דילוג לתוכן

מה שבא בקלות-הולך בקלות?

כלכלת המשפחה
2 2 70 2
  • מאה שקל הם תמיד מאה שקל? לא בראש שלנו...

    תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: עבדתם קשה מאוד, שעות נוספות בערבי ימים טובים, ובסוף החודש קיבלתם תוספת של 500 ש"ח למשכורת. רובנו ננהג בכסף הזה בחרדת קודש – נכסה איתו חוב מעיק, נקנה נעליים לילד שבאמת צריך, או פשוט נשאיר אותו בבנק כדי "לסגור את החודש" בשלום.
    אבל מה קורה כשמצאנו שטר של 200 ש"ח בכיס של מעיל החורף שהוצאנו מהמחסן? או אם קיבלנו פתאום החזר קטן ולא צפוי מאיזו רשות? פתאום, המחסום הפסיכולוגי יורד. מערכת מס' 1 האוטומטית והחרוצה לוחשת לנו באוזן: "זה כסף 'מתנה', בוא נתפנק איתו! איזה נס, בדיוק ראיתי את הסט מצעים הזה במבצע...".
    אגב, ישנם רבים וטובים שמתייחסים גם לכסף שהגיע מהלוואה ברגע כמתנה משמיים והתוצאות בהתאם..

    הגיע הזמן להכיר את המימד הנוסף של הכסף
    בספרי החשבונות של הבנק, מאה שקלים הם תמיד מאה שקלים. אבל ב"מחשבון" שהקב"ה נתן לנו בראש, לכסף יש צבע, ריח ומקור. אנחנו מחלקים את הכסף בראש ל"מגירות" שונות: יש מגירה של "עמל ויזע" ויש מגירה של "מציאה". יש מגירה של "משכורת" ויש מגירה של "מענקים".
    כאן נכנסת לתמונה מערכת מס' 1 המפורסמת שלנו – האוטומטית והחרוצה. היא לוחשת לנו: "זה כסף שנפל מהשמיים, הוא לא חלק מהתקציב הרגיל, אפשר לחגוג עליו!". מערכת מס' 1 לא רואה את התמונה המלאה, היא רואה רק את ה"כאן ועכשיו". היא שוכחת שבאותו זמן ממש, במגירה הגדולה של הבית, אנחנו עדיין במינוס או נאבקים לסגור את החודש.

    התנהלות בחשבון נכון
    מרן החפץ חיים כותב בביאור הלכה (יו"ט תקכ"ט): "וינהל הוצאות ביתו בחשבון כפי ערך הרווחתו ולא יותר". שימו לב למילה "בחשבון". ניהול בחשבון פירושו להפעיל את מערכת מס' 2 – המערכת המחושבת שרואה את כל התמונה. הנהגה של "אוכלי המן" בדורנו דורשת מאיתנו להבין שכל שקל שמגיע אלינו, בין אם עמלנו עליו ובין אם הגיע כמענק בלתי צפוי, הוא שפע שניתן לנו מאת הבורא כדי שננהל אותו ביישוב הדעת.
    הבעיה היא שמערכת מס' 2 היא קצת "עצלנית". הרבה יותר קל לזרום עם התחושה ש"הרווחנו מתנה" מאשר לשבת ולבדוק איפה הכסף הזה באמת נחוץ – אולי לסגור הלוואה יקרה? אולי לשים בצד לחתונת הילדים?

    אז איך עוברים מ"מגירות בראש" לכסף בכיס?
    השהיית התגובה: קיבלתם החזר מס? מצאתם כסף במעיל? אל תוציאו אותו באותו יום! חכו יומיים. תנו למערכת מס' 1 להירגע, ותנו למערכת מס' 2 המחושבת לבדוק לאן הכסף הזה באמת שייך בתמונה הגדולה.
    מבחן היחסיות: בפעם הבאה שמגיע אליכם כסף שלא תכננתם – מענק, מתנה או החזר – עצרו רגע. שאלו את עצמכם: "אם הייתי צריך לעבוד עכשיו שבוע שלם בשביל הסכום הזה, האם עדיין הייתי מוציא אותו על מה שתכננתי?". אם התשובה היא לא – סימן שמערכת 1 מנסה "לבזבז" לכם את המציאה.
    איחוד המגירות: זכרו – אין כסף "קל" וכסף "קשה". כל סכום שנכנס הוא חייל במערכה שלכם להגיע לשלווה ורוגע כלכלי.
    מה צריך לקרות כדי ש... תשאלו את עצמכם: מה צריך לקרות כדי שהשפע הבלתי צפוי הזה לא "יתאדה" על פינוקים רגעיים אלא ייתן לנו נחת לטווח ארוך?

