דילוג לתוכן

משל בקבוקי המים

כלכלת המשפחה
4 3 279 3
  • יוסי יוצא לטייל בשביל יפה בצפון.
    יום חמים, שמש נאה, והמטרה –
    כמה שעות של ניתוק ושלווה.

    בדרך מהבית הוא עובר ליד
    המכולת. אבל רגע לפני כן – הוא
    היה יכול למלא בקבוק מים בבית,
    ישר מהברז או מהמקרר, כמעט
    בחינם – כמה אגורות בלבד.
    עזוב, הוא אומר לעצמו, לא צריך
    עכשיו, אקנה אחר כך בתחנת
    הדלק.

    בדרך הוא עוצר בתחנה. הבקבוק
    כבר עולה 8 שקלים.
    " יקר מדי בשביל מים" הוא מהנהן
    לעצמו, אקנה כשאגיע לנקודת
    ההתחלה של המסלול.

    כשהוא מגיע לשם – אין סופר, רק
    קיוסק קטן ליד החניה. בקבוק מים
    אחד – 15 שקלים.
    הוא שוב מחליט לוותר. ”זה בסדר,
    אני לא צמא עכשיו“.

    אבל כמה שעות אחר כך, באמצע
    העלייה, השמש קופחת, הצמא
    בוער, ראשו מסוחרר.

    פתאום, הבקבוק ההוא מהמכולת
    – ואפילו זה שהיה יכול למלא בבית
    – נראה כמו עסקת חייו.

    אם היה יכול – היה משלם עכשיו
    מאות שקלים בשביל שלוק מים
    אחד.
    ובתרחיש הקיצון, כשמגיעים
    לחילוץ – המסוק כבר עולה עשרות
    אלפי שקלים.
    הרי כל ההבדל היה רק תכנון קטן
    בזמן.

    וזה, בעצם, הסיפור של רוב
    המשפחות הכלכליות.
    אנחנו דוחים החלטות קטנות –
    ביטוח, חסכון, קנייה מתוכננת,
    אפילו רשימת קניות – רק מפני
    ש"נראה לנו שיש זמן."

    אבל כשהצמא הכלכלי מגיע –
    זה כבר יקר מדי !!
    אז משלמים ריבית, משלמים לחץ,
    משלמים שקט נפשי.

    התכנון הוא לא עניין של חיסכון
    אגורות, אלא של חירות.
    מי שמתכנן – קונה את הבקבוק
    בזמן, במכולת.

    ומי שלא – מוצא את עצמו צמא
    באמצע המסלול, משלם פי עשרה
    על כל שלוק.

    החיים הכלכליים שלנו הם מסלול
    ארוך, מי שמכין מראש מים,
    תכנית ויעדים – לא רק שצמא
    פחות, הוא גם נהנה הרבה יותר
    מהדרך.

  • יוסי יוצא לטייל בשביל יפה בצפון.
    יום חמים, שמש נאה, והמטרה –
    כמה שעות של ניתוק ושלווה.

    בדרך מהבית הוא עובר ליד
    המכולת. אבל רגע לפני כן – הוא
    היה יכול למלא בקבוק מים בבית,
    ישר מהברז או מהמקרר, כמעט
    בחינם – כמה אגורות בלבד.
    עזוב, הוא אומר לעצמו, לא צריך
    עכשיו, אקנה אחר כך בתחנת
    הדלק.

    בדרך הוא עוצר בתחנה. הבקבוק
    כבר עולה 8 שקלים.
    " יקר מדי בשביל מים" הוא מהנהן
    לעצמו, אקנה כשאגיע לנקודת
    ההתחלה של המסלול.

    כשהוא מגיע לשם – אין סופר, רק
    קיוסק קטן ליד החניה. בקבוק מים
    אחד – 15 שקלים.
    הוא שוב מחליט לוותר. ”זה בסדר,
    אני לא צמא עכשיו“.

    אבל כמה שעות אחר כך, באמצע
    העלייה, השמש קופחת, הצמא
    בוער, ראשו מסוחרר.

