דילוג לתוכן

האשליה הגדולה של "התשלומים": כך אנחנו מוכרים את העתיד שלנו

  • יש נתון אחד שחוזר על עצמו כמעט בכל בית בישראל, והוא לא קשור לגובה המשכורת או ליוקר המחיה. זהו נתון פסיכולוגי, והוא נקרא "מלכודת ה-12 תשלומים".

    בואו נדמיין את הסיטואציה המוכרת: אנחנו עומדים בחנות מוצרי חשמל. המקרר החדש עולה 6,000 ש"ח. סכום כבד להוצאה חד פעמית. המוכר, באדיבות אין קץ, מציע: "למה שלא תחלקו ל-12 תשלומים? זה יוצא רק 500 שקל בחודש".

    ברגע אחד, המוח שלנו מבצע תרגיל הונאה עצמי מבריק. במקום לראות הוצאה של 6,000 ש"ח, אנחנו רושמים בראש "הוצאה של 500 ש"ח". זה קל, זה נבלע בשוטף, זה כמעט לא מורגש.

    הבעיה המתמטית שאף אחד לא מדבר עליה
    הבעיה היא שהחודש הבא יגיע. וגם זה שאחריו. ובעוד חודשיים נקנה ספה ב-10 תשלומים, ובעוד שלושה חודשים נחליף משקפיים ב-5 תשלומים.

    בלי לשים לב, אנחנו מגיעים למצב שבו ב-1 לחודש, עוד לפני שקנינו חלב או שילמנו חשמל, כרטיס האשראי כבר פותח בחיוב של 4,000 או 5,000 ש"ח. ה"תשלומים הקטנים" האלו מצטברים להר געש של התחייבויות.

    למעשה, אנחנו משעבדים את ההכנסה העתידית שלנו. המשכורת של חודש הבא כבר לא שלנו – היא שייכת להחלטות שקיבלנו לפני חצי שנה. זהו הגורם מספר אחד לתחושת המחנק הכלכלי, גם בקרב משפחות שמרוויחות יפה מאוד.

    עשירים מול "חיים טוב"
    יש הבדל תהומי בין "להיראות עשיר" לבין "להיות בעל חוסן כלכלי".

    להיראות עשיר: זה לקנות את מה שאין לנו כסף עבורו כרגע, ולפרוס אותו לתשלומים כדי שנוכל להרשות לעצמנו את "רמת החיים" הזו.

    חוסן כלכלי: זה היכולת לישון בשקט בלילה בידיעה שאם מחר תהיה הוצאה בלתי צפויה – יש מאיפה לשלם אותה.

    תרבות הצריכה הרגילה אותנו שהיכולת לקנות נמדדת ב"מסגרת האשראי" ולא ב"כסף בחשבון". זו טעות אופטית מסוכנת. מסגרת האשראי היא לא הכסף שלנו; היא חוב פוטנציאלי שממתין לקרות.

    כוחה של החלטה אחת
    השינוי האמיתי לא מתחיל בלהרוויח יותר (אם כי זה תמיד נחמד), אלא בשינוי התפיסה לגבי המילה "תשלומים".

    דמיינו מה היה קורה אם הייתם מחליטים שמעכשיו, כל קנייה בסופר, כל בגד, וכל מוצר צריכה שוטף – משולם בתשלום אחד בלבד. אם אין כסף בחשבון – לא קונים. נשמע קיצוני? אולי. אבל זו הדרך היחידה להחזיר את השליטה לידיים ולחיות בהווה, במקום לשלם על העבר.

    חירות כלכלית היא לא הזכות לקנות הכל, אלא החופש לא להיות חייב שום דבר לאף אחד.

  • יש נתון אחד שחוזר על עצמו כמעט בכל בית בישראל, והוא לא קשור לגובה המשכורת או ליוקר המחיה. זהו נתון פסיכולוגי, והוא נקרא "מלכודת ה-12 תשלומים".

    בואו נדמיין את הסיטואציה המוכרת: אנחנו עומדים בחנות מוצרי חשמל. המקרר החדש עולה 6,000 ש"ח. סכום כבד להוצאה חד פעמית. המוכר, באדיבות אין קץ, מציע: "למה שלא תחלקו ל-12 תשלומים? זה יוצא רק 500 שקל בחודש".

    ברגע אחד, המוח שלנו מבצע תרגיל הונאה עצמי מבריק. במקום לראות הוצאה של 6,000 ש"ח, אנחנו רושמים בראש "הוצאה של 500 ש"ח". זה קל, זה נבלע בשוטף, זה כמעט לא מורגש.

    הבעיה המתמטית שאף אחד לא מדבר עליה
    הבעיה היא שהחודש הבא יגיע. וגם זה שאחריו. ובעוד חודשיים נקנה ספה ב-10 תשלומים, ובעוד שלושה חודשים נחליף משקפיים ב-5 תשלומים.

    בלי לשים לב, אנחנו מגיעים למצב שבו ב-1 לחודש, עוד לפני שקנינו חלב או שילמנו חשמל, כרטיס האשראי כבר פותח בחיוב של 4,000 או 5,000 ש"ח. ה"תשלומים הקטנים" האלו מצטברים להר געש של התחייבויות.

    למעשה, אנחנו משעבדים את ההכנסה העתידית שלנו. המשכורת של חודש הבא כבר לא שלנו – היא שייכת להחלטות שקיבלנו לפני חצי שנה. זהו הגורם מספר אחד לתחושת המחנק הכלכלי, גם בקרב משפחות שמרוויחות יפה מאוד.

    עשירים מול "חיים טוב"
    יש הבדל תהומי בין "להיראות עשיר" לבין "להיות בעל חוסן כלכלי".

