התמכרות להשקעות בשוק ההון - מאמר מאריה ליבוביץ
-
@רואה-את-הנולד
חשוב להזכיר שהרב ליבוביץ לא מדבר רק נגד השקעות
בכנסים הכלכליים שהוא מקיים מדי שנה (שהם כינוסים פורצי דרך במגזר החרדי לדעתי) הוא מדבר גם על מה כן ולא רק על מה לא
הכנסים כולם נמצאים בקול הלשון וניתן לצפות בהרצאות של הרב ליבוביץ בהם
אני אישית זכיתי לדבר במסגרת הכינוסים של יד שמשון על נושא חשיבות הפנסיה ומסלולי ההשקעה בפנסיה, ודיברתי בעד השקעה במסלולי מניות, כאמור זה היה בכינוס של יד שמשון, כפי שתוכלו לראות את ההרצאות בקול הלשון.
בכינוס שנה לאחר מכן דיבר נחום ברוק, גם הוא דיבר בעד השקעות במניות.
רק בשנה האחרונה בעקבות התבהלה הוא שינה גישה,
וגם בשנה האחרונה הדיבורים בכינוס לפחות לדעתי כמי שהשתתף שם ושמע את ההרצאה של הרב קסלר הדיבור היה מאוד עניני לא סתם הפחדות אלא העלאת נקודות שאני מניח שרבים מאוד יסכימו איתםאז כמובן שיש לו גמ"ח וכו', אבל מכאן ועד להגיד שזה כל האינטרס שלו, רחוק מאוד
רוצים להפסיק לשרוף שטר של 200 ש"ח כל יום? קבלו כעת את המדריך המלא לקבלת קצבת נכות
לעולם הידע של 'קל זכות' לחצו כאן
קל זכות - טלפון 02-642-80-80 דוא"ל: 6428080@gmail.com -
ההתמכרות להפחדה מהשקעות
כמה אני אוהב אירוניה מהודרת עטופה בעניבה.
ישנה קבוצה מעניינת מאוד במחוזותינו. אנשים בעלי לשון חלקלקה, קול סמכותי והבעה רצינית עד אימה, שגילו ייעוד חדש בחייהם: להילחם בכל כוחם נגד "ההתמכרות להשקעות בשוק ההון". לא סתם להזהיר – אלא להילחם, לזעוק, לעשות כנסים, לטלטל עולמות ולצייר את שוק ההון כמדורת אש וגופרית השורפת כל הבא בשעריה.הם כותבים מאמרים ארוכים, דרמטיים, רוויי סיפורי אימה, שכוללים גרפים מאיימים, מושגים חצי-מקצועיים וניחוחות של "אני הייתי שם וראיתי הכל". הם מתארים משקיעים אבודים, משפחות שקרסו, ילדים שנשארו בלי לחם ומים – וכל זה בשם מלחמת הקודש נגד ההשקעה.
אך יש פרט קטן, שולי כמעט, שאיש אינו שם לב אליו: אותם כותבים עצמם – מכורים.
לא לשוק ההון. לא למניות. לא לקריפטו. אלא לכתיבה נגד השקעות.
כן כן, התמכרות מסוג חדש: התמכרות להפחדה מהשקעות.ככל שהציבור מגלה יותר עניין בהתנהלות כלכלית נבונה, ככל שיותר אברכים מתחילים להבין מושגים כמו מדד פאסיבי, פיזור סיכונים, השקעה לטווח ארוך, כך גוברת החרדה אצל אותם "מזהירי הדור". הם חשים שהשליטה נלקחת מידיהם. ההפקדות מתמעטות, וציבור בני התורה מתחיל לחשוב. להבין. לשאול. לבדוק נתונים.
וזה מסוכן. מאוד מסוכן.
לא כי שוק ההון מסוכן – אלא כי פתאום הציבור כבר לא תלוי רק במילותיהם, ובקרוב גם לא יקחו מהם הלוואות וישלמו 2000 שקל על הזכות הזו.וכך הם מגייסים את כל כלי הנשק שברשותם: רגש, פחד, סיפורים מצמררים, מושגים תורניים נשגבים ורטוריקה חדה כתער.
"זה מדרון חלקלק!"
"זה ממכר!"
"זה קזינו מודרני בלב בית המדרש!"
"מי שנכנס – סופו שימכור את דירתו!".והציבור התמים שומע, נבהל, נסוג. עוצם עיניים. מעדיף להישאר בעוני מוכר מאשר שספסלי בית המדרש יתרבו בגילאים שמחתנים ילדים.
אבל יש כאן עיוות מהותי.
לא כל השקעה היא הימור, ולא כל משקיע הוא מכור.
יש הבדל תהומי בין סוחר יומי היושב מול מסכים מהבהבים לבין מי שמפקיד הוראת קבע חודשית להשקעה במדד פאסיבי, מפוזר, לטווח של עשרים שנה, בלי לגעת, בלי "לשחק", בלי מינופים ובלי פעלולים.
זו אינה התמכרות. זו אחריות.אך אותם מטיפים – אינם מבדילים. הם מערבבים הכל לסלט מפחיד אחד, כדי ליצור רושם אחיד: שוק ההון שווה סכנה.
והאבסורד זועק לשמים.
אותם אנשים, המזהירים מפני התמכרות, אינם מסוגלים לעבור שבוע בלי לפרסם מאמר חדש, נאום חדש, זעקה חדשה. הם עוקבים באובססיביות אחרי כל מי שמעז לדבר בצורה חיובית על השקעות, מגיבים בלהט, מנתחים, מתפלפלים, מתרגשים, נלחמים.
נסו לשאול אותם: הצלחת פעם להניח לנושא הזה חודש שלם? בלי לכתוב? בלי להזהיר? בלי לשכנע?
והתשובה ברורה: לא רבתי.
זה בוער בהם.
הם שואבים זהות, סטטוס, השפעה ותחושת שליחות מן המאבק הזה. יש מי שמוכר סדנאות גמילה, ייעוצים, ליווי רגשי, הרצאות אזהרה. הפחד – הפך למוצר.
וככל שהפחד גדול יותר – הרווח גדל.
אבל הציבור מתחיל להתעורר.
הוא שואל: רגע, האם באמת מי שמשקיע במדד עולמי מפוזר, לאורך עשרים שנה, פועל בפזיזות? האם זה פחות אחראי מלהשאיר כסף בעו"ש שנטחן באינפלציה? האם יותר הגיוני לחסוך כל חודש בדימיון שנקבל מענק כשהילדים יתחתנו ואז נגלה שמדובר על הלוואה שצריך להחזיר אותה בהחזרים הזויים? האם זה חוסר אמונה – או אולי השתדלות נבונה?
והתשובות לא תמיד נוחות לאותם מטיפים.
כי קל מאוד להילחם בדמות קיצונית של משקיע מכור למינופים. קשה הרבה יותר להתמודד עם אדם שקורא, לומד, מתייעץ ופועל מתוך תכנון.לא כל מי שמשקיע – מהמר.
