דילוג לתוכן

האינטרס של המדינה הוא שתגיעו להפגנה נגדה בקלות

כלכלת המשפחה
4 4 293 4
  • מדינה בריאה פועלת בכל צורה לחזק את התחבורה הציבורית, למנוע מהאזרח הפשוט להרגיש צורך להחזיק ברכב פרטי, ולהעניק לו תחושת ביטחון שהוא יכול לסמוך על שירותי ההסעים הציבוריים השונים, כן, גם אם הוא צריך להגיע להפגנה או לעצרת נגד אותה המדינה, האינטרס הזה נשאר באויר ומדינה תקינה תדאג לשינוע ציבורי רחב ולא בגלל שהיא מחבבת את הציבור או האדם שזקוק לנסיעה הזו.

    זה לא ענין של פוליטיקה, זה גם לא מקור הכנסה, זה ניהול פשוט של מדינה יציבה, למדינה יש רצון וצורך שאזרחיה לא יאלצו לשאת בעלויות העצומות של אחזקת רכב פרטי, מה שיקטין את הנטל על מוסדות הרווחה ויאפשר צמיחה, שהכבישים לא יהיו עמוסים בסדרי גודל שיחייבו אותה להשקיע משאבים אדירים לבניית כבישים נוספים, שזיהום האויר במדינה לא ירקיע לשחקים, כל רכב על הכביש הוא עלייה ברמת זיהום האויר במדינה.

    בנוסף תחבורה ציבורית תקינה תאפשר גם את התפתחות הפריפריה ותוריד את מחירי הדיור במרכז, תצמצם את הפקקים, תפחית תאונות מסוכנות ותדאג גם לאוכלסיה שאינה נוהגת כמו ילדים ומבוגרים.

    כנסים ציבוריים, אירועים גדולים, עצרות ענק שבהם התחבורה הציבורית לא מתוגברת, שגורמת לתושבים להאבק על המקומות בתחנות האוטבוסים, לשלם מחירי עתק לנהגים פרטיים ומוניות, או גרוע מכך לוותר ולהשאר בבית, הם טריגר בסיסי בדרך לקניית רכב פרטי, זה שיחסוך מהאזרח את הצורך בעימותים ובספקות כאלו, ויתן לו תחושת ביטחון בדרכי ההדעה שלו ליעד שלו.

    כשכל השנה רמת השירות בתחבורה הציבורית בין כה נמוכה ביום כזה תחושת החוסר אונים מהעובדה שאדם לא יכול לדאוג לעצמו גורמת לו לשנות לתמיד את דרכי הנסיעות שלו.

    ההחלטה התמוהה של מי מגופי התחבורה בישראל שלא לתגבר את התחבורה הציבורית בדרך לעצרת בירושלים היום, לסגור את תחנת הרכבת ולהשאיר נוסעים ומפגינים בבית, היא החלטה שפוגעת במדינה ומזיקה לכלכלה לדיור ולתעסוקה של מדינה שלמה, מעבר לזכות הדמוקרטית והבסיסית של להעמיד לכל אזרח את זכויותיו.

  • מדינה בריאה פועלת בכל צורה לחזק את התחבורה הציבורית, למנוע מהאזרח הפשוט להרגיש צורך להחזיק ברכב פרטי, ולהעניק לו תחושת ביטחון שהוא יכול לסמוך על שירותי ההסעים הציבוריים השונים, כן, גם אם הוא צריך להגיע להפגנה או לעצרת נגד אותה המדינה, האינטרס הזה נשאר באויר ומדינה תקינה תדאג לשינוע ציבורי רחב ולא בגלל שהיא מחבבת את הציבור או האדם שזקוק לנסיעה הזו.

    זה לא ענין של פוליטיקה, זה גם לא מקור הכנסה, זה ניהול פשוט של מדינה יציבה, למדינה יש רצון וצורך שאזרחיה לא יאלצו לשאת בעלויות העצומות של אחזקת רכב פרטי, מה שיקטין את הנטל על מוסדות הרווחה ויאפשר צמיחה, שהכבישים לא יהיו עמוסים בסדרי גודל שיחייבו אותה להשקיע משאבים אדירים לבניית כבישים נוספים, שזיהום האויר במדינה לא ירקיע לשחקים, כל רכב על הכביש הוא עלייה ברמת זיהום האויר במדינה.

