דילוג לתוכן

הפרס הכי גדול – הוא לקחת אחריות

כלכלת המשפחה
9 7 584 6
  • בחודשים האחרונים התפרסמה יוזמה יפה ומבורכת של קופת הקהילה "ישמח לב" של קהילת טשערנאביל – רעיון מקסים:
    לעודד את בני הקהילה לבצע צעדים של התייעלות כלכלית כמעט בלי מאמץ, ובתמורה – הדובדבן שבקצפת: אפשרות להיכנס להגרלות עם פרסים נאים.
    מאז, הספיקו גם כאן ב"בנקל" בזריזות של ממש, וכן קהילות וחסידויות רבות לאמץ את הרעיון.
    היוזמה כוללת פעולות כמו:
    בדיקת פנסיה, קופות גמל, ביטוחים, בירור זכאות להנחות בארנונה, חשמל ומים –
    והכול באווירה חיובית, עם תמריץ שמכניס עניין וכיף למהלך.

    אבל בעיניי – והלוואי שאתבדה – חסר כאן משהו מהותי.
    אולי אפילו – הדבר הכי חשוב.
    מול משפחות בתהליכי שינוי כלכלי, אני תמיד יחתור לרגע הזה:
    כל שינוי אמיתי מתחיל ברגע הזה שמשפחה – שהאחריות לניהול הכלכלי שלך היא בידיים שלה.

    כשמשפחה מפנימה שזה בידיים שלה – אז מתחילים להתרחש שינויים של ממש.
    ואז מנקרת בראשה השאלה, כיצד לא ממשיכים לחיות בגירעון חודשי. כיצד לא מתגלגלים מחוב לחוב, ומשלמים ריביות על מה שכבר שכחנו שקנינו.
    וכיצד מתמודדים עם "הוצאות בלתי צפויות" – שלמעשה... די צפויות.
    הלאה - הם מבינים שכדי לממן הוצאות – כמה מפתיע – צריכה להיות גם הכנסה.
    להיכנס למינוס או לקחת הלוואות? - זה כנראה לא רעיון כזה מוצלח לטווח הארוך…
    וכך עוברים לשלב הבא:
    ניהול נכון של כלכלת הבית – והתוצאות של זה לא מאחרות לבוא.

    אבל כאן ביוזמה הזו, העיקר חסר מן הספר,
    כי משפחה מרגישה, טוב נו אני את שלי עשיתי.
    פתחתי קופת גמל, סידרתי את ההנחה בארנונה ואפי' קיבלתי מענק עבודה.
    מאכן ואילך אם אני לא סוגר את החודש - זה כבר בעיה של הקופה של הקהילה..
    כי הרי אני כבר עשיתי את שלי.
    לכן אני חושב שאם היו יכולים להתנות את הכניסה להגרלה וכד',
    בהתחייבות לפגישה עם מאמן כלכלי, שיכול בתורו להציף את,
    ההתמודדויות האמיתיות של המשפחה,
    הרי שאפי' אם בסוף המשפחה לא תגיע, אבל לפחות היא יודעת היה כאן תנאי קודם למעשה.

    מה אתם חושבים?

  • בחודשים האחרונים התפרסמה יוזמה יפה ומבורכת של קופת הקהילה "ישמח לב" של קהילת טשערנאביל – רעיון מקסים:
    לעודד את בני הקהילה לבצע צעדים של התייעלות כלכלית כמעט בלי מאמץ, ובתמורה – הדובדבן שבקצפת: אפשרות להיכנס להגרלות עם פרסים נאים.
    מאז, הספיקו גם כאן ב"בנקל" בזריזות של ממש, וכן קהילות וחסידויות רבות לאמץ את הרעיון.
    היוזמה כוללת פעולות כמו:
    בדיקת פנסיה, קופות גמל, ביטוחים, בירור זכאות להנחות בארנונה, חשמל ומים –
    והכול באווירה חיובית, עם תמריץ שמכניס עניין וכיף למהלך.

    אבל בעיניי – והלוואי שאתבדה – חסר כאן משהו מהותי.
    אולי אפילו – הדבר הכי חשוב.
    מול משפחות בתהליכי שינוי כלכלי, אני תמיד יחתור לרגע הזה:
    כל שינוי אמיתי מתחיל ברגע הזה שמשפחה – שהאחריות לניהול הכלכלי שלך היא בידיים שלה.

