פרופ' דן אריאלי

[צרכי רבים]

פודקאסט מאלף

הטבע האנושי בעיקרון הוא בנוי לסיפוקים מיידיים
אם נשאל את השאלה כמה מאיתנו ישנים פחות ממה שאנחנו צריכים לישון רובנו נגיד אנחנו לא ישנים מספיק. כמה מאיתנו אוכלים יותר ממה שצריך לאכול. כמה איתנו דוחים כל מיני דברים. זאת אומרת יש לנו הרבה דברים בטבע שלחשוב לטווח הארוך למה יקרה בעוד 30 שנה זה פשוט זה פשוט קשה
והעולם עכשיו הוא מאוד מפתה. בנוסף לנטייה הבסיסית שלנו לעכשיו ולא לאחר כך החברה המודרנית מקשה עלינו עוד יותר. מה החברה מודרנית עושה בגדול? בגדול החברה מודרנית פיתחה דברים שנבנו לפתות אותנו הרי עוגיה מישהו תכנן אותה ולא תוכננו אותה בשביל לגרום לנו להיות מאושרים לטווח הרחוק תכננו אותה בשביל לגרום לנו לרצות לעשות משהו אז אז אז יש לנו מהתחלה נטייה טבעית לעכשיו מול אחר כך וסביבת העבודה המודרנית גורמת לנו לעוד הרבה יותר פיתויים. אני רוצה לקנות את זה ואני רוצה לקנות. כלומר אנחנו כבר מתחילים בגירעון בזה שיש לנו כל הזמן את הבעיה לדחות את הסיפוקים באופן הטבעי שלנו. ולא רק זה שבאופן טבעי יש לנו בעיה לדחות סיפוקים אלא שגם הסביבה מסביבנו דואגת שיהיה לנו עוד יותר קשה בפיתויים שהולכים וחוזרים. נכון?

ועוד אלמנט מאוד מאוד מורכב זה הרצון שלנו להיות כמו אחרים. אוקיי? זאת אומרת שיש מישהו מסביבנו שקנה משהו חדש אנחנו גם קצת רוצים את זה אנחנו לא מסתכלים על אלה שאין להם דברים חדשים אנחנו מסתכלים אלה שיש להם ואנחנו רוצים את זה
אז יש לנו את את הטבע יש לנו את הסביבה יש לנו את החברה מסביבנו שכולה גורמת לנו רצון להוציא עוד ולחסוך פחות מתחילים מנקודה מאוד מאוד קשה ואין לזה פתרון אחד זה לא שנגיד אה הנה הפתרון עוד וזה וזה זהו יש סוגים שונים של פתרונות
אני הולך עכשיו מאוד מאוד לאכזב אותך. בארצות הברית מוציאים כל שנה בין 700 ל-800 מיליון דולר לתת לאנשים חינוך כלכלי מה שנקרא בעברית אוריינות פיננסית ועושים המון המון קורסים קצרים ארוכים סוג כזה סוג כזה ה-700 800 מיליון דולר מחולקים על המון המון קורסים ועכשיו השאלה היא האם אנשים לומדים משהו ובתור התחלה שואלים את השאלה אם אנשים זוכרים והתשובה היא כן לא זוכרים את הכל אבל זוכרים משהו השאלה השנייה זה האם אנשים משנים את ההתנהגות שלהם כתוצאה מהקורסים האלה והתשובה היא כמעט לא השיפור בעצם בין 0.1 ל-0.2% 2% למה? כי קשה מאוד לדעת משהו ולהשתמש בו כל הזמן. זאת אומרת, ידע לא בהכרח משנה התנהגות.
למשל, כולם יודעים שלהשתמש בטלפון בזמן נהיג זה מאוד מסוכן. למרות זאת אנשים ממשיכים לעשות את זה. זה לא שאתה אומר, "וואו, אם אנשים רק היו יודעים אם היו מיד מפסיקים." ידע הוא לא ערובה לשינוי התנהגותי. מה שצריך זה דברים אחרים. צריך דברים כמו כללי אצבע
אנחנו צריכים דברים שהם לא ידע אנחנו צריכים דברים שהם כללי אצבע אנחנו צריכים חוקים של עשה ואל תעשה אנחנו צריכים לשנות את הסביבה שלנו אנחנו צריכים לעשות דברים שיעזרו לנו
הבעיה בידע כשיש לך ידע כללי אתה צריך להשתמש בו כל הזמן אתה צריך להשתמש בו הולך לסופר ושאתה הולך פה ושאתה הולך פה ושאתה הולך פה ופשוט זה לא עובד כל הזמן זה לא שזה לא עובד אף פעם אבל בגלל שהחברה שלנו כך מפתה ידע בעצמו הוא לא מספיק ולכן צריך לתת לאנשים כללים לאיך להשתמש בזה
אז בואו בוא בוא נחשוב למשל איזה כללים עובדים הוראות קבע מאוד עוזרות הוראות קבע מאוד עזרות אם נכנס לך כסף למשכורת בהתחלת החודש דרך טובה מאוד זה להגיד אני לוקח x ש"ח והולך להעביר אותם לחשבון אחר שהחשבון הזה נועד לחיסכון למכונית שאני אצא יום אחד החיסכון הזה נועד לדירה לילדים שלי יום אחד אם אנחנו נשאיר את הכסף בחשבון העובר ושב ונגיד יום אחד אנחנו נגיע לזה אה אנחנו נחסוך שמה זה זה לא יקרה אז אז דרך אחת זה פשוט להחביא מאיתנו את הכסף בעצם להעביר אותו באופן אוטומטי
הדבר השני, תשמע, יש מעט מאוד אנשים בעולם שיש להם עודף כסף רובנו צריכים לעשות איזשהם פשרות. ובנו צריכים להגיד אין לי מספיק כסף לכל הדברים שאני רוצה אבל מה שאני הולך לעשות זה אני הולך להבין על איזה דברים אני מוכן לוותר ופה אני ממליץ על השיטה הבאה אני ממליץ להסתכל פעם בשנה על ההוצאות שלנו מהחודש חודשיים שלושה חודשים האחרונים למי שמשתמש בכרטיס אשראי זה מאוד קל ולשאול את השאלה הפשוטה. איזה דברים הוצאתי עליהם כסף ובסופו של דבר לא קנו לי את ... עכשיו כשאנחנו קונים כל פעם משהו קדימה אנחנו מניחים שזה תהיה קנייה טובה. אני רוצה לקנות ככה וככה אוכל, ללכת ככה וככה למסעדה, לקנות את החולצה הזאת והזאת. אבל אנחנו לא הרבה פעמים מסתכלים על הדברים האלה אחורה ואומרים האם זה באמת את ההחלטה הנכונה? עכשיו רק בראי ההיסטוריה אפשר להבין האם ההחלטה שלנו הייתה נכונה. אז אם אנחנו מסתכלים אחורה .... עכשיו האם מסעדות זה לא דבר טוב? בהחלט דבר טוב. ללכת לאכול עם חברים זה יופי של דבר. אבל כשאנשים מסתכלים על זה בדיעבד הם אומרים רגע רגע הלכנו אכן למסעדה אבל בסוף אכלנו יותר מדי שתינו יותר מדי ואנחנו מתחרטים על חלק מזה.. צריך להבין איזה הוצאות שלנו לא קנו לנו את מה שרצינו. ולכן אולי כדאי לוותר עליה. בדרך כלל אנשים זורקים בערך שליש, מסתכלים על מה שאנשים זורקים בבית בישראל. א אם אתה אומר זרקתי שליש, אני אומר אוקיי, אז בוא נקנה שליש פחות. בוא נחשוב איך אנחנו לא נכנסים. אם אתה אומר קניתי חולצה כה הייתה בהנחה אבל בעצם היא לא יפה ואני לא משתמש בה אני אומר אוקיי אז אז בוא למדנו פה משהו על על הדברים שלך
יש לנו הרגל שהוא קל להיכנס אליו. קל לו לחשוב עליו כי זה רק X שקלים ביום אבל בסופו של דבר שאתה אומר לאנשים האם ההרגל הזה נותן לכם את מה שרציתם התשובה היא הרבה פעמים לא בוא בוא בוא נשנה אותו אז אנחנו מאבדים הרבה כסף זאת אומרת אנחנו מרוויחים ויש כל מיני דברים שמנסים לקחת לנו את הכסף ואנחנו צריכים לחשוב על זה באופן מאוד מאוד מסודר כי העולם העולם נגדנו בעולם הזה. זאת אומרת, הסיפור הזה שאמרתי שאנחנו זה העולם נגדנו. העולם מנסה שנוציא את כל כסף שיש לנו ולא נחסוך. כל בית קפה רוצה שנקנה עוד קפה וקרואסון. כל מכולת רוצה שנקנה עוד ועוד. כל אפליקציה בטלפון רוצה שנשתמש בדרך מסוימת בזמן שלנו, בכסף שלנו.