לא כל מי שמתכנן עתיד כלכלי – זה פגיעה באמונה.
ולא כל מי שמתנגד להשקעות – פועל לשם שמים.
אולי הגיע הזמן להכיר באמת הפשוטה:
יש התמכרות להשקעות מסוכנות.
ויש גם התמכרות להפחדת הציבור.
והשאלה הגדולה היא – מי באמת מסוכן יותר?צודק לגמרי - מאמר יפה,
אני כשפתחתי חשבון מסחר עצמאי,
עשיתי לעצמי חוק,
מבחינתי יש רק פעולת קניה של מדדים S&P, נאסדאק , CHAT וכ"ו
אבל בשום אופן לא נוגע בפקודת מכירה!!!
לעשור הקרוב מבחינתי אין פעולה כזאת מכירה
לכן אני מרשה לעצמי להיכנס לצפות כי במכירה אני לא נוגע -
ההתמכרות להפחדה מהשקעות
כמה אני אוהב אירוניה מהודרת עטופה בעניבה.
ישנה קבוצה מעניינת מאוד במחוזותינו. אנשים בעלי לשון חלקלקה, קול סמכותי והבעה רצינית עד אימה, שגילו ייעוד חדש בחייהם: להילחם בכל כוחם נגד "ההתמכרות להשקעות בשוק ההון". לא סתם להזהיר – אלא להילחם, לזעוק, לעשות כנסים, לטלטל עולמות ולצייר את שוק ההון כמדורת אש וגופרית השורפת כל הבא בשעריה.הם כותבים מאמרים ארוכים, דרמטיים, רוויי סיפורי אימה, שכוללים גרפים מאיימים, מושגים חצי-מקצועיים וניחוחות של "אני הייתי שם וראיתי הכל". הם מתארים משקיעים אבודים, משפחות שקרסו, ילדים שנשארו בלי לחם ומים – וכל זה בשם מלחמת הקודש נגד ההשקעה.
אך יש פרט קטן, שולי כמעט, שאיש אינו שם לב אליו: אותם כותבים עצמם – מכורים.
לא לשוק ההון. לא למניות. לא לקריפטו. אלא לכתיבה נגד השקעות.
כן כן, התמכרות מסוג חדש: התמכרות להפחדה מהשקעות.ככל שהציבור מגלה יותר עניין בהתנהלות כלכלית נבונה, ככל שיותר אברכים מתחילים להבין מושגים כמו מדד פאסיבי, פיזור סיכונים, השקעה לטווח ארוך, כך גוברת החרדה אצל אותם "מזהירי הדור". הם חשים שהשליטה נלקחת מידיהם. ההפקדות מתמעטות, וציבור בני התורה מתחיל לחשוב. להבין. לשאול. לבדוק נתונים.
וזה מסוכן. מאוד מסוכן.
לא כי שוק ההון מסוכן – אלא כי פתאום הציבור כבר לא תלוי רק במילותיהם, ובקרוב גם לא יקחו מהם הלוואות וישלמו 2000 שקל על הזכות הזו.וכך הם מגייסים את כל כלי הנשק שברשותם: רגש, פחד, סיפורים מצמררים, מושגים תורניים נשגבים ורטוריקה חדה כתער.
"זה מדרון חלקלק!"
"זה ממכר!"
"זה קזינו מודרני בלב בית המדרש!"
"מי שנכנס – סופו שימכור את דירתו!".והציבור התמים שומע, נבהל, נסוג. עוצם עיניים. מעדיף להישאר בעוני מוכר מאשר שספסלי בית המדרש יתרבו בגילאים שמחתנים ילדים.
אבל יש כאן עיוות מהותי.
לא כל השקעה היא הימור, ולא כל משקיע הוא מכור.
יש הבדל תהומי בין סוחר יומי היושב מול מסכים מהבהבים לבין מי שמפקיד הוראת קבע חודשית להשקעה במדד פאסיבי, מפוזר, לטווח של עשרים שנה, בלי לגעת, בלי "לשחק", בלי מינופים ובלי פעלולים.
זו אינה התמכרות. זו אחריות.אך אותם מטיפים – אינם מבדילים. הם מערבבים הכל לסלט מפחיד אחד, כדי ליצור רושם אחיד: שוק ההון שווה סכנה.
והאבסורד זועק לשמים.
אותם אנשים, המזהירים מפני התמכרות, אינם מסוגלים לעבור שבוע בלי לפרסם מאמר חדש, נאום חדש, זעקה חדשה. הם עוקבים באובססיביות אחרי כל מי שמעז לדבר בצורה חיובית על השקעות, מגיבים בלהט, מנתחים, מתפלפלים, מתרגשים, נלחמים.
נסו לשאול אותם: הצלחת פעם להניח לנושא הזה חודש שלם? בלי לכתוב? בלי להזהיר? בלי לשכנע?
והתשובה ברורה: לא רבתי.
זה בוער בהם.
הם שואבים זהות, סטטוס, השפעה ותחושת שליחות מן המאבק הזה. יש מי שמוכר סדנאות גמילה, ייעוצים, ליווי רגשי, הרצאות אזהרה. הפחד – הפך למוצר.
וככל שהפחד גדול יותר – הרווח גדל.
אבל הציבור מתחיל להתעורר.
הוא שואל: רגע, האם באמת מי שמשקיע במדד עולמי מפוזר, לאורך עשרים שנה, פועל בפזיזות? האם זה פחות אחראי מלהשאיר כסף בעו"ש שנטחן באינפלציה? האם יותר הגיוני לחסוך כל חודש בדימיון שנקבל מענק כשהילדים יתחתנו ואז נגלה שמדובר על הלוואה שצריך להחזיר אותה בהחזרים הזויים? האם זה חוסר אמונה – או אולי השתדלות נבונה?
והתשובות לא תמיד נוחות לאותם מטיפים.
כי קל מאוד להילחם בדמות קיצונית של משקיע מכור למינופים. קשה הרבה יותר להתמודד עם אדם שקורא, לומד, מתייעץ ופועל מתוך תכנון.לא כל מי שמשקיע – מהמר.
לא כל מי שמתכנן עתיד כלכלי – זה פגיעה באמונה.
ולא כל מי שמתנגד להשקעות – פועל לשם שמים.
אולי הגיע הזמן להכיר באמת הפשוטה:
יש התמכרות להשקעות מסוכנות.
ויש גם התמכרות להפחדת הציבור.
והשאלה הגדולה היא – מי באמת מסוכן יותר?@רואה-את-הנולד
אתה כ"כ צודק!
אבל נראה לי שדווקא בכזה מאמר נחרץ חשוב לייצר הבדלה בין מטרות הכותב.
לבין עצם תוכן המאמר שהוא תוכן חשוב ונכון. וחשוב שלא למסמס אותו רק בגלל האינטרסים הזרים שסביבו... -
@רואה-את-הנולד
אתה כ"כ צודק!
אבל נראה לי שדווקא בכזה מאמר נחרץ חשוב לייצר הבדלה בין מטרות הכותב.
