דילוג לתוכן

ביעור חמץ כלכלי

כלכלת המשפחה
11 7 578 6
  • כתב ב נערך לאחרונה על ידי מחשב מסלול מחדש
    #1

    אחרי שסיימתי לגרד עם שפכטל שאריות של וופלים מהמסילות של התריסים, ישבתי לנוח. קצת משעמם אז נכנסתי לאתר הבנק, ישרכארט וכו'. גיליתי שיש לי 'חמץ' תופח - פירוט החיובים באשראי.
    אז... משתף בתובנות.


    ליל י"ד ניסן. הבית מריח כמו המפעל של סנו. מיכל הקטנה ישנה עם בובה. עוד חצי שעה מעריב. אבל טרם סימנתי עוד וי אחד.

    פתחתי את המגירה העליונה בשידה. המגירה שבה נשמרים "המסמכים החשובים". (או במילים אחרות: המקום שבו שקלים הולכים למות.)

    "יוסף," רחלי אמרה לי כשראתה אותי נובר בערמת מעטפות, "החמץ שם זה גג כמה קבלות מהמכירה השכונתית. חבל על הזמן, בוא תעזור לי להחזיר את המקרר למקום."

    "זה לא סתם קבלות. זה 'חמץ נוקשה'. זה ממש 'בל ימצא'. בתוך המעטפות האלה מסתתר חמץ גמור שחונק לנו את העו"ש. אני עושה פה ביעור חמץ פיננסי." עניתי ברצינות.

    סיימתי עם המעטפות ועברתי לאתר הבנק. התחלתי לגולל בפירוט החיובים.
    "רחלי! בואי תראי!" לחשתי בזעזוע. "מה זה 'חיוב חודשי – מנוי משפחתי לספארי' ב-67 ש"ח? מתי פעם אחרונה ראינו פיל? הדבר היחיד שדומה פה לג'ונגל זה ערימות הבגדים שצריך לקפל!"

    "אה," היא נזכרה, "זה מהמבצע של 'בין הזמנים' בקיץ האחרון. אמרת שזה 'השקעה בחינוך' ושנבטל את זה ברגע שהחופש נגמר. נראה לי ששכחת..."

    המשכתי לגלול. פתאום מצאתי 'עמלת כרטיס אשראי נוסף' על כרטיס ה"מועדון" שעשיתי בשביל לקבל 50 ש"ח הנחה בקניית החליפה לחג ב-תשפ"ד. הכרטיס מזמן קבור עמוק בתוך המגירה, אבל העמלה חיה ובועטת - 14.90 ש"ח כל חודש.

    "זה לא חמץ," אמרתי לרחלי, "זה ריקבון! זה כמו למצוא פיתה בתיק של מיכל אחרי שבוע... אם היינו תופסים את זה בזמן היינו מכסים את המצות חבורה השנה."

    אבל השיא הגיע כשראיתי את 'דמי הניהול' בקרן הפנסיה של אשתי, זו שפתחו לה כשהייתי עוד בחור ופינער היה העבודה היחידה שהכרתי.

    ישבתי שם, מול המסך, ועשיתי "ביטול".
    ביטלתי הכל, התקשרתי למוקד של חברת האשראי (הייתי מספר 402 בתור, מי מדבר איתם בער"פ???) ושרפתי את העמלות המיותרות.
    אחרי שסיימתי עם חברת האשראי, עברתי לזירה הקשה - דמי הניהול בפנסיה.
    בשיחה אחת (של 40 דקות, שבמהלכן הספקתי לנקות את כל המדפים כולל הגומיות במקרר ), הודעתי להם שעם כל הכבוד ל"דמי ניהול", אני לא מתכוון לנהל להם את הווילה על חשבון החתונות של הילדים שלי.


    רגע ברצינות:
    החמץ הכי מסוכן הוא זה שאנחנו לא רואים כי הוא קטן מדי.

    הוא מסוכן מ-2 סיבות.

    1. ה-20 ש"ח שזולגים כל חודש על שירותים ששכחנו מהם, הם פירורים שמתנפחים לחמץ גדול.
    2. גם אם אנחנו מסתדרים בלעדיהם, הם היו יכולים להיות בהשקעה שלא נסתדר בלעדיה.

