הפורום הכלכלי החרדי הראשון

האם גם הפנסיה שלך עברה ל־S&P 500?

שמתי לב להרבה מאוד שאלות שעולות לאחרונה בין חברים ובפורומים, בין היתר גם כאן, שאלות שקשורות לכדאיות ההשקעה במדדי מניות לאורך זמן.
לכן ישבתי לכתוב את הטור הבא, החשוב במיוחד משום שהוא עשוי למנוע טעויות יקרות בהמשך הדרך.
שימו לב: אני לא נכנס כאן בכלל למהות ההשקעה במדדי מניות, אלא מתמקד באחד הסיכונים המרכזיים שלה - ההתנהגות של המשקיע בזמן משבר.
אשמח מאוד לשמוע תגובות, הערות או הארות.

אפשר לסכם את ההיגיון של השקעה פסיבית במדדי מניות רחבים במשפט אחד של ג'ון בוגל:
"במקום לנסות למצוא את המחט בתוך ערימת השחת, פשוט קנה את כל ערימת השחת".
במקום לנסות למצוא את המניה הבאה שתניב את התשואה הגבוהה ביותר, פשוט להיות הבעלים של כולן,
וכך ליהנות מהממוצע של הכלכלה כולה.

אחד הסיכונים המרכזיים בהשקעה במדדי מניות הוא מימוש התיק דווקא בתקופות ירידה.
ולכן הגישה של המשקיע הפסיבי היא לא להיבהל מהתנודתיות, אלא להבין שירידות הן חלק טבעי מהדרך.
מי שמצליח להישאר לאורך זמן, בסופו של דבר נהנה מהתיקון ומהצמיחה.
רוב המשקיעים נמשכים לפשטות של ההשקעה הפסיבית.
כאשר מסתכלים על הגרפים ועל העלייה המתמשכת לאורך השנים,
ההשקעה נראית קלה, כמעט “אוטומטית”, ולכן נוצרת תחושה שגם בזמן משבר נעמוד בזה בלי קושי.

זה מזכיר לי שאלה שאני אוהב לשאול:
האם הייתם רוצים לזכות בלוטו, למרות שלא מעט מחקרים ועדויות מצביעים על כך שזוכים רבים מאבדים בסופו של דבר את הונם?
ובכל זאת, כמעט כולם עונים מיד:
“אצלי זה יהיה אחרת”.

מדוע אנחנו כל כך בטוחים שאצלנו הדברים ייראו אחרת?
קל לנו לחשוב בצורה הגיונית כאשר השוק עולה לאורך זמן.
כולנו בטוחים שאין שום סיכוי שנממש הפסד בזמן ירידות.
אבל בפועל, בני אדם פועלים לא רק מתוך היגיון, אלא גם מתוך פחד.
תנסו לדמיין מצב שבו תיק השקעות של 400,000 ש"ח נחתך ל־200,000 ש"ח ונשאר תקופה ארוכה בירידות.

האם גם אז תהיו בטוחים שלא תעשו טעויות?
שלא תתחילו לחשוב שאולי “הפעם זה שונה”?

צ׳ארלי מאנגר, שותפו הוותיק של וורן באפט ואחד המשקיעים המוערכים בעולם, אמר פעם
שאם אינך מסוגל להגיב ברוגע לירידה של 50% בשווי תיק המניות שלך, תופעה שמתרחשת פעמיים־שלוש במאה שנה,
כנראה ששוק המניות אינו מתאים עבורך.

אז כיצד ניתן להשקיע בצורה אחראית, כאשר ברור שיש סיכוי שגם אנחנו נעמוד יום אחד מול ירידות חדות ופחד אמיתי?

להלן כמה עקרונות שיכולים לסייע:

א. להבין שכל השקעה כוללת סיכון
אין השקעה בלי סיכון.
אם הייתה דרך בטוחה להתעשר ללא אפשרות להפסד, כולם היו עושים זאת.
דווקא האפשרות להפסיד היא חלק בלתי נפרד מהסיכוי להרוויח.
גם אם השתכנעת שבטווח של 15 שנה “אין סיכוי להפסיד”, חשוב להבין שהסיכון האמיתי הוא מה יקרה עד שיחלפו אותן 15 שנים.