עכשיו אם אנחנו חושבים על הדת באופן כללי הדת נותנת לנו מצוות עשה ואל תעשה הדת לא אומרת תנסו לעשות ככה או 90% מהזמן תעשו כך. למה המצוות כל כך עוזרות לנו אה לקיים משהו? כי אנחנו אפילו לא שוקלים את זה. למשל יש מחקר מאוד מעניין שמסתכלים על יהודים חרדים שמעשנים. אוקיי? ושואלת השאלה האם היהודים החרדים האלה איך הם מסתדרים בשבת בלי להשד? ומסתבר שאין להם צורך לעשן. זה פשוט לא במלחמה שלהם בכלל. לוקחים את אותם יהודים ומבקשים מהם לא לעשן ביום רביעי. הם לא מסוגלים אבל בשבת זה משהו בסדר. גם אפילו לא מדווחים על בעיות בצריכה של ניקוטין. זאת אומרת, אפילו לא נכנסת לאופציה. זה לא משהו שהם אפילו שוקלים. ולכן זה מאוד מאוד קל אה לעשות את זה.

הדבר השני שהוא מאוד מעניין זה מה שנקרא דלדול האגו מה הרעיון של דלדול האגו הרעיון זה שכשאנחנו מחליטים החלטות בעיקר החלטות קשות אנחנו מתעייפים מנטלית אנחנו קמים בבוקר ומחליטים ומחליטים ומחליטים ומחליטים ומתי שאנחנו נהיים פשוט מותשים מההתמודדות המנטלית כאילו ואז מה קורה אנחנו נכנעים יותר לפיתויים. אם אתה חושב על הרעיון של בלילה מתי שהוא ללכת לא מתקרר לפתוח את הפריזר ולאכול גלידה א הדבר הזה קורה יותר כשאנשים התמודדו עם הרבה דברים קשים במשך היום ומי שיש לו פחות א דברים קשים להתמודד איתם מצליח יותר בערב זאת אומרת הרעיון הוא שאם אני בבוקר חושב על משהו והתמודדתי איתו והצלחתי להתגבר על היצר התגברתי למרות שהתגברתי אני עדי משלם מחיר איזה מחיר שאולי יבוא יבוא לתשלום מחר אז אז אם אתה אומר א אנשים לפעמים כאילו פשוט אומרים אוקיי יש סיל על הדבר הזה חצי מחיר אני כבר אקנה את זה זאת אומרת א זה חלק מהדברים האלה קורים בגלל דילדול האגו והסיבה שאני מזכיר את זה זה שבעצם לייצר חוקים לעצמנו