לבין עצם תוכן המאמר שהוא תוכן חשוב ונכון. וחשוב שלא למסמס אותו רק בגלל האינטרסים הזרים שסביבו...שימו לב שכותב המאמר התייחס לבורסות קריפטו, שם אפשרויות המינוף הם דמיוניות.
בבורסות רגילות אין אפשרויות מינוף כל כך גבוהות.
אני מחכה לכתבה הבאה שתעסוק על אותו אברך שנפל ממסחר באופציות. -
אני מחכה למאמר פשוט וברור שבו ייכתב משהו בעד שוק ההון
-
ההתמכרות להפחדה מהשקעות
כמה אני אוהב אירוניה מהודרת עטופה בעניבה.
ישנה קבוצה מעניינת מאוד במחוזותינו. אנשים בעלי לשון חלקלקה, קול סמכותי והבעה רצינית עד אימה, שגילו ייעוד חדש בחייהם: להילחם בכל כוחם נגד "ההתמכרות להשקעות בשוק ההון". לא סתם להזהיר – אלא להילחם, לזעוק, לעשות כנסים, לטלטל עולמות ולצייר את שוק ההון כמדורת אש וגופרית השורפת כל הבא בשעריה.הם כותבים מאמרים ארוכים, דרמטיים, רוויי סיפורי אימה, שכוללים גרפים מאיימים, מושגים חצי-מקצועיים וניחוחות של "אני הייתי שם וראיתי הכל". הם מתארים משקיעים אבודים, משפחות שקרסו, ילדים שנשארו בלי לחם ומים – וכל זה בשם מלחמת הקודש נגד ההשקעה.
אך יש פרט קטן, שולי כמעט, שאיש אינו שם לב אליו: אותם כותבים עצמם – מכורים.
לא לשוק ההון. לא למניות. לא לקריפטו. אלא לכתיבה נגד השקעות.
כן כן, התמכרות מסוג חדש: התמכרות להפחדה מהשקעות.ככל שהציבור מגלה יותר עניין בהתנהלות כלכלית נבונה, ככל שיותר אברכים מתחילים להבין מושגים כמו מדד פאסיבי, פיזור סיכונים, השקעה לטווח ארוך, כך גוברת החרדה אצל אותם "מזהירי הדור". הם חשים שהשליטה נלקחת מידיהם. ההפקדות מתמעטות, וציבור בני התורה מתחיל לחשוב. להבין. לשאול. לבדוק נתונים.
וזה מסוכן. מאוד מסוכן.
לא כי שוק ההון מסוכן – אלא כי פתאום הציבור כבר לא תלוי רק במילותיהם, ובקרוב גם לא יקחו מהם הלוואות וישלמו 2000 שקל על הזכות הזו.וכך הם מגייסים את כל כלי הנשק שברשותם: רגש, פחד, סיפורים מצמררים, מושגים תורניים נשגבים ורטוריקה חדה כתער.
"זה מדרון חלקלק!"
"זה ממכר!"
"זה קזינו מודרני בלב בית המדרש!"
"מי שנכנס – סופו שימכור את דירתו!".והציבור התמים שומע, נבהל, נסוג. עוצם עיניים. מעדיף להישאר בעוני מוכר מאשר שספסלי בית המדרש יתרבו בגילאים שמחתנים ילדים.
אבל יש כאן עיוות מהותי.
לא כל השקעה היא הימור, ולא כל משקיע הוא מכור.
יש הבדל תהומי בין סוחר יומי היושב מול מסכים מהבהבים לבין מי שמפקיד הוראת קבע חודשית להשקעה במדד פאסיבי, מפוזר, לטווח של עשרים שנה, בלי לגעת, בלי "לשחק", בלי מינופים ובלי פעלולים.
זו אינה התמכרות. זו אחריות.אך אותם מטיפים – אינם מבדילים. הם מערבבים הכל לסלט מפחיד אחד, כדי ליצור רושם אחיד: שוק ההון שווה סכנה.
והאבסורד זועק לשמים.
אותם אנשים, המזהירים מפני התמכרות, אינם מסוגלים לעבור שבוע בלי לפרסם מאמר חדש, נאום חדש, זעקה חדשה. הם עוקבים באובססיביות אחרי כל מי שמעז לדבר בצורה חיובית על השקעות, מגיבים בלהט, מנתחים, מתפלפלים, מתרגשים, נלחמים.
נסו לשאול אותם: הצלחת פעם להניח לנושא הזה חודש שלם? בלי לכתוב? בלי להזהיר? בלי לשכנע?
והתשובה ברורה: לא רבתי.
זה בוער בהם.
הם שואבים זהות, סטטוס, השפעה ותחושת שליחות מן המאבק הזה. יש מי שמוכר סדנאות גמילה, ייעוצים, ליווי רגשי, הרצאות אזהרה. הפחד – הפך למוצר.
וככל שהפחד גדול יותר – הרווח גדל.
אבל הציבור מתחיל להתעורר.
הוא שואל: רגע, האם באמת מי שמשקיע במדד עולמי מפוזר, לאורך עשרים שנה, פועל בפזיזות? האם זה פחות אחראי מלהשאיר כסף בעו"ש שנטחן באינפלציה? האם יותר הגיוני לחסוך כל חודש בדימיון שנקבל מענק כשהילדים יתחתנו ואז נגלה שמדובר על הלוואה שצריך להחזיר אותה בהחזרים הזויים? האם זה חוסר אמונה – או אולי השתדלות נבונה?
והתשובות לא תמיד נוחות לאותם מטיפים.
כי קל מאוד להילחם בדמות קיצונית של משקיע מכור למינופים. קשה הרבה יותר להתמודד עם אדם שקורא, לומד, מתייעץ ופועל מתוך תכנון.לא כל מי שמשקיע – מהמר.
לא כל מי שמתכנן עתיד כלכלי – זה פגיעה באמונה.
ולא כל מי שמתנגד להשקעות – פועל לשם שמים.
אולי הגיע הזמן להכיר באמת הפשוטה:
יש התמכרות להשקעות מסוכנות.
ויש גם התמכרות להפחדת הציבור.