    הרווח הכי גדול הוא הכסף שנשאר לנו בכיס או הולך להשקעה.
    אל תחכו לליל י"ד – תעברו על הכל עכשיו.

  • אחרי שסיימתי לגרד עם שפכטל שאריות של וופלים מהמסילות של התריסים, ישבתי לנוח. קצת משעמם אז נכנסתי לאתר הבנק, ישרכארט וכו'. גיליתי שיש לי 'חמץ' תופח - פירוט החיובים באשראי.
    אז... משתף בתובנות.


    ליל י"ד ניסן. הבית מריח כמו המפעל של סנו. מיכל הקטנה ישנה עם בובה. עוד חצי שעה מעריב. אבל טרם סימנתי עוד וי אחד.

    פתחתי את המגירה העליונה בשידה. המגירה שבה נשמרים "המסמכים החשובים". (או במילים אחרות: המקום שבו שקלים הולכים למות.)

    "יוסף," רחלי אמרה לי כשראתה אותי נובר בערמת מעטפות, "החמץ שם זה גג כמה קבלות מהמכירה השכונתית. חבל על הזמן, בוא תעזור לי להחזיר את המקרר למקום."

    "זה לא סתם קבלות. זה 'חמץ נוקשה'. זה ממש 'בל ימצא'. בתוך המעטפות האלה מסתתר חמץ גמור שחונק לנו את העו"ש. אני עושה פה ביעור חמץ פיננסי." עניתי ברצינות.

    סיימתי עם המעטפות ועברתי לאתר הבנק. התחלתי לגולל בפירוט החיובים.
    "רחלי! בואי תראי!" לחשתי בזעזוע. "מה זה 'חיוב חודשי – מנוי משפחתי לספארי' ב-67 ש"ח? מתי פעם אחרונה ראינו פיל? הדבר היחיד שדומה פה לג'ונגל זה ערימות הבגדים שצריך לקפל!"

    "אה," היא נזכרה, "זה מהמבצע של 'בין הזמנים' בקיץ האחרון. אמרת שזה 'השקעה בחינוך' ושנבטל את זה ברגע שהחופש נגמר. נראה לי ששכחת..."

    המשכתי לגלול. פתאום מצאתי 'עמלת כרטיס אשראי נוסף' על כרטיס ה"מועדון" שעשיתי בשביל לקבל 50 ש"ח הנחה בקניית החליפה לחג ב-תשפ"ד. הכרטיס מזמן קבור עמוק בתוך המגירה, אבל העמלה חיה ובועטת - 14.90 ש"ח כל חודש.

    "זה לא חמץ," אמרתי לרחלי, "זה ריקבון! זה כמו למצוא פיתה בתיק של מיכל אחרי שבוע... אם היינו תופסים את זה בזמן היינו מכסים את המצות חבורה השנה."

    אבל השיא הגיע כשראיתי את 'דמי הניהול' בקרן הפנסיה של אשתי, זו שפתחו לה כשהייתי עוד בחור ופינער היה העבודה היחידה שהכרתי.

    ישבתי שם, מול המסך, ועשיתי "ביטול".
    ביטלתי הכל, התקשרתי למוקד של חברת האשראי (הייתי מספר 402 בתור, מי מדבר איתם בער"פ???) ושרפתי את העמלות המיותרות.
    אחרי שסיימתי עם חברת האשראי, עברתי לזירה הקשה - דמי הניהול בפנסיה.
    בשיחה אחת (של 40 דקות, שבמהלכן הספקתי לנקות את כל המדפים כולל הגומיות במקרר ), הודעתי להם שעם כל הכבוד ל"דמי ניהול", אני לא מתכוון לנהל להם את הווילה על חשבון החתונות של הילדים שלי.


    רגע ברצינות:
    החמץ הכי מסוכן הוא זה שאנחנו לא רואים כי הוא קטן מדי.

    הוא מסוכן מ-2 סיבות.

    1. ה-20 ש"ח שזולגים כל חודש על שירותים ששכחנו מהם, הם פירורים שמתנפחים לחמץ גדול.
    2. גם אם אנחנו מסתדרים בלעדיהם, הם היו יכולים להיות בהשקעה שלא נסתדר בלעדיה.

