דילוג לתוכן

ה-S&P מהצד של הכיור 🥒📈

שוק ההון והשקעות
3 2 67 2
  • בטור הקודם דיברנו על לחץ בין בני זוג בירידות.
    זה נכון וצריך לשים לזה לב. אבל.. כשעברתי על המגירה גיליתי טור ישן, בלי מסר, אבל הוא תפס אותי. כי הוא מדבר על העניין הזה, ולא כשיש ירידות. גם כשהכל טוב.
    בקיצור.. המסר בסוף.


    יום חמישי, 23:00 בלילה. הבית שקט, חוץ מהרעש של המקלף ביד שלי ומהנחירות הקלות של יוסף מהספה. הוא חולם על תשואות, אני חולמת על עוזרת בית.

    אנשים ברחוב אומרים לי, "רחלי, איזה בעל יש לך! תלמיד חכם, רציני, עם ראש על הכתפיים". אני מחייכת ומהנהנת. הם לא יודעים שאני נשואה לאקסל מהלך.

    הם לא יודעים מה זה לחיות עם אדם שמסתכל על ספה קרועה ולא רואה "ספה שצריך להחליף", אלא רואה "הזדמנות להשקיע 4,000 שקל בריבית דריבית".

    והאוכל? אוי, האוכל...
    השבוע הוא חזר מ'משנת יוסף' עם חיוך של מיליון דולר וארגז של קישואים.
    "רחלי!" הוא צעק, "תראי! 2 שקל לקילו!".
    עכשיו אני צריכה להכין פשטידת קישואים, מרק קישואים, וקישואים ממולאים בקישואים. הילדים מוחים שהם רוצים שניצל, ואני צריכה להסביר להם...
    נראה אותו מסביר לרב'ה של חיים למה הילד ירוק.

    לפעמים אני תופסת אותו בוהה. מבט עמוק כזה. הלב שלי מתרחב. אני חושבת שהוא עומד להגיד לי משהו. ואז הוא פותח את הפה:
    "את יודעת שאם היינו חוסכים את הכסף של האיפור שלך בחמש שנים האחרונות, היינו יכולים לקנות את הסניף של סקארה?".
    אני נושמת עמוק. "יוסף," אני עונה לו, "אם לא הייתי קונה איפור, היית שם לב שהאישה שלך נראית כמו קישוא!"

    אבל השיא היה כשהדוד התקלקל. מים קפואים. הילדים רועדים. ואני שומעת אותו בטלפון עם הטכנאי, מנהל מו"מ כאילו הוא קונה את גוגל.
    "350 שקל?! יש לך בכלל ערך לכסף???".
    בסוף הוא ניסה לתקן לבד. עכשיו יש לנו דוד עקום, מים פושרים, ובעל עם גב תפוס שצריך מסאג'. ומי עושה את המסאג'? נכון, אני. בחינם. בלי דמי ניהול.

    אני מסתכלת עליו ישן. הוא נראה שְָׁלֵו. הוא באמת דואג לנו... בדרך העקומה שלו.
    הוא רוצה שיהיה לנו עתיד. הוא רוצה לחתן את הילדים בכבוד. הוא פשוט שכח שצריך גם לחיות בדרך לחופה.

    אני מכבה את האור במטבח, משאירה את ערמת הקישואים למחר.
    "ריבונו של עולם," אני לוחשת, "תעשה טובה, תן ל-PSP הזה לעלות קצת מחר. אולי הוא יסכים לקנות לחיים סנדלים חדשים".

    לילה טוב, וול סטריט. לילה טוב, מודיעין עילית...

    רגע ברצינות:
    השקעה לטווח ארוך היא כמו ריצה למרחק. בריצה למרחק צריך חמצן...
    בחברות קוראים לזה "עלויות תפעול", בבית זה פשוט "לחיות".
    אולי בעצם, זה הדמי ניהול.
    אז אל תתנו למחשבון להשכיח ממכם את הצרכים של היום, כן לא רק אלו הקריטיים.

    בסוף, כשאחרון הילדים יתחתן בע"ה, אנחנו רוצים להגיע לשם עם תיק השקעות מסודר כמובן... אבל הכי חשוב - עם זיכרונות של בית שהיה נעים לחיות בו, ולא רק "משתלם" לחסוך בו.
    אז ברור שצריך להשקיע בעתיד, רק לא כדאי למשכן את החיוך של ההווה.

  • אבי ר.א אבי ר. התייחס לנושא זה
  • מעולה כתמיד

    אבל נראה לי שכבר קראנו את זה

  • מעולה כתמיד

    אבל נראה לי שכבר קראנו את זה

    @בן-עליה תודה. מחמם את הלב.
    צודק.. העליתי את זה בתגובות בטור על פורים.
    אבל זה היה בלי מסר...

  • מ מחשב מסלול מחדש התייחס לנושא זה

נושאים מוצעים