והשאלה הגדולה היא – מי באמת מסוכן יותר?@רואה-את-הנולד
אני כבר מתחיל לחשוב שאתה כותב יותר יפה,
אולי ניתן לך לכתוב את הטור...ו @שששששש @קל-זכות @כותב-רק-מה-שיודע @שואף-ליותר @הקול-השפוי
אני חושב שאם הוא רוצה באמת להואיל לאותם מכורים
שיכתוב ברור מה כן צריך לעשות ומה לא
כמו לא למנף או לא בקריפטו וכדו'
ולא להתחיל בסיפורים מפחידים על אדם שהתחיל בהשקעה רגילה ואיכשהו הגיע לכל זה,
(ואגב לגלות לאותם טיפשים איך הם יכולים לנסות להרוויח)
כי כשכותבים כך זה לא רק שלא עוזר לאף אחד אלא גם מזיק
כי אותו מכור אומר הוא סתם נגד השקעות,
ושאר הציבור שעוד לא משקיע מפחד להשקיע כי "אולי גם אני יתמכר ויפסיד את כל כספי" -
@רואה-את-הנולד
אני כבר מתחיל לחשוב שאתה כותב יותר יפה,
אולי ניתן לך לכתוב את הטור...ו @שששששש @קל-זכות @כותב-רק-מה-שיודע @שואף-ליותר @הקול-השפוי
אני חושב שאם הוא רוצה באמת להואיל לאותם מכורים
שיכתוב ברור מה כן צריך לעשות ומה לא
כמו לא למנף או לא בקריפטו וכדו'
ולא להתחיל בסיפורים מפחידים על אדם שהתחיל בהשקעה רגילה ואיכשהו הגיע לכל זה,
(ואגב לגלות לאותם טיפשים איך הם יכולים לנסות להרוויח)
כי כשכותבים כך זה לא רק שלא עוזר לאף אחד אלא גם מזיק
כי אותו מכור אומר הוא סתם נגד השקעות,
ושאר הציבור שעוד לא משקיע מפחד להשקיע כי "אולי גם אני יתמכר ויפסיד את כל כספי"@אבי-ר. אכן אני חושב להציע אות @רואה-את-הנולד כ'כותב' עבור ארגון בנקל.. כתיבה נהדרת!
חסר לי (לא באמת) בסוף המאמר 'מייל אישי ליצירת קשר עם בעל הסיפור' שגם נהיה פסיכולוג לעת מצוא ויוכל לעזור למתמכר התורן.
מי שיודע מה זו התמכרות, יודע שזהו תהליך ארוך שאם הוא נעשה ללא ליווי של איש מקצוע, חלילה וחס זה מקצין את מצבו. -
@רואה-את-הנולד
חשוב להזכיר שהרב ליבוביץ לא מדבר רק נגד השקעות
בכנסים הכלכליים שהוא מקיים מדי שנה (שהם כינוסים פורצי דרך במגזר החרדי לדעתי) הוא מדבר גם על מה כן ולא רק על מה לא
הכנסים כולם נמצאים בקול הלשון וניתן לצפות בהרצאות של הרב ליבוביץ בהם
אני אישית זכיתי לדבר במסגרת הכינוסים של יד שמשון על נושא חשיבות הפנסיה ומסלולי ההשקעה בפנסיה, ודיברתי בעד השקעה במסלולי מניות, כאמור זה היה בכינוס של יד שמשון, כפי שתוכלו לראות את ההרצאות בקול הלשון.
בכינוס שנה לאחר מכן דיבר נחום ברוק, גם הוא דיבר בעד השקעות במניות.
רק בשנה האחרונה בעקבות התבהלה הוא שינה גישה,
וגם בשנה האחרונה הדיבורים בכינוס לפחות לדעתי כמי שהשתתף שם ושמע את ההרצאה של הרב קסלר הדיבור היה מאוד עניני לא סתם הפחדות אלא העלאת נקודות שאני מניח שרבים מאוד יסכימו איתםאז כמובן שיש לו גמ"ח וכו', אבל מכאן ועד להגיד שזה כל האינטרס שלו, רחוק מאוד
@קל-זכות
זהירות צריכים בכל השקעה גם בנדל"ן, מצער בעיני שלא ראיתי טורים על זהירות גם בנשא הזה.@קל-זכות כתב בהתמכרות להשקעות בשוק ההון - מאמר מאריה ליבוביץ:
אז כמובן שיש לו גמ"ח וכו', אבל מכאן ועד להגיד שזה כל האינטרס שלו, רחוק מאוד
אני לא חושב שהוא פועל מאינטרסים, אך משהו במאמרים האלו מעלה בי תהיה איך הוא תופס את שוק ההון מול השקעות נדל"ן וכדו'.
-
ההתמכרות להפחדה מהשקעות
כמה אני אוהב אירוניה מהודרת עטופה בעניבה.
ישנה קבוצה מעניינת מאוד במחוזותינו. אנשים בעלי לשון חלקלקה, קול סמכותי והבעה רצינית עד אימה, שגילו ייעוד חדש בחייהם: להילחם בכל כוחם נגד "ההתמכרות להשקעות בשוק ההון". לא סתם להזהיר – אלא להילחם, לזעוק, לעשות כנסים, לטלטל עולמות ולצייר את שוק ההון כמדורת אש וגופרית השורפת כל הבא בשעריה.הם כותבים מאמרים ארוכים, דרמטיים, רוויי סיפורי אימה, שכוללים גרפים מאיימים, מושגים חצי-מקצועיים וניחוחות של "אני הייתי שם וראיתי הכל". הם מתארים משקיעים אבודים, משפחות שקרסו, ילדים שנשארו בלי לחם ומים – וכל זה בשם מלחמת הקודש נגד ההשקעה.
אך יש פרט קטן, שולי כמעט, שאיש אינו שם לב אליו: אותם כותבים עצמם – מכורים.
לא לשוק ההון. לא למניות. לא לקריפטו. אלא לכתיבה נגד השקעות.
כן כן, התמכרות מסוג חדש: התמכרות להפחדה מהשקעות.ככל שהציבור מגלה יותר עניין בהתנהלות כלכלית נבונה, ככל שיותר אברכים מתחילים להבין מושגים כמו מדד פאסיבי, פיזור סיכונים, השקעה לטווח ארוך, כך גוברת החרדה אצל אותם "מזהירי הדור". הם חשים שהשליטה נלקחת מידיהם. ההפקדות מתמעטות, וציבור בני התורה מתחיל לחשוב. להבין. לשאול. לבדוק נתונים.
וזה מסוכן. מאוד מסוכן.
לא כי שוק ההון מסוכן – אלא כי פתאום הציבור כבר לא תלוי רק במילותיהם, ובקרוב גם לא יקחו מהם הלוואות וישלמו 2000 שקל על הזכות הזו.וכך הם מגייסים את כל כלי הנשק שברשותם: רגש, פחד, סיפורים מצמררים, מושגים תורניים נשגבים ורטוריקה חדה כתער.
"זה מדרון חלקלק!"
"זה ממכר!"
"זה קזינו מודרני בלב בית המדרש!"
"מי שנכנס – סופו שימכור את דירתו!".והציבור התמים שומע, נבהל, נסוג. עוצם עיניים. מעדיף להישאר בעוני מוכר מאשר שספסלי בית המדרש יתרבו בגילאים שמחתנים ילדים.
אבל יש כאן עיוות מהותי.
לא כל השקעה היא הימור, ולא כל משקיע הוא מכור.
יש הבדל תהומי בין סוחר יומי היושב מול מסכים מהבהבים לבין מי שמפקיד הוראת קבע חודשית להשקעה במדד פאסיבי, מפוזר, לטווח של עשרים שנה, בלי לגעת, בלי "לשחק", בלי מינופים ובלי פעלולים.
