פסק הלכה מהגרי"מ רובין בעניין מחלת ילד כשהבעל אברך

[בן עליה]

זה דין מוסכם?
אולי יהיו כאלו שיטענו אחרת
(אני לא בא ח"ו לערער על הדברים אלא שואל כדי לדעת אם יש חולקים)

[הקול השפוי]

אני לא כל כך רואה כאן מקום לדיון

[משקיע זהיר מידי]

@בן-עליה כל הזכות לדמי מחלה מגיעה מהחוק זה לא זכות הלכתית מה שלא בחוק זה לא מנהג המדינה.
כמובן כל זמן שלא נאמר לך אחרת.
המקום היחיד שניתן לדון זה בעובדי מדינה באופן ישיר.

[התםםםםם]

אני שאלתי את הרב ברוורמן והוא ענה לי שאין בעיה (זה היה בטלפון ככה שלא שאלתי למה)

[שמח לעזור]

השאלה האם פתיחת עסק פטור / זעיר מועילה אף לזה מצד החוק

[ברכת ה' תעשיר]

מישהו יודע מהו נוסח החוק או ההוראה בו/ה ראה הרב שליט"א שלפי החוק אין לעובדת הנשואה למי שתורתו אומנותו להיעדר מהעבודה בגין ימי מחלה
התנאי שראיתי בהוראות משרד הבריאות/העבודה, הוא שלא יעדרו שני ההורים בגין אותה סיבה של שמירה על הילד
ציטוט : "אם בן או בת הזוג הם עובדים שכירים – עד 8 ימים בשנה, בתנאי שבן או בת הזוג ולא נעדרים באותו זמן מעבודתם מכוח אותה זכות."

[משקיע זהיר מידי]

@ברכת-ה-תעשיר "הם עובדים שכירים"

[משה עוזיאל]

אני כותב לעיונא בלבד בלי להסתמך עלי כלל משום שאיני בעל סמכות וגם משום שאני לא משוכנע אלא רק מעלה אפשרויות
לגבי החינוך העצמאי וכדומה שמודע לכך שמרבית הבעלים אינם שכירים/עצמאים ומאפשרים לעובדות לצאת למחלה, אז יש מקום לדון (ואשמח אם יהיו חוו"ד מרבנים מוסמכים בזה) מכמה סיבות להקל

