השקר הגדול של תווית המחיר: אנחנו לא משלמים בכסף, אנחנו משלמים בחיים

[דוד גולדברג]

תארו לעצמכם שאתם נכנסים לחנות רהיטים יוקרתית או לחנות בגדים מכובדת לפני החג. אתם ניגשים למוצר שמוצא חן בעיניכם, משהו שהשכנים בדיוק קנו, והופכים את התווית כדי לראות את המחיר. מה כתוב שם? ברוב המקרים כתוב מספר 15,000 ש"ח. אבל האמת היא, שזו אשליה. המספר הזה הוא שקר. הכסף הוא רק אמצעי, הוא לא התשלום האמיתי.

חכמים כבר לימדו אותנו להסתכל על העולם הזה בעין פקוחה. אבל יש משפט חכם שאומר בצורה פשוטה: "המחיר של כל חפץ, הוא כמות ה'חיים' שאתה צריך להקריב בשבילו."

החשבון האמיתי של הנפש
בואו נעשה רגע "חשבון נפש" כלכלי. נניח שאברך שעובד לפרנסתו מרוויח 50 שקלים לשעה נטו. כשרואים איזה שדרוג חדש לבית, ריהוט יוקרתי או עגלה ממותגת שעולה 4,000 שקלים, המחשבה הראשונה היא: "זה יקר, אבל ברוך ה' יש אפשרות, נסתדר עם התשלומים".

אבל התרגום האמיתי הוא אחר לגמרי: החפץ הזה עולה 80 שעות של עמל ויגיעה. זה אומר שבועיים שלמים של עבודה. שבועיים של קימה מוקדמת, של נסיעות, של טרדות הפרנסה, של ביטול תורה או זמן איכות עם המשפחה – רק כדי שהחפץ הזה יעמוד בסלון.

השאלה היא כבר לא "האם יש לי 4,000 שקל?". השאלה האמיתית והנוקבת היא: "האם הרהיט הזה שווה שבועיים מהחיים שלי שלעולם לא יחזרו?"

מלכודת ה"מה יגידו" והרחבת הדעת
הפרדוקס הגדול ביותר בדור שלנו הוא שאנחנו עמלים קשה כדי להשיג "הרחבת הדעת" ונוחות, אבל בפועל אנחנו משלמים עליהם במנוחת הנפש שלנו.

אנחנו משפצים את הבית ומרחיבים אותו כדי שלילדים יהיה מרווח ונעים. אבל כדי לשלם את המשכנתא העצומה ואת ההלוואות מהגמ"חים, ההורים צריכים לעבוד שעות נוספות, האברך לחוץ מהחובות, והאמא עייפה. בסופו של דבר, אנחנו עובדים קשה יותר כדי לממן את הבית, אבל כשאנחנו חוזרים אליו – אנחנו מותשים מכדי ליהנות ממנו. הבית הפך למוזיאון יפהפה, אבל הלב של הבית – ההורים והשמחה – שקועים בעול החובות.

מי הוא העשיר האמיתי?
אם במאמרים קודמים דיברנו על כך שעושר חיצוני הוא לא תמיד מה שהוא נראה, כאן המסקנה היא שעושר אמיתי נמדד במושגים של חז"ל: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". אבל בעומק הדברים – העשיר הוא זה שיש לו זמן ויישוב הדעת.

עני הוא לא בהכרח מי שאין לו יתרה גדולה בבנק. "עני" הוא מי שחייב למכור את כל הזמן שלו, את הלימוד שלו ואת רוגע הבית שלו, רק כדי לתחזק רמת חיים חיצונית ש"כולם עושים". לעומתו, אדם שמסתפק במועט, שההוצאות שלו שפויות והוא שולט בזמן שלו – הוא העשיר האמיתי. הוא קנה לעצמו את החירות לעבוד את ה' ברוגע.

