הפורום הכלכלי החרדי הראשון

@איש-בנימין מעריך מאוד את ההבהרה שלך!

בכל יום בשעות המסחר בוול סטריט מתרחש ניסוי כלכלי עצום.
מיליוני אנשים — משקיעים פרטיים, קרנות ענק, אנליסטים, ויותר ויותר גם אלגוריתמים — מנסים כולם לעשות דבר אחד: למצוא מניה שהשוק מתמחר לא נכון.

ההיגיון פשוט. אם תמצא חברה ששווה 100 דולר אבל נסחרת ב-80, תוכל לקנות אותה ולהרוויח כשהמחיר יתיישר עם הערך האמיתי.
ומי לא רוצה להשים את היד במקום הנכון בזמן הנכון?!

אבל כאן עולה שאלה מעניינת.

אם כל כך הרבה אנשים חכמים מחפשים כל הזמן טעויות במחירים — למה בכלל אמורות להישאר טעויות?

זו השאלה שעומדת במרכז אחד הוויכוחים הגדולים ביותר בכלכלה המודרנית.

רעיון די מוזר מתחילת המאה ה-20

כדי להבין מאיפה הוויכוח הזה התחיל, צריך לחזור יותר ממאה שנה אחורה.

בשנת 1900 מתמטיקאי צרפתי בשם לואי באשלייה כתב עבודת דוקטורט בשם The Theory of Speculation. הוא הציע רעיון שהיה חריג מאוד לאותה תקופה: ייתכן שתנועות מחירי המניות מתנהגות כמו תהליך אקראי.

במילים אחרות — אם מניה עלתה אתמול, זה לא אומר כמעט כלום על מה שתעשה מחר.

הרעיון הזה נשמע אינטואיטיבית קצת מוזר. הרי משקיעים מנסים לנתח חברות, לקרוא דוחות, להבין מגמות. אז איך ייתכן שהמחירים מתנהגים כמעט כמו הטלת מטבע?

במשך שנים רבות העבודה של באשלייה כמעט נשכחה. רק בשנות ה-60 כלכלן אמריקאי בשם יוג'ין פאמה החזיר את הרעיון הזה למרכז הבמה — והפך אותו למה שנקרא היום תיאוריית השוק היעיל.

השוק אולי נראה אקראי — דווקא בגלל שהוא יעיל.

הטענה של פאמה הייתה מעניינת:
הסיבה שמחירי מניות נראים אקראיים היא לא שהשוק כאוטי, אלא להפך — שהוא יעיל מאוד.

תחשוב מה קורה כשמתפרסם מידע חדש על חברה.
דוח רווחים, החלטת ריבית, שמועה על מיזוג.

בתוך שניות אלפי משקיעים מנתחים את המידע הזה ופועלים בהתאם. קונים. מוכרים. משנים פוזיציות.

המחיר מתעדכן.

אם כך, המחיר שאנחנו רואים עכשיו כבר משקף את כל המידע הידוע (זה מה שנקרא - מגולם). לכן השינוי הבא במחיר יקרה רק כאשר יופיע מידע חדש — ומידע חדש הוא בהגדרה בלתי צפוי.

זו הסיבה שהמחירים נראים אקראיים.

פאמה גם ניסה לדייק את הרעיון הזה וחילק אותו לשלוש רמות.

הגרסה הבסיסית ביותר נקראת היעילות החלשה. לפי הגישה הזו, כל המידע ההיסטורי על מחירי מניות כבר מגולם במחיר הנוכחי. לכן ניתוח גרפים או תבניות טכניות לא אמור לתת יתרון קבוע למשקיע.

הרמה השנייה — היעילות החצי-חזקה — מרחיבה את הטענה. כאן ההנחה היא שהמחיר משקף את כל המידע הציבורי: דוחות כספיים, נתוני מאקרו, תחזיות אנליסטים.

אם זה נכון, גם ניתוח עמוק לא אמור לאפשר למשקיע להכות את השוק לאורך זמן.

יש גם גרסה שלישית, קיצונית יותר, שטוענת שהמחירים משקפים אפילו מידע פנים. רוב הכלכלנים לא באמת מאמינים שזה מתקיים במציאות, אבל היא משמשת כגבול תיאורטי.

ואז מגיעה טענת הנגד המבוססת על המציאות האנושית ההתהנהגותית זו שאנו מכירים מעצמנו ע"פ רוב.

