הפורום הכלכלי החרדי הראשון

שלום לכל חברי הפורום, רבים מאיתנו מכירים את ההרגשה הזו מקרוב: סוף החודש מתקרב, לחץ קל בחזה, והמחשבה המטרידה "איך סוגרים את החודש?". אנחנו מוצאים את עצמנו עסוקים בעיקר ב"כיבוי שריפות" – פתרון בעיות דחופות, גלגול חובות קטנים, והתמודדות עם הוצאות בלתי צפויות שטורפות את כל הקלפים. התחושה הזו, שאנחנו עסוקים רק ב"לשרוד" את החודש הנוכחי, מונעת מאיתנו להרים את הראש ולתכנן קדימה. היא מונעת מאיתנו לחשוב על המטרות הגדולות באמת: חיסכון לחתונות הילדים, הגדלת הדירה, או פשוט היכולת לחיות ברוגע ובלי דאגות כלכליות. אבל מה אם נגיד שאפשר אחרת? שאפשר לעבור מניהול תגובתי לניהול יזום של כלכלת הבית? הפוסט הזה לא עוסק בתיאוריות מסובכות, אלא ב-4 צעדים פשוטים ומעשיים שכל אחד יכול להתחיל ליישם עוד היום כדי לקחת את המושכות לידיים. ארבעה צעדים פשוטים למעבר משרידות ליציבות: צעד 1: שלב המראה - לאן הכסף באמת הולך? לפני שמתקנים, צריך להבין מה הבעיה. במשך חודש אחד בלבד, קחו על עצמכם משימה פשוטה: לתעד כל הוצאה, קטנה כגדולה. מהקנייה השבועית במכולת ועד לקפה של הבוקר או המאפה בכולל. המטרה היא לא לשפוט את עצמכם או לשנות הרגלים בשלב הזה, אלא פשוט לקבל תמונה אמיתית וכנה. איך עושים את זה? הכי פשוט שאפשר: פנקס קטן או פתקים בטלפון. צעד 2: בניית תקציב מציאותי (ולא רשימת משאלות) אחרי חודש של תיעוד, יש לכם נתונים אמיתיים. עכשיו, תשבו עם הנתונים ובנו תקציב שמבוסס על המציאות שלכם, לא על מה שהייתם רוצים שיהיה. חלקו את הדף לשניים: הכנסות קבועות. הוצאות: חלקו להוצאות קבועות (שכ"ד/משכנתא, שכר לימוד, ארנונה, חשבונות) והוצאות משתנות (מזון, תחבורה, ביגוד). התקציב הזה יהיה המצפן שלכם. הוא יראה לכם איפה אפשר לצמצם מעט ואיך להיערך נכון יותר לחודש הבא. צעד 3: הקמת "קרן חמצן" למקרי חירום זהו אולי הצעד החשוב ביותר לשבירת מעגל "כיבוי השריפות". המטרה היא ליצור כרית ביטחון קטנה שתמנע מכם להיכנס לסחרור של הלוואות כשיש הוצאה דחופה (כמו תיקון רכב, טיפול שיניים וכו'). איך מתחילים? בקטן! פתחו חשבון חיסכון נפרד והעבירו אליו סכום סמלי בהוראת קבע – 50 ש"ח, 100 ש"ח, כל סכום שאתם יכולים לעמוד בו. העיקר הוא ליצור את ההרגל. הקרן הזו תיתן לכם שקט נפשי שלא יסולא בפז. אפשר גם לקנות קרן כספית בהו"ק. צעד 4: מהישרדות לצמיחה - הגדרת מטרה ראשונה ברגע שיש לכם שליטה על השוטף ו"קרן חמצן" קטנה, אפשר סוף סוף להתחיל לחשוב קדימה. בחרו מטרה אחת, ריאלית וברורה, והתחילו לחסוך עבורה באופן ייעודי. הידיעה שאתם פועלים באופן אקטיבי למען העתיד נותנת כוח ומוטיבציה אדירה להמשיך. לסיכום, המעבר מניהול הישרדותי לתכנון ארוך טווח הוא מסע. הוא דורש סבלנות ומשמעת, אבל הוא אפשרי לחלוטין. הצעדים הקטנים והעקביים האלה, הם שיבנו לאט לאט יציבות, ביטחון ושקט נפשי לכם ולמשפחתכם.

@משתמשת כתב באסור או מותר לקנות במבצעים? אסור או מותר לקחת הלוואות?: כשיש חגיגה ביש, אנחנו הולכים לאושר עד.... אותם מבצעים בלי להשתולל, בלי להתחייב, בלי להרגיש את שנאת ההפסד (טוב הגזמנו, לא אותם מבצעים בדיוק. אחרים.) בעבר באמת היה אותם מבצעים באושר עד, רק בפעם האחרונה היה רק חלק מועט, אלא שבד"כ גם בשפע ברכת השם יש אותם מבצעים. מה שחשוב לי בזה זה שגם מי שכן קונה במבצעים שידע שהוא לא צריך לעשות אשראי של יש בשביל החגיגות.

@הגיוני כתב במה עולה יותר לחם או מכונת כביסה?: @פשוט-יהודי יפה מאד! זה מתחבר לאשכול שלי- "איפה תרויחו הכי הרבה כסף". שהמכנה המשותף- לקבל פרספקטיבה אחידה לכל ההוצאות ההשקעות ושאר פעולות פיננסיות, וכשמחשבים את זה ברמה החודשית- זה הכי ברור, לצייר את זה מול העינים ולהשוות. אהבתי! תודה!

