מוטי בייפוס - אימון אישי | ליווי שידוכים מקצועי

[מוטי בייפוס]

שמי מוטי בייפוס, מאמן מוסמך, מתמחה בליווי תהליכי שידוכים.
מקבל בקליניקה ביישוב מתתיהו.

מחתן ילדים? שדכן?
עוסק בליווי תהליכי שידוכים?
מדי שבוע נשלחים מאמרים בנושאי אימון ושידוכים — עם כלים מעשיים, תובנות והכוונה מקצועית.
להצטרפות וקבלת התכנים ישירות למייל ניתן להירשם כאן.

[מוטי בייפוס]

אינדקס מאמרים

מאמר מספר 1 - הוא כזה מוצלח! למה הוא לא מתחתן???
מאמר מספר 2 - "הג'וקים של פרידמן מחיפה"
מאמר מספר 3 - "תפסיקו לנאום - תתחילו לשאול"

[מוטי בייפוס]

הוא כזה מוצלח! למה הוא לא מתחתן???

מדוע בחורים נתקעים בשידוכים?
כן, זו שאלה מאוד יומרנית.

קשה לכתוב מאמר כזה מבלי להסתכסך עם חלק מהקוראים…
אם אתה רווק – אני עלול לצאת מתנשא או מנותק.
ואם את שדכנית או אמא של בחור מתבגר – בטח כבר חשבת על השאלה הזו מאתיים חמישים פעמים.
אבל אני לוקח את הסיכון.

בואו נחלק את התשובה לשלושה חלקים.

חלק ראשון – גזירת שמים

נוסיף לזה קפידות, גלגולים קודמים וסגולות שעדיין לא נעשו.
ביחס לחלק הזה - ברור שיש מה לעשות.
צריך להתפלל, כדאי להתייעץ – אבל זה לא התחום שלי.

חלק שני – גורמים וסיבות שלא בשליטתנו

הורים בררנים.
אחות מתבגרת שמעכבת את אחיה הצעיר.
אין כסף.
בעיה רפואית.
או כל גורם אחר שאין לי השפעה עליו.
אם אכן אין בכוחי לשנותו – אז באמת אין מה לעשות.
אבל כאן צריך לדייק. גם במקרים שנראה שהם לא בשליטתי - לפעמים יש לי השפעה.

דוגמה:
בחור בן 25 שנפגש עד כה עם ארבע בחורות בלבד – זו נורה אדומה.
ייתכן מאוד שההורים מבררים יותר מדי.
האם אמא שלא מבינה מה הבן שלה מחפש – זה גורם שאינו בשליטתו?
שהרי כמה פעמים היו על הנושא שיחות טעונות שהסתיימו בפיצוץ.
נכון, אין לו דרך לשנות את ההורים.
אבל עדיין – ייתכן שיש לו השפעה.
תכנון מוקדם של שיחה, בחירת עיתוי נכון, או גיוס גורם שלישי (אחות נשואה, רב בישיבה) – יכולים לשנות את התמונה.

כלומר, גם כשנדמה שאין שליטה – לפעמים יש נקודות השפעה.
ועליהן שווה לעבוד.

חלק שלישי – גורמים, הרגלים או התנהגויות שבכוחי לשנותם

למשל:

• חוסר ביטחון
• תפיסת מציאות לא מדויקת
• פחדים שמקשים להתקדם
• רווחים משניים שקשה להודות בקיומם
• חסמים או קושי בתקשורת שמקשים להתחבר בפגישות
• תפיסת נישואין לא בשלה

אם אני רוצה לעבוד על עצמי – יש הרבה מה לעשות.
התפתחות אישית בתחומים הללו יכולה להאיץ הבשלה וסגירה של שידוך.
זה יכול לבוא מצד הבחור או הבחורה,
אך גם ההורים או מי שמלווה את השידוך מבחוץ יכולים לשנות גישה – ולהשפיע בפועל.

הזמן פועל לרעתנו

וכאן זה נהיה קריטי.
ניקח בחור בן עשרים וחצי שיצא לשידוכים לפני שבועיים.
הערב הוא נפגש עם הבחורה הראשונה שלו.
מה הסיכוי שהוא מתארס איתה?
יותר מחמישים אחוז.

