דילוג לתוכן

חוברת כלכלה של קהילת בית השם, מומלץ לקרוא!

חתונות הילדים
12 7 1.2k 7

נושאים מוצעים


  • 9 הצבעות
    1 פוסטים
    136 צפיות
    י
    הדיון בחדרי הקפה עלה לטונים גבוהים. זה צועק בקול ניחר שהכלכלה האמריקאית בדרך לקריסה, ושהתמחור הנוכחי הוא בועה. השני משיב: אם ארה"ב קורסת - הדבר האחרון שיעניין אותנו הוא קרן ההשתלמות. והשלישי בכלל טוען: אבל אין לך פיזור גדול מזה שהרי לא מדובר רק בכלכלה האמריקאית. ובתוך בית המדרש הדיון אחר לגמרי: האם בכלל יש חובת השתדלות? וממתי אברכים נעשו לסוחרים? מה ניתן לדייק מדברי ה“חפץ חיים” בעניין? והאם מישהו שאל לדעת גדולי ישראל? ומסביב יש את המתלבטים: בין הפקדה בגמ"ח רגיל, שהרי כתוב “פירותיה בעולם הזה”, לבין גמ"ח המתחייב להלוואה. ואולי בכלל לשלב ביניהם. וכלשון העמים: "לובסט"... זה בכה וזה בכה, בסוף, כל אחד יעשה על פי דעת רבותיו, שורש נשמתו, ואולי גם על פי עצת אנשי מקצוע. ואולי בכלל ישלב ביניהם ויזכה לחתן בנקל... ויהיו את אלה שפשוט יבחרו: "שב ואל תעשה עדיף" כלל שתמיד עובד כשאנחנו חסרי החלטה. אך בתוך כל הקלחת הזו של גישות וחשבונות, נדמה שמתחולל כאן שינוי שורשי בהרבה מהשאלה הטכנית 'איפה להשקיע'. השינוי האמיתי הוא התעוררות המודעות הכלכלית ביומיום. נכון, נושא חתונות הילדים הוא הזרז שמעלה את הטונים, אבל הוא רק חלק אחד בפאזל הרחב של ניהול חיים תקין. משפחות רבות חיו עד היום ללא סדר ברור, מבלי לבדוק באמת האם רמת החיים שלהן בכלל פוגשת את המציאות בחשבון הבנק. אך ברגע שהדיון הציבורי על חיסכון לטווח ארוך וכוחה של ה'ריבית דריבית' חלחל פנימה,המציאות השתנתה. גם מי שבסוף יחליט שלא להשקיע, כבר לא יוכל להישאר אדיש או 'לעצום עיניים' מול ניהול הכסף שלו ב'כאן ועכשיו'. שמעתי פעם משפט הדרכה שנאמר לאברך בתחילת חיי הנישואין "יש אמנם מצוות עשה דאורייתא של הלוואה - אבל היא נאמרה למלווה ולא ללווה". במשך שנים השתרשה אצלנו התפיסה שהחיים הם רצף של התרוצצויות מגמ"ח לגמ"ח, ושפשוט 'אין דרך אחרת'. אך דווקא היום, כשהדיון הציבורי עוסק בתכנון של עשרים שנה קדימה, הנורמה של גלגול חובות תמידי מתחילה להתערער. וזה לא קורה על ידי מסע שכנועים או סיסמאות שאין תוחלת בלחיות ממה שאין, ולא דרך קמפיינים תורניים מחז"ל שמדגישים שאין להוציא יותר מהיכולת ושההוצאות צריכות להיות כפי ממונו של אדם. (רש"י חולין פד ע"ב ורמב"ם הל' דעות פ"ה ה"י) אלא זה קורה דווקא כאשר הציבור כולו מתעסק בהיבטים השונים של חיסכון ושל השקעה. בשורה התחתונה: בין אם תבחרו לחסוך ולהשקיע ובין אם לאו, עצם העובדה שאתם מתחילים לחשוב קדימה ולבחון את הנתונים של ההווה - יש בה כבר שינוי משמעותי. המעבר להתנהלות כלכלית נבונה הוא רווח ודאי לכל משפחה ומשפחה.
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    109 צפיות
    תכנון נכוןת