    כשמשפחה מפנימה שזה בידיים שלה – אז מתחילים להתרחש שינויים של ממש.
    ואז מנקרת בראשה השאלה, כיצד לא ממשיכים לחיות בגירעון חודשי. כיצד לא מתגלגלים מחוב לחוב, ומשלמים ריביות על מה שכבר שכחנו שקנינו.
    וכיצד מתמודדים עם "הוצאות בלתי צפויות" – שלמעשה... די צפויות.
    הלאה - הם מבינים שכדי לממן הוצאות – כמה מפתיע – צריכה להיות גם הכנסה.
    להיכנס למינוס או לקחת הלוואות? - זה כנראה לא רעיון כזה מוצלח לטווח הארוך…
    וכך עוברים לשלב הבא:
    ניהול נכון של כלכלת הבית – והתוצאות של זה לא מאחרות לבוא.

    אבל כאן ביוזמה הזו, העיקר חסר מן הספר,
    כי משפחה מרגישה, טוב נו אני את שלי עשיתי.
    פתחתי קופת גמל, סידרתי את ההנחה בארנונה ואפי' קיבלתי מענק עבודה.
    מאכן ואילך אם אני לא סוגר את החודש - זה כבר בעיה של הקופה של הקהילה..
    כי הרי אני כבר עשיתי את שלי.
    לכן אני חושב שאם היו יכולים להתנות את הכניסה להגרלה וכד',
    בהתחייבות לפגישה עם מאמן כלכלי, שיכול בתורו להציף את,
    ההתמודדויות האמיתיות של המשפחה,
    הרי שאפי' אם בסוף המשפחה לא תגיע, אבל לפחות היא יודעת היה כאן תנאי קודם למעשה.

    מה אתם חושבים?

    היטבת מאוד להגדיר !



    @יהודה-נפוסי כתב בהפרס הכי גדול – הוא לקחת אחריות:

    מה אתם חושבים?

    למעשה, עבור הצפת המודעות בכלל הציבור החרדי, גם לאלו שלא חושבים עדיין כלל על התייעלות כלכלית, הדרך הנ"ל נכון וקולע למטרה.

    עקרונית אני מסכים עם הוספת התנאי הנ"ל, אבל בפועל בציבור החרדי, קיימת רתיעה מכל מיזם המחייב, ולחבק כל מיזם בלתי מחייב חינמי...

    אדרבה, ניתן לשער שרבים מאלו שהשתתפו במיזם, יתחברו גם לרעיון לקחת אחריות על ההתנהגות הכלכלית, ובהמשך לפנות לייעוץ פרטני.

    לדעתי, לא סביר להניח שסוג האנשים שאחרת היו הולכים לליווי כלכלי, ימנעו מכך עקב קיום מטלות המיזם ותחושת עליונות מזוייפת...

    הפרס הכי גדול - הוא לקחת אחריות מתוך יוזמה אישית

  • חלק מהמיזם היה סדנאות וליווי מבית תבונה.

  • ברור שאם היה אפשר לתת לכל משק בית חרדי ליווי כלכלי חינם היה עדיף לעשות את זה.
    אבל במצב הנוכחי אפשר רק להגביר את המודעות בכלים הקיימים.
    ויש לקוות שפתיחת הראש תוביל לשינויים משמעותיים יותר.

  • כוונתי בעיקר למיזמים של הקהילות שם הם מחפשים להביא את המשפחות של הקהילה לעמוד על הרגליים בפן הכלכלי.
    כמו שכתבתי אני חושב שהמיזם הזה מבריק! ויכול אכן להביא למודעות רבה.
    אבל עדיין יש צורך לטעמי להדגיש שאין במספר הפעולות האלה בכדי להגיד שלום עלי נפשי וטיפלתי בכל הבעיות הכלכליות שלי. ומכאן אני יפול על הקופה של הקהילה כי כבר עשיתי את כל ההתיעלויות האפשריים.
    לסיכום להוסיף באזשהו צורה, סיוג שביצוע הפעולות זה לא הכל.

  • יש כל כך הרבה אנשים שחושבים על עצמם שהם לא צריכים ליווי כלכלי. מבחינתם הם פיקס, הם מסתדרים, סוגרים את החודש וחושבים שזהו.

