דילוג לתוכן

כמה כסף צריך להרוויח כדי לקבל את המקסימום של הקצבאות

כלכלת המשפחה
17 11 822 9
  • שלום קל זכות:
    הגשתי בקשה למענק עבודה בלי לבקש מענק פעוטות
    מבירור שלי אין צורך להגיש בנפרד,
    אך הסכום שקבלתי נראה נמוך מדי האם יכול להיות שחל להם טעות? או שלא נתנו לי מענק פעוטות?
    תודה, אשמח אם תתייחס לדברים מניסיונך.

  • שלום קל זכות:
    הגשתי בקשה למענק עבודה בלי לבקש מענק פעוטות
    מבירור שלי אין צורך להגיש בנפרד,
    אך הסכום שקבלתי נראה נמוך מדי האם יכול להיות שחל להם טעות? או שלא נתנו לי מענק פעוטות?
    תודה, אשמח אם תתייחס לדברים מניסיונך.

    @איש-קיש תכנס לאתר של רשות המיסים ותראה לפי איזה הכנסות חישוב את המענק ותראה האם זה תואם למציאות או לא

  • אני קורא את התגובות ונדהם לראות שכולם מסכימים עם מה שכתבתי, הייתי בטוח שיהיו כמה שיחלקו ויציגו זווית שונה אבל נראה שזה זוכה להסכמה גורפת

  • אני קורא את התגובות ונדהם לראות שכולם מסכימים עם מה שכתבתי, הייתי בטוח שיהיו כמה שיחלקו ויציגו זווית שונה אבל נראה שזה זוכה להסכמה גורפת

    @קל-זכות
    ג"א מצטרף להסכמה
    בהקשר לזה
    אמרה ידועה אומרת
    כשעובדים מתחת לשולחן השולחן הוא הגבול
    וכשעובדים מעל השולחן השמיים הם הגבול...

  • לישון רגוע זה גם דבר שמוכנים לשלם עליו הרבה וד"ל...

  • אני קורא את התגובות ונדהם לראות שכולם מסכימים עם מה שכתבתי, הייתי בטוח שיהיו כמה שיחלקו ויציגו זווית שונה אבל נראה שזה זוכה להסכמה גורפת

    @קל-זכות כתב בכמה כסף צריך להרוויח כדי לקבל את המקסימום של הקצבאות:

    אני קורא את התגובות ונדהם לראות שכולם מסכימים עם מה שכתבתי, הייתי בטוח שיהיו כמה שיחלקו ויציגו זווית שונה אבל נראה שזה זוכה להסכמה גורפת

    נכון, די עם הצמצום של "איך אני יכול להיות יותר מסכן ולקבל יותר"

  • אני קורא את התגובות ונדהם לראות שכולם מסכימים עם מה שכתבתי, הייתי בטוח שיהיו כמה שיחלקו ויציגו זווית שונה אבל נראה שזה זוכה להסכמה גורפת

    @קל-זכות כתב בכמה כסף צריך להרוויח כדי לקבל את המקסימום של הקצבאות:

    אני קורא את התגובות ונדהם לראות שכולם מסכימים עם מה שכתבתי, הייתי בטוח שיהיו כמה שיחלקו ויציגו זווית שונה אבל נראה שזה זוכה להסכמה גורפת

    מסכים עם כל מילה, ואפי' הכנתי מאמר ע"ז.
    יפורסם בימים הקרובים באחד הפלטפורמות.

  • הנה המאמר שידידנו @ה.-שלמה פרסם הבוקר בקבוצה של @ניסן-עציוני

    בבית הכנסת שלוימי מוקף באנשים, והוא מסייע להם בחפץ לב במילוי הדו"ח השנתי בצורה שהיא רק תועיל להם.

    הוא מרגיש גאון.

    "אני מרוויח מכל הכיוונים!"

    אבל בפנים, משהו התחיל להציק.

    כל פעם שנפלה הזדמנות – הוא היה צריך לבדוק:
    "זה לא יעלה לי בזכאות?"

