שני אנשים שומעים אותו דבר – אז למה המסקנות הפוכות?

[דוד בן זיקרי]

בשבוע האחרון, באותה הרצאה ובאותו מקום ממש, פנו אליי שני אנשים שונים לגמרי. הם ישבו באותו חדר, שמעו את אותו תוכן, יצאו מאותה הרצאה – ושאלו שאלות הפוכות לחלוטין. אחד צעיר ואחד מבוגר והפער ביניהם היה חד .
הצעיר ניגש אליי ואמר: אני לא מבין מה הסיכון במניות של הבנקים. תראה איך הן עלו, תראה את הנתונים. הבנקים מרוויחים, הם חזקים, זה נראה יציב.
נקודת המבט שלו ברורה: הוא גדל לתוך שוק שבו מניות הן חלק טבעי מהחיים הכלכליים, עולם שבו הבורסה נתפסת כמקום של הזדמנויות, והעבר הקרוב מוכיח שמי שהיה בפנים – הרוויח. מבחינתו, השאלה איננה למה כן, אלא למה לא. אם משהו עובד, ואם הסיכון נראה נמוך יחסית, ההיגיון אומר להיות שם.

מיד אחריו ניגש אליי אדם מבוגר יותר. הוא הקשיב, שאל, ובסוף אמר: אני מבין את הדברים, אבל אני מעדיף אג"ח. לא מניות, ואפילו לא מדדים. מניות מפחידות אותי. כאן נקודת המבט שונה לגמרי. הוא גדל בעולם שבו מניות היו מוצר שנזהרו ממנו. עולם שבו אנשים הפסידו כסף בבורסה, לפעמים כסף של שנים, והסיכון לא היה מושג תיאורטי אלא חוויה אישית או סביבתית. עבורו, יציבות חשובה יותר מסיכוי, ושמירה על ההון קודמת לשאיפה להגדיל אותו.

אפשר לראות בזה פער בין דורות, ואפשר לראות בזה שינוי תרבותי עמוק. בעבר מניות לא היו ברירת מחדל, אלא משהו שניגשים אליו בזהירות. היום, עבור רבים, הן נקודת ההתחלה. אג"ח, שבעבר סימל ביטחון, נתפס היום לעיתים כוויתור. אבל האמת היא ששני האנשים האלה מחזיקים חלק מהתמונה.

כדי להמחיש את המורכבות הזו, הסתכלתי על הנתונים. בדוחות האחרונים של בנק הפועלים, למשל, רואים בנק חזק מאוד: פיקדונות הציבור עומדים על כ־590 מיליארד שקל, ההון העצמי על כ־63.7 מיליארד שקל, ותשואה להון של כ־15.4% (תשואה להון היא מדד שמראה כמה רווח הבנק מייצר ביחס להון העצמי שלו, ומשמש דרך מקובלת להסתכל על רווחיות של בנקים). אלה נתונים שמציגים רווחיות ואיתנות.
אבל נתונים טובים לא אומרים הרבה על ההשקעה עצמה במחיר הנוכחי. במיוחד כשמסתכלים על התמונה הרחבה: מניית הבנק עלתה בכ־180% בשלוש השנים האחרונות, ומדד הבנקים כולו עלה בכ־170%. חלק מהעליות האלו נבעו גם מעליית הריבית בשנים האחרונות, וכיום אנחנו כבר נמצאים בסביבה שבה הריבית דווקא מתחילה לרדת. כלומר, התנאים שתמכו בעליות בעבר לא בהכרח ייראו אותו דבר בהמשך.

וכאן מתחבר הסיפור של שני האנשים. באותו מקום, באותו זמן , אחד רואה הזדמנות והשני רואה סיכון. שניהם לא טועים, אבל גם אף אחד מהם לא מחזיק את כל התשובה ,
וזה ממש מתחבר למאמר הקודם שבו נגעתי ברדיפת תשואות.

בסוף, השאלה איננה אם מניות טובות או מסוכנות, ולא אם אג"ח בטוח או לא .
השאלה היא אם אנחנו מבינים במה אנחנו משקיעים, מה כבר מגולם במחיר, ואיך אנחנו מתמודדים עם שינוי שיכול תמיד לקרות.

שני האנשים שפגשתי באותו מקום הזכירו לי שהשקעות אינן בחירה בין אומץ לפחד, אלא זה לא מאבק בין אומץ לפחד, אלא בין פעולה מתוך הבנה לבין תגובה לאירועים. והאמת, כמו בהרבה מקרים, נמצאת איפשהו באמצע.

כמובן שאין באמור משום ייעוץ השקעות, המלצה או שידול לפעולה.

דוד בן זיקרי יועץ משכנתאות | מלווה משקיעים בשוק ההון | מרצה בארגון תבונה a053311311@gmail.com