הפורום הכלכלי החרדי הראשון

כתב: אדם פולצ'ק (משנה למנכ"ל הראל)
כמעט בכל הרצאה שאני מעביר, אני מגיע מתישהו לדבר על העיקרון הכי חזק בטבע. לא גרביטציה, לא אבולוציה, אלא ריבית דריבית.
אני טוען כבר שנים שאילו המוח האנושי היה מסוגל באמת לקלוט, להפנים ולהבין את הפלא הזה, העולם שלנו היה נראה אחרת לגמרי. כנראה שלא היו עניים בעולם, ובוודאי שלא היינו מבצעים טעויות אסטרטגיות כל כך צורמות בניהול זמן, קריירה או מערכות יחסים.

כדי להמחיש את הדרמה, אני זורק לחלל החדר שאלה: לו זה היה אפשרי, כמה פעמים צריך לקפל דף נייר רגיל כדי להגיע לירח? אל תתאמצו לנחש, התשובה היא 42.
אתם שומעים נכון, רק 42 קיפולים כדי לעבור מרחק של כ-384,000 קילומטר.
אני יודע, זה נשמע כמו קסם או בדיחה של ״מדריך הטרמפיסט לגלקסיה״, אבל זו מתמטיקה טהורה ודי מדהימה. בואו נעשה רגע את החשבון (הליניארי) שהמוח שלנו כל כך מתקשה איתו:

העובי ההתחלתי: דף נייר ממוצע הוא בעובי של בערך 0.1 מילימטר.

המרחק לירח: המרחק הממוצע הוא בערך 384,400 קילומטר.

בכל קיפול, אנחנו מכפילים את העובי ב-2.

אחרי 10 קיפולים: עובי הדף הוא בערך 10 ס”מ (כמו עובי של ספר טוב).

אחרי 20 קיפולים: העובי הוא כבר 104 מטר (יותר גבוה ממגדל עזריאלי).

אחרי 30 קיפולים: הגענו ל 107 קילומטר (אנחנו רשמית בחלל).

אחרי 40 קיפולים: העובי הוא בערך 110,000 קילומטר.

אחרי 41 קיפולים: הגענו ל 220,000 קילומטר.

בקיפול ה 42: העובי קופץ ל 440,000 קילומטר.

בום. עברנו את הירח ב 55,000 קילומטר.

חזרה להרצאות...תמיד יש ה״אחד״. נקרא לו ״החכמולוג מהשורה השלישית״. הוא מחייך חיוך של ״אני לא קונה את השטויות האלה״, לוקח דף מהשולחן ומתחיל לקפל.

קיפול 1-3: הוא מחייך. זה קל. זה ליניארי.

קיפול 4-5: החיוך קצת נמתח. הנייר הופך לעקשן.

קיפול 6: הוא כבר משתמש בשתי ידיים, משקיע כוח. הקהל מתחיל לצחוק.

קיפול 7: כאן זה נגמר. הדף הופך לקוביה קטנה, קשיחה ובלתי ניתנת להכנעה.

החכמולוג מובך פומבית, לא כי הוא לא חזק מספיק, אלא כי הוא נלחם בפיזיקה.
והפיזיקה של האקספוננציאליות היא אכזרית. היא מתחילה לאט ואז בבת אחת היא פשוט מתפוצצת לך בפנים.

זו דוגמא מופלאה להסביר לכל אדם באשר הוא: יש מגבלות לחכמה שלך, לאינטואיציה שלך ולהבנה שלך. המגבלה היא למעשה ״באג״ במערכת ההפעלה האנושית. בעבר לאנשים הכי קל היה להבין שאם הם הולכים 10 צעדים, הם התקדמו 10 מטרים. זה היגיון קווי, פשוט ומציל חיים. בעולם של לקטים ציידים, שום דבר לא הכפיל את עצמו כל יום.

אבל בעולם המודרני, הכללים השתנו. ובכדי להבין כמה אנחנו עיוורים לאפקט הזה, בואו נסתכל על שתי דוגמאות שונות:

המלכודת של היום ה-29
דמיינו בריכה ובה חבצלת מים אחת. החבצלת מכפילה את עצמה בכל יום. אם תוך 30 יום הבריכה תהיה מכוסה לגמרי בחבצלות והן יחנקו את כל הדגים, מתי הבריכה תהיה מכוסה רק בחציה? ביום ה-29. זה הרגע המפחיד באקספוננציאליות: במשך 28 ימים זה נראה כמו משהו זניח, כמעט בלתי מורגש. ואז, ביומיים האחרונים, הכל מתפוצץ. זה מה שקורה עם אינפלציה, עם התפשטות של וירוסים וכן גם עם פוסט ויראלי בטיקטוק ולאחרונה גם עם צמיחה של חברות טכנולוגיה.

הונאת השחמט והאורז
האגדה מספרת שממציא השחמט ביקש מהמלך פרס צנוע: גרגיר אורז אחד על המשבצת הראשונה, שניים על השנייה, ארבעה על השלישית וכן הלאה. המלך צחק על ה״צניעות״ שלו. הוא לא הבין שבמשבצת ה-64, כמות האורז תהיה גדולה יותר מכל מה שאי פעם גדל על פני כדור הארץ לאורך כל ההיסטוריה. אנחנו תמיד מזלזלים ב״גרגיר הראשון״.

חשבון הבנק שלכם
זו אולי אחת הפסקאות הכי חשובות שכתבתי לכם בניוזלטר הזה בשנתיים האחרונות, נניח שבגיל 21 הייתם מחליטים להפקיד רק 100 ש״ח בחודש (סכום כמעט בלתי מורגש) בתשואה שנתית צנועה של 5%:

בגיל 60 היו לכם בערך 143,600 ש״ח.

בגיל 67 הסכום כבר היה קופץ ל 213,500 ש״ח.

עכשיו, נניח שהייתם מגדילים את ה״קיפולים״ האלה: מתחילים ב 100 ש״ח, בגיל 30 מגדילים ל 200 ש״ח, ובגיל 40 קופצים ל 500 ש״ח בחודש. בגיל 67 הייתם עומדים על 546,000 ש״ח. ואם הייתם מפקידים 1,000 ש״ח מההתחלה? בגיל 67 הייתם מסתכלים על 2,135,000 ש״ח!!!

ואל תעזו לחשוב שזה לא התחלתם בגיל 21 אומר שפספסתם את הרכבת, מחר זה יום מצוין להתחיל.

אני יודע שזה נשמע כמו עוד מושג פיננסי מעצבן, ששמור רק מי שמבין בחשבונאות, השקעות וכלכלה אבל האמת היא שההבנה של ״ריבית דריבית״ היא לא רק פיננסית, היא מצפן לניהול החיים. היא מלמדת אותנו שני דברים קריטיים:

התמדה. אם תשתפרו ב 1% בכל יום, בסוף השנה תהיו פי 37 יותר טובים. הבעיה היא שבחודש הראשון זה מרגיש כמו אפס שינוי, ושם רוב האנשים נשברים.

אל תילחמו בפיזיקה. אם אתם בונים עסק, מותג או כושר גופני - אל תחפשו את הקיצור, תחפשו את הדרך לוודא שכל פעולה שלכם נבנית על גבי הפעולה הקודמת.

הפלא השמיני של העולם (כפי שכינה אלברט איינשטיין את הריבית דריבית) זמין לכולנו. הוא פשוט דורש מאיתנו להשתיק את המוח הליניארי שלנו שמאולף לראות תוצאות עכשיו, ולתת למתמטיקה לעשות את שלה.
וגם אם אתם מרגישים שאתם דורכים במקום, אני מבקש מכם לזכור את הדף המקופל. הוא יזכיר לכם שאתם לא דורכים במקום, אתם פשוט בקיפול השמיני. אל תפסיקו, כי בקיפול ה 42, תגיעו לירח!

