דילוג לתוכן

שנאת ההפסד

כלכלת המשפחה
2 2 181 2
  • למה הפסד קטן שורף יותר מרווח גדול ?
    בוקר אחד, שני אנשים שונים מתעוררים
    לאותה מציאות כספית – רק הכותרת
    בראש שלהם שונה.
    האחד קם עם מחשבה: ”היום אני הולך
    להרוויח 200 שקל.“
    השני קם עם מחשבה: ”אם אני לא אצא
    לעבוד – אפסיד היום 200 שקל.“
    מבחינה כלכלית, זו בדיוק אותה תוצאה.
    אבל מבחינה רגשית – זו לא אותה מערכת
    הפעלה.
    האדם השני, זה שמרגיש שהוא עומד
    להפסיד, יקום מהר יותר, יתלבש, וייצא
    מהבית גם בגשם.
    האדם הראשון, זה שמצפה להרוויח,
    יחשוב אולי עוד רגע, אולי אחרי הקפה,
    אולי מחר.
    זה הכוח של ”שנאת ההפסד“ – אחת
    התופעות החזקות ביותר בכלכלה
    ההתנהגותית.
    מחקרים מראים שהכאב מהפסד שווה ערך
    לכמעט פי שניים מהשמחה מרווח באותו
    גודל.
    אם הרווח גורם לנו לחיוך קטן, הפסד
    באותו סכום יכול לגרום לנו ליום רע שלם.
    תחשבו על זה רגע: כשמישהו נותן לכם
    200 שקל, אתם מחייכים.
    אבל אם איבדתם 200 שקל – זה יכול
    ללוות אתכם שעות.
    הכאב מההפסד צורב, כי בראש שלנו הוא
    מתורגם לאיום, לאיום על הביטחון, על
    השליטה, על תחושת המסוגלות.
    הבעיה היא שכשאנחנו פועלים רק ממקום
    של מניעת הפסד – אנחנו חיים במגננה.
    אנחנו מתעוררים רק כשהאש מאחור
    בוערת, לא כשהאור מלפנים מאיר.
    ואז אנחנו מונעים פחות מתשוקה – ויותר
    מפחד.
    החוכמה האמיתית היא להפוך את הרווח
    לאישי, מוחשי ובוער כמו ההפסד.
    לא לחשוב רק ”אני ארוויח 200 שקל“, אלא
    אם אעשה את זה – אני ארגיש תחושת
    ביטחון שליטה ומסוגלות,
    אני לא אפסיד את הההזדמנות הזו.
    או במילים אחרות – ללבוש את בגדי
    היציאה גם כשהכול בסדר, לא רק כשהכול
    דחוף.
    אם תצליחו להפוך את ההזדמנות לרווח
    למשהו שמדליק אתכם באותה עוצמה
    שהפסד מכאיב לכם –
    תעברו מהישרדות לצמיחה.
    מהמקום שבו אתם בורחים מהפסדים –
    למקום שבו אתם רודפים אחר ערך.
    כי בסוף, אדם שמונע מתשוקה לרווח – רץ
    קדימה.
    ואדם שמונע רק מפחד מהפסד – רץ
    אחורה, גם כשהוא חושב שהוא מתקדם.
    והבחירה ביניהם – מתחילה בכל בוקר מחדש

  • @יצחק-שקל-דעת כתב בשנאת ההפסד:

    האחד קם עם מחשבה: ”היום אני הולך
    להרוויח 200 שקל.“
    השני קם עם מחשבה: ”אם אני לא אצא
    לעבוד – אפסיד היום 200 שקל.“

    רק הפתיח של הפוסט זה סיבה להיפטר מחרדת ההפסד
    ואימוץ שיטת המצליחנות של הנאה וסיפוק מהישגים

    כי בעצם העמדת כאן שני אנשים שיוצאים לעבוד
    אחד נהנה מעצמו ומהחיים
    ואחד נמצא בחרדה שאם הוא לא יעשה 1 2 3 הוא יפסיד 4 5 6

