דילוג לתוכן

שנאת ההפסד

כלכלת המשפחה
2 2 95 2
  • למה הפסד קטן שורף יותר מרווח גדול ?
    בוקר אחד, שני אנשים שונים מתעוררים
    לאותה מציאות כספית – רק הכותרת
    בראש שלהם שונה.
    האחד קם עם מחשבה: ”היום אני הולך
    להרוויח 200 שקל.“
    השני קם עם מחשבה: ”אם אני לא אצא
    לעבוד – אפסיד היום 200 שקל.“
    מבחינה כלכלית, זו בדיוק אותה תוצאה.
    אבל מבחינה רגשית – זו לא אותה מערכת
    הפעלה.
    האדם השני, זה שמרגיש שהוא עומד
    להפסיד, יקום מהר יותר, יתלבש, וייצא
    מהבית גם בגשם.
    האדם הראשון, זה שמצפה להרוויח,
    יחשוב אולי עוד רגע, אולי אחרי הקפה,
    אולי מחר.
    זה הכוח של ”שנאת ההפסד“ – אחת
    התופעות החזקות ביותר בכלכלה
    ההתנהגותית.
    מחקרים מראים שהכאב מהפסד שווה ערך
    לכמעט פי שניים מהשמחה מרווח באותו
    גודל.
    אם הרווח גורם לנו לחיוך קטן, הפסד
    באותו סכום יכול לגרום לנו ליום רע שלם.
    תחשבו על זה רגע: כשמישהו נותן לכם
    200 שקל, אתם מחייכים.
    אבל אם איבדתם 200 שקל – זה יכול
    ללוות אתכם שעות.
    הכאב מההפסד צורב, כי בראש שלנו הוא
    מתורגם לאיום, לאיום על הביטחון, על
    השליטה, על תחושת המסוגלות.
    הבעיה היא שכשאנחנו פועלים רק ממקום
    של מניעת הפסד – אנחנו חיים במגננה.
    אנחנו מתעוררים רק כשהאש מאחור
    בוערת, לא כשהאור מלפנים מאיר.
    ואז אנחנו מונעים פחות מתשוקה – ויותר
    מפחד.
    החוכמה האמיתית היא להפוך את הרווח
    לאישי, מוחשי ובוער כמו ההפסד.
    לא לחשוב רק ”אני ארוויח 200 שקל“, אלא
    אם אעשה את זה – אני ארגיש תחושת
    ביטחון שליטה ומסוגלות,
    אני לא אפסיד את הההזדמנות הזו.
    או במילים אחרות – ללבוש את בגדי
    היציאה גם כשהכול בסדר, לא רק כשהכול
    דחוף.
    אם תצליחו להפוך את ההזדמנות לרווח
    למשהו שמדליק אתכם באותה עוצמה
    שהפסד מכאיב לכם –
    תעברו מהישרדות לצמיחה.
    מהמקום שבו אתם בורחים מהפסדים –
    למקום שבו אתם רודפים אחר ערך.
    כי בסוף, אדם שמונע מתשוקה לרווח – רץ
    קדימה.
    ואדם שמונע רק מפחד מהפסד – רץ
    אחורה, גם כשהוא חושב שהוא מתקדם.
    והבחירה ביניהם – מתחילה בכל בוקר מחדש

  • @יצחק-שקל-דעת כתב בשנאת ההפסד:

    האחד קם עם מחשבה: ”היום אני הולך
    להרוויח 200 שקל.“
    השני קם עם מחשבה: ”אם אני לא אצא
    לעבוד – אפסיד היום 200 שקל.“

    רק הפתיח של הפוסט זה סיבה להיפטר מחרדת ההפסד
    ואימוץ שיטת המצליחנות של הנאה וסיפוק מהישגים

    כי בעצם העמדת כאן שני אנשים שיוצאים לעבוד
    אחד נהנה מעצמו ומהחיים
    ואחד נמצא בחרדה שאם הוא לא יעשה 1 2 3 הוא יפסיד 4 5 6