    אבל המיזם הזה מיועד גם לאנשים האלה. לאלה שסוגרים את החודש, ואפילו נשאר להם כסף, אבל הם עדיין יכולים לחסוך הרבה יותר. הם פשוט לא מודעים לזה.

    איך שאני רואה את המיזם הזה
    זו רשימת משימות של כל מיני עניינים שדורשים טיפול בירוקרטי. דברים שיכולים עם השנים לחסוך לאנשים המון כסף, פשוט כי הם מטופלים נכון ובזמן.

    וההגרלה היא בצד, והיא לא רק בשביל להוסיף מוטיבציה. היא גם בשביל לתפוס את תשומת הלב של האנשים האלה, לגרום לאנשים לקרוא ולהתעניין,

  • בחודשים האחרונים התפרסמה יוזמה יפה ומבורכת של קופת הקהילה "ישמח לב" של קהילת טשערנאביל – רעיון מקסים:
    לעודד את בני הקהילה לבצע צעדים של התייעלות כלכלית כמעט בלי מאמץ, ובתמורה – הדובדבן שבקצפת: אפשרות להיכנס להגרלות עם פרסים נאים.
    מאז, הספיקו גם כאן ב"בנקל" בזריזות של ממש, וכן קהילות וחסידויות רבות לאמץ את הרעיון.
    היוזמה כוללת פעולות כמו:
    בדיקת פנסיה, קופות גמל, ביטוחים, בירור זכאות להנחות בארנונה, חשמל ומים –
    והכול באווירה חיובית, עם תמריץ שמכניס עניין וכיף למהלך.

    אבל בעיניי – והלוואי שאתבדה – חסר כאן משהו מהותי.
    אולי אפילו – הדבר הכי חשוב.
    מול משפחות בתהליכי שינוי כלכלי, אני תמיד יחתור לרגע הזה:
    כל שינוי אמיתי מתחיל ברגע הזה שמשפחה – שהאחריות לניהול הכלכלי שלך היא בידיים שלה.

    כשמשפחה מפנימה שזה בידיים שלה – אז מתחילים להתרחש שינויים של ממש.
    ואז מנקרת בראשה השאלה, כיצד לא ממשיכים לחיות בגירעון חודשי. כיצד לא מתגלגלים מחוב לחוב, ומשלמים ריביות על מה שכבר שכחנו שקנינו.
    וכיצד מתמודדים עם "הוצאות בלתי צפויות" – שלמעשה... די צפויות.
    הלאה - הם מבינים שכדי לממן הוצאות – כמה מפתיע – צריכה להיות גם הכנסה.
    להיכנס למינוס או לקחת הלוואות? - זה כנראה לא רעיון כזה מוצלח לטווח הארוך…
    וכך עוברים לשלב הבא:
    ניהול נכון של כלכלת הבית – והתוצאות של זה לא מאחרות לבוא.

    אבל כאן ביוזמה הזו, העיקר חסר מן הספר,
    כי משפחה מרגישה, טוב נו אני את שלי עשיתי.
    פתחתי קופת גמל, סידרתי את ההנחה בארנונה ואפי' קיבלתי מענק עבודה.
    מאכן ואילך אם אני לא סוגר את החודש - זה כבר בעיה של הקופה של הקהילה..
    כי הרי אני כבר עשיתי את שלי.
    לכן אני חושב שאם היו יכולים להתנות את הכניסה להגרלה וכד',
    בהתחייבות לפגישה עם מאמן כלכלי, שיכול בתורו להציף את,
    ההתמודדויות האמיתיות של המשפחה,
    הרי שאפי' אם בסוף המשפחה לא תגיע, אבל לפחות היא יודעת היה כאן תנאי קודם למעשה.

    מה אתם חושבים?

