דילוג לתוכן

"הנכס שהפך לנטל: למה הארונות שלכם הם ההשקעה הכי גרועה שלכם?"

כלכלת המשפחה
3 3 108 3
  • אנחנו רגילים לדבר על נכסים במונחים של שווי כספי, אבל לקראת פסח הגיע הזמן לדבר על נכסים שהפכו לנטל: החפצים שסביבנו. האם עצרתם פעם לחשוב שהבית שלנו הוא כמו תיק השקעות? לפעמים אנחנו מחזיקים "מניות" גרועות – חפצים שאנחנו לא צריכים, שלא משמשים אותנו, ושפשוט תופסים מקום יקר בחיים ובראש.

    1. מס הנדל"ן הנסתר
    בכל פעם שאנחנו שומרים מכשיר ישן שלא עובד, בגד שלא נלבש שנים או "ניירת למקרה ש...", אנחנו משלמים עליהם שכירות. הבית שלנו עולה הרבה כסף (ארנונה, משכנתא, תחזוקה). כשאנחנו ממלאים אותו בחפצים חסרי שימוש, אנחנו למעשה מבזבזים את הנדל"ן היקר ביותר שלנו על... זבל.

    התובנה: פנוי של חדר או ארון הוא כמו קבלת תשואה מיידית על שטח המגורים שלכם.

    2. הפסיכולוגיה של ה"אולי נצטרך"
    אנחנו שומרים דברים מתוך פחד מחסור עתידי. אבל האמת היא שערמות של חפצים יוצרות "רעש" בעיניים ובלב. מחקרים מראים שבית עמוס מעלה את רמת המתח במוח.
    חירות אמיתית היא היכולת לשחרר את העבר כדי לפנות מקום להווה. כשאתם זורקים או מוסרים את מה שמיותר, אתם משדרים לעצמכם: "אני סומך על העתיד שלי, אני לא צריך לאגור כדי להרגיש בטוח".

    3. איך הופכים את זה למהלך של חופש?
    לקראת פסח, אל תסתכלו על פינוי הבית רק כעל מטלה של ניקיון, אלא כעל פעולה של שחרור:

    חוק ה-12 חודשים: חפץ שלא נגעתם בו שנה שלמה – כנראה שלא תגעו בו לעולם. הוא לא נכס, הוא משקולת.

    הזדמנות לנתינה: מה שעבורכם הוא "זבל" שתופס מקום, יכול להיות אוצר עבור מישהו אחר. החופש שלכם יכול להיות הרווח של מישהו שבאמת זקוק לזה.

    חופש בעיניים: נסו לדמיין את הבית עם חצי מהחפצים שיש בו כרגע. פתאום יש אוויר, יש תנועה, יש תחושה של התחלה חדשה.

    סיכום למחשבה:
    השנה, במקום רק לשפשף את הקירות, בואו ננקה את "העומס המחשבתי". מי שמעז לזרוק את מה שמיותר, מגלה פתאום שיש לו הרבה יותר ממה שהוא חשב. זהו המעבר האמיתי מעבדות לחפצים – לחירות של מרחב ושקט.

  • מה יעשו הפאסיבים:)

  • אנחנו רגילים לדבר על נכסים במונחים של שווי כספי, אבל לקראת פסח הגיע הזמן לדבר על נכסים שהפכו לנטל: החפצים שסביבנו. האם עצרתם פעם לחשוב שהבית שלנו הוא כמו תיק השקעות? לפעמים אנחנו מחזיקים "מניות" גרועות – חפצים שאנחנו לא צריכים, שלא משמשים אותנו, ושפשוט תופסים מקום יקר בחיים ובראש.

    1. מס הנדל"ן הנסתר
    בכל פעם שאנחנו שומרים מכשיר ישן שלא עובד, בגד שלא נלבש שנים או "ניירת למקרה ש...", אנחנו משלמים עליהם שכירות. הבית שלנו עולה הרבה כסף (ארנונה, משכנתא, תחזוקה). כשאנחנו ממלאים אותו בחפצים חסרי שימוש, אנחנו למעשה מבזבזים את הנדל"ן היקר ביותר שלנו על... זבל.