    בנוסף תחבורה ציבורית תקינה תאפשר גם את התפתחות הפריפריה ותוריד את מחירי הדיור במרכז, תצמצם את הפקקים, תפחית תאונות מסוכנות ותדאג גם לאוכלסיה שאינה נוהגת כמו ילדים ומבוגרים.

    כנסים ציבוריים, אירועים גדולים, עצרות ענק שבהם התחבורה הציבורית לא מתוגברת, שגורמת לתושבים להאבק על המקומות בתחנות האוטבוסים, לשלם מחירי עתק לנהגים פרטיים ומוניות, או גרוע מכך לוותר ולהשאר בבית, הם טריגר בסיסי בדרך לקניית רכב פרטי, זה שיחסוך מהאזרח את הצורך בעימותים ובספקות כאלו, ויתן לו תחושת ביטחון בדרכי ההדעה שלו ליעד שלו.

    כשכל השנה רמת השירות בתחבורה הציבורית בין כה נמוכה ביום כזה תחושת החוסר אונים מהעובדה שאדם לא יכול לדאוג לעצמו גורמת לו לשנות לתמיד את דרכי הנסיעות שלו.

    ההחלטה התמוהה של מי מגופי התחבורה בישראל שלא לתגבר את התחבורה הציבורית בדרך לעצרת בירושלים היום, לסגור את תחנת הרכבת ולהשאיר נוסעים ומפגינים בבית, היא החלטה שפוגעת במדינה ומזיקה לכלכלה לדיור ולתעסוקה של מדינה שלמה, מעבר לזכות הדמוקרטית והבסיסית של להעמיד לכל אזרח את זכויותיו.

    @ניסן-עציוני חותם על כל מילה

  • אני מתנצל אך אף פעם לא חשבתי שאנחנו

    @ניסן-עציוני כתב בהאינטרס של המדינה הוא שתגיעו להפגנה נגדה בקלות:

    מדינה בריאה

    לא רק בהיבט התחבורי

  • עוד כמה מאות או אלפי רכבים על הכביש יהיו בזכות זה:

    מחר, תענית אסתר ובפורים, תפעל התחבורה הציבורית במתכונת מצומצמת לאור מצב החירום ובהתאם להנחיות פיקוד העורף. לא יופעלו תגבורים בקווים ולא יופעלו קווים ייעודיים לימים אלה כמתוכנן, וכן לא יופעלו קווי לילה בשונה משנים קודמות. הקווים הפעילים יופעלו במסלולים הרגילים ולא במסלולים מיוחדים לפורים.