לעומתו, בחור בן עשרים ושמונה, שפגש במהלך השנים האחרונות יותר משבעים בחורות –
מה הסיכוי שהוא מתארס עם הבחורה שהוא פוגש הערב?
אחוזים בודדים.

כלומר, ככל שחולף הזמן, כך הסיכוי להתארס עם הבחורה הנוכחית הולך וקטן.
לא כי הבחור פחות טוב – אלא כי התפיסה מתקבעת, הציפיות מתחדדות, והמורכבות גדלה.

שינוי מציאות דרך שינוי תודעה
ישנן שתי דרכים בפני הבחור המתבגר:

הדרך הארוכה – להמשיך להיפגש עוד ועוד, עד שלומדים.
לצערנו, לפעמים בדרך הקשה והכואבת.

הדרך השנייה – לעצור, לבדוק אם יש משהו שאני יכול לשנות, לקבל החלטה, ולעבוד על זה באופן יזום.
אם ניתן לזה מקום, תשומת לב, ונעשה עבודה - בעזרת השם נקצר תהליכים.

לדוגמא:
בחור שמתמודד עם פרפקציוניזם משמעותי.
מוריד בחורות אחרי פגישה אחת, על ימין ועל שמאל - יש בפניו שתי דרכים.
הדרך הארוכה - להיפגש שוב ושוב. לחוות ייאוש, עוגמת נפש, תסכול וביקורת מהסביבה. ולאט לאט בדרך הקשה, משהו בתפיסה שלו יבשיל לכדי ראייה ריאלית יותר.

לדרך השניה אפשר לקרוא – שינוי תודעה.

שינוי תודעה
לאורך הזמן כולנו עוברים שינויי תודעה.
למשל, מה שחשבנו בתור ילדים שונה מאוד מהתפיסה שלנו היום.

אפשר לעבור שינוי תודעה דרך “כאפות של החיים” – לא נעים בכלל.
אפשר להגיע לאותו שינוי גם על ידי תהליך של עבודה עצמית.

יש בעולם דעות רבות איזה שינוי תודעה כדאי לבחור המתבגר לעבור על מנת לשנות את מצבו:
הפסיכולוג יאמר שזה קשור לטראומות מהילדות ולחרדת נטישה.
הפסיכיאטר יתלה זאת בחוסר איזון.
השדכנית הוותיקה תאמר: “הוא פשוט לא רוצה להתחתן” (ואולי היא צודקת).
המשגיח ידבר על עבודת המידות.
והמאמן ייתן כלים לקבלת החלטות.
לכל אחד יש זווית.

המטרה שלנו לאסוף ידע וכלים שעובדים בפועל, ולהעניק לבחורים ובחורות המבקשים לחולל שינוי - כלים מעשיים.

המאמרים מיועדים גם לסביבתם הקרובה של הרווקים:
להורים, למורה בסמינר, לר"מ בקיבוץ או למטפל הרגשי. לכל מי שיש השפעה על החתן והכלה הפוטנציאליים.
אתם תהיו שם בזמן הנכון, ותעזרו להם לראות את המציאות מזווית שמניעה לפעולה – בוגרת, מדויקת וטובה יותר.

מטבע הדברים לכל אחד יש דעה בנושאים הללו – ואנחנו כאן כדי להיות במה.
נשמח אם תגיבו מה דעתכם בנושאים שעולים כאן.

התכנים מעניינים אתכם?
הצטרפו לקבוצת התוכן וקבלו כלים, תובנות והכוונה מקצועית לתהליך השידוכים.
להצטרפות לקבוצת התוכן לחץ כאן

בברכת – המון חתונות בקרוב!

[צופה ומביט]

ראוי להוסיף, שלא צריך לחכות לשנים מאוחרות שבהם השריטות נהיות עמוקות וקשות לניקוי..
המשפחה והידידים הקרובים, יכולים לזהות כבר מתחילת תקופת השידוכים סימנים של בררנות טיפשית וכדו' שתוביל כמעט בהכרח לרווקות ארוכה, וכבר אז לפנות לייעוץ מקצועי אצל @מוטי-בייפוס ולחסוך שנים רבות של עוגמת נפש..
וכמובן אני ממליץ אישית על מוטי!

