דילוג לתוכן

השוק יעיל?

שוק ההון והשקעות
15 6 742 7
  • 0c0035f7-1b62-4e41-b47b-7ae07a2fffef-image.jpeg
    בכל יום בשעות המסחר בוול סטריט מתרחש ניסוי כלכלי עצום.
    מיליוני אנשים - משקיעים פרטיים, קרנות ענק, אנליסטים, ויותר ויותר גם אלגוריתמים - מנסים כולם לעשות דבר אחד: למצוא מניה שהשוק מתמחר לא נכון.

    ההיגיון פשוט. אם תמצא חברה ששווה 100 דולר אבל נסחרת ב-80, תוכל לקנות אותה ולהרוויח כשהמחיר יתיישר עם הערך האמיתי.
    ומי לא רוצה להשים את היד במקום הנכון בזמן הנכון?!

    אבל כאן עולה שאלה מעניינת.

    אם כל כך הרבה אנשים חכמים מחפשים כל הזמן טעויות במחירים - למה בכלל אמורות להישאר טעויות?

    זו השאלה שעומדת במרכז אחד הוויכוחים הגדולים ביותר בכלכלה המודרנית.

    רעיון די מוזר מתחילת המאה ה-20

    כדי להבין מאיפה הוויכוח הזה התחיל, צריך לחזור יותר ממאה שנה אחורה.

    בשנת 1900 מתמטיקאי צרפתי בשם לואי באשלייה כתב עבודת דוקטורט בשם The Theory of Speculation. הוא הציע רעיון שהיה חריג מאוד לאותה תקופה: ייתכן שתנועות מחירי המניות מתנהגות כמו תהליך אקראי.

    במילים אחרות - אם מניה עלתה אתמול, זה לא אומר כמעט כלום על מה שתעשה מחר.

    הרעיון הזה נשמע אינטואיטיבית קצת מוזר. הרי משקיעים מנסים לנתח חברות, לקרוא דוחות, להבין מגמות. אז איך ייתכן שהמחירים מתנהגים כמעט כמו הטלת מטבע?

    במשך שנים רבות העבודה של באשלייה כמעט נשכחה. רק בשנות ה-60 כלכלן אמריקאי בשם יוג'ין פאמה החזיר את הרעיון הזה למרכז הבמה - והפך אותו למה שנקרא היום תיאוריית השוק היעיל.

    השוק אולי נראה אקראי - דווקא בגלל שהוא יעיל.

    הטענה של פאמה הייתה מעניינת:
    הסיבה שמחירי מניות נראים אקראיים היא לא שהשוק כאוטי, אלא להפך - שהוא יעיל מאוד.

    תחשוב מה קורה כשמתפרסם מידע חדש על חברה.
    דוח רווחים, החלטת ריבית, שמועה על מיזוג.

    בתוך שניות אלפי משקיעים מנתחים את המידע הזה ופועלים בהתאם. קונים. מוכרים. משנים פוזיציות.

    המחיר מתעדכן.

    אם כך, המחיר שאנחנו רואים עכשיו כבר משקף את כל המידע הידוע (זה מה שנקרא - מגולם). לכן השינוי הבא במחיר יקרה רק כאשר יופיע מידע חדש - ומידע חדש הוא בהגדרה בלתי צפוי.

    זו הסיבה שהמחירים נראים אקראיים.

    פאמה גם ניסה לדייק את הרעיון הזה וחילק אותו לשלוש רמות.

    הגרסה הבסיסית ביותר נקראת היעילות החלשה. לפי הגישה הזו, כל המידע ההיסטורי על מחירי מניות כבר מגולם במחיר הנוכחי. לכן ניתוח גרפים או תבניות טכניות לא אמור לתת יתרון קבוע למשקיע.

    הרמה השנייה - היעילות החצי-חזקה - מרחיבה את הטענה. כאן ההנחה היא שהמחיר משקף את כל המידע הציבורי: דוחות כספיים, נתוני מאקרו, תחזיות אנליסטים.

    אם זה נכון, גם ניתוח עמוק לא אמור לאפשר למשקיע להכות את השוק לאורך זמן.

    יש גם גרסה שלישית, קיצונית יותר, שטוענת שהמחירים משקפים אפילו מידע פנים. רוב הכלכלנים לא באמת מאמינים שזה מתקיים במציאות, אבל היא משמשת כגבול תיאורטי.

    ואז מגיעה טענת הנגד המבוססת על המציאות האנושית ההתהנהגותית זו שאנו מכירים מעצמנו ע"פ רוב.

    והיא טוענת שהתיאוריה הזו אלגנטית מאוד.
    אבל יש בה הנחה בעייתית אחת: שהיא מניחה שמשקיעים פועלים בצורה רציונלית.

    בפועל, בני אדם רחוקים מלהיות רציונליים לחלוטין - במיוחד כשמדובר בכסף.

    מחקרים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הראו שהמוח האנושי מלא בהטיות פסיכולוגיות. למשל, אנשים חווים הפסד בצורה חזקה יותר מאשר רווח באותו גודל. התוצאה היא שהם לעיתים מחזיקים מניות מפסידות זמן רב מדי.

    יש גם את אפקט העדר. כאשר השוק עולה, יותר ויותר אנשים רוצים להצטרף לחגיגה. כאשר הוא יורד, רבים ממהרים למכור (ע"ע מדד ת"א לאחרונה, ונאסד"ק).

    במצבים כאלה המחירים יכולים להתרחק מהערך הכלכלי של החברות, שכן הקונים פעלו מרגש ולא משכל, אם אכן ההטיות הללו הם שדחפו אותם לקנייה.

    לפעמים זה נגמר בבועה.

    דוגמה קלאסית לכך היא בועת הדוט-קום של סוף שנות ה-90.