    https://www.jdn.co.il/news/2597306/

נושאים מוצעים


  • 1 הצבעות
    1 פוסטים
    32 צפיות
    chavy7032C
    בגלל סיבה מיוחדת… משהו גדול עומד להגיע באשכול הזה הלמד מה זה ריביות? ממה זה בנוי ? איך משלמים בפועל את הריביות? אז אני מתחיל נושא חדש — ועושה סדר בדברים שכולם משלמים עליהם הרבה כסף, אבל לא תמיד מבינים עד הסוף. אז מה זה בעצם ריבית? ריבית היא עלות האשראי — כלומר, המחיר שאתה משלם על זה שהבנק נותן לך כסף. אבל כדי להבין את זה באמת — צריך להסתכל על זה בצורה עמוקה יותר: כשאתה לוקח כסף מהבנק, זה לא “כסף חינם”. אתה בעצם משתמש בכסף שלא שייך לך — והבנק מאפשר לך להחזיק אותו לאורך זמן. כל יום שהכסף הזה אצלך: אתה ממשיך להשתמש בו — ועל השימוש הזה יש עלות. אפשר לחשוב על זה כמו סוג של “שכירות על כסף”: אתה לא קונה את הכסף אתה רק מחזיק ומשתמש בו ועל כל יום כזה אתה משלם הבנק, מבחינתו, נתן לך משאב — כסף — והריבית היא התשלום שהוא מקבל על זה שהמשאב הזה נמצא אצלך ולא אצלו. וזה בדיוק הנקודה שרוב האנשים מפספסים: הריבית לא “מחכה לסוף החודש” ולא באמת “מתחלקת לחודשים” בצורה קבועה. היא נוצרת כל הזמן — כל יום שאתה עדיין חייב כסף, אתה משלם עליו עוד קצת. כלומר: כל יום שאתה מחזיק את הכסף — יש לזה מחיר כל יום שעובר — מצטברת עוד עלות קטנה וכל עוד החוב קיים — העלות ממשיכה להיבנות וכשאתה מתחיל להחזיר: אתה מחזיק פחות כסף של הבנק ולכן גם “שכר הדירה” שאתה משלם עליו קטן בסוף, ריבית היא לא רק מספר או אחוז — היא ביטוי לזמן. כמה זמן הכסף של הבנק נמצא אצלך — וכמה אתה משלם על כל יום כזה. וזו בדיוק המשמעות האמיתית של “עלות האשראי” — המחיר של להחזיק כסף שלא שייך לך, לאורך זמן. בקרוב הולך להיות בשורות .... יהיה מעניין....
  • 8 הצבעות
    6 פוסטים
    134 צפיות
    ניסן עציונינ
    @דוד-גולדברג said: @ניסן-עציוני הסברת בצורה לא נכונה מה זה ליווי כלכלי ואז שאלת שאלות? דוד ידידי ורעי, איפה הסברתי בטור מה זה ליווי כלכלי. הטור הזה מסתיים בסימן שאלה, ונפתח בקריאה למאמנים כלכלים לתת עליו תגובה, אבל זה לא ממש המטרה, הצורה שבה הגשתי את הדברים נועדה בעיקר לעורר את הקוראים, את אלו שעמלים קשה מאד בשביל לחסוך בפרטים הקטנים ומתקשים להסתכל על התמונה הגדולה, הם לא לבד, גם אני נמצא במשבצת הזו, אני גם מוצא את עצמי לא פעם חוסך בפרטים הקטנים, כשברור לי שאם המוח שלי לא היה עסוק באיתור מבצעים הייתי מכניס הרבה יותר כסף מזה שחסכתי.
  • 4 הצבעות
    1 פוסטים
    69 צפיות
    ד
    במאמר הקודם עסקנו בשחרור מחפצים כדרך לחירות. אך כפי שצוין בתגובות, "חירות" היא מושג סובייקטיבי. עבור אחד, חדר ריק הוא שלווה; עבור אחר, הוא משדר קור ובדידות. אם המאמר הראשון דיבר על "ניקוי רעלים" מחפצים, הפעם נדבר על השקעה נבונה בנכסים רגשיים. 1. השפע כמקור להשראה (רחבות הדעת) ישנו מושג שנקרא "מקסימליזם מחושב". ישנם אנשים שהספרייה העמוסה, אוסף הכלים או אפילו ערימת הבדים והיצירה בחדר, הם אלו שנותנים להם כוח. עבורם, חפצים הם לא "מניות גרועות", אלא זיכרונות חיים, פוטנציאל ליצירה ותחושת בעלות שמרחיבה את הלב. התובנה: הנכס הוא לא החפץ עצמו, אלא התחושה שהוא מעניק לך. אם חפץ גורם לך להרגיש "עשיר" ונינוח – הוא ממלא את תפקידו נאמנה. 2. ההבדל בין "אגירה" ל"איסוף" המרחק בין רחבות דעת לבין עומס מעיק נמצא במילה אחת: שליטה. אגירה: חפצים ששולטים בנו, נערמים ללא סדר ויוצרים תחושת מחנק. איסוף/שפע: חפצים שנמצאים שם כי בחרנו בהם, כי הם יפים בעינינו וכי יש להם מקום (גם אם המקום הזה צפוף). כשאדם מרגיש שהחפצים שלו הם "נכסים", הוא דואג להם. הוא יודע מה יש לו. זהו לא נטל, אלא ביטוי של אישיות. 