דילוג לתוכן

מה החוב שלנו באמת אומר עלינו?

הועבר כלכלת המשפחה
1 1 125 1
  • מה החוב שלנו באמת אומר עלינו?
    רמז: הרבה פחות ממה שחושבים.

    אנשים נלחצים מהמספר של החוב — אבל המספר כמעט לא משנה.
    הדבר החשוב באמת הוא היחס בין החוב לבין ההכנסה שלנו.
    אותו חוב בדיוק יכול להיות קליל עבור אדם אחד וכבד מאוד עבור אחר.
    בדיוק ככה הבנק מסתכל על משכנתא:
    לא רק כמה הדירה עולה, אלא האם היחס מאפשר לעמוד בהחזרים גם כשהחיים זזים.
    וזה נכון בכל מקום: במשקי בית, בעסקים ואפילו במדינות.
    הבעיה היא לא החוב — אלא כשאין מספיק הכנסה שתישען עליו.
    וזה מה שהופך משפחות בישראל לרגישות יותר לשינויים בריבית וליוקר המחיה.
    בסוף, יחס החוב הוא לא שיפוט.
    הוא פשוט מראה שמספר לנו את האמת על המצב שלנו.
    וכדאי שכל אחד ישאל:
    לא כמה אני חייב — אלא האם זה מתאים למה שאני מרוויח. לכן בתור התחלה כל משפחה צריך לבדוק מהו היחס בין החוב [משכנתא, הלוואות[בנקים,בני משפחה,גמ"ח] לבין כלל ההכנסות של המשפחה אם היחס בין החוב להכנסות הוא בסביבות 40 % זה אומר שאתם מאוזנים והלוואות שלקחתם הם ברמה סבירה.

  • ארגון בנקלא ארגון בנקל העביר נושא זה מ-שוק ההון והשקעות ב-

נושאים מוצעים


  • 15 הצבעות
    26 פוסטים
    412 צפיות
    י
    תודה לכל המגיבים! התפתח כאן דיוק מרתק, וזו הזדמנות לחדד את כוונתי. כמו שכתבתי, כסף לא מהווה רשות. זה שיש לילד כסף לא אומר שהוא יכול לעשות איתו מה שהוא רוצה, והכול נשאר תחת שיקול הדעת והערכים של הבית. אני רק יקדים ויאמר שכסף לילדים יהיה בכל אופן, בין אם זה יבוא מפרסים וכדו' או דמי חנוכה ופורים, מהסבים והסבתות. כדי לעשות סדר, צריך להפריד בין הגילאים: לילדים צעירים (לפני גילאי ישיבה קטנה וסמינר) ברור שכל הצרכים באים מהבית ולא מדמי הכיס. דמי הכיס שם הם כספים קטנים מאוד, ולא מיועדים לצרכים שוטפים אלא לדברים שמעבר – ממתק פה ושם, או חיסכון עצמי למשהו גדול יותר כמו משחק וכדו', שהם שוב לא צורך בסיסי. המטרה בגיל הזה היא לא שהילד יממן את עצמו, אלא שיתנסה בקבלת החלטות קטנות. בגילאי ישיבה קטנה וסמינר הסיפור משתנה, כי הנוער ממילא מבקש ומקבל כסף (ובאמת גם צריך) עבור כל מיני צרכים. הורים רבים משתפים שבגיל הזה מתחילים הרבה חיכוכים כי אצל הנוער מיטשטש מאד הגבול בין צורך לרצון. כאן בדיוק דמי הכיס הם פתרון מצוין. משפחות רבות מכירות את זה: הנער בן ה-15 מבקש כל שבוע כסף ליציאה עם חברים לצ'ונט, והבת מבקשת כל יומיים כספים לגלידה או לבגד חדש. במקום שבכל פעם יתפתח ויכוח מתיש, או שההורה פשוט ישלוף כסף כדי לקנות שקט – נכון לשים גבולות ברורים. ברגע שיש סכום קבוע, הנער צריך לקבל החלטות לבד ולכלכל את צעדיו. ברור שההורים נשארו ההורים ולכן טבעי שהם מממנים את הצרכים הבסיסיים כמו תחבורה וכדומה, אבל המותרות נכנסות למסגרת. העיקרון הזה עובד גם בקניות גדולות כמו ביגוד לחגים. אני ממש לא חושב שהנוער צריך לממן את זה מדמי הכיס שלו. אבל גם כאן, במקום שהבת תתקשר מהחנות ותבקש פרטי אשראי או שתלווה מחברה, כי היא ראתה בגד שהיא אוהבת, או שהבן ילך לחנות יוקרתית כי "אבא ואמא ישלמו", הרבה יותר נכון מגדירים סכום הגיוני וסביר שאמור להספיק. ברגע שיש מסגרת, אין ויכוחים מול ההורה, יש שיקול דעת של הילד מול עצמו. לצערי, מניסיון עם משפחות רבות, המציאות מראה בדיוק את ההפך ממה שחלק מהמגיבים חששו ממנו: התנהלות לא טובה עם כסף, חומריות יתר ורדיפת מותגים, לא מתחילות מזה שנותנים לילד אחריות. הן מתחילות כמעט תמיד מזה שההורים לא שמו גבולות ברורים, והילד התרגל שהכול נגיש, זמין ומיידי כמעט בלי שום מגבלה. וכמובן ברור מאליו, שדמי כיס בתוך גבולות נכונים אינם מחליפים חינוך הם כלי נוסף בתוך החינוך.
  • 1 הצבעות
    1 פוסטים
    83 צפיות
    chavy7032C
    בגלל סיבה מיוחדת… משהו גדול עומד להגיע באשכול הזה הלמד מה זה ריביות? ממה זה בנוי ? איך משלמים בפועל את הריביות? אז אני מתחיל נושא חדש — ועושה סדר בדברים שכולם משלמים עליהם הרבה כסף, אבל לא תמיד מבינים עד הסוף. אז מה זה בעצם ריבית? ריבית היא עלות האשראי — כלומר, המחיר שאתה משלם על זה שהבנק נותן לך כסף. אבל כדי להבין את זה באמת — צריך להסתכל על זה בצורה עמוקה יותר: כשאתה לוקח כסף מהבנק, זה לא “כסף חינם”. אתה בעצם משתמש בכסף שלא שייך לך — והבנק מאפשר לך להחזיק אותו לאורך זמן. כל יום שהכסף הזה אצלך: אתה ממשיך להשתמש בו — ועל השימוש הזה יש עלות. אפשר לחשוב על זה כמו סוג של “שכירות על כסף”: אתה לא קונה את הכסף אתה רק מחזיק ומשתמש בו ועל כל יום כזה אתה משלם הבנק, מבחינתו, נתן לך משאב — כסף — והריבית היא התשלום שהוא מקבל על זה שהמשאב הזה נמצא אצלך ולא אצלו. וזה בדיוק הנקודה שרוב האנשים מפספסים: הריבית לא “מחכה לסוף החודש” ולא באמת “מתחלקת לחודשים” בצורה קבועה. היא נוצרת כל הזמן — כל יום שאתה עדיין חייב כסף, אתה משלם עליו עוד קצת. כלומר: כל יום שאתה מחזיק את הכסף — יש לזה מחיר כל יום שעובר — מצטברת עוד עלות קטנה וכל עוד החוב קיים — העלות ממשיכה להיבנות וכשאתה מתחיל להחזיר: אתה מחזיק פחות כסף של הבנק ולכן גם “שכר הדירה” שאתה משלם עליו קטן בסוף, ריבית היא לא רק מספר או אחוז — היא ביטוי לזמן. כמה זמן הכסף של הבנק נמצא אצלך — וכמה אתה משלם על כל יום כזה. וזו בדיוק המשמעות האמיתית של “עלות האשראי” — המחיר של להחזיק כסף שלא שייך לך, לאורך זמן. בקרוב הולך להיות בשורות .... יהיה מעניין....
  • מה עולה יותר לחם או מכונת כביסה?