    להיראות עשיר: זה לקנות את מה שאין לנו כסף עבורו כרגע, ולפרוס אותו לתשלומים כדי שנוכל להרשות לעצמנו את "רמת החיים" הזו.

    חוסן כלכלי: זה היכולת לישון בשקט בלילה בידיעה שאם מחר תהיה הוצאה בלתי צפויה – יש מאיפה לשלם אותה.

    תרבות הצריכה הרגילה אותנו שהיכולת לקנות נמדדת ב"מסגרת האשראי" ולא ב"כסף בחשבון". זו טעות אופטית מסוכנת. מסגרת האשראי היא לא הכסף שלנו; היא חוב פוטנציאלי שממתין לקרות.

    כוחה של החלטה אחת
    השינוי האמיתי לא מתחיל בלהרוויח יותר (אם כי זה תמיד נחמד), אלא בשינוי התפיסה לגבי המילה "תשלומים".

    דמיינו מה היה קורה אם הייתם מחליטים שמעכשיו, כל קנייה בסופר, כל בגד, וכל מוצר צריכה שוטף – משולם בתשלום אחד בלבד. אם אין כסף בחשבון – לא קונים. נשמע קיצוני? אולי. אבל זו הדרך היחידה להחזיר את השליטה לידיים ולחיות בהווה, במקום לשלם על העבר.

    חירות כלכלית היא לא הזכות לקנות הכל, אלא החופש לא להיות חייב שום דבר לאף אחד.

    @דוד-גולדברג

    אצלי אישית זה קרה

    רק אחרי שאיבדתי את האשראי לגמרי
    [כלומר שברתי את הכרטיס]

    נשארו רק החיובים של הטלפון גז וכד'

    עד שמספר שנים אח"כ

    [אחרי שההרגלים השתנו וההכנסות גדלו באמת בהתאם להוצאות

    כי אם אין 100 שקל א"א לקנות נעליים לילד]

    קיבלתי כרטיס חדש עם שבב

    הוא לא נזרק מיידית

    הוא נבדק האם הוא תועלתי או מזיק

    כיום אני שונא להשתמש איתו

    אבל יש מקרים שחייב

    למשל העסק שלי דורש כל תחילת שנה השקעה של מאות או אפילו אלפים שקלים

    לפני שאני רואה את ההכנסות מהלקוחות

    ואין סיבה שהשוטף ישלם את זה

    ואז אני משתמש עם אשראי ב2/3 תשלומים
    כדי שאראה קודם את הכסף של הלקוחות

  • יש נתון אחד שחוזר על עצמו כמעט בכל בית בישראל, והוא לא קשור לגובה המשכורת או ליוקר המחיה. זהו נתון פסיכולוגי, והוא נקרא "מלכודת ה-12 תשלומים".

    בואו נדמיין את הסיטואציה המוכרת: אנחנו עומדים בחנות מוצרי חשמל. המקרר החדש עולה 6,000 ש"ח. סכום כבד להוצאה חד פעמית. המוכר, באדיבות אין קץ, מציע: "למה שלא תחלקו ל-12 תשלומים? זה יוצא רק 500 שקל בחודש".

    ברגע אחד, המוח שלנו מבצע תרגיל הונאה עצמי מבריק. במקום לראות הוצאה של 6,000 ש"ח, אנחנו רושמים בראש "הוצאה של 500 ש"ח". זה קל, זה נבלע בשוטף, זה כמעט לא מורגש.

    הבעיה המתמטית שאף אחד לא מדבר עליה
    הבעיה היא שהחודש הבא יגיע. וגם זה שאחריו. ובעוד חודשיים נקנה ספה ב-10 תשלומים, ובעוד שלושה חודשים נחליף משקפיים ב-5 תשלומים.

    בלי לשים לב, אנחנו מגיעים למצב שבו ב-1 לחודש, עוד לפני שקנינו חלב או שילמנו חשמל, כרטיס האשראי כבר פותח בחיוב של 4,000 או 5,000 ש"ח. ה"תשלומים הקטנים" האלו מצטברים להר געש של התחייבויות.

    למעשה, אנחנו משעבדים את ההכנסה העתידית שלנו. המשכורת של חודש הבא כבר לא שלנו – היא שייכת להחלטות שקיבלנו לפני חצי שנה. זהו הגורם מספר אחד לתחושת המחנק הכלכלי, גם בקרב משפחות שמרוויחות יפה מאוד.

    עשירים מול "חיים טוב"
    יש הבדל תהומי בין "להיראות עשיר" לבין "להיות בעל חוסן כלכלי".

    להיראות עשיר: זה לקנות את מה שאין לנו כסף עבורו כרגע, ולפרוס אותו לתשלומים כדי שנוכל להרשות לעצמנו את "רמת החיים" הזו.

    חוסן כלכלי: זה היכולת לישון בשקט בלילה בידיעה שאם מחר תהיה הוצאה בלתי צפויה – יש מאיפה לשלם אותה.

    תרבות הצריכה הרגילה אותנו שהיכולת לקנות נמדדת ב"מסגרת האשראי" ולא ב"כסף בחשבון". זו טעות אופטית מסוכנת. מסגרת האשראי היא לא הכסף שלנו; היא חוב פוטנציאלי שממתין לקרות.

    כוחה של החלטה אחת
    השינוי האמיתי לא מתחיל בלהרוויח יותר (אם כי זה תמיד נחמד), אלא בשינוי התפיסה לגבי המילה "תשלומים".

    דמיינו מה היה קורה אם הייתם מחליטים שמעכשיו, כל קנייה בסופר, כל בגד, וכל מוצר צריכה שוטף – משולם בתשלום אחד בלבד. אם אין כסף בחשבון – לא קונים. נשמע קיצוני? אולי. אבל זו הדרך היחידה להחזיר את השליטה לידיים ולחיות בהווה, במקום לשלם על העבר.