    התובנה: פנוי של חדר או ארון הוא כמו קבלת תשואה מיידית על שטח המגורים שלכם.

    2. הפסיכולוגיה של ה"אולי נצטרך"
    אנחנו שומרים דברים מתוך פחד מחסור עתידי. אבל האמת היא שערמות של חפצים יוצרות "רעש" בעיניים ובלב. מחקרים מראים שבית עמוס מעלה את רמת המתח במוח.
    חירות אמיתית היא היכולת לשחרר את העבר כדי לפנות מקום להווה. כשאתם זורקים או מוסרים את מה שמיותר, אתם משדרים לעצמכם: "אני סומך על העתיד שלי, אני לא צריך לאגור כדי להרגיש בטוח".

    3. איך הופכים את זה למהלך של חופש?
    לקראת פסח, אל תסתכלו על פינוי הבית רק כעל מטלה של ניקיון, אלא כעל פעולה של שחרור:

    חוק ה-12 חודשים: חפץ שלא נגעתם בו שנה שלמה – כנראה שלא תגעו בו לעולם. הוא לא נכס, הוא משקולת.

    הזדמנות לנתינה: מה שעבורכם הוא "זבל" שתופס מקום, יכול להיות אוצר עבור מישהו אחר. החופש שלכם יכול להיות הרווח של מישהו שבאמת זקוק לזה.

    חופש בעיניים: נסו לדמיין את הבית עם חצי מהחפצים שיש בו כרגע. פתאום יש אוויר, יש תנועה, יש תחושה של התחלה חדשה.

    סיכום למחשבה:
    השנה, במקום רק לשפשף את הקירות, בואו ננקה את "העומס המחשבתי". מי שמעז לזרוק את מה שמיותר, מגלה פתאום שיש לו הרבה יותר ממה שהוא חשב. זהו המעבר האמיתי מעבדות לחפצים – לחירות של מרחב ושקט.

    @דוד-גולדברג מאמר יפה, אין חולק שסדר וארגון זה דבר שמוסיף הרבה לאיכות חיים ולמעלות שציינת אבל מינימליזם לא שיטה נכונה לכולם מיקבע שיותר בלטות זה יותר יפה יש אנשים שהשפע עושה להם רחבות הדעת דווקא ותחושת עושר ובעלות כמו על כמה נכסים.

