דילוג לתוכן

הלקח שאימפריות השאירו למשקיעים

  • בשבועות האחרונים אני קורא הרבה על ההיסטוריה של שוק ההון.
    התחלתי בהולנד, המשכתי לאנגליה, ומשם נסחפתי לעוד תקופות.
    באחד הערבים קראתי על חדלות הפירעון של מלך אנגליה במאה ה־17.
    זה היה אמור להיות עוד פרט היסטורי קטן,
    אבל הוא הוביל אותי לשאלה פשוטה:

    כמה פעמים זה כבר קרה בהיסטוריה?

    התחלתי לבדוק.
    ספרד, אנגליה, צרפת, האימפריה העות'מאנית, רוסיה, גרמניה, ארצות הברית, ארגנטינה, יוון, לבנון.
    כמעט כל מעצמה גדולה בהיסטוריה, בשלב כזה או אחר, הפרה התחייבויות למשקיעים.
    לפעמים זו הייתה חדלות פירעון רשמית, לפעמים אינפלציה שמחקה את ערך הכסף, ולפעמים ביטול ההתחייבות לזהב או תספורת חוב.

    ככל שהעמקתי ברשימה הזו, הבנתי שהיא חושפת משהו עמוק לגבי הדרך שבה אנחנו תופסים סיכון.

    היציבות המודרנית והקושי להכיל שינוי.

    אנחנו חיים בעולם שבו הכול נראה מסודר.
    המשכורת נכנסת בזמן, הבנקים פתוחים, המדינה מתפקדת והשווקים נפתחים בכל בוקר.
    אנחנו מתכננים עשרים ושלושים שנה קדימה, כאילו כך העולם תמיד התנהל.
    התרבות המערבית המודרנית קידמה ב-100-200 השנים האחרונות תחושה ואולי אשליה שהמצב הקיים תמיד יישאר ככה.

    אבל כשפותחים ספר היסטוריה, מגלים תמונה אחרת.
    רוב ההיסטוריה האנושית הייתה רצופה מלחמות, מגפות, הפיכות, משברי חוב ושינויי משטר.

    היציבות שאנו חווים בעשרות שנים האחרונות היא דווקא החריגה בקנה המידה ההיסטורי.

    הקשר לימי בין המצרים.

    הקושי הזה מתחבר ישירות לימים האלה של השנה,
    ימי בין המצרים.

    לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו למה כל כך קשה לנו להרגיש באמת את האבל ואת חורבן בית המקדש??

    התשובה נעוצה בדיוק באשליה הזו, אנו חיים בעולם שמייצר לנו תחושה שהכול מסביבנו יציב מכדי להשתנות.

    התורה מחנכת אותנו להפך הגמור:
    העולם הפיזי הוא לא קבוע, יציבות מוחלטת בטבע היא אשליה, והקדוש ברוך הוא זה שמנהל את העולם.

    השחרור שבחוסר הוודאות.

    ההבנה הזו גרמה לי לחשוב שאולי דווקא ההתעסקות ביציבות ובאיך לשמור עליה פוגעת בנו .
    דווקא כשנשחרר את הניסיון להתגונן
    מכל תרחיש קיצון היסטורי פשוט נתחיל לזוז.

    בתקופת מלך אנגליה, גם האנשים העשירים ביותר לא יכלו לחזות או להתגונן מפני ההחלטה שלו שלא להחזיר את החוב.
    אין שום כלי או גרף שיודעים להעריך סיכון כזה מראש.
    להבנה הזו יש משמעות כפולה.

    מצד אחד, היא נותנת לנו פרספקטיבה נכונה וענווה לחיים.

    מצד שני, היא משחררת אותנו לקבל החלטות ולהעז.

    הרי אם ננסה להתגונן מכל אירוע קיצון תיאורטי, נשתק את עצמנו ולא נפעל לעולם.

    בתוך שיקולי ההשקעה היומיומיים,
    בסיכונים המוחלטים האלה בכלל לא צריך להתחשב.

    אי אפשר לנהל את מה שלא ניתן למדידה.

    המטרה אינה לחיות בחרדה שמשהו ישתנה,
    אלא להפסיק לחפש ודאות מוחלטת במקום שבו היא לא קיימת.
    לשחרר את הפחד מאירועים שאין לנו יכולת לחזות,
    ולהתמקד בפעולות האחראיות והיציבות שנמצאות בשליטה שלנו היום כדי לבנות את המחר.

