דילוג לתוכן

הארכת דמי אבטלה עקב המצב הביטחוני – האם קיימת זכאות מעבר למכסה?

כלכלת המשפחה
2 2 95 2
  • אני שואל כאן עבור חבר שנמצא בסיטואציה לא פשוטה ומנסה לעזור לו לברר את הזכויות שלו.

    הוא סיים לנצל את כל ימי האבטלה המגיעים לו לפי המכסה האישית, אך בעקבות המצב הביטחוני והשלכות המלחמה על המשק, הוא מתקשה למצוא עבודה חדשה כרגע.

    רציתי לדעת האם ידוע לכם אם יש כרגע הוראת שעה או הארכה אוטומטית של ימי אבטלה (בדומה למה שהיה בתקופת הקורונה)? האם מישהו שהיה במצב כזה לאחרונה הצליח לקבל אישור להמשך תשלום מעבר למכסה הרגילה?

    אשמח לכל מידע או הפניה להנחיות רלוונטיות של הביטוח הלאומי שיכולות לסייע לו.

    תודה רבה לעוזרים!

  • עדיין לא נקבעו הסדרים כלשהם.

נושאים מוצעים


  • 4 הצבעות
    1 פוסטים
    87 צפיות
    ד
    במאמר הקודם עסקנו בשחרור מחפצים כדרך לחירות. אך כפי שצוין בתגובות, "חירות" היא מושג סובייקטיבי. עבור אחד, חדר ריק הוא שלווה; עבור אחר, הוא משדר קור ובדידות. אם המאמר הראשון דיבר על "ניקוי רעלים" מחפצים, הפעם נדבר על השקעה נבונה בנכסים רגשיים. 1. השפע כמקור להשראה (רחבות הדעת) ישנו מושג שנקרא "מקסימליזם מחושב". ישנם אנשים שהספרייה העמוסה, אוסף הכלים או אפילו ערימת הבדים והיצירה בחדר, הם אלו שנותנים להם כוח. עבורם, חפצים הם לא "מניות גרועות", אלא זיכרונות חיים, פוטנציאל ליצירה ותחושת בעלות שמרחיבה את הלב. התובנה: הנכס הוא לא החפץ עצמו, אלא התחושה שהוא מעניק לך. אם חפץ גורם לך להרגיש "עשיר" ונינוח – הוא ממלא את תפקידו נאמנה. 2. ההבדל בין "אגירה" ל"איסוף" המרחק בין רחבות דעת לבין עומס מעיק נמצא במילה אחת: שליטה. אגירה: חפצים ששולטים בנו, נערמים ללא סדר ויוצרים תחושת מחנק. איסוף/שפע: חפצים שנמצאים שם כי בחרנו בהם, כי הם יפים בעינינו וכי יש להם מקום (גם אם המקום הזה צפוף). כשאדם מרגיש שהחפצים שלו הם "נכסים", הוא דואג להם. הוא יודע מה יש לו. זהו לא נטל, אלא ביטוי של אישיות. 3. הבית כראי של הנפש הפסיכולוגיה מלמדת שסביבה "סטרילית" מדי עלולה לעכב יצירתיות אצל סוגים מסוימים של אנשים. יש מי שזקוק לגירויים ויזואליים כדי לחשוב. עבורם, הניסיון לכפות מינימליזם הוא כמו לנסות לחיות בתוך קופסה ריקה. החופש האמיתי הוא לאו דווקא לזרוק הכל, אלא להחליט מה נשאר. 4. המבחן: האם החפץ משרת אותי או שאני משרת אותו? כדי לדעת אם השפע בביתכם הוא "רחבות דעת" או "עומס", שאלו את עצמכם: האם אני נהנה להסתכל על המדף הזה, או שאני מרגיש אשמה כשאני עובר לידו? האם אני מוצא את מה שאני מחפש בתוך השפע, או שהשפע מסתיר ממני את הדברים החשובים? הסוד הוא לא בכמות הבלטות החשופות, אלא בתחושת הביתיות. מי שהשפע עושה לו טוב, שייהנה ממנו – זוהי זכותו על נכסיו. המטרה של התארגנות וסדר היא לא להפוך את הבית למוזיאון ריק, אלא לוודא שכל מה שנמצא בבית, נמצא שם כי הוא מוסיף לנו אור, שמחה ותחושת עושר אמיתית. השנה, במקום רק "לבער", בואו נלמד "להעריך" את מה שבאמת ראוי להישאר איתנו.
  • 4 הצבעות
    14 פוסטים
    538 צפיות
    אסתר קונינסקיא
    @שואף-ליותר אין כלל תשלום לביטוח לאומי כעצמאי. אך במידה ואתה גם לא שכיר אז אתה חוזר בחזרה למצב של "לא עובד" ומשלם את המינימום לביטוח לאומי. שים לב: אישה נשואה היא באמת פטורה לגמרי ,גם אם היא לא שכירה. כי היא חוזרת למצב של "לא עובד" אך לא צריכה לשלם את המינימום היות ומבוטחת בזה שבעלה משלם. (לא משנה אם הוא משלם כעצמאי/שכיר/כלא עובד, עצם זה שהוא משלם זה פוטר אותה מלשלם את המינימום)
  • 0 הצבעות
    11 פוסטים
    375 צפיות
    ביזנייעסב
    תשמע כאן הוא אומר שבבנק עצמו זה נשאר לנצח
  • 5 הצבעות
    4 פוסטים
    196 צפיות
    אבי ר.א
    @איש-קיש כתב בעובד משק בית: שמעתי שאצל הורים הם דווקא לא עושים בעיות בשונה מקרובי משפחה אחרים אולי זה תלוי באיזה גיל ההורים, אבל זה לא מידיעה.
  • 7 הצבעות
    2 פוסטים
    318 צפיות
    קל זכותק
    כל הכבוד על העלאת הנושא שני דגשים נוספים בנושא א. אם אתם עדיין לפני ויש לכם אפשורת לבקש מהמעסיק איך לתת את דמי ההבראה אם בתשלום אחד או שנים, ניתן להשפיע על השאלה האם דמי ההבראה יהיו יותר מקבע משכר הנימום (מה שרצוי אחרי להידה) או פחות מרבע משכר המינימום (מה שרצוי לפני הלידה). ב. למי שהייתה ירידה בשכר בעקבות מבצע עם כלביא (או אף מסיבות אחרות) ניתן לבקש מביטוח לאומי לתקן את החישוב כך שירידת השכר חבודש זה לא תשפיע על דמי הלידה (ראו כאן).