ב. ללמוד לפני שמשקיעים
אתם עומדים להשקיע מאות אלפי שקלים לאורך שנים?
המינימום הנדרש הוא להקדיש לכך כמה שעות לימוד רציניות.
מי שפועל רק כי “כולם עושים”, עלול לגלות שבשעת משבר הוא מתנהג בדיוק כמו העדר.
ככל שתבינו טוב יותר במה אתם משקיעים, כך יגדל הסיכוי שתישארו רגועים גם בתקופות קשות.

ג. להתחיל בהדרגה
גם אחרי שלמדנו, עדיין זה לא מבטיח שנעמוד רגשית בירידות.
לכן לפעמים נכון להתחיל בסכומים קטנים יחסית, לחוות תנודתיות אמיתית, ולבדוק כיצד אנחנו מגיבים כשהמספרים באמת נצבעים באדום.
אם הצלחתם לעבור תקופה כזו בצורה שקולה, יש היגיון להניח שתוכלו להתמודד טוב יותר גם בסכומים גבוהים יותר.

ד. לפני ההשקעה להיחשף גם לדעות נגד
אל תקשיבו רק לתומכים.
עוד לפני ההשקעה או כאשר ההשקעה נמוכה יחסית כשהכול עדיין רגוע, כדאי לקרוא גם ביקורות, לשמוע פודקאסטים של מתנגדים, ולהכיר את הטענות מהצד השני.
אם גם אחרי החשיפה הזו אתם שלמים עם הדרך, יש סיכוי גבוה יותר שלא תיבהלו בכל כותרת מלחיצה.

ה. פיזור ואג"ח
פיזור נכון אינו מבטיח את הרווח המקסימלי, אבל בהחלט עשוי לצמצם סיכונים מיותרים.
שקלו שלא לשים את כל הכסף במקום אחד, לא להיות תלויים לחלוטין בסקטור מסוים או במדינה אחת.
שילוב מסוים של אג"ח בתיק עשוי להפחית תנודתיות ולאפשר לעבור תקופות קשות בצורה רגועה יותר.

ו. “שגר ושכח”
אחת הטעויות הנפוצות היא לבדוק את התיק ללא הפסקה.
מי שנכנס להשקעה ארוכת טווח צריך להבין מראש שיהיו גם תקופות לא נעימות.
מעקב אובססיבי אחרי כל ירידה קטנה בדרך כלל אינו תורם לקבלת החלטות שקולות.

ז. להיזהר מצריכת יתר של חדשות כלכליות
שמתם לב שכאשר יש תנודות במט"ח, הכותרות בדרך כלל ינוסחו בצורה מלחיצה?
אם הדולר עולה, ידברו על היחלשות השקל.
ואם הדולר יורד, ידברו על קריסת הדולר.
התקשורת הכלכלית נוטה מטבע הדברים להבליט דרמות, ירידות ומשברים, משום שאלו נושאים שמושכים תשומת לב.
בתקופות של לחץ, צריכה בלתי פוסקת של כותרות מלחיצות עלולה לגרום גם לאנשים שקולים לקבל החלטות מתוך פחד.

ח. להכין מראש תוכנית מתי מורידים סיכון
השקעתם כספים עבור חתונת ילד בעוד 15 שנים?
תכננו מראש מתי אתם מתחילים להוריד סיכון.
שנתיים לפני מועד הצורך בכסף? שלוש?
ומה תעשו אם בדיוק אז יהיו ירידות?
דווקא החלטות שמתקבלות בשקט, לפני הסערה, עשויות למנוע טעויות יקרות בזמן אמת.

ט. לבדוק מראש אילו אלטרנטיבות עומדות לרשותכם
מה יקרה אם בדיוק בזמן שתצטרכו את הכסף, השוק יהיה בירידות?
בדקו מראש האם קיימת אפשרות אחרת לגשר על התקופה: חיסכון נוסף, קרן חירום, או פתרון אחר שיאפשר לכם לא לממש דווקא בזמן לחץ.

י. לא למנף בלי להבין היטב את המשמעות
מינוף, כלומר לקיחת הלוואה או משכנתא לצורך השקעה בשוק ההון, אינו משחק.
כאשר משקיעים כסף שאינו שלכם, הלחץ הפסיכולוגי גדל משמעותית, ובהתאם גם הסיכוי לקבל החלטות שגויות בזמן משבר.

