דילוג לתוכן

תכנון פיננסי לחתונות: "יד שמשון" מול "הגמ"ח המרכזי" – ניתוח השוואתי

  • תכנון כלכלי לנישואי הילדים הוא אחד האתגרים המשמעותיים ביותר עבור משפחות המעוניינות להגיע לרגע המיוחל עם גב כלכלי יציב. שני המודלים המובילים בשוק כיום הם גמ"ח יד שמשון והגמ"ח המרכזי. למרות ששניהם מבוססים על העיקרון של "תרומה היום תמורת הלוואה מחר", המודלים הכלכליים שלהם שונים בתכלית.

    להלן ניתוח של הנתונים כדי להבין איזו תוכנית משרתת טוב יותר את הצרכים שלכם.

    1. מודל "יד שמשון": המינימליזם התזרימי
    המודל של יד שמשון מתמקד בנגישות מקסימלית. הוא מתאים למי שרוצה "לשריין" לעצמו זכאות להלוואה גדולה במינימום הכבדה על התקציב החודשי השוטף.

    עלות ליחידה: כ-15 ₪ בלבד (במסלול של 10 יחידות).

    סך תרומה מצטברת: עבור יחידת הלוואה של 40,000 ₪, תתרמו לאורך השנים סכום של כ-2,400 ₪.

    יתרון בולט: תקרת הלוואה גבוהה מאוד. ניתן להגיע להלוואות של עד 800,000 ₪ (במסלול 20 יחידות), מה שנותן מענה מקיף לצרכי רכישת דירה או הוצאות גדולות במיוחד.

    2. מודל "הגמ"ח המרכזי": השקעה עם "בונוס" בסופה
    הגמ"ח המרכזי מציע מודל מורכב יותר, הכולל מרכיב של מענק (מעין החזר על חלק מהתרומה) וגמישות רבה יותר בתנאי החזר ההלוואה.

    עלות ליחידה: גבוהה יותר, נעה בין 30 ₪ ל-50 ₪ (בתוכניות הצעירות/מרכזיות).

    המענק: זהו "הקלף המנצח" של המודל. המענקים (שיכולים להגיע לכ-6,400 ₪ ליחידה) הופכים את העלות הריאלית של ההלוואה לנמוכה מאוד, ובמקרים מסוימים התרומה כמעט ומכסה את עצמה.

    גמישות בהחזר: המודל מאפשר פריסת החזר של עד 154 תשלומים. מבחינה תזרימית, זהו יתרון עצום לזוג צעיר בתחילת דרכו.

    השורה התחתונה: מה לבחור?
    בחרו ביד שמשון אם:
    אתם מעוניינים במינימום הוצאה חודשית כרגע, או אם אתם זקוקים להלוואות בסדרי גודל משמעותיים (מעל 320 אלף ₪ לילד) ומוכנים להתמודד עם החזר חודשי אינטנסיבי יותר בעתיד (פריסה ל-100 חודשים).

    בחרו בגמ"ח המרכזי אם:
    אתם מעדיפים מודל של "חיסכון חכם" הכולל מענקים, ואם חשוב לכם להקל על הילדים בעתיד עם החזר חודשי נמוך ככל האפשר בזכות פריסת תשלומים רחבה.

    טיפ כלכלי: לפני הצטרפות, מומלץ לבחון את "כושר הספיגה" של התקציב המשפחתי שלכם. לפעמים עדיף לקחת פחות יחידות בתוכנית עם מענק, מאשר לנסות להחזיק מספר רב של יחידות בתוכנית זולה אך ללא גמישות בהחזר.

    ומה דעתכם? האם אתם מעדיפים תשלום חודשי נמוך היום, או פריסת חוב נוחה יותר לילדים בעוד עשרים שנה?

