דילוג לתוכן

דור הטשולנט

כלכלת המשפחה
10 9 261 9
  • כתב נערך לאחרונה על ידי ביזנייעס
    #1

    בליל שישי האחרון נקלעתי לליבה הפועם של בני ברק – כן, כן, שדרות החמין פינת צומת הקישקע.
    אחרי תקופה לא קצרה שבה נעדרתי מסצנת הפרעס השבועית, התגלגלו עניינים ומצאתי את עצמי מפלס לי דרך בין ערפילי ניקוטין וחלקיקי הגיונות שהפריחו עשרות צעירים.
    עד לפני מספר שנים הייתי חלק אינטגרלי מהשולחנות שם.
    מדי שבוע בשבוע ניצחתי על שולחן מלא וגדוש, עד לרגע שבו הפנמתי סוף סוף שהארנק הצמוק לא מאפשר לי יותר לתפוח, וההוצאה הזו מיותרת ומכבידה – תרתי משמע.
    בטח הבנתם...

    וכדי שלא תסיימו את הטקסט הזה עם בטן ריקה, אשתף אתכם בטיפ שלי ששיכך את ייסורי הגמילה.
    מי שמכור – מזדהה...
    מדי חמישי אצלנו בבית נערכת ארוחת ערב מיני חגיגית – ארוחה מושקעת ומפנקת, כפיצוי ותחליף.
    וזה מדהים.
    קחו את חומרי הגלם היקרים והמובחרים – ביחס לאוכל בחוץ, העלות שלהם מצחיקה, וטעימה פי כמה.

    אך לא לשם כך התכנסנו – מְטַפְּטְפֵּי טיפים לכלכלה חכמה יש רבים ויעילים ממני.
    אני רוצה לשתף אתכם בתופעה שצדה את עיניי: כמות בחורי הישיבה שגדשו את האזור הייתה מוטרפת לחלוטין.
    גלגלתי שיחה עם כמה מהם, ומכולם נשמעו אותן אמירות: מדובר בטקס חובה חברתי שחוזר על עצמו מדי שבוע בשבוע.

    נכון, גם בימי בחרותי היינו הולכים לא פעם לצ'ולנטיות, אך היינו קבוצה די מצומצמת ביחס לשאר הישיבה, וגם אצלנו זו לא הייתה קביעות של ממש – מה שהפך היום לרוב מוחלט וקבוע.
    שלא נדבר על המחירים שהוכפלו ושולשו – עם אקסטרה בשר.

    [אגב, מישהו מוכן להסביר לי למה עסק לממכר אוכל יהודי חייב להעניק שירות מחריד, ומוכרח לצפצף על חוקי בטיחות המזון, גם כשהוא גובה מחירי מישלן?
    מדוע שניצל שנמכר במחיר של חצי לול אמור להרגיש כמו מישהו שכבר בילה בהפשרה אחת או שש?]

    ולענייננו: מה שאני לא מצליח להבין הוא מהיכן שואב בחור חמד סכום מינימלי של מאתיים וחמישים שקל בחודש, רק בכדי למלא את חובתו לחברה.
    ואחרי זה עוד יקראו לו משתמט...
    חוץ מההוצאות הקבועות של כביסה או סיגריות (לאלו שזכו), זו עוד הוצאה חודשית לא מבוטלת בכלל.
    תחשבו כמה נזק חינוכי־כלכלי נגרם מההתנהלות הזו:
    איך עוד ועוד צעירים מורגלים לחיות הרבה מעבר להכנסות, מתרגלים לצרוך באופן שוטף אוכל מוכן ויקר בטירוף;
    כמה גלגולי הלוואות ולחצים כספיים מזיקים יכולים לחרוט בנפש של נער צעיר.

