דילוג לתוכן

משל בקבוקי המים

כלכלת המשפחה
4 3 275 3
  • יוסי יוצא לטייל בשביל יפה בצפון.
    יום חמים, שמש נאה, והמטרה –
    כמה שעות של ניתוק ושלווה.

    בדרך מהבית הוא עובר ליד
    המכולת. אבל רגע לפני כן – הוא
    היה יכול למלא בקבוק מים בבית,
    ישר מהברז או מהמקרר, כמעט
    בחינם – כמה אגורות בלבד.
    עזוב, הוא אומר לעצמו, לא צריך
    עכשיו, אקנה אחר כך בתחנת
    הדלק.

    בדרך הוא עוצר בתחנה. הבקבוק
    כבר עולה 8 שקלים.
    " יקר מדי בשביל מים" הוא מהנהן
    לעצמו, אקנה כשאגיע לנקודת
    ההתחלה של המסלול.

    כשהוא מגיע לשם – אין סופר, רק
    קיוסק קטן ליד החניה. בקבוק מים
    אחד – 15 שקלים.
    הוא שוב מחליט לוותר. ”זה בסדר,
    אני לא צמא עכשיו“.

    אבל כמה שעות אחר כך, באמצע
    העלייה, השמש קופחת, הצמא
    בוער, ראשו מסוחרר.

    פתאום, הבקבוק ההוא מהמכולת
    – ואפילו זה שהיה יכול למלא בבית
    – נראה כמו עסקת חייו.

    אם היה יכול – היה משלם עכשיו
    מאות שקלים בשביל שלוק מים
    אחד.
    ובתרחיש הקיצון, כשמגיעים
    לחילוץ – המסוק כבר עולה עשרות
    אלפי שקלים.
    הרי כל ההבדל היה רק תכנון קטן
    בזמן.

    וזה, בעצם, הסיפור של רוב
    המשפחות הכלכליות.
    אנחנו דוחים החלטות קטנות –
    ביטוח, חסכון, קנייה מתוכננת,
    אפילו רשימת קניות – רק מפני
    ש"נראה לנו שיש זמן."

    אבל כשהצמא הכלכלי מגיע –
    זה כבר יקר מדי !!
    אז משלמים ריבית, משלמים לחץ,
    משלמים שקט נפשי.

    התכנון הוא לא עניין של חיסכון
    אגורות, אלא של חירות.
    מי שמתכנן – קונה את הבקבוק
    בזמן, במכולת.

    ומי שלא – מוצא את עצמו צמא
    באמצע המסלול, משלם פי עשרה
    על כל שלוק.

    החיים הכלכליים שלנו הם מסלול
    ארוך, מי שמכין מראש מים,
    תכנית ויעדים – לא רק שצמא
    פחות, הוא גם נהנה הרבה יותר
    מהדרך.

  • יוסי יוצא לטייל בשביל יפה בצפון.
    יום חמים, שמש נאה, והמטרה –
    כמה שעות של ניתוק ושלווה.

    בדרך מהבית הוא עובר ליד
    המכולת. אבל רגע לפני כן – הוא
    היה יכול למלא בקבוק מים בבית,
    ישר מהברז או מהמקרר, כמעט
    בחינם – כמה אגורות בלבד.
    עזוב, הוא אומר לעצמו, לא צריך
    עכשיו, אקנה אחר כך בתחנת
    הדלק.

    בדרך הוא עוצר בתחנה. הבקבוק
    כבר עולה 8 שקלים.
    " יקר מדי בשביל מים" הוא מהנהן
    לעצמו, אקנה כשאגיע לנקודת
    ההתחלה של המסלול.

    כשהוא מגיע לשם – אין סופר, רק
    קיוסק קטן ליד החניה. בקבוק מים
    אחד – 15 שקלים.
    הוא שוב מחליט לוותר. ”זה בסדר,
    אני לא צמא עכשיו“.

    אבל כמה שעות אחר כך, באמצע
    העלייה, השמש קופחת, הצמא
    בוער, ראשו מסוחרר.

    פתאום, הבקבוק ההוא מהמכולת
    – ואפילו זה שהיה יכול למלא בבית
    – נראה כמו עסקת חייו.

    אם היה יכול – היה משלם עכשיו
    מאות שקלים בשביל שלוק מים
    אחד.
    ובתרחיש הקיצון, כשמגיעים
    לחילוץ – המסוק כבר עולה עשרות
    אלפי שקלים.
    הרי כל ההבדל היה רק תכנון קטן
    בזמן.