והיא טוענת שהתיאוריה הזו אלגנטית מאוד.
אבל יש בה הנחה בעייתית אחת: שהיא מניחה שמשקיעים פועלים בצורה רציונלית.

בפועל, בני אדם רחוקים מלהיות רציונליים לחלוטין — במיוחד כשמדובר בכסף.

מחקרים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי הראו שהמוח האנושי מלא בהטיות פסיכולוגיות. למשל, אנשים חווים הפסד בצורה חזקה יותר מאשר רווח באותו גודל. התוצאה היא שהם לעיתים מחזיקים מניות מפסידות זמן רב מדי.

יש גם את אפקט העדר. כאשר השוק עולה, יותר ויותר אנשים רוצים להצטרף לחגיגה. כאשר הוא יורד, רבים ממהרים למכור (ע"ע מדד ת"א לאחרונה, ונאסד"ק).

במצבים כאלה המחירים יכולים להתרחק מהערך הכלכלי של החברות, שכן הקונים פעלו מרגש ולא משכל, אם אכן ההטיות הללו הם שדחפו אותם לקנייה.

לפעמים זה נגמר בבועה.

דוגמה קלאסית לכך היא בועת הדוט-קום של סוף שנות ה-90.

באותן שנים חברות אינטרנט רבות נסחרו בשווי עצום למרות שלא היו להן כמעט הכנסות. האווירה הייתה אופטימית מאוד — אולי אופטימית מדי.

כאשר הבועה התפוצצה בשנת 2000, רבים מהחברות האלו נעלמו לחלוטין.

גם משבר הסאב-פריים בשנת 2008 העלה שאלות דומות לגבי מידת היעילות של השווקים.

הייתי אולי אומר שעיקר הוויכוח ביניהם הוא האם השווי המתומחר של החברות, שמשקיעים וסוחרים מתמחרים את החברות, הינו שווי אמיתי?

אבל יש בעיה קטנה עם הביקורת הזו וטענת הנגד הטוענת שאפשר למצוא חברות שמתומחרות בזול ולא לפי שווין האמיתי.

למרות כל הדוגמאות לבועות, יש נתון אחד שמקשה מאוד על מי שטוען שקל לנצח את השוק.

חברת S&P (כן זאת שייצרה את מדד הS&P500 המפורסם כל כך) מפרסמת כבר שנים דוחו"ת מחקריים בשם SPIVA, שמשווים בין קרנות השקעה אקטיביות לבין המדדים שהן מנסות לנצח.

והנתונים… לא מאוד מחמיאים למנהלי הקרנות.

בטווח קצר חלקם מצליחים להכות את המדד.
אבל כאשר מסתכלים על תקופות של 10 או 15 שנים — יותר מ-90% מהם מפגרים אחריו!.
תקראו את השורה הזאת שוב!

זה לא אומר שאי אפשר להצליח. יש משקיעים יוצאי דופן כמו וורן באפט (ע"ע קרן פימי).

אבל מבחינה סטטיסטית, להכות את השוק לאורך זמן זו משימה קשה מאוד.
ולמצוא את הקרן האקטיבית הזו, זה כנראה קשה עד בלתי אפשרי...

אז איפה האמת בין התאוריות?

כנראה איפשהו באמצע.

השווקים אינם מושלמים. בני אדם עושים טעויות, ולפעמים נוצרים מחירים מופרזים — למעלה או למטה.

אבל מצד שני, השוק גם יעיל מספיק כדי להפוך את מציאת הטעויות האלו למשימה לא פשוטה בכלל.

וזו כנראה הסיבה לכך שמשקיעים רבים הגיעו למסקנה די פרקטית: במקום לנסות לבחור את המניה שתנצח — פשוט להחזיק חלק גדול מהשוק כולו ע"י קרנות סל רחבות המחקות מדדים.

זה אולי לא נשמע מרגש במיוחד, ומאוד משמעמם לעיתים.

אבל עבור לא מעט אנשים, זו דווקא אסטרטגיה שעובדת די טוב לאורך זמן.

ואם אתם רוצים לעשות משהו מרגש עם כספכם תנו אותו לעניים, זה מרגש פי 100!

אהבתם? אשמח לשמוע... כי זה עלה לי בשעות, טיוטות, מחיקות, וכתיבות! בשבילכם...
המאמר הינו חומר למידה בלבד! ואין בדברים משום ייעוץ או המלצה.​

תודה לכל המגיבים, חיזקתם!