1. שבממון המדינה, אולי ככל ויש כאן אפליה לא מוצדקת אז מותר להוציא את הכספים (מבלי להכנס לנידון הכללי שיש בהגדרת ממון המדינה) וזאת משתי סיבות אף אם נאמר שיש לממונים סמכות קבלת החלטה על הכספים זה רק בהחלטות הוגנות אך ככל ובמבט התורני (האמיתי) ההחלטה לא הוגנת אין לה תוקף ולכן עצם ימי המחלה תקפים וההגבלה בעניין אינה תקפה.
2. יש סברא לומר (וכמדומני שזהו גישתו של בעל החוט שני זצוק"ל הבנה שלי מתוך מכלול פסקים ומהאמור בספר חוט שני) שהיחס לממון המדינה הוא ממון ציבור לכל דבר (אף אי נימא שלא נוהג דמ"ד אך סכ"ס מרביתם של המשלמים נותנים על דעת שזה ישמש את הציבור או מכיון שאמור להיות מנגנון גבית מסים גם בארצנו יעויין חוט שני רבית בנימוקו למה אין רבית מול המדינה) אלא שהממונים אין להם שום סמכות להחליט מה לעשות עם זה (מכיון שאינם מחויבים/ממונים עפ"י דת תורתינו הקדושה ואכמ"ל) ועל כן צריך לנהוג בזה כממון ציבור והשלכות מגישה זו שלקחת כספי מדינה למטרה שכספי ציבור לא אמורים לשרת אזי אסור, אך כל דבר שאם היו הממונים כשרים וכו' היו עושים בצורה אחרת אז מותר לקחת הכסף (והמדובר כאן הוא רק על לקיחת הכסף כמו בדוגמא שלנו שאין כאן הצהרות שקר כלל אלא העובדת מגישה סיק שלא מצויין בו שום דבר על בעלה) וכאן פשוט שאין סיבה לחילוק הנ"ל וכפי שמבואר במכתבו של הרב רובין שהדבר למגינת ליבנו,
   אך כמובן כש"כ שביחס לממון מפרטי כל עוד סיבת החיוב היא מכח המנהג שנובע מכח החוק אז בסוף אם אין יסוד נפל הבנין
3. אם כי גם בזה אולי יש לדון ולומר שאם נניח (ויש לי הערכה מסוימת שכך המציאות. ואולי המעסיקים שבין הקוראים יאמרו אם הם היו מודעים לחילוק בחוק) שרובא דרובא של האנשים (בכל המגזרים) נוהגים בפועל לתת ימי מחלה ואינם שואלים האם הבעל שכיר או לא אז מכיון שכמו שכתב הרב שהמחייב של מתן ימי מחלה הוא מכח מנהג המדינה ולא שהחוק יכול לחייב זאת (פשוט שלהוציא על סמך חוק בלבד לכו"ע אסור ואכמ"ל) אזי עד כמה שבנוהג בפועל נוהגים לתת בלא לבדוק את ענינו של הבעל אז זה הנוהג המחייב, ואולי זה הביאור במה שהובא כאן בשם הרב ברוורמן אם כי לדעתי כדאי שהתםםםםםם יביא את המקרה שעליו הורה (האם מעסיק פרטי/חרדי/כללי) כדאי לדעת האם זה הוראה גורפת או רק בענינו.
   וגם בסברא זו יש לומר שבציבור שלנו אז וודאי שמכיון שהחלוקה שבחוק כאמור היא ''למגינת ליבנו'' אז וודאי שדעת העובדות היא על דעת זה שאף אם בעלה אברך שיגיע לה זכאותה ואם כך אם גם המעסיק חרדי שהוא שייך גם לאומדנא זו ייתכן שיותר מסתבר לומר כן
   אך אם המעסיק לא זכה להשתייך למוקירי התורה ולומדיה אז זה תלוי רק בנוהג בכלל המגזרים בזה כיון שכמובן כדי שזה יחייב צריך אומדנא הדדית (ואצל חרדי זה ייקבע אף במקרים שאם נציב למעסיק הפרטי את השאלה מסתבר שלא יביא בכל אופן מכיון שבמודעות הכללית זה עומד שאין את החילוק הנ"ל אז זהו מנהג המדינה)
   (ראיה לכך שמנהג המדינה נקבע בהתאם לכל פלך במדינה ניתן להוכיח מהמקובל בבתי דין שדמי תיווך אצל חרדי מול חרדי מחייב אף כשאין למתווך רישיון או שלא החתים כמתחייב וכו' ואילו אצל הכלליים זה כן יכול להוות סיבה לפטור במקרים מסוימים ואף בב"ד ארץ חמדה ראיתי שפסקו כך)
   מכיון שהנושא נוגע מאוד לכלל ציבור בני התורה אשר כמדומני רובא דרובא מקילים בזה (לא מתוך מודעות) אשר על כן כל אחד שיוכל להביא את דעות גדולי הפוסקים בנידון חמור זה אשר אם ננקוט כדברי הגרי"מ שליט"א אז זה אומר שרבבות בני תורה חייבים להחזיר סכומים למעסיקיהם ומכאן והלאה לא יוכלו להשתמש ועל כן זה יהיה חסד גדול לבירור העניין היטב כדי לדעת המעשה אשר נעשה
   ו

[ברכת ה' תעשיר]

@משקיע-זהיר-מידי כתב בפסק הלכה מהגרי"מ רובין בעניין מחלת ילד כשהבעל אברך:

@ברכת-ה-תעשיר "הם עובדים שכירים"

נו זה לא רשב"א
ולגופו של דיוק להבנתי כוונת הפיסקה הינה שזכות כל שכיר הינה עד 8 ימים מתוך 16 [שזה השיעור לחד הורי וכדומה עיי"ש]
אף אחד לא חקק (לפחות בפיסקה זו) שעל בן זוג "מובטל" [כמובן 'אפילו']
מוטלת חובת השמירה כל אותם 16 ימים

אולי נידון הרב שליט"א קאי על השמונה ימים הנוספים שבין ה8 ל16

[משקיע זהיר מידי]

@ברכת-ה-תעשיר החוק הוא ברור שהזכות למחלת ילד לא תקפה כשיש הורה כשיר שאיננו עובד.
הבאתי למעלה את הציטוט מכל זכות כיוון שהוא יותר ברור להבנה אבל בדקתי את זה גם בלשון החוק בעבר.

ולא הבנתי את הטענה שזה לא רשב"א זה דיני ממונות וזה לא פחות חמור מרשב"א כל המוציא מחבירו עליו הראיה ועל העובד חובת ההוכחה שהפרשנות בחוק היא לטובתו (וכן אני שייך לצד השכירים)

[ברכת ה' תעשיר]

@משקיע-זהיר-מידי כתב בפסק הלכה מהגרי"מ רובין בעניין מחלת ילד כשהבעל אברך:

@ברכת-ה-תעשיר החוק הוא ברור שהזכות למחלת ילד לא תקפה כשיש הורה כשיר שאיננו עובד.
הבאתי למעלה את הציטוט מכל זכות כיוון שהוא יותר ברור להבנה אבל בדקתי את זה גם בלשון החוק בעבר.