    וזה, בעצם, הסיפור של רוב
    המשפחות הכלכליות.
    אנחנו דוחים החלטות קטנות –
    ביטוח, חסכון, קנייה מתוכננת,
    אפילו רשימת קניות – רק מפני
    ש"נראה לנו שיש זמן."

    אבל כשהצמא הכלכלי מגיע –
    זה כבר יקר מדי !!
    אז משלמים ריבית, משלמים לחץ,
    משלמים שקט נפשי.

    התכנון הוא לא עניין של חיסכון
    אגורות, אלא של חירות.
    מי שמתכנן – קונה את הבקבוק
    בזמן, במכולת.

    ומי שלא – מוצא את עצמו צמא
    באמצע המסלול, משלם פי עשרה
    על כל שלוק.

    החיים הכלכליים שלנו הם מסלול
    ארוך, מי שמכין מראש מים,
    תכנית ויעדים – לא רק שצמא
    פחות, הוא גם נהנה הרבה יותר
    מהדרך.

    @יצחק-שקל-דעת
    יש מצב שתשתף אותנו על אנשים שעשו אצל שינוי, איזה מצב היו, יצרו שינוי, וכמה הרויחו לאחמ"כ בפוסט הזה ?

  • יוסי יוצא לטייל בשביל יפה בצפון.
    יום חמים, שמש נאה, והמטרה –
    כמה שעות של ניתוק ושלווה.

    בדרך מהבית הוא עובר ליד
    המכולת. אבל רגע לפני כן – הוא
    היה יכול למלא בקבוק מים בבית,
    ישר מהברז או מהמקרר, כמעט
    בחינם – כמה אגורות בלבד.
    עזוב, הוא אומר לעצמו, לא צריך
    עכשיו, אקנה אחר כך בתחנת
    הדלק.

    בדרך הוא עוצר בתחנה. הבקבוק
    כבר עולה 8 שקלים.
    " יקר מדי בשביל מים" הוא מהנהן
    לעצמו, אקנה כשאגיע לנקודת
    ההתחלה של המסלול.

    כשהוא מגיע לשם – אין סופר, רק
    קיוסק קטן ליד החניה. בקבוק מים
    אחד – 15 שקלים.
    הוא שוב מחליט לוותר. ”זה בסדר,
    אני לא צמא עכשיו“.

    אבל כמה שעות אחר כך, באמצע
    העלייה, השמש קופחת, הצמא
    בוער, ראשו מסוחרר.

    פתאום, הבקבוק ההוא מהמכולת
    – ואפילו זה שהיה יכול למלא בבית
    – נראה כמו עסקת חייו.

    אם היה יכול – היה משלם עכשיו
    מאות שקלים בשביל שלוק מים
    אחד.
    ובתרחיש הקיצון, כשמגיעים
    לחילוץ – המסוק כבר עולה עשרות
    אלפי שקלים.
    הרי כל ההבדל היה רק תכנון קטן
    בזמן.

    וזה, בעצם, הסיפור של רוב
    המשפחות הכלכליות.
    אנחנו דוחים החלטות קטנות –
    ביטוח, חסכון, קנייה מתוכננת,
    אפילו רשימת קניות – רק מפני
    ש"נראה לנו שיש זמן."

    אבל כשהצמא הכלכלי מגיע –
    זה כבר יקר מדי !!
    אז משלמים ריבית, משלמים לחץ,
    משלמים שקט נפשי.

    התכנון הוא לא עניין של חיסכון
    אגורות, אלא של חירות.
    מי שמתכנן – קונה את הבקבוק
    בזמן, במכולת.

    ומי שלא – מוצא את עצמו צמא
    באמצע המסלול, משלם פי עשרה
    על כל שלוק.

    החיים הכלכליים שלנו הם מסלול
    ארוך, מי שמכין מראש מים,
    תכנית ויעדים – לא רק שצמא
    פחות, הוא גם נהנה הרבה יותר
    מהדרך.

    פוסט זה נמחק!
  • @יצחק-שקל-דעת
    יש מצב שתשתף אותנו על אנשים שעשו אצל שינוי, איזה מצב היו, יצרו שינוי, וכמה הרויחו לאחמ"כ בפוסט הזה ?