    חירות כלכלית היא לא הזכות לקנות הכל, אלא החופש לא להיות חייב שום דבר לאף אחד.

    @דוד-גולדברג כתב בהאשליה הגדולה של "התשלומים": כך אנחנו מוכרים את העתיד שלנו:

    ברגע אחד, המוח שלנו מבצע תרגיל הונאה עצמי מבריק. במקום לראות הוצאה של 6,000 ש"ח, אנחנו רושמים בראש "הוצאה של 500 ש"ח". זה קל, זה נבלע בשוטף, זה כמעט לא מורגש.

    אולי הבעיה היא שאומרים נוסיף הוצאה קבועה של 500 ש"ח בלי לחשוב מאיפה הם יגיעו.
    כי לכאורה מה שונה תשלומים על מוצר של 500 בחודש לבין תשלום חודשי אחר כמו לדוגמה חוגים.

    לכאורה אם מנהלים תקציב שנתי מסודר לא אמור להיות שום בעיה עם תשלומים יודעים שיש יתרה בתקציב השנתי של 3000 אז אפשר לקנות ספה אבל לא מקרר וזה נכון גם אם בדיוק עכשיו יש 6000 מיותרים בחשבון אבל אנחנו בחורף ואנחנו יודעים שבפסח יהיו הרבה הוצאות וצריך לשמור את הכסף לאז.

  • נשבר למישהו מכונת הכביסה.
    זה עולה 2000 ש"ח ואין לו כרגע
    הוא יכול לקנות את זה ב 20 תשלומים של 100 ש"ח.
    יש לו אפשרות להוציא 100 ש"ח נוספים בחודש .
    מה הבעיה?

  • נשבר למישהו מכונת הכביסה.
    זה עולה 2000 ש"ח ואין לו כרגע
    הוא יכול לקנות את זה ב 20 תשלומים של 100 ש"ח.
    יש לו אפשרות להוציא 100 ש"ח נוספים בחודש .
    מה הבעיה?

    הבעיה היא שבעוד בהוצאה אחת של 2000 ש"ח הוא מודע היטב, מצמצם פה ומהדק שם כדי להצליח לכסות את זה,
    אם הוא יעשה סדרת עסקאות בתשלומים הוא יגיע לאט לאט להוצאה של 2000 ש"ח בחודש במצטבר, וגם בזה הוא לא יכול לעמוד כמובן.

    להבנתי אין הכוונה לדברים שיקנו בכל מקרה ובאמת אין דרך לממן אותם כרגע, אלא לאשליה שפיזור לתשלומים הופך הוצאה שהוא לא היה מוציא אותה בהתחשב במצב הכללי - למשהו שאפשר לעמוד בו כי הוא מחולק.
    כי האשליה הזאת תגרום לעוד הוצאות כאלו שיצטברו בחזרה למרות הפיזור למשהו שאי אפשר לעמוד בו.

  • @דוד-גולדברג אתה מעלה נקודה חשובה
    אבל אני חושב שבשימוש מושכל יש מקום גם לתשלומים

    גם את תוכנית גוטפלוס נותנים לשלם בתשלומים..;)

    הכלל שלי קודם כל איזה סוג הוצאה זו אין חולק שקנייה בסופר אין שום הצדקה לשלם בתשלומים כי מה שיקרה אחרי כמה חודשיים של גלגול תשלומים שפשוט נשלם יותר כל חודש על מחיה רק בגלל חודש אחד שדחינו את התשלום

    אבל שמדברים על הוצאות שנתיות או הוצאות חריגות שמשום מה לא לקחנו בחשבון יש מקום לחלק את לתשלומים כמובן לא בהפרזה אלא בצורה מושכלת

    לדוגמא זוג מחליט שהם צריכים להתחדש בספה חדשה
    אם הצליחו לחסוך 500 ש"ח כל חודש מהשוטף בחודשים האחרונים
    אז הגיוני מאוד לשלם את יתרת הסכום בתשלומים של 500 לחודשים הקרובים
    אבל אם אין להם שקל מיותר בחודשים האחרונים בחשבון אין הגיון שבחודשים הבאים פתאום יהיה להם אפשרות לשלם עוד 500 ש"ח בחודש

    כמובן שלמי שבונה תקציב מסודר ולוקח בחשבון את כל ההוצאות העתידיות והפחות צפויות זה יותר פשוט

  • השימוש בתשלומים הוא דבר ממכר, וכל התמכרות מתחילה בקטן.

    עבור מוצר חשמלי גדול כמו מכונת כביסה, מקרר וכדומה, ניתן לראות את התשלומים כשכירות (דמי שימוש חודשיים עבור המקרר, לדוגמא).

    אבל שיטה זו ממכרת, כי המוח שלנו קולט שאפשר להשתמש בתשלומים גם עבור דברים שהם חצי מותרות.

    לדוגמא: ספה, כיסא מנהלים, שואב שוטף, .......,........או מוצר שהוא חובה, רק שהשדרוג שלו הוא המותרות. והשדרוג יכול לקרות בלי שנרגיש, כי פחות מרגישים את הפרש המחירים כאשר יש פריסה רחבה של תשלומים.

    הכי מומלץ להחזיק רק בכרטיס דיירקט (חיוב מיידי).

    אבל אני שומע אברכים שאומרים: 'מה אעשה כשיישבר לי המקרר, או כשתהיה הוצאה בלתי מתוכננת אחרת? מה אתה רוצה שאתקע?'