    @יהודה-נפוסי

    יהודה אחי היקר והאהוב, בגלל שאני כל כך מחבב אותך אני אאריך ואפרט, אבל אני חולק עליך מכל וכל, אמנם אני נוגע בדבר כי אני מפעיל תוכנית דומה, ואינני כמוך בעל הכשרה והתעסקות עם משפחות שצריכות ליווי כלכלי.
    אבל מנסיוני הדל תרשה לי לחלוק, המיזם המדהים של בנקל ושל שאר החסידויות לא נוגע בכלל בכלכלה נכונה, הוא נוגע בהסבר לאנשים, אין לכם כסף, אתם נאלצים לקנות בדחקות, אבל בדרך מפספסים סכומים גדולים שבגלל חוסר שימת לב והיכרות את פשוט מבזבזים דבר יום ביומו, המודעות הזו היא מדהימה, ונותנת לאנשים הבנה שהאירוע הכלכלי הוא גדול יותר והם צריכים להבין בו יותר, כי זה שנקנה שקית שוקו פחות לבית בזמן שהפנסיה שלנו במסלול לא מניב זה בדיחה.

    עד כאן בנוגע לבנקל ובין היתר גם אלי.

    ועכשיו לחסידויות, ניהלתי שיחות רבות עם גורמים שונים בקופות הצדקה החסידיות, והמגמה שם התהפכה בשנים האחרונות מהקצה אל הקצה, אם בעבר היה מגמה של תרומה למשפחות בתוך הקהילה, היום משפחה במצוקה שלא תצמד למלווה כלכלי לא תזקה לתמיכת הקופה, הם למעשה מכריחים את המשפחות שבמצוקה לצמד לליווי כלכלי וזה הצלה לדורות, דווקא מכח המקום הזה, החסידיות יכולות להרשות לעצמם מהלכים כאלו, בדומה לחלוקת מיץ ענבים בערב פסח, היום מחלקים הנחה בארנונה, מחר הם מחלקים קופת גמל, זה תהליכים מדהימים שהקהילות האלו עוברות, והלוואי שקהילות שפחות יכולות לנהל את הקהל שלהם ילמדו מהם.

  • @יהודה-נפוסי

    יהודה אחי היקר והאהוב, בגלל שאני כל כך מחבב אותך אני אאריך ואפרט, אבל אני חולק עליך מכל וכל, אמנם אני נוגע בדבר כי אני מפעיל תוכנית דומה, ואינני כמוך בעל הכשרה והתעסקות עם משפחות שצריכות ליווי כלכלי.
    אבל מנסיוני הדל תרשה לי לחלוק, המיזם המדהים של בנקל ושל שאר החסידויות לא נוגע בכלל בכלכלה נכונה, הוא נוגע בהסבר לאנשים, אין לכם כסף, אתם נאלצים לקנות בדחקות, אבל בדרך מפספסים סכומים גדולים שבגלל חוסר שימת לב והיכרות את פשוט מבזבזים דבר יום ביומו, המודעות הזו היא מדהימה, ונותנת לאנשים הבנה שהאירוע הכלכלי הוא גדול יותר והם צריכים להבין בו יותר, כי זה שנקנה שקית שוקו פחות לבית בזמן שהפנסיה שלנו במסלול לא מניב זה בדיחה.

    עד כאן בנוגע לבנקל ובין היתר גם אלי.

    ועכשיו לחסידויות, ניהלתי שיחות רבות עם גורמים שונים בקופות הצדקה החסידיות, והמגמה שם התהפכה בשנים האחרונות מהקצה אל הקצה, אם בעבר היה מגמה של תרומה למשפחות בתוך הקהילה, היום משפחה במצוקה שלא תצמד למלווה כלכלי לא תזקה לתמיכת הקופה, הם למעשה מכריחים את המשפחות שבמצוקה לצמד לליווי כלכלי וזה הצלה לדורות, דווקא מכח המקום הזה, החסידיות יכולות להרשות לעצמם מהלכים כאלו, בדומה לחלוקת מיץ ענבים בערב פסח, היום מחלקים הנחה בארנונה, מחר הם מחלקים קופת גמל, זה תהליכים מדהימים שהקהילות האלו עוברות, והלוואי שקהילות שפחות יכולות לנהל את הקהל שלהם ילמדו מהם.