    פתאום, הבקבוק ההוא מהמכולת
    – ואפילו זה שהיה יכול למלא בבית
    – נראה כמו עסקת חייו.

    אם היה יכול – היה משלם עכשיו
    מאות שקלים בשביל שלוק מים
    אחד.
    ובתרחיש הקיצון, כשמגיעים
    לחילוץ – המסוק כבר עולה עשרות
    אלפי שקלים.
    הרי כל ההבדל היה רק תכנון קטן
    בזמן.

    וזה, בעצם, הסיפור של רוב
    המשפחות הכלכליות.
    אנחנו דוחים החלטות קטנות –
    ביטוח, חסכון, קנייה מתוכננת,
    אפילו רשימת קניות – רק מפני
    ש"נראה לנו שיש זמן."

    אבל כשהצמא הכלכלי מגיע –
    זה כבר יקר מדי !!
    אז משלמים ריבית, משלמים לחץ,
    משלמים שקט נפשי.

    התכנון הוא לא עניין של חיסכון
    אגורות, אלא של חירות.
    מי שמתכנן – קונה את הבקבוק
    בזמן, במכולת.

    ומי שלא – מוצא את עצמו צמא
    באמצע המסלול, משלם פי עשרה
    על כל שלוק.

    החיים הכלכליים שלנו הם מסלול
    ארוך, מי שמכין מראש מים,
    תכנית ויעדים – לא רק שצמא
    פחות, הוא גם נהנה הרבה יותר
    מהדרך.

    @יצחק-שקל-דעת
    יש מצב שתשתף אותנו על אנשים שעשו אצל שינוי, איזה מצב היו, יצרו שינוי, וכמה הרויחו לאחמ"כ בפוסט הזה ?

  • יוסי יוצא לטייל בשביל יפה בצפון.
    יום חמים, שמש נאה, והמטרה –
    כמה שעות של ניתוק ושלווה.

    בדרך מהבית הוא עובר ליד
    המכולת. אבל רגע לפני כן – הוא
    היה יכול למלא בקבוק מים בבית,
    ישר מהברז או מהמקרר, כמעט
    בחינם – כמה אגורות בלבד.
    עזוב, הוא אומר לעצמו, לא צריך
    עכשיו, אקנה אחר כך בתחנת
    הדלק.

    בדרך הוא עוצר בתחנה. הבקבוק
    כבר עולה 8 שקלים.
    " יקר מדי בשביל מים" הוא מהנהן
    לעצמו, אקנה כשאגיע לנקודת
    ההתחלה של המסלול.

    כשהוא מגיע לשם – אין סופר, רק
    קיוסק קטן ליד החניה. בקבוק מים
    אחד – 15 שקלים.
    הוא שוב מחליט לוותר. ”זה בסדר,
    אני לא צמא עכשיו“.

    אבל כמה שעות אחר כך, באמצע
    העלייה, השמש קופחת, הצמא
    בוער, ראשו מסוחרר.

    פתאום, הבקבוק ההוא מהמכולת
    – ואפילו זה שהיה יכול למלא בבית
    – נראה כמו עסקת חייו.

    אם היה יכול – היה משלם עכשיו
    מאות שקלים בשביל שלוק מים
    אחד.
    ובתרחיש הקיצון, כשמגיעים
    לחילוץ – המסוק כבר עולה עשרות
    אלפי שקלים.
    הרי כל ההבדל היה רק תכנון קטן
    בזמן.

    וזה, בעצם, הסיפור של רוב
    המשפחות הכלכליות.
    אנחנו דוחים החלטות קטנות –
    ביטוח, חסכון, קנייה מתוכננת,
    אפילו רשימת קניות – רק מפני
    ש"נראה לנו שיש זמן."

    אבל כשהצמא הכלכלי מגיע –
    זה כבר יקר מדי !!
    אז משלמים ריבית, משלמים לחץ,
    משלמים שקט נפשי.