  • יד שמשון הוא בדיוק כמו הגמח המרכזי רק בלי המענק
    בגמח המרכזי תורמים 30 ליחידה כפול 160 ואחר כך חוזר חצי
    ביד שמשון 15 ליחידה כפול 160 בלי שחוזר כלום

    הגמ"ח המרכזי:
    2f665710-0acf-479d-8639-cf88bdf91bb3-image.jpeg

    יד שמשון:

    b50d278a-c234-44cf-8afa-d98d48fa0a42-image.jpeg

  • מסקרן למה לא הכנסת בסקירה את אושר בכבוד?
    ולא פחות מענין, למה לא נגעת בנקודה החשובה מכל. איתנות פיננסית! מי מהם יש לו אקטוארים מקצועיים שיכולים לחתום על מסמך גלוי לציבור ואף להסביר את היכולות לעמוד בעוד 20/30 שנה בלתת לי הלוואה. אם אין את זה זה בדיחה וזה כפשוטו קרן הצבי.
    כמובן בהתחשב בשינויים שמתרחשים במגזר החרדי והמעבר לשוק ההון של נתח נכבד ממנו.

  • הכי מעניין זה-
    איך זה:

    2207cde3-51cd-47d6-a776-cceb3e2914a1-image.jpeg

    מסתדר עם זה:

    04b6123e-682e-454c-a376-e9b40c11bc77-image.jpeg

  • לפני שמקבלים החלטה על דבר כזה משמעותי, פניתי להתייעצות עם אקטואר (כלכלן שמתעסק במודלים ארוכי טווח), וביקשתי ממנו שינתח בצורה נקייה את שני המודלים – בלי רגש ובלי פרסומות.

    זו התשובה שקיבלתי, ואני משתף אותה כאן כי נראה לי שזה מידע קריטי:

    יש הבדל מהותי בין המודלים, לא רק במחיר – אלא בהתכנות הכלכלית שלהם לאורך זמן.

    במודל של יד שמשון:

    הכניסה החודשית נמוכה מאוד
    אבל ההתחייבות העתידית (סכומי ההלוואות) גבוהה מאוד

    המשמעות היא שהמודל תלוי בצורה חזקה מאוד בגידול מתמיד במספר המצטרפים.
    אם קצב ההצטרפות יאט – אפילו קצת – עלול להיווצר מצב שאין מספיק כסף כדי לעמוד בכל ההלוואות.

    לעומת זאת, במודל של הגמ"ח המרכזי:

    התשלום החודשי גבוה יותר
    ולכן נכנס יותר כסף למערכת לאורך השנים
    והיחס בין הכנסות להתחייבויות מאוזן יותר

    לכן הוא פחות תלוי בגידול אגרסיבי של מצטרפים, ויש לו יציבות תזרימית גבוהה יותר.

    בשורה התחתונה (לדברי האקטואר):
    ללא מקורות מימון חיצוניים משמעותיים, מודל כמו של יד שמשון חייב גידול מתמשך וחזק כדי להחזיק לאורך עשרות שנים.
    אם זה לא קורה – קיים סיכון אמיתי לקושי לעמוד בהתחייבויות.

    לעומת זאת, הגמ"ח המרכזי בנוי בצורה שמגדילה את הסיכוי ליציבות גם בתרחישים פחות אופטימיים.

    אני לא אומר לא להצטרף ולא קובע מה נכון לכל אחד – אבל כן חשוב להבין שיש כאן לא רק הבדל “כמה משלמים”, אלא הבדל ברמת הסיכון של המודל עצמו.

  • לפני שמקבלים החלטה על דבר כזה משמעותי, פניתי להתייעצות עם אקטואר (כלכלן שמתעסק במודלים ארוכי טווח), וביקשתי ממנו שינתח בצורה נקייה את שני המודלים – בלי רגש ובלי פרסומות.

    זו התשובה שקיבלתי, ואני משתף אותה כאן כי נראה לי שזה מידע קריטי:

    יש הבדל מהותי בין המודלים, לא רק במחיר – אלא בהתכנות הכלכלית שלהם לאורך זמן.

    במודל של יד שמשון:

    הכניסה החודשית נמוכה מאוד
    אבל ההתחייבות העתידית (סכומי ההלוואות) גבוהה מאוד

    המשמעות היא שהמודל תלוי בצורה חזקה מאוד בגידול מתמיד במספר המצטרפים.
    אם קצב ההצטרפות יאט – אפילו קצת – עלול להיווצר מצב שאין מספיק כסף כדי לעמוד בכל ההלוואות.