    @ניסן-עציוני כתב בהפרס הכי גדול – הוא לקחת אחריות:

    ועכשיו לחסידויות, ניהלתי שיחות רבות עם גורמים שונים בקופות הצדקה החסידיות, והמגמה שם התהפכה בשנים האחרונות מהקצה אל הקצה, אם בעבר היה מגמה של תרומה למשפחות בתוך הקהילה, היום משפחה במצוקה שלא תצמד למלווה כלכלי לא תזקה לתמיכת הקופה, הם למעשה מכריחים את המשפחות שבמצוקה לצמד לליווי כלכלי וזה הצלה לדורות, דווקא מכח המקום הזה, החסידיות יכולות להרשות לעצמם מהלכים כאלו, בדומה לחלוקת מיץ ענבים בערב פסח, היום מחלקים הנחה בארנונה, מחר הם מחלקים קופת גמל, זה תהליכים מדהימים שהקהילות האלו עוברות, והלוואי שקהילות שפחות יכולות לנהל את הקהל שלהם ילמדו מהם.

    כמדומני שלא רק בחסידויות אלא גם בהרבה קופות צדקה מקומיות הפכו את הליווי הכלכלי לחלק משמעותי מאוד מהפעילות.

  • @ניסן-עציוני כתב בהפרס הכי גדול – הוא לקחת אחריות:

    ועכשיו לחסידויות, ניהלתי שיחות רבות עם גורמים שונים בקופות הצדקה החסידיות, והמגמה שם התהפכה בשנים האחרונות מהקצה אל הקצה, אם בעבר היה מגמה של תרומה למשפחות בתוך הקהילה, היום משפחה במצוקה שלא תצמד למלווה כלכלי לא תזקה לתמיכת הקופה, הם למעשה מכריחים את המשפחות שבמצוקה לצמד לליווי כלכלי וזה הצלה לדורות, דווקא מכח המקום הזה, החסידיות יכולות להרשות לעצמם מהלכים כאלו, בדומה לחלוקת מיץ ענבים בערב פסח, היום מחלקים הנחה בארנונה, מחר הם מחלקים קופת גמל, זה תהליכים מדהימים שהקהילות האלו עוברות, והלוואי שקהילות שפחות יכולות לנהל את הקהל שלהם ילמדו מהם.

    כמדומני שלא רק בחסידויות אלא גם בהרבה קופות צדקה מקומיות הפכו את הליווי הכלכלי לחלק משמעותי מאוד מהפעילות.

    @הקול-השפוי נכון ,רק בחסידויות זה התחיל כי הכל שם מגובש מלכתחילה.