    באותן שנים חברות אינטרנט רבות נסחרו בשווי עצום למרות שלא היו להן כמעט הכנסות. האווירה הייתה אופטימית מאוד - אולי אופטימית מדי.

    כאשר הבועה התפוצצה בשנת 2000, רבים מהחברות האלו נעלמו לחלוטין.

    גם משבר הסאב-פריים בשנת 2008 העלה שאלות דומות לגבי מידת היעילות של השווקים.

    הייתי אולי אומר שעיקר הוויכוח ביניהם הוא האם השווי המתומחר של החברות, שמשקיעים וסוחרים מתמחרים את החברות, הינו שווי אמיתי?

    אבל יש בעיה קטנה עם הביקורת הזו וטענת הנגד הטוענת שאפשר למצוא חברות שמתומחרות בזול ולא לפי שווין האמיתי.

    למרות כל הדוגמאות לבועות, יש נתון אחד שמקשה מאוד על מי שטוען שקל לנצח את השוק.

    חברת S&P (כן זאת שייצרה את מדד הS&P500 המפורסם כל כך) מפרסמת כבר שנים דוחו"ת מחקריים בשם SPIVA, שמשווים בין קרנות השקעה אקטיביות לבין המדדים שהן מנסות לנצח.

    והנתונים… לא מאוד מחמיאים למנהלי הקרנות.

    בטווח קצר חלקם מצליחים להכות את המדד.
    אבל כאשר מסתכלים על תקופות של 10 או 15 שנים - יותר מ-90% מהם מפגרים אחריו!.
    תקראו את השורה הזאת שוב!

    זה לא אומר שאי אפשר להצליח. יש משקיעים יוצאי דופן כמו וורן באפט (ע"ע קרן פימי).

    אבל מבחינה סטטיסטית, להכות את השוק לאורך זמן זו משימה קשה מאוד.
    ולמצוא את הקרן האקטיבית הזו, זה כנראה קשה עד בלתי אפשרי...

    אז איפה האמת בין התאוריות?

    כנראה איפשהו באמצע.

    השווקים אינם מושלמים. בני אדם עושים טעויות, ולפעמים נוצרים מחירים מופרזים - למעלה או למטה.

    אבל מצד שני, השוק גם יעיל מספיק כדי להפוך את מציאת הטעויות האלו למשימה לא פשוטה בכלל.

    וזו כנראה הסיבה לכך שמשקיעים רבים הגיעו למסקנה די פרקטית: במקום לנסות לבחור את המניה שתנצח - פשוט להחזיק חלק גדול מהשוק כולו ע"י קרנות סל רחבות המחקות מדדים.

    זה אולי לא נשמע מרגש במיוחד, ומאוד משמעמם לעיתים.

    אבל עבור לא מעט אנשים, זו דווקא אסטרטגיה שעובדת די טוב לאורך זמן.

    ואם אתם רוצים לעשות משהו מרגש עם כספכם תנו אותו לעניים, זה מרגש פי 100!

    אהבתם? אשמח לשמוע... כי זה עלה לי בשעות, טיוטות, מחיקות, וכתיבות! בשבילכם...
    המאמר הינו חומר למידה בלבד! ואין בדברים משום ייעוץ או המלצה.​

  • כרגיל
    מאמרים נפלאים כתובים ברור

    יש כאן את כל המאמרים שלך?

  • יישר כח!!

    תתחדש על הריענון!

  • 0c0035f7-1b62-4e41-b47b-7ae07a2fffef-image.jpeg
    בכל יום בשעות המסחר בוול סטריט מתרחש ניסוי כלכלי עצום.
    מיליוני אנשים - משקיעים פרטיים, קרנות ענק, אנליסטים, ויותר ויותר גם אלגוריתמים - מנסים כולם לעשות דבר אחד: למצוא מניה שהשוק מתמחר לא נכון.

    ההיגיון פשוט. אם תמצא חברה ששווה 100 דולר אבל נסחרת ב-80, תוכל לקנות אותה ולהרוויח כשהמחיר יתיישר עם הערך האמיתי.
    ומי לא רוצה להשים את היד במקום הנכון בזמן הנכון?!

    אבל כאן עולה שאלה מעניינת.

    אם כל כך הרבה אנשים חכמים מחפשים כל הזמן טעויות במחירים - למה בכלל אמורות להישאר טעויות?

    זו השאלה שעומדת במרכז אחד הוויכוחים הגדולים ביותר בכלכלה המודרנית.

    רעיון די מוזר מתחילת המאה ה-20

    כדי להבין מאיפה הוויכוח הזה התחיל, צריך לחזור יותר ממאה שנה אחורה.

    בשנת 1900 מתמטיקאי צרפתי בשם לואי באשלייה כתב עבודת דוקטורט בשם The Theory of Speculation. הוא הציע רעיון שהיה חריג מאוד לאותה תקופה: ייתכן שתנועות מחירי המניות מתנהגות כמו תהליך אקראי.

    במילים אחרות - אם מניה עלתה אתמול, זה לא אומר כמעט כלום על מה שתעשה מחר.

    הרעיון הזה נשמע אינטואיטיבית קצת מוזר. הרי משקיעים מנסים לנתח חברות, לקרוא דוחות, להבין מגמות. אז איך ייתכן שהמחירים מתנהגים כמעט כמו הטלת מטבע?

    במשך שנים רבות העבודה של באשלייה כמעט נשכחה. רק בשנות ה-60 כלכלן אמריקאי בשם יוג'ין פאמה החזיר את הרעיון הזה למרכז הבמה - והפך אותו למה שנקרא היום תיאוריית השוק היעיל.

    השוק אולי נראה אקראי - דווקא בגלל שהוא יעיל.