יא. לא לקבל החלטות לבד בזמן לחץ
רבים מתלבטים בין השקעה עצמאית דרך חשבון מסחר לבין השקעה באמצעות גוף מוסדי.
לפעמים עצם העובדה שיש איש מקצוע נוסף בתהליך, סוכן ביטוח, יועץ השקעות או מתכנן פיננסי, יכולה לסייע למשקיע להימנע מהחלטות אימפולסיביות בזמן משבר.

כי בסופו של דבר, הצלחה בהשקעות אינה תלויה רק בבחירת המסלול הנכון, אלא בעיקר ביכולת להישאר בו גם בתקופות שבהן הפחד משתלט על השוק.
פעמים רבות, האתגר הגדול ביותר של המשקיע אינו השוק עצמו, אלא ההתמודדות מול הרגשות של עצמו.

בהצלחה רבה!
יהודה נפוסי יועץ ומאמן לכלכלת המשפחה
YN607773@GMAIL.COM | 052-7607773

הטור נועד למטרות העשרה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות אישי או המלצה לביצוע פעולה כלשהי בשוק ההון. לפני קבלת החלטות פיננסיות משמעותיות מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע מתאים.

הדיון בחדרי הקפה עלה לטונים גבוהים.
זה צועק בקול ניחר שהכלכלה האמריקאית בדרך לקריסה, ושהתמחור הנוכחי הוא בועה.
השני משיב: אם ארה"ב קורסת - הדבר האחרון שיעניין אותנו הוא קרן ההשתלמות.
והשלישי בכלל טוען: אבל אין לך פיזור גדול מזה שהרי לא מדובר רק בכלכלה האמריקאית.
ובתוך בית המדרש הדיון אחר לגמרי:
האם בכלל יש חובת השתדלות? וממתי אברכים נעשו לסוחרים? מה ניתן לדייק מדברי ה“חפץ חיים” בעניין? והאם מישהו שאל לדעת גדולי ישראל?
ומסביב יש את המתלבטים:
בין הפקדה בגמ"ח רגיל, שהרי כתוב “פירותיה בעולם הזה”, לבין גמ"ח המתחייב להלוואה. ואולי בכלל לשלב ביניהם. וכלשון העמים: "לובסט"...
זה בכה וזה בכה, בסוף, כל אחד יעשה על פי דעת רבותיו, שורש נשמתו, ואולי גם על פי עצת אנשי מקצוע.
ואולי בכלל ישלב ביניהם ויזכה לחתן בנקל...
ויהיו את אלה שפשוט יבחרו: "שב ואל תעשה עדיף" כלל שתמיד עובד כשאנחנו חסרי החלטה.
אך בתוך כל הקלחת הזו של גישות וחשבונות, נדמה שמתחולל כאן שינוי שורשי בהרבה מהשאלה הטכנית 'איפה להשקיע'.
השינוי האמיתי הוא התעוררות המודעות הכלכלית ביומיום. נכון, נושא חתונות הילדים הוא הזרז שמעלה את הטונים, אבל הוא רק חלק אחד בפאזל הרחב של ניהול חיים תקין.
משפחות רבות חיו עד היום ללא סדר ברור, מבלי לבדוק באמת האם רמת החיים שלהן בכלל פוגשת את המציאות בחשבון הבנק.
אך ברגע שהדיון הציבורי על חיסכון לטווח ארוך וכוחה של ה'ריבית דריבית' חלחל פנימה,המציאות השתנתה. גם מי שבסוף יחליט שלא להשקיע, כבר לא יוכל להישאר אדיש או 'לעצום עיניים' מול ניהול הכסף שלו ב'כאן ועכשיו'.
שמעתי פעם משפט הדרכה שנאמר לאברך בתחילת חיי הנישואין "יש אמנם מצוות עשה דאורייתא של הלוואה - אבל היא נאמרה למלווה ולא ללווה".
במשך שנים השתרשה אצלנו התפיסה שהחיים הם רצף של התרוצצויות מגמ"ח לגמ"ח, ושפשוט 'אין דרך אחרת'. אך דווקא היום, כשהדיון הציבורי עוסק בתכנון של עשרים שנה קדימה, הנורמה של גלגול חובות תמידי מתחילה להתערער.
וזה לא קורה על ידי מסע שכנועים או סיסמאות שאין תוחלת בלחיות ממה שאין, ולא דרך קמפיינים תורניים מחז"ל שמדגישים שאין להוציא יותר מהיכולת ושההוצאות צריכות להיות כפי ממונו של אדם. (רש"י חולין פד ע"ב ורמב"ם הל' דעות פ"ה ה"י)
אלא זה קורה דווקא כאשר הציבור כולו מתעסק בהיבטים השונים של חיסכון ושל השקעה.
בשורה התחתונה: בין אם תבחרו לחסוך ולהשקיע ובין אם לאו, עצם העובדה שאתם מתחילים לחשוב קדימה ולבחון את הנתונים של ההווה - יש בה כבר שינוי משמעותי. המעבר להתנהלות כלכלית נבונה הוא רווח ודאי לכל משפחה ומשפחה.

