דילוג לתוכן

איך באמת נכון לחלק את כספי הפנסיה?

  • היום אני רוצה להמשיך את הדיון מהשבוע שעבר
    ולרדת ישירות לפרקטיקה.

    במאמר הקודם
    https://forum.benakel.org/topic/1392/למה-אסטרטגיית-ההשקעות-שלנו-בפנסיה-לא-יכולה-להישאר-רגילה
    הגדרנו שפנסיה היא קרן ביטוחית,
    לא כלי רגיל להגדלת הון בשוק ההון.
    ברגע שכולנו מבינים שמדובר ברשת הביטחון האחרונה שלנו,
    חישוב הסיכוי מול הסיכון משתנה לחלוטין.

    היום נבחן איך המערכת מנהלת את זה אוטומטית?
    אילו מספרים עומדים מאחורי הבחירות?
    והשיקולים שחייבים להנחות אותנו בשטח

    הנוסחה שמאחורי הגיל: המודל הצ'יליאני

    כחלק מניהול הסיכונים, אומץ בישראל מנגנון פנסיוני תלוי גיל
    שנקרא "המודל הצ'יליאני".

    הרעיון פשוט :
    ככל שהחוסך צעיר יותר נקבעת לו חשיפה גבוהה למניות,
    וככל שהוא מתבגר התמהיל הופך לסולידי יותר באופן אוטומט.

    מאחורי המנגנון הזה עומדות שתי נקודות מפתח:

    זמן התיקון:
    לחוסך צעיר יש עשורים קדימה.
    אם הבורסה קורסת , יש לתיק מספיק שנים לתקן את עצמו כלפי מעלה.

    יחס ההפקדות מול הצבירה:
    בשנות ה-20 או 30 לחייו, סך ההפקדות העתידיות יעבור משמעותית
    את הכסף הקיים בקרן, מה שמאפשר לקנות נכסים בזול בירידות ולייצר תשואה .

    לעומת זאת, סביב גיל 50 התמונה מתהפכת:

    ההפקדות שנותרו לו כבר נמוכות מסך הכסף שנמצא בקרן.
    הצבירה גדולה בהרבה מההפקדות השוטפות,
    וכל ירידה חדה מייצרת פגיעה מוחשית שקשה לפצות עליה.

    כברירת מחדל, מסלולי החוסכים הצעירים (עד גיל 50)
    משקיעים סביב חמישים עד שישים אחוז במניות.
    במקביל, המדינה מעניקה הגנה מובנית לחלק משמעותי מהכסף בדמות
    אג"ח מובטחות תשואה (כסף שהמדינה כביכול מלווה ומבטיחה עליו תשואה יחסית גבוהה)
    שממתנות דרמטית את התנודתיות.
    בשל כך, גם במסלול של מאה אחוז מניות,
    ההבדל ברמת הסיכון בשטח מול מסלול
    ברירת המחדל שלא נמצא במאה אחוז מניות עומד על אזור ה-20% בלבד בסך הכול .
    כלומר במסלול מאה אחוז מניות שבעים אחוז בפועל מושקע במניות .

    חשוב לציין שמסלול שחלק ממנו מובטח תשואה זהו רק "בפנסיה מקיפה" .

    בואו ניקח את זה צעד אחד קדימה .

    נניח שאנחנו מדברים על אדם שמרוויח 10,000 ש"ח בחודש:
    במסלול מנייתי מלא,
    השוק מציג לאורך זמן תשואה ריאלית (בניכוי אינפלציה) של כ-8%.
    במסלול מאוזן (סביב 50% מניות), נניח שהתשואה הריאלית תעמוד על כ-4%.

    אם נחשב את הקצבה החודשית הצפויה וכמובן שזה לא מדויק כי הדברים נורא משתנים,
    נגלה נתון מרתק:
    גם במסלול המאוזן (4% ריאלי), הקצבה החודשית הצפויה בזמן הפרישה עדיין אמורה
    להחזיר סכום קרוב מאוד לשכר הנוכחי (סביב ה-10,000 ש"ח).

    ברגע שהמסלול המאוזן כבר שומר על רמת השכר,
    השאלה האמיתית היא האם נכון לנו להסתכן
    בשביל הסיכוי להגדיל את ההכנסה מעבר לבסיס .

