דילוג לתוכן

שנאת ההפסד

כלכלת המשפחה
2 2 181 2
  • למה הפסד קטן שורף יותר מרווח גדול ?
    בוקר אחד, שני אנשים שונים מתעוררים
    לאותה מציאות כספית – רק הכותרת
    בראש שלהם שונה.
    האחד קם עם מחשבה: ”היום אני הולך
    להרוויח 200 שקל.“
    השני קם עם מחשבה: ”אם אני לא אצא
    לעבוד – אפסיד היום 200 שקל.“
    מבחינה כלכלית, זו בדיוק אותה תוצאה.
    אבל מבחינה רגשית – זו לא אותה מערכת
    הפעלה.
    האדם השני, זה שמרגיש שהוא עומד
    להפסיד, יקום מהר יותר, יתלבש, וייצא
    מהבית גם בגשם.
    האדם הראשון, זה שמצפה להרוויח,
    יחשוב אולי עוד רגע, אולי אחרי הקפה,
    אולי מחר.
    זה הכוח של ”שנאת ההפסד“ – אחת
    התופעות החזקות ביותר בכלכלה
    ההתנהגותית.
    מחקרים מראים שהכאב מהפסד שווה ערך
    לכמעט פי שניים מהשמחה מרווח באותו
    גודל.
    אם הרווח גורם לנו לחיוך קטן, הפסד
    באותו סכום יכול לגרום לנו ליום רע שלם.
    תחשבו על זה רגע: כשמישהו נותן לכם
    200 שקל, אתם מחייכים.
    אבל אם איבדתם 200 שקל – זה יכול
    ללוות אתכם שעות.
    הכאב מההפסד צורב, כי בראש שלנו הוא
    מתורגם לאיום, לאיום על הביטחון, על
    השליטה, על תחושת המסוגלות.
    הבעיה היא שכשאנחנו פועלים רק ממקום
    של מניעת הפסד – אנחנו חיים במגננה.
    אנחנו מתעוררים רק כשהאש מאחור
    בוערת, לא כשהאור מלפנים מאיר.
    ואז אנחנו מונעים פחות מתשוקה – ויותר
    מפחד.
    החוכמה האמיתית היא להפוך את הרווח
    לאישי, מוחשי ובוער כמו ההפסד.
    לא לחשוב רק ”אני ארוויח 200 שקל“, אלא
    אם אעשה את זה – אני ארגיש תחושת
    ביטחון שליטה ומסוגלות,
    אני לא אפסיד את הההזדמנות הזו.
    או במילים אחרות – ללבוש את בגדי
    היציאה גם כשהכול בסדר, לא רק כשהכול
    דחוף.
    אם תצליחו להפוך את ההזדמנות לרווח
    למשהו שמדליק אתכם באותה עוצמה
    שהפסד מכאיב לכם –
    תעברו מהישרדות לצמיחה.
    מהמקום שבו אתם בורחים מהפסדים –
    למקום שבו אתם רודפים אחר ערך.
    כי בסוף, אדם שמונע מתשוקה לרווח – רץ
    קדימה.
    ואדם שמונע רק מפחד מהפסד – רץ
    אחורה, גם כשהוא חושב שהוא מתקדם.
    והבחירה ביניהם – מתחילה בכל בוקר מחדש

  • @יצחק-שקל-דעת כתב בשנאת ההפסד:

    האחד קם עם מחשבה: ”היום אני הולך
    להרוויח 200 שקל.“
    השני קם עם מחשבה: ”אם אני לא אצא
    לעבוד – אפסיד היום 200 שקל.“

    רק הפתיח של הפוסט זה סיבה להיפטר מחרדת ההפסד
    ואימוץ שיטת המצליחנות של הנאה וסיפוק מהישגים

    כי בעצם העמדת כאן שני אנשים שיוצאים לעבוד
    אחד נהנה מעצמו ומהחיים
    ואחד נמצא בחרדה שאם הוא לא יעשה 1 2 3 הוא יפסיד 4 5 6