@השומר said:

@איש-ההון כתיבה מעולה ודמוי נפלא תמשיך לכתוב ותוסיף בינה לאנשים, האמת שבפורום פה רוב האנשים טוענים ענינית גם אם הם טועים וכך נוצר שיח מכבד, לפעמים יש מעט חריפות ועקצנות טבעים בויכוחים(שגם אני חוטא בזה ומקווה שלא עובר את הגבול אם כן אשמח שיעירו לי) לדעתי הכלל שצריך להנחות אנשים שאם מגיבים אחד לשני זה צריך להיות בלי כינוים ועקיצות וכמה שיותר עניני מה שיוצר שיח אמיתי ומכבד, לגבי להגיב על דברים חיצונים מברי השיח פה כל אחד יכתוב כרצונו גם אם לא כולם אוהבים את הסגנון כמובן בכפוף ללהיות אנושי.

תודה על התגובה, האמת שממש נדהמתי מכך שההנהלה לא מטפלת בזה.
הפורום צריך להיות מקום חיובי.

https://forum.benakel.org/topic/1238/המשקפיים-הפאסיביים
מי שמרכיב את המשקפיים האלו, יראה באור אחר את ענין ההשקעות לטווח הארוך!

@בית-שמש תודה רבה לך!
עודדת אותי להמשיך!
לא ידעתי שיש כאן כאלו, אבל אני לומד תוך כדי תנועה...

@יהודי-0
ממש כך!
למרות שהמסקנה שוהא כתב במאמר שונה לחלוטין.

האם אנחנו באמת מוכנים למה ששוק ההון עלול לעשות לכסף שלנו לטוב ולרע?

האם אנחנו באמת מבינים את הסיכון בשוק ההון אפילו לטווח הארוך?

כשמסתכלים על גרף של שוק המניות לאורך עשרות שנים, הכול נראה כמעט טריוויאלי.

הקו עולה.

יש ירידות בדרך — לפעמים אפילו חדות — אבל במבט רחב (כשעושים זום אאוט) המגמה ברורה:
השווקים נוטים לעלות לאורך זמן.

מכאן נולדה אחת האמירות המפורסמות ביותר בעולם ההשקעות:

"בטווח הארוך שוק המניות תמיד עולה."

יש בזה הרבה אמת. אבל כמו הרבה משפטים פופולריים, שמכילים הכללות, גם כאן זה לא מדוייק.

כי השוק אולי עולה בטווח הארוך — אבל הדרך לשם יכולה להיות מאוד לא נעימה.

לפעמים אפילו במשך עשור שלם.

ממוצעים יכולים להטעות...

רוב האנשים מכירים את הנתון הבא:

שוק המניות האמריקאי הניב בערך 10% תשואה שנתית בממוצע לאורך ההיסטוריה.

זה מספר שמופיע כמעט בכל ספר השקעות, בכל מצגת פיננסית ובאין־ספור בלוגים.

אבל יש כאן נקודה חשובה.

המספר הזה הוא ממוצע.

בפועל, שוק ההון כמעט אף פעם לא עולה בצורה חלקה.

יש שנים של עליות חדות.
יש שנים של ירידות חדות.
ולפעמים יש גם כמה שנים שבהן השוק פשוט מתבוסס במקום.

|-מלכודת הממוצעים​-|

אחת הטעויות הנפוצות ביותר של משקיעים הוא להסתכל על הממוצע ההיסטורי ולחשוב שזה מה שהם יקבלו בוודאות.

לדוגמה, מדד S&P 500 הניב לאורך זמן בערך 10% בשנה בממוצע לפני אינפלציה. הרבה אנשים מתרגמים את הנתון הזה לציפייה פשוטה: התיק שלי יעלה בערך 10% בכל שנה, לטווח ארוך.

במציאות זה כמובן לא עובד כך.

השוק יכול לעלות 25% בשנה אחת, לרדת 30% בשנה אחרת, ולתת כמה שנים כמעט ללא תשואה בכלל. הממוצע נשאר יפה על הנייר — אבל הדרך אליו יכולה להיות מאוד לא נעימה.
||כך זה נראה?
||

|-למה התנודתיות "גונבת" תשואה​-|

יש כאן עניין מתמטי שרבים לא מודעים אליו.

נניח תיק של מיליון שקל.

בשנה הראשונה השוק עולה 20%, והתיק שווה 1.2 מיליון.
בשנה השנייה השוק יורד 20%.