    איך מחליטים נכון ??

    כדי לקבל החלטה,
    נציב לעצמנו ארבע שאלות :

    מה הגיל שלנו וכמה זמן נותר לפרישה?

    ככל שאנחנו צעירים יותר, היכולת של התיק לספוג זעזועים ולתקן עולה, בעוד שבגיל
    מבוגר מחיר הטעות הופך למיידי ומסוכן.

    האם יהיו לנו מקורות הכנסה נוספים?

    ככל שיהיו יותר מקורות, התלות בפנסיה פוחתת וניתן למשוך את הסיכון למעלה.

    האם המסלול מתאים לאופי שלנו?

    מסלול מנייתי הוא כלי מצוין,
    אך רק למי שבעל חוסן להתמיד במשבר.
    אם ירידות יגרמו לנו ללחץ ולשינוי מסלול בזמן אמת אנחנו נגרום לעצמנו נזק קשה.

    המטרה הראשונה שלנו בפנסיה היא לבטח את עצמנו, ולא בהכרח להפוך לעשירים.
    נשמח להיות עשירים,
    אבל החובה היא קודם כל להבטיח את הקיום בכבוד.

    החובה שלנו היא להבין את מערכת השיקולים הזו,
    להסתכל על הדברים בצורה מפוכחת,
    ולבחור את המסלול שמאפשר לנו לישון בשקט בהווה ולהגיע מוגנים אל העתיד.

    אין באמור המלצה או שידול לפעולה .

    מרגישים מבולבלים או רוצים לשאול שאלות?
    אשמח לשמוע מכם ולהגיב להערות והארות.
    a053311311@gmail.com

  • נ.ב. גם פנסיה אחת ניתן לחלק לכמה מסלולים וליצור פיזור יותר איכותי .

  • נ.ב. גם פנסיה אחת ניתן לחלק לכמה מסלולים וליצור פיזור יותר איכותי .

    @דוד-בן-זיקרי
    יישר כח על הדברים,
    וגם על צורת הכתיבה המיוחדת והברורה.

    לדעתי דוקא בגלל שהפנסיה היא קרן ביטוחית,
    לכן כדאי להתחיל הפוך,
    להבין כמה בערך אמור להיות ההוצאות בעת הפרישה.
    לא שאפשר לדעת,
    אבל אפשר לשער האם היעד שלנו אמור להיות סביב 10,000 ש"ח, או סביב 30,000 ש"ח.
    להבין את משמעות האינפלציה וההוצאות הרבות שיש אחרי חתונות הילדים וכו'.
    ובהתאם לזה להבין איזה מסלול אנחנו צריכים לבחור כדי להגיע אל היעד.
    זה משפיע גם על בחירת המסלול ונטילת הסיכונים.
    וכמובן זה משתנה בהתאם לגיל, חוסך צעיר יכול לחסוך קצת כסף כדי להגיע אל היעד, וחוסך מבוגר צריך להכניס הרבה כסף כדי להגיע לשם.

  • אצל אישתי הפנסיה מחולקת כך: 70 אחוז S&P 500 ו30 אחוז אג"ח.
    היא בת 26.
    אז לכאורה זה טוב או שעדיין מסוכן יתר על המידה?

  • @חיסכון-לחתונה
    בכל פנסיה מקיפה יש 30% שהם במסלול אג"ח עם הבטחת תשואה של המדינה,
    האם החלקוה שכתבת היא בתוך ה70% הנותרים?

  • אצל אישתי הפנסיה מחולקת כך: 70 אחוז S&P 500 ו30 אחוז אג"ח.
    היא בת 26.
    אז לכאורה זה טוב או שעדיין מסוכן יתר על המידה?

    @חיסכון-לחתונה said:

    אצל אישתי הפנסיה מחולקת כך: 70 אחוז S&P 500 ו30 אחוז אג"ח.
    היא בת 26.
    אז לכאורה זה טוב או שעדיין מסוכן יתר על המידה?

