דילוג לתוכן

ביעור חמץ כלכלי

כלכלת המשפחה
11 7 365 6
  • אחרי שסיימתי לגרד עם שפכטל שאריות של וופלים מהמסילות של התריסים, ישבתי לנוח. קצת משעמם אז נכנסתי לאתר הבנק, ישרכארט וכו'. גיליתי שיש לי 'חמץ' תופח - פירוט החיובים באשראי.
    אז... משתף בתובנות.


    ליל י"ד ניסן. הבית מריח כמו המפעל של סנו. מיכל הקטנה ישנה עם בובה. עוד חצי שעה מעריב. אבל טרם סימנתי עוד וי אחד.

    פתחתי את המגירה העליונה בשידה. המגירה שבה נשמרים "המסמכים החשובים". (או במילים אחרות: המקום שבו שקלים הולכים למות.)

    "יוסף," רחלי אמרה לי כשראתה אותי נובר בערמת מעטפות, "החמץ שם זה גג כמה קבלות מהמכירה השכונתית. חבל על הזמן, בוא תעזור לי להחזיר את המקרר למקום."

    "זה לא סתם קבלות. זה 'חמץ נוקשה'. זה ממש 'בל ימצא'. בתוך המעטפות האלה מסתתר חמץ גמור שחונק לנו את העו"ש. אני עושה פה ביעור חמץ פיננסי." עניתי ברצינות.

    סיימתי עם המעטפות ועברתי לאתר הבנק. התחלתי לגולל בפירוט החיובים.
    "רחלי! בואי תראי!" לחשתי בזעזוע. "מה זה 'חיוב חודשי – מנוי משפחתי לספארי' ב-67 ש"ח? מתי פעם אחרונה ראינו פיל? הדבר היחיד שדומה פה לג'ונגל זה ערימות הבגדים שצריך לקפל!"

    "אה," היא נזכרה, "זה מהמבצע של 'בין הזמנים' בקיץ האחרון. אמרת שזה 'השקעה בחינוך' ושנבטל את זה ברגע שהחופש נגמר. נראה לי ששכחת..."

    המשכתי לגלול. פתאום מצאתי 'עמלת כרטיס אשראי נוסף' על כרטיס ה"מועדון" שעשיתי בשביל לקבל 50 ש"ח הנחה בקניית החליפה לחג ב-תשפ"ד. הכרטיס מזמן קבור עמוק בתוך המגירה, אבל העמלה חיה ובועטת - 14.90 ש"ח כל חודש.

    "זה לא חמץ," אמרתי לרחלי, "זה ריקבון! זה כמו למצוא פיתה בתיק של מיכל אחרי שבוע... אם היינו תופסים את זה בזמן היינו מכסים את המצות חבורה השנה."

    אבל השיא הגיע כשראיתי את 'דמי הניהול' בקרן הפנסיה של אשתי, זו שפתחו לה כשהייתי עוד בחור ופינער היה העבודה היחידה שהכרתי.

    ישבתי שם, מול המסך, ועשיתי "ביטול".
    ביטלתי הכל, התקשרתי למוקד של חברת האשראי (הייתי מספר 402 בתור, מי מדבר איתם בער"פ???) ושרפתי את העמלות המיותרות.
    אחרי שסיימתי עם חברת האשראי, עברתי לזירה הקשה - דמי הניהול בפנסיה.
    בשיחה אחת (של 40 דקות, שבמהלכן הספקתי לנקות את כל המדפים כולל הגומיות במקרר ), הודעתי להם שעם כל הכבוד ל"דמי ניהול", אני לא מתכוון לנהל להם את הווילה על חשבון החתונות של הילדים שלי.


    רגע ברצינות:
    החמץ הכי מסוכן הוא זה שאנחנו לא רואים כי הוא קטן מדי.

    הוא מסוכן מ-2 סיבות.

    1. ה-20 ש"ח שזולגים כל חודש על שירותים ששכחנו מהם, הם פירורים שמתנפחים לחמץ גדול.
    2. גם אם אנחנו מסתדרים בלעדיהם, הם היו יכולים להיות בהשקעה שלא נסתדר בלעדיה.

    הרווח הכי גדול הוא הכסף שנשאר לנו בכיס או הולך להשקעה.
    אל תחכו לליל י"ד – תעברו על הכל עכשיו.

