הציבור החרדי תמיד נודע ביצירתיות.
לא גוי נורמטיבי ממוצע משועמם מאלבמה, אלא מוחות מבריקים שהמציאו מחדש את עולם המימון:
משכנתאות מתוחכמות, עסקאות נדל"ן יצירתיות, ושיטה שהחזיקה עשרות שנים.
מאות ואלפי אברכים חיתנו ילדים, הגדילו הון עצמי, דאגו להכסנות בגיל הפנסיה.
בנוסף שרוב ככל הציבור החרדי-ליטאי גרים בדריה בבעלות, ואפילו הצו"לים שבציבור מחזיקים נדל"ן להשקעה.
וכל זה בלי קריאות שבר ובלי "קריסות שוק" – לאפוקי שטויות כמו דורות עילית במדינת פלסטין (סליחה, בצפון מערב תל אביב).
רק מה? היצירתיות הפכה למונופול יחיד. מי שהשיג מימון ונדל"ן – צמח. מי שלא – נתקע.
כאן נכנסו "בנקל" ושאר אנשי מקצועי היקרים, והביאו את בשורת ה"גם גוי נורמטיבי":
חסכון מחושב, לטווח ארוך, מסודר, עם מאות או אלפי ש"ח בחודש שמצטברים להון משמעותי.
זה פתח דלתות שלא היו כאן קודם, בפרט לצעירים ולמחוסרי אמצעי השגת מימון – וזה אכן מבורך מאוד.
אבל, בואו נעצור רגע.
אל לנו להפוך את זה למנהג חרדי העתיק בסגנון "הכל או כלום":
אם רשכבה"ג בירך את הסנופי עם בו"ה – אז פתאום תוך שנה אנחנו שוכחים את עשרות שנות מומחיות,
יצירתיות וניסיון בהשקעות נדל"ן פרטיות, ומוחקים את כל ההיסטוריה הפיננסית שלנו 1?!
אז כן – לאמץ גם את המשעמם, הנורמטיבי, המסודר.
אבל באיזון.
לשלב בין הגאונות החרדית היצירתית לבין המשמעת האמריקאית.
לא לרדת מהעץ – אלא פשוט לטפס עליו בשתי סולמות במקביל - גם לעלות כדרך כל אדם וגם לקפוץ כספורטאי מנוסה.
גמר חתימה טובה, והצלחה לכולם בכל שוק שהם !
ומה עם התזרים השלילי ?