    לסיום, עלינו לזכור ש"דורשי ה' לא יחסרו כל טוב". השפע נמצא שם, הקב"ה שולח לנו אותו בכל מיני דרכים. התפקיד שלנו הוא להיות השותפים הנאמנים שלו, לנהל את השפע הזה ב"חשבון" ולא ב"רגש", ובסייעתא דשמיא לזכות לחיי רווחה ושמחה אמיתית.
    יה"ר שנזכה להגיע לחג השבועות הבעל"ט מתוך הרחבת הדעת ויישוב הדעת.

    לתגובות והארות: info@ygutman.co.il

  • ישראל, ישראל אני ממש מאחל לעצמי שתכתוב פה על בסיס קבוע
    אתה השראה לכולנו....
    גאה להיות בוגר שלך
    ותודה על הכל
    כל מילה שווה זהב

נושאים מוצעים


  • 8 הצבעות
    1 פוסטים
    138 צפיות
    מ
    [image: 1775170697997-49165541-1d43-4312-be55-ec92a0dbb34b-image.jpeg] אחרי שסידרנו את עצמנו, הגיע הזמן לדבר על היקר מכל – הילדים. כמו כל הורה למופת גם אני רוצה שהילדים יצאו ת"ח, בעלי מידות, ו.. אם אפשר בעלי תיק השקעות שיסדר אותם לכל החיים. חנוך לנער על אס אנד פו, גם כי יזקין לא ימכור... הנה כמה תובנות מהשבוע האחרון. 1. דמי כיס חיים (בן 9) ניגש אלי אתמול וביקש 5 שקלים לקנות קלפים של רבנים. הסתכלתי עליו במבט מחנך ואמרתי: "חיים, שב. בא נעשה חשבון. 5 שקלים היום, בריבית דריבית של 8% ל- 50 שנה – זה יוצא כמעט 500 שקלים! אתה באמת רוצה לבזבז 500 שקל על תמונה של רב?!" הילד יצא מבולבל. בסוף הוא ויתר על הקלפים, והלך ללמוד משניות לעילוי נשמתם. 2. האפיקומן. בליל הסדר האחרון כשהילדים מצאו את האפיקומן, ההתרגשות הייתה בשיאה. "מה אתם רוצים?" שאלתי ברוחב לב. "אופניים!" צעק הגדול. "רחפן!" צעק הקטן. חייכתי אליהם את החיוך של וורן באפט. "ילדים חמודים, אופניים זה נכס מתכלה, ורחפן זה נכס בסיכון. השנה אבא קונה לכם משהו שלא מאבד ערך... אני קונה לכם יחידות בקרן מחקה מדד!". הייתה דממה בבית. לא ראיתי אכזבה כזו מהשבת האחרונה שגילינו שאין קידוש. ניסיתי להסביר להם שבעוד 20 שנה הם יודו לי. בינתיים הם הודו לי בזה שהם החביאו לי את האפיקומן בחזרה... 3. שיחת טלפון מהמלמד. אתמול הרב'ה של חיים התקשר. הלב שלי דפק. "מה חיים עשה?" שאלתי, "דיבר בתפילה? הרביץ?" "יותר גרוע," נאנח המלמד. "בהפסקה הוא פתח 'גמ"ח הלוואות' לחברים שרוצים ארטיק. הוא לוקח להם עמלות, ומחתים אותם על היתר עסקה. והכי גרוע? הוא התחיל למכור 'אופציות' על המקום בתור למגלשה." התמלאתי גאווה. "נו, והוא מרוויח?" שאלתי. "הוא מושעה ליומיים," ענה המלמד. "אנחנו לא בוול סטריט פה". 