    הוא שקל להרחיב את העסק - אך בראשו עלו טבלאות וגרפים של תנאי סף.

    היתה לו הזדמנות להשקיע בדירה מציאה, אך זה פשוט לא השתלם לו בגלל אובדן מענק עבודה.

    ואז, ערב אחד שקט, כשאשתו אמרה לו: "אולי תנסה את מה שדיברת עליו כבר שנתיים?"

    הוא ענה: "אבל נפסיד את ההנחה…"
    ושתק.

    ופתאום הבין:

    ההנחות חוסמות אותי. מנהלות אותי. משאירות אותי תקוע במשבצת.

    שלוימי נזכר בדברי הגמרא הקדושים במסכת נדרים 'אין עני אלא בדעה' וחבל שיישאר בצמצום הדעת.

    למעשה, קשה מאוד לשלוימי להשתחרר מלפיתת העוני.

    שלומי במצב, שכל שקל נוסף שהוא מרוויח, גורם לו להפסיד שקל או אף יותר.

    אבל שלוימי לא קפץ ראש לתוך הים.

    הוא התחיל בקטן: פרויקט קטן בצד, קצת יותר שעות, טיפה פחות פחד.

    ופתאום – לא קרה כלום.

    הפסיד קצת בארנונה, אך הרחיב משכורת.

    הפסיד עוד במענק עבודה, אך הוא לא זקוק למענקים.

    לאט־לאט – הוא גילה שאפשר להרוויח יותר, גם אם זה בא עם קצת פחות הטבות.

    והכי חשוב – להפסיק להרגיש תלוי כל הזמן.

    המסר?
    לא צריך לקפוץ בבת אחת.

    לא חייבים לוותר על הכל ביום אחד.

    אבל צריך להפסיק לתכנן את החיים לפי הגבולות של ביטוח לאומי.

    אם כל צעד נמדד לפי איך הוא משפיע על הנחה במעון – אתה תישאר בגן.

    אבל אם תתחיל לזוז, גם בזהירות – תגלה שאתה יכול לבנות הרבה יותר.

    שלוימי?

    שלוימי השתחרר.

    הוא כבר לא סופר חלקי לגו.

    הוא בונה קומה נוספת.

    ומתי אתה משתחרר?

    וזאת למודעי, המאמר לא מתאים לכל אחד, ויש לכל אחד להתייעץ במה שנוגע אליו. המאמר נועד לתת כיון חשיבה, כמו יתר מאמרי הכותב.

  • הנה המאמר שידידנו @ה.-שלמה פרסם הבוקר בקבוצה של @ניסן-עציוני

    בבית הכנסת שלוימי מוקף באנשים, והוא מסייע להם בחפץ לב במילוי הדו"ח השנתי בצורה שהיא רק תועיל להם.

    הוא מרגיש גאון.

    "אני מרוויח מכל הכיוונים!"

    אבל בפנים, משהו התחיל להציק.

    כל פעם שנפלה הזדמנות – הוא היה צריך לבדוק:
    "זה לא יעלה לי בזכאות?"

    הוא שקל להרחיב את העסק - אך בראשו עלו טבלאות וגרפים של תנאי סף.

    היתה לו הזדמנות להשקיע בדירה מציאה, אך זה פשוט לא השתלם לו בגלל אובדן מענק עבודה.

    ואז, ערב אחד שקט, כשאשתו אמרה לו: "אולי תנסה את מה שדיברת עליו כבר שנתיים?"

    הוא ענה: "אבל נפסיד את ההנחה…"
    ושתק.

    ופתאום הבין:

    ההנחות חוסמות אותי. מנהלות אותי. משאירות אותי תקוע במשבצת.

    שלוימי נזכר בדברי הגמרא הקדושים במסכת נדרים 'אין עני אלא בדעה' וחבל שיישאר בצמצום הדעת.

    למעשה, קשה מאוד לשלוימי להשתחרר מלפיתת העוני.