זו אינה התמכרות. זו אחריות.אך אותם מטיפים – אינם מבדילים. הם מערבבים הכל לסלט מפחיד אחד, כדי ליצור רושם אחיד: שוק ההון שווה סכנה.
והאבסורד זועק לשמים.
אותם אנשים, המזהירים מפני התמכרות, אינם מסוגלים לעבור שבוע בלי לפרסם מאמר חדש, נאום חדש, זעקה חדשה. הם עוקבים באובססיביות אחרי כל מי שמעז לדבר בצורה חיובית על השקעות, מגיבים בלהט, מנתחים, מתפלפלים, מתרגשים, נלחמים.
נסו לשאול אותם: הצלחת פעם להניח לנושא הזה חודש שלם? בלי לכתוב? בלי להזהיר? בלי לשכנע?
והתשובה ברורה: לא רבתי.
זה בוער בהם.
הם שואבים זהות, סטטוס, השפעה ותחושת שליחות מן המאבק הזה. יש מי שמוכר סדנאות גמילה, ייעוצים, ליווי רגשי, הרצאות אזהרה. הפחד – הפך למוצר.
וככל שהפחד גדול יותר – הרווח גדל.
אבל הציבור מתחיל להתעורר.
הוא שואל: רגע, האם באמת מי שמשקיע במדד עולמי מפוזר, לאורך עשרים שנה, פועל בפזיזות? האם זה פחות אחראי מלהשאיר כסף בעו"ש שנטחן באינפלציה? האם יותר הגיוני לחסוך כל חודש בדימיון שנקבל מענק כשהילדים יתחתנו ואז נגלה שמדובר על הלוואה שצריך להחזיר אותה בהחזרים הזויים? האם זה חוסר אמונה – או אולי השתדלות נבונה?
והתשובות לא תמיד נוחות לאותם מטיפים.
כי קל מאוד להילחם בדמות קיצונית של משקיע מכור למינופים. קשה הרבה יותר להתמודד עם אדם שקורא, לומד, מתייעץ ופועל מתוך תכנון.לא כל מי שמשקיע – מהמר.
לא כל מי שמתכנן עתיד כלכלי – זה פגיעה באמונה.
ולא כל מי שמתנגד להשקעות – פועל לשם שמים.
אולי הגיע הזמן להכיר באמת הפשוטה:
יש התמכרות להשקעות מסוכנות.
ויש גם התמכרות להפחדת הציבור.
והשאלה הגדולה היא – מי באמת מסוכן יותר? -
סיפור הצלחה: כשהכסף הפך לעבד נאמן – גבולות שהצילו את הבית
כמה אני אוהב הפתעות שכאלו.
התקשרתי לברר את מצב חשבון הבנק שלנו, והנה הפתעה, לא יאומן. החשבון ביתרת זכות. זה היה הסכום שקיבלנו רטרואקטיבית מביטוח לאומי, לאחר שאובחן אחד מילדינו – סך של 100,000 ש"ח. היה זה כסף מן השמים.
כמו כל אב למשפחה ברוכת בנות, הטרידה אותנו המחשבה כיצד נוכל להתחייב סכומים גבוהים כפי המקובל בקהילתנו. ידעתי שבהשקעה באפיקים סולידיים, הרווחים לא יצמחו לישועה. בחישוב ריבית דריבית, 3-4 אחוזי רווח שנתיים לא יספיקו לכיסוי הוצאות דמי השדכנות של הבת הראשונה.
גמרנו אומר, ניקח סיכון מחושב. אך מיד הוספנו תנאי קריטי: רק סיכון שנוכל לעמוד בו.
ההחלטה הראשונה: הגדרת הגבול הבלתי ניתן לחצייה
מאחר וכסף זה בא לנו בנקל, דווקא משום כך, החלטנו על חוקים נוקשים ביותר:חלוקה: 50,000 ש"ח (חצי מהסכום) יושקעו בהשקעה בעלת סיכון מחושב. 50,000 ש"ח הנותרים יופקדו בגמ"ח הלוואות השכונתי .
יעד סגירה: הגדרנו מטרת רווח מוחלטת: להכפיל את הסכום המושקע פי ארבע. כלומר, כשההשקעה תגיע ל-200,000 ש"ח (רווח של 150,000 ש"ח), כל הרווח יימשך וינויד ליעד בטוח (רכישת קרקע לבנייה עתידית).
בניגוד למהלך הפזיז של השקעה במטבעות חדשים , לאחר בירור, למידה והעמקה , השקענו את 50,000 השקלים במטבעות הדיגיטליים היותר מוכרים ויציבים, כגון הביטקוין והאיתריום.
המבחן: הכוח הממכר של המינוף
ההשקעה עבדה היטב. לאחר שנתיים בלבד, ההון כבר עמד על כ-180,000 ש"ח. היינו קרובים ליעד.ואז הגיעה הנפילה הראשונה: נחשפתי לאופציית המינופים. על המסך הופיעה גלגלת מספרים, ומחשבה מפתה התגלגלה בראשי: אם אפילו מינוף 2 יביא תשואה כפולה על כל עלייה, למה לא ללחוץ? הראש הלמדני אמר: "כמה חבל, אילו הייתי בוחר מינוף 10 הייתי מרוויח פי כמה".
זו הייתה נקודת המפנה. הבנתי שזהו אותו פיתוי ממכר שאינו קשור להשקעה חכמה, אלא להימור ומשחק מותח.
הרגע שבו אדם מפתח "פחד מלהפסיד" ושוקל להסתכן בהפקדת כספי הבית , הוא הרגע שבו הוא מאבד שליטה. בדיוק כפי שהכותב המקורי מתאר, זהו מדרון שקשה לרדת ממנו. ההבדל שלי היה שהכרתי בכך ש"אני לא כזה מטומטם" – אבל אני כן אנושי, והפיתוי חזק מדי.
ההצלחה היא בגבולות
שבתי אל רעייתי והצגתי בפניה את כל הנתונים, כולל פיתוי המינופים (שלא נגעתי בהם). יחד החלטנו:משיכה מלאה: במקום לחכות ל-200,000 ש"ח, משכנו מיד את 180,000 ש"ח. היעד הושג – עתיד הבת הראשונה נשמר. הרווחים הומרו באופן מיידי לדירה קטנה שהושכרה (נכס מניב ומוגן).
נשארים מחוץ למים הסוערים: את ה-20,000 ש"ח הנותרים של ההשקעה המקורית, החלטנו להוציא מהמסחר הדיגיטלי המהיר, והפקדנו אותם בקרן השקעה סולידית, ללא יכולת מעקב יומית.
כיום, שלוש שנים לאחר מכן, הדירה הקטנה כבר שווה הרבה יותר. החלומות שלנו לרכוש בית גדול ומרווח אומנם טרם הושגו במלואם, אבל הפעם אנחנו יודעים שהם יגיעו בדרך יציבה, שקטה ובטוחה.
