דילוג לתוכן

הפרס הכי גדול – הוא לקחת אחריות

כלכלת המשפחה
9 7 360 6
  • בחודשים האחרונים התפרסמה יוזמה יפה ומבורכת של קופת הקהילה "ישמח לב" של קהילת טשערנאביל – רעיון מקסים:
    לעודד את בני הקהילה לבצע צעדים של התייעלות כלכלית כמעט בלי מאמץ, ובתמורה – הדובדבן שבקצפת: אפשרות להיכנס להגרלות עם פרסים נאים.
    מאז, הספיקו גם כאן ב"בנקל" בזריזות של ממש, וכן קהילות וחסידויות רבות לאמץ את הרעיון.
    היוזמה כוללת פעולות כמו:
    בדיקת פנסיה, קופות גמל, ביטוחים, בירור זכאות להנחות בארנונה, חשמל ומים –
    והכול באווירה חיובית, עם תמריץ שמכניס עניין וכיף למהלך.

    אבל בעיניי – והלוואי שאתבדה – חסר כאן משהו מהותי.
    אולי אפילו – הדבר הכי חשוב.
    מול משפחות בתהליכי שינוי כלכלי, אני תמיד יחתור לרגע הזה:
    כל שינוי אמיתי מתחיל ברגע הזה שמשפחה – שהאחריות לניהול הכלכלי שלך היא בידיים שלה.

    כשמשפחה מפנימה שזה בידיים שלה – אז מתחילים להתרחש שינויים של ממש.
    ואז מנקרת בראשה השאלה, כיצד לא ממשיכים לחיות בגירעון חודשי. כיצד לא מתגלגלים מחוב לחוב, ומשלמים ריביות על מה שכבר שכחנו שקנינו.
    וכיצד מתמודדים עם "הוצאות בלתי צפויות" – שלמעשה... די צפויות.
    הלאה - הם מבינים שכדי לממן הוצאות – כמה מפתיע – צריכה להיות גם הכנסה.
    להיכנס למינוס או לקחת הלוואות? - זה כנראה לא רעיון כזה מוצלח לטווח הארוך…
    וכך עוברים לשלב הבא:
    ניהול נכון של כלכלת הבית – והתוצאות של זה לא מאחרות לבוא.

    אבל כאן ביוזמה הזו, העיקר חסר מן הספר,
    כי משפחה מרגישה, טוב נו אני את שלי עשיתי.
    פתחתי קופת גמל, סידרתי את ההנחה בארנונה ואפי' קיבלתי מענק עבודה.
    מאכן ואילך אם אני לא סוגר את החודש - זה כבר בעיה של הקופה של הקהילה..
    כי הרי אני כבר עשיתי את שלי.
    לכן אני חושב שאם היו יכולים להתנות את הכניסה להגרלה וכד',
    בהתחייבות לפגישה עם מאמן כלכלי, שיכול בתורו להציף את,
    ההתמודדויות האמיתיות של המשפחה,
    הרי שאפי' אם בסוף המשפחה לא תגיע, אבל לפחות היא יודעת היה כאן תנאי קודם למעשה.

    מה אתם חושבים?

  • בחודשים האחרונים התפרסמה יוזמה יפה ומבורכת של קופת הקהילה "ישמח לב" של קהילת טשערנאביל – רעיון מקסים:
    לעודד את בני הקהילה לבצע צעדים של התייעלות כלכלית כמעט בלי מאמץ, ובתמורה – הדובדבן שבקצפת: אפשרות להיכנס להגרלות עם פרסים נאים.
    מאז, הספיקו גם כאן ב"בנקל" בזריזות של ממש, וכן קהילות וחסידויות רבות לאמץ את הרעיון.
    היוזמה כוללת פעולות כמו:
    בדיקת פנסיה, קופות גמל, ביטוחים, בירור זכאות להנחות בארנונה, חשמל ומים –
    והכול באווירה חיובית, עם תמריץ שמכניס עניין וכיף למהלך.