    שלומי במצב, שכל שקל נוסף שהוא מרוויח, גורם לו להפסיד שקל או אף יותר.

    אבל שלוימי לא קפץ ראש לתוך הים.

    הוא התחיל בקטן: פרויקט קטן בצד, קצת יותר שעות, טיפה פחות פחד.

    ופתאום – לא קרה כלום.

    הפסיד קצת בארנונה, אך הרחיב משכורת.

    הפסיד עוד במענק עבודה, אך הוא לא זקוק למענקים.

    לאט־לאט – הוא גילה שאפשר להרוויח יותר, גם אם זה בא עם קצת פחות הטבות.

    והכי חשוב – להפסיק להרגיש תלוי כל הזמן.

    המסר?
    לא צריך לקפוץ בבת אחת.

    לא חייבים לוותר על הכל ביום אחד.

    אבל צריך להפסיק לתכנן את החיים לפי הגבולות של ביטוח לאומי.

    אם כל צעד נמדד לפי איך הוא משפיע על הנחה במעון – אתה תישאר בגן.

    אבל אם תתחיל לזוז, גם בזהירות – תגלה שאתה יכול לבנות הרבה יותר.

    שלוימי?

    שלוימי השתחרר.

    הוא כבר לא סופר חלקי לגו.

    הוא בונה קומה נוספת.

    ומתי אתה משתחרר?

    וזאת למודעי, המאמר לא מתאים לכל אחד, ויש לכל אחד להתייעץ במה שנוגע אליו. המאמר נועד לתת כיון חשיבה, כמו יתר מאמרי הכותב.

    @קל-זכות כתב בכמה כסף צריך להרוויח כדי לקבל את המקסימום של הקצבאות:

    הנה המאמר שידידנו @ה.-שלמה פרסם הבוקר בקבוצה של @ניסן-עציוני

    בבית הכנסת שלוימי מוקף באנשים, והוא מסייע להם בחפץ לב במילוי הדו"ח השנתי בצורה שהיא רק תועיל להם.

    הוא מרגיש גאון.

    "אני מרוויח מכל הכיוונים!"

    אבל בפנים, משהו התחיל להציק.

    כל פעם שנפלה הזדמנות – הוא היה צריך לבדוק:
    "זה לא יעלה לי בזכאות?"

    הוא שקל להרחיב את העסק - אך בראשו עלו טבלאות וגרפים של תנאי סף.

    היתה לו הזדמנות להשקיע בדירה מציאה, אך זה פשוט לא השתלם לו בגלל אובדן מענק עבודה.

    ואז, ערב אחד שקט, כשאשתו אמרה לו: "אולי תנסה את מה שדיברת עליו כבר שנתיים?"

    הוא ענה: "אבל נפסיד את ההנחה…"
    ושתק.

    ופתאום הבין:

    ההנחות חוסמות אותי. מנהלות אותי. משאירות אותי תקוע במשבצת.

    שלוימי נזכר בדברי הגמרא הקדושים במסכת נדרים 'אין עני אלא בדעה' וחבל שיישאר בצמצום הדעת.

    למעשה, קשה מאוד לשלוימי להשתחרר מלפיתת העוני.

    שלומי במצב, שכל שקל נוסף שהוא מרוויח, גורם לו להפסיד שקל או אף יותר.

    אבל שלוימי לא קפץ ראש לתוך הים.

    הוא התחיל בקטן: פרויקט קטן בצד, קצת יותר שעות, טיפה פחות פחד.

    ופתאום – לא קרה כלום.

    הפסיד קצת בארנונה, אך הרחיב משכורת.

    הפסיד עוד במענק עבודה, אך הוא לא זקוק למענקים.

    לאט־לאט – הוא גילה שאפשר להרוויח יותר, גם אם זה בא עם קצת פחות הטבות.

    והכי חשוב – להפסיק להרגיש תלוי כל הזמן.