אם נסתכל על הממוצע בנקודה הזאת, הרי שהממוצע הוא 0%.

אבל, כמה נשאר?

960 אלף שקל.

כלומר, למרות שהתשואה הממוצעת היא אפס, המשקיע הפסיד בפועל כסף, וכדי לתקן את הירידה של השוק הוא יהיה צריך להאיזר באורך רוח.

זו הסיבה שמשקיעים לא חווים את הממוצע של השוק האמיתי, אלא את הממוצע כולל התנודתיות — והוא בדרך כלל נמוך יותר. ככל שהתנודתיות גבוהה יותר, כך הפער גדל.

יש מי שמכנים את זה “מס התנודתיות”.

(מי שלמד על ריבית דריבית, צריך לדעת שזה עובד גם הפוך).

|-הסיכון שאנשים כמעט לא מדברים עליו...​-|

עוד גורם קריטי נקרא סיכון רצף התשואות. וכבר הרחיבו עליו בעבר באחד המאמרים.
ממליץ (זו ההמלצה היחידה שלי, חוץ מזה שום דבר אינו המלצה) לקרוא על זה כאן:
https://www.hasolidit.com/סיכון-רצף-התשואות-כי-גם-משקיעים-לטווח

בקצרה: הוא לא משפיע כמעט בכלל על מי שרק מפקיד כסף לתיק לאורך השנים. אבל עבור מי שמושך כסף מהתיק — למשל בפנסיה — הוא יכול להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון, בהנחה שכולנו נמשוך יום אחד, זה רלוונטי לכל אחד.

נניח שני משקיעים שמושכים כסף מתיק של מיליון שקל.

שניהם חווים בדיוק את אותן תשואות לאורך השנים. ההבדל היחיד הוא הסדר.

משקיע אחד חווה את השנים הטובות בתחילת הדרך.
השני חווה דווקא את השנים הרעות בהתחלה.

ושניהם מושכים כעת חלק מהכסף.

למרות שהתשואה הממוצעת זהה — התוצאה הסופית יכולה להיות שונה לגמרי. מי שחווה ירידות בתחילת הדרך עלול למצוא את עצמו מוכר חלק גדול מהתיק בדיוק כשהשוק בשפל.

ואז מי שחווה ירידות בתחילת הדרך נאלץ למכור חלק גדול מהתיק כשהמחירים נמוכים. כשהשוק מתאושש, נשאר פשוט פחות כסף שיכול להשתתף בעליות.

|-האם הזמן יעשה את שלו?-|

כשמדברים על השקעה לטווח ארוך, הרבה פעמים שומעים את המשפט:

"אם מחכים מספיק זמן — תמיד מרוויחים."

אבל ההיסטוריה מראה שהתמונה קצת יותר מורכבת לגבי ההגדרה של 'מספיק זמן'...

יש תקופות לא קצרות שבהן השוק פשוט לא מתקדם כמעט בכלל.

אחת הדוגמאות הידועות היא מה שנקרא לעיתים “העשור האבוד” של שוק המניות האמריקאי.

בין השנים 2000 ל-2010, מדד המניות האמריקאי המרכזי כמעט שלא התקדם.

בתחילת שנת 2000 המדד עמד בערך על 1,450 נקודות,
ועשר שנים מאוחר יותר — סביב 1,100–1,200 נקודות.

כלומר, אחרי עשור שלם, משקיע שהיה נכנס בדיוק בשיא בועת הדוט-קום היה מוצא את עצמו עם תשואה כמעט אפסית, ולעיתים אפילו שלילית (לפני דיבידנדים).

**תחשבו על זה, יוסי הקטנטן והחמוד שמיד אחרי החלאקה שלו, סבא שמואל מארה"ב קנה בשבילו S&P500 בשביל שיהיה כסף לבר מצוה של יוסי החמוד...

סבא שמואל הוא משקיע פאסיבי לכן הוא מתנזר מכל כלי התקשורת, ואין לו חצי מושג על מה שקורה בשווקים.

עבר עשור, יוסי כבר בחור בר מצוה, איזה התרגשות, סבא שמואל מתקשר לברוקר, "כמה כסף יש לי בתיק, לפי הממוצע אמור להיות לי פי 2 לפחות...".

"מיסטר שמואל", אומר הפקיד בחדר המסחר, "צר לי לאכזב אותך התיק לא הביא שום תשואה, ואפילו יש קצת הפסד".