    הטענה של פאמה הייתה מעניינת:
    הסיבה שמחירי מניות נראים אקראיים היא לא שהשוק כאוטי, אלא להפך - שהוא יעיל מאוד.

    תחשוב מה קורה כשמתפרסם מידע חדש על חברה.
    דוח רווחים, החלטת ריבית, שמועה על מיזוג.

    בתוך שניות אלפי משקיעים מנתחים את המידע הזה ופועלים בהתאם. קונים. מוכרים. משנים פוזיציות.

    המחיר מתעדכן.

    אם כך, המחיר שאנחנו רואים עכשיו כבר משקף את כל המידע הידוע (זה מה שנקרא - מגולם). לכן השינוי הבא במחיר יקרה רק כאשר יופיע מידע חדש - ומידע חדש הוא בהגדרה בלתי צפוי.

    זו הסיבה שהמחירים נראים אקראיים.

    פאמה גם ניסה לדייק את הרעיון הזה וחילק אותו לשלוש רמות.

    הגרסה הבסיסית ביותר נקראת היעילות החלשה. לפי הגישה הזו, כל המידע ההיסטורי על מחירי מניות כבר מגולם במחיר הנוכחי. לכן ניתוח גרפים או תבניות טכניות לא אמור לתת יתרון קבוע למשקיע.

    הרמה השנייה - היעילות החצי-חזקה - מרחיבה את הטענה. כאן ההנחה היא שהמחיר משקף את כל המידע הציבורי: דוחות כספיים, נתוני מאקרו, תחזיות אנליסטים.

    אם זה נכון, גם ניתוח עמוק לא אמור לאפשר למשקיע להכות את השוק לאורך זמן.

    יש גם גרסה שלישית, קיצונית יותר, שטוענת שהמחירים משקפים אפילו מידע פנים. רוב הכלכלנים לא באמת מאמינים שזה מתקיים במציאות, אבל היא משמשת כגבול תיאורטי.

    ואז מגיעה טענת הנגד המבוססת על המציאות האנושית ההתהנהגותית זו שאנו מכירים מעצמנו ע"פ רוב.

    והיא טוענת שהתיאוריה הזו אלגנטית מאוד.
    אבל יש בה הנחה בעייתית אחת: שהיא מניחה שמשקיעים פועלים בצורה רציונלית.

    בפועל, בני אדם רחוקים מלהיות רציונליים לחלוטין - במיוחד כשמדובר בכסף.

    מחקרים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הראו שהמוח האנושי מלא בהטיות פסיכולוגיות. למשל, אנשים חווים הפסד בצורה חזקה יותר מאשר רווח באותו גודל. התוצאה היא שהם לעיתים מחזיקים מניות מפסידות זמן רב מדי.

    יש גם את אפקט העדר. כאשר השוק עולה, יותר ויותר אנשים רוצים להצטרף לחגיגה. כאשר הוא יורד, רבים ממהרים למכור (ע"ע מדד ת"א לאחרונה, ונאסד"ק).

    במצבים כאלה המחירים יכולים להתרחק מהערך הכלכלי של החברות, שכן הקונים פעלו מרגש ולא משכל, אם אכן ההטיות הללו הם שדחפו אותם לקנייה.

    לפעמים זה נגמר בבועה.

    דוגמה קלאסית לכך היא בועת הדוט-קום של סוף שנות ה-90.

    באותן שנים חברות אינטרנט רבות נסחרו בשווי עצום למרות שלא היו להן כמעט הכנסות. האווירה הייתה אופטימית מאוד - אולי אופטימית מדי.

    כאשר הבועה התפוצצה בשנת 2000, רבים מהחברות האלו נעלמו לחלוטין.

    גם משבר הסאב-פריים בשנת 2008 העלה שאלות דומות לגבי מידת היעילות של השווקים.

    הייתי אולי אומר שעיקר הוויכוח ביניהם הוא האם השווי המתומחר של החברות, שמשקיעים וסוחרים מתמחרים את החברות, הינו שווי אמיתי?

    אבל יש בעיה קטנה עם הביקורת הזו וטענת הנגד הטוענת שאפשר למצוא חברות שמתומחרות בזול ולא לפי שווין האמיתי.

    למרות כל הדוגמאות לבועות, יש נתון אחד שמקשה מאוד על מי שטוען שקל לנצח את השוק.

    חברת S&P (כן זאת שייצרה את מדד הS&P500 המפורסם כל כך) מפרסמת כבר שנים דוחו"ת מחקריים בשם SPIVA, שמשווים בין קרנות השקעה אקטיביות לבין המדדים שהן מנסות לנצח.

    והנתונים… לא מאוד מחמיאים למנהלי הקרנות.

    בטווח קצר חלקם מצליחים להכות את המדד.
    אבל כאשר מסתכלים על תקופות של 10 או 15 שנים - יותר מ-90% מהם מפגרים אחריו!.
    תקראו את השורה הזאת שוב!

    זה לא אומר שאי אפשר להצליח. יש משקיעים יוצאי דופן כמו וורן באפט (ע"ע קרן פימי).

    אבל מבחינה סטטיסטית, להכות את השוק לאורך זמן זו משימה קשה מאוד.
    ולמצוא את הקרן האקטיבית הזו, זה כנראה קשה עד בלתי אפשרי...

    אז איפה האמת בין התאוריות?

    כנראה איפשהו באמצע.

    השווקים אינם מושלמים. בני אדם עושים טעויות, ולפעמים נוצרים מחירים מופרזים - למעלה או למטה.

    אבל מצד שני, השוק גם יעיל מספיק כדי להפוך את מציאת הטעויות האלו למשימה לא פשוטה בכלל.

    וזו כנראה הסיבה לכך שמשקיעים רבים הגיעו למסקנה די פרקטית: במקום לנסות לבחור את המניה שתנצח - פשוט להחזיק חלק גדול מהשוק כולו ע"י קרנות סל רחבות המחקות מדדים.