    המסר?
    לא צריך לקפוץ בבת אחת.

    לא חייבים לוותר על הכל ביום אחד.

    אבל צריך להפסיק לתכנן את החיים לפי הגבולות של ביטוח לאומי.

    אם כל צעד נמדד לפי איך הוא משפיע על הנחה במעון – אתה תישאר בגן.

    אבל אם תתחיל לזוז, גם בזהירות – תגלה שאתה יכול לבנות הרבה יותר.

    שלוימי?

    שלוימי השתחרר.

    הוא כבר לא סופר חלקי לגו.

    הוא בונה קומה נוספת.

    ומתי אתה משתחרר?

    וזאת למודעי, המאמר לא מתאים לכל אחד, ויש לכל אחד להתייעץ במה שנוגע אליו. המאמר נועד לתת כיון חשיבה, כמו יתר מאמרי הכותב.

    ייש"כ

    החלק הראשון:

    להשתחרר

    מענק עבודה | הנחה במעון | הנחה בארנונה.
    האם זה באמת מועיל לך? או כובל אותך?

    שלוימי היה עילוי – עוד מהגן.
    בעוד שאר הילדים בחרו לגו לפי צבע, שלוימי שקל עלות-תועלת:
    "אם אקח שני חלקים גדולים – זה ייראה מרשים, אבל ייגמר מהר.
    אבל אם אקח שמונה חלקים קטנים – אקבל יותר זמן משחק וגם יותר שטח שליטה בגן!"

    בקיצור – הוא נולד עם מחשבון בראש.

    כשהתבגר, שלוימי הפך למומחה בזכויות.

    הוא לא למד באוניברסיטה – הוא למד את מדריך הזכאויות של ביטוח לאומי בעל פה.

    ידע בדיוק כמה מותר לו להרוויח כדי לקבל מענק עבודה.
    כמה אחוזי משרה אשתו יכולה לעבוד כדי לשמור על הנחה במעון.
    איך צריך התלוש להיראות בסוף שנה בשביל הארנונה, ואיך זה צריך להיראות בעת חישוב דמי לידה.

  • אני מסכימה עם זה לגמרי,
    ואם לא הייתי רוכשת את הדירה השניה (הראשונה ) שלי ב''ה עדיין הייתי שומרת על המענק עבודה שלי.
    אני כן חשובת שצריך לעשות את זה מאוד בזהירות.
    נניח זוג שמגיע אלי לבדיקת היתכנות של רכישת דירה להשקעה,
    אם הוא מפסיד הנחות ותמיכות:
    מענק עבודה, הנחה בארנונה בחלק מהמקומות, תמיכות קהילתיות-
    צריך לראות האם יש להם מהיכן לממן זאת.

    גם עוסק פטור-
    כדאי מאוד לפרוץ את התקרה,
    אבל חשוב לעשות את זה כשיש צפי הגדלת הכנסות מ 10 ל 15 או 20 אש''ח אחרת עלולים ליפול לבור כלכלי לא פשוט.

  • אני מזכיר לכולם שאין אפשרות לקנות דירה שלישית בלי לקנות לפני דירה שנייה.

  • אתם צודקים הבעיה היא בעצמאים שרוצים לעדכן [וכו' ואכמ"ל] והם שואלים מה המחיר
    או אחד שבמצב כלכלי קשה ובגלל רווח של עוד 200 שח בחודש הוא לא זכאי למענק עבודה בסכומים של אלפים [מכיר כזה סיפור]
    התשובה היא גם וגם לא צריך להתקמצן ולא לעבוד כי אני יפסיד עת המענק
    אבל ליפני שאתה מקבל הבודה תעשה חשבון אם זה שווה לך או שאתה תפסיד [ואם זה על הגבול כן שווה להפסיד כדי שתוכל לגדול עוד ולא להישאר תקוע]

