הגמ' בביצה (ט״ז.) "כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר״ה וכו".
ופרש״י "כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון משם, קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה, שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא
מה שפסקו לו".
רש״י כתב (בחולין פל:) על הפסוק "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט" (תהיליס קיב, ה) " ... וטוב המכלכל דבריו במשפט, לפי יכולתו הוא עומד על צרכיו, ולא בכל תאות לבו".
הרמב״ם (פ״ה מדיעות ס״י) כתב "תלמיד חכם מכלכל דבריו במשפט אוכל ושותה וזן את אנשי ביתו כפי ממונו והצלחתו"
ובפ״ל מה׳ שבת (ס״ז) כתב "איזהו עונג וכו׳ הכל לפי ממונו של אדם"
המאירי (שנת קמ:) כתב "ויצמצם בהוצאתו כפי ענינו אם הוא עני ישתדל לעשות דברים שמהם יביא לידי הסדר בהוצאה, ואם הוא עשיר אל יפחות עצמו בצמצום המאכלים, אלא בכדי הראוי לו".
בסידור בית יעקב (ר' יעקב עמדין, היעב"ץ) כתב, "ועיין בהוצאה לעומת הכנסה וכו׳, וסדר הוצאה הוא חצי פרנסה" (הנהגת משה ומתן שאחרי תפלת שחרית עמוד ריח).