    הרווח הכי גדול הוא הכסף שנשאר לנו בכיס או הולך להשקעה.
    אל תחכו לליל י"ד – תעברו על הכל עכשיו.

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי סייעתא דשמיא
    #2

    @מחשב-מסלול-מחדש
    אהבתי, אחד הטורים הטובים שלך.

  • @מחשב-מסלול-מחדש
    אהבתי, אחד הטורים הטובים שלך.

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי מחשב מסלול מחדש
    #3

    @סייעתא-דשמיא תודה רבה😊 . ערכתי.

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...🤔

  • @סייעתא-דשמיא תודה רבה😊 . ערכתי.

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...🤔

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי
    #4

    @מחשב-מסלול-מחדש
    אין על הכתיבה שלך!!
    ממש מוצלח!!
    תעשה עם זה משהו...

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...

    תעלה, ונעזור לך עם המסר.

  • כתב ב נערך לאחרונה על ידי
    #5

    כתוב מדהים!

  • @מחשב-מסלול-מחדש
    אין על הכתיבה שלך!!
    ממש מוצלח!!
    תעשה עם זה משהו...

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...

    תעלה, ונעזור לך עם המסר.

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי
    #6

    @אבי-ר. said:

    אין על הכתיבה שלך!!
    ממש מוצלח!!

    תודה רבה.

    תעשה עם זה משהו...

    אני עושה... (מעלה לכאן...)

    עלה, ונעזור לך עם המסר.

    עשיתי את זה השבוע ולא עזרו לי...😢

    בכל מקרה אני משייף טיפה ומעלה.

  • אחרי שסיימתי לגרד עם שפכטל שאריות של וופלים מהמסילות של התריסים, ישבתי לנוח. קצת משעמם אז נכנסתי לאתר הבנק, ישרכארט וכו'. גיליתי שיש לי 'חמץ' תופח - פירוט החיובים באשראי.
    אז... משתף בתובנות.


    ליל י"ד ניסן. הבית מריח כמו המפעל של סנו. מיכל הקטנה ישנה עם בובה. עוד חצי שעה מעריב. אבל טרם סימנתי עוד וי אחד.

    פתחתי את המגירה העליונה בשידה. המגירה שבה נשמרים "המסמכים החשובים". (או במילים אחרות: המקום שבו שקלים הולכים למות.)

    "יוסף," רחלי אמרה לי כשראתה אותי נובר בערמת מעטפות, "החמץ שם זה גג כמה קבלות מהמכירה השכונתית. חבל על הזמן, בוא תעזור לי להחזיר את המקרר למקום."

    "זה לא סתם קבלות. זה 'חמץ נוקשה'. זה ממש 'בל ימצא'. בתוך המעטפות האלה מסתתר חמץ גמור שחונק לנו את העו"ש. אני עושה פה ביעור חמץ פיננסי." עניתי ברצינות.

    סיימתי עם המעטפות ועברתי לאתר הבנק. התחלתי לגולל בפירוט החיובים.
    "רחלי! בואי תראי!" לחשתי בזעזוע. "מה זה 'חיוב חודשי – מנוי משפחתי לספארי' ב-67 ש"ח? מתי פעם אחרונה ראינו פיל? הדבר היחיד שדומה פה לג'ונגל זה ערימות הבגדים שצריך לקפל!"

    "אה," היא נזכרה, "זה מהמבצע של 'בין הזמנים' בקיץ האחרון. אמרת שזה 'השקעה בחינוך' ושנבטל את זה ברגע שהחופש נגמר. נראה לי ששכחת..."

    המשכתי לגלול. פתאום מצאתי 'עמלת כרטיס אשראי נוסף' על כרטיס ה"מועדון" שעשיתי בשביל לקבל 50 ש"ח הנחה בקניית החליפה לחג ב-תשפ"ד. הכרטיס מזמן קבור עמוק בתוך המגירה, אבל העמלה חיה ובועטת - 14.90 ש"ח כל חודש.

    "זה לא חמץ," אמרתי לרחלי, "זה ריקבון! זה כמו למצוא פיתה בתיק של מיכל אחרי שבוע... אם היינו תופסים את זה בזמן היינו מכסים את המצות חבורה השנה."