נושאים מוצעים


  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    119 צפיות
    תכנון נכוןת
    חוב או התחייבות: על מה אתם באמת משלמים בכל חודש? אם אתם שואפים לצאת לעצמאות כלכלית, הצעד הראשון הוא לאו דווקא לחסוך יותר, אלא קודם כל לעשות סדר במושגים שמנהלים אותנו. רובנו נוטים לערבב בין "חוב" ל"התחייבות", אבל בפועל, המשמעות הכלכלית שלהם הפוכה לגמרי. ההבדל ביניהם הוא מה שקובע אם אתם עובדים בשביל העבר שלכם, או בונים את המחר. חוב=רע התחייבות=תלוי בנסיבות ובתזרים.. מהו חוב? חוב הוא תשלום על העבר חוב הוא מצב פסיבי שבו אתם משלמים על משהו שכבר נצרך ונעלם. זהו כסף שיוצא היום כדי לכסות ערך שכבר איננו – כמו הלוואה שכיסתה מינוס שנוצר מחופשה או קניות ספונטניות. הבעיה הגדולה כאן היא שהעתיד שלכם "משלם" על הנאות שכבר חלפו, וזה מה שמושך אתכם כל הזמן לאחור. התחייבות היא השקעה בעתיד לעומת זאת, התחייבות היא פעולה אקטיבית. זו החלטה מודעת להקצות משאבים היום כדי לבנות נכסים, עסק, ידע או כושר השתכרות גבוה יותר מחר. כשמישהו לוקח מינוף ללימודים או לנכס, כמו משכנתה או הלוואת סטודנט, הוא לא "חייב על העבר", אלא מתחייב מההווה כלפי העתיד. הכסף כאן לא בוזבז; הוא הומר בנכס שאמור להניב יותר ממה שההתחייבות עולה. מתי התחייבות הופכת לבעייתית? לא כל התחייבות היא טובה. היא הופכת לרעה ברגע שהיא גדולה על מידותיכם או כשהיא מופנית למוצרים שמאבדים ערך במהירות, כמו רכב יוקרה בתשלומים חונקים. התחייבות נהפכת לחוב עתידי אם היא חונקת את התזרים שלכם או אם הנכס יהיה שווה חצי בעוד שנתיים בזמן שהתשלום נשאר מלא. כדי להמחיש את ההבדל בתוצאה הסופית, בואו נסתכל על שני אנשים שמהחשבון של שניהם יורדים 4,000 ש"ח בכל חודש: מאיר מחזיר חוב: הכסף שלו הולך אחורה בזמן. הוא משלם על חופשה מהשנה שעברה. הזיכרון דהה, אבל התשלום נשאר, ועליו נוספת ריבית שהופכת את החופשה ליקרה בהרבה. מאיר הוא "עבד" של החלטות ישנות ומרגיש שהוא עובד בשביל לפרנס את הבנק. יצחק מנהל התחייבות: הכסף שלו בונה ערך. הוא התחייב להפריש את הסכום הזה בקרן כספית. הוא לא משלם קנס על העבר – הוא מרוויח ריבית. בזכות התכנון הזה, הכסף שלו מייצר עוד כסף, ובפועל החופשה שלו תעלה לו פחות מאשר למאיר. יצחק הוא "אדון" לעתידו; הוא משתמש בהתחייבות כמנוף לצמיחה ומנהל אותה בקור רוח. בשורה התחתונה: השינוי מתחיל כשמפסיקים לשאול "כמה אני חייב?" ומתחילים לשאול "על מה אני משלם?". ברגע שמבינים שמשלמים על העבר, נוצר דחף לסגור את זה מהר. חוב הוא משקולת, והתחייבות חכמה היא המנוע שלכם. אז מה קורה אצלכם בדף החשבון – אתם עובדים בשביל האתמול, או בונים את המחר?
