דילוג לתוכן

דור הטשולנט

הועבר כללי
12 9 380 9
  • בליל שישי האחרון נקלעתי לליבה הפועם של בני ברק – כן, כן, שדרות החמין פינת צומת הקישקע.
    אחרי תקופה לא קצרה שבה נעדרתי מסצנת הפרעס השבועית, התגלגלו עניינים ומצאתי את עצמי מפלס לי דרך בין ערפילי ניקוטין וחלקיקי הגיונות שהפריחו עשרות צעירים.
    עד לפני מספר שנים הייתי חלק אינטגרלי מהשולחנות שם.
    מדי שבוע בשבוע ניצחתי על שולחן מלא וגדוש, עד לרגע שבו הפנמתי סוף סוף שהארנק הצמוק לא מאפשר לי יותר לתפוח, וההוצאה הזו מיותרת ומכבידה – תרתי משמע.
    בטח הבנתם...

    וכדי שלא תסיימו את הטקסט הזה עם בטן ריקה, אשתף אתכם בטיפ שלי ששיכך את ייסורי הגמילה.
    מי שמכור – מזדהה...
    מדי חמישי אצלנו בבית נערכת ארוחת ערב מיני חגיגית – ארוחה מושקעת ומפנקת, כפיצוי ותחליף.
    וזה מדהים.
    קחו את חומרי הגלם היקרים והמובחרים – ביחס לאוכל בחוץ, העלות שלהם מצחיקה, וטעימה פי כמה.

    אך לא לשם כך התכנסנו – מְטַפְּטְפֵּי טיפים לכלכלה חכמה יש רבים ויעילים ממני.
    אני רוצה לשתף אתכם בתופעה שצדה את עיניי: כמות בחורי הישיבה שגדשו את האזור הייתה מוטרפת לחלוטין.
    גלגלתי שיחה עם כמה מהם, ומכולם נשמעו אותן אמירות: מדובר בטקס חובה חברתי שחוזר על עצמו מדי שבוע בשבוע.

    נכון, גם בימי בחרותי היינו הולכים לא פעם לצ'ולנטיות, אך היינו קבוצה די מצומצמת ביחס לשאר הישיבה, וגם אצלנו זו לא הייתה קביעות של ממש – מה שהפך היום לרוב מוחלט וקבוע.
    שלא נדבר על המחירים שהוכפלו ושולשו – עם אקסטרה בשר.

    [אגב, מישהו מוכן להסביר לי למה עסק לממכר אוכל יהודי חייב להעניק שירות מחריד, ומוכרח לצפצף על חוקי בטיחות המזון, גם כשהוא גובה מחירי מישלן?
    מדוע שניצל שנמכר במחיר של חצי לול אמור להרגיש כמו מישהו שכבר בילה בהפשרה אחת או שש?]

    ולענייננו: מה שאני לא מצליח להבין הוא מהיכן שואב בחור חמד סכום מינימלי של מאתיים וחמישים שקל בחודש, רק בכדי למלא את חובתו לחברה.
    ואחרי זה עוד יקראו לו משתמט...
    חוץ מההוצאות הקבועות של כביסה או סיגריות (לאלו שזכו), זו עוד הוצאה חודשית לא מבוטלת בכלל.
    תחשבו כמה נזק חינוכי־כלכלי נגרם מההתנהלות הזו:
    איך עוד ועוד צעירים מורגלים לחיות הרבה מעבר להכנסות, מתרגלים לצרוך באופן שוטף אוכל מוכן ויקר בטירוף;
    כמה גלגולי הלוואות ולחצים כספיים מזיקים יכולים לחרוט בנפש של נער צעיר.