אז מה עושים? מחליפים את המטבע
בפעם הבאה שאתם עומדים לפני רכישה גדולה, תעשו המרה מהירה בראש. אל תסתכלו על השקלים. תמחקו את הסימן ₪ ותחליפו אותו במילה "שעות עבודה" או "ימים של טרדה".

האם המותג הזה שווה יומיים של עבודה קשה?

האם השיפוץ הזה שווה 3 שנים של עול הלוואות ולחץ?

ברגע שמתחילים לשלם ב"חיים" במקום ב"כסף", ההחלטות משתנות. פתאום, הוויתור על המותרות הוא לא קמצנות. הוא בסך הכל בחירה בחיים עצמם, ברוגע ובמשפחה.

[המבקר]

@דוד-גולדברג אפשר לציין למעשה המפורסם מהחפץ חיים זצ"ל, שאמר על הספרים בארון שלו, שכל ספר הוא שילם בדפי גמרא, וכמו שאמרו חז"ל צדיקים ממונם חביב עליהם מגופם, ולפי הנ"ל מקבל אור חדש, וביאור חדש

[בן עליה]

דברים אמיתיים
וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על השיווק והמכירות שלהם מוזיקה בישום וכו'
ועוד בעיה שנכנסים למקום כמו חנות רהיטים הרבה פעמים עוברים את התקציב שהחלטנו לעצמנו וכך הנפילה הכלכלית גדולה יותר והיא שווה יותר שעות לימוד

[המבקר]

@דוד-גולדברג כמה שחושבים ע"ז זה כ"כ חזק. נקודה.

[חיימוש]

@דוד-גולדברג לא חושב שהחשיבה הזאת נכונה כי בכיוון הזה כל פעם שאני אוכל איזה חטיף אני חושב על זה ישבה אשתי חצי שעה ועבדה כשאני יוצא להתאוורר או כל דבר אחר שבטוח אינו מותרות אני גם יכול לחשוב בכל קניהה של למעלה מאלף ש"ח אנ יכול לבכות את הגורל שעל זה הייתי צריך לקום מוקדם לרוץ וכו' וכו' הרעיון של להקריב למען אחרים אולי נכון אבל למדוד כל דבר בכמה עבודה עשיתי את זה אני חושב שזה קצת... זה כמו לחשוב כל הזמן בחיים שבסדר אין לי את זה וזה אבל לפחות אני חי אין כסף אבל בסדר יש לי מכנסיים ביום ביום בן אדם צריך להסתכל על הצרכים שלו בראיה מפוקסת ולא המסביב כמה עבודה זה וכו'

[חיימוש]

וסתם ככה אני וחושב שאנשים קצת הגזימו כי לחיות ברמה נורמלית עם הצרכים הנורמליים והבסיסיים עולה יותר מכל מיני דברים צדדיים שבן אדם מתפנק לעצמו... אז הכסף הגדול הולך לדברים שצריכים ממילא

[דוד גולדברג]

כתב בהשקר הגדול של תווית המחיר: אנחנו לא משלמים בכסף, אנחנו משלמים בחיים:

האם המותג הזה שווה יומיים של עבודה קשה?

האם השיפוץ הזה שווה 3 שנים של עול הלוואות ולחץ?

@חיימוש כתב בהשקר הגדול של תווית המחיר: אנחנו לא משלמים בכסף, אנחנו משלמים בחיים:

שאנשים קצת הגזימו כי לחיות ברמה נורמלית עם הצרכים הנורמליים והבסיסיים

@חיימוש כתב בהשקר הגדול של תווית המחיר: אנחנו לא משלמים בכסף, אנחנו משלמים בחיים:

כל פעם שאני אוכל איזה חטיף

נראה שלא לזה התכוונתי.

[שמואל]

@דוד-גולדברג
@דוד-גולדברג כתב בהשקר הגדול של תווית המחיר: אנחנו לא משלמים בכסף, אנחנו משלמים בחיים:

נראה שלא לזה התכוונתי.