נושאים מוצעים


  • 2 הצבעות
    1 פוסטים
    57 צפיות
    תכנון נכוןת
    חוב או התחייבות: על מה אתם באמת משלמים בכל חודש? אם אתם שואפים לצאת לעצמאות כלכלית, הצעד הראשון הוא לאו דווקא לחסוך יותר, אלא קודם כל לעשות סדר במושגים שמנהלים אותנו. רובנו נוטים לערבב בין "חוב" ל"התחייבות", אבל בפועל, המשמעות הכלכלית שלהם הפוכה לגמרי. ההבדל ביניהם הוא מה שקובע אם אתם עובדים בשביל העבר שלכם, או בונים את המחר. חוב=רע התחייבות=תלוי בנסיבות ובתזרים.. מהו חוב? חוב הוא תשלום על העבר חוב הוא מצב פסיבי שבו אתם משלמים על משהו שכבר נצרך ונעלם. זהו כסף שיוצא היום כדי לכסות ערך שכבר איננו – כמו הלוואה שכיסתה מינוס שנוצר מחופשה או קניות ספונטניות. הבעיה הגדולה כאן היא שהעתיד שלכם "משלם" על הנאות שכבר חלפו, וזה מה שמושך אתכם כל הזמן לאחור. התחייבות היא השקעה בעתיד לעומת זאת, התחייבות היא פעולה אקטיבית. זו החלטה מודעת להקצות משאבים היום כדי לבנות נכסים, עסק, ידע או כושר השתכרות גבוה יותר מחר. כשמישהו לוקח מינוף ללימודים או לנכס, כמו משכנתה או הלוואת סטודנט, הוא לא "חייב על העבר", אלא מתחייב מההווה כלפי העתיד. הכסף כאן לא בוזבז; הוא הומר בנכס שאמור להניב יותר ממה שההתחייבות עולה. מתי התחייבות הופכת לבעייתית? לא כל התחייבות היא טובה. היא הופכת לרעה ברגע שהיא גדולה על מידותיכם או כשהיא מופנית למוצרים שמאבדים ערך במהירות, כמו רכב יוקרה בתשלומים חונקים. התחייבות נהפכת לחוב עתידי אם היא חונקת את התזרים שלכם או אם הנכס יהיה שווה חצי בעוד שנתיים בזמן שהתשלום נשאר מלא. כדי להמחיש את ההבדל בתוצאה הסופית, בואו נסתכל על שני אנשים שמהחשבון של שניהם יורדים 4,000 ש"ח בכל חודש: מאיר מחזיר חוב: הכסף שלו הולך אחורה בזמן. הוא משלם על חופשה מהשנה שעברה. הזיכרון דהה, אבל התשלום נשאר, ועליו נוספת ריבית שהופכת את החופשה ליקרה בהרבה. מאיר הוא "עבד" של החלטות ישנות ומרגיש שהוא עובד בשביל לפרנס את הבנק. יצחק מנהל התחייבות: הכסף שלו בונה ערך. הוא התחייב להפריש את הסכום הזה בקרן כספית. הוא לא משלם קנס על העבר – הוא מרוויח ריבית. בזכות התכנון הזה, הכסף שלו מייצר עוד כסף, ובפועל החופשה שלו תעלה לו פחות מאשר למאיר. יצחק הוא "אדון" לעתידו; הוא משתמש בהתחייבות כמנוף לצמיחה ומנהל אותה בקור רוח. בשורה התחתונה: השינוי מתחיל כשמפסיקים לשאול "כמה אני חייב?" ומתחילים לשאול "על מה אני משלם?". ברגע שמבינים שמשלמים על העבר, נוצר דחף לסגור את זה מהר. חוב הוא משקולת, והתחייבות חכמה היא המנוע שלכם. אז מה קורה אצלכם בדף החשבון – אתם עובדים בשביל האתמול, או בונים את המחר?
  • 7 הצבעות
    25 פוסטים
    625 צפיות
    שמיל שמילש
    @שמח-לעזור כמעט כל אדם באימון יכול להגדיר לעצמו את המטרות בצורה מדויקת יותר, לקבל כלים נכונים איך לפעול, להסיר חסמים שמונעים ממנו [צריך לזכור שהמציאות הפיננסית של ימינו מורכבת מאוד בעיקר מבחינה התנהלותית] להגיע ליעדים גבוהים יותר משחשב. בסופו של דבר השכל לא גדל על העצים יש אנשים עם הבנה פיננסית רחבה יותר מאדם רגיל [גם אם זה תחום שמענין אותו] ולכן לדעתי הקטנה יש מה לשפר. האם אתה המיינסטרים של הקורס? ככל הנראה התשובה היא לא, אך האם יש לך מה לשפר, גם אני שלא הלכתי לשם [עדיין] מאמין שיש מה לשפר ולקדם.