    תשובה: מה פתאום! זה לא סוד שמקררים נשברים ויש הוצאות בלתי מתוכננות, ולכן צריך לבנות את התקציב החודשי ולהניח בצד כסף עבור סעיף זה.

    במקרה שמגיעים למצב של תשלומים עבור קניות בסופר, צריך לעצור, להתיישב/להתייעץ ולחשב מסלול מחדש.

    כפי שהרב
    @בוטח-בה כתב

    הכלל שלי קודם כל איזה סוג הוצאה זו אין חולק שקנייה בסופר אין שום הצדקה לשלם בתשלומים כי מה שיקרה אחרי כמה חודשיים של גלגול תשלומים שפשוט נשלם יותר כל חודש על מחיה רק בגלל חודש אחד שדחינו את התשלום

    שמעתי הרצאה ואני לא זוכר כרגע מי היה המרצה, שסיפר על עצמו שהוא השכיר בית לרוסים.

    הוא ידע שהם משלמים כל תחילת חודש במזומן.

    הם אמרו לו חודש אחד שיגיע לקחת את התשלום יותר מוקדם מהרגיל כי הם טסים לטיול בחו"ל.

    לאחר כמה ימים הם התקשרו להודיע לו שהם ביטלו את הטיסה ושיגיע בתאריך הרגיל לגבות את התשלום.

    סקרנות אחזה בו, והוא שאל אותם מה הסיבה לביטול הטיול.

    השוכר סיפר לו שהם שמרו כסף בצד בשביל הטיול, וכשהצטבר סכום, הגיע הזמן לטיול.

    לאחר ההזמנה, הייתה להם הוצאה רפואית בלתי מתוכננת (עבור החתול שלהם), ולכן נאלצו לדחות את הטיול עד שיצברו מספיק כסף בשביל הטיול.

    וזהו ההבדל הקטן בין תשלום במזומן לתשלום בכרטיסי אשראי, מסגרות אשראי והיכולת שלא לקחת הלוואות.

  • השימוש בתשלומים הוא דבר ממכר, וכל התמכרות מתחילה בקטן.

    עבור מוצר חשמלי גדול כמו מכונת כביסה, מקרר וכדומה, ניתן לראות את התשלומים כשכירות (דמי שימוש חודשיים עבור המקרר, לדוגמא).

    אבל שיטה זו ממכרת, כי המוח שלנו קולט שאפשר להשתמש בתשלומים גם עבור דברים שהם חצי מותרות.

    לדוגמא: ספה, כיסא מנהלים, שואב שוטף, .......,........או מוצר שהוא חובה, רק שהשדרוג שלו הוא המותרות. והשדרוג יכול לקרות בלי שנרגיש, כי פחות מרגישים את הפרש המחירים כאשר יש פריסה רחבה של תשלומים.

    הכי מומלץ להחזיק רק בכרטיס דיירקט (חיוב מיידי).

    אבל אני שומע אברכים שאומרים: 'מה אעשה כשיישבר לי המקרר, או כשתהיה הוצאה בלתי מתוכננת אחרת? מה אתה רוצה שאתקע?'

    תשובה: מה פתאום! זה לא סוד שמקררים נשברים ויש הוצאות בלתי מתוכננות, ולכן צריך לבנות את התקציב החודשי ולהניח בצד כסף עבור סעיף זה.

    במקרה שמגיעים למצב של תשלומים עבור קניות בסופר, צריך לעצור, להתיישב/להתייעץ ולחשב מסלול מחדש.

    כפי שהרב
    @בוטח-בה כתב

    הכלל שלי קודם כל איזה סוג הוצאה זו אין חולק שקנייה בסופר אין שום הצדקה לשלם בתשלומים כי מה שיקרה אחרי כמה חודשיים של גלגול תשלומים שפשוט נשלם יותר כל חודש על מחיה רק בגלל חודש אחד שדחינו את התשלום

    שמעתי הרצאה ואני לא זוכר כרגע מי היה המרצה, שסיפר על עצמו שהוא השכיר בית לרוסים.

    הוא ידע שהם משלמים כל תחילת חודש במזומן.

    הם אמרו לו חודש אחד שיגיע לקחת את התשלום יותר מוקדם מהרגיל כי הם טסים לטיול בחו"ל.

    לאחר כמה ימים הם התקשרו להודיע לו שהם ביטלו את הטיסה ושיגיע בתאריך הרגיל לגבות את התשלום.

    סקרנות אחזה בו, והוא שאל אותם מה הסיבה לביטול הטיול.

    השוכר סיפר לו שהם שמרו כסף בצד בשביל הטיול, וכשהצטבר סכום, הגיע הזמן לטיול.

    לאחר ההזמנה, הייתה להם הוצאה רפואית בלתי מתוכננת (עבור החתול שלהם), ולכן נאלצו לדחות את הטיול עד שיצברו מספיק כסף בשביל הטיול.

    וזהו ההבדל הקטן בין תשלום במזומן לתשלום בכרטיסי אשראי, מסגרות אשראי והיכולת שלא לקחת הלוואות.

    @איציק-התותח כתב בהאשליה הגדולה של "התשלומים": כך אנחנו מוכרים את העתיד שלנו:

    הכי מומלץ להחזיק רק בכרטיס דיירקט (חיוב מיידי)

    היום כל אחד כמעט צריך להחזיק כרטיס עם מסגרת אשראי
    כי יש הרבה גופים שלא מקבלים הו"ק בנקאית אלא רק אשראי (חברות פלאפון לדוג')

    @איציק-התותח כתב בהאשליה הגדולה של "התשלומים": כך אנחנו מוכרים את העתיד שלנו:

    תשובה: מה פתאום! זה לא סוד שמקררים נשברים ויש הוצאות בלתי מתוכננות, ולכן צריך לבנות את התקציב החודשי ולהניח בצד כסף עבור סעיף זה.