    מרגישים מבולבלים או רוצים לשאול שאלות
    אשמח לשמוע מכם ולהגיב להערות והערות a053311311@gmail.com .

נושאים מוצעים


  • 0 הצבעות
    1 פוסטים
    21 צפיות
    יהודי גאהי
    שלו' וברכה, ברשותי יש קופת גמל פעילה [במיטב], ועוד אחת שאינה פעילה [בקופת גמל גל- שאינה כשרה, למיטב ידיעתי]. ביקשתי מקופת הגמל במיטב למשוך את הכספים מ'גל'. אבל הם אמרו לי שא"א לאחד את הקופות, רק אפשר לפתוח קופת גמל חדשה. האם זה נכון? למה לא לאחד? תודה.
  • מיתוסים בשוק ההון

    שוק ההון והשקעות כל המאמרים
    9
    3 הצבעות
    9 פוסטים
    151 צפיות
    שמש מרפאש
    @הגיוני כתב: @י.-סנדרס כתב: משקיע חודשי עקבי קונה בממוצע נמוך בזמן ירידות וזקוק לעליית ערך נמוכה בהרבה כדי לחזור לאיזון ולרווח. סליחה שאני תופס אותך ככה על איזה משפט. אבל בעיני זה אחד המיתוסים הכי מצויים... זה לא נכון. לחכות שיצטבר סכום ולא להשקיע בינתיים זה ודאי לא חכם. אבל להשקיע דווקא חודשי כך תרויח יותר בקלות וכדו' זה ג"כ לא נכון. מי שיש לו הרבה שישקיע כל מה שיש לו בבת אחת אאכ הוא מפחד או אין לו אפשרות לקחת סיכון אז שישקיע סכום של חצי ממה שיש לו אבל סתם לחלק לחודשי ממה שיש לך כבר אין לזה שום טעם הסיכון היחיד שאתה מונע ע"י ההפקדה החודשית הוא, משום שחצי מהזמן הכסף בעו"ש ולא בשוק ההון. אבל לומר שעדיף חודשי בגלל שככה אתה מפקיד גם בירידות זה לא נכון. כי הרי בגלל זה אתה משקיע גם בעליות והרבה יותר מסתבר שתשקיע בהמשך בעליות מאשר בירידות, אא"כ אתה ממש צופה ירידה באופק שתרד מתחת למחיר השוק היום, אלא שבמצב כזה אני הייתי ממליץ לך לחכות עם הכסף ולהכניס הכל בירידה שתתרחש. מקווה שהובנתי. ושוב, סליחה שאני תופס אותך על הנקודה הזאת. קח את זה כ"הערה בונה", וכפינוק שמאיר את העינים. בסהכ זה נראה שאתה עושה עבודה טובה ויודע מה שאתה אומר רק כל פעם שאני רואה את הטענה על די סי אי שזה גורם שתפקיד גם בירידות לכן זה עדיף, זה מקפיץ בי משהו. שניכם צודקים. להשקעה בב"א יש יתרון כי כל ההכסף מושקע כל הזמן. לDCA יש יתרון שהיא גורמת למשקיע להנות גם מהירידות. סטטיסטית והיסטורית ברוב המקרים השקעה בב"א מנצחת, אבל בתקופות של ירידות ודשדוש ה-DCA מנצח. בנוסף יש יתרון פסיכולוגי עצום ל-DCA - כי אז הירידות לא גרומות לפומו או לבהלה אלא הן דווקא חיוביות (בהנחה שזה לא מגיע בסוף התקופה, ואז נכנסים לבעיה אחרת שמכונה סיכון רצף תשואות).
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    79 צפיות
    NadlanUSAN
    זה נשמע כמו תסריט הוליוודי, אבל הסיפור הזה מתרחש ממש כאן, באוהיו. בשנת 2011 החליט בנק אוף אמריקה שנגמרה הסבלנות. לואי טלריקו, בעל אחוזה מפוארת בשכונת היוקרה ברינגטון אסטייטס באורורה, לא עמד בתשלומי המשכנתא. הבנק הגיש תביעת עיקול, והניח שבסופו של ההליך יקבל את הנכס בחזרה. האחוזה, כ־2,580 מ"ר בנוי (על מגרש 8 דונם), ניצבת על גבעה מול הגומה ה־17 של מגרש גולף. בנייתה הוערכה בעלות של כ־4.5 מיליון דולר. [image: Screenshot 2026-10-09 at 10.08.07 AM.png] [image: Screenshot 2026-10-09 at 9.44.08 AM.png] אלא שלטלריקו היו תוכניות אחרות. הוא פתח במאבק משפטי שנמשך לא שנה, לא חמש שנים, אלא 15 שנה. חמישה ערעורים, חמש בקשות לפשיטת רגל, דיונים, עיכובים ועוד הליכים משפטיים. השנים חלפו. נשיאים התחלפו בבית הלבן. שוק הנדל"ן האמריקאי עבר גאות, מגפה, אינפלציה ועליית ריבית. וטלריקו? המשיך להתגורר באחוזה. רק בסוף 2024 ניתן סוף סוף צו העיקול. בשנת 2025 הושלמה המכירה השיפוטית, וביולי 2026 מכר הבנק את הנכס לחברת השקעות תמורת יותר מ־3 מיליון דולר. סוף הסיפור? ממש לא. המשקיע החדש שילם מיליוני דולרים על האחוזה — אבל לא קיבל את המפתחות. טלריקו עדיין התגורר בבית. נדרש הליך פינוי נוסף, וגם לאחר שבית המשפט אישר את הפינוי, נכון לדיווחים האחרונים עדיין לא נקבע מועד לביצועו. אבל כאן מגיע החלק המעניין באמת. כשעברנו במערכת NadlanUSA על הסיפור, עלתה שאלה שאולי חשובה אפילו יותר מההליך המשפטי: האם ייתכן ש־15 שנות המאבק דווקא השתלמו לטלריקו מבחינה כלכלית? הרי אדם שמפסיק לשלם משכנתא אינו רק מסתכן באובדן הבית. הוא גם מפסיק להוציא מכיסו סכומי כסף עצומים מדי חודש. בנינו מודל כלכלי להמחשה, המבוסס על אחוזה בשווי 4.5 מיליון דולר, עם מימון בנקאי של 80%. התוצאה הייתה מפתיעה. במשך 15 שנה, תשלומי המשכנתא היו מסתכמים בכמעט 3.9 מיליון דולר. ובתנאים מסוימים, גם לאחר אובדן הבית וההון העצמי שהושקע בו, מי שלא שילם עשוי להימצא ביתרון כלכלי של יותר מ־3 מיליון דולר לעומת מי ששילם כסדרו. כמובן, זהו מודל תיאורטי ולא חשבון הכיס של טלריקו. חובות שנותרו לגבייה, הוצאות משפטיות ותשלומים אחרים יכולים לשנות לחלוטין את התוצאה. אבל הוא חושף תופעה מרתקת: לפעמים הזמן עצמו הופך לנכס הכלכלי החשוב ביותר בסכסוך נדל"ן. פרסמנו במגזין NadlanUSA שתי כתבות המשלימות זו את זו: הסיפור המשפטי: איך הליך עיקול באוהיו נמשך 15 שנה, ומדוע גם רכישת הנכס אינה מבטיחה קבלת חזקה. https://nadlanusa.co.il/magazine/story/ohio-mansion-eviction-15-years-2026 החשבון הכלכלי: כמה באמת שוות 15 שנות מגורים ללא תשלומי משכנתא, מי סופג את ההפסד, והאם אובדן הבית בהכרח אומר שבעליו הפסיד? https://nadlanusa.co.il/magazine/story/fifteen-years-free-mansion-foreclosure-economics-2026 ואני סקרן לשמוע את דעתכם: האם מערכת משפטית שמאפשרת להאריך הליך כזה במשך 15 שנה מגינה על זכויות האזרח — או יוצרת תמריץ כלכלי שלא לשלם חובות? NadlanUSA | נדל״ן ארה״ב — מאז 2007.
  • 1 הצבעות
    4 פוסטים
    100 צפיות
    ב
    שמחים שחזרת אפשר לפתוח דרכי באלטשולר או בפסגות ומקבלים דמי הצטרפות (בפסגות 200 באלטשולר אני לא זוכר אם וכמה) ד"א אני חושב שאם אתה קונה קבוע אז תחפש את הזול אבל מבחינת פלטפורמה אלטשולר הרבה יותר נוחים בהצלחה
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    255 צפיות
    א
    _כללי זהירות למשקיע המתחיל.pdf סיפור.pdf