נושאים מוצעים


  • 7 הצבעות
    3 פוסטים
    202 צפיות
    ב
    מסר יפה רק לא הייתי מספר את זה במסר הזה בשבת וכן לי אישית יותר נעים לקרוא בלי כל הציעצוע מסביב
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    157 צפיות
    תכנון נכוןת
    חוב או התחייבות: על מה אתם באמת משלמים בכל חודש? אם אתם שואפים לצאת לעצמאות כלכלית, הצעד הראשון הוא לאו דווקא לחסוך יותר, אלא קודם כל לעשות סדר במושגים שמנהלים אותנו. רובנו נוטים לערבב בין "חוב" ל"התחייבות", אבל בפועל, המשמעות הכלכלית שלהם הפוכה לגמרי. ההבדל ביניהם הוא מה שקובע אם אתם עובדים בשביל העבר שלכם, או בונים את המחר. חוב=רע התחייבות=תלוי בנסיבות ובתזרים.. מהו חוב? חוב הוא תשלום על העבר חוב הוא מצב פסיבי שבו אתם משלמים על משהו שכבר נצרך ונעלם. זהו כסף שיוצא היום כדי לכסות ערך שכבר איננו – כמו הלוואה שכיסתה מינוס שנוצר מחופשה או קניות ספונטניות. הבעיה הגדולה כאן היא שהעתיד שלכם "משלם" על הנאות שכבר חלפו, וזה מה שמושך אתכם כל הזמן לאחור. התחייבות היא השקעה בעתיד לעומת זאת, התחייבות היא פעולה אקטיבית. זו החלטה מודעת להקצות משאבים היום כדי לבנות נכסים, עסק, ידע או כושר השתכרות גבוה יותר מחר. כשמישהו לוקח מינוף ללימודים או לנכס, כמו משכנתה או הלוואת סטודנט, הוא לא "חייב על העבר", אלא מתחייב מההווה כלפי העתיד. הכסף כאן לא בוזבז; הוא הומר בנכס שאמור להניב יותר ממה שההתחייבות עולה. מתי התחייבות הופכת לבעייתית? לא כל התחייבות היא טובה. היא הופכת לרעה ברגע שהיא גדולה על מידותיכם או כשהיא מופנית למוצרים שמאבדים ערך במהירות, כמו רכב יוקרה בתשלומים חונקים. התחייבות נהפכת לחוב עתידי אם היא חונקת את התזרים שלכם או אם הנכס יהיה שווה חצי בעוד שנתיים בזמן שהתשלום נשאר מלא. כדי להמחיש את ההבדל בתוצאה הסופית, בואו נסתכל על שני אנשים שמהחשבון של שניהם יורדים 4,000 ש"ח בכל חודש: מאיר מחזיר חוב: הכסף שלו הולך אחורה בזמן. הוא משלם על חופשה מהשנה שעברה. הזיכרון דהה, אבל התשלום נשאר, ועליו נוספת ריבית שהופכת את החופשה ליקרה בהרבה. מאיר הוא "עבד" של החלטות ישנות ומרגיש שהוא עובד בשביל לפרנס את הבנק. יצחק מנהל התחייבות: הכסף שלו בונה ערך. הוא התחייב להפריש את הסכום הזה בקרן כספית. הוא לא משלם קנס על העבר – הוא מרוויח ריבית. בזכות התכנון הזה, הכסף שלו מייצר עוד כסף, ובפועל החופשה שלו תעלה לו פחות מאשר למאיר. יצחק הוא "אדון" לעתידו; הוא משתמש בהתחייבות כמנוף לצמיחה ומנהל אותה בקור רוח. בשורה התחתונה: השינוי מתחיל כשמפסיקים לשאול "כמה אני חייב?" ומתחילים לשאול "על מה אני משלם?". ברגע שמבינים שמשלמים על העבר, נוצר דחף לסגור את זה מהר. חוב הוא משקולת, והתחייבות חכמה היא המנוע שלכם. אז מה קורה אצלכם בדף החשבון – אתם עובדים בשביל האתמול, או בונים את המחר?
  • 0 הצבעות
    19 פוסטים
    1k צפיות
    ב
    @אשא-עיני said: @איציק-התותח עוד נקודה שיש תחושה ויחס לאשראי כאמצעי מימון ולא רק ככלי שמשלמים איתו, דהיינו שכביכול כל זמן שיש מסגרת פנויה בכרטיס שייך להמשיך לרכוש- בלי קשר לכיסוי בפועל, וככל שיש יותר כרטיסים יש יותר כסף... וכן שמעתי שמדרגי האשראי מורידים ניקוד על כרטיסים כיון שרואים את המסגרת כהלוואה לכל דבר, אמנם זה לא כ"כ פשוט כי לפעמים בהתנהלות עקבית נכונה ובניצול מינימלי מהמסגרת זה אחרת. לפי מה שאני הבנתי לא מורידים על אשראי אם לא מנצלים את כל המסגרת וכן שלא יהיו יותר מידי כרטיסים אני אישית גם בעד מזומן ולא אשראי בהתחלה הייתי משתמש לתשלומים הקבועים במזומן אבל ראיתי שזה מכביד עלי לכן את התשלומים הקבועים אני עושה באשראי והשאר במזומן היה תקופה שקניתי המון באשראי וזה רק יוצר חור
  • 0 הצבעות
    35 פוסטים
    2k צפיות
    מ
    אחרי שהיום ברור כל נושא של שוק ההון. א"כ המיזם "... בכבוד" הנ"ל - אינו אלא גוזל ממונם של ישראל. ממש חבל! במקום שיבזבזו כסף על 'סחיבת' כספים לאירגונם (וברור שהם משקיעים את זה בעצמם...) היו יכולים לעשות ביזנס ע"י העלאת המודעות וייעוץ. אני ממש רואה בזה עוול גדול. עוד יותר מעצבן, שבאחד המודעות שלהם (מובא 6 פוסטים לפני) הם כותבים: "גם אם תרוויחו ממוצע של 10 % שנתי - זה לא יספיק לכם לחתן את הילדים בכבוד...". גם לחשבן ריבית דריבית הם לא יודעים?
  • 6 הצבעות
    12 פוסטים
    591 צפיות
    אבישי ויינגולדא
    @צמיחה כתב בלכל מי שחושב שאם הוא היה מרויח הרבה אז היה לו פלוס בחשבון: האם זה לא סתירה, להיות במינוס ולא להסתדר עם הכלכלה בתוך המשפחה, ולנסות לסדר את הכלכלה של כל המדינה? אולי תחושת הרווחה היא רק בתוך הבית, ולא ביחס לניהול כספים של מישהו אחר. זו איננה סתירה בהכרח! מפני שבבית יש לנו רגשות, פחדים ותחושות שמפריעות לנו לקבל החלטות נבונות לעיתים. אבל כיו''ר ועדה בכנסת אנחנו יכולים להיות יותר קורקטיים וענייניים ולא להסחף אחרי רגשות (למרות שגם שם ישנם אינטריגות ורגשות, כמובן)