דילוג לתוכן

שנאת ההפסד

כלכלת המשפחה
2 2 81 2
  • למה הפסד קטן שורף יותר מרווח גדול ?
    בוקר אחד, שני אנשים שונים מתעוררים
    לאותה מציאות כספית – רק הכותרת
    בראש שלהם שונה.
    האחד קם עם מחשבה: ”היום אני הולך
    להרוויח 200 שקל.“
    השני קם עם מחשבה: ”אם אני לא אצא
    לעבוד – אפסיד היום 200 שקל.“
    מבחינה כלכלית, זו בדיוק אותה תוצאה.
    אבל מבחינה רגשית – זו לא אותה מערכת
    הפעלה.
    האדם השני, זה שמרגיש שהוא עומד
    להפסיד, יקום מהר יותר, יתלבש, וייצא
    מהבית גם בגשם.
    האדם הראשון, זה שמצפה להרוויח,
    יחשוב אולי עוד רגע, אולי אחרי הקפה,
    אולי מחר.
    זה הכוח של ”שנאת ההפסד“ – אחת
    התופעות החזקות ביותר בכלכלה
    ההתנהגותית.
    מחקרים מראים שהכאב מהפסד שווה ערך
    לכמעט פי שניים מהשמחה מרווח באותו
    גודל.
    אם הרווח גורם לנו לחיוך קטן, הפסד
    באותו סכום יכול לגרום לנו ליום רע שלם.
    תחשבו על זה רגע: כשמישהו נותן לכם
    200 שקל, אתם מחייכים.
    אבל אם איבדתם 200 שקל – זה יכול
    ללוות אתכם שעות.
    הכאב מההפסד צורב, כי בראש שלנו הוא
    מתורגם לאיום, לאיום על הביטחון, על
    השליטה, על תחושת המסוגלות.
    הבעיה היא שכשאנחנו פועלים רק ממקום
    של מניעת הפסד – אנחנו חיים במגננה.
    אנחנו מתעוררים רק כשהאש מאחור
    בוערת, לא כשהאור מלפנים מאיר.
    ואז אנחנו מונעים פחות מתשוקה – ויותר
    מפחד.
    החוכמה האמיתית היא להפוך את הרווח
    לאישי, מוחשי ובוער כמו ההפסד.
    לא לחשוב רק ”אני ארוויח 200 שקל“, אלא
    אם אעשה את זה – אני ארגיש תחושת
    ביטחון שליטה ומסוגלות,
    אני לא אפסיד את הההזדמנות הזו.
    או במילים אחרות – ללבוש את בגדי
    היציאה גם כשהכול בסדר, לא רק כשהכול
    דחוף.
    אם תצליחו להפוך את ההזדמנות לרווח
    למשהו שמדליק אתכם באותה עוצמה
    שהפסד מכאיב לכם –
    תעברו מהישרדות לצמיחה.
    מהמקום שבו אתם בורחים מהפסדים –
    למקום שבו אתם רודפים אחר ערך.
    כי בסוף, אדם שמונע מתשוקה לרווח – רץ
    קדימה.
    ואדם שמונע רק מפחד מהפסד – רץ
    אחורה, גם כשהוא חושב שהוא מתקדם.
    והבחירה ביניהם – מתחילה בכל בוקר מחדש

  • @יצחק-שקל-דעת כתב בשנאת ההפסד:

    האחד קם עם מחשבה: ”היום אני הולך
    להרוויח 200 שקל.“
    השני קם עם מחשבה: ”אם אני לא אצא
    לעבוד – אפסיד היום 200 שקל.“

    רק הפתיח של הפוסט זה סיבה להיפטר מחרדת ההפסד
    ואימוץ שיטת המצליחנות של הנאה וסיפוק מהישגים

    כי בעצם העמדת כאן שני אנשים שיוצאים לעבוד
    אחד נהנה מעצמו ומהחיים
    ואחד נמצא בחרדה שאם הוא לא יעשה 1 2 3 הוא יפסיד 4 5 6