    אבל השיא הגיע כשראיתי את 'דמי הניהול' בקרן הפנסיה של אשתי, זו שפתחו לה כשהייתי עוד בחור ופינער היה העבודה היחידה שהכרתי.

    ישבתי שם, מול המסך, ועשיתי "ביטול".
    ביטלתי הכל, התקשרתי למוקד של חברת האשראי (הייתי מספר 402 בתור, מי מדבר איתם בער"פ???) ושרפתי את העמלות המיותרות.
    אחרי שסיימתי עם חברת האשראי, עברתי לזירה הקשה - דמי הניהול בפנסיה.
    בשיחה אחת (של 40 דקות, שבמהלכן הספקתי לנקות את כל המדפים כולל הגומיות במקרר ), הודעתי להם שעם כל הכבוד ל"דמי ניהול", אני לא מתכוון לנהל להם את הווילה על חשבון החתונות של הילדים שלי.


    רגע ברצינות:
    החמץ הכי מסוכן הוא זה שאנחנו לא רואים כי הוא קטן מדי.

    הוא מסוכן מ-2 סיבות.

    1. ה-20 ש"ח שזולגים כל חודש על שירותים ששכחנו מהם, הם פירורים שמתנפחים לחמץ גדול.
    2. גם אם אנחנו מסתדרים בלעדיהם, הם היו יכולים להיות בהשקעה שלא נסתדר בלעדיה.

    הרווח הכי גדול הוא הכסף שנשאר לנו בכיס או הולך להשקעה.
    אל תחכו לליל י"ד – תעברו על הכל עכשיו.

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי השומר
    #7

    @מחשב-מסלול-מחדש כתיבה יפה מאוד. תנסה להכניס לאחד העיתונים כמדור חדש תובנות כלכליות בהגשה הומריסטית, הבעיה שאפילו נושאים כלכלים בצורה רצינית ורגילה לא מפותחים אבל לך תדע אולי זה יפתח בכלל את הנושא שם. בכל אופן אולי בתפוצה של עציוני וכדומה תקבל במה ותתחיל משהו חדש וטוב בהצלחה.

  • אחרי שסיימתי לגרד עם שפכטל שאריות של וופלים מהמסילות של התריסים, ישבתי לנוח. קצת משעמם אז נכנסתי לאתר הבנק, ישרכארט וכו'. גיליתי שיש לי 'חמץ' תופח - פירוט החיובים באשראי.
    אז... משתף בתובנות.


    ליל י"ד ניסן. הבית מריח כמו המפעל של סנו. מיכל הקטנה ישנה עם בובה. עוד חצי שעה מעריב. אבל טרם סימנתי עוד וי אחד.

    פתחתי את המגירה העליונה בשידה. המגירה שבה נשמרים "המסמכים החשובים". (או במילים אחרות: המקום שבו שקלים הולכים למות.)

    "יוסף," רחלי אמרה לי כשראתה אותי נובר בערמת מעטפות, "החמץ שם זה גג כמה קבלות מהמכירה השכונתית. חבל על הזמן, בוא תעזור לי להחזיר את המקרר למקום."

    "זה לא סתם קבלות. זה 'חמץ נוקשה'. זה ממש 'בל ימצא'. בתוך המעטפות האלה מסתתר חמץ גמור שחונק לנו את העו"ש. אני עושה פה ביעור חמץ פיננסי." עניתי ברצינות.

    סיימתי עם המעטפות ועברתי לאתר הבנק. התחלתי לגולל בפירוט החיובים.
    "רחלי! בואי תראי!" לחשתי בזעזוע. "מה זה 'חיוב חודשי – מנוי משפחתי לספארי' ב-67 ש"ח? מתי פעם אחרונה ראינו פיל? הדבר היחיד שדומה פה לג'ונגל זה ערימות הבגדים שצריך לקפל!"

    "אה," היא נזכרה, "זה מהמבצע של 'בין הזמנים' בקיץ האחרון. אמרת שזה 'השקעה בחינוך' ושנבטל את זה ברגע שהחופש נגמר. נראה לי ששכחת..."

    המשכתי לגלול. פתאום מצאתי 'עמלת כרטיס אשראי נוסף' על כרטיס ה"מועדון" שעשיתי בשביל לקבל 50 ש"ח הנחה בקניית החליפה לחג ב-תשפ"ד. הכרטיס מזמן קבור עמוק בתוך המגירה, אבל העמלה חיה ובועטת - 14.90 ש"ח כל חודש.

