דילוג לתוכן

כמה לדעתכם התשואה שזהב נתן במאה שנה האחרונות ???

  • @דוד-בן-זיקרי ניסיתי לחשב. ב-1926 אונקיה עלתה 20.67 דולר, והשבוע היא בסביבות 4,000. זה יוצא בערך 5.4 אחוז בשנה, ואחרי אינפלציה בערך 2.4 אחוז. מניות אמריקאיות עם דיבידנדים נתנו באותה תקופה בערך 10 אחוז בשנה. וצריך לזכור שעד 1971 המחיר של הזהב היה כמעט קבוע, כך שרוב העלייה הגיעה רק מאז.

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #3

    @חושב-וחושב אם אני לא טועה במאה שנה האחרונות הוא נתן תשואה של 1 לשנה ריאלי

  • @חושב-וחושב אם אני לא טועה במאה שנה האחרונות הוא נתן תשואה של 1 לשנה ריאלי

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #4

    @דוד-בן-זיקרי כתב:

    @חושב-וחושב אם אני לא טועה במאה שנה האחרונות הוא נתן תשואה של 1 לשנה ריאלי

    זה תלוי בשנת ההתחלה.
    מ-1900 כ 1.3%
    מ-1926 כ 2.4%

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #5

    @דוד-בן-זיקרי @משה-צבי צודק שהכל תלוי בשנת ההתחלה. ומעניין לראות כמה ההבדל הזה גדול במאה שנה. 1 אחוז ריאלי בשנה מכפיל את הכסף פי 2.7 ו-2.4 אחוז מכפילים אותו בערך פי 10. ובאותה תקופה מניות אמריקאיות הכפילו אותו ריאלית פי כמה מאות. אז לא משנה איזה חישוב לוקחים זהב שומר על ערך אבל לא בונה הון

  • כתב נערך לאחרונה על ידי השומר
    #6

    אתן את השנקל שלי זהב זה לא השקעה טובה לאורך השנים לא מתחרה בשוק ההון כולל האגחים הרגלים יש הרבה טווחים שאפשר למדוד וגם אם ב50 שנה האחרונות זה 4% זה מעט(אני יודע שאני לא מדייק אבל זה הרעיון) מה שכן יש ערך בלהחזיק משהו שיכול לשמש בקטסטרופות כמו השואה ומלחמות עולם אבל השיקול בזה זה כמו לשלם ביטוח כל כל דבר שקיים.

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #7

    @השומר בדיוק ככה ביטוח. ואת הביטוח הזה לא קונים בכל הכסף אלא בחלק קטן ממנו

  • @השומר בדיוק ככה ביטוח. ואת הביטוח הזה לא קונים בכל הכסף אלא בחלק קטן ממנו

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #8

    @חושב-וחושב כן אבל זה ביטוח מפני ארועים נדירים ביותר מלחמות עולם ברמה שלא נשאר לך כלום זה ממש לא שכיח, אני חושב שכל עוד אדם לא אמיד אלא בצמיחה אפשר להסתפק בתכשיטים שיש בהם הנאה לבית כל הזמן ואם הם שווים כמה עשרות אלפים ואפילו בגבוה זה מספיק.

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #9

    לפני חמישים שנה הזהב עלה133$ לאונקיה והיום זה עולה3960$לאונקיה זה אומר 7% בדיוק לשנה נומינאלי

  • לפני חמישים שנה הזהב עלה133$ לאונקיה והיום זה עולה3960$לאונקיה זה אומר 7% בדיוק לשנה נומינאלי

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #10

    @הרשל-דריבל כתב:

    לפני חמישים שנה הזהב עלה133$ לאונקיה והיום זה עולה3960$לאונקיה זה אומר 7% בדיוק לשנה נומינאלי

    משה-צבי כתב:

    זה תלוי בשנת ההתחלה.

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #11

    @הרשל-דריבל החשבון שלך מדויק. ואם מורידים ממנו את האינפלציה בארצות הברית באותן שנים שהייתה בממוצע בערך 3.6 אחוז בשנה נשאר בערך 3.3 אחוז ריאלי. אז גם @השומר לא היה רחוק

  • @דוד-בן-זיקרי ניסיתי לחשב. ב-1926 אונקיה עלתה 20.67 דולר, והשבוע היא בסביבות 4,000. זה יוצא בערך 5.4 אחוז בשנה, ואחרי אינפלציה בערך 2.4 אחוז. מניות אמריקאיות עם דיבידנדים נתנו באותה תקופה בערך 10 אחוז בשנה. וצריך לזכור שעד 1971 המחיר של הזהב היה כמעט קבוע, כך שרוב העלייה הגיעה רק מאז.