    אני לא חושב שכל משפחה חייבת להחזיק קרן חירום לכלל ההוצאות החריגות יכול להיות שזה טוב אבל זה קצת התנהגות קיצונית
    זה בסדר והגיוני שיש הוצאות חריגות שחלק מהסכום משולם בתשלומים
    בטח שמדובר בהוצאות שנתיות של קורס לימודים/ חופשי שנתי /הוצאות של עסק וכדו' כמובן שבצורה מושכלת ובהתחשבות בתקציב כולל

  • @איציק-התותח כתב בהאשליה הגדולה של "התשלומים": כך אנחנו מוכרים את העתיד שלנו:

    הכי מומלץ להחזיק רק בכרטיס דיירקט (חיוב מיידי)

    היום כל אחד כמעט צריך להחזיק כרטיס עם מסגרת אשראי
    כי יש הרבה גופים שלא מקבלים הו"ק בנקאית אלא רק אשראי (חברות פלאפון לדוג')

    @איציק-התותח כתב בהאשליה הגדולה של "התשלומים": כך אנחנו מוכרים את העתיד שלנו:

    תשובה: מה פתאום! זה לא סוד שמקררים נשברים ויש הוצאות בלתי מתוכננות, ולכן צריך לבנות את התקציב החודשי ולהניח בצד כסף עבור סעיף זה.

    אני לא חושב שכל משפחה חייבת להחזיק קרן חירום לכלל ההוצאות החריגות יכול להיות שזה טוב אבל זה קצת התנהגות קיצונית
    זה בסדר והגיוני שיש הוצאות חריגות שחלק מהסכום משולם בתשלומים
    בטח שמדובר בהוצאות שנתיות של קורס לימודים/ חופשי שנתי /הוצאות של עסק וכדו' כמובן שבצורה מושכלת ובהתחשבות בתקציב כולל

    @בוטח-בה
    חברות פלאפון מקבלים בנקאי,
    ולגופו של עניין אולי באמת נכון להחזיק אשראי עם מסגרת של כמה מאות שקלים בלבד בשביל פלפאון.

  • @בוטח-בה
    חברות פלאפון מקבלים בנקאי,
    ולגופו של עניין אולי באמת נכון להחזיק אשראי עם מסגרת של כמה מאות שקלים בלבד בשביל פלפאון.

    @כרמיאלי
    כדאי להחזיק מסגרת אפילו קצת יותר גדולה
    בשביל העלאת דירוג האשראי
    התייחסתי לזה כאן

  • @כרמיאלי
    כדאי להחזיק מסגרת אפילו קצת יותר גדולה
    בשביל העלאת דירוג האשראי
    התייחסתי לזה כאן

    @בוטח-בה כתב בהאשליה הגדולה של "התשלומים": כך אנחנו מוכרים את העתיד שלנו:

    כדאי להחזיק מסגרת אפילו קצת יותר גדולה
    בשביל העלאת דירוג האשראי

    למי שאמור לקחת הלוואה, אחרת אין לזה שום משמעות.

  • השימוש בתשלומים הוא דבר ממכר, וכל התמכרות מתחילה בקטן.

    עבור מוצר חשמלי גדול כמו מכונת כביסה, מקרר וכדומה, ניתן לראות את התשלומים כשכירות (דמי שימוש חודשיים עבור המקרר, לדוגמא).

    אבל שיטה זו ממכרת, כי המוח שלנו קולט שאפשר להשתמש בתשלומים גם עבור דברים שהם חצי מותרות.

    לדוגמא: ספה, כיסא מנהלים, שואב שוטף, .......,........או מוצר שהוא חובה, רק שהשדרוג שלו הוא המותרות. והשדרוג יכול לקרות בלי שנרגיש, כי פחות מרגישים את הפרש המחירים כאשר יש פריסה רחבה של תשלומים.

    הכי מומלץ להחזיק רק בכרטיס דיירקט (חיוב מיידי).

    אבל אני שומע אברכים שאומרים: 'מה אעשה כשיישבר לי המקרר, או כשתהיה הוצאה בלתי מתוכננת אחרת? מה אתה רוצה שאתקע?'

    תשובה: מה פתאום! זה לא סוד שמקררים נשברים ויש הוצאות בלתי מתוכננות, ולכן צריך לבנות את התקציב החודשי ולהניח בצד כסף עבור סעיף זה.

    במקרה שמגיעים למצב של תשלומים עבור קניות בסופר, צריך לעצור, להתיישב/להתייעץ ולחשב מסלול מחדש.

    כפי שהרב
    @בוטח-בה כתב

    הכלל שלי קודם כל איזה סוג הוצאה זו אין חולק שקנייה בסופר אין שום הצדקה לשלם בתשלומים כי מה שיקרה אחרי כמה חודשיים של גלגול תשלומים שפשוט נשלם יותר כל חודש על מחיה רק בגלל חודש אחד שדחינו את התשלום

    שמעתי הרצאה ואני לא זוכר כרגע מי היה המרצה, שסיפר על עצמו שהוא השכיר בית לרוסים.

    הוא ידע שהם משלמים כל תחילת חודש במזומן.

    הם אמרו לו חודש אחד שיגיע לקחת את התשלום יותר מוקדם מהרגיל כי הם טסים לטיול בחו"ל.

    לאחר כמה ימים הם התקשרו להודיע לו שהם ביטלו את הטיסה ושיגיע בתאריך הרגיל לגבות את התשלום.

    סקרנות אחזה בו, והוא שאל אותם מה הסיבה לביטול הטיול.