  • אחרי שסיימתי לגרד עם שפכטל שאריות של וופלים מהמסילות של התריסים, ישבתי לנוח. קצת משעמם אז נכנסתי לאתר הבנק, ישרכארט וכו'. גיליתי שיש לי 'חמץ' תופח - פירוט החיובים באשראי.
    אז... משתף בתובנות.


    ליל י"ד ניסן. הבית מריח כמו המפעל של סנו. מיכל הקטנה ישנה עם בובה. עוד חצי שעה מעריב. אבל טרם סימנתי עוד וי אחד.

    פתחתי את המגירה העליונה בשידה. המגירה שבה נשמרים "המסמכים החשובים". (או במילים אחרות: המקום שבו שקלים הולכים למות.)

    "יוסף," רחלי אמרה לי כשראתה אותי נובר בערמת מעטפות, "החמץ שם זה גג כמה קבלות מהמכירה השכונתית. חבל על הזמן, בוא תעזור לי להחזיר את המקרר למקום."

    "זה לא סתם קבלות. זה 'חמץ נוקשה'. זה ממש 'בל ימצא'. בתוך המעטפות האלה מסתתר חמץ גמור שחונק לנו את העו"ש. אני עושה פה ביעור חמץ פיננסי." עניתי ברצינות.

    סיימתי עם המעטפות ועברתי לאתר הבנק. התחלתי לגולל בפירוט החיובים.
    "רחלי! בואי תראי!" לחשתי בזעזוע. "מה זה 'חיוב חודשי – מנוי משפחתי לספארי' ב-67 ש"ח? מתי פעם אחרונה ראינו פיל? הדבר היחיד שדומה פה לג'ונגל זה ערימות הבגדים שצריך לקפל!"

    "אה," היא נזכרה, "זה מהמבצע של 'בין הזמנים' בקיץ האחרון. אמרת שזה 'השקעה בחינוך' ושנבטל את זה ברגע שהחופש נגמר. נראה לי ששכחת..."

    המשכתי לגלול. פתאום מצאתי 'עמלת כרטיס אשראי נוסף' על כרטיס ה"מועדון" שעשיתי בשביל לקבל 50 ש"ח הנחה בקניית החליפה לחג ב-תשפ"ד. הכרטיס מזמן קבור עמוק בתוך המגירה, אבל העמלה חיה ובועטת - 14.90 ש"ח כל חודש.

    "זה לא חמץ," אמרתי לרחלי, "זה ריקבון! זה כמו למצוא פיתה בתיק של מיכל אחרי שבוע... אם היינו תופסים את זה בזמן היינו מכסים את המצות חבורה השנה."

    אבל השיא הגיע כשראיתי את 'דמי הניהול' בקרן הפנסיה של אשתי, זו שפתחו לה כשהייתי עוד בחור ופינער היה העבודה היחידה שהכרתי.

    ישבתי שם, מול המסך, ועשיתי "ביטול".
    ביטלתי הכל, התקשרתי למוקד של חברת האשראי (הייתי מספר 402 בתור, מי מדבר איתם בער"פ???) ושרפתי את העמלות המיותרות.
    אחרי שסיימתי עם חברת האשראי, עברתי לזירה הקשה - דמי הניהול בפנסיה.
    בשיחה אחת (של 40 דקות, שבמהלכן הספקתי לנקות את כל המדפים כולל הגומיות במקרר ), הודעתי להם שעם כל הכבוד ל"דמי ניהול", אני לא מתכוון לנהל להם את הווילה על חשבון החתונות של הילדים שלי.


    רגע ברצינות:
    החמץ הכי מסוכן הוא זה שאנחנו לא רואים כי הוא קטן מדי.

    הוא מסוכן מ-2 סיבות.

    1. ה-20 ש"ח שזולגים כל חודש על שירותים ששכחנו מהם, הם פירורים שמתנפחים לחמץ גדול.
    2. גם אם אנחנו מסתדרים בלעדיהם, הם היו יכולים להיות בהשקעה שלא נסתדר בלעדיה.

    הרווח הכי גדול הוא הכסף שנשאר לנו בכיס או הולך להשקעה.
    אל תחכו לליל י"ד – תעברו על הכל עכשיו.

    @מחשב-מסלול-מחדש
    אהבתי, אחד הטורים הטובים שלך.

  • @מחשב-מסלול-מחדש
    אהבתי, אחד הטורים הטובים שלך.

