חינוך לעוני או לחיים נורמליים? תחליטו כבר!
-
חינוך לעוני או לחיים נורמליים? תחליטו כבר!
.
אני שואל ברצינות:מה הילד שלכם אמור להבין כשהוא מקבל שוקו רק אם הייתה חלוקה בבית הכנסת?
שהוא חי בבית שאין בו חמישה שקלים פנויים?
שהשוקו הוא מותרות של עשירים?
שהדרך לקבל דברים עוברת דרך לחכות שמישהו אחר יחלק?
ירקות לפני חג – מילא. לחמים – ניחה. אבל מעדן שוקו? באמת?
מה הבעיה לקנות לו מכולת, לשלם אפילו ביוקר, ולהראות לו שבשביל תוספת קטנה וטובה – משלמים, ולא מחכים ברחמים?
יש חינוך לצמצום, ויש חינוך לעוני. לא להתבלבל ביניהם.
כשאתה מחנך את הילד שלך שהכול מגיע רק מחלוקה, אתה לא מחנך אותו לצניעות – אתה מחנך אותו לחיות ממה שמחלקים לו.
ואם זה מזכיר לי סיפור אמיתי – בבית של חברה של אשתי, ממתק היה חצי לבן. חצי!
לא עוני מתוך הכרח – עוני כדרך חיים.
-
זה טבעו של אדם,
כאשר הוא מזהה הזדמנויות להרויח, הוא מנצל את ההזדמנויות הללו
דהיינו, ייתכן ובמשפחה מסויימת לא היו קונים כלל שוקו.
הועיל ויש חלוקה חינמית, לוקחים. זה לא מזיז לכיס שלי כלל.השאלה למתקדמים היא:
לו יצוייר ויכולנו לקנות לילדים שוקו ולקבל עליו החזר מהחלוקה בכל רגע נתון,
כמה שוקו היינו קונים?
מה מונע מאיתנו לחיות כפי שמתאים לנו? לקנות שוקו בכמות שמתאימה לנו? -
זה טבעו של אדם,
כאשר הוא מזהה הזדמנויות להרויח, הוא מנצל את ההזדמנויות הללו
דהיינו, ייתכן ובמשפחה מסויימת לא היו קונים כלל שוקו.
הועיל ויש חלוקה חינמית, לוקחים. זה לא מזיז לכיס שלי כלל.השאלה למתקדמים היא:
לו יצוייר ויכולנו לקנות לילדים שוקו ולקבל עליו החזר מהחלוקה בכל רגע נתון,
כמה שוקו היינו קונים?
מה מונע מאיתנו לחיות כפי שמתאים לנו? לקנות שוקו בכמות שמתאימה לנו?אני לא מדבר על חשבונות כלכליים.
אני מדבר על משהו הרבה יותר פשוט — על הלב של הילד.כשהילד שלך רואה שמעדן שוקו זה משהו שאין בבית, אלא רק כשמחלקים, הוא לא אומר לעצמו:
"אבא החליט לחיות בתקציב מינימלי למען ערכים גדולים."
הוא מרגיש:
"אני גר בבית שאין בו מספיק בשביל דבר קטן ופשוט כמו שוקו."זה לא עניין של פינוק. זה עניין של מסר.
המסר שהילד מקבל הוא שבחיים אין מקום לשום דבר קטן שהוא רוצה.
שהחיים הם תמיד דוחק, תמיד חוסר, תמיד מחכים שמישהו אחר יושיע אותך.וזה עצוב.
כי גם אם אתה חי ממלגות בצמצום, אפשר להעביר לילד תחושת כלכלית בריאה,
שאנחנו בוחרים מה לקנות ומה לא, לא כי אין, אלא כי ככה נכון ובריא לחיות.ולפעמים, דווקא כן קונים לו משהו קטן — לא כי זה חובה,
אלא כדי שהוא ירגיש שגם בתקציב מוגבל יש מקום לשמחה קטנה, בלי לחכות שיחלקו לך.זה ההבדל בין חיים בעוני לבין חיים בתקציב.
בעוני — אתה תלוי באחרים.
בתקציב — אתה בעל הבית של החיים שלך. -
אני לא מדבר על חשבונות כלכליים.
אני מדבר על משהו הרבה יותר פשוט — על הלב של הילד.כשהילד שלך רואה שמעדן שוקו זה משהו שאין בבית, אלא רק כשמחלקים, הוא לא אומר לעצמו:
"אבא החליט לחיות בתקציב מינימלי למען ערכים גדולים."
הוא מרגיש:
"אני גר בבית שאין בו מספיק בשביל דבר קטן ופשוט כמו שוקו."זה לא עניין של פינוק. זה עניין של מסר.
המסר שהילד מקבל הוא שבחיים אין מקום לשום דבר קטן שהוא רוצה.
שהחיים הם תמיד דוחק, תמיד חוסר, תמיד מחכים שמישהו אחר יושיע אותך.וזה עצוב.
כי גם אם אתה חי ממלגות בצמצום, אפשר להעביר לילד תחושת כלכלית בריאה,
שאנחנו בוחרים מה לקנות ומה לא, לא כי אין, אלא כי ככה נכון ובריא לחיות.ולפעמים, דווקא כן קונים לו משהו קטן — לא כי זה חובה,
אלא כדי שהוא ירגיש שגם בתקציב מוגבל יש מקום לשמחה קטנה, בלי לחכות שיחלקו לך.זה ההבדל בין חיים בעוני לבין חיים בתקציב.
בעוני — אתה תלוי באחרים.
בתקציב — אתה בעל הבית של החיים שלך.@טריידר
במשפחה של אשתי הם ידעו עליות ומורדות בכלכלת המשפחה - כמו אצל כל משפחה
אבל מעולם הם לא העלו על דעתם שהם "עניים" או ש"חסר לנו" , אלא להפך אנחנו "עשירים" ו"יש לנו הכל"
ואיך זה קרה..?
חמותי דאגה לא משנה מה למלאות את הבית באוכל , כדי שהילדים ירגישו חום של בית וכיף וככה גם שהיה קשיים הם מעולם לא העלו על דעתם את זה..
אין הכוונה שכל המקרר חטיפים ומאכלים..
אלא היא היתה לוקחת מאותה חלוקה ירקות, ועושה המון סוגי מאכלים, וריבות מפירות, וככה היה שפע של דברים ולא היה מעולם הרגשה שחסר..
[את הדברים היא למדה מאמא שלה ז"ל שבזמנו {תקופת הצנע} עשתה להם המון מאכלים וריבות מקליפות של מאכלים...]
ועובדה שאשתי ואחיותיה למדו בתפרח , ואשתי אמרה לי באופן גורף שהמשפחות שם שהראו חמימות בבית עם הילדים , הן מבחינת שיש "אוכל" בבית , וגם אם אין אוכל אבל יש "לב חם" של ההורים שמחליף את האוכל - אז הילדים הלכו בדרך ההורים
לעומת זאת המון משפחות שם שחינכו על חיי צער תחיה - הוי אומר לא צימצום אלא עוני רוב ילדיהם כבר לא המשיכו הדרך של ההורים... כי בשביל מה לסבול מבחירה..?
ור' משה הלל אומר כל פעם ששואלים על זה ,שבדור שלנו אברך צריך לקחת הלוואות בשביל שיהיה אוכל בבית.. כדי שיהיה חום בבית ואז אם הילד יזדמן לו ניסיון שיכול להוציא אותו החוצה הוא יחשוב פעמיים..