שאיפה שלנו בתור צרכנים היא לאמץ איזשהם דפוסי התנהגות שגרמו לנו בכלל לא להיכנס למלחמות האלה. אם אתה שואל מה יותר קל, האם יותר קל להסתכל על קרואסון ולא לאכול אותו, או האם קל יותר שהוא לא יהיה בסביבה, יותר קל שהוא לא יהיה בסביבה. אני לא צריך להגיד את זה למישהו חרדי, אתם המומחים העולמים בלהוריד בחיים שלכם פיתויים שאתם לא רוצים להתפתות אליהם. אותו דבר נכון מאוד לגבי התנהגות כלכלית. עדיף או לא להתפתות או לייצר חוקים שיעזרו לנו לעמוד בהתנהגות שאנחנו רוצים להתנהג לטווח הרחוק.

אני רוצה לדבר על משהו יותר גדול מזה. אוקיי? עשינו ניסוי בקניה שבו ניסינו לקחת אנשים מאוד עניים. מה זה אנשים מאוד עניים? אנשים שחיים על בערך 10 דולר לשבוע. אנשים ש כשהם מרוויחים הם מרוויחים 5 דולר אבל יש להם ממוצע עבודה יומיים בשבוע ולקחנו את האנשים המאוד עניים האלה ורצינו שהם יחסכו קצת כסף לשעת צרה. עכשיו אתה יודע הרבה אנשים אומרים מאיפה אני אחסוך אין לי. הנה לקחנו אנשים לקחנו אנשים מאוד עניים שיש להם מעט כסף וניסינו לגרום לנו לחסוך קצת כסף שמה בעולם הזה אין פנסיה זה היה תנאי אחד מאוד מעניין שנתנו לאנשים מטבע שאנחנו יצאנו עם 24 מספרים שרשומים מסביב ואמרנו להם שימו את המטבע הזה איפהשהוא בבקתה שלכם וכל שבוע תחרטו על המספר של השבוע הזה שבוע 1 2 3 4 5 תחרטו ככה המינוס עם הסכין אם לא חסכתם ותחרטו למעלה למטה אם חסכתם. והמטבע הזה הכפיל חיסכון יחסית אפילו ל-20% עצם זה שהם ראו כאילו את ההתקדמות שלהם

אז אז בוא אני אגיד לך מה קרה בגדול יש לנו שני דברים שאפשר לעשות עם כסף אפשר לעשות דברים כשמוציאים כסף אפשר להוציא ולחסוך זה אחד וכשמוציאים כאילו כשמוציאים כסף אפשר להוציא כסף על דברים שאנשים רואים ודברים שאנשים לא רואים מה זה דברים שאנשים רואים זה לקנות ממתק, פרי , עט. מה זה דברים שאנשים לא רואים זה לחסוך לקנות ביטוח לשלם חוב אז תחשוב על מישהו שמרויח קצת כסף אה ומגיע למשפחה שלו ויש לו התמודדות יש לו התמודדות בין אני יכול לחשוב לעשות משהו נראה, לקנות על הילדים שלי מתנה, לקנות פרי, לקנות משהו ומישהו אולי יחייך אליי, אולי יגיד לי תודה, או שאני יכול לעשות משהו בלתי נראה. אני יכול לחסוך, אני יכול לשלם חוב, אני יכול לקנות ביטוח. אף אחד לא יראה את זה ואף אחד לא יגיד לי תודה. יום אחד משהו, אבל בעצם יש לנו מאבק מאוד מעניין בין הדברים הנראים לדברים הבלתי עניינים. ומה שהמטבע הזה עשה זה לעשות את הבלתי נראה לנראה. פתאום ההורים יעשו משהו שהילדים יוכלו לראות שנכון שיש פחות אוכל, נכון שיש פחות ממתקים, אבל יש עוד פעילות. חב בקיברה, בקניה, איפה שעשינו את המחקר הזה, אנשים לא מבקרים את הבקתות אחד של השני. זה מקומות מאוד עצובים וקשים ועלובים. אז זה היה רק תקשורת בין הבן אדם למשפחה. אז כשאתה חושב על המוטיבציה של הבן אדם אתה אומר הנה מישהו שמרוויח קצת כסף קל מאוד לייצר מוטיבציה לקנות אוכל צעצועים לילדים משהו כזה