    זה אולי לא נשמע מרגש במיוחד, ומאוד משמעמם לעיתים.

    אבל עבור לא מעט אנשים, זו דווקא אסטרטגיה שעובדת די טוב לאורך זמן.

    ואם אתם רוצים לעשות משהו מרגש עם כספכם תנו אותו לעניים, זה מרגש פי 100!

    אהבתם? אשמח לשמוע... כי זה עלה לי בשעות, טיוטות, מחיקות, וכתיבות! בשבילכם...
    המאמר הינו חומר למידה בלבד! ואין בדברים משום ייעוץ או המלצה.​

    @העץ-הרענן
    הנקודה היא שגם אם אדם פרטי לא יעיל רוב הכסף הוא מוסדי והמוסדיים 100% יעילים כי זה לא הכסף שלהם ואין הטיות פסיכלוגיות

  • כרגיל
    מאמרים נפלאים כתובים ברור

    יש כאן את כל המאמרים שלך?

    @בן-עליה עדיין לא.
    לאט לאט.
    מקווה שהציבור נהנה.
    ||אני רגיל לקבל יותר פידבקים...||

  • אני יודע אני עוקב קבוע
    אל תשכח שכאן יש פחות תנועה מהפורום השני
    אבל אם מומחים כמוך יכתבו כאן ויגיבו כאן זה יעלה את הרמה של הפורום ומימלא יהיו יותר תגובות ויותר מקצועיות

  • אולי תגלו לי בסוד?...
    הכוונה לפורום הידוע?...

  • ודאי
    ושם יש כבר 6 מאמרים

  • ודאי
    ושם יש כבר 6 מאמרים

    @בן-עליה מהו באמת הפורום השני/הידוע? אפשר לינק? תודה רבה!!

  • אולי תגלו לי בסוד?...
    הכוונה לפורום הידוע?...

    @אבי-ר. אכן.
    רמז: מתחיל בפ...

  • @אבי-ר. אכן.
    רמז: מתחיל בפ...

    @העץ-הרענן הכוונה לפXXג? 😊

    ||
    לא הבנתי למה זה אמור להיות בסוד??!!!
    ||

  • @העץ-הרענן הכוונה לפXXג? 😊

    ||
    לא הבנתי למה זה אמור להיות בסוד??!!!
    ||

  • 0c0035f7-1b62-4e41-b47b-7ae07a2fffef-image.jpeg
    בכל יום בשעות המסחר בוול סטריט מתרחש ניסוי כלכלי עצום.
    מיליוני אנשים - משקיעים פרטיים, קרנות ענק, אנליסטים, ויותר ויותר גם אלגוריתמים - מנסים כולם לעשות דבר אחד: למצוא מניה שהשוק מתמחר לא נכון.

    ההיגיון פשוט. אם תמצא חברה ששווה 100 דולר אבל נסחרת ב-80, תוכל לקנות אותה ולהרוויח כשהמחיר יתיישר עם הערך האמיתי.
    ומי לא רוצה להשים את היד במקום הנכון בזמן הנכון?!

    אבל כאן עולה שאלה מעניינת.

    אם כל כך הרבה אנשים חכמים מחפשים כל הזמן טעויות במחירים - למה בכלל אמורות להישאר טעויות?

    זו השאלה שעומדת במרכז אחד הוויכוחים הגדולים ביותר בכלכלה המודרנית.

    רעיון די מוזר מתחילת המאה ה-20

    כדי להבין מאיפה הוויכוח הזה התחיל, צריך לחזור יותר ממאה שנה אחורה.

    בשנת 1900 מתמטיקאי צרפתי בשם לואי באשלייה כתב עבודת דוקטורט בשם The Theory of Speculation. הוא הציע רעיון שהיה חריג מאוד לאותה תקופה: ייתכן שתנועות מחירי המניות מתנהגות כמו תהליך אקראי.

    במילים אחרות - אם מניה עלתה אתמול, זה לא אומר כמעט כלום על מה שתעשה מחר.

    הרעיון הזה נשמע אינטואיטיבית קצת מוזר. הרי משקיעים מנסים לנתח חברות, לקרוא דוחות, להבין מגמות. אז איך ייתכן שהמחירים מתנהגים כמעט כמו הטלת מטבע?

    במשך שנים רבות העבודה של באשלייה כמעט נשכחה. רק בשנות ה-60 כלכלן אמריקאי בשם יוג'ין פאמה החזיר את הרעיון הזה למרכז הבמה - והפך אותו למה שנקרא היום תיאוריית השוק היעיל.

    השוק אולי נראה אקראי - דווקא בגלל שהוא יעיל.

    הטענה של פאמה הייתה מעניינת:
    הסיבה שמחירי מניות נראים אקראיים היא לא שהשוק כאוטי, אלא להפך - שהוא יעיל מאוד.

    תחשוב מה קורה כשמתפרסם מידע חדש על חברה.
    דוח רווחים, החלטת ריבית, שמועה על מיזוג.

    בתוך שניות אלפי משקיעים מנתחים את המידע הזה ופועלים בהתאם. קונים. מוכרים. משנים פוזיציות.

    המחיר מתעדכן.

    אם כך, המחיר שאנחנו רואים עכשיו כבר משקף את כל המידע הידוע (זה מה שנקרא - מגולם). לכן השינוי הבא במחיר יקרה רק כאשר יופיע מידע חדש - ומידע חדש הוא בהגדרה בלתי צפוי.

    זו הסיבה שהמחירים נראים אקראיים.

    פאמה גם ניסה לדייק את הרעיון הזה וחילק אותו לשלוש רמות.