    @סייעתא-דשמיא תודה רבה😊 . ערכתי.

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...🤔

  • @סייעתא-דשמיא תודה רבה😊 . ערכתי.

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...🤔

    @מחשב-מסלול-מחדש
    אין על הכתיבה שלך!!
    ממש מוצלח!!
    תעשה עם זה משהו...

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...

    תעלה, ונעזור לך עם המסר.

  • כתוב מדהים!

  • @מחשב-מסלול-מחדש
    אין על הכתיבה שלך!!
    ממש מוצלח!!
    תעשה עם זה משהו...

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...

    תעלה, ונעזור לך עם המסר.

    @אבי-ר. said:

    אין על הכתיבה שלך!!
    ממש מוצלח!!

    תודה רבה.

    תעשה עם זה משהו...

    אני עושה... (מעלה לכאן...)

    עלה, ונעזור לך עם המסר.

    עשיתי את זה השבוע ולא עזרו לי...😢

    בכל מקרה אני משייף טיפה ומעלה.

  • אחרי שסיימתי לגרד עם שפכטל שאריות של וופלים מהמסילות של התריסים, ישבתי לנוח. קצת משעמם אז נכנסתי לאתר הבנק, ישרכארט וכו'. גיליתי שיש לי 'חמץ' תופח - פירוט החיובים באשראי.
    אז... משתף בתובנות.


    ליל י"ד ניסן. הבית מריח כמו המפעל של סנו. מיכל הקטנה ישנה עם בובה. עוד חצי שעה מעריב. אבל טרם סימנתי עוד וי אחד.

    פתחתי את המגירה העליונה בשידה. המגירה שבה נשמרים "המסמכים החשובים". (או במילים אחרות: המקום שבו שקלים הולכים למות.)

    "יוסף," רחלי אמרה לי כשראתה אותי נובר בערמת מעטפות, "החמץ שם זה גג כמה קבלות מהמכירה השכונתית. חבל על הזמן, בוא תעזור לי להחזיר את המקרר למקום."

    "זה לא סתם קבלות. זה 'חמץ נוקשה'. זה ממש 'בל ימצא'. בתוך המעטפות האלה מסתתר חמץ גמור שחונק לנו את העו"ש. אני עושה פה ביעור חמץ פיננסי." עניתי ברצינות.

    סיימתי עם המעטפות ועברתי לאתר הבנק. התחלתי לגולל בפירוט החיובים.
    "רחלי! בואי תראי!" לחשתי בזעזוע. "מה זה 'חיוב חודשי – מנוי משפחתי לספארי' ב-67 ש"ח? מתי פעם אחרונה ראינו פיל? הדבר היחיד שדומה פה לג'ונגל זה ערימות הבגדים שצריך לקפל!"

    "אה," היא נזכרה, "זה מהמבצע של 'בין הזמנים' בקיץ האחרון. אמרת שזה 'השקעה בחינוך' ושנבטל את זה ברגע שהחופש נגמר. נראה לי ששכחת..."

    המשכתי לגלול. פתאום מצאתי 'עמלת כרטיס אשראי נוסף' על כרטיס ה"מועדון" שעשיתי בשביל לקבל 50 ש"ח הנחה בקניית החליפה לחג ב-תשפ"ד. הכרטיס מזמן קבור עמוק בתוך המגירה, אבל העמלה חיה ובועטת - 14.90 ש"ח כל חודש.

    "זה לא חמץ," אמרתי לרחלי, "זה ריקבון! זה כמו למצוא פיתה בתיק של מיכל אחרי שבוע... אם היינו תופסים את זה בזמן היינו מכסים את המצות חבורה השנה."

    אבל השיא הגיע כשראיתי את 'דמי הניהול' בקרן הפנסיה של אשתי, זו שפתחו לה כשהייתי עוד בחור ופינער היה העבודה היחידה שהכרתי.

    ישבתי שם, מול המסך, ועשיתי "ביטול".
    ביטלתי הכל, התקשרתי למוקד של חברת האשראי (הייתי מספר 402 בתור, מי מדבר איתם בער"פ???) ושרפתי את העמלות המיותרות.
    אחרי שסיימתי עם חברת האשראי, עברתי לזירה הקשה - דמי הניהול בפנסיה.
    בשיחה אחת (של 40 דקות, שבמהלכן הספקתי לנקות את כל המדפים כולל הגומיות במקרר ), הודעתי להם שעם כל הכבוד ל"דמי ניהול", אני לא מתכוון לנהל להם את הווילה על חשבון החתונות של הילדים שלי.