    ולא, אני ממש לא מתכוון לארגן איזו קריאת קודש מגדולי המשגיחים לאסור את הבילוי הזה.
    אני כן מציע לחשוב מחדש על נושא ההשכלה הפיננסית לבני ישיבה.
    עד היום היו שתי טענות מרכזיות שהתנגדו לרעיון לייצר סדנאות כלכלה וכו' לבני הישיבות.
    הטענה הראשונה הייתה שאין לכך ביקוש: בחור צעיר לא מעוניין לשמוע על "מלאי מגדיר שימוש".
    והטענה הנוספת היא שבן ישיבה אמור להיות שקוע בהוויות דאביי ורבא, ולא בניתוחים פיננסיים שונים.

    אני חושב שתסמונת הצ'ולנט, כסימן, מעידה על השינוי בשטח.
    בחור שנאלץ לגלגל הלוואות – אפילו קטנות, אבל מצטברות – רק בשביל לשרוד חודש, בהכרח יהיה טרוד מכך.
    זו תחושה לא נעימה ומשתלטת.

    אני משוכנע שבחור כזה ישמח לשמוע הדרכה מעשית שתפתח את עיניו, ובעיקר תוכל להעניק לו את החופש המחשבתי להמשיך לשקוד על אַדְנֵי התורה.
    אני בטוח שמי שירים את הכפפה הזו יאכל פירות מתוקים בעוה"ז, והקרן תמתין לו לעוה"ב.

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #3

    @ביזנייעס חשבון קטן על המספר שלך. 250 שקל בחודש זה 3,000 בשנה, ובחמש שנים של ישיבה גדולה כמעט 15 אלף שקל, סכום שבחור יכול היה לפתוח איתו את החיסכון של עצמו לקראת החתונה. אני מסכים עם @צופה-ומביט שזה מתחיל בבית, אבל בגיל הזה בחור מקשיב יותר למספרים מאשר לדרשות, אז אולי הדבר הכי פשוט הוא לתת לו סכום קבוע לחודש ולתת לו לראות בעצמו לאן הוא הולך.

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #4

    בעיה קשה
    צ׳ולנט זה רק תסמין

  • וואו...
    הכתיבה המשובחת שלך מיוחדת במינה וכ"ש בתקופת הAI שלא נשארו כותבים מליבם ואכמ"ל.
    אני חולק על המסקנה שלך, בסיס החינוך הוא להורים ואך ורק להורים, נושאי כלכלה והתנהלות כלכלית נכונה מושרשים בבית מהינקות ועד בכלל.
    האם ואיך לדבר על כסף בבית? האם לזעוק בקול ניחר שהקב"ה שולח ואוכלי המן לא צריכים לחשבונות כי הם מעל הכל וכו' או להבין שזה חלק מהחיוב של ללמד את בנו אומנות שלא ילסטם את הבריות.
    ליבי דואב על דבריך ולוואי וההורים יחכימו ולאחמ"כ לא נצטרך לראות מראות אלו.
    ורק שנזכה לראות עוד טורים משובחים שלך..

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #5

    @צופה-ומביט כתב:

    הקב"ה שולח ואוכלי המן לא צריכים לחשבונות כי הם מעל הכל וכו'

    לווה רשע ולא ישלם לא כתוב באותה תורה?
    מדהים איך אנשים יודעים למצוא רק את מה שהם רוצים...