הבנתי שהחוכמה האמיתית היא לא כמה אנחנו יכולים להרוויח, אלא כמה אנחנו מסוגלים לוותר על רווחים פוטנציאליים למען שקט נפשי. אדם חכם, שומע לעצה, ובעיקר – קובע לעצמו גבולות.
המסכים והגרפים הפכו לכלי עבודה, לא לאליל שמנהל את חיי. ביום שישי אני מתפלל מנחה בצהריים, ואת הטלפון אני סוגר הרבה לפני כניסת שבת. אין לי צורך להתעדכן על השניה שיצאה שבת. יש לי שקט.
השיעור שקיבלתי בחיים: עושר אמיתי הוא היכולת לומר "די" – ולישון בשקט בלילה.
-
אני חושב שכתבות זה טוב ונחמד
אבל כשיש מאסה של פרסום בכסף גדול
על כל לוחות המודעות + העיתונות החינמיתכל חודש חודשיים
כמה זה שווה להצטרף לגמחי"ם
עדיים לא הגענו לאיזון
האם לא פשוט יותר
לפרסם בתשלום מספרים ברורים
בגמחי"ם תשקיעו ב20 שנה הראשונים 600 ש"ח לכל הילדים ומגיל 45 עד גיל 65
תשלמו כ 12,000 ש"ח בחודש
[כדי לקבל הלוואה של 300000 ש"ח - כפול 5 ילדים שזה הממוצע של הלוואות משולבות]כל הלוואה משלמים אותה כ8 שנים
[בממוצע אם יש ילד כל שנתיים משלמים ל4 ילדים במקביל]
ובשוק ההון תשלמו מהחתונה עד גיל 60
1400 ש"ח בלבד
מה עדיף?
[החישוב מותאים לממוצע של 10 ילדים מתאים למשפחה חסידית
מי שרוצה לעשות חישוב ליטאי מוזמן]הבעיה היחידה להסביר לזוג צערי שה1400 ש"ח זה לחם וחלב
כי על מה שחשוב לו באמת
יש לו כסף -
סיפור הצלחה: כשהכסף הפך לעבד נאמן – גבולות שהצילו את הבית
כמה אני אוהב הפתעות שכאלו.
התקשרתי לברר את מצב חשבון הבנק שלנו, והנה הפתעה, לא יאומן. החשבון ביתרת זכות. זה היה הסכום שקיבלנו רטרואקטיבית מביטוח לאומי, לאחר שאובחן אחד מילדינו – סך של 100,000 ש"ח. היה זה כסף מן השמים.
כמו כל אב למשפחה ברוכת בנות, הטרידה אותנו המחשבה כיצד נוכל להתחייב סכומים גבוהים כפי המקובל בקהילתנו. ידעתי שבהשקעה באפיקים סולידיים, הרווחים לא יצמחו לישועה. בחישוב ריבית דריבית, 3-4 אחוזי רווח שנתיים לא יספיקו לכיסוי הוצאות דמי השדכנות של הבת הראשונה.
גמרנו אומר, ניקח סיכון מחושב. אך מיד הוספנו תנאי קריטי: רק סיכון שנוכל לעמוד בו.
ההחלטה הראשונה: הגדרת הגבול הבלתי ניתן לחצייה
מאחר וכסף זה בא לנו בנקל, דווקא משום כך, החלטנו על חוקים נוקשים ביותר:חלוקה: 50,000 ש"ח (חצי מהסכום) יושקעו בהשקעה בעלת סיכון מחושב. 50,000 ש"ח הנותרים יופקדו בגמ"ח הלוואות השכונתי .
יעד סגירה: הגדרנו מטרת רווח מוחלטת: להכפיל את הסכום המושקע פי ארבע. כלומר, כשההשקעה תגיע ל-200,000 ש"ח (רווח של 150,000 ש"ח), כל הרווח יימשך וינויד ליעד בטוח (רכישת קרקע לבנייה עתידית).
בניגוד למהלך הפזיז של השקעה במטבעות חדשים , לאחר בירור, למידה והעמקה , השקענו את 50,000 השקלים במטבעות הדיגיטליים היותר מוכרים ויציבים, כגון הביטקוין והאיתריום.
המבחן: הכוח הממכר של המינוף
ההשקעה עבדה היטב. לאחר שנתיים בלבד, ההון כבר עמד על כ-180,000 ש"ח. היינו קרובים ליעד.ואז הגיעה הנפילה הראשונה: נחשפתי לאופציית המינופים. על המסך הופיעה גלגלת מספרים, ומחשבה מפתה התגלגלה בראשי: אם אפילו מינוף 2 יביא תשואה כפולה על כל עלייה, למה לא ללחוץ? הראש הלמדני אמר: "כמה חבל, אילו הייתי בוחר מינוף 10 הייתי מרוויח פי כמה".
זו הייתה נקודת המפנה. הבנתי שזהו אותו פיתוי ממכר שאינו קשור להשקעה חכמה, אלא להימור ומשחק מותח.
הרגע שבו אדם מפתח "פחד מלהפסיד" ושוקל להסתכן בהפקדת כספי הבית , הוא הרגע שבו הוא מאבד שליטה. בדיוק כפי שהכותב המקורי מתאר, זהו מדרון שקשה לרדת ממנו. ההבדל שלי היה שהכרתי בכך ש"אני לא כזה מטומטם" – אבל אני כן אנושי, והפיתוי חזק מדי.
ההצלחה היא בגבולות
שבתי אל רעייתי והצגתי בפניה את כל הנתונים, כולל פיתוי המינופים (שלא נגעתי בהם). יחד החלטנו:משיכה מלאה: במקום לחכות ל-200,000 ש"ח, משכנו מיד את 180,000 ש"ח. היעד הושג – עתיד הבת הראשונה נשמר. הרווחים הומרו באופן מיידי לדירה קטנה שהושכרה (נכס מניב ומוגן).
נשארים מחוץ למים הסוערים: את ה-20,000 ש"ח הנותרים של ההשקעה המקורית, החלטנו להוציא מהמסחר הדיגיטלי המהיר, והפקדנו אותם בקרן השקעה סולידית, ללא יכולת מעקב יומית.
כיום, שלוש שנים לאחר מכן, הדירה הקטנה כבר שווה הרבה יותר. החלומות שלנו לרכוש בית גדול ומרווח אומנם טרם הושגו במלואם, אבל הפעם אנחנו יודעים שהם יגיעו בדרך יציבה, שקטה ובטוחה.
הבנתי שהחוכמה האמיתית היא לא כמה אנחנו יכולים להרוויח, אלא כמה אנחנו מסוגלים לוותר על רווחים פוטנציאליים למען שקט נפשי. אדם חכם, שומע לעצה, ובעיקר – קובע לעצמו גבולות.
המסכים והגרפים הפכו לכלי עבודה, לא לאליל שמנהל את חיי. ביום שישי אני מתפלל מנחה בצהריים, ואת הטלפון אני סוגר הרבה לפני כניסת שבת. אין לי צורך להתעדכן על השניה שיצאה שבת. יש לי שקט.