איך אנחנו מייצרים מוטיבציה לחסוך איפה זה מגיע והאמת זה שאנחנו לא עובדים על זה מספיק אנחנו לא למשל אפילו הרבה דרכים לגרום לאנשים להרגיש גאווה נכון אני דואג למשפחה שלי. אנחנו לא מציינים דברים כמו חיסכון, אנחנו בהחלט צריכים לחשוב על איך אנחנו מייצרים למישהו שהו תחושת גאווה בזה שהם עשו את העבודה שלהם. מישהו המפרנס במשפחה צריך להרגיש אני עשיתי את הדברים הנכונים למשפחה שלי אני חוסך 10% מהמשכורת אני עושה את הדבר הנכון בשביל המשפחה שלי איך אנחנו מייצרים את הסיפור הזה כי בלי זה קשה מאוד לייצר מוטיבציה כן ואתה בעצם אומר שעד כמה שיש לנו דיברנו על פיתויים לפני כן אז יש לנו הרבה מוטיבציה לבזבז את הכסף אבל אין לנו מספיק מוטיבציה לשמר אותו בדיוק כי כשאתה מוציא כסף לך כיף ולמשפחה שלך כיף לאחרים אה כשאתה חוסך לאף אחד לא כיף אז רק רק מייצר סבל אז אתה יודע זה יום אחד זה יום אחד יהיה טוב אז זה רחוק מדי בשביל לעשות את זה אז כן זה קשה קשה להרגיש את זה אז אז תחשוב לעצמך

איך הקהילה לא רק איך בן אדם באופן זה איך קהילה יכולה לתקשר לחברים בקהילה שהם צריכים להרגיש גאווה אם הם הם יצליחו לחסוך ל למשפחה שלהם או הם יצליחו לשלם חלק מהחוב שלהם. אתה בעצם אומר שיש פה גם אתגר קהילתי לבוא וליצור איזשהיא אקסיומה שבה אם אתה מצליח לחסוך זה מעורר גאווה. זה כלומר משהו שהוא לא רק אתגר אישי, הוא גם אתגר קהילתי.
ואני חושב על הקהילה החרדית באופן כללי יש לכם הרבה קווים מנחים לאיך צריך לחיות כמו מה איך אתה רואה את זה איך מתהגים ביום שישי כמה חשוב שיהיה יותר ילדים לחתן את הילדים. זאת אומרת יש לכם יש לכם הרבה הרבה נקודות שכולם מסכימים עליהם. לכם יש יכולת יותר גבוהה לעשות את זה הפוטנציאל שלכם הוא יותר יותר גבוה. לייצר נורמות כאלה

[צרכי רבים]

מיטל נתיב

הצלחה עם כסף תלויה ממש מעט ברמת האינטליגנציה שלכם והרבה יותר בהתנהגות שלכם!

איך זה יכול להיות שיש אנשים עם הישגים אקדמאיים רבים, אבל בלי הרבה כסף בחשבון הבנק שלהם? או אנשים עשירים שבכלל לא למדו באקדמיה?

"הפסיכולוגיה של הכסף" הוא ספר שנכתב על ידי מורגן האוסל. מורגן חוקר את הקשר המורכב ולעיתים לא רציונלי שקיים בין התנהגות אנושית וכסף. האוסל מעמיק בגורמים הפסיכולוגיים והרגשיים המשפיעים על האופן שבו אנשים חושבים, מנהלים ומשקיעים את כספם ומספק לנו כמה תובנות מעניינות לגבי הדרך בה אנחנו מקבלים החלטות ופועלים עם כסף.

הנה הנקודות החשובות העולות מתוך הספר:

אף אחד לא משוגע

הדרך בה כסף עובד מושפע יותר מהאמונות של בני אדם לגבי מה שקורה בעולם, מאשר ממה שבאמת קורה בעולם. ומה שבני חושבים על מה שקורה בעולם מושפע מהניסיון האישי והסביבה שלהם. הנה דוגמה מעולם הכסף – סביר להניח שאדם אשר גדל במדינה בה יש משבר אינפלציוני, יהיה בעל ניסיון לא טוב עם חסכון וירגיש שעליו לבזבז את כספו מהר כמה שיותר, כי בתוך יום יכול להיות שהכסף שלו כבר לא יהיה שווה כלום. לעומתו, אדם אשר גדל וחי במדינה עם כלכלה משגשגת ומטבע חזק, יחשוב אחרת על חסכון – הוא כן ירצה לחסוך יותר, הגישה שלו לחיסכון תהיה אופטימית יותר.

כל החלטה שאנשים עושים עם כסף מוצדקת על ידי אינפורמציה שיש בידיהם באותו רגע וקשורה בקשר ישיר לדרך בה הם מאמינים שהעולם עובד.

לפעמים כשאנחנו מסתכלים על פעולות פיננסיות שאחרים עושים, או אפילו שאנחנו עשינו בעבר, זה נדמה לנו כאילו אלו פעולות משוגעות, אבל אף אחד לא משוגע, אנשים פשוט פועלים על סמך חוויות וניסיון קודם שלהם שיכולות להיות הגיוניות עבורם באותו רגע נתון.

לכל אחד מאתנו יש אג'נדות שונות הנשענות מהתפיסה שלנו את העולם. הבעיה היא שאנשים הולכים אחרי "חכמת ההמונים" מבלי להבין את הדברים עד הסוף ומבלי להבין האם זה מתאים להם, והסוף הטראגי הוא בלתי נמנע. כך נוצרות בועות כלכליות שגורמות להפסדי עתק לאנשים.

בנוסף, למשקיעים שונים יש מטרות שונות. אל תבצעו השקעות או מהלכים פיננסיים כי מישהו אחר עשה אותם. עשו אותם אם הם מתאימים לכם באופן אישי. מחבר הספר ממליץ לנו לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להבין את הנושא ולהבין איזה משחק אנחנו משחקים. איזה סוג משקיע אנחנו רוצים להיות. וגם כאן זה מתחבר למה שאני כל הזמן ממליצה – תלמדו השכלה פיננסית לפני שאתם מבצעים פעולות. גם אם אתם לוקחים ייעוץ אישי – תלמדו את זה בצורה מסודרת. כמו שאנחנו משלבים אצלנו בין הייעוץ להשכלה הפיננסית. אתם חייבים את זה לעצמכם.