נושאים מוצעים


  • 2 הצבעות
    1 פוסטים
    65 צפיות
    הקול השפויה
    טיפים לכלכלה נכונה חוברת מספר 65.pdf
  • 0 הצבעות
    8 פוסטים
    229 צפיות
    אסתר קונינסקיא
    אין אפשרות להעביר הכנסות בלי לפתוח תיק צריך לפתוח תיק בכל הרשויות-מס הכנסה ,מע"מ וביטוח לאומי שים לב שצריך להיות מבוטח בביטוח לאומי כעצמאי 10 חודשים לפני כדי לקבל דמי לידה מלאים/ 6 חודשים כדי לקבל דמי לידה חלקיים ניתן לפתוח רטרו עד חודשיים אחרונית במידה ואת ה מעוניין בשיחת ייעוץ- תיצור איתי קשר בפרטי בהצלחה
  • 0 הצבעות
    33 פוסטים
    1k צפיות
    ש
    אפשר לחלק את העצות לשני חלקים. א. ליישם את ההמלצות לגבי צריכת החשמל. להוריד את השלטר ולבדוק אם המונה מטפס, לבדוק אם המס' שעל המונה תואם את קריאת חברת החשמל, לבדוק אם יש תקלה במונה עצמו, להזמין חשמלאי. ב. לגבי אופן הפנייה לחברת חשמל. להגיש תלונה ל: מבקר המדינה, פניות הציבור בכנסת.
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    157 צפיות
    תכנון נכוןת
    חוב או התחייבות: על מה אתם באמת משלמים בכל חודש? אם אתם שואפים לצאת לעצמאות כלכלית, הצעד הראשון הוא לאו דווקא לחסוך יותר, אלא קודם כל לעשות סדר במושגים שמנהלים אותנו. רובנו נוטים לערבב בין "חוב" ל"התחייבות", אבל בפועל, המשמעות הכלכלית שלהם הפוכה לגמרי. ההבדל ביניהם הוא מה שקובע אם אתם עובדים בשביל העבר שלכם, או בונים את המחר. חוב=רע התחייבות=תלוי בנסיבות ובתזרים.. מהו חוב? חוב הוא תשלום על העבר חוב הוא מצב פסיבי שבו אתם משלמים על משהו שכבר נצרך ונעלם. זהו כסף שיוצא היום כדי לכסות ערך שכבר איננו – כמו הלוואה שכיסתה מינוס שנוצר מחופשה או קניות ספונטניות. הבעיה הגדולה כאן היא שהעתיד שלכם "משלם" על הנאות שכבר חלפו, וזה מה שמושך אתכם כל הזמן לאחור. התחייבות היא השקעה בעתיד לעומת זאת, התחייבות היא פעולה אקטיבית. זו החלטה מודעת להקצות משאבים היום כדי לבנות נכסים, עסק, ידע או כושר השתכרות גבוה יותר מחר. כשמישהו לוקח מינוף ללימודים או לנכס, כמו משכנתה או הלוואת סטודנט, הוא לא "חייב על העבר", אלא מתחייב מההווה כלפי העתיד. הכסף כאן לא בוזבז; הוא הומר בנכס שאמור להניב יותר ממה שההתחייבות עולה. מתי התחייבות הופכת לבעייתית? לא כל התחייבות היא טובה. היא הופכת לרעה ברגע שהיא גדולה על מידותיכם או כשהיא מופנית למוצרים שמאבדים ערך במהירות, כמו רכב יוקרה בתשלומים חונקים. התחייבות נהפכת לחוב עתידי אם היא חונקת את התזרים שלכם או אם הנכס יהיה שווה חצי בעוד שנתיים בזמן שהתשלום נשאר מלא. כדי להמחיש את ההבדל בתוצאה הסופית, בואו נסתכל על שני אנשים שמהחשבון של שניהם יורדים 4,000 ש"ח בכל חודש: מאיר מחזיר חוב: הכסף שלו הולך אחורה בזמן. הוא משלם על חופשה מהשנה שעברה. הזיכרון דהה, אבל התשלום נשאר, ועליו נוספת ריבית שהופכת את החופשה ליקרה בהרבה. מאיר הוא "עבד" של החלטות ישנות ומרגיש שהוא עובד בשביל לפרנס את הבנק. יצחק מנהל התחייבות: הכסף שלו בונה ערך. הוא התחייב להפריש את הסכום הזה בקרן כספית. הוא לא משלם קנס על העבר – הוא מרוויח ריבית. בזכות התכנון הזה, הכסף שלו מייצר עוד כסף, ובפועל החופשה שלו תעלה לו פחות מאשר למאיר. יצחק הוא "אדון" לעתידו; הוא משתמש בהתחייבות כמנוף לצמיחה ומנהל אותה בקור רוח. בשורה התחתונה: השינוי מתחיל כשמפסיקים לשאול "כמה אני חייב?" ומתחילים לשאול "על מה אני משלם?". ברגע שמבינים שמשלמים על העבר, נוצר דחף לסגור את זה מהר. חוב הוא משקולת, והתחייבות חכמה היא המנוע שלכם. אז מה קורה אצלכם בדף החשבון – אתם עובדים בשביל האתמול, או בונים את המחר?
  • 2 הצבעות
    16 פוסטים
    837 צפיות
    א
    @N-R-Y כתב באיך כדאי לנהל את הדמי לידה שתשמש כתחליף למשכורת: לא הבנתי, מה הבעיה להכניס לקרן כספית כך שאינו ממש בעו"ש וגם לא נשחק @מפתח_בינה כתב באיך כדאי לנהל את הדמי לידה שתשמש כתחליף למשכורת: למה בעייתי לי קרן כספית כאזרח אמריקאי.