    הגרסה הבסיסית ביותר נקראת היעילות החלשה. לפי הגישה הזו, כל המידע ההיסטורי על מחירי מניות כבר מגולם במחיר הנוכחי. לכן ניתוח גרפים או תבניות טכניות לא אמור לתת יתרון קבוע למשקיע.

    הרמה השנייה - היעילות החצי-חזקה - מרחיבה את הטענה. כאן ההנחה היא שהמחיר משקף את כל המידע הציבורי: דוחות כספיים, נתוני מאקרו, תחזיות אנליסטים.

    אם זה נכון, גם ניתוח עמוק לא אמור לאפשר למשקיע להכות את השוק לאורך זמן.

    יש גם גרסה שלישית, קיצונית יותר, שטוענת שהמחירים משקפים אפילו מידע פנים. רוב הכלכלנים לא באמת מאמינים שזה מתקיים במציאות, אבל היא משמשת כגבול תיאורטי.

    ואז מגיעה טענת הנגד המבוססת על המציאות האנושית ההתהנהגותית זו שאנו מכירים מעצמנו ע"פ רוב.

    והיא טוענת שהתיאוריה הזו אלגנטית מאוד.
    אבל יש בה הנחה בעייתית אחת: שהיא מניחה שמשקיעים פועלים בצורה רציונלית.

    בפועל, בני אדם רחוקים מלהיות רציונליים לחלוטין - במיוחד כשמדובר בכסף.

    מחקרים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הראו שהמוח האנושי מלא בהטיות פסיכולוגיות. למשל, אנשים חווים הפסד בצורה חזקה יותר מאשר רווח באותו גודל. התוצאה היא שהם לעיתים מחזיקים מניות מפסידות זמן רב מדי.

    יש גם את אפקט העדר. כאשר השוק עולה, יותר ויותר אנשים רוצים להצטרף לחגיגה. כאשר הוא יורד, רבים ממהרים למכור (ע"ע מדד ת"א לאחרונה, ונאסד"ק).

    במצבים כאלה המחירים יכולים להתרחק מהערך הכלכלי של החברות, שכן הקונים פעלו מרגש ולא משכל, אם אכן ההטיות הללו הם שדחפו אותם לקנייה.

    לפעמים זה נגמר בבועה.

    דוגמה קלאסית לכך היא בועת הדוט-קום של סוף שנות ה-90.

    באותן שנים חברות אינטרנט רבות נסחרו בשווי עצום למרות שלא היו להן כמעט הכנסות. האווירה הייתה אופטימית מאוד - אולי אופטימית מדי.

    כאשר הבועה התפוצצה בשנת 2000, רבים מהחברות האלו נעלמו לחלוטין.

    גם משבר הסאב-פריים בשנת 2008 העלה שאלות דומות לגבי מידת היעילות של השווקים.

    הייתי אולי אומר שעיקר הוויכוח ביניהם הוא האם השווי המתומחר של החברות, שמשקיעים וסוחרים מתמחרים את החברות, הינו שווי אמיתי?

    אבל יש בעיה קטנה עם הביקורת הזו וטענת הנגד הטוענת שאפשר למצוא חברות שמתומחרות בזול ולא לפי שווין האמיתי.

    למרות כל הדוגמאות לבועות, יש נתון אחד שמקשה מאוד על מי שטוען שקל לנצח את השוק.

    חברת S&P (כן זאת שייצרה את מדד הS&P500 המפורסם כל כך) מפרסמת כבר שנים דוחו"ת מחקריים בשם SPIVA, שמשווים בין קרנות השקעה אקטיביות לבין המדדים שהן מנסות לנצח.

    והנתונים… לא מאוד מחמיאים למנהלי הקרנות.

    בטווח קצר חלקם מצליחים להכות את המדד.
    אבל כאשר מסתכלים על תקופות של 10 או 15 שנים - יותר מ-90% מהם מפגרים אחריו!.
    תקראו את השורה הזאת שוב!

    זה לא אומר שאי אפשר להצליח. יש משקיעים יוצאי דופן כמו וורן באפט (ע"ע קרן פימי).

    אבל מבחינה סטטיסטית, להכות את השוק לאורך זמן זו משימה קשה מאוד.
    ולמצוא את הקרן האקטיבית הזו, זה כנראה קשה עד בלתי אפשרי...

    אז איפה האמת בין התאוריות?

    כנראה איפשהו באמצע.

    השווקים אינם מושלמים. בני אדם עושים טעויות, ולפעמים נוצרים מחירים מופרזים - למעלה או למטה.

    אבל מצד שני, השוק גם יעיל מספיק כדי להפוך את מציאת הטעויות האלו למשימה לא פשוטה בכלל.

    וזו כנראה הסיבה לכך שמשקיעים רבים הגיעו למסקנה די פרקטית: במקום לנסות לבחור את המניה שתנצח - פשוט להחזיק חלק גדול מהשוק כולו ע"י קרנות סל רחבות המחקות מדדים.

    זה אולי לא נשמע מרגש במיוחד, ומאוד משמעמם לעיתים.

    אבל עבור לא מעט אנשים, זו דווקא אסטרטגיה שעובדת די טוב לאורך זמן.

    ואם אתם רוצים לעשות משהו מרגש עם כספכם תנו אותו לעניים, זה מרגש פי 100!

    אהבתם? אשמח לשמוע... כי זה עלה לי בשעות, טיוטות, מחיקות, וכתיבות! בשבילכם...
    המאמר הינו חומר למידה בלבד! ואין בדברים משום ייעוץ או המלצה.​

    @העץ-הרענן said:

    אבל כאשר מסתכלים על תקופות של 10 או 15 שנים — יותר מ-90% מהם מפגרים אחריו!.
    תקראו את השורה הזאת שוב!