    רגע ברצינות:
    החמץ הכי מסוכן הוא זה שאנחנו לא רואים כי הוא קטן מדי.

    הוא מסוכן מ-2 סיבות.

    1. ה-20 ש"ח שזולגים כל חודש על שירותים ששכחנו מהם, הם פירורים שמתנפחים לחמץ גדול.
    2. גם אם אנחנו מסתדרים בלעדיהם, הם היו יכולים להיות בהשקעה שלא נסתדר בלעדיה.

    הרווח הכי גדול הוא הכסף שנשאר לנו בכיס או הולך להשקעה.
    אל תחכו לליל י"ד – תעברו על הכל עכשיו.

    @מחשב-מסלול-מחדש כתיבה יפה מאוד. תנסה להכניס לאחד העיתונים כמדור חדש תובנות כלכליות בהגשה הומריסטית, הבעיה שאפילו נושאים כלכלים בצורה רצינית ורגילה לא מפותחים אבל לך תדע אולי זה יפתח בכלל את הנושא שם. בכל אופן אולי בתפוצה של עציוני וכדומה תקבל במה ותתחיל משהו חדש וטוב בהצלחה.

  • אחרי שסיימתי לגרד עם שפכטל שאריות של וופלים מהמסילות של התריסים, ישבתי לנוח. קצת משעמם אז נכנסתי לאתר הבנק, ישרכארט וכו'. גיליתי שיש לי 'חמץ' תופח - פירוט החיובים באשראי.
    אז... משתף בתובנות.


    ליל י"ד ניסן. הבית מריח כמו המפעל של סנו. מיכל הקטנה ישנה עם בובה. עוד חצי שעה מעריב. אבל טרם סימנתי עוד וי אחד.

    פתחתי את המגירה העליונה בשידה. המגירה שבה נשמרים "המסמכים החשובים". (או במילים אחרות: המקום שבו שקלים הולכים למות.)

    "יוסף," רחלי אמרה לי כשראתה אותי נובר בערמת מעטפות, "החמץ שם זה גג כמה קבלות מהמכירה השכונתית. חבל על הזמן, בוא תעזור לי להחזיר את המקרר למקום."

    "זה לא סתם קבלות. זה 'חמץ נוקשה'. זה ממש 'בל ימצא'. בתוך המעטפות האלה מסתתר חמץ גמור שחונק לנו את העו"ש. אני עושה פה ביעור חמץ פיננסי." עניתי ברצינות.

    סיימתי עם המעטפות ועברתי לאתר הבנק. התחלתי לגולל בפירוט החיובים.
    "רחלי! בואי תראי!" לחשתי בזעזוע. "מה זה 'חיוב חודשי – מנוי משפחתי לספארי' ב-67 ש"ח? מתי פעם אחרונה ראינו פיל? הדבר היחיד שדומה פה לג'ונגל זה ערימות הבגדים שצריך לקפל!"

    "אה," היא נזכרה, "זה מהמבצע של 'בין הזמנים' בקיץ האחרון. אמרת שזה 'השקעה בחינוך' ושנבטל את זה ברגע שהחופש נגמר. נראה לי ששכחת..."

    המשכתי לגלול. פתאום מצאתי 'עמלת כרטיס אשראי נוסף' על כרטיס ה"מועדון" שעשיתי בשביל לקבל 50 ש"ח הנחה בקניית החליפה לחג ב-תשפ"ד. הכרטיס מזמן קבור עמוק בתוך המגירה, אבל העמלה חיה ובועטת - 14.90 ש"ח כל חודש.

    "זה לא חמץ," אמרתי לרחלי, "זה ריקבון! זה כמו למצוא פיתה בתיק של מיכל אחרי שבוע... אם היינו תופסים את זה בזמן היינו מכסים את המצות חבורה השנה."

    אבל השיא הגיע כשראיתי את 'דמי הניהול' בקרן הפנסיה של אשתי, זו שפתחו לה כשהייתי עוד בחור ופינער היה העבודה היחידה שהכרתי.