    כתב נערך לאחרונה על ידי
    #12

    @חושב-וחושב הנתונים שהוצאתי היו ממוצעת הזהב העולמית , הם מפרסמים כל הזמן נתונים על הזהב .
    למעשה זה מה שבאתי להראות במאמר שלמרות העליות שראינו בזהב אי אפשר לקרוא לו השקעה אלא גידור
    למרות שלטווחים קצרים (השקעה אקטיבית) הוא יכול להוות חלק משמעותי בתיק .
    לדוגמא אדם שרוצה לבנות תיק השקעות לחמש שנים כנראה יצטרך להחזיק זהב למתן את התיק בזמני משבר
    זה קצת כמו להחזיק אופציה על השוק .

    נ.ב. בתיקון האחרון שהיה בשוק הזהב עלה
    בשונה מהתיקונים האחרים בתקופה האחרונה וזה מאוד מאוד מעניין .

  • כתב נערך לאחרונה על ידי
    #13

    @דוד-בן-זיקרי מסכים שזה גידור ולא השקעה ויש לזה גם תמיכה במספרים. ב-2008 כשהאס אנד פי 500 איבד יותר משליש מהערך שלו הזהב דווקא עלה. וב-2022 כשהמניות ירדו הוא נשאר כמעט במקום. בשביל זה מחזיקים ממנו חלק קטן. לא כדי להרוויח אלא כדי שבשנה רעה לא הכל יירד ביחד