למי שרוצה סיום טוב: סבא שמואל המתין כמה שנים והעניק לנכדו נדוניה יפה מאוד לחתונה...​**

וזו לא דוגמה יחידה.

גם בשווקים אחרים היו תקופות ארוכות של קיפאון.

לדוגמה:

יפן אחרי 1989

שוק המניות היפני הגיע לשיא בסוף שנות ה-80 מכפיל הרווח של השוק היפני אז היה אסטרונומי (סביב 60 ומעלה).
מאז עברו יותר משלושה עשורים שבהם המדד התקשה מאוד לחזור לרמות האלה.

זו תזכורת לכך שגם שווקים גדולים ומפותחים יכולים לעבור תקופות ארוכות של דשדוש.

מה המשמעות למשקיע?

הנקודה כאן איננה לטעון ששוק המניות לא משתלם.

ההיסטוריה דווקא מראה שבטווח ארוך מאוד — מניות היו בין ההשקעות המצליחות ביותר.

אבל חשוב להבין שגם בתוך מגמה ארוכת טווח של עלייה, יכולים להיות עשורים שלמים שלא מייצרים כמעט תשואה.

ולכן כאשר בונים תוכנית פיננסית — במיוחד אם היא מבוססת על משיכת כסף מהתיק בעתיד — כדאי לקחת בחשבון גם תרחישים כאלה.

לא כי הם בהכרח יקרו.

אלא כי ההיסטוריה מלמדת שהם בהחלט אפשריים.

(סתם כך שווה להרחיב על זה פעם... לא כל מדד רחב מתאושש מהר, המדד היפני כאמור, התאושש רק לאחר 34 שנים!)

במילים אחרות — תקופות ארוכות ללא תשואה הן לא תרחיש דמיוני.

|-אז למה אנשים כמעט לא חושבים על זה?​-|

הגעתי למסקנה שיש לכך כמה סיבות פסיכולוגיות די פשוטות.

ראשית, אנחנו מושפעים מאוד מהעבר הקרוב. אם בעשור האחרון השוק עלה יפה, קל להאמין שכך זה תמיד יהיה, זו הטיה פסיכולוגית שנקראת Recency Bias — הטיית האחרונות. עיין ערך מדד ת"א שקיבל מקום של כבוד בכוללים...
||מי צודק?

||

שנית, אנחנו נוטים להסתכל בעיקר על סיפורי הצלחה. מדברים הרבה על השוק האמריקאי, ופחות על מדינות שבהן שוק המניות דשדש שנים ארוכות.

ושלישית — קשה מאוד עד בלתי אפשרי לדמיין מצב שבו התיק שלך לא מתקדם במשך שנים.

ומה עושים עם זה?​

המסקנה היא לא ששוק ההון מסוכן מדי או שצריך להימנע ממנו. להפך — לאורך זמן הוא עדיין אחד הכלים החזקים ביותר לבניית הון.

אבל כן חשוב להבין את הסיכונים האמיתיים ולהתכונן אליהם.

מה יקרה אם בעוד עשר שנים התיק שלנו יהיה בערך באותו מקום שבו הוא נמצא היום?

האם התוכנית הכלכלית שלנו עדיין תעבוד?

-כמה רעיונות שיכולים לסייע, (אני בטוח שיש לכם עוד כמה אשמח לשמוע בתגובות)-​

להימנע מתכנון שמבוסס רק על הממוצע ההיסטורי, ולקחת בחשבון עוד אפשרויות...
ולשמור על פיזור השקעות רחב ככל האפשר, פיזור גיאוגרפי הוא קריטי – מי שהיה מושקע רק ביפן בשנים הנ"ל, חווה טראומה פיננסית, בעוד שמי שהיה מפוזר גלובלית נהנה מהצמיחה של שאר המדינות.
ומי שמבין את הסיכונים מראש — בדרך כלל גם מתמודד איתם הרבה יותר טוב כשהם מגיעים.

לסיום:

סטטיסטיקה בהגדרתה היא ידע על העבר.

אבל חשוב לזכור שהיא לא הבטחה על העתיד.

הממוצעים ההיסטוריים יכולים לתת לנו כיוון כללי, אבל הם לא מספרים את כל הסיפור, וגם לא יכולים לספר.

הדרך האמיתית של שוק ההון מלאה בעליות, ירידות, תקופות טובות ותקופות מאתגרות.