    כלכלת המשפחה כלכלה נבונה
    14
    19 הצבעות
    14 פוסטים
    764 צפיות
    פשוט יהודיפ
    @הגיוני כתב במה עולה יותר לחם או מכונת כביסה?: @פשוט-יהודי יפה מאד! זה מתחבר לאשכול שלי- "איפה תרויחו הכי הרבה כסף". שהמכנה המשותף- לקבל פרספקטיבה אחידה לכל ההוצאות ההשקעות ושאר פעולות פיננסיות, וכשמחשבים את זה ברמה החודשית- זה הכי ברור, לצייר את זה מול העינים ולהשוות. אהבתי! תודה!
  • 0 הצבעות
    19 פוסטים
    942 צפיות
    ב
    @אשא-עיני said: @איציק-התותח עוד נקודה שיש תחושה ויחס לאשראי כאמצעי מימון ולא רק ככלי שמשלמים איתו, דהיינו שכביכול כל זמן שיש מסגרת פנויה בכרטיס שייך להמשיך לרכוש- בלי קשר לכיסוי בפועל, וככל שיש יותר כרטיסים יש יותר כסף... וכן שמעתי שמדרגי האשראי מורידים ניקוד על כרטיסים כיון שרואים את המסגרת כהלוואה לכל דבר, אמנם זה לא כ"כ פשוט כי לפעמים בהתנהלות עקבית נכונה ובניצול מינימלי מהמסגרת זה אחרת. לפי מה שאני הבנתי לא מורידים על אשראי אם לא מנצלים את כל המסגרת וכן שלא יהיו יותר מידי כרטיסים אני אישית גם בעד מזומן ולא אשראי בהתחלה הייתי משתמש לתשלומים הקבועים במזומן אבל ראיתי שזה מכביד עלי לכן את התשלומים הקבועים אני עושה באשראי והשאר במזומן היה תקופה שקניתי המון באשראי וזה רק יוצר חור
  • 0 הצבעות
    4 פוסטים
    300 צפיות
    התותח זה אניה
    להכין אוכל ולא לקנות מוכן בימים שלאישה אין זמן להכין