עוד יום מזעזע עובר עלינו כחברה, יום עם מראות שלא ניתן לעבור עליהם בשתיקה, 
אנחנו מצויים בתהליך מורכב וכואב של היפרדות, 
ייתכן שכבר הגענו לנקודת האל חזור, אבל אווילי יהיה להכחיש את המציאות בשטח.
נכון, תמיד היו שוליים אלימים, ותמיד היו קהילות קיצוניות, 
מה שקורה עכשיו הוא חציית מדרגה, אם לא גרם מדרגות.

אני מבקש מכם,
תרימו טלפון לחבר / אח / שכן, שהיה עד לטירוף היום, ותשמעו את תחושות הזעם והכאב,
זה כבר לא ויכוח אידאולוגי או פוליטי, זו נקודת רתיחה,
שבה כל מפגש בין שני צידי המתרס, נגמר בהתלקחות אש שורפת ומכלה. 
ישנם אנשי תקשורת ומשפיענים, שמתפרנסים לא רע, דווקא מהיותם גשר בין חלקי העם, 
וכנראה בניסיון נואש לשמור על תלוש השכר שלהם, 
הם ממהרים להתנצל בפני החילונים, ולהכפיש את אחיהם החרדים. 
אך זו שטות בלי שום אחיזה במציאות. 
נכון, גם אני לא מעודד אלימות, וגם אני מזועזע מהמראות. 
אבל בתוך הלב אני בטוח, שזו זעקה טבעית ואנושית, 
אנחנו חווים דיכוי והתעמרות, כבר תקופה ארוכה, מאותם אלו שמיוצגים ע"י המשטרה והצבא,  
והתחושות כלפיהם הם לא חיוביות, בלשון המעטה. 
זה כבר לא קומץ קיצוניים הזוי, זה המשוגע שאומר בקול את מה שכולם חושבים.

בטח עכשיו אתם מתפלאים, למה ראיתי לנכון לכתוב כאן טור פוליטי.  
אז א' זו פריקת רגשות טבעית, לנוכח הקטסטרופה הזו.  
וב' נקודה חשובה שכדאי לנו לשים לב אליה,
הכסף שלנו נמצא ברובו אצל הצד השני, 
וביום שתרחיש הקיצון יתממש, אנחנו עלולים לאבד הון משמעותי בעקבות כך. 
ולא, אל תתייגו אותי ישר כהוזה או רדוף, 
תעצמו עיניים, ותנסו לדמיין, 
האם לפני שנה הייתם מעלים בדעתכם תמונות כאלו מאיצקוביץ' ?
זו לא סמטא נידחת במאה שערים, וגם לא רחוב עמוס בגרפיטי ברמה ב', 
זה הלב הפועם של היהדות החרדית. כולנו נמצאים שם, 
חסידים, ספרדים, וליטאים, אברכים ובעלי בתים, 
קנאים וחיילי צה"ל, בני תשחורת וקשישים.

ואם גם שם  התפוצץ בסערה כזו השילוב בין דת למדינה, 
אנחנו כבר עמוק עמוק בתהליך ההיפרדות. 
שאני חושש שהוא לא יעצר כאן, 
אלא יחלחל עמוק גם למקומות התעסוקה של נשותינו, 
לחשבונות הבנקים, ולבתי ההשקעות שלנו. 
אין לי פתרון קסם, וגם לא המלצה לפעולה. 
אבל יתכן שאנחנו צריכים להיערך לאירוע כזה, 
עוד לפני שנערכים לחתונות ילד שעדיין לא נולד...
קחו נשימה לפני שאתם ממהרים להגיב,
תיזכרו בהשתלשלות האירועים מהשנתיים + האחרונות,
ותבינו שהקצב פה הוא מטורף ושווה התייחסות. 
לסיום, אצטט משפט שכתב לץ כלשהו, "זה ממש לא כל הציבור החרדי, הרבה לא הספיקו להגיע."

הכל התחיל מאברך מוכשר אחד, דתן שמו.
בלמדנות ישיבתית הוא פיצח את השיטה, במקום לבזבז את מנת המן היומית,
בואו ונתחיל להשקיע, נשים בצד חלק וכך נבטיח את עתידנו,
מפה לשם זה התגלגל, והפך לתופעה נפוצה,
בזה אחר זה הוקמו חברות, ששיווקו מרכבות מעופפות או קרקעות מעבר לעמוד הענן,
ובתמורה למנות מן, יכולתם לקבל מניות באותן חברות מבטיחות,
מומחי כלכלה ממגזר הערב רב, התנוססו בגאון על עמודי הפרסומות,
במטרה לשוות נופך מקצועי להשקעה.
כשהזהירו גדולי ישראל מאותם השקעות מפוקפקות,
זלזלו החוסכים, וענו לעצמם מה רבנים מבינים בהשקעות, הרווח כאן מובטח, ובלי לקחת סיכונים אף אחד לא נהיה עשיר.
למרבה הצער, ביום שלמחרת התברר גודל האסון,
המיזמים קרסו בזה אחר זה, וההשקעות כולן מלאו רימה ותולעה,
ובמקום למצוא זהב העלו המשקיעים חרס בחכתם.
חלפו מספר ימים, והנה ערב שבת קודש,
גדולי ישראל יצאו במכתב ברור וחד משמעי,
על כל איש ואיש להיערך לשבת, ולשמור מהמן ליום השביעי,
בברכתם ועידודם של גדולי ישראל, הוקם הארגון "שבת בנקל"
שעסק בהסברה אודות חשיבות העניין, וסייע לבני ישראל להיערך כיאות לשבת המלכה,
ואז צצו להם המתנגדים,
הרי כולנו זוכרים איך נגמרו ההשקעות הקודמות, טענו בצדקנות,
מקובלנו מגדולי הדורות מימים ימימה, שאין לעסוק כלל במחשבה על העתיד,
וכך נלחמו בתוקף ביוזמת "שבת בנקל"
גם לנוכח מכתביהם המפורשים של גדולי ישראל, לא זזו מעמדתם והמשיכו בשלהם,
חלף לו יום, והנה השבת פורשת כנפיה על מחנה בני ישראל,
ובבוקרו של יום, כשבאו אותם השמרנים להביא מזון לפי הטף,
גילו שוקת שבורה, עולליהם שאלו לחם ואין.
הם נאלצו ליטול הלוואות גמ"ח בהחזרים קשים מנשוא,
או למצער להזדקק לטובת הציבור וארגוני החסד, רק כדי לשרוד את היום.
"עד אנא מאנתם וכו' "

למה הכותרות האלו לא אמורות להשפיע על תיק ההשקעות שלי?

בשנים האחרונות נוצר טרנד עולמי, שב"ה גם מחלחל עמוק לתוך עולם התורה, 
הלא הוא ההשקעה הפסיבית. 
אצל כולנו, כהקשר ישיר, נתפס הS&P 500 כאפיק ההשקעה הפסיבי האולטימטיבי.

Spoiler

אמנם ישנם מומחים שבמטרה כנראה לגרוף תשומת לב מקשקשים אודות מדדים עולמיים וכו', אך בסופו של יום - הכל סובב סביב הסנופי חביבנו.