    "זה לא חמץ," אמרתי לרחלי, "זה ריקבון! זה כמו למצוא פיתה בתיק של מיכל אחרי שבוע... אם היינו תופסים את זה בזמן היינו מכסים את המצות חבורה השנה."

    אבל השיא הגיע כשראיתי את 'דמי הניהול' בקרן הפנסיה של אשתי, זו שפתחו לה כשהייתי עוד בחור ופינער היה העבודה היחידה שהכרתי.

    ישבתי שם, מול המסך, ועשיתי "ביטול".
    ביטלתי הכל, התקשרתי למוקד של חברת האשראי (הייתי מספר 402 בתור, מי מדבר איתם בער"פ???) ושרפתי את העמלות המיותרות.
    אחרי שסיימתי עם חברת האשראי, עברתי לזירה הקשה - דמי הניהול בפנסיה.
    בשיחה אחת (של 40 דקות, שבמהלכן הספקתי לנקות את כל המדפים כולל הגומיות במקרר ), הודעתי להם שעם כל הכבוד ל"דמי ניהול", אני לא מתכוון לנהל להם את הווילה על חשבון החתונות של הילדים שלי.


    רגע ברצינות:
    החמץ הכי מסוכן הוא זה שאנחנו לא רואים כי הוא קטן מדי.

    הוא מסוכן מ-2 סיבות.

    1. ה-20 ש"ח שזולגים כל חודש על שירותים ששכחנו מהם, הם פירורים שמתנפחים לחמץ גדול.
    2. גם אם אנחנו מסתדרים בלעדיהם, הם היו יכולים להיות בהשקעה שלא נסתדר בלעדיה.

    הרווח הכי גדול הוא הכסף שנשאר לנו בכיס או הולך להשקעה.
    אל תחכו לליל י"ד – תעברו על הכל עכשיו.

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי
    #8

    @מחשב-מסלול-מחדש
    בדיוק היום עברתי על פירוט האשראי וגיליתי שהמחיר של רמי לוי תקשורת עלה בכמעט פי 3 בלי הודעה מוקדמת.

  • @מחשב-מסלול-מחדש
    בדיוק היום עברתי על פירוט האשראי וגיליתי שהמחיר של רמי לוי תקשורת עלה בכמעט פי 3 בלי הודעה מוקדמת.

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי
    #9

    @צמיחה said:

    בדיוק היום עברתי על פירוט האשראי וגיליתי שהמחיר של רמי לוי תקשורת עלה בכמעט פי 3 בלי הודעה מוקדמת.

    לא חושב שזה חוקי.😣
    בכל אופן אתה יודע מה לעשות..😊

  • @אבי-ר. said:

    אין על הכתיבה שלך!!
    ממש מוצלח!!

    תודה רבה.

    תעשה עם זה משהו...

    אני עושה... (מעלה לכאן...)

    עלה, ונעזור לך עם המסר.

    עשיתי את זה השבוע ולא עזרו לי...😢

    בכל מקרה אני משייף טיפה ומעלה.

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי אבי ר.
    #10

    @מחשב-מסלול-מחדש כתב בביעור חמץ כלכלי:

    תודה רבה.

    אין על מה, התודה מגיעה לך.

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    אני עושה... (מעלה לכאן...)

    @השומר said:

    תנסה להכניס לאחד העיתונים כמדור חדש תובנות כלכליות בהגשה הומריסטית, הבעיה שאפילו נושאים כלכלים בצורה רצינית ורגילה לא מפותחים אבל לך תדע אולי זה יפתח בכלל את הנושא שם. בכל אופן אולי בתפוצה של עציוני וכדומה תקבל במה ותתחיל משהו חדש וטוב בהצלחה.

    למשהו כמו זה התכוונתי.

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    עשיתי את זה השבוע ולא עזרו לי...

    נכון, (ידעתי שתענה לי את זה...😉 😉 )
    אבל אני חושב שבפוסטים שלך יש מסרים טובים שעוברים מתחת לרדאר,
    שככה זה מכניס משהו לאנשים, אבל אם תכתוב במפורש שזה המסר יקומו כאלה שיתווכחו, מה שלא קורה בינתיים.