    לעומת זאת, במודל של הגמ"ח המרכזי:

    התשלום החודשי גבוה יותר
    ולכן נכנס יותר כסף למערכת לאורך השנים
    והיחס בין הכנסות להתחייבויות מאוזן יותר

    לכן הוא פחות תלוי בגידול אגרסיבי של מצטרפים, ויש לו יציבות תזרימית גבוהה יותר.

    בשורה התחתונה (לדברי האקטואר):
    ללא מקורות מימון חיצוניים משמעותיים, מודל כמו של יד שמשון חייב גידול מתמשך וחזק כדי להחזיק לאורך עשרות שנים.
    אם זה לא קורה – קיים סיכון אמיתי לקושי לעמוד בהתחייבויות.

    לעומת זאת, הגמ"ח המרכזי בנוי בצורה שמגדילה את הסיכוי ליציבות גם בתרחישים פחות אופטימיים.

    אני לא אומר לא להצטרף ולא קובע מה נכון לכל אחד – אבל כן חשוב להבין שיש כאן לא רק הבדל “כמה משלמים”, אלא הבדל ברמת הסיכון של המודל עצמו.

    @רואה-את-הנולד said:

    במודל של יד שמשון:

    הכניסה החודשית נמוכה מאוד
    אבל ההתחייבות העתידית (סכומי ההלוואות) גבוהה מאוד

    המשמעות היא שהמודל תלוי בצורה חזקה מאוד בגידול מתמיד במספר המצטרפים.
    אם קצב ההצטרפות יאט – אפילו קצת – עלול להיווצר מצב שאין מספיק כסף כדי לעמוד בכל ההלוואות.

    עכשיו אני מבין מה בוער לו

  • לפני שמקבלים החלטה על דבר כזה משמעותי, פניתי להתייעצות עם אקטואר (כלכלן שמתעסק במודלים ארוכי טווח), וביקשתי ממנו שינתח בצורה נקייה את שני המודלים – בלי רגש ובלי פרסומות.

    זו התשובה שקיבלתי, ואני משתף אותה כאן כי נראה לי שזה מידע קריטי:

    יש הבדל מהותי בין המודלים, לא רק במחיר – אלא בהתכנות הכלכלית שלהם לאורך זמן.

    במודל של יד שמשון:

    הכניסה החודשית נמוכה מאוד
    אבל ההתחייבות העתידית (סכומי ההלוואות) גבוהה מאוד

    המשמעות היא שהמודל תלוי בצורה חזקה מאוד בגידול מתמיד במספר המצטרפים.
    אם קצב ההצטרפות יאט – אפילו קצת – עלול להיווצר מצב שאין מספיק כסף כדי לעמוד בכל ההלוואות.

    לעומת זאת, במודל של הגמ"ח המרכזי:

    התשלום החודשי גבוה יותר
    ולכן נכנס יותר כסף למערכת לאורך השנים
    והיחס בין הכנסות להתחייבויות מאוזן יותר

    לכן הוא פחות תלוי בגידול אגרסיבי של מצטרפים, ויש לו יציבות תזרימית גבוהה יותר.

    בשורה התחתונה (לדברי האקטואר):
    ללא מקורות מימון חיצוניים משמעותיים, מודל כמו של יד שמשון חייב גידול מתמשך וחזק כדי להחזיק לאורך עשרות שנים.
    אם זה לא קורה – קיים סיכון אמיתי לקושי לעמוד בהתחייבויות.

    לעומת זאת, הגמ"ח המרכזי בנוי בצורה שמגדילה את הסיכוי ליציבות גם בתרחישים פחות אופטימיים.

    אני לא אומר לא להצטרף ולא קובע מה נכון לכל אחד – אבל כן חשוב להבין שיש כאן לא רק הבדל “כמה משלמים”, אלא הבדל ברמת הסיכון של המודל עצמו.

    @רואה-את-הנולד said:

    ללא מקורות מימון חיצוניים משמעותיים, מודל כמו של יד שמשון חייב גידול מתמשך וחזק כדי להחזיק לאורך עשרות שנים.
    אם זה לא קורה – קיים סיכון אמיתי לקושי לעמוד בהתחייבויות.