נושאים מוצעים


  • 8 הצבעות
    1 פוסטים
    115 צפיות
    מ
    [image: 1775170697997-49165541-1d43-4312-be55-ec92a0dbb34b-image.jpeg] אחרי שסידרנו את עצמנו, הגיע הזמן לדבר על היקר מכל – הילדים. כמו כל הורה למופת גם אני רוצה שהילדים יצאו ת"ח, בעלי מידות, ו.. אם אפשר בעלי תיק השקעות שיסדר אותם לכל החיים. חנוך לנער על אס אנד פו, גם כי יזקין לא ימכור... הנה כמה תובנות מהשבוע האחרון. 1. דמי כיס חיים (בן 9) ניגש אלי אתמול וביקש 5 שקלים לקנות קלפים של רבנים. הסתכלתי עליו במבט מחנך ואמרתי: "חיים, שב. בא נעשה חשבון. 5 שקלים היום, בריבית דריבית של 8% ל- 50 שנה – זה יוצא כמעט 500 שקלים! אתה באמת רוצה לבזבז 500 שקל על תמונה של רב?!" הילד יצא מבולבל. בסוף הוא ויתר על הקלפים, והלך ללמוד משניות לעילוי נשמתם. 2. האפיקומן. בליל הסדר האחרון כשהילדים מצאו את האפיקומן, ההתרגשות הייתה בשיאה. "מה אתם רוצים?" שאלתי ברוחב לב. "אופניים!" צעק הגדול. "רחפן!" צעק הקטן. חייכתי אליהם את החיוך של וורן באפט. "ילדים חמודים, אופניים זה נכס מתכלה, ורחפן זה נכס בסיכון. השנה אבא קונה לכם משהו שלא מאבד ערך... אני קונה לכם יחידות בקרן מחקה מדד!". הייתה דממה בבית. לא ראיתי אכזבה כזו מהשבת האחרונה שגילינו שאין קידוש. ניסיתי להסביר להם שבעוד 20 שנה הם יודו לי. בינתיים הם הודו לי בזה שהם החביאו לי את האפיקומן בחזרה... 3. שיחת טלפון מהמלמד. אתמול הרב'ה של חיים התקשר. הלב שלי דפק. "מה חיים עשה?" שאלתי, "דיבר בתפילה? הרביץ?" "יותר גרוע," נאנח המלמד. "בהפסקה הוא פתח 'גמ"ח הלוואות' לחברים שרוצים ארטיק. הוא לוקח להם עמלות, ומחתים אותם על היתר עסקה. והכי גרוע? הוא התחיל למכור 'אופציות' על המקום בתור למגלשה." התמלאתי גאווה. "נו, והוא מרוויח?" שאלתי. "הוא מושעה ליומיים," ענה המלמד. "אנחנו לא בוול סטריט פה". 4. קניות בסופר. אנחנו כבר עומדים בקופה. מיכל בוכה שהיא רוצה ביצת הפתעה. אני מרים את הביצה ומסביר בקול רם (שכל התור ישמע): "את מבינה שביצה עולה 5 שקלים, והשוקולד בפנים שווה אגורה וחצי? זה יחס P/E (מחיר לרווח) לא הגיוני! זו בועה! אנחנו לא משקיעים בבועות!". מאחוריי שמעתי אישה לוחשת לבעלה: "נראה לי המסכן קרא קצת טורים שלך..." רגע ברצינות: חינוך פיננסי לילדים הוא לא רק ללמד אותם מה זה ריבית דריבית, אלא ללמד אותם גם דחיית סיפוקים. הילד שמבין היום ש-5 שקלים זה לא סתם מטבע אלא פוטנציאל לערך עתידי, הוא המבוגר שלא ייקח הלוואה לטיול או לרכב שהוא לא צריך, ובע"ה יזכה לשקט שיאפשר לו לעסוק בעבודת ה'. כמובן שאנחנו רוצים לפנק את הילדים, ואפשר (וצריך!) לקנות להם אופניים, במבה וביצי הפתעה. השמחה שלהם היא ההשקעה הכי טובה שיש. אבל המטרה בטור הזה היא להזכיר ששנייה לפני ששולפים את האשראי, יש לנו הזדמנות פדגוגית - להסביר להם שכל בחירה היום היא ויתור על משהו אחר מחר.
  • 9 הצבעות
    4 פוסטים
    296 צפיות
    רואה את הנולדר
    ההיתי ממליץ שיהיה אפשרות להוריד את הרשימה שיצרתי לעצמי
  • 1 הצבעות
    2 פוסטים
    205 צפיות
    טריידרט
    אתר פייבר FIVERR, אתר מוביל בכל התחומים. יש שם גם כמה גרפיקאים בעברית (תעשו חיפוש "HEBREW LOGO") וכן קלדנים בעברית. אתר אופוורק UPWORK, אתר מוביל בתכנות וטכנולוגיה. איזה עוד אתרים מומלצים ?
