוואה (Margin Call[^2]) או דורש בטחונות נוספים.
2. השבירה: בנקודת השפל, כשהחדשות הכי מפחידות, המשקיע הממונף נשבר. הוא לא מוכר כי הוא "טיפש" או כי הוא "ניסה לתזמן", אלא כי הבנק או הלחץ הנפשי כפו עליו למכור.

ברגע המכירה, ההפסד התיאורטי הופך לאובדן הון אמיתי. זהו הפלא התשיעי: היכולת למחוק הון עצמי דווקא בנכס שבטווח הארוך נחשב בטוח.

סיכום: הזהירות היא אסטרטגיה, לא נבואת זעם

הדיון אינו עוסק בשאלה "האם השוק יעלה או ירד מחר" (שאלה לנביאים), אלא בשאלה "האם אוכל לשרוד אם הוא ירד".

שוק ההון הוא כלי מצוין, והמדדים אכן עולים לאורך זמן. אבל מי שמנסה להאיץ את התהליך באמצעות כסף שאינו שלו, מהמר על כך שלא יהיו "בורות" בדרך. "הפלא התשיעי" הוא תזכורת לכך שהשוק הוא מכשיר להעברת הון מאנשים חסרי סבלנות (וממונפים) לאנשים סבלניים בעלי אורך נשימה.

השורה התחתונה: נצלו את כוחה של הריבית דריבית, אך עשו זאת רק עם כסף פנוי. אל תתנו לגרפים של הטווח הארוך לסנוור אתכם בפני הסיכונים של הטווח הקצר.

---

ביאור מושגים והערות:

[^1]: סיכון רצף התשואות (Sequence of Returns Risk): הסיכון שהשוק ירד דווקא בתחילת תקופת ההשקעה. עבור משקיע עם הלוואה, ירידות בתחילת הדרך הן הרסניות כי הריבית ממשיכה להצטבר על הקרן המקורית הגבוהה, בעוד שווי התיק מצטמק.
[^2]: קריאת ביטחונות (Margin Call): מצב שבו שווי התיק יורד מתחת לרמה שהגוף המלווה מוכן לקבל כבטוחה. במצב זה, המלווה מוכר את ניירות הערך בתיק באופן כפוי, לרוב במחירי הפסד, ללא שיקול דעת של המשקיע.
[^3]: מיצוע ערך (Dollar Cost Averaging - DCA): שיטת השקעה של סכום קבוע בפרקי זמן קבועים. בשיטה זו, ירידות בשוק הן יתרון כי הן מאפשרות לקנות יותר "סחורה" בזול, בניגוד להשקעה חד-פעמית שבה ירידה היא נזק נטו.

[משקיע זהיר מידי]

תודות: @שמח-לעזור על הבהרת הדברים הלא ברורים בתאוריה שלי.
@gemini על העזרה בעריכה של דעתי מתוך כל הפוסטים בשרשור בעניין חתימתי.
@הנהלה אשמח אם תנעלו לתגובות ותפצלו את התגובות שכבר נכתבו לשרשור חדש

אשמח לקבל תגובות בשרשור אחר

[אפ_על_פי_כן]

כתבת יפה מאד, ברור, והסכמתי איתך. (אני מבין שג'ימיני היה כאן).

אבל התמקדת בדברים שהם די ידועים ומוסכמים.
אשמח אם תסביר גם למה להעביר סכום גדול בפנסיה למסלול מחקה סנופי, כשטווח הזמן הוא ארוך, זה כזה טעות לדעתך?

[אפ_על_פי_כן]

אוי אני רואה שאתה לא רוצה שיגיבו כאן,
פתח שרשור חדש ותעביר לשם את תגובתי. (או שתעדכן אותי למחוק)