דילוג לתוכן

חינוך פיננסי - (למה חיים לא קיבל במבה...)

כלכלת המשפחה
1 1 57 1
  • 49165541-1d43-4312-be55-ec92a0dbb34b-image.jpeg
    אחרי שסידרנו את עצמנו, הגיע הזמן לדבר על היקר מכל – הילדים.
    כמו כל הורה למופת גם אני רוצה שהילדים יצאו ת"ח, בעלי מידות, ו.. אם אפשר בעלי תיק השקעות שיסדר אותם לכל החיים.
    חנוך לנער על אס אנד פו, גם כי יזקין לא ימכור...
    הנה כמה תובנות מהשבוע האחרון.


    1. דמי כיס
    חיים (בן 9) ניגש אלי אתמול וביקש 5 שקלים לקנות קלפים של רבנים.
    הסתכלתי עליו במבט מחנך ואמרתי:
    "חיים, שב. בא נעשה חשבון. 5 שקלים היום, בריבית דריבית של 8% ל- 50 שנה – זה יוצא כמעט 500 שקלים! אתה באמת רוצה לבזבז 500 שקל על תמונה של רב?!"
    הילד יצא מבולבל. בסוף הוא ויתר על הקלפים, והלך ללמוד משניות לעילוי נשמתם.

    2. האפיקומן.
    בליל הסדר האחרון כשהילדים מצאו את האפיקומן, ההתרגשות הייתה בשיאה.
    "מה אתם רוצים?" שאלתי ברוחב לב.
    "אופניים!" צעק הגדול.
    "רחפן!" צעק הקטן.

    חייכתי אליהם את החיוך של וורן באפט. "ילדים חמודים, אופניים זה נכס מתכלה, ורחפן זה נכס בסיכון. השנה אבא קונה לכם משהו שלא מאבד ערך... אני קונה לכם יחידות בקרן מחקה מדד!".

    הייתה דממה בבית. לא ראיתי אכזבה כזו מהשבת האחרונה שגילינו שאין קידוש.
    ניסיתי להסביר להם שבעוד 20 שנה הם יודו לי.
    בינתיים הם הודו לי בזה שהם החביאו לי את האפיקומן בחזרה...

    3. שיחת טלפון מהמלמד.
    אתמול הרב'ה של חיים התקשר. הלב שלי דפק.
    "מה חיים עשה?" שאלתי, "דיבר בתפילה? הרביץ?"
    "יותר גרוע," נאנח המלמד.
    "בהפסקה הוא פתח 'גמ"ח הלוואות' לחברים שרוצים ארטיק. הוא לוקח להם עמלות, ומחתים אותם על היתר עסקה. והכי גרוע? הוא התחיל למכור 'אופציות' על המקום בתור למגלשה."
    התמלאתי גאווה. "נו, והוא מרוויח?" שאלתי.
    "הוא מושעה ליומיים," ענה המלמד. "אנחנו לא בוול סטריט פה".

    4. קניות בסופר.
    אנחנו כבר עומדים בקופה. מיכל בוכה שהיא רוצה ביצת הפתעה.
    אני מרים את הביצה ומסביר בקול רם (שכל התור ישמע): "את מבינה שביצה עולה 5 שקלים, והשוקולד בפנים שווה אגורה וחצי? זה יחס P/E (מחיר לרווח) לא הגיוני! זו בועה! אנחנו לא משקיעים בבועות!".
    מאחוריי שמעתי אישה לוחשת לבעלה: "נראה לי המסכן קרא קצת טורים שלך..."

    רגע ברצינות:
    חינוך פיננסי לילדים הוא לא רק ללמד אותם מה זה ריבית דריבית, אלא ללמד אותם גם דחיית סיפוקים.
    הילד שמבין היום ש-5 שקלים זה לא סתם מטבע אלא פוטנציאל לערך עתידי, הוא המבוגר שלא ייקח הלוואה לטיול או לרכב שהוא לא צריך, ובע"ה יזכה לשקט שיאפשר לו לעסוק בעבודת ה'.

    כמובן שאנחנו רוצים לפנק את הילדים, ואפשר (וצריך!) לקנות להם אופניים, במבה וביצי הפתעה.
    השמחה שלהם היא ההשקעה הכי טובה שיש.
    אבל המטרה בטור הזה היא להזכיר ששנייה לפני ששולפים את האשראי, יש לנו הזדמנות פדגוגית - להסביר להם שכל בחירה היום היא ויתור על משהו אחר מחר.