    נשמע לי קצת תלוש. איך הרב קלסר תומך במשהו שיכול ברגע אחד לקרוס (כי אם הבנתי אז הגלגל של לעצור מתן הלוואות יעצור את המשך התרומות וברגע זה יקרוס)?
    זה אולי מסביר את הכנס של יד שמשון הערב ואת ההיסטריה שלהם מזה שאברכים מצאו מקומות חדשים שדרכם יוכלו לחתן את הילדים, חשבתי שמה ששמעתי זה דמגוגיה זולה סתם כי הם מזלזלים באינטלגנציה של הציבור, כנראה שמדובר ממצוקה שלהם ואם כן אני מושך את מילותיי שחס וחלילה לא בגללנו הגמח יקרוס!!

נושאים מוצעים


  • 5 הצבעות
    1 פוסטים
    65 צפיות
    ד
    במאמר הקודם עסקנו בעקרונות שצריכים להנחות אותנו בבחירת רמת הסיכון הנכונה. השבוע אני רוצה להתמקד בשאלה שמעסיקה הרבה משקיעים מה עדיף לאורך זמן, ניהול אקטיבי דרך מנהלי השקעות או השקעה פסיבית במדדים? השאלה הזו מעניינת במיוחד לאור הנתונים של שלוש השנים האחרונות. כשבוחנים את ביצועי קרנות הפנסיה במסלולים הכלליים לבני 50 ומטה, שהם מסלולים שמשקיעים חלק משמעותי מהכסף בשוק המניות, ניתן לראות שהן הניבו סביב 50% תשואה מצטברת בשלוש השנים האחרונות. לעומת זאת, מדד הS&P 500 הניב באותה תקופה תשואה מצטברת של כ־40%, בעוד שהמסלולים המנייתיים בישראל הגיעו כמעט ל־90%. זהו פער משמעותי. חלק גדול מהפער הזה נובע מהעליות החזקות בשוק הישראלי בתקופה הזו, לצד היחלשות הדולר שפגעה בתשואה של מי שהשקיע בשוק האמריקאי. חשוב לי להדגיש: אני לא נגד השקעה בסיכון גבוה ולא נגד השקעה במדדים כמו ה־S&P 500. להפך, זו אחת הדרכים המרכזיות שבהן משקיעים משתתפים בצמיחה של הכלכלה העולמית. אבל חשוב להבין שלכל בחירה יש יתרונות וחסרונות, ולא תמיד מה שעבד בתקופה מסוימת יהיה הדבר הנכון לכל תקופה. היתרון של השקעה מנוהלת . היתרון המרכזי של מנהלי השקעות הוא היכולת להגיב למציאות משתנה. בזמן אירועים משמעותיים בשווקים, יש להם אפשרות לבצע התאמות, לשנות חשיפה לסקטורים שונים, להגדיל השקעה באזורים שנראים אטרקטיביים יותר, או לנצל הזדמנויות שנוצרות. מדד פסיבי, לעומת זאת, פועל לפי כללים ברורים מראש. הוא מחזיק את החברות שנמצאות במדד ואינו מקבל החלטות בהתאם לשינויים בשוק. זו גם החוזקה וגם החולשה שלו. מצד אחד, הוא פשוט, זול ומאפשר למשקיע להיות חלק מהשוק בלי לנסות לנחש מה יקרה. מצד שני, הוא לא יודע להגיב בזמן אמת כאשר התנאים משתנים. החיסרון של השקעה מנוהלת. מנהלי השקעות נבחנים לפי ביצועים חודשיים ושנתיים, למרות שהשקעות לטווח ארוך אמורות להיבחן לאורך שנים. הלחץ הזה מגיע גם מהציבור. כאשר מסלול מסוים מציג תשואה גבוהה בשנה האחרונה, נוצרת נטייה לעבור אליו ולרדוף אחרי הביצועים האחרונים. הבעיה היא שכך מנהלי השקעות מתקשים להישאר נאמנים לאסטרטגיה ארוכת טווח. אפשר לראות את זה