4. קניות בסופר. אנחנו כבר עומדים בקופה. מיכל בוכה שהיא רוצה ביצת הפתעה. אני מרים את הביצה ומסביר בקול רם (שכל התור ישמע): "את מבינה שביצה עולה 5 שקלים, והשוקולד בפנים שווה אגורה וחצי? זה יחס P/E (מחיר לרווח) לא הגיוני! זו בועה! אנחנו לא משקיעים בבועות!". מאחוריי שמעתי אישה לוחשת לבעלה: "נראה לי המסכן קרא קצת טורים שלך..." רגע ברצינות: חינוך פיננסי לילדים הוא לא רק ללמד אותם מה זה ריבית דריבית, אלא ללמד אותם גם דחיית סיפוקים. הילד שמבין היום ש-5 שקלים זה לא סתם מטבע אלא פוטנציאל לערך עתידי, הוא המבוגר שלא ייקח הלוואה לטיול או לרכב שהוא לא צריך, ובע"ה יזכה לשקט שיאפשר לו לעסוק בעבודת ה'. כמובן שאנחנו רוצים לפנק את הילדים, ואפשר (וצריך!) לקנות להם אופניים, במבה וביצי הפתעה. השמחה שלהם היא ההשקעה הכי טובה שיש. אבל המטרה בטור הזה היא להזכיר ששנייה לפני ששולפים את האשראי, יש לנו הזדמנות פדגוגית - להסביר להם שכל בחירה היום היא ויתור על משהו אחר מחר.
  • 4 הצבעות
    13 פוסטים
    402 צפיות
    אבי ר.א
    נכון, אבל כנראה שזה לא מוגדר שם כמסגרת (שנשמע כאילו הלוואה או אפי' מתנה מהבנק שניתן להשתמש בה) אלא כאפשרות למשיכת יתר (שזה כבר נשמע כסף שלא שלך אלא של הבנק) ואולי בזה טמון ההבדל.
  • 6 הצבעות
    1 פוסטים
    118 צפיות
    ד
    מה החוב שלנו באמת אומר עלינו? רמז: הרבה פחות ממה שחושבים. אנשים נלחצים מהמספר של החוב — אבל המספר כמעט לא משנה. הדבר החשוב באמת הוא היחס בין החוב לבין ההכנסה שלנו. אותו חוב בדיוק יכול להיות קליל עבור אדם אחד וכבד מאוד עבור אחר. בדיוק ככה הבנק מסתכל על משכנתא: לא רק כמה הדירה עולה, אלא האם היחס מאפשר לעמוד בהחזרים גם כשהחיים זזים. וזה נכון בכל מקום: במשקי בית, בעסקים ואפילו במדינות. הבעיה היא לא החוב — אלא כשאין מספיק הכנסה שתישען עליו. וזה מה שהופך משפחות בישראל לרגישות יותר לשינויים בריבית וליוקר המחיה. בסוף, יחס החוב הוא לא שיפוט. הוא פשוט מראה שמספר לנו את האמת על המצב שלנו. וכדאי שכל אחד ישאל: לא כמה אני חייב — אלא האם זה מתאים למה שאני מרוויח. לכן בתור התחלה כל משפחה צריך לבדוק מהו היחס בין החוב [משכנתא, הלוואות[בנקים,בני משפחה,גמ"ח] לבין כלל ההכנסות של המשפחה אם היחס בין החוב להכנסות הוא בסביבות 40 % זה אומר שאתם מאוזנים והלוואות שלקחתם הם ברמה סבירה.
  • 0 הצבעות
    3 פוסטים
    310 צפיות
    פלוספ
    וזה בהחלט משפיע על קווים בסיסים כמו קל קו, ועוד קווי תוכן בסיסים, שאולי הולכים לעלות לנו כסף... אגב, ביטול הקישוריות הוא לא מהיום, כבר לפני יותר משנה זה התחיל לרדת בהדרגה, כל כמה חודשים עוד קצת ועוד קצת, עד שבמוצ"ש האחרון זה נגמר לגמרי...
  • 7 הצבעות
    1 פוסטים
    272 צפיות
    מ