נושאים מוצעים


  • 8 הצבעות
    1 פוסטים
    197 צפיות
    מ
    [image: 1775170697997-49165541-1d43-4312-be55-ec92a0dbb34b-image.jpeg] אחרי שסידרנו את עצמנו, הגיע הזמן לדבר על היקר מכל – הילדים. כמו כל הורה למופת גם אני רוצה שהילדים יצאו ת"ח, בעלי מידות, ו.. אם אפשר בעלי תיק השקעות שיסדר אותם לכל החיים. חנוך לנער על אס אנד פו, גם כי יזקין לא ימכור... הנה כמה תובנות מהשבוע האחרון. 1. דמי כיס חיים (בן 9) ניגש אלי אתמול וביקש 5 שקלים לקנות קלפים של רבנים. הסתכלתי עליו במבט מחנך ואמרתי: "חיים, שב. בא נעשה חשבון. 5 שקלים היום, בריבית דריבית של 8% ל- 50 שנה – זה יוצא כמעט 500 שקלים! אתה באמת רוצה לבזבז 500 שקל על תמונה של רב?!" הילד יצא מבולבל. בסוף הוא ויתר על הקלפים, והלך ללמוד משניות לעילוי נשמתם. 2. האפיקומן. בליל הסדר האחרון כשהילדים מצאו את האפיקומן, ההתרגשות הייתה בשיאה. "מה אתם רוצים?" שאלתי ברוחב לב. "אופניים!" צעק הגדול. "רחפן!" צעק הקטן. חייכתי אליהם את החיוך של וורן באפט. "ילדים חמודים, אופניים זה נכס מתכלה, ורחפן זה נכס בסיכון. השנה אבא קונה לכם משהו שלא מאבד ערך... אני קונה לכם יחידות בקרן מחקה מדד!". הייתה דממה בבית. לא ראיתי אכזבה כזו מהשבת האחרונה שגילינו שאין קידוש. ניסיתי להסביר להם שבעוד 20 שנה הם יודו לי. בינתיים הם הודו לי בזה שהם החביאו לי את האפיקומן בחזרה... 3. שיחת טלפון מהמלמד. אתמול הרב'ה של חיים התקשר. הלב שלי דפק. "מה חיים עשה?" שאלתי, "דיבר בתפילה? הרביץ?" "יותר גרוע," נאנח המלמד. "בהפסקה הוא פתח 'גמ"ח הלוואות' לחברים שרוצים ארטיק. הוא לוקח להם עמלות, ומחתים אותם על היתר עסקה. והכי גרוע? הוא התחיל למכור 'אופציות' על המקום בתור למגלשה." התמלאתי גאווה. "נו, והוא מרוויח?" שאלתי. "הוא מושעה ליומיים," ענה המלמד. "אנחנו לא בוול סטריט פה". 4. קניות בסופר. אנחנו כבר עומדים בקופה. מיכל בוכה שהיא רוצה ביצת הפתעה. אני מרים את הביצה ומסביר בקול רם (שכל התור ישמע): "את מבינה שביצה עולה 5 שקלים, והשוקולד בפנים שווה אגורה וחצי? זה יחס P/E (מחיר לרווח) לא הגיוני! זו בועה! אנחנו לא משקיעים בבועות!". מאחוריי שמעתי אישה לוחשת לבעלה: "נראה לי המסכן קרא קצת טורים שלך..." רגע ברצינות: חינוך פיננסי לילדים הוא לא רק ללמד אותם מה זה ריבית דריבית, אלא ללמד אותם גם דחיית סיפוקים. הילד שמבין היום ש-5 שקלים זה לא סתם מטבע אלא פוטנציאל לערך עתידי, הוא המבוגר שלא ייקח הלוואה לטיול או לרכב שהוא לא צריך, ובע"ה יזכה לשקט שיאפשר לו לעסוק בעבודת ה'. כמובן שאנחנו רוצים לפנק את הילדים, ואפשר (וצריך!) לקנות להם אופניים, במבה וביצי הפתעה. השמחה שלהם היא ההשקעה הכי טובה שיש. אבל המטרה בטור הזה היא להזכיר ששנייה לפני ששולפים את האשראי, יש לנו הזדמנות פדגוגית - להסביר להם שכל בחירה היום היא ויתור על משהו אחר מחר.
  • 0 הצבעות
    6 פוסטים
    286 צפיות
    ה
    @יאיר-אלדרק לא נראה לי שיש התכוונתי אם תלווה רק 50 או 60 אחוז.
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    169 צפיות
    יצחק שקל דעתי