השיעור שקיבלתי בחיים: עושר אמיתי הוא היכולת לומר "די" – ולישון בשקט בלילה.
@דוד-גולדברג חזק מאוד מאוד מאוד!!!
דוגמה מוחשית למה שכתבתי
כתב בהתמכרות להשקעות בשוק ההון - מאמר מאריה ליבוביץ:
אני חושב שאם הוא רוצה באמת להואיל לאותם מכורים
שיכתוב ברור מה כן צריך לעשות ומה לאעשית את זה בצורה הטובה ביותר
-
אני חושב שכתבות זה טוב ונחמד
אבל כשיש מאסה של פרסום בכסף גדול
על כל לוחות המודעות + העיתונות החינמיתכל חודש חודשיים
כמה זה שווה להצטרף לגמחי"ם
עדיים לא הגענו לאיזון
האם לא פשוט יותר
לפרסם בתשלום מספרים ברורים
בגמחי"ם תשקיעו ב20 שנה הראשונים 600 ש"ח לכל הילדים ומגיל 45 עד גיל 65
תשלמו כ 12,000 ש"ח בחודש
[כדי לקבל הלוואה של 300000 ש"ח - כפול 5 ילדים שזה הממוצע של הלוואות משולבות]כל הלוואה משלמים אותה כ8 שנים
[בממוצע אם יש ילד כל שנתיים משלמים ל4 ילדים במקביל]
ובשוק ההון תשלמו מהחתונה עד גיל 60
1400 ש"ח בלבד
מה עדיף?
[החישוב מותאים לממוצע של 10 ילדים מתאים למשפחה חסידית
מי שרוצה לעשות חישוב ליטאי מוזמן]הבעיה היחידה להסביר לזוג צערי שה1400 ש"ח זה לחם וחלב
כי על מה שחשוב לו באמת
יש לו כסף@שמעון
קח יוזמה ותכין חומר..
טקסט קצר וקולע ומדוייק..
אתן לך טיפ - רוב ציבור האברכים הצעירים(נשמע מטופש אבל לפחות חברי בכולל) סבור באיזה שהיא צורה, שהכספים המתקבלים מהגמחים מוגדרים כמענק, הם מעולם לא חישבו את ההחזרים שלהם כי פשוט הם לא מאמינים שצריך להחזיר אותם. -
@קל-זכות
אתמול התקשר אלי מישהו להתייעץ,
הוא קרא את הכתבה, ודוקא התלהב,
אם אפשר להרויח בתוך זמן קצר מעל 3 מליון,
וכל הבעיה של בעל המעשה זה רק מינופים,
אז למה לא להשקיע בקריפטו בלי מינופים.
אז מה אתה ממליץ, איזה מטבע כדאי?תוך כדי השיחה התברר לי שהוא כבר חיתן 3 ילדים,
ויש עוד כמה בדרך בלע"ה,
ולא אכפת לו להפסיד 50,000 ש"ח בשביל הסיכוי להרויח כמה מליונים.
הייתי צריך גם להסביר לו, למה הוא לא יכול להרשות לעצמו להפסיד כזה סכום.בקיצור אני מתחיל לחשוב שהכתבה הזאת רק עושה הפוך.
וזו התגובה שכתב לי כותב המאמר
שלום וברכה
אכן חשש זה עלה טרם הוצאת הכתבה ובמחשבה והתייעצות עלה כי התועלת הצפויה רבה על החשש מנזק
וכן הכתבה לא עסקה במינוף המסוכן, אלא בתיאור החוסר שליטה הנגרמת מהעיסוק בזה.
כך שאדם האומר משפט כמו אעסוק בזה אבל בזהירות או רק בקנייה ומכירה, לענ"ד הוא כבר שם, ושייך בזה ומנסה להרגיע עצמו...
אולי אני טועה אך מריבוי התגובות וההזדהות עם זה נראה שכך פני הדברים..
יישר כח בכל אופן על ההערה.@צמיחה כתב בהתמכרות להשקעות בשוק ההון - מאמר מאריה ליבוביץ:
אם אפשר להרויח בתוך זמן קצר מעל 3 מליון,
וכל הבעיה של בעל המעשה זה רק מינופים,
אז למה לא להשקיע בקריפטו בלי מינופים.כמו בעגורן.
אחרי העצרת עלו התמונות של החברה על העגורן חשבתי לעצמי וואו חבר'ה מטורפים, פתאום אתה רואה אנשים שרואים את הדברים אחרת, אולי באמת כדאי לעלות עליו לראות את ירושלים מגבוה? -
סיפור הצלחה: כשהכסף הפך לעבד נאמן – גבולות שהצילו את הבית
כמה אני אוהב הפתעות שכאלו.
התקשרתי לברר את מצב חשבון הבנק שלנו, והנה הפתעה, לא יאומן. החשבון ביתרת זכות. זה היה הסכום שקיבלנו רטרואקטיבית מביטוח לאומי, לאחר שאובחן אחד מילדינו – סך של 100,000 ש"ח. היה זה כסף מן השמים.
כמו כל אב למשפחה ברוכת בנות, הטרידה אותנו המחשבה כיצד נוכל להתחייב סכומים גבוהים כפי המקובל בקהילתנו. ידעתי שבהשקעה באפיקים סולידיים, הרווחים לא יצמחו לישועה. בחישוב ריבית דריבית, 3-4 אחוזי רווח שנתיים לא יספיקו לכיסוי הוצאות דמי השדכנות של הבת הראשונה.
גמרנו אומר, ניקח סיכון מחושב. אך מיד הוספנו תנאי קריטי: רק סיכון שנוכל לעמוד בו.
ההחלטה הראשונה: הגדרת הגבול הבלתי ניתן לחצייה
מאחר וכסף זה בא לנו בנקל, דווקא משום כך, החלטנו על חוקים נוקשים ביותר:חלוקה: 50,000 ש"ח (חצי מהסכום) יושקעו בהשקעה בעלת סיכון מחושב. 50,000 ש"ח הנותרים יופקדו בגמ"ח הלוואות השכונתי .
יעד סגירה: הגדרנו מטרת רווח מוחלטת: להכפיל את הסכום המושקע פי ארבע. כלומר, כשההשקעה תגיע ל-200,000 ש"ח (רווח של 150,000 ש"ח), כל הרווח יימשך וינויד ליעד בטוח (רכישת קרקע לבנייה עתידית).
בניגוד למהלך הפזיז של השקעה במטבעות חדשים , לאחר בירור, למידה והעמקה , השקענו את 50,000 השקלים במטבעות הדיגיטליים היותר מוכרים ויציבים, כגון הביטקוין והאיתריום.
המבחן: הכוח הממכר של המינוף
ההשקעה עבדה היטב. לאחר שנתיים בלבד, ההון כבר עמד על כ-180,000 ש"ח. היינו קרובים ליעד.ואז הגיעה הנפילה הראשונה: נחשפתי לאופציית המינופים. על המסך הופיעה גלגלת מספרים, ומחשבה מפתה התגלגלה בראשי: אם אפילו מינוף 2 יביא תשואה כפולה על כל עלייה, למה לא ללחוץ? הראש הלמדני אמר: "כמה חבל, אילו הייתי בוחר מינוף 10 הייתי מרוויח פי כמה".