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    185 צפיות
    ה
    שלום לכל חברי הפורום, תודה רבה על התגובות וההיענות הנפלאה למדריך הקודם! אני שמח לראות כמה הנושאים הללו נוגעים לכולנו. בפוסט הקודם דיברנו על הבסיס: תיעוד הוצאות, בניית תקציב ו"קרן חמצן". אלו הם הצעדים שמוציאים אותנו ממעגל "כיבוי השריפות" ומחזירים את השליטה לידיים שלנו. אבל מה עושים כשרוצים להתקדם לשלב הבא? איך לוקחים משפחה ברוכת ילדים, עם אתגרים כלכליים ייחודיים, ומתחילים לבנות צמיחה וביטחון אמיתי לטווח ארוך? הנה 2 מפתחות מתקדמים שיסייעו לכם להפוך משליטה יומיומית לניהול אסטרטגי של עתיד המשפחה. מפתח 1: להפוך את "קרן החמצן" למכשיר צמיחה במאמר הקודם, "קרן החמצן" (חיסכון למקרי חירום) הייתה כרית ביטחון. כעת, כשהיא קיימת (אפילו חלקית), צריך להבטיח שהיא משרתת אותנו ולא "שוכבת ישנה" בחשבון העו"ש: קביעת יעד גודל: היעד המקובל הוא 3 משכורות חודשיות. זה הסכום שיבטיח לכם שקט נפשי לתקופה ארוכה במקרה של שינוי בלתי צפוי. שימוש בכלים נזילים: כסף ש"יושב" סתם בעו"ש מאבד ערך בגלל האינפלציה. ברגע שהגעתם לסכום משמעותי, העבירו אותו לכלים פיננסיים נזילים ובטוחים, כמו קרן כספית (דרך הבנק או בית השקעות). זוהי דרך בטוחה יחסית להשיג תשואה נאה, והכסף נזיל וזמין לכם בתוך ימים בודדים. מפתח 2: להסתכל מעבר לאופק - הפנסיה החרדית הפחד הגדול ביותר של כל משפחה הוא תלות כלכלית בגיל מבוגר. החיסכון לטווח ארוך הוא לא מותרות, אלא מצווה כלכלית להבטיח את עתידכם ואת עתיד ילדיכם. אל תסתפקו ב"ברירת המחדל": גם אם אתם עצמאים או עובדים במשרה חלקית, יש לכם אפשרות לחסוך בקופות גמל להשקעה או להפקיד באופן עצמאי לפנסיה. קחו יועץ פנסיוני אובייקטיבי שיסדר לכם את התיק הקיים ויוודא שאתם מקבלים את הטבות המס המקסימליות המגיעות לכם. חיסכון לחתונות הילדים: "חיסכון חתונה" הוא המטרה הגדולה של הציבור החרדי. הפתרון היעיל ביותר הוא בדרך כלל שימוש בקופת גמל להשקעה – כלי גמיש המאפשר לכם להפקיד סכומים חודשיים קבועים, וליהנות מצבירת רווחים לאורך שנים, כאשר הכסף נזיל בכל עת (בניגוד לקרן פנסיה). לסיכום, המעבר לניהול כלכלי חזק הוא מסע של צעדים קטנים אך עקביים. מהרגע שבו הכלים הבסיסיים מהפוסט הקודם עובדים, התמקדו באסטרטגיה – ניהול ההוצאות הגדולות והבטחת העתיד באמצעות כלים פיננסיים נזילים וארוכי טווח. בהצלחה רבה!
  • 4 הצבעות
    1 פוסטים
    173 צפיות
    יצחק שקל דעתי