על מזל ולקיחת סיכונים

אם תשאלו אנשים עשירים ומצליחים על ההצלחה שלהם, הם כמובן ידברו על העבודה הקשה שהם עשו ועל כל ההקרבה והמחירים שהם שילמו בדרך. ולמרות שזה נכון עבורם, אבל אי אפשר להתעלם ממשתנים נוספים שנמצאים במשוואת ההצלחה הזו והם – מזל ולקיחת סיכונים.

התוצאות שתקבלו בחיים שלכם נובעות גם ממשתנים שהם מעבר אליכם כאנשים ומעבר למאמצים שאתם תעשו. אל תטעו – זה לא אומר שאתם לא צריכים לנסות. שאתם לא צריכים להקדיש מאמצים ולשלם את המחירים, ואנחנו נתייחס לזה עוד מעט, אבל זה אומר שמאמצים ועבודה קשה הם לא מרכיבים היחידים בנוסחת ההצלחה. ואם ראיתם את הסרטון שבו סיכמתי את הספר מצוינים – אז אתם כבר מבינים את זה. גם בספר מצוינים מחבר הספר מראה לנו משתנים שלא תלויים בנו, אשר משפיעים משמעותית על ההצלחה שלנו בחיים.

קחו לדוגמה את ביל גייטס, הידוע כאיש של הצלחה וחדשנות. ביל גייטס למד בבית ספר פרטי בסיאטל, שהיה היחיד בשנות ה60 שלימדו בו מחשבים ושהיו בו מחשבים. אם היה לומד בבית ספר אחר, ולא פוגש את עולם המחשבים בגיל ובזמן בו הוא פגש אותו, האם הוא עדיין היה מגיע לאותם הישגים אליהם הגיע היום? ביל גייטס התעניין במדעי המחשב כתוצאה מהחשיפה שלו לעולם הזה בהיותו צעיר בבית הספר הפרטי היחיד באזור בו היו מחשבים. הוא אף זכה לקבל מורה שהיה מוכן להקדיש לו יותר זמן וללמד אותו מעבר לרגיל.

ביל גייטס עצמו הודה שאם לא הייתה לו היכולת ללמוד בבית ספר כמו זה, מייקרוסופט לא הייתה קיימת.

גייטס לא היה התלמיד המבריק היחיד בבית הספר הזה. פול אלן וקנט אוונס היו אתו. הם היו חברים. כל אחד היה חושב שחבורה זו נועדה להצלחה גדולה בחיים. אבל קנט אוונס נהרג בתאונה מצערת לפני שסיים את לימודיו, המזל לא עמד לצידו.

אנחנו יכולים לראות רק תוצאות של הצלחות, אנחנו לא רואים את כל הגורמים המרכיבים אותן. כך קורה גם עם לקיחת סיכונים. כשאנחנו רואים חברה גדולה ומצליחה, אנחנו לא יודעים להעריך באמת את הסיכונים שאותו יזם לקח, את הסיכונים שהמשקיעים לקחו, כדי שהחברה הזו תהיה עכשיו חברה מצליחה. אנחנו לא יודעים את החובות שאותם יזמים נכנסו אליהם בזמן שהימרו על ההצלחה של החברה שלהם.

הקושי בזיהוי המשקל של גורמי ההצלחה השונים – מזל, כישורים וגודל הסיכון שנלקח, מונע מאתנו להבין באמת מה היא הדרך הטובה ביותר להגיע להצלחה וזה מה שמונע מאתנו לקבל החלטות טובות לגבי הכסף שלנו.

אז לא כל הצלחה היא תוצאה של עבודה קשה בלבד ואנחנו לא צריכים להסתכל על מקרי הצלחה יוצאי דופן או דוגמאות מיוחדות, כיוון שככל שהתוצאה היא יותר יוצאת דופן, כך הדרך שלנו ליישם אותה תהיה פחות ישימה כי אלמנט המזל ולקיחת הסיכונים שיחקו בה תפקיד משמעותי.

מתי מספיק זה מספיק?

הרבה אנשים רוצים להיות עשירים. אבל עושר הוא דבר מאוד מופשט. כמה עשירים אתם רוצים להיות? כמה יהיה מספיק?

להיות בלתי מסופקים ממה שיש לנו היא סכנה מאוד גדולה. יש אנשים שיש להם הכל – עושר, כוח, הישגים, אבל הם יסכנו את הכל כדי להשיג עוד ועוד. מחבר הספר מספר לנו סיפור על ראג'אט גופטה, אשר התייתם בגיל צעיר אבל שנים אחכ קיבל תואר MBA מאוניברסיטת הארוורד והפך למנכל של חברת מקנזי. עד 2008 דווח ששווי הנכסים של החברה הוא 100 מיליון דולר, אבל גופטה רצה יותר והחליט להשיג את זה. ב2008, בזמן המשבר הכלכלי הגדול ובזמן שגולדמן סקס קרס, וורן באפט החליט להשקיע 5 מיליארד דולר בבנק כדי לעזור לו לשרוד. גופטה היה אחד מחברי הדירקטוריון של הבנק ושמע על זה לפני הציבור. הוא השתמש במידע הזה כדי לקנות מניות של גולדמן סאקס לפני שהם יעלו הודות להשקעה של באפט. גופטה כמובן נעצר בעבור שימוש במידע פנים ובכך הרס את כל המוניטין והקריירה שבנה. כי רצה עוד. כי לא הרגיש שיש לו מספיק. זה נקרא חמדנות.