    חוב או התחייבות: על מה אתם באמת משלמים בכל חודש? אם אתם שואפים לצאת לעצמאות כלכלית, הצעד הראשון הוא לאו דווקא לחסוך יותר, אלא קודם כל לעשות סדר במושגים שמנהלים אותנו. רובנו נוטים לערבב בין "חוב" ל"התחייבות", אבל בפועל, המשמעות הכלכלית שלהם הפוכה לגמרי. ההבדל ביניהם הוא מה שקובע אם אתם עובדים בשביל העבר שלכם, או בונים את המחר. חוב=רע התחייבות=תלוי בנסיבות ובתזרים.. מהו חוב? חוב הוא תשלום על העבר חוב הוא מצב פסיבי שבו אתם משלמים על משהו שכבר נצרך ונעלם. זהו כסף שיוצא היום כדי לכסות ערך שכבר איננו – כמו הלוואה שכיסתה מינוס שנוצר מחופשה או קניות ספונטניות. הבעיה הגדולה כאן היא שהעתיד שלכם "משלם" על הנאות שכבר חלפו, וזה מה שמושך אתכם כל הזמן לאחור. התחייבות היא השקעה בעתיד לעומת זאת, התחייבות היא פעולה אקטיבית. זו החלטה מודעת להקצות משאבים היום כדי לבנות נכסים, עסק, ידע או כושר השתכרות גבוה יותר מחר. כשמישהו לוקח מינוף ללימודים או לנכס, כמו משכנתה או הלוואת סטודנט, הוא לא "חייב על העבר", אלא מתחייב מההווה כלפי העתיד. הכסף כאן לא בוזבז; הוא הומר בנכס שאמור להניב יותר ממה שההתחייבות עולה. מתי התחייבות הופכת לבעייתית? לא כל התחייבות היא טובה. היא הופכת לרעה ברגע שהיא גדולה על מידותיכם או כשהיא מופנית למוצרים שמאבדים ערך במהירות, כמו רכב יוקרה בתשלומים חונקים. התחייבות נהפכת לחוב עתידי אם היא חונקת את התזרים שלכם או אם הנכס יהיה שווה חצי בעוד שנתיים בזמן שהתשלום נשאר מלא. כדי להמחיש את ההבדל בתוצאה הסופית, בואו נסתכל על שני אנשים שמהחשבון של שניהם יורדים 4,000 ש"ח בכל חודש: מאיר מחזיר חוב: הכסף שלו הולך אחורה בזמן. הוא משלם על חופשה מהשנה שעברה. הזיכרון דהה, אבל התשלום נשאר, ועליו נוספת ריבית שהופכת את החופשה ליקרה בהרבה. מאיר הוא "עבד" של החלטות ישנות ומרגיש שהוא עובד בשביל לפרנס את הבנק. יצחק מנהל התחייבות: הכסף שלו בונה ערך. הוא התחייב להפריש את הסכום הזה בקרן כספית. הוא לא משלם קנס על העבר – הוא מרוויח ריבית. בזכות התכנון הזה, הכסף שלו מייצר עוד כסף, ובפועל החופשה שלו תעלה לו פחות מאשר למאיר. יצחק הוא "אדון" לעתידו; הוא משתמש בהתחייבות כמנוף לצמיחה ומנהל אותה בקור רוח. בשורה התחתונה: השינוי מתחיל כשמפסיקים לשאול "כמה אני חייב?" ומתחילים לשאול "על מה אני משלם?". ברגע שמבינים שמשלמים על העבר, נוצר דחף לסגור את זה מהר. חוב הוא משקולת, והתחייבות חכמה היא המנוע שלכם. אז מה קורה אצלכם בדף החשבון – אתם עובדים בשביל האתמול, או בונים את המחר?
  • 0 הצבעות
    1 פוסטים
    229 צפיות
    א
    או מישהו יודע כמה האם וכמה הם מתגמלים את הנציגים בקהילות?
  • 6 הצבעות
    5 פוסטים
    409 צפיות
    ה
    @רואה-את-הנולד 20,566 ש"ח
  • 8 הצבעות
    6 פוסטים
    547 צפיות
    ש
    @איציק-התותח כתב בכמעט עשרת אלפים שקלים נעלמו לי - עד שפתחתי את דוח האשראי: בעבר הלא רחוק, פירוט האשראי היה מגיע בדואר, וכולם היו בודקים אותו. אצלי זה עדיין מגיע בדואר. (אחרי הרבה זמן אבל בסוף מגיע). (אולי אם תבקש מהבנק/חברת אשראי יחזירו לך אני לא מבין בזה).