תיאוריית ההשקעות הפסיביות לא חתומה על שם של אדם אחד. 
כמו כל דבר טוב, היה את מיישם הרעיון הראשוני, ועם הזמן נוספו עקרונות ומחקרים חדשים וישנים שאיששו את התזה הקיימת. 
במקרה שלנו, ללא ספק אבי השיטה היה ג'ון בוגל, שכבר כתבתי אודותיו ע"ג במה חשובה זו. 
ג'ון ייסד את קרן הסל הראשונה, שאפשרה הלכה למעשה חיקוי של הסנופי.
הרעיון המרכזי שהנחה אותו היה כזה: במקום למצוא מחט בערימת שחת - נקנה את כל הערימה, וכך נרוויח את התשואה הממוצעת של כלל השוק. 
להיגיון זה הצטרף אפקט הריבית דריבית, שמשמעותו הינה שככל שטווח ההשקעה ארוך יותר, התשואה המתקבלת מכפילה בצורה אקספוננציאלית את התיק כולו. 
ובהתאם לכך גם החיסכון בדמי ניהול ועמלות ק/מ, שמצטבר בסופו של תהליך לכדי סכומים משמעותיים.
תיאוריה נוספת שתומכת בסגנון ההשקעה הפסיבי הינה תיאוריית השוק היעיל, שבמסגרתה נטען שמחירי מניות נקבעים על סמך כלל המידע הקיים.
כך שככל וכולנו יודעים, למשל, שטראמפ הטיל מכסים גבוהים על חברות סיניות - המשמעות של צעד זה כבר מגולמת במחיר המניה;
מה ששומט למעשה את הקרקע סביב הניסיונות להכות את השוק במסחר אקטיבי לאורך זמן.
כמובן שישנם עוד לא מעט מחקרים שנכללים בקטגורייה זו, אך כאן קיבצתי את העיקריים בעיניי. 
ישנו נתון נוסף שהשתרבב לכאן והינו הנחת התשואה ההיסטורית.
כל דרדק יודע לצטט שהS&P 500 מניב %10 בשנה. 
ולמרבה הטעות, ישנם שסבורים שזהו ההיגיון בהשקעה הזו, היות והמדד קיים כל כך הרבה שנים והניב כזו תשואה. 
אך זו טעות מסוכנת במיוחד, מהסיבה שאם אנו עוסקים בניתוחי עבר - מהר מאוד מתחילים להתלהב משוק הקריפטו, מדדים מקומיים וסקטורים ספציפיים,
שאינספור מומחים חסרי אחריות מחבבים לפמפם בתקווה שתשתמשו בקישור השיווקי שבתחתית העמוד.
אז בואו נעשה סדר: אני לא משקיע בS&P 500 כי הוא מרוויח 10% בשנה. 
אני משקיע בS&P 500 כי אני מבין שלהכות את השוק לאורך זמן זו פעולה שקרוב לוודאי שאכשל בה. 
וכדי להנות מפירות שוק ההון, אני בעצם מצמיד את הכסף לתשואה הממוצעת של כלל השוק,
ובכדי לקבל חשיפה מגוונת סקטוריאלית - אך כזו המתמקדת בחברות הגדולות, שמטבע הדברים קובעות את הטון בכלל השוק. 
אני משקיע במדד הS&P 500, וכל עוד והכלכלה האמריקאית הינה המעצמה הגדולה - הS&P 500 מייצג באופן הכי נכון את כלל השוק.
איפה כן נכנס נתון התשואה ההיסטורי?
כשנבוא לחשב אחוז תשואה עתידי, אז נוכל להשתמש בסטטיסטיקה,
כדי לשער מה נצרך להשקיע כיום כדי להגיע למטרות בעתיד.

זכרו: נתון התשואה ההיסטורי לא מהווה סיבה להשקעה, אלא כלי לחיזוי עתידי של היעדים.

במשפחתינו מסתובב סיפור,
על אחד הסבים. שאי שם בשנות השבעים, התעניין ברכישת קרקעות באזור פתח תקווה,
הוצעו לו אז שני רעיונות, הראשונה קרקע זולה במיוחד באיזור גבול ב"ב, והשנייה יקרה יותר על כביש 40.
אותו סב, קיבל את ההחלטה להתאמץ ולקנות את הקרקע היקרה יותר, אך מסובב כל הסיבות קבע, כי דווקא על הקרקע הזולה יבנו בעתיד מגדלי ב.ס.ר. והקרקע השנייה למרבה האכזבה, מושכרת כיום לפנצ'רייה.
בהחלט סיפור עם ניחוח כבד של החמצה, שמלמד אותנו, שהכל מאיתו יתברך, ולנו אין שום אפשרות להשפיע על העתיד.
אני מניח, שסיפורי חיזוק ישנם רבים שמספרים טוב ממני,
אבל נקודה אחת אני כן רוצה ללמוד מהסיפור הזה, אז בתקופה בה נרכש אותו מגרש, לא היתה שום דרך לחזות את העתיד,
לעומת זאת אני נתקל רבות ביהודים יקרים, שאמנם לא יכולים לחזות את העתיד, אבל כן מבינים שבדרך הטבע, טיפול נכון בקרן הפנסיה, או חסכון והשקעה מוקדמת לחתונות הילדים, יועילו להם רבות.
ואכן הם חקרו את העניין, וכבר יודעים לצטט תשואות עבר של מדדים נבחרים, להבדיל בין מנוטרלת מט"ח לכזו שלא וכו'.
ובפועל כלום לא קורה, חולפים להם חודשים ושנים, אבל הכל נשאר נייעס בכולל.
הדרכה הם לא צריכים, חלקם מבינים יותר ממני בנושא.
אבל דבר אחד אני רוצה לומר להם, יש לכם מושג איזו תחושת החמצה, תהיה לכם תחת החופה של הילדים,
איזו פספוס ימלא כל חלק בליבכם, ביום בו תפרשו לפנסיה, ותגלו קצבה חודשית מצומקת.
אבל ילדיכם, בשונה ממני, לא יוכלו להסביר לעצמם שמה לעשות אבא לא יכל לדעת, הם יזכרו טוב טוב את השיחות שניהלתם אחרי מעריב, את ההרצאות בשמחות שמסרתם לדודים שלהם,
בשני מילים תחושת החמצה!!!
טוב, מטרתי היא לא לצער או להלחיץ אי מי מהקוראים.
רק שממה שראיתי ושמעתי עד היום, המחסום הגדול שעומד בפני אותו משקיע בפוטנציאל, הוא מחסום הפחד.
הפחד מנפילות גדולות בשוק, הפחד לשלם דמי ניהול מיותרים, הפחד מאי הוודאות,
וכדי לצאת מאזור הנוחות ולהתמודד עם הפחד, כדאי להבין שגם אזור הנוחות לא ממש נוח, גם הוא רצוף באכזבות ומכשולים, וזה שישכיל להתמודד בזמן עם הפחדים, בהסתברות גבוהה יחסוך לעצמו התרוצצויות מיותרות בגמ"חים ובנקים.
וכמו שאמר איינשטיין בהתייחס לאפקט הריבית דריבית מי שמבין את זה מרוויח ומי שלא משלם, ומשלם עם ריבית דריבית...

בשבועות האחרונים, הפציע לחיינו בסערה לא מבוטלת, המיזם "משיאים".
המיזם, כמו שכנראה כולכם כבר הבנתם,
משלב השקעה בשוק ההון, יחד עם הפקדה לתכניות גמ"ח, ובמקרה דנן הגמ"ח המרכזי. 
אם ציפיתם לקרוא בשורות הבאות, נתונים ומספרים על תחזיות וסטטיסטיקה של ריביות ואינפלציה,

צר לי לאכזב אתכם, אני הולך להתמקד בפן אחר של המיזם, הפן הפרסומי דווקא. 
בימים האחרונים, שמתי לב לתופעה מרתקת,
אם עד לפני תקופה השאלה שהסעירה את הפורומים הכלכליים למיניהם, הייתה ההיתכנות הפיננסית של הגמ"ח המרכזי, 
ובכל אתר ואתר אינספור ניקים זעקו בכותרות דרמטיות על הפירמידה שאוטוטו מתרסקת, ניבאו קריסה טוטאלית תוך שנים ספורות,
ויוזרים אחרים קמו להשיב חורפי הגמ"ח דבר, וחישבו מתמטית עד כמה הוא מבוסס ועמיד בפני כל צרה וצוקה, 
בהמשך הפולמוס גלש גם לתחקירים עיתונאיים, ששיקפו נתונים די מדאיגים והעלו חששות בלב כולנו,
כמובן שבתגובה התפרסמו חוות דעת של שלל מומחים לנושא, שחקרו את הנתונים לעומקם והעלו תמונה בטוחה ומעודדת. 
כך או כך, השאלה שריחפה בהקשר הזה הייתה ההיתכנות הכלכלית לגוף שכזה.