    הכול התחיל בפקק אחד, רגיל לגמרי. כולם עומדים, מתקדמים מטר וחוזרים לעמוד. ואז פתאום אחד זז הצידה, נכנס לסמטה צדדית , ופתאום נעלם. תוך דקה הוא עקף את כולם. דרושים מובילים – מי שמוכן לא להסתפק בזרם, למצוא דרכים חדשות, ולקבוע את הקצב שלו. חשבתי על זה הרבה אחרי. יש אנשים כאלה – מובילים. לא מחכים שיזיזו אותם, לא מסתפקים בזרם. פשוט מחפשים דרך אחרת. בעולם הכלכלי זה נראה אחרת, אבל העיקרון זהה. יש את מי שמחכה למשכורת, ויש את מי שמתכנן מה יעשה איתה. יש את מי שמתלונן על יוקר המחיה, ויש את מי ששואל איך אפשר להגדיל הכנסה. המוביל לא בהכרח חכם יותר, הוא פשוט לא נגרר. הוא זה שקם בבוקר ואומר: הפעם אני קובע את הקצב. ואז קורה קסם קטן גם אם הדרך עוד לא ברורה, הוא פתאום רואה הזדמנויות שאחרים מפספסים. קורס השקעות, מיזם קטן, אפילו רעיון לחיסכון פשוט בבית. אבל הנגרר? הוא אומר ”אף אחד לא מצליח,“ אין מה לעשות,“ וממשיך בדיוק באותו מסלול פקוק. וזה לא רק בכסף.זה בתפיסה. מוביל קובע את הטון גם אם העולם סביבו מאחר להבין. מי שמוביל — מגדיר את הכיוון . מי שנגרר — פשוט מתרגל לעמוד במקום . תשאל את עצמך: האם אני נוסע, או רק נוסע אחרי? דרוש מוביל – מה אנחנו מחפשים: יוזמה: לא להסתפק במה שיש, למצוא דרכים חדשות. חשיבה עצמאית: לקבוע את הקצב ולא להישאר בזרם. ראיית הזדמנויות: להבחין במה שאחרים מפספסים. פעולה: להוציא רעיונות, חיסכון או מיזם לפועל. אמונה בעצמך: לדעת שאתה יכול ולהתחיל להתקדם עכשיו. אם אתה רוצה להיות חלק מהמובילים – חייג אליך או אליי ותתחיל להתקדם. כי אתה יכול.
  • 0 הצבעות
    4 פוסטים
    225 צפיות
    ס
    @חמד-בחורים פונים לחברה בה נמצאת הפנסיה ומבקשים שיניידו את הקופג"ל.
  • 4 הצבעות
    1 פוסטים
    205 צפיות
    יצחק שקל דעתי
    אני מגיע לדרשה בבית כנסת קודם סליחות, יושב ליד חבר טוב, אנחנו מדברים על דא ועל הא, תוך כדי דיבור הוא אומר לי, ממש התלבטתי אם בכלל לבא לדרשה, עדיף לבא ישר לסליחות ולוותר על שלב הדרשה שגורם לי מועקה. שאלתי אותו: מה מעיק עליך? בתגובה לשאלה הוא אומר לי, בטוח לי שהדרשה של הרב תביא אותי למקום של אשמה וצורך בשינוי קיצוני שאין בכוחי לעשות אותו, אני לא יכול להשתנות כאן ועכשיו, לקבל קבלות על ידי חשבון נפש נוקב מתוך מקום שהכל חייב להיפסק ביום אחד. אמרתי לו, אתה חייב לתת צ'אנס, לך תדע, הפעם אתה יכול להיות מופתע ובענק. הרב התחיל את הדרשה: תדעו לכם כל אחד ואחד הוא כאן יקר שביקרים, יש כאן הזדמנות פז שה' יתברך נותן לנו פעם בשנה לשוב אליו ולחשב מסלול מחדש ולבנות לעצמנו דרך סלולה, אנחנו עומדים לפני יום גורלי, ובטוח לי שכל אחד מכם איפה שהוא נמצא יכול לשוב ולהתקדם מתוך מקום אמיתי של דרכי התשובה: • וידוי • חרטה • עזיבת החטא • קבלה לעתיד בזה הרב סיים את דבריו. אך לאחר סליחות אני המשכתי מתוך סקרנות ושאלתי את חבר שלי, נו..... איך היתה הדרשה? חברי אומר לי: בהתחלה הייתי מהוסס ומכווץ ותוך דקות התחלתי להיות יותר נינוח ורגוע. אני פשוט בן אדם אחר קיבלתי חיים במתנה. במעבר חד מההתרוממות הרוחנית עברתי איתו לעולם הכלכלה והחלטתי שאני מעניק לו מתנה נוספת. שאלתי אותו: איך המצב הכלכלי שלך מתנהל בבית ? הוא פשוט התחיל לשפוך, אין לך מושג כמה חובות יש לי, אני חייב לגמור את החודש, אך אני נמצא כל הזמן במקום של אשמה, אין בכוחי לעשות שינוי קיצוני, אני לא יכול להשתנות כאן ועכשיו, אני לא יכול לשנות התנהלות מתוך מקום שהכל חייב להיפסק ביום אחד. אמרתי לו: תדע לך יש לך כאן הזדמנות פז שה' יתברך נותן לך לשוב למצב כלכלי תקין ולחשב מסלול מחדש, זה נכון - אתה צריך לקחת אחריות אך בטוח לי שאיפה שאתה נמצא תוכל להתקדם מתוך מקום אמיתי כמו בדרכי התשובה • וידוי - מודעות כלכלית, תדע איפה אתה עומד בפן הכלכלי בבית. • חרטה – תתחרט ותכאב על כך שהגעת למצב כלכלי כזה אך תהיה נטול אשמה. • עזיבת החטא – תחליט החלטה אמיתית אני עוזב את ההתנהלות השגויה. • קבלה לעתיד – תקבל קבלות אמיתיות ותבנה לעצמך דרך סלולה למצב כלכלי תקין. איך אתם חושבים לשוב, ולחשב מסלול מחדש בהתנהלות הכלכלית שלכם? גמר חתימה טובה !!