    ולא, אני ממש לא מתכוון לארגן איזו קריאת קודש מגדולי המשגיחים לאסור את הבילוי הזה.
    אני כן מציע לחשוב מחדש על נושא ההשכלה הפיננסית לבני ישיבה.
    עד היום היו שתי טענות מרכזיות שהתנגדו לרעיון לייצר סדנאות כלכלה וכו' לבני הישיבות.
    הטענה הראשונה הייתה שאין לכך ביקוש: בחור צעיר לא מעוניין לשמוע על "מלאי מגדיר שימוש".
    והטענה הנוספת היא שבן ישיבה אמור להיות שקוע בהוויות דאביי ורבא, ולא בניתוחים פיננסיים שונים.

    אני חושב שתסמונת הצ'ולנט, כסימן, מעידה על השינוי בשטח.
    בחור שנאלץ לגלגל הלוואות – אפילו קטנות, אבל מצטברות – רק בשביל לשרוד חודש, בהכרח יהיה טרוד מכך.
    זו תחושה לא נעימה ומשתלטת.

    אני משוכנע שבחור כזה ישמח לשמוע הדרכה מעשית שתפתח את עיניו, ובעיקר תוכל להעניק לו את החופש המחשבתי להמשיך לשקוד על אַדְנֵי התורה.
    אני בטוח שמי שירים את הכפפה הזו יאכל פירות מתוקים בעוה"ז, והקרן תמתין לו לעוה"ב.

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #2

    וואו...
    הכתיבה המשובחת שלך מיוחדת במינה וכ"ש בתקופת הAI שלא נשארו כותבים מליבם ואכמ"ל.
    אני חולק על המסקנה שלך, בסיס החינוך הוא להורים ואך ורק להורים, נושאי כלכלה והתנהלות כלכלית נכונה מושרשים בבית מהינקות ועד בכלל.
    האם ואיך לדבר על כסף בבית? האם לזעוק בקול ניחר שהקב"ה שולח ואוכלי המן לא צריכים לחשבונות כי הם מעל הכל וכו' או להבין שזה חלק מהחיוב של ללמד את בנו אומנות שלא ילסטם את הבריות.
    ליבי דואב על דבריך ולוואי וההורים יחכימו ולאחמ"כ לא נצטרך לראות מראות אלו.
    ורק שנזכה לראות עוד טורים משובחים שלך..

  • בליל שישי האחרון נקלעתי לליבה הפועם של בני ברק – כן, כן, שדרות החמין פינת צומת הקישקע.
    אחרי תקופה לא קצרה שבה נעדרתי מסצנת הפרעס השבועית, התגלגלו עניינים ומצאתי את עצמי מפלס לי דרך בין ערפילי ניקוטין וחלקיקי הגיונות שהפריחו עשרות צעירים.
    עד לפני מספר שנים הייתי חלק אינטגרלי מהשולחנות שם.
    מדי שבוע בשבוע ניצחתי על שולחן מלא וגדוש, עד לרגע שבו הפנמתי סוף סוף שהארנק הצמוק לא מאפשר לי יותר לתפוח, וההוצאה הזו מיותרת ומכבידה – תרתי משמע.
    בטח הבנתם...

    וכדי שלא תסיימו את הטקסט הזה עם בטן ריקה, אשתף אתכם בטיפ שלי ששיכך את ייסורי הגמילה.
    מי שמכור – מזדהה...
    מדי חמישי אצלנו בבית נערכת ארוחת ערב מיני חגיגית – ארוחה מושקעת ומפנקת, כפיצוי ותחליף.
    וזה מדהים.
    קחו את חומרי הגלם היקרים והמובחרים – ביחס לאוכל בחוץ, העלות שלהם מצחיקה, וטעימה פי כמה.

    אך לא לשם כך התכנסנו – מְטַפְּטְפֵּי טיפים לכלכלה חכמה יש רבים ויעילים ממני.
    אני רוצה לשתף אתכם בתופעה שצדה את עיניי: כמות בחורי הישיבה שגדשו את האזור הייתה מוטרפת לחלוטין.
    גלגלתי שיחה עם כמה מהם, ומכולם נשמעו אותן אמירות: מדובר בטקס חובה חברתי שחוזר על עצמו מדי שבוע בשבוע.