נושאים מוצעים


  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    171 צפיות
    NadlanUSAN
    זה נשמע כמו תסריט הוליוודי, אבל הסיפור הזה מתרחש ממש כאן, באוהיו. בשנת 2011 החליט בנק אוף אמריקה שנגמרה הסבלנות. לואי טלריקו, בעל אחוזה מפוארת בשכונת היוקרה ברינגטון אסטייטס באורורה, לא עמד בתשלומי המשכנתא. הבנק הגיש תביעת עיקול, והניח שבסופו של ההליך יקבל את הנכס בחזרה. האחוזה, כ־2,580 מ"ר בנוי (על מגרש 8 דונם), ניצבת על גבעה מול הגומה ה־17 של מגרש גולף. בנייתה הוערכה בעלות של כ־4.5 מיליון דולר. [image: Screenshot 2026-10-09 at 10.08.07 AM.png] [image: Screenshot 2026-10-09 at 9.44.08 AM.png] אלא שלטלריקו היו תוכניות אחרות. הוא פתח במאבק משפטי שנמשך לא שנה, לא חמש שנים, אלא 15 שנה. חמישה ערעורים, חמש בקשות לפשיטת רגל, דיונים, עיכובים ועוד הליכים משפטיים. השנים חלפו. נשיאים התחלפו בבית הלבן. שוק הנדל"ן האמריקאי עבר גאות, מגפה, אינפלציה ועליית ריבית. וטלריקו? המשיך להתגורר באחוזה. רק בסוף 2024 ניתן סוף סוף צו העיקול. בשנת 2025 הושלמה המכירה השיפוטית, וביולי 2026 מכר הבנק את הנכס לחברת השקעות תמורת יותר מ־3 מיליון דולר. סוף הסיפור? ממש לא. המשקיע החדש שילם מיליוני דולרים על האחוזה — אבל לא קיבל את המפתחות. טלריקו עדיין התגורר בבית. נדרש הליך פינוי נוסף, וגם לאחר שבית המשפט אישר את הפינוי, נכון לדיווחים האחרונים עדיין לא נקבע מועד לביצועו. אבל כאן מגיע החלק המעניין באמת. כשעברנו במערכת NadlanUSA על הסיפור, עלתה שאלה שאולי חשובה אפילו יותר מההליך המשפטי: האם ייתכן ש־15 שנות המאבק דווקא השתלמו לטלריקו מבחינה כלכלית? הרי אדם שמפסיק לשלם משכנתא אינו רק מסתכן באובדן הבית. הוא גם מפסיק להוציא מכיסו סכומי כסף עצומים מדי חודש. בנינו מודל כלכלי להמחשה, המבוסס על אחוזה בשווי 4.5 מיליון דולר, עם מימון בנקאי של 80%. התוצאה הייתה מפתיעה. במשך 15 שנה, תשלומי המשכנתא היו מסתכמים בכמעט 3.9 מיליון דולר. ובתנאים מסוימים, גם לאחר אובדן הבית וההון העצמי שהושקע בו, מי שלא שילם עשוי להימצא ביתרון כלכלי של יותר מ־3 מיליון דולר לעומת מי ששילם כסדרו. כמובן, זהו מודל תיאורטי ולא חשבון הכיס של טלריקו. חובות שנותרו לגבייה, הוצאות משפטיות ותשלומים אחרים יכולים לשנות לחלוטין את התוצאה. אבל הוא חושף תופעה מרתקת: לפעמים הזמן עצמו הופך לנכס הכלכלי החשוב ביותר בסכסוך נדל"ן. פרסמנו במגזין NadlanUSA שתי כתבות המשלימות זו את זו: הסיפור המשפטי: איך הליך עיקול באוהיו נמשך 15 שנה, ומדוע גם רכישת הנכס אינה מבטיחה קבלת חזקה. https://nadlanusa.co.il/magazine/story/ohio-mansion-eviction-15-years-2026 החשבון הכלכלי: כמה באמת שוות 15 שנות מגורים ללא תשלומי משכנתא, מי סופג את ההפסד, והאם אובדן הבית בהכרח אומר שבעליו הפסיד? https://nadlanusa.co.il/magazine/story/fifteen-years-free-mansion-foreclosure-economics-2026 ואני סקרן לשמוע את דעתכם: האם מערכת משפטית שמאפשרת להאריך הליך כזה במשך 15 שנה מגינה על זכויות האזרח — או יוצרת תמריץ כלכלי שלא לשלם חובות? NadlanUSA | נדל״ן ארה״ב — מאז 2007.
  • 1 הצבעות
    2 פוסטים
    156 צפיות
    ח
    @nadlanusa הבדיקה הכי פשוטה שאני מכיר היא לבדוק את שער האמצע באותו רגע, למשל בגוגל, ולהשוות לשער שקיבלתם בפועל. ההפרש כפול הסכום הוא העמלה האמיתית, גם כשכתוב שאין עמלה בכלל.
  • 5 הצבעות
    1 פוסטים
    148 צפיות
    ד