    ישבתי שם, מול המסך, ועשיתי "ביטול".
    ביטלתי הכל, התקשרתי למוקד של חברת האשראי (הייתי מספר 402 בתור, מי מדבר איתם בער"פ???) ושרפתי את העמלות המיותרות.
    אחרי שסיימתי עם חברת האשראי, עברתי לזירה הקשה - דמי הניהול בפנסיה.
    בשיחה אחת (של 40 דקות, שבמהלכן הספקתי לנקות את כל המדפים כולל הגומיות במקרר ), הודעתי להם שעם כל הכבוד ל"דמי ניהול", אני לא מתכוון לנהל להם את הווילה על חשבון החתונות של הילדים שלי.


    רגע ברצינות:
    החמץ הכי מסוכן הוא זה שאנחנו לא רואים כי הוא קטן מדי.

    הוא מסוכן מ-2 סיבות.

    1. ה-20 ש"ח שזולגים כל חודש על שירותים ששכחנו מהם, הם פירורים שמתנפחים לחמץ גדול.
    2. גם אם אנחנו מסתדרים בלעדיהם, הם היו יכולים להיות בהשקעה שלא נסתדר בלעדיה.

    הרווח הכי גדול הוא הכסף שנשאר לנו בכיס או הולך להשקעה.
    אל תחכו לליל י"ד – תעברו על הכל עכשיו.

    @מחשב-מסלול-מחדש
    בדיוק היום עברתי על פירוט האשראי וגיליתי שהמחיר של רמי לוי תקשורת עלה בכמעט פי 3 בלי הודעה מוקדמת.

  • @מחשב-מסלול-מחדש
    בדיוק היום עברתי על פירוט האשראי וגיליתי שהמחיר של רמי לוי תקשורת עלה בכמעט פי 3 בלי הודעה מוקדמת.

    @צמיחה said:

    בדיוק היום עברתי על פירוט האשראי וגיליתי שהמחיר של רמי לוי תקשורת עלה בכמעט פי 3 בלי הודעה מוקדמת.

    לא חושב שזה חוקי.😣
    בכל אופן אתה יודע מה לעשות..😊

  • @אבי-ר. said:

    אין על הכתיבה שלך!!
    ממש מוצלח!!

    תודה רבה.

    תעשה עם זה משהו...

    אני עושה... (מעלה לכאן...)

    עלה, ונעזור לך עם המסר.

    עשיתי את זה השבוע ולא עזרו לי...😢

    בכל מקרה אני משייף טיפה ומעלה.

    @מחשב-מסלול-מחדש כתב בביעור חמץ כלכלי:

    תודה רבה.

    אין על מה, התודה מגיעה לך.

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    אני עושה... (מעלה לכאן...)

    @השומר said:

    תנסה להכניס לאחד העיתונים כמדור חדש תובנות כלכליות בהגשה הומריסטית, הבעיה שאפילו נושאים כלכלים בצורה רצינית ורגילה לא מפותחים אבל לך תדע אולי זה יפתח בכלל את הנושא שם. בכל אופן אולי בתפוצה של עציוני וכדומה תקבל במה ותתחיל משהו חדש וטוב בהצלחה.

    למשהו כמו זה התכוונתי.

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    עשיתי את זה השבוע ולא עזרו לי...

    נכון, (ידעתי שתענה לי את זה...😉 😉 )
    אבל אני חושב שבפוסטים שלך יש מסרים טובים שעוברים מתחת לרדאר,
    שככה זה מכניס משהו לאנשים, אבל אם תכתוב במפורש שזה המסר יקומו כאלה שיתווכחו, מה שלא קורה בינתיים.

    כמו שם על הקריפטו שהמחירים שלו לא קשורים למציאות...
    וכן יש שם את המסר שחוב זה כמו חמץ שתופח כל השנה ואין מישהו שיקח את זה ממך,
    ובסוף ע"ז שבמוצאי פסח פתאום מגלים שנהיה חור בכיס, כשלא מגיעים אליו מוכנים

    וסתם דרך אגב אני חושב שכדאי שתפתח נושא שיקרא משהו כמו קישורים לכל הטורים של @מחשב-מסלול-מחדש, כמו שיש לרחל עומסי.

  • @סייעתא-דשמיא תודה רבה😊 . ערכתי.

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...🤔

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    @סייעתא-דשמיא תודה רבה😊 . ערכתי.

