שנאת ההפסד

[יצחק שקל דעת]

למה הפסד קטן שורף יותר מרווח גדול ?
בוקר אחד, שני אנשים שונים מתעוררים
לאותה מציאות כספית – רק הכותרת
בראש שלהם שונה.
האחד קם עם מחשבה: ”היום אני הולך
להרוויח 200 שקל.“
השני קם עם מחשבה: ”אם אני לא אצא
לעבוד – אפסיד היום 200 שקל.“
מבחינה כלכלית, זו בדיוק אותה תוצאה.
אבל מבחינה רגשית – זו לא אותה מערכת
הפעלה.
האדם השני, זה שמרגיש שהוא עומד
להפסיד, יקום מהר יותר, יתלבש, וייצא
מהבית גם בגשם.
האדם הראשון, זה שמצפה להרוויח,
יחשוב אולי עוד רגע, אולי אחרי הקפה,
אולי מחר.
זה הכוח של ”שנאת ההפסד“ – אחת
התופעות החזקות ביותר בכלכלה
ההתנהגותית.
מחקרים מראים שהכאב מהפסד שווה ערך
לכמעט פי שניים מהשמחה מרווח באותו
גודל.
אם הרווח גורם לנו לחיוך קטן, הפסד
באותו סכום יכול לגרום לנו ליום רע שלם.
תחשבו על זה רגע: כשמישהו נותן לכם
200 שקל, אתם מחייכים.
אבל אם איבדתם 200 שקל – זה יכול
ללוות אתכם שעות.
הכאב מההפסד צורב, כי בראש שלנו הוא
מתורגם לאיום, לאיום על הביטחון, על
השליטה, על תחושת המסוגלות.
הבעיה היא שכשאנחנו פועלים רק ממקום
של מניעת הפסד – אנחנו חיים במגננה.
אנחנו מתעוררים רק כשהאש מאחור
בוערת, לא כשהאור מלפנים מאיר.
ואז אנחנו מונעים פחות מתשוקה – ויותר
מפחד.
החוכמה האמיתית היא להפוך את הרווח
לאישי, מוחשי ובוער כמו ההפסד.
לא לחשוב רק ”אני ארוויח 200 שקל“, אלא
אם אעשה את זה – אני ארגיש תחושת
ביטחון שליטה ומסוגלות,
אני לא אפסיד את הההזדמנות הזו.
או במילים אחרות – ללבוש את בגדי
היציאה גם כשהכול בסדר, לא רק כשהכול
דחוף.
אם תצליחו להפוך את ההזדמנות לרווח
למשהו שמדליק אתכם באותה עוצמה
שהפסד מכאיב לכם –
תעברו מהישרדות לצמיחה.
מהמקום שבו אתם בורחים מהפסדים –
למקום שבו אתם רודפים אחר ערך.
כי בסוף, אדם שמונע מתשוקה לרווח – רץ
קדימה.
ואדם שמונע רק מפחד מהפסד – רץ
אחורה, גם כשהוא חושב שהוא מתקדם.
והבחירה ביניהם – מתחילה בכל בוקר מחדש

[בוטח בה']

@יצחק-שקל-דעת כתב בשנאת ההפסד:

האחד קם עם מחשבה: ”היום אני הולך
להרוויח 200 שקל.“
השני קם עם מחשבה: ”אם אני לא אצא
לעבוד – אפסיד היום 200 שקל.“

רק הפתיח של הפוסט זה סיבה להיפטר מחרדת ההפסד
ואימוץ שיטת המצליחנות של הנאה וסיפוק מהישגים

כי בעצם העמדת כאן שני אנשים שיוצאים לעבוד
אחד נהנה מעצמו ומהחיים
ואחד נמצא בחרדה שאם הוא לא יעשה 1 2 3 הוא יפסיד 4 5 6