איך באמת נכון לחלק את כספי הפנסיה?

[דוד בן זיקרי]

היום אני רוצה להמשיך את הדיון מהשבוע שעבר
ולרדת ישירות לפרקטיקה.

במאמר הקודם
https://forum.benakel.org/topic/1392/למה-אסטרטגיית-ההשקעות-שלנו-בפנסיה-לא-יכולה-להישאר-רגילה
הגדרנו שפנסיה היא קרן ביטוחית,
לא כלי רגיל להגדלת הון בשוק ההון.
ברגע שכולנו מבינים שמדובר ברשת הביטחון האחרונה שלנו,
חישוב הסיכוי מול הסיכון משתנה לחלוטין.

היום נבחן איך המערכת מנהלת את זה אוטומטית?
אילו מספרים עומדים מאחורי הבחירות?
והשיקולים שחייבים להנחות אותנו בשטח

הנוסחה שמאחורי הגיל: המודל הצ'יליאני

כחלק מניהול הסיכונים, אומץ בישראל מנגנון פנסיוני תלוי גיל
שנקרא "המודל הצ'יליאני".

הרעיון פשוט :
ככל שהחוסך צעיר יותר נקבעת לו חשיפה גבוהה למניות,
וככל שהוא מתבגר התמהיל הופך לסולידי יותר באופן אוטומט.

מאחורי המנגנון הזה עומדות שתי נקודות מפתח:

זמן התיקון:
לחוסך צעיר יש עשורים קדימה.
אם הבורסה קורסת , יש לתיק מספיק שנים לתקן את עצמו כלפי מעלה.

יחס ההפקדות מול הצבירה:
בשנות ה-20 או 30 לחייו, סך ההפקדות העתידיות יעבור משמעותית
את הכסף הקיים בקרן, מה שמאפשר לקנות נכסים בזול בירידות ולייצר תשואה .

לעומת זאת, סביב גיל 50 התמונה מתהפכת:

ההפקדות שנותרו לו כבר נמוכות מסך הכסף שנמצא בקרן.
הצבירה גדולה בהרבה מההפקדות השוטפות,
וכל ירידה חדה מייצרת פגיעה מוחשית שקשה לפצות עליה.

כברירת מחדל, מסלולי החוסכים הצעירים (עד גיל 50)
משקיעים סביב חמישים עד שישים אחוז במניות.
במקביל, המדינה מעניקה הגנה מובנית לחלק משמעותי מהכסף בדמות
אג"ח מובטחות תשואה (כסף שהמדינה כביכול מלווה ומבטיחה עליו תשואה יחסית גבוהה)
שממתנות דרמטית את התנודתיות.
בשל כך, גם במסלול של מאה אחוז מניות,
ההבדל ברמת הסיכון בשטח מול מסלול
ברירת המחדל שלא נמצא במאה אחוז מניות עומד על אזור ה-20% בלבד בסך הכול .
כלומר במסלול מאה אחוז מניות שבעים אחוז בפועל מושקע במניות .

חשוב לציין שמסלול שחלק ממנו מובטח תשואה זהו רק "בפנסיה מקיפה" .

בואו ניקח את זה צעד אחד קדימה .

נניח שאנחנו מדברים על אדם שמרוויח 10,000 ש"ח בחודש:
במסלול מנייתי מלא,
השוק מציג לאורך זמן תשואה ריאלית (בניכוי אינפלציה) של כ-8%.
במסלול מאוזן (סביב 50% מניות), נניח שהתשואה הריאלית תעמוד על כ-4%.

אם נחשב את הקצבה החודשית הצפויה וכמובן שזה לא מדויק כי הדברים נורא משתנים,
נגלה נתון מרתק:
גם במסלול המאוזן (4% ריאלי), הקצבה החודשית הצפויה בזמן הפרישה עדיין אמורה
להחזיר סכום קרוב מאוד לשכר הנוכחי (סביב ה-10,000 ש"ח).

ברגע שהמסלול המאוזן כבר שומר על רמת השכר,
השאלה האמיתית היא האם נכון לנו להסתכן
בשביל הסיכוי להגדיל את ההכנסה מעבר לבסיס .

איך מחליטים נכון ??

כדי לקבל החלטה,
נציב לעצמנו ארבע שאלות :

מה הגיל שלנו וכמה זמן נותר לפרישה?

ככל שאנחנו צעירים יותר, היכולת של התיק לספוג זעזועים ולתקן עולה, בעוד שבגיל
מבוגר מחיר הטעות הופך למיידי ומסוכן.

האם יהיו לנו מקורות הכנסה נוספים?

ככל שיהיו יותר מקורות, התלות בפנסיה פוחתת וניתן למשוך את הסיכון למעלה.

האם המסלול מתאים לאופי שלנו?

מסלול מנייתי הוא כלי מצוין,
אך רק למי שבעל חוסן להתמיד במשבר.
אם ירידות יגרמו לנו ללחץ ולשינוי מסלול בזמן אמת אנחנו נגרום לעצמנו נזק קשה.

המטרה הראשונה שלנו בפנסיה היא לבטח את עצמנו, ולא בהכרח להפוך לעשירים.
נשמח להיות עשירים,
אבל החובה היא קודם כל להבטיח את הקיום בכבוד.

החובה שלנו היא להבין את מערכת השיקולים הזו,
להסתכל על הדברים בצורה מפוכחת,
ולבחור את המסלול שמאפשר לנו לישון בשקט בהווה ולהגיע מוגנים אל העתיד.

אין באמור המלצה או שידול לפעולה .

מרגישים מבולבלים או רוצים לשאול שאלות?
אשמח לשמוע מכם ולהגיב להערות והארות.
a053311311@gmail.com

[דוד בן זיקרי]

נ.ב. גם פנסיה אחת ניתן לחלק לכמה מסלולים וליצור פיזור יותר איכותי .