ההחלטות שמקבלים בתחילת הדרך עשויות לקבוע עם כמה אפשרויות נגיע לפרישה

[רחל עומסי]

ההחלטות שמקבלים בתחילת הדרך עשויות לקבוע עם כמה אפשרויות נגיע לפרישה

בפגישות עם פורשים אני רואה עד כמה שנות חיסכון חסרות יכולות להשפיע על החיים אחרי העבודה.

חלקם התחילו לעבוד בגיל מאוחר. אחרים עבדו במשך שנים, אבל המעסיקים החלו להפקיד עבורם לפנסיה רק בעקבות פנסיית החובה.

הם עבדו, התפרנסו והחזיקו את הבית. אבל היום, כשבודקים מה תהיה ההכנסה החודשית שלהם בפרישה, מתברר שהכסף שנצבר לא תמיד מספיק.

לראות אדם אחרי שנות עבודה שמנסה להבין כיצד יממן את הוצאות המחיה שלו, זו מציאות קשה מאוד.

לצעירים של היום יש הזדמנות להגיע למקום אחר.

בשונה מחלק מהפורשים כיום, צעירים שמפקידים לפנסיה כבר בתחילת דרכם יכולים לצבור חיסכון לאורך עשרות שנים.

אם ישמרו על רצף הפקדות, יימנעו ממשיכות שפוגעות בחיסכון ויקבלו החלטות שמתאימות לצרכים שלהם, יש להם פוטנציאל להגיע לפרישה עם חיסכון משמעותי יותר מזה שצברו רבים מהפורשים היום.

לכן ההצעה של המועצה הלאומית לכלכלה לבטל את חובת ההפרשה של העובד לפנסיה עד גיל 40 מעוררת אצלי דאגה.

חשוב לדייק: ההצעה אינה מבטלת את כל ההפקדות לפנסיה. היא עוסקת בחלקו של העובד, תוך השארת הפקדות המעסיק. הפרסום שעליו מבוסס הדיוור מציג הצעה לשינוי, ולא הוראה שמאפשרת להפסיק להפקיד.

המטרה היא להגדיל את ההכנסה הפנויה של צעירים בשנים שבהן ההוצאות כבדות.

והקושי הזה אמיתי. דיור, ילדים, חשבונות והוצאות בלתי צפויות, לפעמים כל תוספת לנטו יכולה לעזור.

אבל דווקא בשנים האלה יש לחיסכון יתרון שקשה להשלים בהמשך: זמן.

כסף שמופקד בגיל צעיר יכול להיות מושקע במשך עשרות שנים. כאשר נצברות תשואות, גם הן יכולות להמשיך לצבור תשואה וזהו אפקט הריבית דריבית.

התשואה אינה מובטחת, אבל ככל שמתחילים מוקדם יותר, יש לכסף יותר זמן לצמוח.

לכן, כשמוותרים על הפקדה היום, מוותרים גם על פוטנציאל הצמיחה שלה עד הפרישה.

“נחסוך יותר בגיל 40” נשמע כמו פתרון פשוט. אלא שבגיל 40 לא בהכרח יהיו פחות הוצאות, והשלמת הפער עלולה לדרוש הפקדות גבוהות יותר.

ומה יקרה לכסף שיישאר בנטו?

אצל חלק מהמשפחות הוא יסייע לצרכים חיוניים. אצל אחרות הוא עלול להיבלע בהוצאות השוטפות או בשדרוג רמת החיים, בלי להיבנות כחיסכון חלופי.

ההקלה תורגש מיד. הפער בחיסכון יתגלה הרבה יותר מאוחר.

וזו בדיוק הנקודה שמעסיקה אותי כשאני פוגשת פורשים: בשלב הזה כבר קשה יותר לתקן. לא תמיד אפשר להמשיך לעבוד, להגדיל הכנסה או להשלים שנים של הפקדות חסרות.

מה כדאי לצעירים לקחת מהניסיון של הדור הפורש?

לא לחכות לגיל הפרישה כדי לבדוק את הפנסיה.

כדאי לוודא שההפקדות מגיעות במלואן, להבין מה דמי הניהול, לבדוק שהכיסוי הביטוחי מתאים ולבחון את מסלול ההשקעה בהתאם למטרות ולטווח הזמן.

גם לפני משיכת כספים או שינוי בהפקדות, כדאי להבין מה תהיה המשמעות לעתיד.

המטרה היא לבנות איזון שמתאים לחיים היום, ושומר גם על האפשרויות שלנו מחר.

הכותבת הינה יועצת פנסיונית מורשית ומתכננת פרישה