    אני מניח שזה לא כולל את 30% הבטחת תשואה של המדינה,
    בטווח הארוך מניות מניבים תשואה עודפת על אג"ח, בצורה משמעותית.
    גיל 26 הוא צעיר מכיון שיש עוד כמה עשורים עד הפנסיה,
    ולכן אין שום ענין להחזיק בתיק אג"ח.
    כמובן רק אחרי שמבינים מה זה מסלול מנייתי.
    וגם מבחינת כשרות אין הרבה אפשרויות של מסלולים.

  • @שואף-ליותר בפנסיה מקיפה כל מסלול , גם מאה אחוז מניות מורכב מ70 - 30
    לגבי הפנסיה של אישתך קשה ולא אחראי לענות לך , אבל אני חושב שאם תקרא טוב את המאמר תוכל להבין מה השאלות שאתה צריך לשאול בכדי להבין איפה אתה עומד .
    בגילך השאלות כנראה צריכות להיות בעיקר התנהגותיות .

נושאים מוצעים


  • 1 הצבעות
    13 פוסטים
    197 צפיות
    ב
    @סייעתא-דשמיא said: @בן-עליה said: רק חשוב לשים לב לא הכל הם יודעים אישתי קיבלה 10% נכות על יבלת במתרי הקול וכו' אבל אחת מהחברות המפורסמות בציבור שלנו שליוותה אותנו (הם לא לוקחים על פתיחת תיק) לא ידעה חוק פשוט של הביטוח לאומי אין לי מושג במה מדובר ובמי מדובר, אבל זה ממש לא נשמע תקין. @בן-עליה said: ואם כבר מדברים על זכויות יש הרבה זכויות שאנשים זכאים ולא יודעים משהו יודע איפה אפשר לבדוק את זה? בגדול - ב"כל זכות", אבל אם תתן כותרת על איזה תחום אתה מתכוין - יהיה אפשר לכוון יותר. זה מקרה אמיתי ואם אני אמצא את המכתב זה מלפני כמה שנים אז אני אעלה אותו
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    88 צפיות
    ד
    בימים כאלה קשה לפספס את האווירה. מומחים כלכליים מדברים על צמצום, זהירות, על להוריד הוצאות, על קרנות חירום, המסר חוזר שוב ושוב: תחזיקו חזק, תעברו את התקופה. ובבתים רבים זה מתורגם מהר מאוד למציאות אחת: פחות קניות, פחות יציאות, יותר לחץ סביב כל שקל. אבל השאלה האמיתית היא לא אם צריך להיזהר כלכלית. ברור שכן. השאלה היא מה קורה לנו בראש כשאנחנו חיים יותר מדי בתוך פחד. כי יש הבדל בין אחריות לבין צמצום מחשבתי. אחריות היא לדעת לנהל כסף. צמצום מחשבתי הוא מצב שבו כל החיים נהיים תגובה לפחד מהעתיד. ופה מתחיל משהו מעניין. דווקא בתקופות כאלה — מלחמה, חוסר ודאות, ירידה בעבודה , אנשים מגלים משהו שהם לא ציפו לו: החיים לא קורסים כמו שדמיינו. אדם יכול להיות חודש בלי עבודה. עסק יכול להיעצר. שגרה יכולה להיעלם. ועדיין איכשהו, הדברים ממשיכים, מסתדרים, חוזרים לזוז. והרגע הזה משנה משהו עמוק. כי פתאום אתה מבין שה”תחתית” שדמיינת בראש הרבה יותר מפחידה מהתחתית האמיתית. דוגמה פשוטה לזה היא פשיטת רגל. מי שלא חווה כישלון כלכלי פעם אחת, חי בתוך פחד מאוד גדול ממנו. אבל מי שכבר עבר את זה, שיקם את עצמו והמשיך הלאה — כבר לא מפחד מאותו דבר באותה צורה. הוא מבין שזה קשה, אבל לא סוף החיים. וזה משנה את כל הדרך שבה הוא מקבל החלטות. אפשר לומר שאותו הדבר קורה במלחמה, רק בקנה מידה רחב יותר. ילד שגדל בישראל, בתוך מציאות לא יציבה, נחשף מוקדם יותר לרעיון שהחיים לא תמיד מסודרים. ילד