    אבל בעיניי – והלוואי שאתבדה – חסר כאן משהו מהותי.
    אולי אפילו – הדבר הכי חשוב.
    מול משפחות בתהליכי שינוי כלכלי, אני תמיד יחתור לרגע הזה:
    כל שינוי אמיתי מתחיל ברגע הזה שמשפחה – שהאחריות לניהול הכלכלי שלך היא בידיים שלה.

    כשמשפחה מפנימה שזה בידיים שלה – אז מתחילים להתרחש שינויים של ממש.
    ואז מנקרת בראשה השאלה, כיצד לא ממשיכים לחיות בגירעון חודשי. כיצד לא מתגלגלים מחוב לחוב, ומשלמים ריביות על מה שכבר שכחנו שקנינו.
    וכיצד מתמודדים עם "הוצאות בלתי צפויות" – שלמעשה... די צפויות.
    הלאה - הם מבינים שכדי לממן הוצאות – כמה מפתיע – צריכה להיות גם הכנסה.
    להיכנס למינוס או לקחת הלוואות? - זה כנראה לא רעיון כזה מוצלח לטווח הארוך…
    וכך עוברים לשלב הבא:
    ניהול נכון של כלכלת הבית – והתוצאות של זה לא מאחרות לבוא.

    אבל כאן ביוזמה הזו, העיקר חסר מן הספר,
    כי משפחה מרגישה, טוב נו אני את שלי עשיתי.
    פתחתי קופת גמל, סידרתי את ההנחה בארנונה ואפי' קיבלתי מענק עבודה.
    מאכן ואילך אם אני לא סוגר את החודש - זה כבר בעיה של הקופה של הקהילה..
    כי הרי אני כבר עשיתי את שלי.
    לכן אני חושב שאם היו יכולים להתנות את הכניסה להגרלה וכד',
    בהתחייבות לפגישה עם מאמן כלכלי, שיכול בתורו להציף את,
    ההתמודדויות האמיתיות של המשפחה,
    הרי שאפי' אם בסוף המשפחה לא תגיע, אבל לפחות היא יודעת היה כאן תנאי קודם למעשה.

    מה אתם חושבים?

    היטבת מאוד להגדיר !



    @יהודה-נפוסי כתב בהפרס הכי גדול – הוא לקחת אחריות:

    מה אתם חושבים?

    למעשה, עבור הצפת המודעות בכלל הציבור החרדי, גם לאלו שלא חושבים עדיין כלל על התייעלות כלכלית, הדרך הנ"ל נכון וקולע למטרה.

    עקרונית אני מסכים עם הוספת התנאי הנ"ל, אבל בפועל בציבור החרדי, קיימת רתיעה מכל מיזם המחייב, ולחבק כל מיזם בלתי מחייב חינמי...

    אדרבה, ניתן לשער שרבים מאלו שהשתתפו במיזם, יתחברו גם לרעיון לקחת אחריות על ההתנהגות הכלכלית, ובהמשך לפנות לייעוץ פרטני.

    לדעתי, לא סביר להניח שסוג האנשים שאחרת היו הולכים לליווי כלכלי, ימנעו מכך עקב קיום מטלות המיזם ותחושת עליונות מזוייפת...

    הפרס הכי גדול - הוא לקחת אחריות מתוך יוזמה אישית

  • חלק מהמיזם היה סדנאות וליווי מבית תבונה.

  • ברור שאם היה אפשר לתת לכל משק בית חרדי ליווי כלכלי חינם היה עדיף לעשות את זה.
    אבל במצב הנוכחי אפשר רק להגביר את המודעות בכלים הקיימים.
    ויש לקוות שפתיחת הראש תוביל לשינויים משמעותיים יותר.