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...🤔

    מָחׁכים ומֳחָכים

  • אבי ר.א אבי ר. התייחס לנושא זה ב

נושאים מוצעים


  • 0 הצבעות
    8 פוסטים
    400 צפיות
    shimonS
    מצרף מאמר יפה בעניין ממליץ מאוד להצטרף לרשימת התפוצה https://safe-view-link.ravsend1.co.il/link?sqs=7e6a089b-7dd0-4fc0-9070-a3665070af99&msg=UJMMPNL&rcp=PKJCEJGH&lnk=aHR0cHM6Ly9nLWVjb25vbWljcy5jb20v&acc=REDDEHEG&lists=52412 מסמך חדש.pdf
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    144 צפיות
    תכנון נכוןת
    חוב או התחייבות: על מה אתם באמת משלמים בכל חודש? אם אתם שואפים לצאת לעצמאות כלכלית, הצעד הראשון הוא לאו דווקא לחסוך יותר, אלא קודם כל לעשות סדר במושגים שמנהלים אותנו. רובנו נוטים לערבב בין "חוב" ל"התחייבות", אבל בפועל, המשמעות הכלכלית שלהם הפוכה לגמרי. ההבדל ביניהם הוא מה שקובע אם אתם עובדים בשביל העבר שלכם, או בונים את המחר. חוב=רע התחייבות=תלוי בנסיבות ובתזרים.. מהו חוב? חוב הוא תשלום על העבר חוב הוא מצב פסיבי שבו אתם משלמים על משהו שכבר נצרך ונעלם. זהו כסף שיוצא היום כדי לכסות ערך שכבר איננו – כמו הלוואה שכיסתה מינוס שנוצר מחופשה או קניות ספונטניות. הבעיה הגדולה כאן היא שהעתיד שלכם "משלם" על הנאות שכבר חלפו, וזה מה שמושך אתכם כל הזמן לאחור. התחייבות היא השקעה בעתיד לעומת זאת, התחייבות היא פעולה אקטיבית. זו החלטה מודעת להקצות משאבים היום כדי לבנות נכסים, עסק, ידע או כושר השתכרות גבוה יותר מחר. כשמישהו לוקח מינוף ללימודים או לנכס, כמו משכנתה או הלוואת סטודנט, הוא לא "חייב על העבר", אלא מתחייב מההווה כלפי העתיד. הכסף כאן לא בוזבז; הוא הומר בנכס שאמור להניב יותר ממה שההתחייבות עולה. מתי התחייבות הופכת לבעייתית? לא כל התחייבות היא טובה. היא הופכת לרעה ברגע שהיא גדולה על מידותיכם או כשהיא מופנית למוצרים שמאבדים ערך במהירות, כמו רכב יוקרה בתשלומים חונקים. התחייבות נהפכת לחוב עתידי אם היא חונקת את התזרים שלכם או אם הנכס יהיה שווה חצי בעוד שנתיים בזמן שהתשלום נשאר מלא. כדי להמחיש את ההבדל בתוצאה הסופית, בואו נסתכל על שני אנשים שמהחשבון של שניהם יורדים 4,000 ש"ח בכל חודש: מאיר מחזיר חוב: הכסף שלו הולך אחורה בזמן. הוא משלם על חופשה מהשנה שעברה. הזיכרון דהה, אבל התשלום נשאר, ועליו נוספת ריבית שהופכת את החופשה ליקרה בהרבה. מאיר הוא "עבד" של החלטות ישנות ומרגיש שהוא עובד בשביל לפרנס את הבנק. יצחק מנהל התחייבות: הכסף שלו בונה ערך. הוא התחייב להפריש את הסכום הזה בקרן כספית. הוא לא משלם קנס על העבר – הוא מרוויח ריבית. בזכות התכנון הזה, הכסף שלו מייצר עוד כסף, ובפועל החופשה שלו תעלה לו פחות מאשר למאיר. יצחק הוא "אדון" לעתידו; הוא משתמש בהתחייבות כמנוף לצמיחה ומנהל אותה בקור רוח. בשורה התחתונה: השינוי מתחיל כשמפסיקים לשאול "כמה אני חייב?" ומתחילים לשאול "על מה אני משלם?". ברגע שמבינים שמשלמים על העבר, נוצר דחף לסגור את זה מהר. חוב הוא משקולת, והתחייבות חכמה היא המנוע שלכם. אז מה קורה אצלכם בדף החשבון – אתם עובדים בשביל האתמול, או בונים את המחר?
  • 1 הצבעות
    11 פוסטים
    710 צפיות
    מרים-הורביץ נכסיםמ
    @פורום אני מכירה אותם רק מהמאגר מידע החינמי הורחב שלהם. תודה על ההארה.
  • 2 הצבעות
    23 פוסטים
    884 צפיות
    הקול השפויה
    עכשיו אפשר לעשות סקר מסודר
  • דיונים על תהליך כלכלי עם משה חיים מאיר