[אם השלושה]

האמת, המאמר הזה ממש פגע בנקודה. הייתי בשידוכים כמעט 7 שנים והייתי בטוחה שהבעיה בהצעות, בהורים, בסביבה, בשדכנים. רק לא בי.

רק בגיל 26 עצרתי רגע והבנתי שיש דברים אצלי, בגישה שלי, שאני יכולה לשנות. בלי להיכנס לפרטים, ברגע שעשיתי את העבודה הזו עם עצמי ושיניתי כיוון בראש – המציאות פשוט השתנתה, ותוך פחות משנה התארסתי.

זה לא שמישהו אשם, אבל לפעמים המפתח נמצא אצלנו בידיים ואנחנו אפילו לא יודעים. אל תחכו שהזמן יעבור, פשוט תבדקו מה בשליטה שלכם כבר עכשיו."

[מוטי בייפוס]

הג'וקים של פרידמן מחיפה:

במגילת החמלה הבלתי כתובה קיים כלל רווח - ככל שהסבל נמשך יותר זמן, כך גוברת האמפתיה.
זוג שמחכה לילדים עשר שנים יקבל הרבה יותר רחמים ותמיכה מזוג שמחכה שנתיים.
הציפיה לחזרתו של חטוף הולכת ומתעצמת מיום ליום.

אך בעולם השידוכים, ישנו מצב אבסורדי: בשנה שנתיים הראשונות הסביבה מגלה אמפתיה, אך ככל שעובר זמן הסבלנות של הסביבה הולכת ופגה. ובמקומה נכנסת האשמה.
קל לרחם על רווקה בת עשרים ושלוש. אך כשמדובר ברווקה בת שלושים, מתגנבת כבר המחשבה - "מה לא בסדר איתה? אם היא הייתה באמת רוצה, היא הייתה מתחתנת".

ואט אט הופכים הרחמים להאשמה.
זהו תהליך כואב של "דה-הומניזציה" שעובר על הרווק או הרווקה המתבגרים, והוא קורה בשלושה שלבים:

שלב א' - ניסיון לשנות את דעתו

בהתחלה, הסביבה עוד אקטיבית. "מה אתה כזה עקשן?", "אולי תפתח את הראש?", ו"הגיע הזמן לשחרר". מנסים לשנות את הבחור, כאילו זוגיות היא מוצר מדף שרק צריך להושיט אליו יד.

שלב ב' - "תיוג"
"ג'וקים" "שריטות" ומה שביניהם.

בשלב הזה, הסביבה כבר לא רואה את האדם, והוא הופך להגדרה של ה"שריטות" שלו. ואז מתחילים לשמוע אמירות כמו -

• "מי זה? פרידמן מחיפה? אה, ההוא שמחפש בחורה גבוהה. עזבי אותי ממנו". הוא לא רוצה להתחתן.
• "אלישיב מפתח תקווה? זה שרוצה רק בהירה. הוא חי בדמיונות".

במקום לראות את הבחור והבחורה ממקום מכבד ובוגר, שרואה אותם כאנשים עם דעת, בעלי בחירה - מתחילים לראות אותם ממקום מקטין ודורסני, כאילו הם ילדותיים או הזויים.

שלב ג' - שלב הנטישה

זהו השלב המייאש מכולם. האמא, החבר או השדכן מרימים ידיים. "תקשיב שלומי, אתה כבר בן 27. היו הצעות מעולות וסירבת. מהיום תטפל בשידוכים שלך לבד, לי נמאס!".
וכך, דווקא כשהבדידות גדולה מאי פעם והייאוש מחלחל, המעוכב מוצא את עצמו מבודד גם מהתמיכה המורלית, ומהעזרה של הקרובים לו ביותר.

רגע לפני הפתרונות נקודה למחשבה

לפני שנצלול לכלים פרקטיים שיכולים להקל על המצב, אני רוצה לשאול אותך, אמא (או חבר, או שדכנית):
האם את רוצה שהבן שלך יתחתן עם מישהי שהוא לא שמח בה?
את באמת רוצה שהוא יבנה בית על בסיס ויתור כואב רק כדי להתקדם לשלב הבא?
האם בטווח הארוך, את מעדיפה בבית גרוש עם ילד (שחלילה התחתן מחוסר ברירה וביתו התפרק), על פני רווק מתבגר שעדיין לא סגור על עצמו?