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #6

    באמת הסכומים האלו הזויים ולא הגיוניים בכלל, אבל אני חוזר לימי בחרותי שבהם המחירים אכן לא היו כאלו גבוהים, אבל עדיין זו היתה הוצאה, וצריך גם כסף לסיגריות ולפחיות ומדי פעם פיצה ושאר מרעין בישין [אני מקוה שאבא שלי לא נמצא כאן בפורום...], אבל מצד שני יש מחיר לחיות בחברה, כן, ואני חושב שמותר לבחורים להתפנק על דברים שוים ולא לחיות בחשבונות קשים, לדוגמא, אני בתור בחור הייתי מוציא כסף על כל השטויות הנ"ל והייתי מאוד מאוד נהנה, והיו לי חברים שכל הזמן חסכו כל שקל שיהיה להם להוציא בשביל לעשות רשיון, תקופה קצרה אחרי החתונה לשנינו היה רשיון, ההבדל שאני גם צחקתי כל הדרך לרשיון והוא חסך לזה בקנאות....
    אני לא מסכים לגמרי עם הדברים שכתבתי, כי היה לי בחור בשיעור שבגלל שטויות כאלו ומוגזמות פי אלף ממני נכנס לסחרור ענק של חובות, בודאי במושגים של בחור שאין לו שום מקור הכנסה שעובר את ה15 ש"ח לשעה, וזה באמת היה סיפור מאוד מאוד כואב, וצריך לראות מה לעשות בשביל לא להגיע לכאלו מחוזות, אבל זה נראה לי לא במקום להתחיל לתת לבחורים שיעורים בכלכלה הרבה לפני הזמן.
    אני כהורה לילדים, עדיין לא לבחורים, מאוד מתחבר לרעיון של דמי כיס לילדים, משהו מינורי ותואם גיל כמובן, אבל בזה הם יודעים שאם הם רוצים לקנות לעצמם פחית זה מצמצם להם את הערימה של השקלים שיש להם בארנק, ולפעמים באמת אחרי התלבטויות הם מחליטים שלא לקנות, זה מדהים ומרתק להסתכל על זה מהצד ולראות גם את הבדלי הסגנונות בין הילדים.

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #7

    המשגיח בישיבה קטנה שלי היה אומר שאסור להלוות לבחורים כסף!

  • באמת הסכומים האלו הזויים ולא הגיוניים בכלל, אבל אני חוזר לימי בחרותי שבהם המחירים אכן לא היו כאלו גבוהים, אבל עדיין זו היתה הוצאה, וצריך גם כסף לסיגריות ולפחיות ומדי פעם פיצה ושאר מרעין בישין [אני מקוה שאבא שלי לא נמצא כאן בפורום...], אבל מצד שני יש מחיר לחיות בחברה, כן, ואני חושב שמותר לבחורים להתפנק על דברים שוים ולא לחיות בחשבונות קשים, לדוגמא, אני בתור בחור הייתי מוציא כסף על כל השטויות הנ"ל והייתי מאוד מאוד נהנה, והיו לי חברים שכל הזמן חסכו כל שקל שיהיה להם להוציא בשביל לעשות רשיון, תקופה קצרה אחרי החתונה לשנינו היה רשיון, ההבדל שאני גם צחקתי כל הדרך לרשיון והוא חסך לזה בקנאות....
    אני לא מסכים לגמרי עם הדברים שכתבתי, כי היה לי בחור בשיעור שבגלל שטויות כאלו ומוגזמות פי אלף ממני נכנס לסחרור ענק של חובות, בודאי במושגים של בחור שאין לו שום מקור הכנסה שעובר את ה15 ש"ח לשעה, וזה באמת היה סיפור מאוד מאוד כואב, וצריך לראות מה לעשות בשביל לא להגיע לכאלו מחוזות, אבל זה נראה לי לא במקום להתחיל לתת לבחורים שיעורים בכלכלה הרבה לפני הזמן.
    אני כהורה לילדים, עדיין לא לבחורים, מאוד מתחבר לרעיון של דמי כיס לילדים, משהו מינורי ותואם גיל כמובן, אבל בזה הם יודעים שאם הם רוצים לקנות לעצמם פחית זה מצמצם להם את הערימה של השקלים שיש להם בארנק, ולפעמים באמת אחרי התלבטויות הם מחליטים שלא לקנות, זה מדהים ומרתק להסתכל על זה מהצד ולראות גם את הבדלי הסגנונות בין הילדים.

