דילוג לתוכן

חד גדיא 🐐או קרן מחקה מדד 📉?

שוק ההון והשקעות
4 3 26 3
  • Gemini_Generated_Image_51cx7c51cx7c51cx.png

    השעה 01:30 בלילה. הילדים כבר נרדמו מתחת לשולחן, היין עלה קצת לראש, ואנחנו אוחזים בחלק שבו כל אחד מראה את כישורי השירה שלו.

    כולם שרים בהתלהבות "חד גדיא, חד גדיא".
    אבא שלי שר בדבקות, דופק על השולחן בקצב.

    אבל אני? אני לא שר. אני מוטרד.
    אני מסתכל על המילים, ואני רואה דו"ח כספי גרוע ביותר.

    "דזבין אבא בתרי זוזי".
    בואו ננתח רגע את העסקה.
    אבא מבצע השקעה בנכס מניב (גדי) במחיר כניסה נמוך.
    על פניו? השקעה קלאסית. מכפיל רווח נמוך, פוטנציאל צמיחה (הגדי יגדל לתייש).
    אבל רגע, לא מוזכר אפילו ברמז משהו על בדיקה. האם הוא בדק את הסביבה העסקית? (חתולים בסביבה?). לא.

    "ואתא שונרא ואכלה לגדיא".
    בום! הלך הנכס.
    תוך שורה אחת בפיוט, יש לנו מחיקת הון של 100%.
    החתול ביצע השתלטות עוינת על הגדי. אין פיצוי, אין ביטוח צד ג', ואין גידור.
    אני מסתכל על אבא ששר בשמחה "ואתא שונרא", ורוצה לצעוק לו: "אבא! הפסדת את הקרן! איפה הסטופ-לוס?!"

    "ואתא כלבא..."
    מכאן העסק יוצא משליטה.
    הכלב נושך את החתול. המקל מכה את הכלב. האש שורפת את המקל.
    כלכלנים קוראים לזה "תנודתיות קיצונית". השוק משתולל.
    אף אחד בשרשרת הזו לא מייצר ערך!
    הכלב לא מייצר, הוא רק הורס הון. המקל הוא נכס מתכלה. והאש היא אינפלציה ששורפת הכל.

    זו בועה. כולם אוכלים את כולם, והשווי של השוק נשחק. הרבה רעש, הרבה אש, ובסוף נשארים עם מקל שרוף ביד.

    "ואתא מיא..."
    המים, השור, השוחט.
    השוחט שוחט את השור – זהו הרגולטור.
    לרגע נדמה שיש סדר, שיש רגולציה. אבל אז מגיע מלאך המוות.

    מלאך המוות הוא ה"ברבור השחור". האירוע הבלתי צפוי שמוחק את כל התיק. לא משנה כמה השור שלך היה חזק, בסוף השוק מתאפס.

    "לי זה לא יקרה!" אני צועק לפתע בקול למול פניו הנדהמות של סבי...

    אני מפסיק לשיר ועושה חשבון:
    הגדי הלך. החתול הלך. הכלב מוכה. המקל שרוף. השור שחוט. השוחט מת.
    ומה נשאר מאותם "תרי זוזי" של ההתחלה? כלום ושום דבר.

    זוהי תזכורת כואבת לכל משקיע אקטיבי. לטווח הארוך הוא נשחט.

    אשתי מעירה אותי מההרהורים. "נו, שרים 'אחד מי יודע', תפסיק לחשב כמה עלה היין".

    אני מחייך אליה. "אני לא מחשב את היין, אני מחשב את הגדי. אם אבא היה שם את השני זוזים האלה בקרן מחקה מדד מצרים לפני 2000 שנה בריבית דריבית... היום היינו קונים את רעמסס במזומן."

    רגע ברצינות:
    כמובן שמאחורי הפיוט הזה יש סודות עמוקים ורחבים.

    אבל גם בשוק ההון. המשקיע האקטיבי במרדף.
    קונה גדי - מגיע חתול (משבר).
    קונה כלב לנקום בחתול - מגיע המקל.
    ואחרי הכל.. מי שמנסה להכות את השוק - נשאר עם מקל שרוף...

    ולכן הדרך הבטוחה היא לא לנחש מי יאכל את מי, אלא לקנות את השוק כולו - את הגדי החתול הכלב המקל האש - הכל!

  • Gemini_Generated_Image_51cx7c51cx7c51cx.png

    השעה 01:30 בלילה. הילדים כבר נרדמו מתחת לשולחן, היין עלה קצת לראש, ואנחנו אוחזים בחלק שבו כל אחד מראה את כישורי השירה שלו.

    כולם שרים בהתלהבות "חד גדיא, חד גדיא".
    אבא שלי שר בדבקות, דופק על השולחן בקצב.

    אבל אני? אני לא שר. אני מוטרד.
    אני מסתכל על המילים, ואני רואה דו"ח כספי גרוע ביותר.