  • כוונתי בעיקר למיזמים של הקהילות שם הם מחפשים להביא את המשפחות של הקהילה לעמוד על הרגליים בפן הכלכלי.
    כמו שכתבתי אני חושב שהמיזם הזה מבריק! ויכול אכן להביא למודעות רבה.
    אבל עדיין יש צורך לטעמי להדגיש שאין במספר הפעולות האלה בכדי להגיד שלום עלי נפשי וטיפלתי בכל הבעיות הכלכליות שלי. ומכאן אני יפול על הקופה של הקהילה כי כבר עשיתי את כל ההתיעלויות האפשריים.
    לסיכום להוסיף באזשהו צורה, סיוג שביצוע הפעולות זה לא הכל.

  • יש כל כך הרבה אנשים שחושבים על עצמם שהם לא צריכים ליווי כלכלי. מבחינתם הם פיקס, הם מסתדרים, סוגרים את החודש וחושבים שזהו.

    אבל המיזם הזה מיועד גם לאנשים האלה. לאלה שסוגרים את החודש, ואפילו נשאר להם כסף, אבל הם עדיין יכולים לחסוך הרבה יותר. הם פשוט לא מודעים לזה.

    איך שאני רואה את המיזם הזה
    זו רשימת משימות של כל מיני עניינים שדורשים טיפול בירוקרטי. דברים שיכולים עם השנים לחסוך לאנשים המון כסף, פשוט כי הם מטופלים נכון ובזמן.

    וההגרלה היא בצד, והיא לא רק בשביל להוסיף מוטיבציה. היא גם בשביל לתפוס את תשומת הלב של האנשים האלה, לגרום לאנשים לקרוא ולהתעניין,

  • בחודשים האחרונים התפרסמה יוזמה יפה ומבורכת של קופת הקהילה "ישמח לב" של קהילת טשערנאביל – רעיון מקסים:
    לעודד את בני הקהילה לבצע צעדים של התייעלות כלכלית כמעט בלי מאמץ, ובתמורה – הדובדבן שבקצפת: אפשרות להיכנס להגרלות עם פרסים נאים.
    מאז, הספיקו גם כאן ב"בנקל" בזריזות של ממש, וכן קהילות וחסידויות רבות לאמץ את הרעיון.
    היוזמה כוללת פעולות כמו:
    בדיקת פנסיה, קופות גמל, ביטוחים, בירור זכאות להנחות בארנונה, חשמל ומים –
    והכול באווירה חיובית, עם תמריץ שמכניס עניין וכיף למהלך.

    אבל בעיניי – והלוואי שאתבדה – חסר כאן משהו מהותי.
    אולי אפילו – הדבר הכי חשוב.
    מול משפחות בתהליכי שינוי כלכלי, אני תמיד יחתור לרגע הזה:
    כל שינוי אמיתי מתחיל ברגע הזה שמשפחה – שהאחריות לניהול הכלכלי שלך היא בידיים שלה.

    כשמשפחה מפנימה שזה בידיים שלה – אז מתחילים להתרחש שינויים של ממש.
    ואז מנקרת בראשה השאלה, כיצד לא ממשיכים לחיות בגירעון חודשי. כיצד לא מתגלגלים מחוב לחוב, ומשלמים ריביות על מה שכבר שכחנו שקנינו.
    וכיצד מתמודדים עם "הוצאות בלתי צפויות" – שלמעשה... די צפויות.
    הלאה - הם מבינים שכדי לממן הוצאות – כמה מפתיע – צריכה להיות גם הכנסה.
    להיכנס למינוס או לקחת הלוואות? - זה כנראה לא רעיון כזה מוצלח לטווח הארוך…
    וכך עוברים לשלב הבא:
    ניהול נכון של כלכלת הבית – והתוצאות של זה לא מאחרות לבוא.