אך לפתע, כבמטה קסם פרחו להם כל הספיקות והטענות כלא היו, 
בכל קבוצות הדיונים, הלוהטות סביב המיזם, לא תמצאו ולו איזכור לטענות ההם. 
ולא זו בלבד, אלא שהגמ"ח הפך לגורם יציב ומאזן,
עד כדי שמי שבוחר להשקיע במדד אמריקאי רחב, באמצעות גוף פיננסי ענקי שמבוקר ע"י הרגולטור,
יכול להבטיח את הונו על ידי הפקדה לגמ"ח. 
האם הגמ"ח קיבל רישיון לפעילות מרשות שוק ההון? לא. 
האם הוא החל לספק ערבויות בנקאיות למפקידים? גם לא. 
אפילו ההתנערות מהתחייבות, המעוגנת בחוזה ההתקשרות, לא הוסרה למיטב ידיעתי. 
מה כן השתנה? במילה אחת, פרסום.

ללמדנו, שעם פרסום טוב ונכון, לא רק שנוכל להסתיר את נקודות התורפה, אלא גם להפוך אותם לחוזקות.
חשוב לי להבהיר, שאני לא מביע דעה לכאן או לכאן, בנושא היציבות הפיננסית של הגמ"ח. 
רק מעלה לתשומת לבכם, את התרגיל הפרסומי המוצלח בעיניי, שכולנו יכולים ללמוד ממנו שיעור.

קשה למצוא עקרונות מוסכמים בשוק ההון, יש כאלו המאמינים במסחר תוך יומי, וישנם פסיביים מושבעים ,יש שדוגלים בניתוח טכני, ויש את אלה עם הניתוח ערך, וכמובן יש את המשלבים.
אך עיקרון אחד לדעתי מוסכם על כולם, אני בכל אופן, עוד לא פגשתי לו מתנגדים.
שוק ההון, דומה במידה מסוימת לחדר מלא מפה לפה בצעצועים וממתקים, והמשקיע דומה לילדון שמוצף בריגושים למראה החדר, לולא מחשבה ותכנון מסודרים מסתבר שאותו ילדון מתוק לא יצליח להשיג מלא תאוותו, כך גם שוק ההון, יש בו לא מעט הזדמנויות, שמי שינסה להרוויח את כולם, ישאר קירח מכל הכיוונים. 
אחד הדוגמאות למניעים שמבלבלים משקיעים וגורמים להפסדים הוא ה - FOMO הכינוי לתופעת הפחד מפספוס הזדמנויות, כך למשל מצאתי את עצמי בצהרי יום קיצי מטפס במעלה גבעה בגולן עם כאבי ראש נוראים, במחשבה לאחור הבנתי, שהרבה יותר מהנה בשבילי, היה להעביר את היום על הספה עם ספר טוב, רק הפחד מהחוויות שיצברו חברי ואני אפספס גרם לי לצאת לטיול.
באותו טיול באמת נגרמה לי אי נוחות מסוימת, אך כשנכנס למניה כלשהיא, רק מהסיבה שהיו רבים שהרוויחו בה לאחרונה, הגיוני במצב כזה שתיווצר בועה, והכסף ירד לטמיון.
ישנם עוד מספר גורמים שעלולים להקשות על החשיבה הרציונלית של משקיע, אולי אכתוב עליהם בעתיד בעז"ה. 
לכן הדבר הכי חשוב, אחרי שהחלטנו על צורת הפעולה המועדפת עלינו, הוא לאמץ אותה, ולא להתרשם מהזדמנויות נוצצות שבוודאי יבואו.
ובנימה אישית, לפני מספר חודשים, שוחחתי עם חבר ששכנע אותי לרכוש ביטקוין, הוא צפה שעד סוף השנה ערכו יעמוד על 60,000$ הוא טעה, אבל במובן החיובי של המילה, בזמן שאני כותב את השורות הבאות, שוויו כבר עבר את ה 100,000$ וכנראה שאם הייתי שומע לעצתו, הייתי מרוויח סכום נחמד.
רק שאחד מעקרונות היסוד שאני מאמין בהם הוא, שאני לא משקיע במוצר שמנגנון הרווח שלו לא ברור לי, וביטקוין מסתבר עוד נשגב מבינתי, וכמו שהיה ברור לי אז שאני ביטקוין לא רוכש, ברור לי היום שלא טעיתי. 
אני לא ממליץ על שום דרך או שיטה, אבל אחרי שבחרתם לכם אחת כזו, אל תסטו ממנה גם לא בעד ביטקוין.

אני ממש לא רואה צורך להוכיח שהשקעה בנדל"ן היא מטרד רציני.
לבקשתך, אני משקיע לחתונות הילדים כבר מספר שנים, והעיסוק היחידי שלי בשוטף, הוא אך ורק להגדיל את סכום ההו"ק פעם במספר חודשים, הפעמים היחידות שאני נכנס לבדוק גרפים וכו' הם רק כשלקוחות מבקשים ממני, ואני מתחייב שאין לי שמץ בכמה אוחז התיק שלי.

סיפר לי פעם פרסומאי משופשף, על עבודתו, שחלק ניכר ממנה מוקדש לבניית אסטרטגיית מכירות מותאמת לקהלי יעד,
כך למשל כששיווק מוצרי חשמל יוקרתיים למגזר הערבי, הוא דאג לפריסת תשלומים מוגזמת,
אצלם כך טען העיקר שתהיה פריסת תשלומים נוחה, לא באמת משנה המחיר.
כמובן שהשאלה הראשונה ששאלתי הייתה, איך אתה משווק לנו החרדים,
הוא חייך ואמר לי אצלכם השיטה היא רק לדפוק את המערכת,
לבקשתי הוא הרחיב וסיפר לדוגמא, שהם נוהגים לומר בשיחה השנייה מחיר גבוה יותר מזה שסוכם עליו בשיחה הראשונה,
הלקוח הפיקח עומד על זכותו לקבל את המחיר הראשוני, המתוחכמים שבהם גם ישלפו הקלטת שיחה, ובעיני רוחם כבר הם רואים את שמם, מככב בראשי תיבות, במרכז המדור הקו החם ביתד (קיים עדיין ?),
ולבסוף הנציג יעטה על עצמו ארשת אומללות, יאלץ להסכים למחיר הנמוך, החרדי התורן ירכוש גם מקרר שלא עובד, והרווח כולו לכיסו של המוכר.
בהתחלה נהניתי מהתיאור המצחיק, עד שקלטתי שאני אישית בהרבה מצבים פועל בדיוק כך,
אז נכון שהתפיסה הזו גורמת לנו הרבה פעמים דווקא להרוויח, רק כמו כל תכונה כדאי שנהיה מודעים אליה, כך שנוכל לשלוט בה.
ולא נהיה כמו אותו אברך, שהתעקש בפניי שהוא לא יחסוך לחתונות הילדים, כשביררתי על מה ולמה, ענה לי ש"הוא לא יהיה הפראייר של הגופים המשווקים, והם עליו לא ירוויחו פרוטה שחוקה."
כמובן שזהו מקרה קיצוני, אבל בהחלט ניתן ללמוד ממנו,
ההסתכלות הנכונה היא לשאוף למקסימום רווחים, ולאו דווקא למינימום עלויות. 
בהצלחה,

הפגישה הראשונה שלי עם שוק ההון הגיעה מפרסומת, 
פרסומת נוצצת ומושכת שבישרה לי על הכנסות של 20,000 ₪ בחודש, בשעתיים עבודה יומיות, 
האמת הסתנוורתי, פעמוני גאולה הדהדו באוזניי, וחיכיתי בכליון עיניים לוובינר המובטח. 
את הציפייה העברתי בשיטוטים ברשת, שכללו את מילת החיפוש שוק ההון. 
הזמן חלף וההתלהבות שככה, כבר הבנתי שאני לא עומד לפגוש את ממציא הגלגל או את קולומבוס, אך התקווה עוד בערה בי, 
כך מצאתי את עצמי מכלה את מעותי הבודדות, על שלל קורסים ממגוון מרצים ונוכלים, ועוד לא מצאתי את הבשורה. 
ניסיתי לסחור מעט, אך בהתאם לכספים שהשקעתי, הרווחים לכשהיו, היו דלים. 
עד שביום אחד, התגלגל לידי משמים ספר שנקרא המדריך למשקיע המתחיל, כתב אותו גוי אחד ג'ון בוגל שמו,
אותו בוגל היה הראשון להקים קרן נאמנות מחקת מדדים, ובעצם אבי שיטת ההשקעה הפסיבית,
כל כך נהניתי מהספר, ואני רוצה להגיש לכם סיכום שכתבתי בעבר של פרקי הספר.