    ערכתי לאחרונה מחקר קצר - מהו באמת הכאב השורף שיש לאברך מן השורה בכל הנושא הכלכלי? (למה אני חוקר את זה..? כי אני מחפש לתת בע"ה מענה ופתרון לכאבים שלהם- לא סתם לדבר על איך שהעולם 'לא בסדר'...) אשתף אתכם במה ששמעתי בינתיים, ומה יש לי לומר, ואשמח לקבל עוד משוב בעניין החשוב הזה. אז הנה תיאור קלאסי של משפחת אברך תשפ"ה: יש קצת מחנק תמידי מכל ההוצאות בשוטף, סוג של 'גומרים בנס את החודש', דוחים חלק תשלומים למועד מאוחר יותר... ומבפנים מנקרת לה השאלה הגדולה - עם כל המידע שיש היום בנושא ההשקעות השונות; המקובלויות בחברה שדורשות סכומי עתק לנישואי הילדים, הסיפורים השונים על מגלגלי גמחי"ם מחד, על סיפורי הניסים מאידך, ועל כל אלו שיצאו לדרך והשקיעו בפועל כדי להכין להוצאות העתידיות במשפחה... אז איפה אני עומד? אני בסדר שלא קניתי דירה שניה להשקעה? נורמלי שאני ממשיך ללמוד בכולל ולא מוצא הכנסה פנויה של 2000 ש"ח כדי לפתוח קופת חיסכון ארוכת טווח בשוק ההון..? אז מבלי להיכנס כרגע לנושא ההשקפתי, אני רוצה לתת כאן את ההסתכלות הנכונה לגבי התזמון הנכון להשקעות בבית עם ילדים, כשהחודשי גם דורש את שלו... מבחינת הסדר הבריא, בודאי ראוי לנו קודם כל לראות שיש בבית את הצרכים של היום-יום, אח"כ לתכנן נכון להוצאות שנתיות ובלתי צפויות, ורק לאחר מכן להתעסק בסידור ההוצאות של העתיד; -גדולות ומאיימות ככל שיהיו. לפעמים הנטייה שלנו היא דווקא לעבוד בכיוון ההפוך. ולמה? מכיון שאנחנו מרגישים אתגר כלכלי ביום-יום, ואנחנו קצת זולגים מחוץ למסגרת וכו', אז יש מין פחד כזה של 'מה יהיה כשהדיון לא יהיה סביב אלפיים שקל, ולא עשרים אלף - אלא 200 אלף..?!' אז הבנאדם אומר לעצמו: 'עם החודשי והשנתי אני יכול עוד להמשיך ולסחוב איכשהו - אני כבר מתמקצע בזה... אבל בסכומי עתק--- איך אני מסתכל על זה בכלל..? אז אולי פשוט נעשה הוראת קבע של אלפיים ש"ח, או נקפוץ למים עם איזו דירה להשקעה בדימונה - והשם יעזור... אה, סליחה - השם עוזר!' הבעיה שזה לא עובד ככה... המושג של להכין מראש לנישואי הילדים, הוא שהאדם בוחר להוביל את החיים שלו בתבונה מתוך לקיחת אחריות וחשיבה איך לבוא למאורעות שונות בצורה מחושבת ומתוכננת, בסייעתא דשמיא. אם אני מתנהג בחוסר סדר ביום-יום, קונה 'מה שצריך' (-איך אני אוהב את המילים האלו...) ואח"כ מחפש איך להכניס מהר איזה סכום לחשבון כדי שיהיה כיסוי לאשראי שיורד מחר... -אז זאת אומרת שאני עוד לא מוביל את החיים; אלא עוסק בתגובתיות תמידית וכיבוי שריפות... איך אני מנסה אם כן לקפוץ ישר לעתיד, ולהרגיש טוב עם עצמי שאני ככה 'מכין מראש' לימים יבואו..?? ומבחינה פרקטית גם כן- בואו נחשוב איך נראית התקשורת בבית כשהאשה רוצה לקנות בגדי חורף לילדים או תיק לבית הספר ומחברות, רישום לצהרון וחוגים וכו'; והבעל בחכמתו הרבה משיב ש'לא נראה לי שיש לנו כסף לזה