  • 4 הצבעות
    1 פוסטים
    104 צפיות
    יצחק שקל דעתי
    אני מגיע לדרשה בבית כנסת קודם סליחות, יושב ליד חבר טוב, אנחנו מדברים על דא ועל הא, תוך כדי דיבור הוא אומר לי, ממש התלבטתי אם בכלל לבא לדרשה, עדיף לבא ישר לסליחות ולוותר על שלב הדרשה שגורם לי מועקה. שאלתי אותו: מה מעיק עליך? בתגובה לשאלה הוא אומר לי, בטוח לי שהדרשה של הרב תביא אותי למקום של אשמה וצורך בשינוי קיצוני שאין בכוחי לעשות אותו, אני לא יכול להשתנות כאן ועכשיו, לקבל קבלות על ידי חשבון נפש נוקב מתוך מקום שהכל חייב להיפסק ביום אחד. אמרתי לו, אתה חייב לתת צ'אנס, לך תדע, הפעם אתה יכול להיות מופתע ובענק. הרב התחיל את הדרשה: תדעו לכם כל אחד ואחד הוא כאן יקר שביקרים, יש כאן הזדמנות פז שה' יתברך נותן לנו פעם בשנה לשוב אליו ולחשב מסלול מחדש ולבנות לעצמנו דרך סלולה, אנחנו עומדים לפני יום גורלי, ובטוח לי שכל אחד מכם איפה שהוא נמצא יכול לשוב ולהתקדם מתוך מקום אמיתי של דרכי התשובה: • וידוי • חרטה • עזיבת החטא • קבלה לעתיד בזה הרב סיים את דבריו. אך לאחר סליחות אני המשכתי מתוך סקרנות ושאלתי את חבר שלי, נו..... איך היתה הדרשה? חברי אומר לי: בהתחלה הייתי מהוסס ומכווץ ותוך דקות התחלתי להיות יותר נינוח ורגוע. אני פשוט בן אדם אחר קיבלתי חיים במתנה. במעבר חד מההתרוממות הרוחנית עברתי איתו לעולם הכלכלה והחלטתי שאני מעניק לו מתנה נוספת. שאלתי אותו: איך המצב הכלכלי שלך מתנהל בבית ? הוא פשוט התחיל לשפוך, אין לך מושג כמה חובות יש לי, אני חייב לגמור את החודש, אך אני נמצא כל הזמן במקום של אשמה, אין בכוחי לעשות שינוי קיצוני, אני לא יכול להשתנות כאן ועכשיו, אני לא יכול לשנות התנהלות מתוך מקום שהכל חייב להיפסק ביום אחד. אמרתי לו: תדע לך יש לך כאן הזדמנות פז שה' יתברך נותן לך לשוב למצב כלכלי תקין ולחשב מסלול מחדש, זה נכון - אתה צריך לקחת אחריות אך בטוח לי שאיפה שאתה נמצא תוכל להתקדם מתוך מקום אמיתי כמו בדרכי התשובה • וידוי - מודעות כלכלית, תדע איפה אתה עומד בפן הכלכלי בבית. • חרטה – תתחרט ותכאב על כך שהגעת למצב כלכלי כזה אך תהיה נטול אשמה. • עזיבת החטא – תחליט החלטה אמיתית אני עוזב את ההתנהלות השגויה. • קבלה לעתיד – תקבל קבלות אמיתיות ותבנה לעצמך דרך סלולה למצב כלכלי תקין. איך אתם חושבים לשוב, ולחשב מסלול מחדש בהתנהלות הכלכלית שלכם? גמר חתימה טובה !!
  • 12 הצבעות
    3 פוסטים
    262 צפיות
    צ
    @הקוד-הפיננסי כהשלמה לדבריך מצ"ב מדריך איך להקים הו"ק לקרן כספית, הדרכה לקניית קרן כספית בבנק הפועלים.pdf
  • 6 הצבעות
    12 פוסטים
    329 צפיות
    אבישי ויינגולדא
    @צמיחה כתב בלכל מי שחושב שאם הוא היה מרויח הרבה אז היה לו פלוס בחשבון: האם זה לא סתירה, להיות במינוס ולא להסתדר עם הכלכלה בתוך המשפחה, ולנסות לסדר את הכלכלה של כל המדינה? אולי תחושת הרווחה היא רק בתוך הבית, ולא ביחס לניהול כספים של מישהו אחר. זו איננה סתירה בהכרח! מפני שבבית יש לנו רגשות, פחדים ותחושות שמפריעות לנו לקבל החלטות נבונות לעיתים. אבל כיו''ר ועדה בכנסת אנחנו יכולים להיות יותר קורקטיים וענייניים ולא להסחף אחרי רגשות (למרות שגם שם ישנם אינטריגות ורגשות, כמובן)