    אני מגיע לדרשה בבית כנסת קודם סליחות, יושב ליד חבר טוב, אנחנו מדברים על דא ועל הא, תוך כדי דיבור הוא אומר לי, ממש התלבטתי אם בכלל לבא לדרשה, עדיף לבא ישר לסליחות ולוותר על שלב הדרשה שגורם לי מועקה. שאלתי אותו: מה מעיק עליך? בתגובה לשאלה הוא אומר לי, בטוח לי שהדרשה של הרב תביא אותי למקום של אשמה וצורך בשינוי קיצוני שאין בכוחי לעשות אותו, אני לא יכול להשתנות כאן ועכשיו, לקבל קבלות על ידי חשבון נפש נוקב מתוך מקום שהכל חייב להיפסק ביום אחד. אמרתי לו, אתה חייב לתת צ'אנס, לך תדע, הפעם אתה יכול להיות מופתע ובענק. הרב התחיל את הדרשה: תדעו לכם כל אחד ואחד הוא כאן יקר שביקרים, יש כאן הזדמנות פז שה' יתברך נותן לנו פעם בשנה לשוב אליו ולחשב מסלול מחדש ולבנות לעצמנו דרך סלולה, אנחנו עומדים לפני יום גורלי, ובטוח לי שכל אחד מכם איפה שהוא נמצא יכול לשוב ולהתקדם מתוך מקום אמיתי של דרכי התשובה: • וידוי • חרטה • עזיבת החטא • קבלה לעתיד בזה הרב סיים את דבריו. אך לאחר סליחות אני המשכתי מתוך סקרנות ושאלתי את חבר שלי, נו..... איך היתה הדרשה? חברי אומר לי: בהתחלה הייתי מהוסס ומכווץ ותוך דקות התחלתי להיות יותר נינוח ורגוע. אני פשוט בן אדם אחר קיבלתי חיים במתנה. במעבר חד מההתרוממות הרוחנית עברתי איתו לעולם הכלכלה והחלטתי שאני מעניק לו מתנה נוספת. שאלתי אותו: איך המצב הכלכלי שלך מתנהל בבית ? הוא פשוט התחיל לשפוך, אין לך מושג כמה חובות יש לי, אני חייב לגמור את החודש, אך אני נמצא כל הזמן במקום של אשמה, אין בכוחי לעשות שינוי קיצוני, אני לא יכול להשתנות כאן ועכשיו, אני לא יכול לשנות התנהלות מתוך מקום שהכל חייב להיפסק ביום אחד. אמרתי לו: תדע לך יש לך כאן הזדמנות פז שה' יתברך נותן לך לשוב למצב כלכלי תקין ולחשב מסלול מחדש, זה נכון - אתה צריך לקחת אחריות אך בטוח לי שאיפה שאתה נמצא תוכל להתקדם מתוך מקום אמיתי כמו בדרכי התשובה • וידוי - מודעות כלכלית, תדע איפה אתה עומד בפן הכלכלי בבית. • חרטה – תתחרט ותכאב על כך שהגעת למצב כלכלי כזה אך תהיה נטול אשמה. • עזיבת החטא – תחליט החלטה אמיתית אני עוזב את ההתנהלות השגויה. • קבלה לעתיד – תקבל קבלות אמיתיות ותבנה לעצמך דרך סלולה למצב כלכלי תקין. איך אתם חושבים לשוב, ולחשב מסלול מחדש בהתנהלות הכלכלית שלכם? גמר חתימה טובה !!
  • 7 הצבעות
    2 פוסטים
    330 צפיות
    קל זכותק
    כל הכבוד על העלאת הנושא שני דגשים נוספים בנושא א. אם אתם עדיין לפני ויש לכם אפשורת לבקש מהמעסיק איך לתת את דמי ההבראה אם בתשלום אחד או שנים, ניתן להשפיע על השאלה האם דמי ההבראה יהיו יותר מקבע משכר הנימום (מה שרצוי אחרי להידה) או פחות מרבע משכר המינימום (מה שרצוי לפני הלידה). ב. למי שהייתה ירידה בשכר בעקבות מבצע עם כלביא (או אף מסיבות אחרות) ניתן לבקש מביטוח לאומי לתקן את החישוב כך שירידת השכר חבודש זה לא תשפיע על דמי הלידה (ראו כאן).
  • "מתכננים היום את החגים של מחר"