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #8

    @אבינדב-הכהן כתב:

    אני לא מסכים לגמרי עם הדברים שכתבתי, כי היה לי בחור בשיעור שבגלל שטויות כאלו ומוגזמות פי אלף ממני נכנס לסחרור ענק של חובות, בודאי במושגים של בחור שאין לו שום מקור הכנסה שעובר את ה15 ש"ח לשעה, וזה באמת היה סיפור מאוד מאוד כואב, וצריך לראות מה לעשות בשביל לא להגיע לכאלו מחוזות, אבל זה נראה לי לא במקום להתחיל לתת לבחורים שיעורים בכלכלה הרבה לפני הזמן.

    הבעיה היא עם אלו שנכנסים לסיחרור. לא עם אלו שיודעים לנהל את כספם.
    זה בשלב הראשון
    בשלב השני הבעיה היא גם עם אלו שמוציאים הרבה, אבל זו כבר בעיה קטנה יחסית שלהם

  • המשגיח בישיבה קטנה שלי היה אומר שאסור להלוות לבחורים כסף!

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #9

    @אבי-ר. זה נכון ככלל כמובן בפרטי כמובן יכול להיות מישהו שנתקע טכנית.
    ולצערינו אפשר להוסיף לאיסור גם הרבה מבוגרים.

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #10

    דוקא אני חושב שאם אחד מהנושאים בתפקיד תורני בישיבה [ולא משגיחי]
    ידבר על הנושא מהזווית הפיננסית
    בלי להשתולל מילולית
    [קצת בדיחות, כן, לא עקיצות ולא קטילות ולא העברת מסרים של עליונות]
    אלא שיח בוגר אל הדעת זה יכול מאד להועיל
    [וגם, חשוב מאד, לא מזווית יהודית בדווקא, אלא מה השכל הישר אומר [כנודע מהמיומנים בחינוך]]
    בחורים כמהים לחשיבה בוגרת
    כזו שמכניסה אותם לאוירה שמאד מעסיקה אותם 'איך יראה הבית שלי' 'איך אדע להתנהל'
    יישר כח על העלאת הנושא

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #11

    @ברכת-ה-תעשיר מסכים מאוד. ושיחה כזו לא חייבת להיות דרשה, מספיק לשבת עם הבחורים על טבלה פשוטה של ההוצאות של זוג צעיר בחודש, שכירות חשמל ארנונה אוכל, ולתת להם לחשב לבד כמה זה יוצא. המספרים כבר עושים את העבודה

  • ארגון בנקלא ארגון בנקל העביר נושא זה מ- כלכלת המשפחה
  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #12

    אני ממש מסכים עם כלל התגובות כאן,
    רק לדעתי אם בזמנינו הבחורים שאכן נקלעו לקשיים היו חריגים ובודדים,
    ובאמת לא הייתה הצדקה להעלות מודעות לכלל שהצליח לשמור על איזון,
    דוגמת הצ'ולנט, מוכיחה שכיום גם הוצאות שנחשבו בעבר נורמליות הם גבוהות מנשוא,
    ובהכרח די מסלילים לתרבות של לקיחת חובות והתנהלות כלכלית גרועה.