כשמתחילים בחשיבה של חישוב עלויות לפי זמן ומאמץ א"א לומר את זה לחשב ואת זה לא,
אם זו צורת חישוב שכך בן אדם מחשב קניות אז הוא יחשב כך גם את הלחם והחלב לילדים ואין לזה סוף.

[בוטח בה']

אני חושב שהמאמר התכוון בעיקר לקניות שאדם הולך להרים את רמת החיים שלו
אז השיקול צריך להיות כמה זה יעלה לי בזמן וכחות נפש לעומת כמה זה באמת יוסיף לי ולא רק עניין של דחף חברתי זמני

ודאי שאדם לא יכול לחיות כל דקה שלו כמה היא שווה בשעות עבודה ולתרגם את המחירים בסופר לכך

בסוף ברוך ה' אנחנו יהודים מאמינים והחשיבה שלנו צריכה להיות האם זה השתדלות שהקב"ה רוצה ממני במסגרת האחריות המוטלת עלי (ובמסגרת הקללה של זעת אפך) או שזה כבר לא השתדלות שה' מצפה ממני

[המבקר]

@חיימוש אני מציע להסתכל על זה מהזוית ההפוכה, תתבונן על שעות העבודה שלך\אשתך, האנרגיה שמושקעת בזה וכו', ותאמר לעצמך עבור מה כל זה?
ברור שבאופן כללי אדם עובד ומשתכר בשביל לאפשר לעצמו לחיות בצורה סבירה לפי מושגיו, וזה כולל לא לחיות בדקדוקי עניות. זה ברור.
אבל יש הוצאות מסוימות שהם לא הכרחיות [בד"כ הוצאות גדולות, או לחילופין אם אתה מרגיל את עצמך להוצאה קבועה שבמצטבר זה הרבה כסף], ואז כשאדם שואל את עצמו האם זה מוצדק, יש כאן אפשרות לבחון את הדברים מהזוית הנ"ל.
ז"א לשאול את עצמך האם מוצדק בשבילי לעבוד כו"כ שעות או כו"כ שבועות [ועאכו"כ כשזה עמל של אשתי] בשביל ההוצאה הזו.
ובקיצור: הרעיון בהצעה הוא לא בשביל לחשוב ע"ז כל הזמן, ובכל הוצאה והוצאה, זה גובל בדקדוקי עניות.
הרעיון בעיקרו הוא לסייע לגבש את ההשקפה הכללית האישית של כל אחד על סדר העדיפויות בהוצאות שונות

[משה חיים]

כהוספה לדברי החכמים:
היסוד החזק ביותר שקיבלתי מהרב גוטמן -
אל תקנה מה שצריך.
תקנה כל מה שאתה רוצה! רק מתוך מה שכבר נכנס.

אנשים פונים אלי לרוב עם ה'קושיה' הזאת;
ש'אנחנו לא קונים שום דבר מיותר!',
ואני חושב שהתשובה הטובה ביותר היא -
'נו; אז מה נראה לך אם כן שאתם צריכים?'

מהניסיון שלי בתחום
הפתרון של המשפחה הוא אף פעם
לא מגיע מהצעה שלא מתאימה ליכולות ולערכים וכו'!
תמיד אנשים יגידו משהו כמו -

• 'אשתי צלמת \ מאפרת \ גרפיקאית, ואין לה לקוחות'
• 'אני לומד עם תלמידים 10 שנים ולוקח 40 ש"ח,
  ולא נעים לי לקבל את מה שראוי לי...'
• 'אני אוהב לעזור לאנשים במילוי טפסים,
  אבל אני עושה את זה בחינם
  כי אשתי רוצה שאני אחשב אברך...'

[צמיחה]

@דוד-גולדברג כתב בהשקר הגדול של תווית המחיר: אנחנו לא משלמים בכסף, אנחנו משלמים בחיים:

בואו נעשה רגע "חשבון נפש" כלכלי. נניח שאברך שעובד לפרנסתו מרוויח 50 שקלים לשעה נטו.

מה הכוונה אברך שעובד לפרנסתו?