בפרק הזה האוסל, מלמד אותנו כמה שיעורים ממש חשובים:

לשים לב מתי החמדנות שלנו גוברת על הסיפוק שלנו מדברים. כשאתם מרגישים יותר חמדניים מאשר מסופקים זה תמרור אזהרה, זה אומר שאתם כנראה תיקחו סיכונים לא הגיוניים. האושר האמיתי נמצא ביכולת שלנו להרגיש מספיק, ולא בציפיות הבלתי נגמרות שלנו.

אל תשוו את עצמכם לאחרים – זה ממש עינוי מיותר. תמיד יהיה מישהו שישיג תוצאות טובות יותר מכם. מישהו שיהיה גבוה יותר בסולם ההצלחה. להשוות את עצמכם אליהם יגנוב מכם את האושר. תרוצו במסלול שלכם, בקצב שלכם. לא במסלול של מישהו אחר.

יש הרבה דברים שלא שווים את לקיחת הסיכון, למרות הפוטנציאל לרווח – למוניטין שלכם אין מחיר, לחופש ועצמאות אין מחיר. למשפחה וחברים אין מחיר. להיות אהוב על ידי אלו שאתם אוהבים – אין לזה מחיר. לאושר – אין מחיר. אם אתם רוצים ליהנות מכל אלו – אתם צריכים לדעת מתי להפסיק לקחת סיכונים שיפגעו בדברים האלו

על אפקט הריבית דריבית

אם אתם עוקבים אחרי התכנים שלי, אתם יודעים כמה חשוב לנצל את אפקט הריבית דריבית, ומדברים על זה רבות כל הזמן בכל מקום. גם מחבר הספר מזכיר כמובן את הפלא השמיני הזה ונותן לדוגמה את ההון של וורן באפט. ספרים רבים מציגים את הדרך בה וורן באפט עשה את ההון שלו באמצעות ההשקעות, אבל רובם משמיטים את החלק של ריבית דריבית מתוך ההון שצבר, שעומד על יותר מ 100 מיליארד דולר.

אין ספק שבאפט הוא משקיע מדהים אין, אבל יש כאן משתנה נוסף משמעותי והוא פרק הזמן שבו הוא משקיע. באפט משקיע מאז שהוא ילד. השווי הגדול שלו התחיל לצבור תאוצה רק מגיל 50. הסוד האמיתי שלו הוא הזמן. זה הסוד של ריבית דריבית. השקעה טובה היא לא בהכרח לפי התשואה הגבוהה ביותר. השקעה טובה היא זו שיש בה את אפקט הריבית דריבית. צ'רלי מנגר, השותף של וורן בפאט, אומר שהחוק הראשון להצלחה כלכלית זה לא להפריע להשקעה טובה לעבוד. רוב המוחלט של ההון של וורן באפט נוצר בזכות אפקט הריבית דריבית.

ריבית דריבית זה כמו לשתול עץ – בשנה אחת לא תראו התקדמות, ב10 שנים אתם תתחילו לראות את השינוי וב50 שנה תראו שיצרתם משהו מדהים. אבל להישאר בתוך ההשקעה הזו כל הזמן דורש מאיתנו לשרוד את העליות והירידות של החיים שכולנו חווים לאורך הזמן.

קחו שני משקיעים – מיטל משקיעה 100 ₪ בכל חודש באופן קבוע ואת משה, שמשקיע 100 ₪ כשהשוק עולה, ומוכר בכל פעם שהשוק יורד. הוא מנסה לתזמן את ההשקעה שלו. מי לדעתכם ירוויח יותר בסופו של דבר? צודקים! מיטל תרוויח הרבה יותר ממשה. וזה בגלל שמיטל השקיעה בצורה עקבית ולא ניסתה להשיג רווחים מעל הממוצע על ידי ניסיונות לתזמן את השוק. אל תנסו לנצח את השוק ולהשיג רווחים מעל הממוצע. ככה אתם מפסידים הרבה יותר כסף. גם מי שמחפש את ההשקעות שנושאות את התשואות הגבוהות ביותר ולא מסתפקים בתשואות "רגילות" הם בדרך כלל גם יפסידו הרבה יותר.

אנשים מחפשים להתעשר מהר, להביא את המכה. אבל לא מבינים את העקרונות והיסודות של צבירת עושר. וזה מביא אותי לנושא הבא:

להתעשר לעומת לשמור על עושר

בכל מקום מדברים כל הזמן על איך להתעשר, אבל זה לא רק לצבור עושר, אלא גם איך לשמר אותו לאורך זמן. כדי לשמור על עושר אתם צריכים להיות אנשים שמסתפקים במה שיש ולכם ולהוסיף לזה גם קמצוץ של פרנויה. להתעשר דורש לקחת סיכונים, להיות אופטימי לגבי העתיד. להישאר עשיר דורש ממך צניעות, ענווה והבנה שכל מה שהרווח יכול להילקח ממך.