    הועבר כלכלת המשפחה מאמרים
    1
    4 הצבעות
    1 פוסטים
    185 צפיות
    נחמן רוזנבלוםנ
    "חגים, חשבון בנק וחלומות – כך תחגגו בלי לקרוס כלכלית!" טורו של המאמן הכלכלי החגים בפתח, והשולחן כבר מתמלא ברשימות קניות: בשר, דגים, יין, בגדים לילדים, מתנות לחמות, סידור מחדש של הסלון – והכיס? הוא הולך ומתרוקן במהירות של טיל היפרסוני. משפחה ברוכת ילדים, בואו נודה על האמת, היא כמו סטארט-אפ – המון חזון, השקעה אינסופית, והכנסות שתמיד נראות קצת קטנות מדי. אז איך מתמודדים? איך לא נותנים להוצאות הבלתי צפויות של החגים להכניס את החשבון למצב של "ה’ ירחם"? הנה חמישה כלים פרקטיים שיצילו לכם את התקציב – וישאירו לכם גם קצת אוויר לנשימה. "תקציב חג" – קדוש כמו תפילת נעילה רגע לפני שאתם יוצאים לקניות כאילו אין מחר – עוצרים! שבו עם דף ועט (או גוגל שיטס אם אתם הייטקיסטים בתחפושת) וכתבו מה באמת צריך. אל תשכחו להכניס סעיף להפתעות, כי הפתעות תמיד יהיו. הכלל שלי: תקציב החג הוא מה שיש – לא מה שאתם מקווים שיהיה. קונים חכם – כי יש חיים אחרי החג לא כל מה שנוצץ – זהב. כן, גם לא הסטייק אנטרקוט שצד לכם את העין. חפשו מבצעים מראש, קנו בסיטונאות, וכשהקצב שואל "לחתוך דק או עבה?" – תגידו לו "לחתוך בזול". בגדים? אפשר לחפש עודפים, חנויות מוזלות, ולזכור שהילדים לא חייבים להתלבש כמו בפרסומת של אופנת פריז. תכנית "חיסכון לחג" – לא רק לבנקים אחד הטריקים היותר חכמים הוא להתחיל להפריש סכום קטן כל חודש, כל השנה, לטובת החגים. שיטה פשוטה: קחו קופסה בבית, או פתחו קופת חיסכון נפרדת, ושימו בה סכום קטן כל חודש. וזה גם יכול להיות סתם איזה חיסכון שישכב בבנק, ועל הדרך גם תרוויחו קצת ריביות. וכשתגיעו לחג – תגלו שההוצאות נראות הרבה פחות מפחידות. "להקפיא" – לא רק חשבון הבנק המקפיא הוא החבר הכי טוב שלכם. קונים מראש, מקפיאים, ומורידים לחצים כלכליים של הרגע האחרון. אם תתחילו חודש לפני החג לקנות מוצרי יסוד, כל שבוע קצת, תגלו שהחג הגיע – והכסף נשאר בכיס. לא מתפתים – אין חובה לקנות הכל תתפלאו, אבל לא כל מה שנמכר בחג – הוא חובה הלכתית. יש ממתקים זולים ואיכותיים, יש בגדים שכבר יש בארון, ויש הבדל בין "צריך" לבין "מתחשק". החוכמה היא לדעת להבדיל. תרגול בשטח: "בניית התקציב עם הילדים בבית" תשבו בבית עם הילדים: הגדירו סכום, ותנו להם לבחור איך לחלק אותו בין קניות הביגוד השונות. תתפלאו לגלות כמה הם יכולים להיות יצירתיים – וכמה אתם יכולים לחסוך מהדמיון שלהם! סיכום: חגיגה עם ראש כלכלי לא צריך להיכנס למינוס כדי להרגיש שמחת חג. מי שמנהל נכון, מתכנן מראש, חושב חכם – חוגג כמו שצריך וגם ישן טוב בלילה. אז לפני שאתם שולפים את האשראי – תשאלו את עצמכם: האם זה משמח את המשפחה או רק את חברת האשראי? חג שמח, ושיהיה רק בשפע – כלכלי ורוחני!