דילוג לתוכן

"הנכס שהפך לנטל: למה הארונות שלכם הם ההשקעה הכי גרועה שלכם?"

כלכלת המשפחה
3 3 108 3
  • אנחנו רגילים לדבר על נכסים במונחים של שווי כספי, אבל לקראת פסח הגיע הזמן לדבר על נכסים שהפכו לנטל: החפצים שסביבנו. האם עצרתם פעם לחשוב שהבית שלנו הוא כמו תיק השקעות? לפעמים אנחנו מחזיקים "מניות" גרועות – חפצים שאנחנו לא צריכים, שלא משמשים אותנו, ושפשוט תופסים מקום יקר בחיים ובראש.

    1. מס הנדל"ן הנסתר
    בכל פעם שאנחנו שומרים מכשיר ישן שלא עובד, בגד שלא נלבש שנים או "ניירת למקרה ש...", אנחנו משלמים עליהם שכירות. הבית שלנו עולה הרבה כסף (ארנונה, משכנתא, תחזוקה). כשאנחנו ממלאים אותו בחפצים חסרי שימוש, אנחנו למעשה מבזבזים את הנדל"ן היקר ביותר שלנו על... זבל.

    התובנה: פנוי של חדר או ארון הוא כמו קבלת תשואה מיידית על שטח המגורים שלכם.

    2. הפסיכולוגיה של ה"אולי נצטרך"
    אנחנו שומרים דברים מתוך פחד מחסור עתידי. אבל האמת היא שערמות של חפצים יוצרות "רעש" בעיניים ובלב. מחקרים מראים שבית עמוס מעלה את רמת המתח במוח.
    חירות אמיתית היא היכולת לשחרר את העבר כדי לפנות מקום להווה. כשאתם זורקים או מוסרים את מה שמיותר, אתם משדרים לעצמכם: "אני סומך על העתיד שלי, אני לא צריך לאגור כדי להרגיש בטוח".

    3. איך הופכים את זה למהלך של חופש?
    לקראת פסח, אל תסתכלו על פינוי הבית רק כעל מטלה של ניקיון, אלא כעל פעולה של שחרור:

    חוק ה-12 חודשים: חפץ שלא נגעתם בו שנה שלמה – כנראה שלא תגעו בו לעולם. הוא לא נכס, הוא משקולת.

    הזדמנות לנתינה: מה שעבורכם הוא "זבל" שתופס מקום, יכול להיות אוצר עבור מישהו אחר. החופש שלכם יכול להיות הרווח של מישהו שבאמת זקוק לזה.

    חופש בעיניים: נסו לדמיין את הבית עם חצי מהחפצים שיש בו כרגע. פתאום יש אוויר, יש תנועה, יש תחושה של התחלה חדשה.

    סיכום למחשבה:
    השנה, במקום רק לשפשף את הקירות, בואו ננקה את "העומס המחשבתי". מי שמעז לזרוק את מה שמיותר, מגלה פתאום שיש לו הרבה יותר ממה שהוא חשב. זהו המעבר האמיתי מעבדות לחפצים – לחירות של מרחב ושקט.

  • מה יעשו הפאסיבים:)

  • אנחנו רגילים לדבר על נכסים במונחים של שווי כספי, אבל לקראת פסח הגיע הזמן לדבר על נכסים שהפכו לנטל: החפצים שסביבנו. האם עצרתם פעם לחשוב שהבית שלנו הוא כמו תיק השקעות? לפעמים אנחנו מחזיקים "מניות" גרועות – חפצים שאנחנו לא צריכים, שלא משמשים אותנו, ושפשוט תופסים מקום יקר בחיים ובראש.

    1. מס הנדל"ן הנסתר
    בכל פעם שאנחנו שומרים מכשיר ישן שלא עובד, בגד שלא נלבש שנים או "ניירת למקרה ש...", אנחנו משלמים עליהם שכירות. הבית שלנו עולה הרבה כסף (ארנונה, משכנתא, תחזוקה). כשאנחנו ממלאים אותו בחפצים חסרי שימוש, אנחנו למעשה מבזבזים את הנדל"ן היקר ביותר שלנו על... זבל.