    אבל כאן ביוזמה הזו, העיקר חסר מן הספר,
    כי משפחה מרגישה, טוב נו אני את שלי עשיתי.
    פתחתי קופת גמל, סידרתי את ההנחה בארנונה ואפי' קיבלתי מענק עבודה.
    מאכן ואילך אם אני לא סוגר את החודש - זה כבר בעיה של הקופה של הקהילה..
    כי הרי אני כבר עשיתי את שלי.
    לכן אני חושב שאם היו יכולים להתנות את הכניסה להגרלה וכד',
    בהתחייבות לפגישה עם מאמן כלכלי, שיכול בתורו להציף את,
    ההתמודדויות האמיתיות של המשפחה,
    הרי שאפי' אם בסוף המשפחה לא תגיע, אבל לפחות היא יודעת היה כאן תנאי קודם למעשה.

    מה אתם חושבים?

    @יהודה-נפוסי

    יהודה אחי היקר והאהוב, בגלל שאני כל כך מחבב אותך אני אאריך ואפרט, אבל אני חולק עליך מכל וכל, אמנם אני נוגע בדבר כי אני מפעיל תוכנית דומה, ואינני כמוך בעל הכשרה והתעסקות עם משפחות שצריכות ליווי כלכלי.
    אבל מנסיוני הדל תרשה לי לחלוק, המיזם המדהים של בנקל ושל שאר החסידויות לא נוגע בכלל בכלכלה נכונה, הוא נוגע בהסבר לאנשים, אין לכם כסף, אתם נאלצים לקנות בדחקות, אבל בדרך מפספסים סכומים גדולים שבגלל חוסר שימת לב והיכרות את פשוט מבזבזים דבר יום ביומו, המודעות הזו היא מדהימה, ונותנת לאנשים הבנה שהאירוע הכלכלי הוא גדול יותר והם צריכים להבין בו יותר, כי זה שנקנה שקית שוקו פחות לבית בזמן שהפנסיה שלנו במסלול לא מניב זה בדיחה.

    עד כאן בנוגע לבנקל ובין היתר גם אלי.

    ועכשיו לחסידויות, ניהלתי שיחות רבות עם גורמים שונים בקופות הצדקה החסידיות, והמגמה שם התהפכה בשנים האחרונות מהקצה אל הקצה, אם בעבר היה מגמה של תרומה למשפחות בתוך הקהילה, היום משפחה במצוקה שלא תצמד למלווה כלכלי לא תזקה לתמיכת הקופה, הם למעשה מכריחים את המשפחות שבמצוקה לצמד לליווי כלכלי וזה הצלה לדורות, דווקא מכח המקום הזה, החסידיות יכולות להרשות לעצמם מהלכים כאלו, בדומה לחלוקת מיץ ענבים בערב פסח, היום מחלקים הנחה בארנונה, מחר הם מחלקים קופת גמל, זה תהליכים מדהימים שהקהילות האלו עוברות, והלוואי שקהילות שפחות יכולות לנהל את הקהל שלהם ילמדו מהם.

  • @יהודה-נפוסי

    יהודה אחי היקר והאהוב, בגלל שאני כל כך מחבב אותך אני אאריך ואפרט, אבל אני חולק עליך מכל וכל, אמנם אני נוגע בדבר כי אני מפעיל תוכנית דומה, ואינני כמוך בעל הכשרה והתעסקות עם משפחות שצריכות ליווי כלכלי.
    אבל מנסיוני הדל תרשה לי לחלוק, המיזם המדהים של בנקל ושל שאר החסידויות לא נוגע בכלל בכלכלה נכונה, הוא נוגע בהסבר לאנשים, אין לכם כסף, אתם נאלצים לקנות בדחקות, אבל בדרך מפספסים סכומים גדולים שבגלל חוסר שימת לב והיכרות את פשוט מבזבזים דבר יום ביומו, המודעות הזו היא מדהימה, ונותנת לאנשים הבנה שהאירוע הכלכלי הוא גדול יותר והם צריכים להבין בו יותר, כי זה שנקנה שקית שוקו פחות לבית בזמן שהפנסיה שלנו במסלול לא מניב זה בדיחה.