    נכון, גם בימי בחרותי היינו הולכים לא פעם לצ'ולנטיות, אך היינו קבוצה די מצומצמת ביחס לשאר הישיבה, וגם אצלנו זו לא הייתה קביעות של ממש – מה שהפך היום לרוב מוחלט וקבוע.
    שלא נדבר על המחירים שהוכפלו ושולשו – עם אקסטרה בשר.

    [אגב, מישהו מוכן להסביר לי למה עסק לממכר אוכל יהודי חייב להעניק שירות מחריד, ומוכרח לצפצף על חוקי בטיחות המזון, גם כשהוא גובה מחירי מישלן?
    מדוע שניצל שנמכר במחיר של חצי לול אמור להרגיש כמו מישהו שכבר בילה בהפשרה אחת או שש?]

    ולענייננו: מה שאני לא מצליח להבין הוא מהיכן שואב בחור חמד סכום מינימלי של מאתיים וחמישים שקל בחודש, רק בכדי למלא את חובתו לחברה.
    ואחרי זה עוד יקראו לו משתמט...
    חוץ מההוצאות הקבועות של כביסה או סיגריות (לאלו שזכו), זו עוד הוצאה חודשית לא מבוטלת בכלל.
    תחשבו כמה נזק חינוכי־כלכלי נגרם מההתנהלות הזו:
    איך עוד ועוד צעירים מורגלים לחיות הרבה מעבר להכנסות, מתרגלים לצרוך באופן שוטף אוכל מוכן ויקר בטירוף;
    כמה גלגולי הלוואות ולחצים כספיים מזיקים יכולים לחרוט בנפש של נער צעיר.

    ולא, אני ממש לא מתכוון לארגן איזו קריאת קודש מגדולי המשגיחים לאסור את הבילוי הזה.
    אני כן מציע לחשוב מחדש על נושא ההשכלה הפיננסית לבני ישיבה.
    עד היום היו שתי טענות מרכזיות שהתנגדו לרעיון לייצר סדנאות כלכלה וכו' לבני הישיבות.
    הטענה הראשונה הייתה שאין לכך ביקוש: בחור צעיר לא מעוניין לשמוע על "מלאי מגדיר שימוש".
    והטענה הנוספת היא שבן ישיבה אמור להיות שקוע בהוויות דאביי ורבא, ולא בניתוחים פיננסיים שונים.

    אני חושב שתסמונת הצ'ולנט, כסימן, מעידה על השינוי בשטח.
    בחור שנאלץ לגלגל הלוואות – אפילו קטנות, אבל מצטברות – רק בשביל לשרוד חודש, בהכרח יהיה טרוד מכך.
    זו תחושה לא נעימה ומשתלטת.

    אני משוכנע שבחור כזה ישמח לשמוע הדרכה מעשית שתפתח את עיניו, ובעיקר תוכל להעניק לו את החופש המחשבתי להמשיך לשקוד על אַדְנֵי התורה.
    אני בטוח שמי שירים את הכפפה הזו יאכל פירות מתוקים בעוה"ז, והקרן תמתין לו לעוה"ב.

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #3

    @ביזנייעס חשבון קטן על המספר שלך. 250 שקל בחודש זה 3,000 בשנה, ובחמש שנים של ישיבה גדולה כמעט 15 אלף שקל, סכום שבחור יכול היה לפתוח איתו את החיסכון של עצמו לקראת החתונה. אני מסכים עם @צופה-ומביט שזה מתחיל בבית, אבל בגיל הזה בחור מקשיב יותר למספרים מאשר לדרשות, אז אולי הדבר הכי פשוט הוא לתת לו סכום קבוע לחודש ולתת לו לראות בעצמו לאן הוא הולך.