    התובנה: פנוי של חדר או ארון הוא כמו קבלת תשואה מיידית על שטח המגורים שלכם.

    2. הפסיכולוגיה של ה"אולי נצטרך"
    אנחנו שומרים דברים מתוך פחד מחסור עתידי. אבל האמת היא שערמות של חפצים יוצרות "רעש" בעיניים ובלב. מחקרים מראים שבית עמוס מעלה את רמת המתח במוח.
    חירות אמיתית היא היכולת לשחרר את העבר כדי לפנות מקום להווה. כשאתם זורקים או מוסרים את מה שמיותר, אתם משדרים לעצמכם: "אני סומך על העתיד שלי, אני לא צריך לאגור כדי להרגיש בטוח".

    3. איך הופכים את זה למהלך של חופש?
    לקראת פסח, אל תסתכלו על פינוי הבית רק כעל מטלה של ניקיון, אלא כעל פעולה של שחרור:

    חוק ה-12 חודשים: חפץ שלא נגעתם בו שנה שלמה – כנראה שלא תגעו בו לעולם. הוא לא נכס, הוא משקולת.

    הזדמנות לנתינה: מה שעבורכם הוא "זבל" שתופס מקום, יכול להיות אוצר עבור מישהו אחר. החופש שלכם יכול להיות הרווח של מישהו שבאמת זקוק לזה.

    חופש בעיניים: נסו לדמיין את הבית עם חצי מהחפצים שיש בו כרגע. פתאום יש אוויר, יש תנועה, יש תחושה של התחלה חדשה.

    סיכום למחשבה:
    השנה, במקום רק לשפשף את הקירות, בואו ננקה את "העומס המחשבתי". מי שמעז לזרוק את מה שמיותר, מגלה פתאום שיש לו הרבה יותר ממה שהוא חשב. זהו המעבר האמיתי מעבדות לחפצים – לחירות של מרחב ושקט.

    @דוד-גולדברג מאמר יפה, אין חולק שסדר וארגון זה דבר שמוסיף הרבה לאיכות חיים ולמעלות שציינת אבל מינימליזם לא שיטה נכונה לכולם מיקבע שיותר בלטות זה יותר יפה יש אנשים שהשפע עושה להם רחבות הדעת דווקא ותחושת עושר ובעלות כמו על כמה נכסים.

נושאים מוצעים


  • 9 הצבעות
    4 פוסטים
    296 צפיות
    רואה את הנולדר
    ההיתי ממליץ שיהיה אפשרות להוריד את הרשימה שיצרתי לעצמי
  • 0 הצבעות
    8 פוסטים
    317 צפיות
    ביזנייעסב
    @דוד-גולדברג אם אינני טועה ביטוח רגיל לא מכסה מפני נזקי מלחמה מה גם שהתוספת הזו ביחס לביטוח תכולה רגיל היא זולה משמעותית
  • מאמר נפלא ואקטואלי שפורסם ב"דרשו"