• לטווח הרחוק, הסיכויים שלנו להרוויח הם בדיוק אותם אחוזים שהשוק כולו יעלה. בקצרה, שוק ההון הוא כמו בריכה, אם באזור מסוים המים יעלו, בהכרח שבאזור אחר הם ירדו, כך שבטווח הארוך, סיכויי הרווח הם כשיעור עליית השוק.
• במסחר יומי או סווינג, על כל פעולה של ק/מ אני נדרש לשלם עמלה ומס רווחי הון, מה שאוטומטית נוגס לי משמעותית ברווח, בשונה מהשקעה לטווח ארוך, שבה אני לא משלם כלל עמלות מכירה, וגם הכסף שיגיע למדינה בסוף, (יש גם דרכים לצמצם את זה, שידוברו כאן בעז"ה רבות) יצבור עבורי ריבית דריבית, למשך כל התקופה.
• מחקרים שהוא ערך, הוכיחו שלמשך זמן, דווקא מנהלי תיקי השקעות אקטיביים, (שאם יש פה מישהו עם נסיון וידע כזה, אני ממש אשמח להיות חבר שלו.) שהשיאו תשואה עודפת על תשואת המדד, נטו להפסיד בשנים הבאות יותר, מה שאומר שאם אתם ברווחים נאים כדאי לכם לדאוג...
• ההשקעה לטווח ארוך נהנית מיתרון עצום של אפקט ריבית דריבית, מה שאומר שהכסף שהרווחתי השנה ימשיך לעבוד בשבילי שנה הבאה ויצבור רווחים שגם הם ירוויחו וכן הלאה, אני מניח שכולם מכירים את המושג הזה, אבל למי שלא מומלץ להשתעשע מעט במחשבון ריבית דריבית ולחוות את זה מעט.

לסיום, אני רוצה לחדד, שכל האמור כאן מיועד אך ורק למשקיעים שלמדו ברצינות את הנושא, וניגשים למסחר מתוך הבנה וידיעה לקראת מה הם באים.
ברור לי שאברך שמחפש להרוויח הון ממסחר בין הסדרים, אחרי קורס חובבן, לדעתי מאבד את מעותיו בצורה כמעט וודאית.

את המנהג הבא אימצתי אחרי חוויה לא נעימה שעברתי. כשנכנסתי לאתר הבנק באותו ערב, די נלחצתי. ידעתי שמחר אמור לרדת חיוב של שיק גדול, ולפי החשבון שלי, היה אמור להיות לו כיסוי מספק. לפליאתי, ראיתי שחסרים כמה אלפי שקלים. אחרי בדיקה קצרה, ראיתי שמכרטיס האשראי ירד כמה ימים קודם סכום די גבוה.

התגובה האוטומטית שלי הייתה להאשים את יוקר המחיה וללכת להשיג את הסכום החסר. משום מה, דווקא נכנסתי לפירוט החיובים – ושם ראיתי כמה קניות די גדולות בסכום מצטבר של כמה אלפי שקלים. ככל שניסיתי להיזכר, מעולם לא נתקלתי בחנויות האלו. הייתה שם חנות למוצרי אלכוהול באיזו עיר שכוחה, ועוד עסק לשירותי דיגיטל שמעולם לא נעזרתי בשירותיו.

הרמתי טלפון לחברת האשראי. התברר שהם מפעילים מוקד מיוחד, שזמין גם בשעת ערב מאוחרת, ומיועד למקרים האלו בדיוק. אחרי שהנציג בירר איתי את הפרטים, הוא חסם את הכרטיס וזיכה אותי במלוא הסכום. מאז, בכל חודש אני מקפיד לעבור על חיובי האשראי. ותתפלאו – כבר מספר פעמים שהצלחתי לחסוך סכומים משמעותיים בזכות כך! האמת שכמו כל דבר בחיים, לפני שהתחלתי זה היה נשמע לי מתיש, ואחרי מספר חודשים זה כבר נהיה עניין שבשגרה ונהפך להרגל.

המעלות שאפשר להשיג באמצעות ההרגל הזה הן משמעותיות מאוד לכל מי שמנסה לאמץ התנהלות כלכלית נבונה ונכונה. לעיתים אנשים מעדיפים לרוץ לקורסים ויועצים שעלותם יכולה להגיע לאלפי שקלים ויותר (ישנם בהחלט פתרונות מעולים כיום), בעוד שהרגל כזה יכול להועיל להם רבות. חלק מהרווחים הישירים כתוצאה מכך הינם:

1. מניעה וזיהוי של גניבות: כמו בסיפור שפתחתי, בדיקה יכולה למנוע ולזהות גניבות, שלצערנו מדובר בתופעה שתופסת תאוצה יותר ויותר. רק לאחרונה סיפר לי יהודי שישנם מקומות שמציעים בתשלום סמלי פרטי אשראי גנובים, וכך הוא נוהג לבצע קניות מקוונות. בדיקה קצרה יכולה לחסוך מכם את עוגמת הנפש הזו.

2. חיובים כפולים או שגויים: לעיתים שלא במתכוון, על ידי טעות אנוש של מוכר שהוסיף ספרה לחשבון או ביצע חיוב כפול, אתם תשלמו כסף לחינם. אם תעקבו אחרי החיובים, תוכלו לגלות ששילמתם כפול על מוצר מסוים.

3. עדכון הנחות: ישנם מוצרים רבים כמו קווי טלפון או ביטוחים שבהם ניתנת הנחה לתקופה של שנה וכדומה, ולאחר מכן המחיר מזנק לסכומים גבוהים. אם לא תעקבו אחרי זה, תוכלו לגלות אחרי תקופה ארוכה ששילמתם סכומים מיותרים שהייתם יכולים לחסוך בטלפון אחד לסוכן.

4. להסתכל למציאות בעיניים: לפעמים נוח לנו דווקא להתעלם מההוצאות ולספר לעצמנו שההוצאות החודשיות שלנו נמוכות, בעוד שהמפתח לכל שינוי שנרצה לעשות מחייב הכרה במציאות הנוכחית. רק אחרי שנבין כמה עולה לנו חודש ועל מה אנחנו משלמים, נוכל להתייעל ולהוציא את הכסף בצורה מיטבית יותר.

5. הוצאות מיותרות: לפעמים זה חוג לילד שהוא כבר לא הולך אליו, קו טלפון שלא בשימוש, או כל הוצאה שבעבר נצרכה לנו וכיום היא לא רלוונטית יותר. כשנפגוש בה בסוף החודש, נדע לבטל או לצמצם אותה לפי הצרכים העכשוויים שלנו, במקום לזרוק כסף לפח.

אז עכשיו וודאי הבנתם שההרגל הזה של בדיקת חיובי האשראי הוא לא עוד מטלה, אלא ממש כלי עוצמתי שיכול לשנות לכם את התמונה הפיננסית. זה אולי נשמע כמו "עוד דבר לעשות", אבל ברגע שתתחילו, תראו שזה הופך להיות טבע שני. תחסכו כסף, תמנעו עוגמת נפש, ותהיו בשליטה אמיתית על מה שקורה לכם בחשבון. אל תחכו לרגע שתגלו "הפתעות" לא נעימות – תתחילו היום, ותהפכו את השקט הכלכלי לחלק בלתי נפרד מהשגרה שלכם.