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #4

    בעיה קשה
    צ׳ולנט זה רק תסמין

  • וואו...
    הכתיבה המשובחת שלך מיוחדת במינה וכ"ש בתקופת הAI שלא נשארו כותבים מליבם ואכמ"ל.
    אני חולק על המסקנה שלך, בסיס החינוך הוא להורים ואך ורק להורים, נושאי כלכלה והתנהלות כלכלית נכונה מושרשים בבית מהינקות ועד בכלל.
    האם ואיך לדבר על כסף בבית? האם לזעוק בקול ניחר שהקב"ה שולח ואוכלי המן לא צריכים לחשבונות כי הם מעל הכל וכו' או להבין שזה חלק מהחיוב של ללמד את בנו אומנות שלא ילסטם את הבריות.
    ליבי דואב על דבריך ולוואי וההורים יחכימו ולאחמ"כ לא נצטרך לראות מראות אלו.
    ורק שנזכה לראות עוד טורים משובחים שלך..

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #5

    @צופה-ומביט כתב:

    הקב"ה שולח ואוכלי המן לא צריכים לחשבונות כי הם מעל הכל וכו'

    לווה רשע ולא ישלם לא כתוב באותה תורה?
    מדהים איך אנשים יודעים למצוא רק את מה שהם רוצים...

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #6

    באמת הסכומים האלו הזויים ולא הגיוניים בכלל, אבל אני חוזר לימי בחרותי שבהם המחירים אכן לא היו כאלו גבוהים, אבל עדיין זו היתה הוצאה, וצריך גם כסף לסיגריות ולפחיות ומדי פעם פיצה ושאר מרעין בישין [אני מקוה שאבא שלי לא נמצא כאן בפורום...], אבל מצד שני יש מחיר לחיות בחברה, כן, ואני חושב שמותר לבחורים להתפנק על דברים שוים ולא לחיות בחשבונות קשים, לדוגמא, אני בתור בחור הייתי מוציא כסף על כל השטויות הנ"ל והייתי מאוד מאוד נהנה, והיו לי חברים שכל הזמן חסכו כל שקל שיהיה להם להוציא בשביל לעשות רשיון, תקופה קצרה אחרי החתונה לשנינו היה רשיון, ההבדל שאני גם צחקתי כל הדרך לרשיון והוא חסך לזה בקנאות....
    אני לא מסכים לגמרי עם הדברים שכתבתי, כי היה לי בחור בשיעור שבגלל שטויות כאלו ומוגזמות פי אלף ממני נכנס לסחרור ענק של חובות, בודאי במושגים של בחור שאין לו שום מקור הכנסה שעובר את ה15 ש"ח לשעה, וזה באמת היה סיפור מאוד מאוד כואב, וצריך לראות מה לעשות בשביל לא להגיע לכאלו מחוזות, אבל זה נראה לי לא במקום להתחיל לתת לבחורים שיעורים בכלכלה הרבה לפני הזמן.
    אני כהורה לילדים, עדיין לא לבחורים, מאוד מתחבר לרעיון של דמי כיס לילדים, משהו מינורי ותואם גיל כמובן, אבל בזה הם יודעים שאם הם רוצים לקנות לעצמם פחית זה מצמצם להם את הערימה של השקלים שיש להם בארנק, ולפעמים באמת אחרי התלבטויות הם מחליטים שלא לקנות, זה מדהים ומרתק להסתכל על זה מהצד ולראות גם את הבדלי הסגנונות בין הילדים.

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #7

    המשגיח בישיבה קטנה שלי היה אומר שאסור להלוות לבחורים כסף!