    במאמר הקודם עסקנו בעקרונות שצריכים להנחות אותנו בבחירת רמת הסיכון הנכונה. השבוע אני רוצה להתמקד בשאלה שמעסיקה הרבה משקיעים מה עדיף לאורך זמן, ניהול אקטיבי דרך מנהלי השקעות או השקעה פסיבית במדדים? השאלה הזו מעניינת במיוחד לאור הנתונים של שלוש השנים האחרונות. כשבוחנים את ביצועי קרנות הפנסיה במסלולים הכלליים לבני 50 ומטה, שהם מסלולים שמשקיעים חלק משמעותי מהכסף בשוק המניות, ניתן לראות שהן הניבו סביב 50% תשואה מצטברת בשלוש השנים האחרונות. לעומת זאת, מדד הS&P 500 הניב באותה תקופה תשואה מצטברת של כ־40%, בעוד שהמסלולים המנייתיים בישראל הגיעו כמעט ל־90%. זהו פער משמעותי. חלק גדול מהפער הזה נובע מהעליות החזקות בשוק הישראלי בתקופה הזו, לצד היחלשות הדולר שפגעה בתשואה של מי שהשקיע בשוק האמריקאי. חשוב לי להדגיש: אני לא נגד השקעה בסיכון גבוה ולא נגד השקעה במדדים כמו ה־S&P 500. להפך, זו אחת הדרכים המרכזיות שבהן משקיעים משתתפים בצמיחה של הכלכלה העולמית. אבל חשוב להבין שלכל בחירה יש יתרונות וחסרונות, ולא תמיד מה שעבד בתקופה מסוימת יהיה הדבר הנכון לכל תקופה. היתרון של השקעה מנוהלת . היתרון המרכזי של מנהלי השקעות הוא היכולת להגיב למציאות משתנה. בזמן אירועים משמעותיים בשווקים, יש להם אפשרות לבצע התאמות, לשנות חשיפה לסקטורים שונים, להגדיל השקעה באזורים שנראים אטרקטיביים יותר, או לנצל הזדמנויות שנוצרות. מדד פסיבי, לעומת זאת, פועל לפי כללים ברורים מראש. הוא מחזיק את החברות שנמצאות במדד ואינו מקבל החלטות בהתאם לשינויים בשוק. זו גם החוזקה וגם החולשה שלו. מצד אחד, הוא פשוט, זול ומאפשר למשקיע להיות חלק מהשוק בלי לנסות לנחש מה יקרה. מצד שני, הוא לא יודע להגיב בזמן אמת כאשר התנאים משתנים. החיסרון של השקעה מנוהלת. מנהלי השקעות נבחנים לפי ביצועים חודשיים ושנתיים, למרות שהשקעות לטווח ארוך אמורות להיבחן לאורך שנים. הלחץ הזה מגיע גם מהציבור. כאשר מסלול מסוים מציג תשואה גבוהה בשנה האחרונה, נוצרת נטייה לעבור אליו ולרדוף אחרי הביצועים האחרונים. הבעיה היא שכך מנהלי השקעות מתקשים להישאר נאמנים לאסטרטגיה ארוכת טווח. אפשר לראות את זה במקרה של אלטשולר שחם. הם הלכו עם אסטרטגיה מסוימת לאורך זמן, וכאשר היא לא עבדה כפי שציפו, התגובה של הציבור הייתה חדה מאוד והכספים התחילו לעבור החוצה. מצד אחד זה טבעי בעולם ההשקעות, אבל מצד שני הלחץ הזה מקשה על מנהלים לקבל החלטות ארוכות טווח. קושי נוסף נובע מסוג הנכסים שבהם גופים מוסדיים יכולים להשקיע. לדוגמה, כאשר גוף מוסדי משקיע בחברה פרטית ייתכן שההשקעה תהיה מוצלחת מאוד בעתיד, אבל כל עוד אין אירוע כמו הנפקה או מכירה, לא תמיד ניתן לראות את מלוא הערך שלה בדוחות התשואה השוטפים. כלומר, יש השקעות שיכולות להיות מצוינות לטווח ארוך, אבל פחות קל למדוד אותן בטווח הקצר. צריך להבין שמנהלי ההשקעות אינם פחות מקצועיים. הם פשוט פועלים במערכת שונה, עם מגבלות שונות ועם אחריות אחרת. בטווח הארוך, סביר שהשקעה במדדים רחבים תמשיך להיות פתרון חזק עבור הרבה משקיעים, בעיקר בגלל הפשטות והעלויות הנמוכות. אבל לאורך הדרך יהיו תקופות שבהן החלטות אקטיביות יעבדו טוב יותר. לכן הדבר החשוב ביותר הוא לא לבחור מסלול לפי מי היה ראשון בטבלה בשנה האחרונה, אלא לבחור אסטרטגיה שמתאימה לכם ולהישאר איתה לאורך זמן. צריך לזכור שמעבר מסלול הוא לא פעולה טכנית בלבד. מדובר בהחלטת השקעה: מכירה של נכסים מסוימים ורכישה של נכסים אחרים. בשבוע הבא נתחיל סדרת מאמרים חדשה על ההיסטוריה של שוק ההון, מהמאה ה16 ועד היום. נעסוק באירועים המרכזיים שעיצבו את המערכת הפיננסית המודרנית, כי כשמבינים איך הכול התחיל, קל יותר להבין איך השווקים עובדים היום. מרגישים מבולבלים או רוצים לשאול שאלות? אשמח לשמוע מכם ולהגיב להערות והארות. a053311311@gmail.com
  • 0 הצבעות
    20 פוסטים
    1k צפיות
    ב
    לגבי המינוף זה תלוי אם אתה משקיע בקרן ישראלית או חו"ל בישראליות הסיכון גבוה יותר כיוון שהמינוף הוא חודשי ככה זכור לי שכתבו במקום אחר
  • 0 הצבעות
    17 פוסטים
    1k צפיות
    ד
    @אמת-מארץ-תצמח זה לא כסף שלי... זה משכנתא וכבר אמרתי את זה.. תודה