    זה מדהים שעדיין יש את החכמולוגים שחושבים שהם ינצחו את השיטה, למרות שאין להם את הכלים שיש למנהלי הקרנות האקטיבים.

  • 0c0035f7-1b62-4e41-b47b-7ae07a2fffef-image.jpeg
    בכל יום בשעות המסחר בוול סטריט מתרחש ניסוי כלכלי עצום.
    מיליוני אנשים - משקיעים פרטיים, קרנות ענק, אנליסטים, ויותר ויותר גם אלגוריתמים - מנסים כולם לעשות דבר אחד: למצוא מניה שהשוק מתמחר לא נכון.

    ההיגיון פשוט. אם תמצא חברה ששווה 100 דולר אבל נסחרת ב-80, תוכל לקנות אותה ולהרוויח כשהמחיר יתיישר עם הערך האמיתי.
    ומי לא רוצה להשים את היד במקום הנכון בזמן הנכון?!

    אבל כאן עולה שאלה מעניינת.

    אם כל כך הרבה אנשים חכמים מחפשים כל הזמן טעויות במחירים - למה בכלל אמורות להישאר טעויות?

    זו השאלה שעומדת במרכז אחד הוויכוחים הגדולים ביותר בכלכלה המודרנית.

    רעיון די מוזר מתחילת המאה ה-20

    כדי להבין מאיפה הוויכוח הזה התחיל, צריך לחזור יותר ממאה שנה אחורה.

    בשנת 1900 מתמטיקאי צרפתי בשם לואי באשלייה כתב עבודת דוקטורט בשם The Theory of Speculation. הוא הציע רעיון שהיה חריג מאוד לאותה תקופה: ייתכן שתנועות מחירי המניות מתנהגות כמו תהליך אקראי.

    במילים אחרות - אם מניה עלתה אתמול, זה לא אומר כמעט כלום על מה שתעשה מחר.

    הרעיון הזה נשמע אינטואיטיבית קצת מוזר. הרי משקיעים מנסים לנתח חברות, לקרוא דוחות, להבין מגמות. אז איך ייתכן שהמחירים מתנהגים כמעט כמו הטלת מטבע?

    במשך שנים רבות העבודה של באשלייה כמעט נשכחה. רק בשנות ה-60 כלכלן אמריקאי בשם יוג'ין פאמה החזיר את הרעיון הזה למרכז הבמה - והפך אותו למה שנקרא היום תיאוריית השוק היעיל.

    השוק אולי נראה אקראי - דווקא בגלל שהוא יעיל.

    הטענה של פאמה הייתה מעניינת:
    הסיבה שמחירי מניות נראים אקראיים היא לא שהשוק כאוטי, אלא להפך - שהוא יעיל מאוד.

    תחשוב מה קורה כשמתפרסם מידע חדש על חברה.
    דוח רווחים, החלטת ריבית, שמועה על מיזוג.

    בתוך שניות אלפי משקיעים מנתחים את המידע הזה ופועלים בהתאם. קונים. מוכרים. משנים פוזיציות.

    המחיר מתעדכן.

    אם כך, המחיר שאנחנו רואים עכשיו כבר משקף את כל המידע הידוע (זה מה שנקרא - מגולם). לכן השינוי הבא במחיר יקרה רק כאשר יופיע מידע חדש - ומידע חדש הוא בהגדרה בלתי צפוי.

    זו הסיבה שהמחירים נראים אקראיים.

    פאמה גם ניסה לדייק את הרעיון הזה וחילק אותו לשלוש רמות.

    הגרסה הבסיסית ביותר נקראת היעילות החלשה. לפי הגישה הזו, כל המידע ההיסטורי על מחירי מניות כבר מגולם במחיר הנוכחי. לכן ניתוח גרפים או תבניות טכניות לא אמור לתת יתרון קבוע למשקיע.

    הרמה השנייה - היעילות החצי-חזקה - מרחיבה את הטענה. כאן ההנחה היא שהמחיר משקף את כל המידע הציבורי: דוחות כספיים, נתוני מאקרו, תחזיות אנליסטים.

    אם זה נכון, גם ניתוח עמוק לא אמור לאפשר למשקיע להכות את השוק לאורך זמן.

    יש גם גרסה שלישית, קיצונית יותר, שטוענת שהמחירים משקפים אפילו מידע פנים. רוב הכלכלנים לא באמת מאמינים שזה מתקיים במציאות, אבל היא משמשת כגבול תיאורטי.

    ואז מגיעה טענת הנגד המבוססת על המציאות האנושית ההתהנהגותית זו שאנו מכירים מעצמנו ע"פ רוב.

    והיא טוענת שהתיאוריה הזו אלגנטית מאוד.
    אבל יש בה הנחה בעייתית אחת: שהיא מניחה שמשקיעים פועלים בצורה רציונלית.

    בפועל, בני אדם רחוקים מלהיות רציונליים לחלוטין - במיוחד כשמדובר בכסף.

    מחקרים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הראו שהמוח האנושי מלא בהטיות פסיכולוגיות. למשל, אנשים חווים הפסד בצורה חזקה יותר מאשר רווח באותו גודל. התוצאה היא שהם לעיתים מחזיקים מניות מפסידות זמן רב מדי.

    יש גם את אפקט העדר. כאשר השוק עולה, יותר ויותר אנשים רוצים להצטרף לחגיגה. כאשר הוא יורד, רבים ממהרים למכור (ע"ע מדד ת"א לאחרונה, ונאסד"ק).

    במצבים כאלה המחירים יכולים להתרחק מהערך הכלכלי של החברות, שכן הקונים פעלו מרגש ולא משכל, אם אכן ההטיות הללו הם שדחפו אותם לקנייה.

    לפעמים זה נגמר בבועה.

    דוגמה קלאסית לכך היא בועת הדוט-קום של סוף שנות ה-90.