    עד כאן בנוגע לבנקל ובין היתר גם אלי.

    ועכשיו לחסידויות, ניהלתי שיחות רבות עם גורמים שונים בקופות הצדקה החסידיות, והמגמה שם התהפכה בשנים האחרונות מהקצה אל הקצה, אם בעבר היה מגמה של תרומה למשפחות בתוך הקהילה, היום משפחה במצוקה שלא תצמד למלווה כלכלי לא תזקה לתמיכת הקופה, הם למעשה מכריחים את המשפחות שבמצוקה לצמד לליווי כלכלי וזה הצלה לדורות, דווקא מכח המקום הזה, החסידיות יכולות להרשות לעצמם מהלכים כאלו, בדומה לחלוקת מיץ ענבים בערב פסח, היום מחלקים הנחה בארנונה, מחר הם מחלקים קופת גמל, זה תהליכים מדהימים שהקהילות האלו עוברות, והלוואי שקהילות שפחות יכולות לנהל את הקהל שלהם ילמדו מהם.

    @ניסן-עציוני כתב בהפרס הכי גדול – הוא לקחת אחריות:

    ועכשיו לחסידויות, ניהלתי שיחות רבות עם גורמים שונים בקופות הצדקה החסידיות, והמגמה שם התהפכה בשנים האחרונות מהקצה אל הקצה, אם בעבר היה מגמה של תרומה למשפחות בתוך הקהילה, היום משפחה במצוקה שלא תצמד למלווה כלכלי לא תזקה לתמיכת הקופה, הם למעשה מכריחים את המשפחות שבמצוקה לצמד לליווי כלכלי וזה הצלה לדורות, דווקא מכח המקום הזה, החסידיות יכולות להרשות לעצמם מהלכים כאלו, בדומה לחלוקת מיץ ענבים בערב פסח, היום מחלקים הנחה בארנונה, מחר הם מחלקים קופת גמל, זה תהליכים מדהימים שהקהילות האלו עוברות, והלוואי שקהילות שפחות יכולות לנהל את הקהל שלהם ילמדו מהם.

    כמדומני שלא רק בחסידויות אלא גם בהרבה קופות צדקה מקומיות הפכו את הליווי הכלכלי לחלק משמעותי מאוד מהפעילות.

  • @ניסן-עציוני כתב בהפרס הכי גדול – הוא לקחת אחריות:

    ועכשיו לחסידויות, ניהלתי שיחות רבות עם גורמים שונים בקופות הצדקה החסידיות, והמגמה שם התהפכה בשנים האחרונות מהקצה אל הקצה, אם בעבר היה מגמה של תרומה למשפחות בתוך הקהילה, היום משפחה במצוקה שלא תצמד למלווה כלכלי לא תזקה לתמיכת הקופה, הם למעשה מכריחים את המשפחות שבמצוקה לצמד לליווי כלכלי וזה הצלה לדורות, דווקא מכח המקום הזה, החסידיות יכולות להרשות לעצמם מהלכים כאלו, בדומה לחלוקת מיץ ענבים בערב פסח, היום מחלקים הנחה בארנונה, מחר הם מחלקים קופת גמל, זה תהליכים מדהימים שהקהילות האלו עוברות, והלוואי שקהילות שפחות יכולות לנהל את הקהל שלהם ילמדו מהם.

    כמדומני שלא רק בחסידויות אלא גם בהרבה קופות צדקה מקומיות הפכו את הליווי הכלכלי לחלק משמעותי מאוד מהפעילות.

    @הקול-השפוי נכון ,רק בחסידויות זה התחיל כי הכל שם מגובש מלכתחילה.