    כלכלת המשפחה
    1
    2 הצבעות
    1 פוסטים
    180 צפיות
    נ.ר.א.נ
    תובנות מהחיים // יוחנן וסרמן אחד האנשים הכי אומללים על פני היקום, הוא אדם מאוד מפורסם, המתגורר בדירת פאר, מוקף באנשים שמשרתים אותו, ומחזיק בסכומי כסף שיספיקו לו ולנכדיו לחיות בטוב ובנעימים עוד שנים רבות. האיש הזה, לא מסוגל להעלות חיוך על שפתיו. רוב שעות היממה הוא ישן, מתוך דיכאון כבד, וכשהוא כן ער, הוא יושב באפס מעש, מסתכל מהחלון או סתם בוהה בחלל. לאיש הזה קוראים בשאר אל אסד, מי שעד לא מכבר היה נשיא סוריה. במשך קרוב לחצי יובל שנים הוא היה שליט מדינה, מעין מלך אשר על פיו יישק דבר. הרבה מאוד אנשים שילמו בחייהם משום שהעזו להמרות את פיו, מיליוני בני אדם עבדו אצלו וטרחו יומם ולילה כדי שרצונו יתמלא ושהחלטותיו יתקיימו. הוא גדל עם כפית של זהב בפה, ובמשך למעלה מיובל שנים התגורר בארמון פאר. שום דבר לא חסר לו וגם היום הוא מתגורר בדירה מפוארת ומאובזרת היטב. אז למה הוא כל כך עצוב? כי הוא איבד את השלטון… הוא הורגל להיות מלך, וחשב להוריד את המלוכה לבנו אחריו בבוא העת, ובמקום זאת הוא הודח בבושת פנים, ונשלח לבלות את שארית ימיו על אדמת ניכר. ** עכשיו ננסה לדמיין לנו אדם אחר, פקיד פשוט בחברה המייצרת כרטיסי זיכרון למצלמות. הוא קם בבוקר, אוכל משהו והולך לעבודה כדי לענות לטלפון, לסגור הזמנות, לרכז עסקאות, ולהרוויח משכורת סבירה של כמה אלפי דולרים בחודש. פתאום, בלי הודעה מוקדמת, שולפים אותו מהעבודה האפרורית והמשעממת, ומעבירים אותו לדירת פאר, בדיוק כמו זאת שבה מתגורר נשיא סוריה המודח, בשאר אל אסד. אותם נתונים, אותם תנאים, יש לו משרתים שעושים את רצונו, בית רחב ידיים, חצר עם בריכה פרטית, פירות, ירקות חטיפים ופיצוחים, כל חפצו וכל מאווייו, ועוד כסף לבזבוזים וטיולים. כיצד ייראה אותו אדם? סביר להניח שהוא יהיה מאושר מאוד, שש ושמח על המתנה הנפלאה שקיבל. אז למה בשאר אל אסד עצוב ומדוכא מתנאי המחייה שלו, כשכל אחד אחר ישמח לקבל את מה שיש לו??? התשובה נעוצה כמובן בהרגלים ושאיפות. מי שהתרגל להיות שליט כמעט כל יכול, לחיות בארמונות פאר ולהחזיק בצי של רכבי יוקרה במרתף ביתו. מי שהתרגל שעל פיו ישק דבר, ובכל מקום שהוא עובד אנשים נעמדים דום מפניו ביראת כבוד. מי שהתרגל שכל מילה שלו מצוטטת בכלי התקשורת, וכל החלטה שלו משפיעה על חייהם של מיליוני בני אדם – יתקשה להסתפק בדירת פאר עם תנאי מחייה מפנקים. הוא רגיל להרבה הרבה יותר מזה. לעומתו, מי שחי בתנאים פשוטים יחסית, ובבת אחת עבר לחיות בדירת פאר עם תנאים טובים פי כמה וכמה, ירגיש מאושר. כלומר, הנוחות וההישגים שאנחנו משיגים בחיים, הם עניין יחסי. חשוב שנזכור את זה כשאנחנו מתלוננים שחם, או קר, או כשיוקר המחייה מאלץ אותנו לוותר על חלק מהתנאים אליהם הורגלנו במשך שנים. כדאי שנזכור שכל אחד ואחד מאתנו היום, ואפילו האנשים העניים ביותר, חי בתנאים הרבה יותר טובים ומפנקים מתנאי המחייה של העשיר הגדול ביותר בוורשה לפני 200 שנה. ולכן, במקום להתעצב ולהתבכיין על מה שאין – כדאי שנתרגל לשמוח ולהודות על מה שיש… דרשו
  • 4 הצבעות
    1 פוסטים
    130 צפיות
    א
