דילוג לתוכן

מה שבא בקלות-הולך בקלות?

כלכלת המשפחה
2 2 187 2
  • מאה שקל הם תמיד מאה שקל? לא בראש שלנו...

    תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: עבדתם קשה מאוד, שעות נוספות בערבי ימים טובים, ובסוף החודש קיבלתם תוספת של 500 ש"ח למשכורת. רובנו ננהג בכסף הזה בחרדת קודש – נכסה איתו חוב מעיק, נקנה נעליים לילד שבאמת צריך, או פשוט נשאיר אותו בבנק כדי "לסגור את החודש" בשלום.
    אבל מה קורה כשמצאנו שטר של 200 ש"ח בכיס של מעיל החורף שהוצאנו מהמחסן? או אם קיבלנו פתאום החזר קטן ולא צפוי מאיזו רשות? פתאום, המחסום הפסיכולוגי יורד. מערכת מס' 1 האוטומטית והחרוצה לוחשת לנו באוזן: "זה כסף 'מתנה', בוא נתפנק איתו! איזה נס, בדיוק ראיתי את הסט מצעים הזה במבצע...".
    אגב, ישנם רבים וטובים שמתייחסים גם לכסף שהגיע מהלוואה ברגע כמתנה משמיים והתוצאות בהתאם..

    הגיע הזמן להכיר את המימד הנוסף של הכסף
    בספרי החשבונות של הבנק, מאה שקלים הם תמיד מאה שקלים. אבל ב"מחשבון" שהקב"ה נתן לנו בראש, לכסף יש צבע, ריח ומקור. אנחנו מחלקים את הכסף בראש ל"מגירות" שונות: יש מגירה של "עמל ויזע" ויש מגירה של "מציאה". יש מגירה של "משכורת" ויש מגירה של "מענקים".
    כאן נכנסת לתמונה מערכת מס' 1 המפורסמת שלנו – האוטומטית והחרוצה. היא לוחשת לנו: "זה כסף שנפל מהשמיים, הוא לא חלק מהתקציב הרגיל, אפשר לחגוג עליו!". מערכת מס' 1 לא רואה את התמונה המלאה, היא רואה רק את ה"כאן ועכשיו". היא שוכחת שבאותו זמן ממש, במגירה הגדולה של הבית, אנחנו עדיין במינוס או נאבקים לסגור את החודש.

    התנהלות בחשבון נכון
    מרן החפץ חיים כותב בביאור הלכה (יו"ט תקכ"ט): "וינהל הוצאות ביתו בחשבון כפי ערך הרווחתו ולא יותר". שימו לב למילה "בחשבון". ניהול בחשבון פירושו להפעיל את מערכת מס' 2 – המערכת המחושבת שרואה את כל התמונה. הנהגה של "אוכלי המן" בדורנו דורשת מאיתנו להבין שכל שקל שמגיע אלינו, בין אם עמלנו עליו ובין אם הגיע כמענק בלתי צפוי, הוא שפע שניתן לנו מאת הבורא כדי שננהל אותו ביישוב הדעת.
    הבעיה היא שמערכת מס' 2 היא קצת "עצלנית". הרבה יותר קל לזרום עם התחושה ש"הרווחנו מתנה" מאשר לשבת ולבדוק איפה הכסף הזה באמת נחוץ – אולי לסגור הלוואה יקרה? אולי לשים בצד לחתונת הילדים?

    אז איך עוברים מ"מגירות בראש" לכסף בכיס?
    השהיית התגובה: קיבלתם החזר מס? מצאתם כסף במעיל? אל תוציאו אותו באותו יום! חכו יומיים. תנו למערכת מס' 1 להירגע, ותנו למערכת מס' 2 המחושבת לבדוק לאן הכסף הזה באמת שייך בתמונה הגדולה.
    מבחן היחסיות: בפעם הבאה שמגיע אליכם כסף שלא תכננתם – מענק, מתנה או החזר – עצרו רגע. שאלו את עצמכם: "אם הייתי צריך לעבוד עכשיו שבוע שלם בשביל הסכום הזה, האם עדיין הייתי מוציא אותו על מה שתכננתי?". אם התשובה היא לא – סימן שמערכת 1 מנסה "לבזבז" לכם את המציאה.
    איחוד המגירות: זכרו – אין כסף "קל" וכסף "קשה". כל סכום שנכנס הוא חייל במערכה שלכם להגיע לשלווה ורוגע כלכלי.
    מה צריך לקרות כדי ש... תשאלו את עצמכם: מה צריך לקרות כדי שהשפע הבלתי צפוי הזה לא "יתאדה" על פינוקים רגעיים אלא ייתן לנו נחת לטווח ארוך?

    לסיום, עלינו לזכור ש"דורשי ה' לא יחסרו כל טוב". השפע נמצא שם, הקב"ה שולח לנו אותו בכל מיני דרכים. התפקיד שלנו הוא להיות השותפים הנאמנים שלו, לנהל את השפע הזה ב"חשבון" ולא ב"רגש", ובסייעתא דשמיא לזכות לחיי רווחה ושמחה אמיתית.
    יה"ר שנזכה להגיע לחג השבועות הבעל"ט מתוך הרחבת הדעת ויישוב הדעת.