@איציק-התותח כתב בהאשליה הגדולה של "התשלומים": כך אנחנו מוכרים את העתיד שלנו:

הכי מומלץ להחזיק רק בכרטיס דיירקט (חיוב מיידי)

דיירקט באמת נותן יתרון גדול, בכך שמצד אחד הוא כולל הרבה מיתרונות הנוחות של כרטיס אשראי ומצד שני הוא בלי החסרון של שימוש במסגרת בלי שבהכרח יהיה לזה כיסוי בחודש הבא, כי אם אין כסף בחשבון אין אפשרות "לגהץ איתו"
ובאמת אני רואה שהרבה מאד מהצעירים של היום בתחילת חיי הנישואין משתמשים בדיירקט בלבד.
אך אליה וקוץ בה, וכפי שהדגשתי "בתחילת חיי הנישואין", כי משהו קורה בדרך ובאיזשהו שלב הם עוברים בכרטיס אשראי להוצאות השוטפות,
ומדוע זה קורה?
התשובה לזה היא שבלי התנהלות עם תקציב מסודר, גם דיירקט לא יעזור, כי מספיק שפעם אחת או פעמיים המשפחה "גיהצה" את הכרטיס וזה התאפשר כי היה כסף בחשבון, אבל הם לא לקחו בחשבון שהמשכנתא או ההו"ק למעון צריך לרדת עוד שלשה ימים מהחשבון.. ואז ברגע האחרון הם נאלצים להגדיל מסגרת בעו"ש או ליטול "הלוואונת" מחבר,
וכאן מגיע השלב שהם כבר אומרים לעצמם הדיירקט הזה סתם תוקע אותי, בוא נעבור להשתמש בכרטיס אשראי.. זה הרבה יותר חכם..
אם זה נעצר כאן זה היה טוב, הבעיה שכאן מתחיל המלכודות שכרטיס האשראי יכול ללכוד אותם...

הגמ' בביצה (ט״ז.) "כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר״ה וכו".
ופרש״י "כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון משם, קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה, שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא
מה שפסקו לו".

רש״י כתב (בחולין פל:) על הפסוק "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט" (תהיליס קיב, ה) " ... וטוב המכלכל דבריו במשפט, לפי יכולתו הוא עומד על צרכיו, ולא בכל תאות לבו".

הרמב״ם (פ״ה מדיעות ס״י) כתב "תלמיד חכם מכלכל דבריו במשפט אוכל ושותה וזן את אנשי ביתו כפי ממונו והצלחתו"
ובפ״ל מה׳ שבת (ס״ז) כתב "איזהו עונג וכו׳ הכל לפי ממונו של אדם"

המאירי (שנת קמ:) כתב "ויצמצם בהוצאתו כפי ענינו אם הוא עני ישתדל לעשות דברים שמהם יביא לידי הסדר בהוצאה, ואם הוא עשיר אל יפחות עצמו בצמצום המאכלים, אלא בכדי הראוי לו".

בסידור בית יעקב (ר' יעקב עמדין, היעב"ץ) כתב, "ועיין בהוצאה לעומת הכנסה וכו׳, וסדר הוצאה הוא חצי פרנסה" (הנהגת משה ומתן שאחרי תפלת שחרית עמוד ריח).