    אחד התסכולים הכי גדולים שלי זה כשאני פוגש זוגות צעירים שבאים ואומרים לי שהם לא צריכים להשתתף בתוכניות לכלכלת הבית כי הם עכשיו מסודרים. כרגע הם לא צריכים כי אין הרבה הוצאות ואין עדיין הרבה ילדים וכו'. כשאני שומע את זה בא לי לצרוח: למתי אתם מחכים? שיהיה קשה? שיהיו הרבה ילדים עם הרבה יותר צרכים והוצאות ויהיה הרבה יותר קשה לשנות הרגלים ואז תגיעו לתוכנית ותבכו למה לא עשינו את זה לפני 10 שנים? אגב, זה קורה בעוד תחומים: כשאני בריא אני מרשה לעצמי להשתולל עם אוכל ושינה ואורח חיים, מתי אני נזכר לטפל בעצמי? כשמתחילות הבעיות. זה הגיוני? לפני שנדבר על מה גורם לכך, אני רוצה לדבר על נקודה מפרשת מקץ: אחרי שיוסף פותר לפרעה את החלום, הוא מציע לו משהו נוסף: לאגור את התבואה בשבע שנות השובע. תמיד חשבתי שהמטרה של יוסף הייתה פשוט לשמור את האוכל לשנות הרעב שיבואו. אבל לפני שנה שמתי לב למשהו מעניין: למעשה, מבחינת הכמות, לכאורה זה לא באמת היה אמור להשפיע איפה התבואה תשמר - אצל האנשים במצרים או באסמים של יוסף. אנשים שמרו אצלם תבואה אלא שקרה משהו לא צפוי והיא נרקבה בגלל שגזר יוסף (כפי שמסבירים חז"ל ורש"י), ורק התבואה שנאספה לאסמים של יוסף נשמרה. אז למה באמת היה כל כך חשוב ליוסף לרכז את כל התבואה אצלו? אולי יוסף לימד אותנו עיקרון פסיכולוגי-התנהגותי חשוב מאין כמוהו! רק 3,000 שנה אחר כך, חוקר בריטי נתן לזה שם: "חוק פרקינסון" או "מלאי מגדיר שימוש." הרעיון פשוט: ככל שיש לנו יותר מלאי זמין, כך השימוש בו גדל. וזה נכון להמון תחומים: זמן: תחשבו על ההספקים שלכם בערב שבת. איכשהו, אנחנו מספיקים את אותם המשימות ביום שישי בחורף ובקיץ, למרות שבקיץ יש יותר שעות... מזון: מחקרים גילו שאנשים ממלאים את הצלחת שלהם לפי הגודל שלה, לא לפי מידת הרעב. משאבים אחרים: כסף, מוצרים, אשראי – ככל שיש יותר, אנחנו נוטים להשתמש ביותר. יוסף הבין שאם התבואה תישאר בידי האנשים, הם ישתמשו ביותר ממה שהם באמת צריכים, כי "יש מספיק!" ובסוף, לשנות הרעב לא יישאר. המטרה שלו לא הייתה לחסוך או לצמצם את הצרכים של האנשים בשנות השבע, אלא למנוע בזבוז מיותר שנובע מתחושת שפע מיידית. זווית חדשה ומעניינת על החוק המוכר: כשיש לנו מלאי חיובי, אם זה כסף או בריאות וכדומה, אנחנו "משתמשים בו", אנחנו לא שמים לב לשמור עליו, אנחנו מממשים את העתודות שכרגע זמינות לנו, ובעצם בלי לשים לב, ה"מלאי" מגדיר לנו שימוש... בדבר הכי חשוב שיש לנו! כרגע החיים טובים ואנחנו מממשים אותם ללא הבחנה! ומה למעשה? אנשים חכמים יודעים לשמור על ה"מלאי" דוקא כאשר הוא זמין וישנו. לא לחכות שהוא ייגמר! יש לך מלאי? איך אתה שומר עליו? איך אתם דואגים שהוא לא יתבזבז בגלל שעצם קיומו "מגדיר שימוש" אלא אדרבא - ממנפים אותו למלאי שיישמר לטובתכם לימי סגריר? תזכרו תמיד: דוקא מתי ש"טוב", זה הזמן לחשוב על ההמשך ה"לא טוב", ולוודא שה"טוב" יישאר "תמיד טוב", "ועוד יותר טוב", "ועוד יותר טוב". בסייע"ד.
  • 3 הצבעות
    5 פוסטים
    352 צפיות
    ס
    @רואה-את-הנולד אם אתה לא הולך לכל רופא שיש בקופה אלא הולך לרופא שביררת עליו וקיבלת המלצות טובות (וכן, יש כמה כאלו...) לא חושב שיש מה לחשוש.