    "דזבין אבא בתרי זוזי".
    בואו ננתח רגע את העסקה.
    אבא מבצע השקעה בנכס מניב (גדי) במחיר כניסה נמוך.
    על פניו? השקעה קלאסית. מכפיל רווח נמוך, פוטנציאל צמיחה (הגדי יגדל לתייש).
    אבל רגע, לא מוזכר אפילו ברמז משהו על בדיקה. האם הוא בדק את הסביבה העסקית? (חתולים בסביבה?). לא.

    "ואתא שונרא ואכלה לגדיא".
    בום! הלך הנכס.
    תוך שורה אחת בפיוט, יש לנו מחיקת הון של 100%.
    החתול ביצע השתלטות עוינת על הגדי. אין פיצוי, אין ביטוח צד ג', ואין גידור.
    אני מסתכל על אבא ששר בשמחה "ואתא שונרא", ורוצה לצעוק לו: "אבא! הפסדת את הקרן! איפה הסטופ-לוס?!"

    "ואתא כלבא..."
    מכאן העסק יוצא משליטה.
    הכלב נושך את החתול. המקל מכה את הכלב. האש שורפת את המקל.
    כלכלנים קוראים לזה "תנודתיות קיצונית". השוק משתולל.
    אף אחד בשרשרת הזו לא מייצר ערך!
    הכלב לא מייצר, הוא רק הורס הון. המקל הוא נכס מתכלה. והאש היא אינפלציה ששורפת הכל.

    זו בועה. כולם אוכלים את כולם, והשווי של השוק נשחק. הרבה רעש, הרבה אש, ובסוף נשארים עם מקל שרוף ביד.

    "ואתא מיא..."
    המים, השור, השוחט.
    השוחט שוחט את השור – זהו הרגולטור.
    לרגע נדמה שיש סדר, שיש רגולציה. אבל אז מגיע מלאך המוות.

    מלאך המוות הוא ה"ברבור השחור". האירוע הבלתי צפוי שמוחק את כל התיק. לא משנה כמה השור שלך היה חזק, בסוף השוק מתאפס.

    "לי זה לא יקרה!" אני צועק לפתע בקול למול פניו הנדהמות של סבי...

    אני מפסיק לשיר ועושה חשבון:
    הגדי הלך. החתול הלך. הכלב מוכה. המקל שרוף. השור שחוט. השוחט מת.
    ומה נשאר מאותם "תרי זוזי" של ההתחלה? כלום ושום דבר.

    זוהי תזכורת כואבת לכל משקיע אקטיבי. לטווח הארוך הוא נשחט.

    אשתי מעירה אותי מההרהורים. "נו, שרים 'אחד מי יודע', תפסיק לחשב כמה עלה היין".

    אני מחייך אליה. "אני לא מחשב את היין, אני מחשב את הגדי. אם אבא היה שם את השני זוזים האלה בקרן מחקה מדד מצרים לפני 2000 שנה בריבית דריבית... היום היינו קונים את רעמסס במזומן."

    רגע ברצינות:
    כמובן שמאחורי הפיוט הזה יש סודות עמוקים ורחבים.

    אבל גם בשוק ההון. המשקיע האקטיבי במרדף.
    קונה גדי - מגיע חתול (משבר).
    קונה כלב לנקום בחתול - מגיע המקל.
    ואחרי הכל.. מי שמנסה להכות את השוק - נשאר עם מקל שרוף...

    ולכן הדרך הבטוחה היא לא לנחש מי יאכל את מי, אלא לקנות את השוק כולו - את הגדי החתול הכלב המקל האש - הכל!

    @מחשב-מסלול-מחדש

    יפה מאוד!!!

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    הדרך הבטוחה

    וכמובן הדרך הבטוחה ביותר היא לעשות את ההשתדלות ולעצום את העיניים מכל המשברים,
    ולסמוך ולבטוח בהקב"ה שהוא מעל הכל. (גם מעל המלאך ששולט על הרגולטור)

  • @מחשב-מסלול-מחדש

    יפה מאוד!!!

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    הדרך הבטוחה

    וכמובן הדרך הבטוחה ביותר היא לעשות את ההשתדלות ולעצום את העיניים מכל המשברים,
    ולסמוך ולבטוח בהקב"ה שהוא מעל הכל. (גם מעל המלאך ששולט על הרגולטור)

    @אבי-ר. said:

    וכמובן הדרך הבטוחה ביותר היא לעשות את ההשתדלות ולעצום את העיניים מכל המשברים,
    ולסמוך ולבטוח בהקב"ה שהוא מעל הכל

    וואי מעולה...
    לא היה לי משהו על הקב"ה בסוף.
    הבאת לזה סיום מושלם!

  • מעולה כתמיד

    הסיום של חד גדיא זה
    ואתא הקב"ה
    בסוף זה הכל הוא יתברך

נושאים מוצעים