נושאים מוצעים


  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    22 צפיות
    ד
    בשנת 1789, פחות משנה לפני שנפטר, הוסיף בנימין פרנקלין לצוואה שלו סעיף שנשמע כמעט כמו בדיחה. הוא השאיר אלף לירות שטרלינג לעיר בוסטון ועוד אלף לפילדלפיה עם תנאי אחד. הכסף לא יבוזבז אלא יעבוד ויגדל במשך מאתיים שנה. אבל הכסף גם לא היה אמור לשכב בכספת. פרנקלין קבע שהעיר תלווה אותו לבעלי מלאכה צעירים ונשואים מתחת לגיל 25, שסיימו את שנות החניכה שלהם ורוצים לפתוח בית מלאכה משלהם. כל אחד יחזיר את ההלוואה בעשר שנים עם ריבית של 5 אחוז, והכסף יחזור לקופה ויעבור לזוג הבא. בשפה שלנו זו קופה לזוגות צעירים שמתחילים פרנסה, שאמורה לגדול מעצמה דור אחרי דור. החשבון של פרנקלין פרנקלין לא כתב את זה מתוך חלום. הוא ישב עם מספרים. בריבית של 5 אחוז כסף מכפיל את עצמו בערך כל 14 שנה, ובמאה שנה כל סכום גדל פי 131. לכן כתב בצוואה שאחרי מאה שנה יהיו בכל קופה 131 אלף לירות. מאה אלף ילכו אז לעבודות ציבוריות בעיר, ו-31 אלף ימשיכו לעבוד עוד מאה שנה ויגיעו ליותר מארבעה מיליון לירות. מאלף לירות לארבעה מיליון בלי שאף אחד מוסיף פרוטה. זה כל הכוח של ריבית דריבית, ומעט אנשים הבינו אותו טוב כמו פרנקלין. מה קרה בפועל בשנת 1990 הגיע הזמן לפתוח את הקופות. בבוסטון היו קצת יותר מארבעה וחצי מיליון דולר ובפילדלפיה בערך שני מיליון. לא רע בשביל אלף לירות. אבל זה רחוק ממה שפרנקלין חישב, והסימנים הופיעו כבר מוקדם. בתחילת המאה העשרים היה בקופה של פילדלפיה פחות מרבע ממה שהוא תכנן לשלב הזה. למה החשבון לא התקיים המתמטיקה הייתה נכונה. מה שלא עבד זה האנשים והעולם. היו לווים שלא החזירו. היו שנים שלא ניהלו רישום מסודר, והיו גם ניהול גרוע וסתם אנשים שלקחו לעצמם. וכל הלוואה שלא חזרה לא רק הקטינה את הקופה. היא מחקה גם את כל מה שהסכום הזה היה אמור להרוויח בעשרות השנים שאחרי. ואז העולם השתנה. שיטת החניכה של בעלי המלאכה נעלמה, ופתאום כמעט לא נשארו צעירים שעומדים בתנאים שפרנקלין קבע. בשנת 1884 רק שלושה אנשים בבוסטון השתמשו בכסף כמו שהוא רצה. כסף שאין למי להלוות אותו עומד, וכסף שעומד לא גדל. נראה שפרנקלין עצמו חשש מזה. הוא כתב בצוואה שאולי הוא מחמיא לעצמו יותר מדי כשהוא מניח שהכול ימשיך כמו שתכנן בלי הפרעה. מה זה קשור לחתונות של הילדים שלנו כמעט כל משפחה אצלנו מנהלת קופה כזו בלי לקרוא לה בשם. החיסכון לחתונות של הילדים הוא בעצם צוואה קטנה של פרנקלין. כסף ששמים היום כדי שיגדל לבד עשרים שנה. והסיפור שלו מלמד שמה שהורס את הריבית דריבית הוא בדרך כלל לא השוק. אלה שתי הדליפות שהרסו גם לו. הדליפה הראשונה היא ההלוואה שלא חוזרת. מי לא לקח פעם מהחיסכון של הילדים לרכב או לשיפוץ ואמר לעצמו שיחזיר עוד מעט? נניח שחוסכים 300 שקל בחודש לילד בתשואה של 5 אחוז בשנה. אחרי עשרים שנה יש בקופה בערך 122 אלף שקל. עכשיו נניח שבשנה העשירית לקחנו מהקופה 20 אלף ולא החזרנו. ביום החתונה חסרים לא 20 אלף אלא כמעט 33 אלף. ההלוואה הקטנה עלתה פי 1.6. הדליפה השנייה היא כסף שעומד. בבוסטון הכסף עמד כי לא היה למי להלוות. אצלנו הוא עומד בעובר ושב כי עוד לא החלטנו מה לעשות איתו. אותם 300 שקל בחודש בלי שום תשואה יגיעו אחרי עשרים שנה ל-72 אלף. ההפרש של קרוב ל-50 אלף הוא המחיר של לא להחליט. הפרט שהציל את בוסטון יש עוד פרט בסיפור הזה שהכי מעניין אותי. בבוסטון הבינו בשלב מסוים שהתנאים של פרנקלין כבר לא מתאימים לעולם שהשתנה. הם הפסיקו עם ההלוואות והתחילו להשקיע את הכסף. ובסוף נשאר בבוסטון בערך פי שניים מאשר בפילדלפיה. המטרה נשארה אותה מטרה ורק הכלי השתנה. וזה בדיוק מה שנדרש ממי שחוסך לעשרים שנה. לא לשנות כל שבוע כי השוק ירד, וגם לא להירדם לעשרים שנה. פעם בשנה לפתוח את הדוח ולבדוק שהמסלול עדיין מתאים לגיל של הילד, שדמי הניהול לא אוכלים את הקופה ושאף אחד לא שכח להחזיר. פרנקלין הוכיח שאלף לירות יכולות להפוך למיליונים גם כשהרבה דברים משתבשים בדרך. אז השאלה אצלנו היא לא אם ריבית דריבית עובדת. היא עובדת. השאלה היא כמה ממנה אנחנו נותנים לדלוף. ושאלה לסיום. אם הייתם כותבים היום צוואה כמו של פרנקלין לנכדים, איזה תנאי אחד הייתם מכניסים בה?
  • מה כותבים כאן? הסבר על הקטגוריה