---

בתקופה האחרונה יוצא לי לא מעט להרהר בעתיד הכלכלי של כולנו.
ולפני שאתם מפנים אותי ל-S&P אבהיר שכבר פתחתי קה״ש, ולא בחתונות הילדים עסקינן.
כולנו כבר חוטאים לעיתים בקיצורי דרך עם הבינה המלאכותית: אם זה ייעוץ על השיעול של הילד, ברכה למעסיק או סתם העשרה כללית.
אך דומה שאת הדבר האמיתי אנחנו מפספסים, והוא לדעתי שוק התעסוקה, או במבט רחב יותר – הדרך להרוויח כסף.
ברור שאנחנו לקראת עידן אחר לחלוטין. כל החשיבה שלנו על כסף ועל הדרך להשיג אותו הולכת להשתנות מהקצה לקצה. קשה לנו לדמיין את זה כשאנו נוסעים ברכב הבנזין למשרד ומקווים שהבוס לא ישים לב לאיחור שנגרם לנו בעקבות התור הארוך בסופר השכונתי. הכול מוחשי כל כך וחסר תחליף הגיוני.
אבל זהו – שאנחנו בדיוק כמו אותו חוטב עצים שעובד קשה, אבל בטוח במאה אחוז שאם לא הגזע הזה הילדים שלו יקפאו מקור. היום אנחנו יודעים לגחך עליו ופשוט להדליק את תנור החימום. חכמת הבדיעבד.
רק כדי שנבין קצת למה אני זורה אימה מהמקלדת ועד כמה אנחנו מפספסים פה: לאחרונה שוחחתי עם יהודי שעובד בתחום ההייטק בתפקיד בכיר, ומטבע הדברים יוצא לו לפגוש אנשים מהתעשייה מכל העולם. ואני שומע שהדבר החם הבא הוא סוכני AI שירכזו לנו את כל הפן הפיננסי, כולל התמקחויות על הנחות והטבות מול הבנק, חברת הביטוח, הסופרמרקט או חנות הנעליים.
יהיו כאלו מנויים בג׳מיני, כנראה שאצל גרוק יירשמו הקונספירטורים שבינינו, והתפרנים אולי ילכו לדיפסיק. מה שבטוח – כמות המקצועות שיתאדו במהפכה כזו היא מטורפת: החל מיועצי משכנתאות, סוכני ביטוח, יועצים כלכליים למיניהם, סוכני שירות ומכירות, ובעצם כולם. תעצמו עיניים רגע ותריצו את כל המקצועות שעולים לכם בראש – כנראה שלא יצטרכו אותם.
טוב, אז לא קוראים לי יצחק בריק ואין לי שום מוטיבציה להטריד את מנוחת מי מהקוראים.
אז למה לי כל המלל הזה? אני רוצה לשתף אתכם במסקנה מעניינת שעלתה במוחי והובילה אותי לקבל החלטה אישית כבר היום. אם ננסה לצפות את העתיד ולחשוב קצת "אילון מאסק", כנראה שהאפשרות הראשונה להתפרנס ב-2046 בלי להתייתר בדור הבינה תהיה בעלות על נכס – דהיינו דירה, מניה או קיוסק מוזנח ברחובות. אממה, שלצד מגמת ה-AI ובהיבטים מסוימים כתוצאה מההתפתחות, הבעלות תהפוך להיות מאוד ריכוזית. לעשירים יהיה הרבה יותר קל לעמוד בהשקעה הראשונית של פיתוח אוטומציות ורובוטיקה, מה שיעניק להם יתרון ברור על פני האזרח הפשוט. כך שהאפשרות הזו יותר מורכבת.
האופציה השנייה, והמעניינת לדעתי, היא שלל מקצועות הרוח. לדוגמה: סופר סת״ם, צייר (לחובבי הז׳אנר!), לומד תורה, איש חינוך או שופט. המכנה המשותף הוא הערך שמוביל צרכן לדרוש דווקא מבן אנוש את השירות שהוא מציע.
נכון שכיום רבים מאיתנו יעדיפו גם מלצר אנושי במסעדה, אבל זה נטו מהסיבה שמוזר לנו לראות אופטימוס מגיש מנת אסאדו. המבחן האמיתי הוא לא מה יותר כיף, אלא מה קו אדום אצלנו. מזוזה מודפסת לעולם לא ארכוש, ואף אדם נורמטיבי לא ישלח ילד ללמוד אצל רובוט – כי שם אנחנו זקוקים לאנושיות.
מה שמותיר אותנו עם אסטרטגיה ברורה לכאורה: להתמקד היום דווקא במקצועות הרוח, כדי שכשנגיע לרגע האמת נוכל להעניק מהניסיון שנצבור כמחנכים לכל המתכנתים והאדריכלים לשעבר, וכמובן להשתכר בהתאם. נשמע הזוי, אבל לטעמי זה ממש צפוי.
אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.
נ.ב. חברו הטוב של האדם די הסכים עם ההגיון ששפכתי כאן

שמעתי פעם בדיחה, שהורים עסוקים בשנתיים הראשונות לחיי ילדיהם, ללמד אותם ללכת ולדבר, ובשמונה עשר השנים הבאות, לשבת ולהקשיב. 
אתם בטח מתפלאים, מדוע ראיתי לנכון לשתף אתכם בבדיחה הזו.
ואני אסביר, בשנים האחרונות, כולנו עדים למגמה ההולכת וגוברת בתוך ציבור יראי ה', של מודעות כלכלית ופיננסית, תופעה מבורכת שהפורום הזה בעז"ה יעצים ויגביר. 
רק שלפעמים צריך לדעת גם להרפות ולא להתעקש על הטוב ביותר, כמו בסיפור שקרה לי לאחרונה, יצא לי לשוחח עם יהודי, שהיה טרוד למעלה מראשו, בחישובים אודות דמי הניהול שיגבו ממנו באפיק השקעה מסוים, כשצללנו לפרטים גילינו, שהפער המקסימלי שצפוי להיות בעתיד, בין האופציות עומד על פחות ממאה שקלים, מה שמייתר את כל העסק סביב הנושא. 
אותו יהודי, שכמו רבים וטובים התוודע לפן הכלכלי של החיים, החליט בתבונה להתמקח ולהוזיל עלויות, ורק שכח לבדוק, האם אכן יצא לו רווח כלשהוא מהמרדף הזה, או שכמו שאכן קרה, הוא שרף זמן ואנרגיה מרובים על שקלים בודדים. 
האמת, אם כאן היה נגמר הסיפור לא הייתי מבזבז את זמנכם, מה שלדעתי כן ראוי לתשומת לב, היא העובדה שרבים נמנעים לקפוץ למים' בדברים חשובים, כמו חסכונות וכדו' רק בגלל העומס המנטלי, שנוצר עם ההשוואות בדמי הניהול המיסוי או התשואה, וכך מפספסים זמן וכסף, כביכול מתוך רצון לחסוך.
אז בפעם הבאה שתזדמן לכם החלטה כזו, אני ממליץ לכם לשים לב קודם. כמה משמעותיים הפערים ולפי זה להתנהל בהמשך.