  • אבי ר.א אבי ר. התייחס לנושא זה

נושאים מוצעים


  • 3 הצבעות
    3 פוסטים
    101 צפיות
    ה
    @דוד-גולדברג מאמר יפה, אין חולק שסדר וארגון זה דבר שמוסיף הרבה לאיכות חיים ולמעלות שציינת אבל מינימליזם לא שיטה נכונה לכולם מיקבע שיותר בלטות זה יותר יפה יש אנשים שהשפע עושה להם רחבות הדעת דווקא ותחושת עושר ובעלות כמו על כמה נכסים.
  • 4 הצבעות
    13 פוסטים
    284 צפיות
    אבי ר.א
    נכון, אבל כנראה שזה לא מוגדר שם כמסגרת (שנשמע כאילו הלוואה או אפי' מתנה מהבנק שניתן להשתמש בה) אלא כאפשרות למשיכת יתר (שזה כבר נשמע כסף שלא שלך אלא של הבנק) ואולי בזה טמון ההבדל.
  • 5 הצבעות
    2 פוסטים
    159 צפיות
    שמיל שמילש
    @דוד-גולדברג הפתרון של שימוש במזומן לא באמת ישים הכלל השלישי ניחא [למרות שהסיפור עם הדופמין נשמע קצת מיסטי לשכנע אנשים] הכלל השני צריך לנסות על עצמי ולבדוק, אבל צריך לזה ככל הנראה 'סדר מוסר' כל יום של כמה דקות. לדעתי העצה הפשוטה ביותר היא לקחת מחברת לרשום כמה כסף יש לך לחודש הקרוב בכותרת למעלה, ולמטה בסוף כל יום לרשום את כל הווצאות שהיו, כשאתה רואה כל יום שמכסת הכספים האמיתית שקיימת לך נגמרת אתה תחשוב פעמיים בעתיד
  • 1 הצבעות
    12 פוסטים
    611 צפיות
    שמיל שמילש
    תודה רבה ל@קל-זכות ל זכות על ההעלאה אני מצטט נרגעתי, התאוששתי, אך יש משהו שמייסר את מצפוני, וטורד את מנוחתי. אני שואל את עצמי שוב ושוב, במבט לאחור, במה טעיתי. מה עשיתי לא בסדר. האם היה נדרש ממני להישאר בבית של ה-80 מטר. האם לעבור לפריפריה. אולי לגור באוהל. ככל שאני מתבונן, ואני אומר זאת גם לאחר התייעצות עם מורי ורבי, ועם היועץ הכלכלי, נדמה לי שזוהי גזירה משמים. משהו שלא בבחירתי. נגזר עלי הצער ועוגמת הנפש, ולא יכולתי לעשות השתדלות אחרת למנוע ממני. בדיוק כמו מי שנקלע שלא באשמתו לתאונה או פיגוע, או מי שנחלה במחלה מסוכנת. עשיתי השתדלויות רבות לעמוד במסגרת התקציב המקורית. לא שדרגנו, לא התבלבלנו, לא עפנו על עצמינו. הכל במינימום הכי בסיסי והכרחי, הסכמתי לגור בטאבו משותף, רכשתי מטבח הכי בסיסי שרק ניתן. והכל נעשה לאחר התייעצות עם מומחים שונים בכל שלב. אני מודה להקב"ה שלא עזב חסדו מאיתי. ולכל השותפים במגבית החירום שנערכה לטובתי. לא נעיםלי. אני עדיין מתבייש שנזקקתי לבריות. מצטער על הצער שגרמתי. קיימתם מצוות צדקה המהודרת ביותר, ויחד עמה, הצלתם את חיי. אשרי משכיל אל דל. וכעת לאחר הסיפור הבאמת מרגש [כתיבה מצוינת חייב לציין], אני מסכים עם הקביעה שככל הנראה זה מה שנגזר עליו ואין אדם נוקף אצבע מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה. אך אדם שמגיע לאותה סיטואציה בדיוק, האם באמת אין לו מה לעשות? נשאל את השאלה בצורה שונה קצת, אם אותו אדם אחר הנסיון שעבר היה מגיע אליו חבר עם סיפור דומה אחת לאחת, יש לו דירת שלושה חדרים, המשפחה גדלה אין מספיק מקום לכולם, יש לו כמה אפשרויות למכור ולרכוש דירה גדולה יותר, או לעשות טאבו משותף וכו', האם אותו אדם ימליץ לו על אותו מסלול? ושאלת אחרונה אם העסק של אשתן צמח ככל הנראה היה פוטנציאל עיסקי להרוי יותר בתוך אותה מסגרת של עבודה, מדוע בתוך שלל הרעיונות לא עלה הרעיון לשבת עם יועץ עיסקי איך ניתן להגדיל ולמקסם את הרווחים בעסק של אשתו?
  • 0 הצבעות
    17 פוסטים
    644 צפיות
    צ
    @ia90990 למיטב ידיעתי כן