ולא הבנתי את הטענה שזה לא רשב"א זה דיני ממונות וזה לא פחות חמור מרשב"א כל המוציא מחבירו עליו הראיה ועל העובד חובת ההוכחה שהפרשנות בחוק היא לטובתו (וכן אני שייך לצד השכירים)

לא ראיתי את הציטוט שהבאתם מכל זכות היות והוא היה בסוגריים כעת ראיתי וזה אכן מפורש יותר
כוונתי היתה שבדרך כלל הוראות וחוקים נכתבים יותר מפורש מהציטוט שאני הבאתי ממשרד העבודה, וכל שאינו מפורש לא נ"ל שזה מחייב כמו דיוק ברשב"א שאף דינים חמורים יכתבו בו לעיתים ברמיזה
בכל אופן יישר כח זה מה שחיפשתי

[החושב]

אני לא כל כך מבין את הדיון הרי האברך גם משעובד להגיע לכולל ומקבל על זה מלגה אלא מה שזה לא מוצהר כעובד ואם האבא עובד בלי תלוש האם גם אז הוא לא יהיה זכאי [הרי סברת החוק הוא שהאבא מובטל ולכך בדין הוא שישמור על ילדיו ]

[שמח לעזור]

@החושב ימי מחלה זה על חשבון המעסיק
וכל דבר שלא עומד בכללי החוק במדויק
המעסיק לא התחייב לכך
וכמבואר במכתב לעיל

פרשנות החוק רלוונטית לדברים שעל חשבון המחוקק…

[משה עוזיאל]

על מש"כ שמח לעזור ''פרשנות החוק רלוונטית לדברים שעל חשבון המחוקק''
לדעתי אין כל הבדל מכיון שכמו שהארכתי המחייב ההלכתי הוא רק מנהג המדינה הנוצר מכך ואם ככה זה ברור שאם המשפטנים יפרשו את החוק בצורה אחרת אז זה קובע את מנהג המדינה (עכ"פ כל עוד לא עברה הרפורמה ויד המשפטנים על העליונה)
אבל השאלה היא האם אכן המשפטנים יפרשו זאת אחרת וכאן בפורום יש ויכוח ער סביב זה כמו שכתבו בזה לעיל
ובאמת טעון בדיקה האם אי פעם היה נידון משפטי שהוכרע האם האם זכאית לימי מחלה של ילד כשהאב מובטל
ובהנחה ומערכת המשפט שהוא כיום המוסמכת הבלעדית (באלימות אך בפועל כך זה) בפרשנות החוק ואף לשנותו בהתאם לתפיסתם.
אז אם הם יקבעו שזה לא רלוונטי במקרה שהאב מובטל אזי ברור שאין נידון כלל
ולגופו של עניין ייתכן מאוד שהפרשנות תהיה שזה דווקני כמו שכתוב בנוסח היבש. וייתכן שהפרשנות תהיה שמטרת המחוקק היתה למנוע רק את האפשרות, ששני ההורים יקבלו ימי מחלה.
והסיבה להניח כך היא כי כמדומני שזה תפיסה רווחת מאוד בכל המגזרים שאף פעם אין נפקותא במצב הבן זוג ובכל המקומות שכיחה תופעה שרק אחד מבני הזוג עובד
ואגב נדמיין מצב שבן הזוג הוא סטודנט בזה אני כמעט משוכנע שיפרשו הגורמים הנ"ל את החוק שזה לא שולל את האפשרות ואם שמה הם ככה יפרשו איני יודע אם נוכל עדיין לחלק בין זה לאברכים מכיון ששמה הפרשנות אם היא תהיה שונה רק מונעת משנאה ובזה היא לא תיכנס לנוהג וודאי כל עוד לא היה דיון שקבע זאת

בקצרה עיקר הטיעון הנוכחי שלי הוא שגם אם נניח וטעיתי בכל מה שכתבתי במייל הקודם ורק החוק עצמו קובע את הנוהג כי זה דעת הצדדים להסתמך על החוק ולא על הנוהג כלל והוא לא תואם את החוק
עדיין יש סבירות שגם בחוק עצמו כפי שהוא יתפרש ע"י המוסמכים לכך זה לא שולל מסטודנטים ואוללי אף ממובטלים למשל ואם כנים הדברים אז וודאי שהכל נשאר כמו שהיה מקובל. אך כמובן כדאי לברר זאת האם נוכנים דברי ולא השערה בעלמא.