3. הבית כראי של הנפש הפסיכולוגיה מלמדת שסביבה "סטרילית" מדי עלולה לעכב יצירתיות אצל סוגים מסוימים של אנשים. יש מי שזקוק לגירויים ויזואליים כדי לחשוב. עבורם, הניסיון לכפות מינימליזם הוא כמו לנסות לחיות בתוך קופסה ריקה. החופש האמיתי הוא לאו דווקא לזרוק הכל, אלא להחליט מה נשאר. 4. המבחן: האם החפץ משרת אותי או שאני משרת אותו? כדי לדעת אם השפע בביתכם הוא "רחבות דעת" או "עומס", שאלו את עצמכם: האם אני נהנה להסתכל על המדף הזה, או שאני מרגיש אשמה כשאני עובר לידו? האם אני מוצא את מה שאני מחפש בתוך השפע, או שהשפע מסתיר ממני את הדברים החשובים? הסוד הוא לא בכמות הבלטות החשופות, אלא בתחושת הביתיות. מי שהשפע עושה לו טוב, שייהנה ממנו – זוהי זכותו על נכסיו. המטרה של התארגנות וסדר היא לא להפוך את הבית למוזיאון ריק, אלא לוודא שכל מה שנמצא בבית, נמצא שם כי הוא מוסיף לנו אור, שמחה ותחושת עושר אמיתית. השנה, במקום רק "לבער", בואו נלמד "להעריך" את מה שבאמת ראוי להישאר איתנו.
  • 1 הצבעות
    12 פוסטים
    626 צפיות
    שמיל שמילש
    תודה רבה ל@קל-זכות ל זכות על ההעלאה אני מצטט נרגעתי, התאוששתי, אך יש משהו שמייסר את מצפוני, וטורד את מנוחתי. אני שואל את עצמי שוב ושוב, במבט לאחור, במה טעיתי. מה עשיתי לא בסדר. האם היה נדרש ממני להישאר בבית של ה-80 מטר. האם לעבור לפריפריה. אולי לגור באוהל. ככל שאני מתבונן, ואני אומר זאת גם לאחר התייעצות עם מורי ורבי, ועם היועץ הכלכלי, נדמה לי שזוהי גזירה משמים. משהו שלא בבחירתי. נגזר עלי הצער ועוגמת הנפש, ולא יכולתי לעשות השתדלות אחרת למנוע ממני. בדיוק כמו מי שנקלע שלא באשמתו לתאונה או פיגוע, או מי שנחלה במחלה מסוכנת. עשיתי השתדלויות רבות לעמוד במסגרת התקציב המקורית. לא שדרגנו, לא התבלבלנו, לא עפנו על עצמינו. הכל במינימום הכי בסיסי והכרחי, הסכמתי לגור בטאבו משותף, רכשתי מטבח הכי בסיסי שרק ניתן. והכל נעשה לאחר התייעצות עם מומחים שונים בכל שלב. אני מודה להקב"ה שלא עזב חסדו מאיתי. ולכל השותפים במגבית החירום שנערכה לטובתי. לא נעיםלי. אני עדיין מתבייש שנזקקתי לבריות. מצטער על הצער שגרמתי. קיימתם מצוות צדקה המהודרת ביותר, ויחד עמה, הצלתם את חיי. אשרי משכיל אל דל. וכעת לאחר הסיפור הבאמת מרגש [כתיבה מצוינת חייב לציין], אני מסכים עם הקביעה שככל הנראה זה מה שנגזר עליו ואין אדם נוקף אצבע מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה. אך אדם שמגיע לאותה סיטואציה בדיוק, האם באמת אין לו מה לעשות? נשאל את השאלה בצורה שונה קצת, אם אותו אדם אחר הנסיון שעבר היה מגיע אליו חבר עם סיפור דומה אחת לאחת, יש לו דירת שלושה חדרים, המשפחה גדלה אין מספיק מקום לכולם, יש לו כמה אפשרויות למכור ולרכוש דירה גדולה יותר, או לעשות טאבו משותף וכו', האם אותו אדם ימליץ לו על אותו מסלול? ושאלת אחרונה אם העסק של אשתן צמח ככל הנראה היה פוטנציאל עיסקי להרוי יותר בתוך אותה מסגרת של עבודה, מדוע בתוך שלל הרעיונות לא עלה הרעיון לשבת עם יועץ עיסקי איך ניתן להגדיל ולמקסם את הרווחים בעסק של אשתו?
  • 8 הצבעות
    1 פוסטים
    334 צפיות
    ארגון תבונהא
    מוזמנים להוריד את הקובץ אקסל שיעשה לכם סדר בהוצאות השוטפות. מניסיון שלי, הקובץ בנוי מצוין ותוכלו לשנות בו לפי הצרכים שלכם ותגלו בסוף חודש נפלאות (בלי סגולות וקמעות) אקסל מאזן 'תבונה'.xlsx