    @שמיל-שמיל כן בשמחה רבה

נושאים מוצעים


  • 11 הצבעות
    2 פוסטים
    109 צפיות
    איציק התותחא
    השקל שמעבר ל"פתיחת הדלת" בטור הקודם שברנו את האשליה המסוכנת של ה"חודשיים עבודה". עכשיו נגיע ישר לעיקר כי כאן נמצא ההבדל בין מי שרק שורד לבין מי שבאמת בונה חיים כלכליים. אני תמיד אומר ללקוחותי גם העסקיים וגם הפרטיים ברגע שסגרת את פתיחת הדלת של החודש, כל שקל נוסף הוא שלך. נקי. אמיתי. בלי מיסים סמויים של החיים. תיקחו את הדוגמא מהטור הקודם, הכנסה 5,000 ₪, הוצאות מחיה 4,500 ₪. עד 4,500 ₪ אתה עבדת רק כדי לא ליפול. כל השקלים האלה הם עבודה בשביל הבנק, המשכיר, החשמל ועבור יש חסד/אשר עד/רמי לוי. אבל מהשקל ה 4,501 זה השקל הראשון שלך. זה הכסף שיכול להתחיל לבנות לך עתיד. ועכשיו תעבירו את זה לעסק, אתה גאה במחזור של 50,000 ₪ בחודש. אבל אם שכירות, ארנונה, חשמל, משכורות, ספקים, פרסום וכל ההוצאות הקבועות אוכלות 48,000 ₪ =לא הרווחת כלום. עבדת חודש שלם רק כדי שהעסק יישאר פתוח. רק השקלים שמעבר ל 48,000 ₪ הם רווח נקי. רק הם נספרים באמת. השקל הזה, השקל שמעבר לפתיחת הדלת, הוא השקל החשוב, החזק והיקר ביותר בכל חודש. רוב האנשים מתמכרים למספר הגדול, להכנסה הגולמית, למחזור, ל"וואו". המצליחנים האמיתיים מתמקדים אך ורק בשקלים שנותרים אחרי שסגרו את הדלת. הלקח שכדאי לקחת הביתה, תדע בדיוק מהו סף פתיחת הדלת שלך. ואז תשנה את כל השאלות שלך, לא "איך אני מגדיל הכנסה?" אלא "איך אני מגדיל כמה שיותר את השקלים שמעבר לקו הזה?" כי שם ורק שם מתחיל החופש והשקט הנפשי.
  • 0 הצבעות
    2 פוסטים
    141 צפיות
    כרמיאליכ
    תנסה את nava.heler@gmail.com - הרב הלר ממודיעין עילית שמתעסק הרבה בעניין הזה.
  • 0 הצבעות
    12 פוסטים
    454 צפיות
    ה
    סתם הערה שקשורה לנושא דיברתי לפני שנתים עם רב חשוב של אחד השכונות בירושלים שחתם על מכתב לאחד הקהילות על הזכות של לתרום לבנית בית כנסת וכו.. שהוא חושב שזה נצרך אבל בסוף כשאברכים מסיטים חלק ניכר מהמעשרות שלהם להוראת קבע גדולות זה יבוא על חשבון הקופת צדקה והוא צריך להתישב בדבר איך לאזן ולכלכל את המטרות.
  • 0 הצבעות
    4 פוסטים
    292 צפיות
    התותח זה אניה
    להכין אוכל ולא לקנות מוכן בימים שלאישה אין זמן להכין
  • 0 הצבעות
    29 פוסטים
    2k צפיות
    ש
    @י-סנדרס ברוכים הבאים לכותב המוכשר שרבים נושעו מאותיותיו! ראשית אני חופר לכולם את דברי @רחל-עומסי כבר תקופה, גם אם לא תשיג בשוק ההון את הרווחים הנדרשים באותו גובה של ההלוואה של אחד הגמחים, ההוצאות יהיו מחושבות ולא תחרוג מהם בוודאות, כי כשהכסף שלנו אין תזמורת ב18.000 שח, ונחשב על בסיס מה שיש לנו ביד כיום. ולגבי הניסים, מילותיך הרב @י-סנדרס הם בדיוק כמו של רבותינו הדיינים שליט"א, יש ניסים בדרך לארגן את הארוחות צהריים של עזר מציון בטיפול נמרץ אחרי ההתקף לב, ניסים גלויים שהגיע ארוחת צהריים מהודרת בלי שציפינו לה, זהו!