ומי שמבין את זה מראש — בדרך כלל מגיע הרבה יותר מוכן לרגעים שבהם השוק מחליט להזכיר לנו עד כמה הוא יכול להיות בלתי צפוי.

|-"משקיע מקצוען בודק מה הסיכונים, משקיע חובבן בודק איפה היו תשואות העבר הגבוהות"​-|

נ.ב. במאמר זה סקרתי את הסיכונים בהשקעה עצמה, אבל לפני הכל חשוב לזכור את הסיכון מספר 1, שהוא המשקיע בעצמו!
ואחתום במשפט הידוע "קרקעית הבורסה מלאה בעצמותיהם של אלו שידעו בדיוק מה לעשות, וכשלו ליישם זאת".

המאמר הינו אינפורמטיבי בלבד, ואינו ייעוץ או המלצה לשום פעולה כלשהי...

קצת על המאמר: זה עלה לי בשעות ארוכות, ובניסוחים, מחיקות, טיוטות וכו'... אשמח שתגיבו, תסמנו, ותספרו לי האם אהבתם!
המאמר הינו חומר למידה בלבד! ואין בדברים משום ייעוץ או המלצה.

בעולם ההשקעות המודרני, אנו חיים בתוך סערה בלתי פוסקת של מידע.

קל מאוד ללכת לאיבוד בתוך ים של כותרות מרעישות, מהדורות חדשות כלכליות שמשדרות תחושת דחיפות תמידית.

מדי יום, אנו נחשפים לניתוחים מלומדים ומעמיקים של מיטב המומחים על "מכפילי רווח מנופחים שעומדים להתפוצץ", על "הטיה מסוכנת וחסרת תקדים של המדד לטובת ענקיות הטכנולוגיה", או מקבלים אזהרות חמורות על כך שזהו "תזמון גרוע במיוחד" להשקיע בשוק המניות או במדינה מסוימת בשל נתונים מאקרו-כלכליים כאלה ואחרים.

ולפעמים זה הפוך, ואנחנו שומעים מומחים אופטימיים והכותרות בכל האתרים והעיתונות, מבטיחות רק עליות, בתקופות כאלה, הניתוחים המזהירים מתחלפים בתירוצים למה חייבים להיכנס "עכשיו": טענה ש"הטכנולוגיה החדשה שינתה את חוקי הכלכלה, ולכן מכפילי רווח גבוהים כבר לא רלוונטיים", או שהם מציגים את השוק כרכבת דוהרת שמי שלא יעלה עליה עכשיו, יפספס הזדמנות של פעם בדור, הסברים שהריבית נמוכה או שהאפיקים האחרים חלשים, ולכן המניות "חייבות" להמשיך לעלות מחוסר ברירה, כמו "הדולר נמוך אז אתם קונים יותר מניות עם הכסף שלכם"..

כנ"ל לגבי המניה המנצחת, שאותה אנחנו שמענו מפי המומחה התורני,
הוא מסתכל עלינו במבט של יודע כל, או משרבט לנו מאמר בז'רגון המקצועי, ואומר לנו - מניה פלונית היא מציאה על הריצפה, כן כן, למרות שאנחנו בעיקרון פאסיבים, אך אל לנו להיות שוטים המאבדים מה שנותנים לנו.
כמשקיעים, האינסטינקט הטבעי שלנו הוא להקשיב למומחים הללו. אחרי הכל, הם מקדישים את חייהם המקצועיים לניתוח דו"חות כספיים, מגמות מסחר ונתוני אינפלציה.

הם יושבים עם עניבות, חליפות, עם כוס קפה שחור וחם מהביל בכל רגע שקיים לידם...

הם מציגים גרפים מרשימים, משתמשים בז'רגון מקצועי משכנע, ולעיתים קרובות הטענות שלהם מגובות בנתונים עובדתיים שקשה להתווכח איתם.

ואכן, המשותף לכל הטענות הללו הוא שהן עשויות להיות נכונות לחלוטין – אך הן מגיעות מתוך תפיסת עולם ספציפית מאוד: תפיסת העולם של ההשקעה האקטיבית.

עבור המשקיע הפסיבי, זה שבוחר לעקוב אחר השוק ולא לנסות להכות אותו, הוויכוח האם הטענות הללו נכונות או שגויות הוא לחלוטין משני.

למעשה, בבסיס השיטה הפסיבית עומדת ההבנה העמוקה שהטענות הללו, נכונות ככל שיהיו בעולם האקטיבי, הן פשוט חסרות משמעות ואפילו מזיקות כאשר בוחנים אותן דרך המשקפיים של משקיע לטווח ארוך.