    לתגובות והארות: info@ygutman.co.il

  • ישראל, ישראל אני ממש מאחל לעצמי שתכתוב פה על בסיס קבוע
    אתה השראה לכולנו....
    גאה להיות בוגר שלך
    ותודה על הכל
    כל מילה שווה זהב

נושאים מוצעים


  • 11 הצבעות
    2 פוסטים
    213 צפיות
    איציק התותחא
    השקל שמעבר ל"פתיחת הדלת" בטור הקודם שברנו את האשליה המסוכנת של ה"חודשיים עבודה". עכשיו נגיע ישר לעיקר כי כאן נמצא ההבדל בין מי שרק שורד לבין מי שבאמת בונה חיים כלכליים. אני תמיד אומר ללקוחותי גם העסקיים וגם הפרטיים ברגע שסגרת את פתיחת הדלת של החודש, כל שקל נוסף הוא שלך. נקי. אמיתי. בלי מיסים סמויים של החיים. תיקחו את הדוגמא מהטור הקודם, הכנסה 5,000 ₪, הוצאות מחיה 4,500 ₪. עד 4,500 ₪ אתה עבדת רק כדי לא ליפול. כל השקלים האלה הם עבודה בשביל הבנק, המשכיר, החשמל ועבור יש חסד/אשר עד/רמי לוי. אבל מהשקל ה 4,501 זה השקל הראשון שלך. זה הכסף שיכול להתחיל לבנות לך עתיד. ועכשיו תעבירו את זה לעסק, אתה גאה במחזור של 50,000 ₪ בחודש. אבל אם שכירות, ארנונה, חשמל, משכורות, ספקים, פרסום וכל ההוצאות הקבועות אוכלות 48,000 ₪ =לא הרווחת כלום. עבדת חודש שלם רק כדי שהעסק יישאר פתוח. רק השקלים שמעבר ל 48,000 ₪ הם רווח נקי. רק הם נספרים באמת. השקל הזה, השקל שמעבר לפתיחת הדלת, הוא השקל החשוב, החזק והיקר ביותר בכל חודש. רוב האנשים מתמכרים למספר הגדול, להכנסה הגולמית, למחזור, ל"וואו". המצליחנים האמיתיים מתמקדים אך ורק בשקלים שנותרים אחרי שסגרו את הדלת. הלקח שכדאי לקחת הביתה, תדע בדיוק מהו סף פתיחת הדלת שלך. ואז תשנה את כל השאלות שלך, לא "איך אני מגדיל הכנסה?" אלא "איך אני מגדיל כמה שיותר את השקלים שמעבר לקו הזה?" כי שם ורק שם מתחיל החופש והשקט הנפשי.
  • 4 הצבעות
    13 פוסטים
    535 צפיות
    אבי ר.א
    נכון, אבל כנראה שזה לא מוגדר שם כמסגרת (שנשמע כאילו הלוואה או אפי' מתנה מהבנק שניתן להשתמש בה) אלא כאפשרות למשיכת יתר (שזה כבר נשמע כסף שלא שלך אלא של הבנק) ואולי בזה טמון ההבדל.
  • 2 הצבעות
    8 פוסטים
    321 צפיות
    א
    אשמח לשמוע מאנשים נוספים אם יש להם מה לומר.
  • 0 הצבעות
    30 פוסטים
    2k צפיות
    chavy7032C
    בהמשך למה שלמדנו עד עכשיו דיברנו על ריבית פריים, ריבית קבועה וריבית משתנה, והבנו שבמסלולים המשתנים יש שני מרכיבים מרכזיים: עוגן – המנגנון שעל פיו הריבית משתנה מרווח – התוספת שהבנק מוסיף מעל העוגן עד כאן הכול ברור ️ אבל עכשיו מגיע שלב חשוב אחד קדימה בלמידה שלנו יש הוראה של בנק ישראל שקובעת משהו קריטי: העוגן לא יכול להיות בשליטת הבנק. כלומר – הבנק לא מחליט איך העוגן נקבע, והוא גם לא יכול "לשחק" איתו. העוגן חייב להיות מבוסס על גורם: חיצוני אובייקטיבי שלא תלוי בבנק לשון ההוראה – נב"ת 451, סעיף 16א.(א): "הבסיס לקביעת שיעור הריבית בהלוואה, במועד שינויו, יהיה אובייקטיבי חיצוני (היינו, שלתאגיד לא תהיה השפעה ישירה בקביעתו), כגון: שיעור הריבית הממוצעת כהגדרתה בצו הבנקאות (עמלות פירעון מוקדם), התשס"ב-2002, ריבית פריים או עקום האפס שמפרסם בנק ישראל." אז מה כן נשאר למשא ומתן? המרווח זה החלק היחיד שבו הבנק כן קובע — ועליו בדיוק אתם יכולים להשפיע. ולכן, כשאתם מקבלים הצעת משכנתא: אל תסתכלו רק על הריבית הכוללת. תפרקו אותה: מה העוגן מה המרווח כי מי שמבין את ההבדל — מתחיל לשלוט במשכנתא שלו, ולא להפך ️
  • 0 הצבעות
    3 פוסטים
    365 צפיות
    פלוספ
    וזה בהחלט משפיע על קווים בסיסים כמו קל קו, ועוד קווי תוכן בסיסים, שאולי הולכים לעלות לנו כסף... אגב, ביטול הקישוריות הוא לא מהיום, כבר לפני יותר משנה זה התחיל לרדת בהדרגה, כל כמה חודשים עוד קצת ועוד קצת, עד שבמוצ"ש האחרון זה נגמר לגמרי...