    השוכר סיפר לו שהם שמרו כסף בצד בשביל הטיול, וכשהצטבר סכום, הגיע הזמן לטיול.

    לאחר ההזמנה, הייתה להם הוצאה רפואית בלתי מתוכננת (עבור החתול שלהם), ולכן נאלצו לדחות את הטיול עד שיצברו מספיק כסף בשביל הטיול.

    וזהו ההבדל הקטן בין תשלום במזומן לתשלום בכרטיסי אשראי, מסגרות אשראי והיכולת שלא לקחת הלוואות.

    @איציק-התותח כתב בהאשליה הגדולה של "התשלומים": כך אנחנו מוכרים את העתיד שלנו:

    הכי מומלץ להחזיק רק בכרטיס דיירקט (חיוב מיידי)

    דיירקט באמת נותן יתרון גדול, בכך שמצד אחד הוא כולל הרבה מיתרונות הנוחות של כרטיס אשראי ומצד שני הוא בלי החסרון של שימוש במסגרת בלי שבהכרח יהיה לזה כיסוי בחודש הבא, כי אם אין כסף בחשבון אין אפשרות "לגהץ איתו"
    ובאמת אני רואה שהרבה מאד מהצעירים של היום בתחילת חיי הנישואין משתמשים בדיירקט בלבד.
    אך אליה וקוץ בה, וכפי שהדגשתי "בתחילת חיי הנישואין", כי משהו קורה בדרך ובאיזשהו שלב הם עוברים בכרטיס אשראי להוצאות השוטפות,
    ומדוע זה קורה?
    התשובה לזה היא שבלי התנהלות עם תקציב מסודר, גם דיירקט לא יעזור, כי מספיק שפעם אחת או פעמיים המשפחה "גיהצה" את הכרטיס וזה התאפשר כי היה כסף בחשבון, אבל הם לא לקחו בחשבון שהמשכנתא או ההו"ק למעון צריך לרדת עוד שלשה ימים מהחשבון.. ואז ברגע האחרון הם נאלצים להגדיל מסגרת בעו"ש או ליטול "הלוואונת" מחבר,
    וכאן מגיע השלב שהם כבר אומרים לעצמם הדיירקט הזה סתם תוקע אותי, בוא נעבור להשתמש בכרטיס אשראי.. זה הרבה יותר חכם..
    אם זה נעצר כאן זה היה טוב, הבעיה שכאן מתחיל המלכודות שכרטיס האשראי יכול ללכוד אותם...

  • השימוש בתשלומים הוא דבר ממכר, וכל התמכרות מתחילה בקטן.

    עבור מוצר חשמלי גדול כמו מכונת כביסה, מקרר וכדומה, ניתן לראות את התשלומים כשכירות (דמי שימוש חודשיים עבור המקרר, לדוגמא).

    אבל שיטה זו ממכרת, כי המוח שלנו קולט שאפשר להשתמש בתשלומים גם עבור דברים שהם חצי מותרות.

    לדוגמא: ספה, כיסא מנהלים, שואב שוטף, .......,........או מוצר שהוא חובה, רק שהשדרוג שלו הוא המותרות. והשדרוג יכול לקרות בלי שנרגיש, כי פחות מרגישים את הפרש המחירים כאשר יש פריסה רחבה של תשלומים.

    הכי מומלץ להחזיק רק בכרטיס דיירקט (חיוב מיידי).

    אבל אני שומע אברכים שאומרים: 'מה אעשה כשיישבר לי המקרר, או כשתהיה הוצאה בלתי מתוכננת אחרת? מה אתה רוצה שאתקע?'

    תשובה: מה פתאום! זה לא סוד שמקררים נשברים ויש הוצאות בלתי מתוכננות, ולכן צריך לבנות את התקציב החודשי ולהניח בצד כסף עבור סעיף זה.

    במקרה שמגיעים למצב של תשלומים עבור קניות בסופר, צריך לעצור, להתיישב/להתייעץ ולחשב מסלול מחדש.

    כפי שהרב
    @בוטח-בה כתב

    הכלל שלי קודם כל איזה סוג הוצאה זו אין חולק שקנייה בסופר אין שום הצדקה לשלם בתשלומים כי מה שיקרה אחרי כמה חודשיים של גלגול תשלומים שפשוט נשלם יותר כל חודש על מחיה רק בגלל חודש אחד שדחינו את התשלום

    שמעתי הרצאה ואני לא זוכר כרגע מי היה המרצה, שסיפר על עצמו שהוא השכיר בית לרוסים.

    הוא ידע שהם משלמים כל תחילת חודש במזומן.

    הם אמרו לו חודש אחד שיגיע לקחת את התשלום יותר מוקדם מהרגיל כי הם טסים לטיול בחו"ל.

    לאחר כמה ימים הם התקשרו להודיע לו שהם ביטלו את הטיסה ושיגיע בתאריך הרגיל לגבות את התשלום.

    סקרנות אחזה בו, והוא שאל אותם מה הסיבה לביטול הטיול.

    השוכר סיפר לו שהם שמרו כסף בצד בשביל הטיול, וכשהצטבר סכום, הגיע הזמן לטיול.

    לאחר ההזמנה, הייתה להם הוצאה רפואית בלתי מתוכננת (עבור החתול שלהם), ולכן נאלצו לדחות את הטיול עד שיצברו מספיק כסף בשביל הטיול.

    וזהו ההבדל הקטן בין תשלום במזומן לתשלום בכרטיסי אשראי, מסגרות אשראי והיכולת שלא לקחת הלוואות.

    @איציק-התותח כתב בהאשליה הגדולה של "התשלומים": כך אנחנו מוכרים את העתיד שלנו:

    אבל שיטה זו ממכרת, כי המוח שלנו קולט שאפשר להשתמש בתשלומים גם עבור דברים שהם חצי מותרות.