    כלכלת המשפחה
    5
    2 הצבעות
    5 פוסטים
    317 צפיות
    מ
    ראש הישיבה שלי מספר, שכאשר הוא נוסע לחו"ל כדי לזכות את גבירי עמך בית ישראל להחזיק את לומדי התורה בארה"ק - הוא נתקל לא אחת בטענות מהסוג של 'אתם מגדלים דור של עניים!' כהשתדלות להגן על כבודם של עמליה, הוא נוהג להשיב (וכך דעתו באמת): 'אני לא אומר לכל אברך שמתחתן שיקבל על עצמו עכשיו להיות בכולל לכל החיים, אני רק מציע להשתדל לגבש תוכנית ל-5 שנים ראשונות, ואח"כ הוא יראה אם מצא ברכה בתלמודו, ואם מתאפשר לו להמשיך בכולל מבחינת כוחות הנפש, מצב הפרנסה וכו'...' פעם העיז אחד את פניו והתריס: 'נו; ובחמש השנים הראשונות - שהם יחיו עם דקדוקי עניות?!' שאלה כזו מראה על חוסר מוחלט בהערכה לעסק התוה"ק. וראש הישיבה מספר: 'אני זוכר בהיותי ילד צעיר לימים, אבי מורי שיחי' היה אז בלימודי רפואה למשך כמה וכמה שנים, כשבדעתו להפוך למנתח-מוח בכיר. השנים הללו שאבא היה עסוק בלימודים - חיינו בצמצום ובפשטות, אבל קיבלנו את זה בשמחה - מתוך ידיעה שכאשר הוא ייכנס בסוף לתחום הנ"ל, הצ'ק בסוף החודש מבית החולים יהיה מכובד בהחלט... כאשר זוג מתחיל בבניית הבית המיוחד שלהם, ההחלטה להקדיש כמה שנים ראשונות ללימוד יום שלם ויהי-מה; זו בעצם ההשקעה הטובה ביותר בבית שלהם, והדבר ישפיע להם על כל המשך החיים, על האיכות של חינוך הבנים.. ולדורי דורות!! אז כן - גם אם זה אומר לחיות קצת בצמצום לחמש שנים, העסקה משתלמת..!' במשל הזה השתמשתי בפגישה עם משפ' א., שההורים שלהם אנשים אמידים; והדבר גרם להם להתחיל את החיים בתוך כמין חלום כזה שהכל מותר והכל אפשרי--- אלא שבשנה החולפת הם התחילו לצבור חובות, והתברר שעל אף שהם מכניסים די יפה - ההוצאה החודשית שלהם היא בממוצע 4500 ש"ח מעבר להכנסה. כשהתקדמנו לחפש פתרון מעשי, הם העדיפו כמובן את הכיוון של - איך להרחיב את העסק ולהגדיל את ההכנסה באופן שיתאפשר להם להמשיך עם רמת החיים שהם מכירים, וגם להחזיר חובות + לחסוך בצד לנישואי הילדים. כיון שמדובר בשינוי של כ-6500 ש"ח בחודש, שאלתי אותם אם הם חושבים שבאופן מיידי הם יצליחו לקדם את העסק בצעד גדול כל כך, או שמא הם רוצים לשלב את המהלך של 'תקציב מהודק זמני'; דהיינו, לקחת חודשיים שלוש שבהם אנחנו קונים קצת פחות ברווחות - כדי להתאים את ההוצאה להכנסה עד שההכנסה תעלה בס"ד. [חשוב לציין, שהם מוציאים 290 ש"ח על מזון לכל נפש מדי שבוע!] האשה מאוד נהנתה מהרעיון, וכבר הכריזה במקום על קיצוצים זמניים! כאמור, הם גם נוקטים צעדים מעשיים להגדלת ההכנסות בכמה אופנים בע"ה, אך הם בחרו לשלב את הדרך הזו גם כן.