במקרה של אלטשולר שחם. הם הלכו עם אסטרטגיה מסוימת לאורך זמן, וכאשר היא לא עבדה כפי שציפו, התגובה של הציבור הייתה חדה מאוד והכספים התחילו לעבור החוצה. מצד אחד זה טבעי בעולם ההשקעות, אבל מצד שני הלחץ הזה מקשה על מנהלים לקבל החלטות ארוכות טווח. קושי נוסף נובע מסוג הנכסים שבהם גופים מוסדיים יכולים להשקיע. לדוגמה, כאשר גוף מוסדי משקיע בחברה פרטית ייתכן שההשקעה תהיה מוצלחת מאוד בעתיד, אבל כל עוד אין אירוע כמו הנפקה או מכירה, לא תמיד ניתן לראות את מלוא הערך שלה בדוחות התשואה השוטפים. כלומר, יש השקעות שיכולות להיות מצוינות לטווח ארוך, אבל פחות קל למדוד אותן בטווח הקצר. צריך להבין שמנהלי ההשקעות אינם פחות מקצועיים. הם פשוט פועלים במערכת שונה, עם מגבלות שונות ועם אחריות אחרת. בטווח הארוך, סביר שהשקעה במדדים רחבים תמשיך להיות פתרון חזק עבור הרבה משקיעים, בעיקר בגלל הפשטות והעלויות הנמוכות. אבל לאורך הדרך יהיו תקופות שבהן החלטות אקטיביות יעבדו טוב יותר. לכן הדבר החשוב ביותר הוא לא לבחור מסלול לפי מי היה ראשון בטבלה בשנה האחרונה, אלא לבחור אסטרטגיה שמתאימה לכם ולהישאר איתה לאורך זמן. צריך לזכור שמעבר מסלול הוא לא פעולה טכנית בלבד. מדובר בהחלטת השקעה: מכירה של נכסים מסוימים ורכישה של נכסים אחרים. בשבוע הבא נתחיל סדרת מאמרים חדשה על ההיסטוריה של שוק ההון, מהמאה ה16 ועד היום. נעסוק באירועים המרכזיים שעיצבו את המערכת הפיננסית המודרנית, כי כשמבינים איך הכול התחיל, קל יותר להבין איך השווקים עובדים היום. מרגישים מבולבלים או רוצים לשאול שאלות? אשמח לשמוע מכם ולהגיב להערות והארות. a053311311@gmail.com
  • 5 הצבעות
    9 פוסטים
    222 צפיות
    ד
    דעתי שמשקיע פאסיבי לא יכול לעשות את כל הפליפים האלה וגם בזמן שיש כמה אינדיקציות שמראות שהולך להיות אירוע . אני ממש לא מתנגד להשקעה אקטיבית , אבל אני חושב שצריך ללמוד אותה לעומק זה ממש מש מקצוע .
  • 16 הצבעות
    22 פוסטים
    788 צפיות
    אבי ר.א
    @מחשב-מסלול-מחדש באמת לא ברור לי למה. @מונטיפיורי לעיונך. לאחרונה שמתי לב שכבר לא נותן לי התראות על שהזכירו אותי, וחשבתי שזה שינוי שנהיה בפורום, עכשיו אני מבין. תודה על תשומת הלב.
  • 1 הצבעות
    41 פוסטים
    2k צפיות
    משקיע זהיר מידימ
    @השומר המנכל״ים צריכים להרוויח הם לא צריכים מכפילי רווח
  • 0 הצבעות
    3 פוסטים
    120 צפיות
    א
    @חופש-כלכלי בלי אחריות: נגיד שקנית משהו ב100 ש"ח, ומכרת אחרי כמה שנים ב150. בזמן הזה המדד עלה ב10%. אז מחשבים דבר ראשון כמה מתוך הרווח הוא רווח אינפלציוני, דהיינו אנחנו מחשיבים ש10% זה אמור לעלות גם בלי הביזנס שאתה עשית. דהיינו 110 ש"ח. והיתר, 40 ש"ח, זה רווח ריאלי.