@אבישי-ויינגולד באותו עניין פוסט שכתבתי בעבר, מקווה שתיהנו.
"הגזלן הקדוש"
אם בדרך כלל הורגלנו שמביאים דוגמאות מעולם המעשה לבית המדרש הפעם ננסה הפוך, במה דברים אמורים, ר' נחמן אמר פעם שעל יהודי לגזול מעיתותיו למען לימוד התורה, הכוונה שגם אם אתה עובד לפרנסתך וטרוד בעניינך תגזול פה חמש דקות פה עשר ללימוד תורה.
ועל בשרי למדתי שהשיטה הזו יעילה למדי גם בתחום ההשקעות, כמעט כל שיחה שקיימתי על החשיבות בהשתדלות לחתונות הילדים כבר מקטנותם, הגיעה היכנשהוא לטיעון הבא "אני בקושי גומר את החודש, אז מאיפה שאני יתחיל להשקיע?"
ואני חושב שזו טענה מוצדקת לחלוטין.
אז מה עושים? פשוט מאוד גוזלים! טוב לא שאני מעודד פשיעה, אבל כן פשוט מתחילים לגזול מעצמכם!
כן, ובנימה אישית, בבוקר בהיר אחד כשרפרפתי על חיובי האשראי גיליתי שהסכום ששילמתי בתשלומים על טיפול שיניים הגיע לסיומו והחודש התשלום האחרון ירד לי, במחשבה ראשונה אמרתי לעצמי יופי עוד סכום לחודשי, ואז הבנתי הסכום הזה הוא לא באמת משמעותי, הסתדרתי בלעדיו מצוין בתקופה האחרונה, ובמקום לבזבז אותו בלי שאשים לב פשוט כדאי לי להפנות אותו להשקעה.
ואכן מאז יש לי הוראת קבע, כשמעת לעת אני מוסיף חלקיקים לחסכון שלי.
אז עצתי אליכם, תגזלו מעצמכם לעצמכם, ממתנה שקיבלתם, מחיוב בתשלומים שנגמר, מהכנסה נוספת, עכשיו לא תשימו לב אבל כשתפגשו את המחותנים בעז"ה, תודו לעצמכם על כך.

כמה נקודות שמסקרנות אותי

1. ההלוואות הם בנקאיות ? ריבית גבוהה בד"כ. הלוואת עמיתים, אפשר רק כנגד אחוז מסוים מהתיק, ומבחינה הלכתית זה מורכב.
2. קופ"ג קלאסית? מה הבטוחות של הגמח"ים שאני לא יעלם עם הקופה ביום בהיר? איך מתבצע ההחזר החודשי אחרי החתונה?
3. איפה הרגולטור בסיפור ? כדי לעבוד בשת"פ עם בתי השקעות מסודרים, אתה חיב אישור מהרגולטור, ולהוציא אישור למיזם "שטיבלך" כזה זה די מורכב .

כשקראתי את דבריו של @עו-ד-נתן-רוזנבלט, בתחילה כעסתי על אדם שלא מבין בתחום כלל (ע"פ עדותו) ומביע דעה (שלא נכונה בעליל)
אח"כ, שמחתי ש"בזכותו" ובזכות בני מינו ודורו, יהיו אברכים שיגיעו לחתונות עם דירה נוזלת בבאר שבע, והם ישמרו על סטנדרט נמוך...

ישנו משפט מפורסם, שנעשה בו שימוש בהתרחשות פוליטית עתיקה, "דברים שרואים מכאן לא רואים משם"
ההיגיון שטמון במשפט, מצביע על העובדה, שישנם זוויות ראיה שונות לכל נתון, ובהחלט יתכנו מסקנות שונות, על פי נקודת המוצא של המתבונן.
דוגמא לדבר נוכל למצוא בענייני ציבור, שם ייתכן שראשי הקהל, שמטבע הדברים נחשפים לכלל הציבור, ינהגו באחריות יתרה בהחלטות שעלולות לגרום לנזקים לחלקים מסוימים.
לצערי, בימים האחרונים כולנו נחשפים למספר התרחשויות, שמצביעות על כך שדווקא אלו שאמורים להכיר את כלל רבדי הציבור, ולהתאים את התנהגותם לסכנות שעומדות בדרכם, טומנים את ראשם בחול.
רבות נדונו כבר, המיזמים החדשים לשילוב השקעה בשוק ההון עם תוכניות הגמ"חים, אותם יזמו מספר קהילות חשובות, וגמ"חים גדולים,
אכן, יש הדורשים את המיזמים הללו לגנאי, יש הדורשים לשבח, ויש המסתפקים האם הם בגדר דבר שבא לעולם בכלל.
מה שמטריד אותי בסיפור הזה, הוא דווקא האנשים אותם בחרו להציב בפרונט של אותם מיזמים,
אין ספק, שזה מוסיף נופך של רצינות ומקצועיות חיוביים לעניין.
אותם מומחים, אכן בעלי הבנה רחבה ומעמיקה בעולם ההשקעות, ומתוקף עומק הבנתם זכותם המלאה, לעסוק ולהמליץ על השקעות שאינם שוות לכל נפש, כך לדוגמא נוכל למצוא בחיפוש קצר, הסכתים, מאמרים והרצאות, בהם הם מסבירים בטוב טעם ודעת, מדוע מומלץ להשקיע בסקטור הביטחוני במטבעות קריפטו או לגדר מט"ח וכן על זו הדרך, יתכן בהחלט שהצדק איתם, ואיני נוקט דעה בעצם הנושא.
אך פה נשאלת השאלה, באיזו אחריות אותם אנשי ציבור יקרים, ראשי קהילות וגמ"חים נכבדים, מעניקים במה ותפוצה כה נרחבת, למומחים ולהמלצותיהם.
האם כל כך מהר שכחנו את הסכנה העצומה, בהפקעת האברכים מבין כותלי בית המדרש והשלכתם אל הביצה הבורסאית, כדברי ה"מעוררים" דאז.
אם כבר יוצאים ביוזמה נפלאה ומבורכת כל כך, שוודאי תורמת רבות להעלאת המודעות לאפשרות לחתן ילדים בקלות, לא חבל להסתכן לשווא?
מלבד החשש הנ"ל, והסיכון העצום לאיבוד ממון רב, שקיים בהשקעות שמיועדות למקצוענים,
דומני, שיש סיכון לא מבוטל נוסף שמתעורר בהתנהגות פסולה שכזו, עצם העובדה שאברך ששמע על פתרון קולקטיבי, ואז ציפור קטנה תלחש על אוזנו, שאותו מומחה שהגה את השיטה, ממליץ על השקעה אחרת שתניב תשואה כפולה ומכופלת, בוודאי שהוא ינסה לברר ולהבין איך מצטרפים להצלחה הזו, ומה הכשרות שיש עליה, וכמה דמי הניהול שיש, והאם אפשר לקבל הנחה, וכו' וכך יחלפו להם שנה ושנתיים, ועוד רווח פוטנציאלי יתאדה לשווא,
אני רוצה לשוב ולחדד, אין בי כל תלונה כלפי אנשי מקצוע נכבדים אלו, זו המומחיות שלהם, ובהחלט שמורה להם הפריבילגיה להרחיב אופקים לאלו המעוניינים בכך,
ג.נ. אישית החכמתי מהם רבות.
אך מכאן ועד להפוך אותם למעתיקי השמועה ומפיצי הבשורה, לדעתי זו פעולה מסוכנת, שמוטב יחשבו עליה שוב הנוגעים בדבר, למען לא תצא תקלה תחת ידם ח"ו.

@ניסן-עציוני כתב באיזה דמי ניהול זולים יותר?:

תנסה להתמקד כל הזמן בצבירה

כמו שכתב כבר @גימפל, בשנים הראשונות כדאי לשים לב גם להפקדות. מה שברור שהכי נכון להתייעץ עם גורם מוסמך, בוודאי בכל הקשור בפנסיות, שם זה בד"כ בחינם.

