ברוך פייגר לא מתחבר למושג "חופש כלכלי".
מי שמגיע לסכומים האלו, הם אנשים עם כשרון ותחביב בתחום, וממילא לא עוצרים וזהו.
זה לא קשור ליש לו מנה רוצה מאתיים, אלא לאופי בן אדם, שזה מה שהוא יודע ואוהב לעשות, ולהמשיך לעשות.
כלומר, ההסתכלות כאילו אני אברך כולל רציני עם תפקיד חשוב ונעלה,
רק אלמד איך לייצר נכסים בשווי 15 מיליון ש"ח ואחזור לתלמודי בכל ה"ברען",
הוא טעות גמור - כי מי שמצליח ליצור נכסים בשווי כזה, זה לא בא מתוך צדקות לשבת בכולל,
אלא מתוך כשרון ותחביב - וכמו שטראמפ מגדיר זאת: "ספורט" - להתעסק ולהצליח בנדל"ן...!
אני אישית חשבתי על זה מפן אחר.
נכון מאוד שחופש כלכלי מאפשר לנו לעשות בדיוק מה שאנו רוצים.
אבל אם תסתכלו (במבט בוגר)על העולם והאנשים שבתוכו,
תתווכחו לדעת שחלק מאוד משמעותי מתוכניות החיים מופשעים מיחסי כסף/עבודה.
להמחשבה בעלמא,
אברך שנכנס לתחום הדרכת חתנים, או ייעוץ חינוכי, או מגיד שיעור,
וכן בן תורה הפותח ארגון או עמותה או עסק המספק פתרונות לאנשים,
זה בא בדרך כלל עם "דחיפה" מהצורך בפרנסה, ולא מתוך יצירתיות בלבד.
ודווקא שם הוא צפוי למצוא את הייעוד והסיפוק ותחושת העשייה שלו !!
מי שניחן עם מודעות עצמית מאוד גבוה, ובנוסף הוא כשרוני ויצירתי ובנוסף יש לו הרבה מרץ,
הוא יכול להגיע רחוק גם מתוך חופש כלכלי, להגשים את כל התוכניות והיצירות שלו,
אבל שוב חזרנו לפייגר, שאם אכן הוא כשרוני ויצירתי, והמצליח ליצור נכסים להכנסה פאסיבית - הוא ירצה להמשיך בזה...
אני כן מכיר אנשים, עם הכנסה פסיבית שמכסה את רוב תקציב החודשי שלהם,
הם חיים ברמת חיים רגילה ומטה, ועדיין עובדים לפרנסתם כדי לסגור את החודש,
אבל ההכנסה הפסיבית מאפשר להם חופש לעבור בין תחומי עיסוק המועדפים,
בשונה מאדם הממוצע שתקוע בעבודה לא מתאימה,
כי הוא לא יכול להרשות לעצמו חודשיים של אבטלה,
ובוודאי לא יכול להרשות לעצמו לסכן מקום בטוח עבור מקום מבטיח...
(נ.ב. אל דאגה, גם הרגש שלי עדיין לא השתכנע, בטח אני כן יצא לחופש כלכלי ומוצלח, מלא סיפוק ויצירה ועשיה, רובו ככולו חוזר לתלמודו...)