כמה מההשקעות שלכם נמצאות באפיקים סולידיים וכמה באפיקים מסוכנים? אתם צריכים לבנות אסטרטגיית השקעות שתעזור לכם להבין מה התמהיל הנכון. האם אתם בשלב בו אתם צריכים אסטרטגיה של הגדלת הון או האם אתם בשלב שבו אתם צריכים אסטרטגיה של שמירה על ההון. כל אסטרטגיה כזו תגזור תיק השקעות אחר. כשאנחנו בונים תוכניות כלכליות לאנשים ומשפחות אנחנו גורים את תוכנית ההשקעות לפי המטרות ולפי השלב הכלכלי בו הם נמצאים. אסטרטגיה של הגדלת הון מחייבת שיהיה לנו בתיק ההשקעות הכולל שלנו מנועי צמיחה חזקים, ולהיפך

עושר זה מה שאתם עושים – לא מה שאתם רואים

אל תסתנוורו מאנשים שמראים כמה שופינג הם עושים ובאיזה רכב הם נוהגים. רוב האנשים אומרים שהם רוצים להיות מיליונרים כשלמעשה הם רוצים פשוט לבזבז מיליון דולר. אבל לבזבז מיליון דולר זה בדיוק ההפך מלהיות מיליונר. עושר הוא חבוי. עושר מייצר אפשרויות, גמישות וגדילה. עושר נותן את היכולת לקנות דברים אם צריך. לבזבז כסף כדי להראות לאחרים כמה יש לך זו הדרך המהירה להפסיד את הכסף שלך.

יכול להיות שאתם חושבים רוצים בית מפואר ומכונית יקרה, אבל זה לא מה שאתם רוצים. אתם רוצים כבוד והערצה מאחרים ואתם חושבים שזה מה שתקבלו אם תקנו את הדברים המפוארים האלו. אבל למעשה אתם לא תקבלו מזה כבוד והערצה ובטח שלא מהאנשים שאתם רוצים את זה מהם.

אנשים חושבים שאם הם ייסעו בטסלה החדשה – אנשים יסתכלו עליהם בהערצה. אבל אנשים לא מסתכלים בהערצה עליכם בתוך הרכב, אלא על הרכב עצמו. עושר אמיתי נוצר מכסף שלא בזבזתם, לא מהדברים שקניתם.

לקנות חופש

מחבר הספר מתאר לנו כמה רצה להפוך להיות משקיע כדי להרוויח הרבה כסף, הוא חשב שכך הוא יהיה מאושר. כשהוא הצליח לעבוד כמשקיע הוא הבין ביום הראשון למה הם הרוויחו הרבה כסף – הם עבדו קשה יותר ושעות רבות יותר מרוב האנשים. אמנם הוא תוגמל היטב, אבל מהר מאוד הוא הרגיש שהוא עבד לבוס שלו. שהוא חייב לעבוד כל שנייה. אלו היו ימים של אומללות עבורו והוא לא החזיק מעמד בעבודה הזו יותר מחודש. מחבר הספר אומר שחופש עבורו זה לקום בבוקר ולעשות את מה שאתם אוהבים וזה לאו דווקא יהיה נגזרת של כמה כסף אתם מרוויחים. ובכלל בניית עושר פחות קשורה לגובה השכר שלכם והרבה יותר לשיעור החיסכון שלכם.

כולנו מסתכלים על חיסכון כמה שנשאר לנו אחרי שאנחנו מפחיתים את ההוצאות שלנו מההכנסות שלנו. אבל האוסל, מחבר הספר, אומר לנו שלמעשה החיסכון שלנו הוא כתוצאה ממשוואה אחרת – הכנסות פחות האגו שלנו. זו דרך מעניינת להסתכל על ההוצאות שלנו. כמה מתוך ההוצאות שלנו באמת הכרחיות וכמה מהן נועדו להעלות את האגו שלנו. אם תנטרלו את ההוצאות שקשורות לאגו שלכם, תוכלו להישאר עם שיעור חיסכון גבוה יותר. זה גם יכניס לכם הרבה יותר חופש לחיים. הרבה אנשים משועבדים לתרבות הצריכה וזה גורם להם להיות בעבודות שהם לא אוהבים, זה מה שגורם להם להרגיש שהם לכודים במרוץ העכברים. ברגע שתשחררו את האגו, אתם תוציאו את עצמכם לחופשי.

השתמשו בכסף כדי לקנות חופש – אל תשתמשו בכסף שלכם כדי לקנות בית מפואר או רכב יקר. השתמשו בו כדי לייצר לכם זמן, כדי לקנות לעצמכם את החופש. זה יעניק לכם את המותרות שחפצים לא יכולים להעניק לכם. חופש יעניק לכם אושר גבוה יותר מכל חפץ אחר. להשקיע את הכסף שלכם כדי לייצר לכם יותר חופש עתידי.

תשאירו מקום לטעויות

אם אתם לא יכולים להיערך לטעויות, אתם תהיו בבעיה. כי יהיו טעויות בדרך. יהיו הפסדים בהשקעות שלכם. יהיו דברים לא צפויים.

הטעות הכי גדולה היא לסמוך על משכורת בשביל ליהנות מהוצאות בהווה מבלי לשמור כספים לטובת העתיד ולטובת חירום. אנחנו לא יודעים מה יקרה מחר ואנחנו לא יודעים האם באמת תהיה לנו האפשרות לבזבז את מה שחסכנו, אבל אנחנו חייבים להשאיר מקום לטעויות.

אם יקרה משהו – האם יש לכם יכולת להמשיך לחיות ללא פגיעה כלכלית ממשית. זה מתחבר למה שאני תמיד מלמדת על קרן חירום וקרן בלתם.