הפוסט הזה חריג, בעיקר בגלל שאין בו הנעה לפעולה, אני לא בא לחוות דעה לכאן או לכאן, ואני אישית, לוקה ביותר מתסמין אחד כפי שיתואר להלן. 
במה דברים אמורים  שוחחתי לאחרונה עם ידיד שנוו"ב עוסקת באדריכלות, ב"ה היא צברה וותק ושנות ניסיון רבות, וכיום שמה הולך לפניה, מה שמזמן לה עבודה מכל רחבי הארץ, ובהתאם  לקוחות מכל גווני הקשת. 
תופעה יחודית, שחוזרת על עצמה דווקא אצל לקוחות חרדים, היא מספרת, הינה חוסר קבלת הסמכות, אם בכל אוכלוסיה אחרת, לאחר פגישה מסודרת בה הלקוחות פורטים את חלומותיהם בקשר לנכס המדובר, היא מקבלת את מלוא הבמה והאחריות, ומקבלת החלטות בהתאם לתנאים בשטח, כרוחב דעתה המקצועית, הלקוחות יכולים להעיר פה ושם, ולבקש התאמות ספציפיות, אבל באופן כללי היא זו שקובעת, אחרי הכל זה המקצוע שהיא למדה. 
אצל חרדים המצב שונה לחלוטין, מרגע הפגישה הראשונית, מתחילה מעין תחרות סמויה, בה על הלקוח להוכיח באותות ומופתים (ולעיתים גם בחדר ללא דלת כניסה...) למה הוא הרבה יותר מוכשר בתכנון, ולמה כל הלימודים והתעודה שווים לצור על פי צלוחיתו. 
כביכול, אילו אדריכלית אומללה אחת, שעוסקת בתחום למעלה משלושה עשורים, תהיה מוכשרת בתחומה, יותר מאברך שעד לפני שבועיים וחצי לא ידע לקרוא תכנית בנין, זה יהיה עלבון קשה מנשוא. 
כששמעתי את הדברים מאותו ידיד, הזדהיתי באופן מוחלט, בשנים האחרונות אני עוסק לפרנסתי, בהנגשת שוק ההון והדרכים הבטוחות להנות מפירותיו, ויום אחר יום, אני נתקל בלקוחות שפנו כדי לקבל מידע מסודר ובטוח, ואז מתחילות השאלות, למה לא לגדר מט"ח? למה לא להשקיע באס אנד פי עצמו? ומי אמר שבית ההשקעות לא גונב אותי? 
הלוווו פנית כדי לקבל מידע והדרכה על איך נכון לך להשקיע, לא באת לקורס יעוץ פנסיוני, אני באמת עונה באהבה על השאלות הללו, רק מהסיבה שאני בעצמי כאמור כזה בדיוק, אבל זה בהחלט מעיק לא פעם. 
ולא, אל תספרו לי שמדובר באנשים מתוחכמים שמחפשים להימנע מהונאות, כי כמות מספרי האשראי שאני אישית קיבלתי במייל, ללא שביקשתי מעולם היא הזויה, לקוחות מספרים לי על מצבים רפואיים, סתם כך בשביל לפטפט, בלי ששאלתי או התעניינתי, אין שם איזושהי אבטחת מידע, או משהו בסגנון. 
יתכן, וזו גם הסיבה, שרבים מאיתנו וביניהם אני נמנעים מלחשוף את שמם המלא, אף אחד לא מעוניין להפוך לברווז במטווח, ולהתמודד באופן אישי עם מבחנים מהסביבה. 
כשנבוא לחפש את הסיבה לשוני בין חרדים לשאר האוכלוסייה, ההבדל הכי אקטואלי כמובן, הוא הגיוס לצבא, והגיוני מאוד שבצבא שבו מפקד שנולד בסה"כ שנה לפניך, יכול להטיל עליך פקודה שאתה חייב למלא, גם אם אין בה שמץ של היגיון, מערכת כזו יכולה לחנך בן אדם לקבל מרות. 
שלא כמו בעולם הישיבות, שבו משגיח בן שמונים שהרביץ בינה עוד באבות שלנו, נתון תמיד לויכוח ולשיקול דעת של כל דרדק בן 16. חשוב לי להדגיש שאני ממש לא נוקט עמדה לכאן ולכאן, וברור שישנם צדדים חיובים ביותר, בעצמאות המחשבה הזו, אני בסה"כ מעלה נושא לדיון. 
נתון נוסף, שבוודאי משפיע לא מעט, הוא הגישה האינטלקטואלית של כל צורב מתחיל, אם בעולם האקדמי הנחות יסוד שקבעו פרופסורים בעלי שם נידונות בכובד ראש ויראה, צורת הלימוד הישיבתית היא ההיפך הגמור, אין שום יסוד מוסכם  וכל נער מנוער רשאי ואף צריך להציב קושיות בפני ביאורי רבותינו הראשונים והאחרונים. 
לאחרונה יצא לי להיפגש עם פרופסור נודע על איזה עניין רפואי, כששאלתי אותו שאלה פשוטה, נדמה היה כי הוא עומד לזרוק אותי מחלון משרדו הנאה, אי שם במרומי אחד ממגדלי תל אביב, רק כי פקפקתי באמינות ההנחה המקצועית שלו, ומנגד בימי חורפי, זכיתי לשמוע שיעורים רבים מאחד מגדולי הדור שליט"א, והלגיטימציה לכל תלמיד חסר חתימת זקן לפרוך את הסברות הנאמרות, עומדת בניגוד משווע למקובל בעולמות האקדמיה. 
יתכן גם, שזו אחת הסיבות לתופעת ה"כלבוינקים" בה כל אחד שהעז וקפץ למים, הופך בין לילה למומחה כללי, כך נוכל לראות מלווה כלכלי למשפחות שמחלטר מהצד כיועץ פנסיוני, או יועץ משכנתאות שמעביר וובינרים על ניתוח טכני, במקום להתמקד בתחום אחד, ולתת את מירב הידע, בוחרים לתזז בין כלל כיסי הארנק, ובכל תחום להפגין בקיאות, שלעיתים בהחלט מרשימה אך מפעם לפעם גם די מביכה, דמיינו לעצמכם, יועץ השקעות בבנק שישחיל ללקוחות מידע על מיצוי זכויות, סתם כך כי הוא מכיר...
ואם נחזור רגע לטענת חוסר האמון, אני משתומם פעם אחרי פעם, לשם ההמחשה, לראות אנשים נותנים אמון עיוור, באדם שהשתקם ממצב כלכלי קשה, בשאלות שקשורות במיסוי, רק כי הוא מבין בכסף.. איזה קשר יש בין הנושאים. 
ואם בפן הכלכלי הערבוב הזה יכול ליצור נזק כספי מוגבל בסה"כ, בפן הטיפולי אנחנו כבר מדברים על קטסטרופה של ממש, בה כל אברך עם "גישה" מנפיק אבחון פסיכאטרי, וכל בוגר סדנת קאוצ'ינג כבר מעניק טיפול תרופתי ל"ע, אני בכוונה מקצר במקום שראוי להאריך, היות ואני אינני זה שראוי לכך, רק אשתף, שבמו עיניי ראיתי סיפור מזעזע, של מטפל רגשי חביב שחשב שהוא יכול לעסוק במקרה אובדני, שלצערינו נגמר רע מאוד ה"י.
לסיום, חשוב לי להבהיר בשלישית, כי אני לא מחפש לשנות, ולא קורא תיגר על כלום, זו בסה"כ העלאת מודעות לנושא שיש בו צדדים חיוביים, ומן הסתם גם צדדים שפחות. 
נ.ב. שלל הדוגמאות לעיל, נאמרו לגופו של עניין, ובהחלט לא לגופו של אדם. כל הקשר או הקבלה בין הדמויות הוירטואליות המתוארות, לאישים קיימים נעשה על דעת המקשר בלבד! 
אישית נעזרתי לא אחת, באנשים יקרים, שמתמחים בצורה עמוקה בכמה וכמה תחומים, ואני בהחלט לא רואה שום פסול בכך.

@אבישי-ויינגולד אינני מתיימר להציג דעה תורנית כלל, אך כמדומני שיש לחלק בין השקעה שדורשת תשומת לב וכוחות נפשיים, לבין השקעה חודשית בשוק ההון, שלא אמורה לבוא על חשבון צמיחה תורנית בשום אופן.