    התכנון הוא לא עניין של חיסכון
    אגורות, אלא של חירות.
    מי שמתכנן – קונה את הבקבוק
    בזמן, במכולת.

    ומי שלא – מוצא את עצמו צמא
    באמצע המסלול, משלם פי עשרה
    על כל שלוק.

    החיים הכלכליים שלנו הם מסלול
    ארוך, מי שמכין מראש מים,
    תכנית ויעדים – לא רק שצמא
    פחות, הוא גם נהנה הרבה יותר
    מהדרך.

    פוסט זה נמחק!
  • @יצחק-שקל-דעת
    יש מצב שתשתף אותנו על אנשים שעשו אצל שינוי, איזה מצב היו, יצרו שינוי, וכמה הרויחו לאחמ"כ בפוסט הזה ?

    @שמיל-שמיל כן בשמחה רבה

נושאים מוצעים


  • 14 הצבעות
    2 פוסטים
    152 צפיות
    ב
    ישראל, ישראל אני ממש מאחל לעצמי שתכתוב פה על בסיס קבוע אתה השראה לכולנו.... גאה להיות בוגר שלך ותודה על הכל כל מילה שווה זהב
  • 5 הצבעות
    1 פוסטים
    156 צפיות
    יצחק שקל דעתי
    בתרפ״ו, הסוכה נבנתה מקרשים פשוטים, סכך ירוק מהשדות וקישוטים שגזרו הילדים מנייר צבעוני. האיש מתרפ״ו עבד קשה מהזריחה ועד השקיעה, וכשהגיע החג – ישב עם משפחתו בסוכה רעועה, אכל פת חמה ושר זמירות, והרגיש מלך. בתשפ״ו, הטלפון לא מפסיק לצלצל: שלום וברכה, מדבר כספא מבנק כסף קל… מגיעה לך הלוואה לחג עם ריבית חגיגה! האיש מתשפ״ו מחייך, מוציא עוד כרטיס אשראי מהארנק, וממהר לקנות תאורת לד נוצצת, סט כלים חדש ובדים מהודרים לדפנות. האיש מתרפ״ו מרים גבה: תגיד, מה כל זה? אצלנו הסוכה הייתה פשוטה, והלב היה שמח. אתה רוצה שמחת בית השואבה או שישאב ממך כל השמחה? האיש מתשפ״ו עונה בביטחון: יהיה בסדר… סמוך על סמוך… תמיד יש עוד הלוואה שתכסה את הקודמת. האיש מתרפ״ו מהנהן: בסוכות אנחנו זוכרים שהכל ארעי – גם הבית, גם הכסף. מי שחי על חובות – חי תמיד בסוכה מתנדנדת. ואתה יודע מה? מי שרוצה להגיע לפסח בלי קריסה, צריך להתחיל עכשיו." האיש מתשפ״ו מתבלבל: עכשיו? אבל פסח עוד חצי שנה… האיש מתרפ״ו מחייך: כן, עכשיו. תשים בצד כל חודש סכום קטן – עד פסח זה נהיה הרבה. תכתוב רשימה סגורה, אל תרדוף אחרי אשראי, ותחפש שמחה בפשטות. ואז מוסיף בקול תקיף יותר: אל תטעה – אנחנו לא בתרפ״ו. אתה חי בתשפ״ו, וזה בסדר. תחיה עם הנוחות, השפע והברכה, עם מה שיש היום. אבל תחיה מהכנסות שלך – לא מהחובות שלך. זו כל התורה. האיש מתשפ״ו שותק רגע, מביט בסוכתו המפוארת ובחשבונות המתרבים, ומבין: האור הגדול ביותר בסוכה לא בא מהפנסים החשמליים – אלא מהשקט שבלב, כשחיים מתוכנן ונכון. טיפים כלכליים מסוכות עד פסח קופה קטנה לפסח – להפריש כבר עכשיו סכום בכל חודש. עד פסח זה מצטבר לאלפי שקלים. לחיות מהכנסות, לא מהלוואות – אם אין כסף זמין, לא קונים. כרטיס אשראי זה לא הכנסה. רשימת קניות סגורה – לכתוב מראש מה חייבים לחג ולעמוד בזה. בלי עוד משהו קטן. ביטול סמוך על סמוך – אל תבנה על הלוואה שתכסה הלוואה. כל הוצאה – רק מתוך מה שנכנס. התחלה קטנה עכשיו = רווח גדול אחר כך – כל שקל שנחסך היום מונע ריבית ודאגות יקרות מחר.