נושאים מוצעים


  • 2 הצבעות
    1 פוסטים
    57 צפיות
    תכנון נכוןת
    חוב או התחייבות: על מה אתם באמת משלמים בכל חודש? אם אתם שואפים לצאת לעצמאות כלכלית, הצעד הראשון הוא לאו דווקא לחסוך יותר, אלא קודם כל לעשות סדר במושגים שמנהלים אותנו. רובנו נוטים לערבב בין "חוב" ל"התחייבות", אבל בפועל, המשמעות הכלכלית שלהם הפוכה לגמרי. ההבדל ביניהם הוא מה שקובע אם אתם עובדים בשביל העבר שלכם, או בונים את המחר. חוב=רע התחייבות=תלוי בנסיבות ובתזרים.. מהו חוב? חוב הוא תשלום על העבר חוב הוא מצב פסיבי שבו אתם משלמים על משהו שכבר נצרך ונעלם. זהו כסף שיוצא היום כדי לכסות ערך שכבר איננו – כמו הלוואה שכיסתה מינוס שנוצר מחופשה או קניות ספונטניות. הבעיה הגדולה כאן היא שהעתיד שלכם "משלם" על הנאות שכבר חלפו, וזה מה שמושך אתכם כל הזמן לאחור. התחייבות היא השקעה בעתיד לעומת זאת, התחייבות היא פעולה אקטיבית. זו החלטה מודעת להקצות משאבים היום כדי לבנות נכסים, עסק, ידע או כושר השתכרות גבוה יותר מחר. כשמישהו לוקח מינוף ללימודים או לנכס, כמו משכנתה או הלוואת סטודנט, הוא לא "חייב על העבר", אלא מתחייב מההווה כלפי העתיד. הכסף כאן לא בוזבז; הוא הומר בנכס שאמור להניב יותר ממה שההתחייבות עולה. מתי התחייבות הופכת לבעייתית? לא כל התחייבות היא טובה. היא הופכת לרעה ברגע שהיא גדולה על מידותיכם או כשהיא מופנית למוצרים שמאבדים ערך במהירות, כמו רכב יוקרה בתשלומים חונקים. התחייבות נהפכת לחוב עתידי אם היא חונקת את התזרים שלכם או אם הנכס יהיה שווה חצי בעוד שנתיים בזמן שהתשלום נשאר מלא. כדי להמחיש את ההבדל בתוצאה הסופית, בואו נסתכל על שני אנשים שמהחשבון של שניהם יורדים 4,000 ש"ח בכל חודש: מאיר מחזיר חוב: הכסף שלו הולך אחורה בזמן. הוא משלם על חופשה מהשנה שעברה. הזיכרון דהה, אבל התשלום נשאר, ועליו נוספת ריבית שהופכת את החופשה ליקרה בהרבה. מאיר הוא "עבד" של החלטות ישנות ומרגיש שהוא עובד בשביל לפרנס את הבנק. יצחק מנהל התחייבות: הכסף שלו בונה ערך. הוא התחייב להפריש את הסכום הזה בקרן כספית. הוא לא משלם קנס על העבר – הוא מרוויח ריבית. בזכות התכנון הזה, הכסף שלו מייצר עוד כסף, ובפועל החופשה שלו תעלה לו פחות מאשר למאיר. יצחק הוא "אדון" לעתידו; הוא משתמש בהתחייבות כמנוף לצמיחה ומנהל אותה בקור רוח. בשורה התחתונה: השינוי מתחיל כשמפסיקים לשאול "כמה אני חייב?" ומתחילים לשאול "על מה אני משלם?". ברגע שמבינים שמשלמים על העבר, נוצר דחף לסגור את זה מהר. חוב הוא משקולת, והתחייבות חכמה היא המנוע שלכם. אז מה קורה אצלכם בדף החשבון – אתם עובדים בשביל האתמול, או בונים את המחר?
  • 1 הצבעות
    19 פוסטים
    249 צפיות
    ה
    וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִרְמְיָה לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: אִם אָנוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בַּמֶּה נִתְפַּרְנֵס? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיא לָהֶן צִנְצֶנֶת הַמָּן וְאוֹמֵר לָהֶם, הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה', הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹ נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ (ירמיה ב, לא). אֲבוֹתֵיכֶם שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה, רְאוּ מֵהֵיכָן נִתְפַּרְנְסוּ, וְאַתֶּם עִסְקוּ בַּתּוֹרָה וַאֲנִי אֲפַרְנֵס אֶתְכֶם מִזֶּה. תנחומא בשלח. רש"י בשלח. אשרינו שזכינו מרגש, שזכינו לתורת אמת שמאירה את דרכינו. [אותי אישית - משום מה - מצמרר ומקפיץ], לחשוב כמה החיים האוטומטיים שלנו רחוקים מזה. שום, אבל שום השתדלות ופעולה לא יכולה להוסיף פרוטה ותועלת מסוימת אילולי נגזר משמים. אל תחשוב, בגלל פעולה מוצלחת או כשרון כלשהו השגתי דבר מה, אלא להיפך - בגלל שנגזר עלי שיהיה לי כך וכך, אז הקב"ה נתן לי כשרון והצלחה במעש"י. וממילא העקרון המנחה הוא 'האם זו פעולת ההשתדלות שהקב"ה רוצה שאעשה'. אם לא זה מה שהקב"ה רוצה ממני 'אין מצב' שארויח מזה משהו, רק להיפך, אם בן אדם התרשל במילוי חובת ההשתדלות [לפי דרגתו] אז יתכן שיפסיד ממה שנגזר לו. - אבל אין מצב שהשתדלות תוסיף על מה שנגזר!! ולואי שנזכה לחיות עם זה.
  • 18 הצבעות
    12 פוסטים
    407 צפיות
    הקול השפויה
    @אבינדב-הכהן מצטרף לכל מילה, גם בעבר אנשים יכלו לבזבז את כספם על אוכל מסיבות ומשרתים, יתכן שהיום יותר, ויתכן שפחות. ההבדל הגדול זה שהיום אנשים מתכחשים להבדלי מעמדות, וזה גרם למצבים מטורפים שעשירים ועניים חייבים לחיות באותה רמת חיים. הבעיה הזאת מן הסתם גם בציבור הכללי, אבל בציבור החרדי קשה שבעתיים היות וכסף לא מגדיר חברה, המצב הוא שכולם חיים יחד ומנסים להשתוות באורח חייהם.
  • 1 הצבעות
    51 פוסטים
    1k צפיות
    בית שמשב
    @איש-קיש כתב ברכישת רכב הכי כלכלי - מהניילון/ליסינג/יד שניה/גרוטאה/דלק/חשמלי ?: אינסייד שורה תחתונה מנסיון אישי פחות חסכוני מגאז שהיא מאד מאד חסכונית מבחינת החברה בתנאי מעבדה אינסייט יותר חסכוני מג'אז, מה גם שיש לו מנוע 88 כ"ס לעומת 102 של הג'אז וצורה שטוחה שפחות מתנגדת לרוח מה שמביא לחיסכון. @טריידר מניסיוני האישי ושל עוד כמה אנשים בסביבתי אני מצטרף בחום להמלצה של @הקול-השפוי אני מחזיק הונדה אינסייט ומאוד מרוצה ב"ה התיקונים שלו בדר"כ זה רק בלאי סביר שיש בכל רכב והוא חסכוני (אצלי 1 ל16) בסביבות ה25 אל"ש אתה יכול למצוא משהו טוב בס"ד הזכירו כאן את הפריוס (שהיא בעיקרון קצת יותר חסכונית) אבל צריך לשים לב לסוללה שהולכת בדר"כ אחרי 250,000 ק"מ או 12 שנה המוקדם מבניהם ואז הפסדת את כל הדלק שחסכת... חוץ מזה שהמחיר הממוצע שלה יותר יקר בקצת מההונדה.
  • 2 הצבעות
    13 פוסטים
    400 צפיות
    הקול השפויה
    @טריידר לא כזה מסובך לומר לבן אדם לשים בקופת העיר וכדו'