כדאי לך לפנות במיידי לסוכן ביטוח בכדי להסדיר הרצף הביטוחי שלה.
או ע"י ביטוח ריסק או ע"י הפקדות עצמאיות.
כך המעסיק גם יהיה מחויב להפריש פנסיה מהיום הראשון של העבודה.
דמי הניהול ומסלול ההשקעה חשובים אבל יכולים לחכות, [וגם את זה סוכן הביטוח חיסדיר לך בקלות.
בהצלחה!

כוונתי בעיקר למיזמים של הקהילות שם הם מחפשים להביא את המשפחות של הקהילה לעמוד על הרגליים בפן הכלכלי.
כמו שכתבתי אני חושב שהמיזם הזה מבריק! ויכול אכן להביא למודעות רבה.
אבל עדיין יש צורך לטעמי להדגיש שאין במספר הפעולות האלה בכדי להגיד שלום עלי נפשי וטיפלתי בכל הבעיות הכלכליות שלי. ומכאן אני יפול על הקופה של הקהילה כי כבר עשיתי את כל ההתיעלויות האפשריים.
לסיכום להוסיף באזשהו צורה, סיוג שביצוע הפעולות זה לא הכל.

בחודשים האחרונים התפרסמה יוזמה יפה ומבורכת של קופת הקהילה "ישמח לב" של קהילת טשערנאביל – רעיון מקסים:
לעודד את בני הקהילה לבצע צעדים של התייעלות כלכלית כמעט בלי מאמץ, ובתמורה – הדובדבן שבקצפת: אפשרות להיכנס להגרלות עם פרסים נאים.
מאז, הספיקו גם כאן ב"בנקל" בזריזות של ממש, וכן קהילות וחסידויות רבות לאמץ את הרעיון.
היוזמה כוללת פעולות כמו:
בדיקת פנסיה, קופות גמל, ביטוחים, בירור זכאות להנחות בארנונה, חשמל ומים –
והכול באווירה חיובית, עם תמריץ שמכניס עניין וכיף למהלך.

אבל בעיניי – והלוואי שאתבדה – חסר כאן משהו מהותי.
אולי אפילו – הדבר הכי חשוב.
מול משפחות בתהליכי שינוי כלכלי, אני תמיד יחתור לרגע הזה:
כל שינוי אמיתי מתחיל ברגע הזה שמשפחה – שהאחריות לניהול הכלכלי שלך היא בידיים שלה.

כשמשפחה מפנימה שזה בידיים שלה – אז מתחילים להתרחש שינויים של ממש.
ואז מנקרת בראשה השאלה, כיצד לא ממשיכים לחיות בגירעון חודשי. כיצד לא מתגלגלים מחוב לחוב, ומשלמים ריביות על מה שכבר שכחנו שקנינו.
וכיצד מתמודדים עם "הוצאות בלתי צפויות" – שלמעשה... די צפויות.
הלאה - הם מבינים שכדי לממן הוצאות – כמה מפתיע – צריכה להיות גם הכנסה.
להיכנס למינוס או לקחת הלוואות? - זה כנראה לא רעיון כזה מוצלח לטווח הארוך…
וכך עוברים לשלב הבא:
ניהול נכון של כלכלת הבית – והתוצאות של זה לא מאחרות לבוא.

אבל כאן ביוזמה הזו, העיקר חסר מן הספר,
כי משפחה מרגישה, טוב נו אני את שלי עשיתי.
פתחתי קופת גמל, סידרתי את ההנחה בארנונה ואפי' קיבלתי מענק עבודה.
מאכן ואילך אם אני לא סוגר את החודש - זה כבר בעיה של הקופה של הקהילה..
כי הרי אני כבר עשיתי את שלי.
לכן אני חושב שאם היו יכולים להתנות את הכניסה להגרלה וכד',
בהתחייבות לפגישה עם מאמן כלכלי, שיכול בתורו להציף את,
ההתמודדויות האמיתיות של המשפחה,
הרי שאפי' אם בסוף המשפחה לא תגיע, אבל לפחות היא יודעת היה כאן תנאי קודם למעשה.

מה אתם חושבים?