@קל-זכות כתב בכמה כסף צריך להרוויח כדי לקבל את המקסימום של הקצבאות: הנה המאמר שידידנו @ה.-שלמה פרסם הבוקר בקבוצה של @ניסן-עציוני בבית הכנסת שלוימי מוקף באנשים, והוא מסייע להם בחפץ לב במילוי הדו"ח השנתי בצורה שהיא רק תועיל להם. הוא מרגיש גאון. "אני מרוויח מכל הכיוונים!" אבל בפנים, משהו התחיל להציק. כל פעם שנפלה הזדמנות – הוא היה צריך לבדוק: "זה לא יעלה לי בזכאות?" הוא שקל להרחיב את העסק - אך בראשו עלו טבלאות וגרפים של תנאי סף. היתה לו הזדמנות להשקיע בדירה מציאה, אך זה פשוט לא השתלם לו בגלל אובדן מענק עבודה. ואז, ערב אחד שקט, כשאשתו אמרה לו: "אולי תנסה את מה שדיברת עליו כבר שנתיים?" הוא ענה: "אבל נפסיד את ההנחה…" ושתק. ופתאום הבין: ההנחות חוסמות אותי. מנהלות אותי. משאירות אותי תקוע במשבצת. שלוימי נזכר בדברי הגמרא הקדושים במסכת נדרים 'אין עני אלא בדעה' וחבל שיישאר בצמצום הדעת. למעשה, קשה מאוד לשלוימי להשתחרר מלפיתת העוני. שלומי במצב, שכל שקל נוסף שהוא מרוויח, גורם לו להפסיד שקל או אף יותר. אבל שלוימי לא קפץ ראש לתוך הים. הוא התחיל בקטן: פרויקט קטן בצד, קצת יותר שעות, טיפה פחות פחד. ופתאום – לא קרה כלום. הפסיד קצת בארנונה, אך הרחיב משכורת. הפסיד עוד במענק עבודה, אך הוא לא זקוק למענקים. לאט־לאט – הוא גילה שאפשר להרוויח יותר, גם אם זה בא עם קצת פחות הטבות. והכי חשוב – להפסיק להרגיש תלוי כל הזמן. המסר? לא צריך לקפוץ בבת אחת. לא חייבים לוותר על הכל ביום אחד. אבל צריך להפסיק לתכנן את החיים לפי הגבולות של ביטוח לאומי. אם כל צעד נמדד לפי איך הוא משפיע על הנחה במעון – אתה תישאר בגן. אבל אם תתחיל לזוז, גם בזהירות – תגלה שאתה יכול לבנות הרבה יותר. שלוימי? שלוימי השתחרר. הוא כבר לא סופר חלקי לגו. הוא בונה קומה נוספת. ומתי אתה משתחרר? וזאת למודעי, המאמר לא מתאים לכל אחד, ויש לכל אחד להתייעץ במה שנוגע אליו. המאמר נועד לתת כיון חשיבה, כמו יתר מאמרי הכותב. ייש"כ החלק הראשון: להשתחרר מענק עבודה | הנחה במעון | הנחה בארנונה. האם זה באמת מועיל לך? או כובל אותך? שלוימי היה עילוי – עוד מהגן. בעוד שאר הילדים בחרו לגו לפי צבע, שלוימי שקל עלות-תועלת: "אם אקח שני חלקים גדולים – זה ייראה מרשים, אבל ייגמר מהר. אבל אם אקח שמונה חלקים קטנים – אקבל יותר זמן משחק וגם יותר שטח שליטה בגן!" בקיצור – הוא נולד עם מחשבון בראש. כשהתבגר, שלוימי הפך למומחה בזכויות. הוא לא למד באוניברסיטה – הוא למד את מדריך הזכאויות של ביטוח לאומי בעל פה. ידע בדיוק כמה מותר לו להרוויח כדי לקבל מענק עבודה. כמה אחוזי משרה אשתו יכולה לעבוד כדי לשמור על הנחה במעון. איך צריך התלוש להיראות בסוף שנה בשביל הארנונה, ואיך זה צריך להיראות בעת חישוב דמי לידה.

אשמח לשמוע רשמים ממי שקיימו כינוסים כאלו בקהילה שלהם וכן מכאלו שמעונינים לקיים מה האתגרים שנתקלו בהם מה הדברים שהביאו תועלת וכו' אגב, עכשיו זה הזמן של הציבור לבקש מהעירייות בערים השונות לקיים כינוסים מסוג זה בבין הזמנים

@טריידר צודק בכל מילה, באופן אישי הייתי חותם ערבויות [על סכומים קטנים], פעם אחת גם שילמתי את הערבות... סיפרתי את זה לחבר, והוא אמר שאני אשם, הוא נוהג לחתום ערבויות לכל מבקש [כי הוא מגלגל הרבה כסף בשביל הבית כנסת וצריך להיות מוכר בכל הגמ"חים וצריך ערבים, אז הוא גם חותם ערבויות] הוא אומר לכל לווה, אם אתה לא מחזיר את הכסף בזמן ואני צריך לשלם במקומך, אני מגיע אליך הבייתה ומתחיל להוציא דברים... פעם אחת קרה שמנהל גמ"ח התקשר אליו והודיע לו שהלווה לא פרע בזמן, הוא הלך מיד לאותו לווה דפק בדלת, פתחה הגברת, הוא הודיע לה שבעלה לקח הלוואה והחתים אותו, אם עד מחר הוא לא מסדר את העניין, הוא לוקח את הספה. למחרת הלווה פרע את כל הכסף.

אהרן זילבר - התפתחות אישית ועסקית

@טריידר הרעיון נכון, אבל אם זה נמצא באג"ח אז זה לא מיועד לטווח הארוך, וכפי הנראה שאם יש משכנתא שהריבית עליה יותר גבוהה מהתשואה של ההשקעה לטווח הבינוני, לכאורה המשקיע עשה את הדברים לבד בלי להתייעץ...