אם תבנו את זה נכון, תוכלו לטעות חצי מהזמן ועדיין לצבור עושר וכראיה מחבר הספר מספר לנו את סיפורו של היינז ברגר, משקיע באומנות. ברגר הצליח לייצר קולקציה מדהימה של יצירות אומנות. הוא רכש כמויות גבוהות של יצירות ורק מעטות מהן היו באמת בעלות ערך גבוה. כלומר, ברוב הפעמים הוא טעה. אבל באלו שהוא כן צדק – זה היה בגדול. אם אתם רוצים להיכנס לעולם היזמות וההשקעות אתם חייבים להבין שעולמות אלו פועלים לפי חוק פראטו – 80% ממה שתעשו כנראה לא יצליח, ורק 20% יצליח. אבל אתם צריכים שתהיה לכם תשתית כלכלית טובה שתחזיק אתכם חזק גם בטעויות.

קחו גם את באפט לדוגמה – הוא היה בעלים של יותר מ400 חברות לאורך חייו, רק בודדות מהן נשאו לו רווחים גבוהים ומשמעותיים. גם ארגונים וחברות מבינים את המציאות הזו. אם תראו את כל הסדרות שנטפליקס הפיקו, תראו שרק בודדות מהן הצליחו ממש.

להיות פסימי או אופטימי

בני האדם נוטים להביע יותר עניין בהודעות על אסונות וטרגדיות. לאורך היסטוריה נבואות שחורות נעשו לגבי עתיד האנושות, לגבי הבורסה, לגבי כסף, לגבי נושאים שונים. אבל למעשה, ברוב הזמן העולם טוב לרוב האנשים ולכן הגישה האופטימית היא הנכונה יותר. המציאות מראה שאופטימיות עוזרת לנו בני האדם לייצר פתרונות לצרכים שונים. מכאן נובעת החדשנות. אז תהיו אופטימיים!

אתם תשתנו

לעשות תוכנית כלכלית זה לא משהו שעושים פעם אחת שגר ושכח, כי החיים משתנים, הכל משתנה כל הזמן. אתם תשתנו כאנשים, העולם ישתנה. זה חייב להיות דינמי.

בנוסף, כשאתם מקבלים החלטות בהווה, תחשבו על ההשלכות העתידיות שלהם. אתם לא רוצים בעתיד שיהיו לכם חרטות על דברים שעשיתם או לא עשיתם בעבר. הסופר מספר לנו על חבר ילדות שלו שחלם להיות רופא והשקיע מאמצים ושנים רבות של חתירה למטרה זו עד שלבסוף הצליח. לפני כמה שנים הוא פגש את אותו חבר, והתברר לו שאותו חבר מצטער שהוא בחר בקריירה הזו, שזה נורא עבורו. מחקרים מראים שאנחנו כאנשים משתנים וזה משפיע על המטרות והשאיפות העתידיות שלנו. וכך החלטה שהייתה נראית נכונה בעבר, נראית כטעות נוראית בעתיד.

לכן, הימנעו ממחויבויות כלכליות שלא תוכלו לעמוד בה ושתתחרטו עליה – אני רואה הרבה אנשים שקונים דירה מעבר ליכולת הכלכלית שלהם, הרעיון היה נראה טוב באותו רגע, אבל בזמן האמת, לא יכולים לעמוד בעומס ההוצאות. יש גם את הצד ההפוך – אנשים שחושבים שלעולם לא יצליחו לקנות דירה אז הם פשוט מבזבזים את כל הכסף שלהם, ולא חוסכים. או אנשים שדוגלים רק סגנון חיים של "החיים קצרים בואו נחיה עכשיו כמו שצריך", "למה לשמור כסף לעתיד", ואז הם מבזבזים את כל הכסף שלהם ונחשו מה – הם חיים עד גיל 90 ויותר בהישרדות כלכלית תמידית….

אנשים חושבים שהם לא ישתנו לאורך השנים אבל למעשה אנחנו כן משתנים ובעוד 10 שנים אנחנו נהיה שונים ממה שאנחנו היום. אז אל תעשו היום פעולות כלכליות על סמך דעה שאתם מחזיקים בה היום, ויכולה להשתנות בעוד 10 שנים אבל אז כבר יהיה מאוחר מדי.

שום דבר הוא לא בחינם

לכל דבר בחיים יש מחיר, אבל לא תמיד אנחנו מבינים מה המחיר. כדי להיות בעצמאות כלכלית אנחנו צריכים להבין מה המחיר הנדרש והאם אנחנו מוכנים לשלם אותו. דברים נראים קלים בתיאוריה, אבל לא כך במציאות. כדי להיות משקיע מצליח אתם צריכים לשלם מחיר, לא רק בכסף על השכלה מתאימה ועל יועצים לאורך הדרך, אלא גם בחששות, בחוסר יציבות, בספק. האם אתם מוכנים לזה? תנודתיות וחוסר ודאות זה חלק מהדרך להצלחה כלכלית. אנחנו צריכים לקבל את הדרך ולהיות מוכנים לשלם את המחיר.

אם אתם רוצים מטרה מסוימת – תבינו מה המחיר שאתם צריכים לשלם ושלמו אותו.

הגענו לסיום, ואני רוצה להוסיף כמה מילים בנימה אישית. אני מאוד התחברתי לספר כי הרגשתי שהוא העלה על הכתב את העקרונות לפיהם אני חיה ובהם אני דוגלת. הרבה מהם בכל אופן. מי מכם שעוקב אחרי תקופה, או לקוחות שלנו – מכירים את הדברים האלו בצורה כזו או אחרת כי אני מדברת עליהם כל הזמן.

ממליצה לכם לעבור שוב על הדברים, לכתוב לכם את התובנות שאתם לוקחים מכאן ופעולות שהייתם רוצים ליישם בחיים האישיים שלכם. כי ידע בלי פעולות, לא באמת מקדם אותנו.