שגדל בסביבה מאוד יציבה וסטרילית, כמו בחלק ממדינות אירופה, לפעמים פחות רגיל לזעזועים. ולכן כל שינוי קטן מרגיש לו הרבה יותר דרמטי. זה לא אומר מי יותר חזק. זה אומר משהו על נקודת הפתיחה של הפחד. כי מי שכבר ראה שהחיים ממשיכים גם אחרי טלטלה — פחות נשבר מהטלטלה הבאה. וזה נכון גם לעולם ההשקעות. משקיע שלא חווה ירידות חדות נוטה לחשוב שהן סוף המשחק. משקיע שכבר עבר תקופות כאלה, יודע שזה חלק מהמחזור. ולכן הוא פחות פועל מתוך בהלה ויותר מתוך הבנה. משקיע מקצועי יודע שישנם מצבים שהדבר הכי נכון להשקעה הוא לא לחשוב על הכסף , וכן לעיתים גם להוציא כסף בכדי לייצר הרגשה יותר רגועה בבית היא השקעה לא פחות טובה גם מהשקעה בבורסה . בתקופות כאלה אנשים נוטים להיכנס למצב של “סופר־זהירות”: כל הוצאה נבדקת, כל קנייה מרגישה כמעט כמו סיכון. לפעמים זה מגיע למצב שבו גם דברים קטנים שמייצרים אוויר בבית — כמו יציאה משפחתית או משהו שמכניס שמחה לילדים — נדחקים הצידה. כאן עולה שאלה פרקטית מאוד: האם אנחנו באמת חוסכים, או שאנחנו פשוט מכווצים את החיים? כי יש הבדל בין לחסוך כסף לבין לחסוך חיים. יש הוצאות מיותרות — ברור. אבל יש גם הוצאות שמחזיקות את השפיות של הבית. שמונעות מהתקופה להפוך למשהו כבד מדי. ושם, לפעמים, דווקא ההשקעה הקטנה עכשיו מונעת נזק גדול יותר אחר כך — לא רק כלכלי, אלא גם נפשי ומשפחתי. דווקא בתוך תקופות של לחץ, הרבה אנשים מגלים משהו שהם לא הכירו בעצמם קודם: שהמציאות פחות שבירה ממה שדמיינו. שאפשר לעבור ירידה בהכנסה, עצירה בעבודה, חוסר ודאות — ועדיין להמשיך הלאה. והגילוי הזה משנה את היחס לפחד. כי מי שחווה “תחתית” פעם אחת, כבר לא מדמיין אותה כסוף מוחלט. הוא יודע איך היא נראית באמת — וזה לבד מוריד את העוצמה שלה. וזה נוגע בכל תחום ,גם להחלטות היומיומיות: עבודה, השקעות, וגם הבית. כי בתוך תקופות כאלה נוצרת נטייה טבעית להיכנס למצב של כיווץ: כל הוצאה נבחנת רק דרך השאלה “מה אם יחמיר”. ואז, לאט לאט, לא רק הכסף מצטמצם — אלא גם החיים עצמם. זה משנה לא רק את החשבון בבנק, זה משנה את הדרך שבה אנחנו חיים.
  • האם המשקיעים יאבדו את הקרן

    שוק ההון והשקעות שוק ההון
    2
    0 הצבעות
    2 פוסטים
    177 צפיות
    אבי ר.א
    יש על זה כבר שרשור, בהלחט בשביל לדון על דבריו שם. זהירות בהשקעות
  • 0 הצבעות
    2 פוסטים
    158 צפיות
    שמיל שמילש
    אגב הוספת דמי ניהול מהפקדה בחלק השני מה שלא קיים בחלק הראשון באופן כללי לא כל המחשבונים מחשבים באותה צורה, יש צורות חישוב שונות עם שינויים קלים נוכחתי לראות את זה כבר כמה פעמים, דיברו על זה בשרשור אחר
  • 2 הצבעות
    12 פוסטים
    708 צפיות
    רחל עומסיר
    מדובר על עליה של 25% השנה היה עדכון במקדמים שהשפיעו בעיקר על גברים לא נשואים- עליה של 1.1%. הואיל והסטטיסטיקות הראו שהתארכה תוחלת החיים של הגברים. גבר נשוי המקדם שלו כבר מראש יותר גבוה כי לוקחים בחשבון את תוחלת החיים של הנשים שהיא ארוכה יותר.