אני מתנצל על הבוטות. אבל אנחנו חייבים להבין, שמה שאתם קוראים לו "ג'וקים", עבורו זו לעיתים הדרך היחידה להרגיש חיבור אמיתי.

אז איך אפשר לשנות את הגישה ולעזור באמת?

בשבועות הבאים נציג שלושה כלים מעשיים, כיצד נוכל לראות את הבחור או הבחורה באור מגדל יותר, ולהוביל אותם לראיה רחבה וגמישה יותר. ובעזרת השם לקרב אותם כמה צעדים אל החתונה.

הצטרפו לקהילת התוכן שלנו על מנת להישאר מעודכנים ולקבל את כל התכנים שיעלו.
ברוך השם הקהילה שלנו הולכת וגדלה.
המטרה שלנו היא לבנות קהילה תומכת סביב תהליך השידוכים – קהילה הפועלת יחד, מתוך שותפות ואכפתיות.
קהילה שבה משתפים ניסיון, רעיונות וכלים מעשיים, שיכולים לסייע לקדם תהליכים, ולפתוח אפשרויות עבור הבחורים והבחורות.

נשמח מאוד שתשתפו אנשים מהתחום בתכנים - שדכנים, הורים לילדים בשידוכים ואנשי צוות בישיבות ובסמינרים.
אם יש לכם מידע או תכנים שתרצו לשתף עם כולם, שלחו אלינו בשמחה - אנחנו נשתף את המידע ללא עלות.

התכנים מעניינים אתכם?
הצטרפו לקבוצת התוכן וקבלו כלים, תובנות והכוונה מקצועית לתהליך השידוכים.
להצטרפות לקבוצת התוכן לחץ כאן
בברכת - חתונה בקלות ובמהירות!

[מוטי בייפוס]

תפסיקו לנאום – תתחילו לשאול

במאמר הקודם דיברנו על נקודה כואבת – מדוע ככל שזמן ההמתנה מתארך, האמפתיה דועכת ובמקומה נכנסת ביקורת על הרווק או הרווקה?
דיברנו על הנטייה לתייג את רצונותיהם של המעוכבים כ"ג'וקים" או כ"שריטות".
אחת הסוגיות הלא פתורות בעסקי השידוכים היא שאלת היחס הנכון להעדפות ספציפיות, שלפעמים נראות למתבונן מהצד מוגזמות. מה עושים? האם ננסה לשכנע אותו לוותר, או שנחכה עד שהוא ימצא את "מלכת החלומות"?

אם אתם רוצים לקרוא את המאמר המלא לחצו כאן

השבוע נתחיל לדבר על הגישה הנכונה: איך אפשר להעניק יחס מגדל לבחור או לבחורה, ולעזור להם למצוא את זיווגם מבלי שירגישו שהם "מוותרים" על דברים שמאוד חשובים להם?

ויתור הוא חומר נפץ
מסוכן מאוד ללחוץ על בחור לוותר על החלום שלו. המקרים הקשים ביותר של משברים בזוגיות בהמשך החיים, יושבים לא פעם על תחושת ויתור כואבת שחווה אחד הצדדים בתחילת הדרך.
חתונה שמגיעה מתוך החלטה שקולה ושלמה, מעוררת בבני הזוג את האחריות להתמודד עם האתגרים שיצוצו בהמשך.
המטרה שלנו כהורים או כתומכי שידוך היא לא לשכנע אותם לוותר, אלא להוביל לתפיסת מציאות בוגרת, רחבה ואחראית יותר.

אז איך עושים את זה? הנה הכלי הראשון:

השפעה דרך שאילת שאלות
ויכוח גורם לכל צד להתבצר בעמדתו. שאלות, לעומת זאת, מעוררות פתיחות מחשבתית. כל דיון שננהל עם הבחור או הבחורה – צריך להיעשות בדרך של שאלה ולא של קביעה.

לדוגמא:
במקום לומר: "בגיל שלך, להתעקש על מטר שמונים זה פשוט מגוחך!".
​תשאלו: "מה גובה מטר שמונים מספר לך על הבחור? האם פגשת פעם בחור נמוך שכן הרגשת איתו חיבור?".