    כמו שם על הקריפטו שהמחירים שלו לא קשורים למציאות...
    וכן יש שם את המסר שחוב זה כמו חמץ שתופח כל השנה ואין מישהו שיקח את זה ממך,
    ובסוף ע"ז שבמוצאי פסח פתאום מגלים שנהיה חור בכיס, כשלא מגיעים אליו מוכנים

    וסתם דרך אגב אני חושב שכדאי שתפתח נושא שיקרא משהו כמו קישורים לכל הטורים של @מחשב-מסלול-מחדש, כמו שיש לרחל עומסי.

  • @סייעתא-דשמיא תודה רבה😊 . ערכתי.

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...🤔

    כתב ב נערך לאחרונה על ידי
    #11

    @מחשב-מסלול-מחדש said:

    @סייעתא-דשמיא תודה רבה😊 . ערכתי.

    יש לי אחד טוב לפסח, רק אני עדיין מחפש מסר...🤔

    מָחׁכים ומֳחָכים

  • אבי ר.א אבי ר. התייחס לנושא זה ב

נושאים מוצעים


  • 12 הצבעות
    6 פוסטים
    400 צפיות
    מ
    @מרים-הורביץ-נכסים וואו! הוספת לי המון! @סייעתא-דשמיא תודה רבה על המילים!
  • 3 הצבעות
    1 פוסטים
    191 צפיות
    תכנון נכוןת
    חוב או התחייבות: על מה אתם באמת משלמים בכל חודש? אם אתם שואפים לצאת לעצמאות כלכלית, הצעד הראשון הוא לאו דווקא לחסוך יותר, אלא קודם כל לעשות סדר במושגים שמנהלים אותנו. רובנו נוטים לערבב בין "חוב" ל"התחייבות", אבל בפועל, המשמעות הכלכלית שלהם הפוכה לגמרי. ההבדל ביניהם הוא מה שקובע אם אתם עובדים בשביל העבר שלכם, או בונים את המחר. חוב=רע התחייבות=תלוי בנסיבות ובתזרים.. מהו חוב? חוב הוא תשלום על העבר חוב הוא מצב פסיבי שבו אתם משלמים על משהו שכבר נצרך ונעלם. זהו כסף שיוצא היום כדי לכסות ערך שכבר איננו – כמו הלוואה שכיסתה מינוס שנוצר מחופשה או קניות ספונטניות. הבעיה הגדולה כאן היא שהעתיד שלכם "משלם" על הנאות שכבר חלפו, וזה מה שמושך אתכם כל הזמן לאחור. התחייבות היא השקעה בעתיד לעומת זאת, התחייבות היא פעולה אקטיבית. זו החלטה מודעת להקצות משאבים היום כדי לבנות נכסים, עסק, ידע או כושר השתכרות גבוה יותר מחר. כשמישהו לוקח מינוף ללימודים או לנכס, כמו משכנתה או הלוואת סטודנט, הוא לא "חייב על העבר", אלא מתחייב מההווה כלפי העתיד. הכסף כאן לא בוזבז; הוא הומר בנכס שאמור להניב יותר ממה שההתחייבות עולה. מתי התחייבות הופכת לבעייתית? לא כל התחייבות היא טובה. היא הופכת לרעה ברגע שהיא גדולה על מידותיכם או כשהיא מופנית למוצרים שמאבדים ערך במהירות, כמו רכב יוקרה בתשלומים חונקים. התחייבות נהפכת לחוב עתידי אם היא חונקת את התזרים שלכם או אם הנכס יהיה שווה חצי בעוד שנתיים בזמן שהתשלום נשאר מלא. כדי להמחיש את ההבדל בתוצאה הסופית, בואו נסתכל על שני אנשים שמהחשבון של שניהם יורדים 4,000 ש"ח בכל חודש: מאיר מחזיר חוב: הכסף שלו הולך אחורה בזמן. הוא משלם על חופשה מהשנה שעברה. הזיכרון דהה, אבל התשלום נשאר, ועליו נוספת ריבית שהופכת את החופשה ליקרה בהרבה. מאיר הוא "עבד" של החלטות ישנות ומרגיש שהוא עובד בשביל לפרנס את הבנק. יצחק מנהל התחייבות: הכסף שלו בונה ערך. הוא התחייב להפריש את הסכום הזה בקרן כספית. הוא לא משלם קנס על העבר – הוא מרוויח ריבית. בזכות התכנון הזה, הכסף שלו מייצר עוד כסף, ובפועל החופשה שלו תעלה לו פחות מאשר למאיר. יצחק הוא "אדון" לעתידו; הוא משתמש בהתחייבות כמנוף לצמיחה ומנהל אותה בקור רוח. בשורה התחתונה: השינוי מתחיל כשמפסיקים לשאול "כמה אני חייב?" ומתחילים לשאול "על מה אני משלם?". ברגע שמבינים שמשלמים על העבר, נוצר דחף לסגור את זה מהר. חוב הוא משקולת, והתחייבות חכמה היא המנוע שלכם. אז מה קורה אצלכם בדף החשבון – אתם עובדים בשביל האתמול, או בונים את המחר?
  • 7 הצבעות
    6 פוסטים
    537 צפיות
    חופש כלכליח
    @נחמן-רוזנבלום לא עבד?
  • 1 הצבעות
    12 פוסטים
    1k צפיות
    שמיל שמילש
    תודה רבה ל@קל-זכות ל זכות על ההעלאה אני מצטט נרגעתי, התאוששתי, אך יש משהו שמייסר את מצפוני, וטורד את מנוחתי. אני שואל את עצמי שוב ושוב, במבט לאחור, במה טעיתי. מה עשיתי לא בסדר. האם היה נדרש ממני להישאר בבית של ה-80 מטר. האם לעבור לפריפריה. אולי לגור באוהל. ככל שאני מתבונן, ואני אומר זאת גם לאחר התייעצות עם מורי ורבי, ועם היועץ הכלכלי, נדמה לי שזוהי גזירה משמים. משהו שלא בבחירתי. נגזר עלי הצער ועוגמת הנפש, ולא יכולתי לעשות השתדלות אחרת למנוע ממני. בדיוק כמו מי שנקלע שלא באשמתו לתאונה או פיגוע, או מי שנחלה במחלה מסוכנת. עשיתי השתדלויות רבות לעמוד במסגרת התקציב המקורית. לא שדרגנו, לא התבלבלנו, לא עפנו על עצמינו. הכל במינימום הכי בסיסי והכרחי, הסכמתי לגור בטאבו משותף, רכשתי מטבח הכי בסיסי שרק ניתן. והכל נעשה לאחר התייעצות עם מומחים שונים בכל שלב. אני מודה להקב"ה שלא עזב חסדו מאיתי. ולכל השותפים במגבית החירום שנערכה לטובתי. לא נעיםלי. אני עדיין מתבייש שנזקקתי לבריות. מצטער על הצער שגרמתי. קיימתם מצוות צדקה המהודרת ביותר, ויחד עמה, הצלתם את חיי. אשרי משכיל אל דל. וכעת לאחר הסיפור הבאמת מרגש [כתיבה מצוינת חייב לציין], אני מסכים עם הקביעה שככל הנראה זה מה שנגזר עליו ואין אדם נוקף אצבע מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה. אך אדם שמגיע לאותה סיטואציה בדיוק, האם באמת אין לו מה לעשות? נשאל את השאלה בצורה שונה קצת, אם אותו אדם אחר הנסיון שעבר היה מגיע אליו חבר עם סיפור דומה אחת לאחת, יש לו דירת שלושה חדרים, המשפחה גדלה אין מספיק מקום לכולם, יש לו כמה אפשרויות למכור ולרכוש דירה גדולה יותר, או לעשות טאבו משותף וכו', האם אותו אדם ימליץ לו על אותו מסלול? ושאלת אחרונה אם העסק של אשתן צמח ככל הנראה היה פוטנציאל עיסקי להרוי יותר בתוך אותה מסגרת של עבודה, מדוע בתוך שלל הרעיונות לא עלה הרעיון לשבת עם יועץ עיסקי איך ניתן להגדיל ולמקסם את הרווחים בעסק של אשתו?
  • 0 הצבעות
    3 פוסטים
    311 צפיות
    הקול השפויה
    יש"כ על הפרסום, העברתי לאנשים שזה רלוונטי להם.