כדי להבין מדוע נבואות הזעם/התחזיות האופטמיות פשוט לא רלוונטיות כשמרכיבים משקפיים פסיביים,עלינו להבין תחילה את הפער התהומי שבין שתי הפילוסופיות הללו.

שתי ספינות, בים אחד.​
כדי להמחיש את חוסר הרלוונטיות של טענות המומחים האקטיביים עבור המשקיע הפסיבי, ניאלץ להפליג בדימיננו אל עבר אחת הנמלים אי שם בארה"ב:

הסירה הקטנה: המאבק המתמיד בתנודות
במרחק לא רב מהחוף, היכן שהזרמים מתחילים להתחזק, נראתה סירה קטנה, עשויה עץ קל ומהיר. הקברניט שלה, איש נמרץ ודרוך, עמד ליד ההגה בעיניים שאינן נחות לרגע. זוהי סירתו של המשקיע האקטיבי, התזמונאי שמנסה לנחש את כיוון הרוח בכל דקה נתונה. עבורו, הים אינו מרחב של יציבות אלא שדה קרב של גלים וסערות קטנות.

הסירה הקטנה קרובה מאוד לפני המים. כל גל של מטר, שבעולם הספנות הגדול נחשב כמעט לזניח, מרגיש לה כמו סערה קיומית. כשהמים עולים ויורדים בחדות – הדימוי המושלם לתנודתיות של השוק – המשקיע בסירה הזו חש את הטלטלה בכל גופו. הוא חייב להסתכל ללא הרף על ה'מכפילים' של כל גל ועל ה'תזמונים' של הזרם. אם הוא לא ינווט בדיוק מתמטי מול כל גל וגל, אם הוא יאחר בשנייה להטות את ההגה, הסירה שלו עלולה להתהפך או להתמלא במים.

המחיר של הניווט הזה הוא כבד. הקברניט מרגיש כל טלטלה של השוק במעיים שלו. המתח הזה מוביל לטעויות – פנייה פתאומית מדי ימינה כשהיה צריך לפנות שמאלה, או ניסיון לעקוף גל שבסופו של דבר רק מעכב אותו. הוא מבזבז כמות אדירה של דלק ואנרגיה בניסיון להגיב לכל תנודה קטנה, ולעיתים קרובות הוא מוצא את עצמו מותש, בלב ים, כשהוא עדיין מנסה לתזמן את הגל הבא במקום להתקדם לעבר היעד.

נושאת המטוסים: עוצמת המסה והשקט​
לא רחוק משם, בנתיב מקביל, שטה עוצמה אחרת לגמרי. היא לא שטה – היא שולטת במרחב. זוהי נושאת המטוסים האדירה, כלי שיט מסיבי שגודלו אינו נתפס בעיני המתבונן מהצד. זוהי ספינתו של המשקיע הפאסיבי, זה שבחר בפיזור רחב ובחוסן מנטלי ככלי הניווט העיקרי שלו.

נושאת המטוסים אינה 'נלחמת' בגלים. היא פשוט עוברת דרכם. גל שגורם לסירה קטנה לרעוד עד היסוד, שבקושי מזיז את הקירות בסיפון של נושאת המטוסים. על הסיפון הרחב והיציב, הצוות יכול להמשיך בשגרת יומו גם כשהים גועש בחוץ. הקברניט הפאסיבי יודע שהמסה של הספינה שלו – המייצגת את הפיזור על פני כל השוק – נותנת לו הגנה טבעית ששום מהירות תמרון לא יכולה להחליף.

הקברניט של הענקית הזו לא בודק את המכפיל של כל גל בדרך. הוא לא צריך. הוא מסתכל על המכ"ם לטווח של מאות קילומטרים. היעד שלו נמצא עשרות שנים קדימה, והוא יודע שהדרך לשם רצופה בשינויי מזג אוויר, אבל הספינה שלו חזקה מספיק כדי לספוג את הכל. תנודות קטנות בערך המניה או רעשים פוליטיים רגעיים הם עבורו כמו טיפות גשם על פלדה – הם לא משנים את המסלול ולא מערערים את הביטחון.

||ספוילר: שיח חרשים!
קברניט הסירה: "נושאת המטוסים 'התקווה', כאן הסירה 'זריזות'! אתם רואים את מה שאני רואה?! יש גוש של עננים שחורים ב-15 מעלות צפון. המכפילים של הגלים שם זינקו ב-20% בעשר הדקות האחרונות! אני שובר חזק ימינה, יוצא מהמים האלה עכשיו!"