במקום לומר: "בחורה מבוגרת ממך זה לא חיסרון!".
​אפשר לשאול: "מה מדבר אליך יותר בבחורה צעירה? אילו תכונות אתה מחפש שם, והאם יש משהו שמרתיע אותך במישהי מבוגרת ממך? בוא נדבר על זה".

איך לשאול נכון מבלי לצאת חוקר?
אחרי שהבנו ששאלה היא המפתח לפתיחת המחשבה, עלינו להבין שלא כל סימן שאלה הופך את המשפט לשאלה מקדמת. ישנן שאלות שסוגרות את הלב עוד יותר מאשר קביעות נחרצות.
כדי לייצר תנועה פנימית, כדאי שנעמיק מעט בטכניקה:

שאלות פתוחות מול שאלות סגורות
שאלה סגורה היא שאלה שאפשר לענות עליה רק בכן ולא.
שאלה סגורה מרגישה כמו חקירה בתחנת משטרה.

הטעות: "אז אתה לא רוצה בחורה תוססת?" (שאלה שסוגרת את הדיון).
התיקון: "מה מדבר אליך בבחורה עדינה? או "כיצד אתה מדמיין את אשתך בעוד שלוש שנים?" ואפשר גם "יש גם מעלות בבחורה נמרצת יותר?" אשמח שתרחיב על זה.
כששואלים "מה" או "איך", המוח של הצד השני מבצע סריקה פנימית – הוא מפסיק להתגונן ומתחיל להתבונן.

תוציאו מהלקסיקון את המילה "למה"
"למה" היא לא שאלה מעודדת שיחה; היא שאלה ביקורתית שגורמת לצד השני להתגונן מיד. חפשו ניסוחים סקרניים ולא שיפוטיים.

שתיקה של שלוש שניות
המחסום הגדול של השואל הוא הפחד מהשקט. כשאנחנו שואלים ולא מקבלים תשובה מיד – אנחנו נבהלים ועונים במקומו.
הכלי הכי חזק הוא השתיקה. תנו לשאלה להדהד. תנו לבחור או לבחורה זמן לעכל את המחשבה החדשה.
לפעמים, התשובה הכי חשובה תגיע אחרי כמה רגעים של שקט, כשהוא יגיד: "אתה יודע מה, האמת שלא חשבתי על זה ככה מעולם".

למה זה כל כך קשה לנו?
שאילת שאלות דורשת מאיתנו, ההורים, לשחרר את תפקיד ה"יודע כל". היא משאירה אותנו בעמדת חוסר אונים מול דעתו העצמאית של הילד. אבל דווקא הצניעות הזו, וההכרה בכך שהילד הוא בעל הבחירה, היא זו שבונה את האמון, ומובילה אותו לקחת אחריות.
כשאתה שואל באמת, אתה אומר לילד שלך: "אני סומך על הדעה שלך".
זו עמדה מגדלת.

מה הרווח שלנו?
כשנפסיק עם ה"נאומים" ונתחיל להקשיב, נרוויח שלושה דברים:
מידע אמיתי: נגלה דברים חדשים על הילד שלנו – מה באמת מניע אותו וממה הוא חושש.
קרבה: המרחק בינינו יקטן כי הוא ירגיש מובן ולא מותקף.
גמישות מחשבתית: השאלה תעודד אותו לחשוב לראשונה מזווית שלא הכיר. ושינוי תודעה יוביל בעזרת השם לשינוי תוצאה.

זה לא קסם וזה לא קורה ביום אחד, אבל שינוי קטן בגישה יוצר תנועה גדולה.
קחו לכם משימה לשבוע הקרוב - להחליף נאום קטן, הטפה או הסבר - בשאלה מגדלת.
נשמח לשמוע איך היה לכם.

ממשיכים יחד:
ברוך השם הקהילה שלנו גדלה מיום ליום, והתגובות שלכם נותנות כוח להמשיך.
אם אתם מכירים מישהו שהתוכן הזה יכול לעזור לו – העבירו לו את המאמר.
אם אתם מעוניינים לקבל את המאמר הבא ישירות למייל לחצו כאן