פרשת המן.
-
הכל התחיל מאברך מוכשר אחד, דתן שמו.
בלמדנות ישיבתית הוא פיצח את השיטה, במקום לבזבז את מנת המן היומית,
בואו ונתחיל להשקיע, נשים בצד חלק וכך נבטיח את עתידנו,
מפה לשם זה התגלגל, והפך לתופעה נפוצה,
בזה אחר זה הוקמו חברות, ששיווקו מרכבות מעופפות או קרקעות מעבר לעמוד הענן,
ובתמורה למנות מן, יכולתם לקבל מניות באותן חברות מבטיחות,
מומחי כלכלה ממגזר הערב רב, התנוססו בגאון על עמודי הפרסומות,
במטרה לשוות נופך מקצועי להשקעה,
כשהזהירו גדולי ישראל מאותם השקעות מפוקפקות,
זלזלו החוסכים, וענו לעצמם מה רבנים מבינים בהשקעות, הרווח כאן מובטח, ובלי לקחת סיכונים אף אחד לא נהיה עשיר.
למרבה הצער, ביום שלמחרת התברר גודל האסון,
המיזמים קרסו בזה אחר זה, וההשקעות כולן מלאו רימה ותולעה,
וכך במקום למצוא זהב העלו המשקיעים חרס בחכתם.
חלפו מספר ימים, והנה ערב שבת קודש,
גדולי ישראל יצאו במכתב ברור וחד משמעי, שעל כל איש ואיש להיערך לשבת,
ולשמור מהמן ליום השביעי,
בברכתם ועידודם של גדולי ישראל, הוקם הארגון "שבת בנקל"
שעסק בהסברה אודות חשיבות העניין, וסייע לבני ישראל להיערך כיאות לשבת המלכה,
ואז צצו להם המתנגדים,
הרי כולנו זוכרים איך נגמרו ההשקעות הקודמות, טענו בצדקנות,
מקובלנו מגדולי הדורות מימים ימימה, שאין לעסוק כלל במחשבה על העתיד,
וכך נלחמו בתוקף ביוזמת "שבת בנקל"
גם לנוכח מכתביהם המפורשים של גדולי ישראל, לא זזו מעמדתם והמשיכו בשלהם,
חלף לו יום, והנה השבת פורשת כנפיה על מחנה בני ישראל,
ובבוקרו של יום, כשבאו אותם השמרנים להביא מזון לפי הטף,
גילו שוקת שבורה, עולליהם שאלו לחם ואין.
וכך נאלצו ליטול הלוואות גמ"ח בהחזרים קשים מנשוא,
או למצער להזדקק לטובת הציבור וארגוני החסד, רק כדי לשרוד את היום.
"עד אנא מאנתם וכו' " -
כתיבה משובחת!