קברניט נושאת המטוסים:"כאן 'התקווה'. כן, רואים את העננים, 'זריזות'. נראה כמו גשם מקומי. אנחנו ממשיכים באותו נתיב, מהירות קבועה."

קברניט הסירה:"אתה משוגע?! המים שם רותחים! ראית מה קרה לחברה... כלומר, לסירה 'טכנולוגיה עילית'? היא חטפה גל אחד לא נכון וכמעט טבעה! אני עובר למצב ידני, מנסה לתזמן את הכניסה בין הגלים. אתה פשוט עומד לתת לסערה הזאת להכות בך?"

קברניט נושאת המטוסים:"תראה, 'זריזות', אני מבין אותך. בגובה שלך, כל גל הוא הר. אבל אני נמצא 30 מטר מעל פני המים. המסה שלי מורכבת מממשקל השווה ל-500 הספינות הגדולות בעולם, ומשולבת בכל נתיבי הסחר. אם הגל הזה יזיז אותי במילמטר, סימן שכל האוקיינוס בבעיה. ובמקרה כזה – גם הנמל שלך לא יהיה בטוח."

קברניט הסירה:"אבל אתה מפסיד את ההזדמנות! אם תפנה עכשיו, תוכל לחזור כשהשמש תצא בחיים!!! אני עובד קשה כאן, מנווט, מזיע, מנתח כל זרם. אתה פשוט יושב שם ולא עושה כלום?"

קברניט נושאת המטוסים:"זה בדיוק העניין. 'לעשות משהו' בספינה שלי זה המעשה הכי מסוכן שאני יכול לעשות. כדי לסובב את ההגה שלי אני צריך אישור משלושה אגפים ובזבוז של טונות אנרגיה. היתרון שלי הוא לא התמרון, אלא ההתמדה. אני לא מנסה לנצח את הים, אני פשוט סומך על זה שבטווח הארוך, הים תמיד זז קדימה. בזמן שאתה נלחם על החיים שלך מול גל של מטר, אני מוודא שהטבחים מכינים ארוחת צהריים לצוות. היעד שלי הוא בעוד 20 שנה, לא בעוד 20 דקות."

קברניט הסירה (נשימות כבדות):"אני לא מסוגל להבין את האדישות הזאת. אני מרגיש כל טלטלה! אני חייב להגיב!"

קברניט נושאת המטוסים:"נכון, אתה חייב. כי בנית סירה קטנה. אבל אל תתבלבל – העבודה הקשה שלך היא לא ערובה לרווח. אתה פשוט מנסה לא לטבוע. ניפגש בנמל המבטחים בעוד כמה עשורים? אם יישאר לך דלק..."||

משקיע פסיבי מרכיב משקפיים של עשורים, לא של ימים או חודשים.

מבעד למשקפיים הללו, טענת ה"תזמון הגרוע" ועוד שלל הטענות מתגלות כמגוחכות.

לא כי הם נכונות תמיד, אלא כי הם בוחנים את המציאות במשקפיים אקטיביות!

המשקיע שהרכיב את המשקפיים הפאסיביות, רואה רק דבר אחד:

ממוצע השוק!

המשקפיים של הפאסיבי,

אינם מטושטשות, כפי שחושבים האקטיביים.

אלא ההיפך הוא הנכון, בעוד שמשקפיו של המשקיע האקטיבי מראים לו את כל התמונה1776256776943.png

המשקפיים הפאסיביות צופות את התפתחות הכלכלה העולמית, ומבקשות להתמקד רק בממוצע השוק.

עד כדי כך שאני יכול לחשוף לכם, שאחת מרשתות האופטיקה הגדולות בישראל שקלה למכור אותם יחד עם אטמי אוזניים!

מסקנא מתבקשת - את ההשקעה הפאסיבית ניתן לראות אך ורק דרך משקפיים ייעודיות הנמכרות באופטיקת המשקיע הפאסיבי, זה נמצא רק שם.

אין לראות בכתוב: המלצה, הצעה, או חוות דעת לקנייה/מכירה של ניירות ערך או נכסים פיננסיים מכל סוג שהוא, הכותב אינו יועץ השקעות מוסמך. כל פעולה שתתבצע על סמך המידע במאמר זה היא על דעת הקורא ועל אחריותו הבלעדית בלבד.