  • 1 הצבעות
    21 פוסטים
    908 צפיות
    ה
    @מפתח_בינה תעלה בבקשה את החשבונית כמובן בטשטוש הפרטים שלך
  • 5 הצבעות
    4 פוסטים
    328 צפיות
    ia90990I
    @טריידר במשפחה של אשתי הם ידעו עליות ומורדות בכלכלת המשפחה - כמו אצל כל משפחה אבל מעולם הם לא העלו על דעתם שהם "עניים" או ש"חסר לנו" , אלא להפך אנחנו "עשירים" ו"יש לנו הכל" ואיך זה קרה..? חמותי דאגה לא משנה מה למלאות את הבית באוכל , כדי שהילדים ירגישו חום של בית וכיף וככה גם שהיה קשיים הם מעולם לא העלו על דעתם את זה.. אין הכוונה שכל המקרר חטיפים ומאכלים.. אלא היא היתה לוקחת מאותה חלוקה ירקות, ועושה המון סוגי מאכלים, וריבות מפירות, וככה היה שפע של דברים ולא היה מעולם הרגשה שחסר.. [את הדברים היא למדה מאמא שלה ז"ל שבזמנו {תקופת הצנע} עשתה להם המון מאכלים וריבות מקליפות של מאכלים...] ועובדה שאשתי ואחיותיה למדו בתפרח , ואשתי אמרה לי באופן גורף שהמשפחות שם שהראו חמימות בבית עם הילדים , הן מבחינת שיש "אוכל" בבית , וגם אם אין אוכל אבל יש "לב חם" של ההורים שמחליף את האוכל - אז הילדים הלכו בדרך ההורים לעומת זאת המון משפחות שם שחינכו על חיי צער תחיה - הוי אומר לא צימצום אלא עוני רוב ילדיהם כבר לא המשיכו הדרך של ההורים... כי בשביל מה לסבול מבחירה..? ור' משה הלל אומר כל פעם ששואלים על זה ,שבדור שלנו אברך צריך לקחת הלוואות בשביל שיהיה אוכל בבית.. כדי שיהיה חום בבית ואז אם הילד יזדמן לו ניסיון שיכול להוציא אותו החוצה הוא יחשוב פעמיים..
  • 0 הצבעות
    19 פוסטים
    945 צפיות
    ב
    @אשא-עיני said: @איציק-התותח עוד נקודה שיש תחושה ויחס לאשראי כאמצעי מימון ולא רק ככלי שמשלמים איתו, דהיינו שכביכול כל זמן שיש מסגרת פנויה בכרטיס שייך להמשיך לרכוש- בלי קשר לכיסוי בפועל, וככל שיש יותר כרטיסים יש יותר כסף... וכן שמעתי שמדרגי האשראי מורידים ניקוד על כרטיסים כיון שרואים את המסגרת כהלוואה לכל דבר, אמנם זה לא כ"כ פשוט כי לפעמים בהתנהלות עקבית נכונה ובניצול מינימלי מהמסגרת זה אחרת. לפי מה שאני הבנתי לא מורידים על אשראי אם לא מנצלים את כל המסגרת וכן שלא יהיו יותר מידי כרטיסים אני אישית גם בעד מזומן ולא אשראי בהתחלה הייתי משתמש לתשלומים הקבועים במזומן אבל ראיתי שזה מכביד עלי לכן את התשלומים הקבועים אני עושה באשראי והשאר במזומן היה תקופה שקניתי המון באשראי וזה רק יוצר חור