נושאים מוצעים


  • 7 הצבעות
    4 פוסטים
    246 צפיות
    א
    @השומר כתב במשלמים יותר מדי על המים? כך תחסכו אלפי שקלים בפעולה פשוטה: 7 קוב לנפש כוונתך לחודשיים הוא דיבר על 3.5 לחודש אין הבדל
  • 13 הצבעות
    8 פוסטים
    305 צפיות
    ה
    @פלוס בדיוק בשביל זה נועד מסגרת אשראי
  • 3 הצבעות
    5 פוסטים
    182 צפיות
    התותח זה אניה
    @י.-ויסבקר לכן ציינתי כתב במדד המחירים לצרכן- חודש יוני: חוץ ממקרים שזה ישתלם ללקוח
  • 5 הצבעות
    14 פוסטים
    386 צפיות
    ה. שלמהה
    @קל-זכות כתב בכמה כסף צריך להרוויח כדי לקבל את המקסימום של הקצבאות: הנה המאמר שידידנו @ה.-שלמה פרסם הבוקר בקבוצה של @ניסן-עציוני בבית הכנסת שלוימי מוקף באנשים, והוא מסייע להם בחפץ לב במילוי הדו"ח השנתי בצורה שהיא רק תועיל להם. הוא מרגיש גאון. "אני מרוויח מכל הכיוונים!" אבל בפנים, משהו התחיל להציק. כל פעם שנפלה הזדמנות – הוא היה צריך לבדוק: "זה לא יעלה לי בזכאות?" הוא שקל להרחיב את העסק - אך בראשו עלו טבלאות וגרפים של תנאי סף. היתה לו הזדמנות להשקיע בדירה מציאה, אך זה פשוט לא השתלם לו בגלל אובדן מענק עבודה. ואז, ערב אחד שקט, כשאשתו אמרה לו: "אולי תנסה את מה שדיברת עליו כבר שנתיים?" הוא ענה: "אבל נפסיד את ההנחה…" ושתק. ופתאום הבין: ההנחות חוסמות אותי. מנהלות אותי. משאירות אותי תקוע במשבצת. שלוימי נזכר בדברי הגמרא הקדושים במסכת נדרים 'אין עני אלא בדעה' וחבל שיישאר בצמצום הדעת. למעשה, קשה מאוד לשלוימי להשתחרר מלפיתת העוני. שלומי במצב, שכל שקל נוסף שהוא מרוויח, גורם לו להפסיד שקל או אף יותר. אבל שלוימי לא קפץ ראש לתוך הים. הוא התחיל בקטן: פרויקט קטן בצד, קצת יותר שעות, טיפה פחות פחד. ופתאום – לא קרה כלום. הפסיד קצת בארנונה, אך הרחיב משכורת. הפסיד עוד במענק עבודה, אך הוא לא זקוק למענקים. לאט־לאט – הוא גילה שאפשר להרוויח יותר, גם אם זה בא עם קצת פחות הטבות. והכי חשוב – להפסיק להרגיש תלוי כל הזמן. המסר? לא צריך לקפוץ בבת אחת. לא חייבים לוותר על הכל ביום אחד. אבל צריך להפסיק לתכנן את החיים לפי הגבולות של ביטוח לאומי. אם כל צעד נמדד לפי איך הוא משפיע על הנחה במעון – אתה תישאר בגן. אבל אם תתחיל לזוז, גם בזהירות – תגלה שאתה יכול לבנות הרבה יותר. שלוימי? שלוימי השתחרר. הוא כבר לא סופר חלקי לגו. הוא בונה קומה נוספת. ומתי אתה משתחרר? וזאת למודעי, המאמר לא מתאים לכל אחד, ויש לכל אחד להתייעץ במה שנוגע אליו. המאמר נועד לתת כיון חשיבה, כמו יתר מאמרי הכותב. ייש"כ החלק הראשון: להשתחרר מענק עבודה | הנחה במעון | הנחה בארנונה. האם זה באמת מועיל לך? או כובל אותך? שלוימי היה עילוי – עוד מהגן. בעוד שאר הילדים בחרו לגו לפי צבע, שלוימי שקל עלות-תועלת: "אם אקח שני חלקים גדולים – זה ייראה מרשים, אבל ייגמר מהר. אבל אם אקח שמונה חלקים קטנים – אקבל יותר זמן משחק וגם יותר שטח שליטה בגן!" בקיצור – הוא נולד עם מחשבון בראש. כשהתבגר, שלוימי הפך למומחה בזכויות. הוא לא למד באוניברסיטה – הוא למד את מדריך הזכאויות של ביטוח לאומי בעל פה. ידע בדיוק כמה מותר לו להרוויח כדי לקבל מענק עבודה. כמה אחוזי משרה אשתו יכולה לעבוד כדי לשמור על הנחה במעון. איך צריך התלוש להיראות בסוף שנה בשביל הארנונה, ואיך זה צריך להיראות בעת חישוב דמי לידה.
  • 6 הצבעות
    12 פוסטים
    303 צפיות
    אבישי ויינגולדא
    @צמיחה כתב בלכל מי שחושב שאם הוא היה מרויח הרבה אז היה לו פלוס בחשבון: האם זה לא סתירה, להיות במינוס ולא להסתדר עם הכלכלה בתוך המשפחה, ולנסות לסדר את הכלכלה של כל המדינה? אולי תחושת הרווחה היא רק בתוך הבית, ולא ביחס לניהול כספים של מישהו אחר. זו איננה סתירה בהכרח! מפני שבבית יש לנו רגשות, פחדים ותחושות שמפריעות לנו לקבל החלטות נבונות לעיתים. אבל כיו''ר ועדה בכנסת אנחנו יכולים להיות יותר קורקטיים וענייניים ולא להסחף אחרי רגשות (למרות שגם שם ישנם אינטריגות ורגשות, כמובן)