עכשיו...' כשהיא מתפלאת לעומתו 'ואיך יש לנו אלף ש"ח לחיסכון...?' (ומה לעשות שהיא צודקת...) ומצד שני: לפעמים פתיחת הוראת קבע קטנה עבור העתיד, מייצרת תשדיר חיובי בראש שלנו, ש'הנה תראה איזה אחראי אתה..! אתה כבר לוקח אחריות על העתיד של המשפחה! אתה פועל מתוך בחירה כדי לייצר מצב תקין ובריא לתקופת נישואי הילדים..! אז אולי ר' ייד אתה יכול גם לעשות סדר בחודשי, וללמוד איך לחיות מתוך ההכנסות שלכם בכיף ובשמחה..?' ההמלצה שלי: אם אתם ניגשים לחיסכון לפני איזון בחודשי - אז בסכום צנוע בלבד. אתן לכם משל לסיום - חשבתי עליו בשעה האחרונה: נגיד אני שוקל מאה ועשר ק"ג, והגיע זמן לטפל בזה... אז חשבתי על תמריץ גאוני! כבר תקופה ארוכה שאני חולם 'לפנק את עצמי' בחליפה יוקרתית כזאת של 1300 ש"ח.. ככה אני - עוד אוהב בגדים איכותיים כמו השנים בישיבה גדולה... אז אני הולך להיכנס לליבוביץ, ולקנות מידה אחת קטנה יותר ממה שאני צריך... ככה אני אהיה מוכרח להיכנס לתלם - התעמלות יומית וארוחות מסודרות ומזינות. ואז אני אומר לעצמי; 'מה, לא חבל לבזבז את ההזדמנות הנפלאה הזאת..? בוא תבקש מהמוכר שיתן לך חלפיה במידה 48, וככה אתה הולך להרביץ דיאטת רצח - רק מים!!!' נו; איזה מהלך אתם חושבים יביא ביצועים טובים יותר..? (אולי זה משתנה קצת לפי האופי של האדם, אבל להישאר בפורפורציה הנכונה...) קחו המחשה אחרונה לרעיון שאני מנסה להעביר כאן - אני מקבל מיילים בסגנון הזה: 'שלום, אנחנו ראינו באתר של בנקל שאתה מבין בהשקעות. תראה, יש לנו אמנם איזה גירעון של כמה אלפים בחודש כעת, (סגרתי עסק כושל, וגם עזבתי את העבודה כשכירה... פותחים עכשיו עסק חדש של הדרכת כלות...) אז אנחנו לא מוכנים באמת לאיזו הדרכה יקרה עכשיו... רק רצינו לדעת - יש לנו דירה בירושלים שבעצם אפשר להוציא עליה עוד משכנתא של איזה מיליון ש"ח, והגיסות שלי כבר אומרות לי - את משוגעת הילדים שלך כבר בגיל 10, את חייבת לעשות משהו... ואמרתי לעצמי - די, הן צודקות... אז תכל'ס אנחנו מחפשים רעיון איפה הכי כדאי להשקיע סכום כזה, זאת אומרת מה יכניס לנו הכי הרבה; שוק ההון או נדל"ן... ואיך זה בדיוק עובד... למי פונים לייעוץ... כמה אתה לוקח על פגישה חד-פעמית..? אתה יכול גם בזום..?' הבנתם את הנוסחה. אל תעשו את זה! אני עשיתי את זה - נכנסתי לחובות של מעל מיליון ש"ח בתור אברך יום שלם, אני עדיין מתאושש מזה ( הקב"ה ברחמיו עוזר גם לטיפשים לצאת מהבוץ...). אז אני מתחנן שוב - אל תגזימו. אל תקפצו מדרגות. תפעלו נכון. תלמדו איך לסדר את החודשי שנתי בטוב, תכירו את היכולות שלכם, תתייעצו, תתקדמו... וה' ברחמיו יפתח לכם שערי ברכה, שפע, וכל מילי דמיטב! צריכים עזרה? דברו איתי! 0583282028