    באותן שנים חברות אינטרנט רבות נסחרו בשווי עצום למרות שלא היו להן כמעט הכנסות. האווירה הייתה אופטימית מאוד - אולי אופטימית מדי.

    כאשר הבועה התפוצצה בשנת 2000, רבים מהחברות האלו נעלמו לחלוטין.

    גם משבר הסאב-פריים בשנת 2008 העלה שאלות דומות לגבי מידת היעילות של השווקים.

    הייתי אולי אומר שעיקר הוויכוח ביניהם הוא האם השווי המתומחר של החברות, שמשקיעים וסוחרים מתמחרים את החברות, הינו שווי אמיתי?

    אבל יש בעיה קטנה עם הביקורת הזו וטענת הנגד הטוענת שאפשר למצוא חברות שמתומחרות בזול ולא לפי שווין האמיתי.

    למרות כל הדוגמאות לבועות, יש נתון אחד שמקשה מאוד על מי שטוען שקל לנצח את השוק.

    חברת S&P (כן זאת שייצרה את מדד הS&P500 המפורסם כל כך) מפרסמת כבר שנים דוחו"ת מחקריים בשם SPIVA, שמשווים בין קרנות השקעה אקטיביות לבין המדדים שהן מנסות לנצח.

    והנתונים… לא מאוד מחמיאים למנהלי הקרנות.

    בטווח קצר חלקם מצליחים להכות את המדד.
    אבל כאשר מסתכלים על תקופות של 10 או 15 שנים - יותר מ-90% מהם מפגרים אחריו!.
    תקראו את השורה הזאת שוב!

    זה לא אומר שאי אפשר להצליח. יש משקיעים יוצאי דופן כמו וורן באפט (ע"ע קרן פימי).

    אבל מבחינה סטטיסטית, להכות את השוק לאורך זמן זו משימה קשה מאוד.
    ולמצוא את הקרן האקטיבית הזו, זה כנראה קשה עד בלתי אפשרי...

    אז איפה האמת בין התאוריות?

    כנראה איפשהו באמצע.

    השווקים אינם מושלמים. בני אדם עושים טעויות, ולפעמים נוצרים מחירים מופרזים - למעלה או למטה.

    אבל מצד שני, השוק גם יעיל מספיק כדי להפוך את מציאת הטעויות האלו למשימה לא פשוטה בכלל.

    וזו כנראה הסיבה לכך שמשקיעים רבים הגיעו למסקנה די פרקטית: במקום לנסות לבחור את המניה שתנצח - פשוט להחזיק חלק גדול מהשוק כולו ע"י קרנות סל רחבות המחקות מדדים.

    זה אולי לא נשמע מרגש במיוחד, ומאוד משמעמם לעיתים.

    אבל עבור לא מעט אנשים, זו דווקא אסטרטגיה שעובדת די טוב לאורך זמן.

    ואם אתם רוצים לעשות משהו מרגש עם כספכם תנו אותו לעניים, זה מרגש פי 100!

    אהבתם? אשמח לשמוע... כי זה עלה לי בשעות, טיוטות, מחיקות, וכתיבות! בשבילכם...
    המאמר הינו חומר למידה בלבד! ואין בדברים משום ייעוץ או המלצה.​

    @העץ-הרענן said:

    אהבתם? אשמח לשמוע... כי זה עלה לי בשעות, טיוטות, מחיקות, וכתיבות! בשבילכם...

    מאוד
    תמשיך לכתוב עוד מאמרים.

  • @העץ-הרענן said:

    אבל כאשר מסתכלים על תקופות של 10 או 15 שנים — יותר מ-90% מהם מפגרים אחריו!.
    תקראו את השורה הזאת שוב!

    זה מדהים שעדיין יש את החכמולוגים שחושבים שהם ינצחו את השיטה, למרות שאין להם את הכלים שיש למנהלי הקרנות האקטיבים.

    @פושט-רגל-מרמה-ד

    1. הם טוענים שלמנהלי הקרנות יש יכולות מוגבלות עקב חוקים רגולטוריים.
    2. תודה שמחתני!
  • ש שמח בחלקו פיצל נושא זה ב

נושאים מוצעים


  • מי מצטער על חלום?