  • 4 הצבעות
    1 פוסטים
    130 צפיות
    א
    אחד התסכולים הכי גדולים שלי זה כשאני פוגש זוגות צעירים שבאים ואומרים לי שהם לא צריכים להשתתף בתוכניות לכלכלת הבית כי הם עכשיו מסודרים. כרגע הם לא צריכים כי אין הרבה הוצאות ואין עדיין הרבה ילדים וכו'. כשאני שומע את זה בא לי לצרוח: למתי אתם מחכים? שיהיה קשה? שיהיו הרבה ילדים עם הרבה יותר צרכים והוצאות ויהיה הרבה יותר קשה לשנות הרגלים ואז תגיעו לתוכנית ותבכו למה לא עשינו את זה לפני 10 שנים? אגב, זה קורה בעוד תחומים: כשאני בריא אני מרשה לעצמי להשתולל עם אוכל ושינה ואורח חיים, מתי אני נזכר לטפל בעצמי? כשמתחילות הבעיות. זה הגיוני? לפני שנדבר על מה גורם לכך, אני רוצה לדבר על נקודה מפרשת מקץ: אחרי שיוסף פותר לפרעה את החלום, הוא מציע לו משהו נוסף: לאגור את התבואה בשבע שנות השובע. תמיד חשבתי שהמטרה של יוסף הייתה פשוט לשמור את האוכל לשנות הרעב שיבואו. אבל לפני שנה שמתי לב למשהו מעניין: למעשה, מבחינת הכמות, לכאורה זה לא באמת היה אמור להשפיע איפה התבואה תשמר - אצל האנשים במצרים או באסמים של יוסף. אנשים שמרו אצלם תבואה אלא שקרה משהו לא צפוי והיא נרקבה בגלל שגזר יוסף (כפי שמסבירים חז"ל ורש"י), ורק התבואה שנאספה לאסמים של יוסף נשמרה. אז למה באמת היה כל כך חשוב ליוסף לרכז את כל התבואה אצלו? אולי יוסף לימד אותנו עיקרון פסיכולוגי-התנהגותי חשוב מאין כמוהו! רק 3,000 שנה אחר כך, חוקר בריטי נתן לזה שם: "חוק פרקינסון" או "מלאי מגדיר שימוש." הרעיון פשוט: ככל שיש לנו יותר מלאי זמין, כך השימוש בו גדל. וזה נכון להמון תחומים: זמן: תחשבו על ההספקים שלכם בערב שבת. איכשהו, אנחנו מספיקים את אותם המשימות ביום שישי בחורף ובקיץ, למרות שבקיץ יש יותר שעות... מזון: מחקרים גילו שאנשים ממלאים את הצלחת שלהם לפי הגודל שלה, לא לפי מידת הרעב. משאבים אחרים: כסף, מוצרים, אשראי – ככל שיש יותר, אנחנו נוטים להשתמש ביותר. יוסף הבין שאם התבואה תישאר בידי האנשים, הם ישתמשו ביותר ממה שהם באמת צריכים, כי "יש מספיק!" ובסוף, לשנות הרעב לא יישאר. המטרה שלו לא הייתה לחסוך או לצמצם את הצרכים של האנשים בשנות השבע, אלא למנוע בזבוז מיותר שנובע מתחושת שפע מיידית. זווית חדשה ומעניינת על החוק המוכר: כשיש לנו מלאי חיובי, אם זה כסף או בריאות וכדומה, אנחנו "משתמשים בו", אנחנו לא שמים לב לשמור עליו, אנחנו מממשים את העתודות שכרגע זמינות לנו, ובעצם בלי לשים לב, ה"מלאי" מגדיר לנו שימוש... בדבר הכי חשוב שיש לנו! כרגע החיים טובים ואנחנו מממשים אותם ללא הבחנה! ומה למעשה? אנשים חכמים יודעים לשמור על ה"מלאי" דוקא כאשר הוא זמין וישנו. לא לחכות שהוא ייגמר! יש לך מלאי? איך אתה שומר עליו? איך אתם דואגים שהוא לא יתבזבז בגלל שעצם קיומו "מגדיר שימוש" אלא אדרבא - ממנפים אותו למלאי שיישמר לטובתכם לימי סגריר? תזכרו תמיד: דוקא מתי ש"טוב", זה הזמן לחשוב על ההמשך ה"לא טוב", ולוודא שה"טוב" יישאר "תמיד טוב", "ועוד יותר טוב", "ועוד יותר טוב". בסייע"ד.
  • אל תפסידו כסף מעליית המע"מ

    הועבר כלכלת המשפחה מאמרים
    4
    5 הצבעות
    4 פוסטים
    306 צפיות
    י
    @ניסן-עציוני זה תפקיד של כל אחד לחשוב לפני שהוא עושה כל דבר משמעותי, וכל מקרה מצריך מחשבה לגופו האם זה שווה את זה או לא.