    לדוגמא: ספה, כיסא מנהלים, שואב שוטף, .......,........או מוצר שהוא חובה, רק שהשדרוג שלו הוא המותרות. והשדרוג יכול לקרות בלי שנרגיש, כי פחות מרגישים את הפרש המחירים כאשר יש פריסה רחבה של תשלומים.

    הכי מומלץ להחזיק רק בכרטיס דיירקט (חיוב מיידי).

    אם עובדים רק לפי התקציב (ובתקצבי שנתי) זה לא אמור לשנות אם מרגישים את התשלום או לא והאם יש מסגרת של 30K בכרטיס או לא
    ההוצאה אמורה להסתדר בתקציב ולא משנה אם זה מקרר או ספה

נושאים מוצעים


  • 0 הצבעות
    8 פוסטים
    233 צפיות
    ביזנייעסב
    @דוד-גולדברג אם אינני טועה ביטוח רגיל לא מכסה מפני נזקי מלחמה מה גם שהתוספת הזו ביחס לביטוח תכולה רגיל היא זולה משמעותית
  • 8 הצבעות
    11 פוסטים
    265 צפיות
    טריידרט
    @ניסן-עציוני כתב בכך תמנעו את רוב הנזק באיבוד כרטיס אשראי: זה בהחלט יכול לעזור מאד לחישוב, אבל בדרך כלל כרטיסי אשראי גובים עמלות כרטיס מקס בשיתוף חברת ביטוח 'כלל' פטור מדמי כרטיס לכל החיים (או עד להודעה חדשה - המוקדם מביניהם...) קישור שותפים להנ"ל (יתן תגמול לחבר ששלח לי את הקישור - לא על חשבונכם)
  • מאמר נפלא ואקטואלי שפורסם ב"דרשו"