    נעוץ כללי מדריך שונות
    1
    3 הצבעות
    1 פוסטים
    45 צפיות
    ארגון בנקלא
    שלום לכל חברי הפורום, פתחנו קטגוריה חדשה בשם כללי. יש שאלות שלא ברור לאן לשייך אותן. לפעמים זו שאלה כלכלית שלא נכנסת לאף אחת מהקטגוריות, ולפעמים זה נושא שמתחיל בכסף ומגיע משם גם לעניינים אחרים מהחיים. בשביל זה נועדה הקטגוריה הזו. מה מתאים לכאן? שאלות כלכליות שלא מצאו מקום באחת הקטגוריות הקיימות נושאים שנוגעים בכמה תחומים יחד התייעצויות מעשיות מחיי היום יום, גם כשהכסף הוא רק חלק מהעניין כמה דגשים אם יש לנושא קטגוריה מתאימה, עדיף לפתוח אותו שם: שוק ההון והשקעות, נדל"ן ומשכנתאות, פנסיה, גמל וקרנות השתלמות, כלכלת המשפחה, תעסוקה, עסקים ויזמות או תורני. נושא כזה שייפתח כאן יועבר למקומו. פרסום עסקים ושירותים רק בצאו והתפרנסו. כמו בכל הפורום, שומרים על שפה נקייה ועל כבוד הדדי. בהצלחה, ושנזכה כולנו לפרנסה בנקל! ארגון בנקל
  • 3 הצבעות
    30 פוסטים
    5k צפיות
    י
    אתר כלא 1000-ערבים לתורה
  • עדכוני ל"ג בעומר מירון תשפ"ו

    הועבר כללי מירון
    2
    1 הצבעות
    2 פוסטים
    2k צפיות
    פ
    למה לא ניתן להגביל את השהייה לשעתיים בלבד ואז יוכלו לעלות יותר אנשים? ניתן לאכוף את זה באמצעות סריקה של הכרטיס גם בדרך חזור, מי שיסרוק יותר מאוחר ישלם קנס, לדוגמה על כל רבע שעה איחור תינתן קנס של 100 ש"ח.
  • 0 הצבעות
    2 פוסטים
    249 צפיות
    כרמיאליכ
    תנסה את nava.heler@gmail.com - הרב הלר ממודיעין עילית שמתעסק הרבה בעניין הזה.