זו הייתה נקודת המפנה. הבנתי שזהו אותו פיתוי ממכר שאינו קשור להשקעה חכמה, אלא להימור ומשחק מותח.
הרגע שבו אדם מפתח "פחד מלהפסיד" ושוקל להסתכן בהפקדת כספי הבית , הוא הרגע שבו הוא מאבד שליטה. בדיוק כפי שהכותב המקורי מתאר, זהו מדרון שקשה לרדת ממנו. ההבדל שלי היה שהכרתי בכך ש"אני לא כזה מטומטם" – אבל אני כן אנושי, והפיתוי חזק מדי.
ההצלחה היא בגבולות
שבתי אל רעייתי והצגתי בפניה את כל הנתונים, כולל פיתוי המינופים (שלא נגעתי בהם). יחד החלטנו:משיכה מלאה: במקום לחכות ל-200,000 ש"ח, משכנו מיד את 180,000 ש"ח. היעד הושג – עתיד הבת הראשונה נשמר. הרווחים הומרו באופן מיידי לדירה קטנה שהושכרה (נכס מניב ומוגן).
נשארים מחוץ למים הסוערים: את ה-20,000 ש"ח הנותרים של ההשקעה המקורית, החלטנו להוציא מהמסחר הדיגיטלי המהיר, והפקדנו אותם בקרן השקעה סולידית, ללא יכולת מעקב יומית.
כיום, שלוש שנים לאחר מכן, הדירה הקטנה כבר שווה הרבה יותר. החלומות שלנו לרכוש בית גדול ומרווח אומנם טרם הושגו במלואם, אבל הפעם אנחנו יודעים שהם יגיעו בדרך יציבה, שקטה ובטוחה.
הבנתי שהחוכמה האמיתית היא לא כמה אנחנו יכולים להרוויח, אלא כמה אנחנו מסוגלים לוותר על רווחים פוטנציאליים למען שקט נפשי. אדם חכם, שומע לעצה, ובעיקר – קובע לעצמו גבולות.
המסכים והגרפים הפכו לכלי עבודה, לא לאליל שמנהל את חיי. ביום שישי אני מתפלל מנחה בצהריים, ואת הטלפון אני סוגר הרבה לפני כניסת שבת. אין לי צורך להתעדכן על השניה שיצאה שבת. יש לי שקט.
השיעור שקיבלתי בחיים: עושר אמיתי הוא היכולת לומר "די" – ולישון בשקט בלילה.
@דוד-גולדברג
סיפור יפה,
המסר ברור,
אבל לא הבנתי מה הרעיון וההיגיון להשקיע בביטקוין ואיתריום כדי לצבור הון עבור רכישת קרקע לבנייה עתידית. -
@רואה-את-הנולד
חשוב להזכיר שהרב ליבוביץ לא מדבר רק נגד השקעות
בכנסים הכלכליים שהוא מקיים מדי שנה (שהם כינוסים פורצי דרך במגזר החרדי לדעתי) הוא מדבר גם על מה כן ולא רק על מה לא
הכנסים כולם נמצאים בקול הלשון וניתן לצפות בהרצאות של הרב ליבוביץ בהם
אני אישית זכיתי לדבר במסגרת הכינוסים של יד שמשון על נושא חשיבות הפנסיה ומסלולי ההשקעה בפנסיה, ודיברתי בעד השקעה במסלולי מניות, כאמור זה היה בכינוס של יד שמשון, כפי שתוכלו לראות את ההרצאות בקול הלשון.
בכינוס שנה לאחר מכן דיבר נחום ברוק, גם הוא דיבר בעד השקעות במניות.
רק בשנה האחרונה בעקבות התבהלה הוא שינה גישה,
וגם בשנה האחרונה הדיבורים בכינוס לפחות לדעתי כמי שהשתתף שם ושמע את ההרצאה של הרב קסלר הדיבור היה מאוד עניני לא סתם הפחדות אלא העלאת נקודות שאני מניח שרבים מאוד יסכימו איתםאז כמובן שיש לו גמ"ח וכו', אבל מכאן ועד להגיד שזה כל האינטרס שלו, רחוק מאוד
@קל-זכות
לץ...
צריך להבין דבר בסיסי כל אחדמונע מרגשות, וכן (לצערנו) גם בניין הכלכלי
ואם לאחד יש דע מסוימת תהיה ככל שתהיה הוא יהיה הכרחי להסבחיר כמה הוא צודק
השאלה היא האם זה יוצא מכלל שליטה
הוי אומר שהוא יודע להגיד לאשתו זה לא נכון מה שאני אומר\עושה אבל אני חייב את זה ...
 { const baseUrl = 'https://www.google.co.il/search?q=site:forum.benakel.org'; const m = location.pathname.match(/^\/(topic|category)\/(\d+)/); const type = m ? m[1] : null; const id = m ? m[2] : null; let searchInput; function search(path = '') { const query = searchInput.value.trim(); if (query) { window.open(`${baseUrl}${path}%20${encodeURIComponent(query)}`, '_blank'); } } const buttons = {}; buttons.searchAll = { id: 'bb-search-all', label: `חיפוש ${type ? 'בכל הפורום' : ''}`, className: type ? 'btn-secondary' : 'btn-primary', callback: () => search() }; if (type === 'topic') { buttons.searchTopic = { label: 'חיפוש בנושא זה', className: 'btn-primary', callback: () => search(`/topic/${id}`) }; } else if (type === 'category') { buttons.searchCategory = { label: 'חיפוש בקטגוריה זו', className: 'btn-primary', callback: () => search(`/category/${id}`) }; } buttons.cancel = { label: 'ביטול', className: 'btn-default', 'data-bs-dismiss': 'modal' }; const dialog = bootbox.dialog({ title: '<div style="text-align:center;"><img src="/assets/uploads/system/site-logo.svg" width="80" alt="חיפוש בגוגל"></div>', message: '<input id="bb-inp" class="bootbox-input bootbox-input-text form-control" placeholder="הקלידו כדי לחפש בגוגל" autocomplete="off"/>', buttons, backdrop: true, show: true, onEscape: true }); dialog.on('shown.bs.modal', function () { searchInput = document.getElementById('bb-inp'); if (searchInput) { searchInput.focus(); searchInput.addEventListener('keydown', function (e) { if (e.key === 'Enter') { e.preventDefault(); const query = this.value.trim(); if (query) { search(); dialog.modal('hide'); } } else if (e.key === 'Escape') { e.preventDefault(); dialog.modal('hide'); } }); } const searchAllButton = document.getElementById('bb-search-all'); if (searchAllButton) { searchAllButton.title = 'לחצו על אנטר כדי לחפש'; } }); })(); void 0;){kind=link}