    כלכלת המשפחה
    1
    2 הצבעות
    1 פוסטים
    113 צפיות
    נ.ר.א.נ
    תובנות מהחיים // יוחנן וסרמן אחד האנשים הכי אומללים על פני היקום, הוא אדם מאוד מפורסם, המתגורר בדירת פאר, מוקף באנשים שמשרתים אותו, ומחזיק בסכומי כסף שיספיקו לו ולנכדיו לחיות בטוב ובנעימים עוד שנים רבות. האיש הזה, לא מסוגל להעלות חיוך על שפתיו. רוב שעות היממה הוא ישן, מתוך דיכאון כבד, וכשהוא כן ער, הוא יושב באפס מעש, מסתכל מהחלון או סתם בוהה בחלל. לאיש הזה קוראים בשאר אל אסד, מי שעד לא מכבר היה נשיא סוריה. במשך קרוב לחצי יובל שנים הוא היה שליט מדינה, מעין מלך אשר על פיו יישק דבר. הרבה מאוד אנשים שילמו בחייהם משום שהעזו להמרות את פיו, מיליוני בני אדם עבדו אצלו וטרחו יומם ולילה כדי שרצונו יתמלא ושהחלטותיו יתקיימו. הוא גדל עם כפית של זהב בפה, ובמשך למעלה מיובל שנים התגורר בארמון פאר. שום דבר לא חסר לו וגם היום הוא מתגורר בדירה מפוארת ומאובזרת היטב. אז למה הוא כל כך עצוב? כי הוא איבד את השלטון… הוא הורגל להיות מלך, וחשב להוריד את המלוכה לבנו אחריו בבוא העת, ובמקום זאת הוא הודח בבושת פנים, ונשלח לבלות את שארית ימיו על אדמת ניכר. ** עכשיו ננסה לדמיין לנו אדם אחר, פקיד פשוט בחברה המייצרת כרטיסי זיכרון למצלמות. הוא קם בבוקר, אוכל משהו והולך לעבודה כדי לענות לטלפון, לסגור הזמנות, לרכז עסקאות, ולהרוויח משכורת סבירה של כמה אלפי דולרים בחודש. פתאום, בלי הודעה מוקדמת, שולפים אותו מהעבודה האפרורית והמשעממת, ומעבירים אותו לדירת פאר, בדיוק כמו זאת שבה מתגורר נשיא סוריה המודח, בשאר אל אסד. אותם נתונים, אותם תנאים, יש לו משרתים שעושים את רצונו, בית רחב ידיים, חצר עם בריכה פרטית, פירות, ירקות חטיפים ופיצוחים, כל חפצו וכל מאווייו, ועוד כסף לבזבוזים וטיולים. כיצד ייראה אותו אדם? סביר להניח שהוא יהיה מאושר מאוד, שש ושמח על המתנה הנפלאה שקיבל. אז למה בשאר אל אסד עצוב ומדוכא מתנאי המחייה שלו, כשכל אחד אחר ישמח לקבל את מה שיש לו??? התשובה נעוצה כמובן בהרגלים ושאיפות. מי שהתרגל להיות שליט כמעט כל יכול, לחיות בארמונות פאר ולהחזיק בצי של רכבי יוקרה במרתף ביתו. מי שהתרגל שעל פיו ישק דבר, ובכל מקום שהוא עובד אנשים נעמדים דום מפניו ביראת כבוד. מי שהתרגל שכל מילה שלו מצוטטת בכלי התקשורת, וכל החלטה שלו משפיעה על חייהם של מיליוני בני אדם – יתקשה להסתפק בדירת פאר עם תנאי מחייה מפנקים. הוא רגיל להרבה הרבה יותר מזה. לעומתו, מי שחי בתנאים פשוטים יחסית, ובבת אחת עבר לחיות בדירת פאר עם תנאים טובים פי כמה וכמה, ירגיש מאושר. כלומר, הנוחות וההישגים שאנחנו משיגים בחיים, הם עניין יחסי. חשוב שנזכור את זה כשאנחנו מתלוננים שחם, או קר, או כשיוקר המחייה מאלץ אותנו לוותר על חלק מהתנאים אליהם הורגלנו במשך שנים. כדאי שנזכור שכל אחד ואחד מאתנו היום, ואפילו האנשים העניים ביותר, חי בתנאים הרבה יותר טובים ומפנקים מתנאי המחייה של העשיר הגדול ביותר בוורשה לפני 200 שנה. ולכן, במקום להתעצב ולהתבכיין על מה שאין – כדאי שנתרגל לשמוח ולהודות על מה שיש… דרשו
  • 4 הצבעות
    1 פוסטים
    101 צפיות
    א
    אחד התסכולים הכי גדולים שלי זה כשאני פוגש זוגות צעירים שבאים ואומרים לי שהם לא צריכים להשתתף בתוכניות לכלכלת הבית כי הם עכשיו מסודרים. כרגע הם לא צריכים כי אין הרבה הוצאות ואין עדיין הרבה ילדים וכו'. כשאני שומע את זה בא לי לצרוח: למתי אתם מחכים? שיהיה קשה? שיהיו הרבה ילדים עם הרבה יותר צרכים והוצאות ויהיה הרבה יותר קשה לשנות הרגלים ואז תגיעו לתוכנית ותבכו למה לא עשינו את זה לפני 10 שנים? אגב, זה קורה בעוד תחומים: כשאני בריא אני מרשה לעצמי להשתולל עם אוכל ושינה ואורח חיים, מתי אני נזכר לטפל בעצמי? כשמתחילות הבעיות. זה הגיוני? לפני שנדבר על מה גורם לכך, אני רוצה לדבר על נקודה מפרשת מקץ: אחרי שיוסף פותר לפרעה את החלום, הוא מציע לו משהו נוסף: לאגור את התבואה בשבע שנות השובע. תמיד חשבתי שהמטרה של יוסף הייתה פשוט לשמור את האוכל לשנות הרעב שיבואו. אבל לפני שנה שמתי לב למשהו מעניין: למעשה, מבחינת הכמות, לכאורה זה לא באמת היה אמור להשפיע איפה התבואה תשמר - אצל האנשים במצרים או באסמים של יוסף. אנשים שמרו אצלם תבואה אלא שקרה משהו לא צפוי והיא נרקבה בגלל שגזר יוסף (כפי שמסבירים חז"ל ורש"י), ורק התבואה שנאספה לאסמים של יוסף נשמרה. אז למה באמת היה כל כך חשוב ליוסף לרכז את כל התבואה אצלו? אולי יוסף לימד אותנו עיקרון פסיכולוגי-התנהגותי חשוב מאין כמוהו! רק 3,000 שנה אחר כך, חוקר בריטי נתן לזה שם: "חוק פרקינסון" או "מלאי מגדיר שימוש." הרעיון פשוט: ככל שיש לנו יותר מלאי זמין, כך השימוש בו גדל. וזה נכון להמון תחומים: זמן: תחשבו על ההספקים שלכם בערב שבת. איכשהו, אנחנו מספיקים את אותם המשימות ביום שישי בחורף ובקיץ, למרות שבקיץ יש יותר שעות... מזון: מחקרים גילו שאנשים ממלאים את הצלחת שלהם לפי הגודל שלה, לא לפי מידת הרעב. משאבים אחרים: כסף, מוצרים, אשראי – ככל שיש יותר, אנחנו נוטים להשתמש ביותר. יוסף הבין שאם התבואה תישאר בידי האנשים, הם ישתמשו ביותר ממה שהם באמת צריכים, כי "יש מספיק!" ובסוף, לשנות הרעב לא יישאר. המטרה שלו לא הייתה לחסוך או לצמצם את הצרכים של האנשים בשנות השבע, אלא למנוע בזבוז מיותר שנובע מתחושת שפע מיידית. זווית חדשה ומעניינת על החוק המוכר: כשיש לנו מלאי חיובי, אם זה כסף או בריאות וכדומה, אנחנו "משתמשים בו", אנחנו לא שמים לב לשמור עליו, אנחנו מממשים את העתודות שכרגע זמינות לנו, ובעצם בלי לשים לב, ה"מלאי" מגדיר לנו שימוש... בדבר הכי חשוב שיש לנו! כרגע החיים טובים ואנחנו מממשים אותם ללא הבחנה! ומה למעשה? אנשים חכמים יודעים לשמור על ה"מלאי" דוקא כאשר הוא זמין וישנו. לא לחכות שהוא ייגמר! יש לך מלאי? איך אתה שומר עליו? איך אתם דואגים שהוא לא יתבזבז בגלל שעצם קיומו "מגדיר שימוש" אלא אדרבא - ממנפים אותו למלאי שיישמר לטובתכם לימי סגריר? תזכרו תמיד: דוקא מתי ש"טוב", זה הזמן לחשוב על ההמשך ה"לא טוב", ולוודא שה"טוב" יישאר "תמיד טוב", "ועוד יותר טוב", "ועוד יותר טוב". בסייע"ד.
  • "קום ועשה"

    הועבר כלכלת המשפחה מאמרים
    3
    10 הצבעות
    3 פוסטים
    231 צפיות
    ד
    @ביזנייעס ישבתי עם מנהל גמ"ח גדול ודיברתי אתו על בנקל והוא אמר לי אם רק היה לי מאה אלף שקל לחתונה של הבת שלי הכול היה נראה אחרת זה אומנם לא היה מספיק אבל היה לי מאיפה להתחיל... קם דור חדש