    שוק ההון והשקעות שוק ההון בועה
    1
    8 הצבעות
    1 פוסטים
    86 צפיות
    תכנון נכוןת
    החלום שלא קרה הרבה אנשים היום פוחדים להשקיע בשוק ההון. השוק בשיא, כולם מדברים על "בועה", וכל מי שחושב להכניס כסף נתקף בחשש: מה יהיה אם ירד? האם אני מסוגל להחזיק מעמד במשבר, או שאני אמכור בדיוק ברגע הכי גרוע, ואפסיד את מה שחסכתי שנים? זה חשש אמיתי. אבל יש לו תרופה - לא כלכלית, אלא נפשית. ואני רוצה לשתף אותה. מה שלא קרה, לא קרה לך בואו נדמיין רגע: אתם ישנים, וחולמים חלום. בחלום התעשרתם - קיבלתם ירושה, זכיתם בפיס, עשיתם עסקה מצוינת. אתם מרגישים את השמחה, אתם כבר מתכננים מה תעשו עם הכסף. ואז אתם מתעוררים, ומבינים שזה היה רק חלום. האם אתם עצובים? לא ממש. כי שום דבר לא היה שלכם מלכתחילה. לא הפסדתם כלום - פשוט חלמתם. עכשיו קרה לי דבר דומה, פעמיים, בעולם ממשי לגמרי - לא בשינה, אלא בהחלטות נדל"ן. פעם אחת הייתי בטוח שדירה מסוימת שרציתי לקנות שווה הרבה יותר ממה שהציעו לי, והלכתי בעצת אחרים וירדתי מהעסקה - ובדיעבד התברר שהיא באמת נמכרה במחיר גבוה משמעותית ממה שיכולתי לקנות בו. פעם שנייה ויתרתי מרצון על השקעה, כדי לא להסתכסך עם חבר קרוב שרצה לקנות את אותו הנכס - והנכס הזה הניב לו רווח גדול. בשני המקרים היה לי "פתח" מלא להתעשר, וזה נסגר. יכולתי לחיות עם זה שנים ולהתייסר: "מה היה קורה אילו...". אבל זה בכלל לא כואב לי. ולא כי אני אדם מיוחד בלי רגשות - אלא כי הבנתי משהו. זה לא היה שלי - זה היה חלום ההזדמנויות האלה מעולם לא היו "שלי" באמת. הן היו אפשרות, מחשבה, דמיון של עתיד - בדיוק כמו החלום בלילה. אם בסוף זה לא קרה, סימן שזה לא היה אמור לקרות. בורא העולם נתן לי חלום שנראה מוחשי במיוחד - נראה קרוב, נראה ודאי - אבל בסופו של דבר זה נשאר חלום. ומי מצטער על חלום? התובנה הזו לא נועדה רק להרגיע אותי לגבי דירות שלא קניתי. היא כלי עבודה של ממש - ואני חושב שהיא בדיוק מה שחסר לאנשים שמפחדים להשקיע היום בשוק ההון. איך זה מתרגם להשקעות נניח שיש לכם מטרה ברורה וחשובה - לדוגמה, לחסוך לנישואי הילדים בכבוד. אתם פותחים תיק השקעות, ומתחילים לחסוך לטווח ארוך. השוק, בעזרת ה', עולה לאורך זמן - ככה זה עובד בהשקעה סבלנית. אבל בדרך יהיו ירידות. זה לא "אם", זה "מתי". ובדיוק ברגע הירידה מתעורר הפחד הגדול ביותר: למכור הכול כדי "להציל את מה שנשאר". וזו בדיוק הנקודה שבה החוסן הנפשי קובע הכול. כי מי שנכנס להשקעה עם התובנה הזו - שהכסף שהוא משקיע הוא כמו חלום, ואם בסוף הוא יפסיד אותו, סימן שזה בכלל לא היה אמור להיות שלו - הוא לא ימכור בפאניקה. הוא ידע: "אם, חלילה, אני אצא מפה עם הפסד - זה אומר שזה היה חלום מוחשי שהתברר כחלום. לא הייתי אמור לקבל את זה". והידיעה הזו, פרדוקסלית ככל שתישמע, היא בדיוק מה שנותן את השקט הדרוש כדי לא למכור, ודווקא בגלל זה - לתת לכסף הזדמנות אמיתית לצמוח. אבל יש תנאי אחד הגישה הזו עובדת רק אם באמת אפשר "להתעורר מהחלום" בלי שהחיים יתמוטטו. ולכן יש כלל ברזל: משקיעים רק כסף שאפשר להרשות לעצמכם להפסיד. לא ממונפים, לא בהלוואות, לא בכסף שאתם צריכים למחר. כי אם ההשקעה היא כסף שאתם באמת יכולים לאבד מבלי שהעולם יקרוס - אז ה"חלום" נשאר חלום נעים, וגם אם הוא לא יתגשם, לא נשבר שום דבר אמיתי. וכשיודעים שאפשר לחיות גם בלי זה - דווקא אז יש הכי הרבה סיכוי שזה יישאר, יצמח, ובעזרת ה' יגיע בדיוק לאן שהתכוונתם מלכתחילה. נכון שאינו דומה חלום שעוד לא השקעתי בה כסף, לבין חלום שכבר הושקעו בו בו כספים, אבל בסוף זה אותו חלום.. 'קל לומר את זה עכשיו, לפני שהמשבר בא - אבל אני מקווה שהקו הזה יהיה לי ולאחרים לעזר גם ברגע האמת'.
  • 5 הצבעות
    1 פוסטים
    110 צפיות
    י. סנדרסי
    האתר היחיד בישראל שנותן בעברית: תשואות שנתיות של מעל 40 טיקרים שונים, תשואה מצטברת מתחילת נקודת השקעה, 3.תשואה ממוצעת לתקופת ההשקעה, הפקדה חודשית קבועה - כמה שווי התיק כל שנה? ובסוף התקופה? כנסו: https://www.long-range.co.il/elementor-3176/
  • 12 הצבעות
    44 פוסטים
    2k צפיות
    אבי ה-נערהא
    @סתם-אחד כתב במחשבון השוואה בין מסלולי השקעה משולבי גמ"ח ושוק ההון לבין השקעה רגילה בקופת גמל - מוזמנים לדייק: שאלתי את GPT מה עדיף משיאים או בנקל? והתשובה שקיבלתי זה בנקל. אתה אומר שיש גוף אחד שהגמח המרכזי/משיאים לא הצליח לקנות עם העודף כסף שלו? חידוש..
  • 6 הצבעות
    5 פוסטים
    267 צפיות
    העץ הרענןה
    @בן-עליה תודה על המשוב, איזה כיףףף
  • 7 הצבעות
    6 פוסטים
    398 צפיות
    ה
    @דוד-בן-זיקרי לא נמשיך בויכוח כי אין טעם באמת יש כמה פנים בעיני דבריו של טפורביץ מגוחכים ביחס שזה מופיע בכינוס ופודקאסט שמיועד לציבור הרחב שמן הסתם רבים ממנו לא מכירים את הנושא ולא רק שזה דעה לא כרוב הכלכלנים הצגתה גורמת בלבול ודחיפה לעשיית שטויות אז נכון שזה יותר מסוכן ממגוחך אבל עדיף להשתמש במגוחך כדי שלא יהיה מסוכן.