  • באמת הסכומים האלו הזויים ולא הגיוניים בכלל, אבל אני חוזר לימי בחרותי שבהם המחירים אכן לא היו כאלו גבוהים, אבל עדיין זו היתה הוצאה, וצריך גם כסף לסיגריות ולפחיות ומדי פעם פיצה ושאר מרעין בישין [אני מקוה שאבא שלי לא נמצא כאן בפורום...], אבל מצד שני יש מחיר לחיות בחברה, כן, ואני חושב שמותר לבחורים להתפנק על דברים שוים ולא לחיות בחשבונות קשים, לדוגמא, אני בתור בחור הייתי מוציא כסף על כל השטויות הנ"ל והייתי מאוד מאוד נהנה, והיו לי חברים שכל הזמן חסכו כל שקל שיהיה להם להוציא בשביל לעשות רשיון, תקופה קצרה אחרי החתונה לשנינו היה רשיון, ההבדל שאני גם צחקתי כל הדרך לרשיון והוא חסך לזה בקנאות....
    אני לא מסכים לגמרי עם הדברים שכתבתי, כי היה לי בחור בשיעור שבגלל שטויות כאלו ומוגזמות פי אלף ממני נכנס לסחרור ענק של חובות, בודאי במושגים של בחור שאין לו שום מקור הכנסה שעובר את ה15 ש"ח לשעה, וזה באמת היה סיפור מאוד מאוד כואב, וצריך לראות מה לעשות בשביל לא להגיע לכאלו מחוזות, אבל זה נראה לי לא במקום להתחיל לתת לבחורים שיעורים בכלכלה הרבה לפני הזמן.
    אני כהורה לילדים, עדיין לא לבחורים, מאוד מתחבר לרעיון של דמי כיס לילדים, משהו מינורי ותואם גיל כמובן, אבל בזה הם יודעים שאם הם רוצים לקנות לעצמם פחית זה מצמצם להם את הערימה של השקלים שיש להם בארנק, ולפעמים באמת אחרי התלבטויות הם מחליטים שלא לקנות, זה מדהים ומרתק להסתכל על זה מהצד ולראות גם את הבדלי הסגנונות בין הילדים.

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #8

    @אבינדב-הכהן כתב:

    אני לא מסכים לגמרי עם הדברים שכתבתי, כי היה לי בחור בשיעור שבגלל שטויות כאלו ומוגזמות פי אלף ממני נכנס לסחרור ענק של חובות, בודאי במושגים של בחור שאין לו שום מקור הכנסה שעובר את ה15 ש"ח לשעה, וזה באמת היה סיפור מאוד מאוד כואב, וצריך לראות מה לעשות בשביל לא להגיע לכאלו מחוזות, אבל זה נראה לי לא במקום להתחיל לתת לבחורים שיעורים בכלכלה הרבה לפני הזמן.

    הבעיה היא עם אלו שנכנסים לסיחרור. לא עם אלו שיודעים לנהל את כספם.
    זה בשלב הראשון
    בשלב השני הבעיה היא גם עם אלו שמוציאים הרבה, אבל זו כבר בעיה קטנה יחסית שלהם

  • המשגיח בישיבה קטנה שלי היה אומר שאסור להלוות לבחורים כסף!

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #9

    @אבי-ר. זה נכון ככלל כמובן בפרטי כמובן יכול להיות מישהו שנתקע טכנית.
    ולצערינו אפשר להוסיף לאיסור גם הרבה מבוגרים.

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #10

    דוקא אני חושב שאם אחד מהנושאים בתפקיד תורני בישיבה [ולא משגיחי]
    ידבר על הנושא מהזווית הפיננסית
    בלי להשתולל מילולית
    [קצת בדיחות, כן, לא עקיצות ולא קטילות ולא העברת מסרים של עליונות]
    אלא שיח בוגר אל הדעת זה יכול מאד להועיל
    [וגם, חשוב מאד, לא מזווית יהודית בדווקא, אלא מה השכל הישר אומר [כנודע מהמיומנים בחינוך]]
    בחורים כמהים לחשיבה בוגרת
    כזו שמכניסה אותם לאוירה שמאד מעסיקה אותם 'איך יראה הבית שלי' 'איך אדע להתנהל'
    יישר כח על העלאת הנושא

נושאים מוצעים